הקדמה: אנחנו התכוונו בכלל ליסוע למלדיבים, איך הגענו לאיי פארו?

אז הכל התחיל שהבן (הידוע בכינויו הצלם) אמר משהו שהוא רוצה ליסוע פעם לאיזה אי. כנראה שהיה לו בראש איזה אי טרופי עם חופי זהב ומי טורקיז. השתעשנו קצת ברעיון של המלדיבים (אבל זו מדינה מוסלמית, הצבא יאשר?) איי סיישל (נורא יקר, ומה יש לעשות שם בכלל?) ואיך שהוא בשיטוטים באינסטגרם בחיפוש אחר מקומות יפים, נפלתי על כמה צילומים מדהימים של מקום שנקרא איי פארו... אז המקום הזה ידוע בארץ בעיקר לחובבי הכדורגל (ניצחנו אותם פעם? או שבעצם הם ניצחו אותנו?). מדובר בקבוצה של 18 איים, 50,000 תושבים, איפושהו באוקיינוס באמצע הדרך בין נורבגיה לאיסלנד. מזג אוויר גשום כל השנה וקריר – בדיוק מה שמתאים לנו.

מתי ניסע? שני הילדים בצבא בקורס (הצלם מדריך, והקטנה שתיקרא להלן הצמחונית או לחילופין הנסיכה חניכה), לא מוכנים להתחייב מתי הם מסיימים, וגם כשהם מסיימים הם מתחילים חפיפות והכשרות לתפקיד. מבט על לוח השנה מגלה שאזור ספטמבר המרוצף בחגים דורש עיון מעמיק. בסוף מתפשרים על נסיעה בערב יום כיפור ועד סוכות, מה שייאלץ אותם לוותר רק על 4 ימי עבודה. מקבלים אישור בע"פ ובאיחור רב (כחודשיים לפני הנסיעה) מתחילים לחפש איך בכלל מגיעים לשם. בסוף נסגרות טיסות דרך קופנהגן (Norwegian) ומשם לאיי פארו (מסתבר שיש להם אפילו חברת תעופה בשם Atlantic Airways ). מקבלים הרצאה מהצלם על הרשת הסלולרית מהמתקדמות בעולם שקיימת באיים ושלא תהיה לנו בעיית תקשורת שם, והיום הגדול מגיע, כרגיל אורזים ברגע האחרון ויצאנו לדרך. אז מי בנוסעים: ה"ילדים" - הצלם – בן 22, נכנס לקבע בימים אלה. הצמחונית / הנסיכה – בת 18, מתגייסת טריה. ח' – אחראי על נהיגה ותקשורת מסיבית עם מקומיים ואני – אחראית תוכן ולוגיסטיקה.

18 לספטמבר: סוף העולם שמאלה

מגיעים לשדה התעופה בערב יום כיפור, מתפללים שלא יהיו עיכובים (שעה של איחור בטיסה ונבלה את יום הכיפורים בארץ עקב סגירת נתב"ג...) הכל זורם חלק. המטוס מלא ואנחנו יוצאים לדרך בזמן. דוגמים (בתשלום) את התפריט של Norwegian – המנה החמה זוכה לתשבוחות, מנת הסלט מכילה דוגמית של חסה וכל מיני דברים אחרים שלא עונים בדיוק על ההגדרה סלט, ונוחתים בקופנהגן.

מעבר מהיר, איסוף מזוודות, טעימת נקניקיות דניות, ואנחנו ממשיכים למטוס לאיי פארו. הנחיתה אמורה להיות מאד מאד יפה בחמשת הימים בשנה שאין גשם ועננים. הטייס מודיע שיש עננים גבוהים אז אנחנו מקווים שבכל זאת נזכה למראות מרשימים בנחיתה, ואנחנו יוצאים לדרך. מתחילים להנמיך לתוך העננים, הצלם בהיכון עם המצלמה. יוצאים מתחת לעננים, ומגלים את המראה המרשים של שכבת עננים נוספת מתחתנו. ממשיכים להנמיך, נכנסים לעוד שכבת עננים ויוצאים ממנה רק ממש לפני הנחיתה על המסלול... יורדים מהמטוס ברגל ל"אולם" הנוסעים הנכנסים, הכולל דיוטי פרי (כן, גם בכניסה לאיי פארו) ומסוע אחד קטן של מזוודות. מקבלים הודעה בטלפון מפרטנר שחבילת הגלישה שקנינו לא תופסת באיי פארו.... מה??? מסתבר שאולי הרשת היא מהמתקדמות בעולם, אבל כנראה שפרטנר לא טרחו לעשות הסכמים מתאימים עם הספק המקומי. אוספים את המזוודות והולכים לאסוף את הרכב שהזמנו (המחירים מטורפים). אז מסתבר שיש כוך של Tourist Information שפתוח במשך 45 הדקות אחרי נחיתת טיסה באי (ארוע מרגש שקורה לפחות 3-4 פעמים ביום..). הם משמשים גם סוכנות להשכרת רכב, מוכרים סימים לסלולרי (מסתבר שזה חשוב), וכרטיסים לאוטובוס שמגיע לעיר הבירה. אנחנו קונים סים, מפת נייר (מסתבר שעוד יש דברים כאלה) למקרה הצורך, ומגיעים בחושך לרכב, מעמיסים ויוצאים לדרך. מקום הלינה אמור להיות באיזה בקתה על חוף הים במרחק 10 דקות נסיעה. המסעדה היחידה שיש באזור אין בה אף מנה צמחונית (וגם לא ברור האם היא פתוחה בספטמבר) אז אנחנו עוצרים ב"עיירה" בסופרמרקט קטן שאפילו פתוח עד 22:00 . מצטיידים בכמה דברים ויוצאים לדרך בחושך מצרים, לבד בכביש צר, על חוף האוקינוס. מאבדים קליטה סלולרית, מזל שדאגתי להורדת מפות Offline ל Google Maps. אינדיקציה שאמורים להתקרב אל הבקתה משמאל – אבל חושך מצרים ולא רואים כלום. רואים רכב עם אורות עומד בשולי הכביש – מסתבר שזה בעל הבקתה שמחכה לנו. ואומר לנו ליסוע אחריו במשהו שנראה כמו שביל עפר ישירות לים. חונים בצד (אלוהים יודע איך נצא מפה) והולכים אחריו לבקתה. חושך מצרים. איפה הפנס שתמיד נמצא ברשימות ואף פעם לא משתמשים בו? דווקא כשצריך אותו אין. מגיעים לבקתה. צריך להוריד נעלים בכניסה. מדובר בביקתה שנבנתה לאחרונה בסגנון פרואני, עם גג שצומח עליו עשב. מטבחון קטן, סלון חביב, ו 4 מיטות בעליית הגג עם מדרגות תלולות. בעל הבית כנראה מאד משועמם כנראה, ומפתח שיחה ארוכה עם ח' על ענייני העולם. בביקתה מחכים גם 4 סוודרים עבודת יד מקומית לשימוש הנמצאים בבקתה. אחרי כ 45 דקות מצליחים להשתחרר מבעל הבית, ויוצאים להביא כמה דברים הכרחיים להלילה מהאוטו. ארוחת ערב מאולתרת ומטפסים למיטות.

19 לספטמבר - מפלים ומינהרות

בבוקר מתעוררים לנוף הזה

הבקתות יושבות על חוף הים, עם נוף מהמם למספר איים מסביב. לוקחים בוקר באיזי לאור הגשם השוטף ונוסעים לעשות קצת השלמות בסניף Bonus המוכר לנו מאיסלנד, הנמצא במרחק של כ 10 דקות מהבקתה. הנסיעה מרוצפת במפלים שיורדים מההרים, חופי ים שחורים שנמצאים בשפל, והרים ירוקים שמזכירים קצת את סקוטלנד. הכפרים המעטים עם בתים צבעוניים וישנים ובקושי רואים מכוניות על הכביש. מגיעים לסופר, מצילים את המוכרות משעמום, וקונים אוכל ליומיים הקרובים. בשעות הצהרים הגשם חולף ואנחנו יוצאים לכוון צפון, לכפר Gásadalurזהו כפר מבודד שיש בו 18 תושבים. עד 2006 לא היה כביש שמוביל לכפר, והמעבר אליו דרש הליכה דרך ההר בשביל תלול של מספר קילומטרים. בשנת 2006 חפרו מינהרה העוברת דרך ההר. המינהרה בעלת מסלול אחד שמשמש לשני הכוונים, כאשר מדי פעם יש מקומות שניתן לעצור כאשר רכב מגיע ממול. הנסיעה בפעם הראשונה קצת מאתגרת וכאשר יוצאים מהמינהרה נפרש נוף מהמם של הים, איים והכפר.

מחנים את הרכב והולכים אל המפל המפורסם Mulafossurהיורד מהצוק אל הים. הדרך לתצפית חסומה משום מה בשער שנראה נעול, ואנחנו ממשיכים ללכת בשביל העולה על צלע ההר בצמוד למצוק, חולף על פני נחל יפה ומאפשר מבט על נופים מהממים של הים. ח' מוותר באמצע הדרך, חותך אל הכפר וחוזר אל הרכב. מסתבר שבית הקפה היחיד בכפר סגור החל מ-1 לספטמבר שכן זה נחשב מחוץ לעונה, והתחליף הוא מספר מדפים עם קפה, כריכים ופירות ותיבה שבתוכה אמורים להשאיר את התשלום

אנחנו ממשיכים עוד במעלה ההר ובאיזה שלב רואים שיש אנשים בתצפית על המפל, במקום בו חשבנו שאין מעבר. מחליטים לחזור ולנסות להכנסף ומסתבר שהשער ניתן לפתיחה והוא פשוט משמש למנוע מעבר כבשים (אם כי נצפו כמה כבשים בצד הלא נכון של השער). התצפית על המפל מהממת

חוזרים בחזרה ועושים סיבוב בעיירה לכוון משהו שנראה כמו סוג של ספינה צבאית. הבן יוצא לסיבוב צילום וחוזר די מהר לאחר שלטענתו מישהו הסתכל עליו בצורה מוזרה מהספינה והוא העדיף להתרחק לפני שתהיה תקרית דיפלומטית. לאחר מנוחה קצרה בדירה אנחנו חוזרים לכפר Gásadalurלתצפיות שקיעה

וכאשר חוזרים לבקתה מחכות לנו שלושת הכבשים שנאמר לנו ע"י בעל הבית שמסתובבות באזור

20 לספטמבר – אגם אינסטגרם

היום הולכים למסלול לאגם המפורסם כ"אגם אינסטגרם" לאור הצילומים הרבים לו הוא זוכה. אגם זה נשפך לאוקינוס וגובהו כ-30 מ' מעל גובה פני הים, מה שמאפשר, במידה ועומדים בנקודת התצפית הנכונה על קצה הצוק, ובמידה ונשארים בחיים לפרסם את התמונה, לתפוס את האגם עם הים בסוג של אשליה אופטית המגבירה את הפרש הגבהים ביניהם. האגם הזה גם לא לגמרי סגור על השם שלו – לפעמים מופיע כ Sørvágsvatn , לפעמים Bøsdalafossur ולפעמים Trælanípa. לובשים מעילים ומכנסי סערה לאור הגשם המזרזף ויוצאים לדרך. מסלול ההליכה הוא של 8-10 ק"מ הלוך וחזור, וקל למדי למעט הבוץ הטובעני שמדי פעם מכסה את השביל. בסוף המסלול עלייה לצוק ממנו נקודת התצלום המפורסמת. בשלב ראשון ח' נשבר וחוזר, הטיפוס הופך יותר ויותר תלול וללא מסלול ברור ובאיזה שהוא שלב אני נעצרת, מודיעה ליורשי העצר שמכאן הם ממשיכים לבד ודיר בלאק אם יתקרבו לקצה הצוק, וממנה את הצמחונית למבוגר האחראי – שכן אחיה הצלם מאבד את פחד הגבהים ממנו הוא סובל ואת זהירותו הטבעית כאשר מדובר באופציה לתצלום מוצלח. לאחר כעשרים דקות שנדמות כנצח השניים יורדים, כאשר הצלם מקטר שבגלל אחותו שלא הרשתה לו להתקרב לקצה הוא לא הצליח להוציא את הצילומים הראויים.

מזג האוויר מתנהג כמזג אוויר פירואני אופייני: רגע גשם דק, רגע גשם כבד, רגע שמש, וקשת. ממשיכים ללכת לכוון המפל שאמור להיות בשפך לים, אבל הבוץ הופך לטובעני יותר ויותר ואנחנו מוותרים וחוזרים בשביל בחברת הכבשים. ממשיכים משם לתצפית על "אצבע המכשפה" – סלע בים ליד הכפר Sandavágurשדורשת מסלול הליכה קצר. איך שיוצאים מהרכב נתקלים ברוח מקפיאה, מוותרים, נכנסים לסיבוב השלמות בבונוס חוזרים לביקתה ומקנחים בצילומי שקיעה מהבקתה

21 לספטמבר – בדרך ל Tórshavn

בצער רב אנחנו מתארגנים ליציאה מהבקתה לקראת הדירה הבאה ב Tórshavn– עיר הבירה של איי פארו. העיר הגדולה מונה כ 20,000 תושבים, ויחסית לכפרים שבהם עברנו עד כה שמנו כמה עשרות תושבים במקרה הטוב, מדובר בשינוי קונספט. הדירה הבאה שלנו הוזמנה דרך Airbnb וזו הפעם הראשונה שאנחנו משתמשים בשירותיהם. בעלת הדירה יצרה קשר לפני מספר ימים, נתנה פרטים איך מגיעים ונכנסים לדירה, והודיעה שהשאירה שתיה, פירות וממתקים בשבילנו. אנחנו עוברים בין האי Vágarבו שוכן שדה התעופה, לאי Streymoy בו שוכנת עיר הבירה. המעבר מתבצע במינהרה מתחת לאוקינוס – קונספט החביב על הפירואנים למעבר בין האיים העיקריים. אופציות למעבר לאיים הקטנים יותר כוללות בחירה בין הליקופטר למעבורת. לאחר המעבר במינהרה אנחנו עולים לכביש משני במקום לכביש הראשי. כביש זה עובר דרך מרכז האי בין נופים מדהימים

בהמשך הדרך יורדים בדרך מסמרת שיער לכפרון Norðradalurונאלצים לתת זכות קדימה לאווזים וכבשים שפוסעים בכביש

ממשיכים לכפרוןkirkjubour– ההתיישבות העתיקה באיים הכוללים כנסיה וקתדרלה קדומות, וכן נוף לאיים הקטנים שממול.

בסופו של יום מגיעים לדירה בפרברי עיר הבירה, דירה נחמדה ומטופחת עם נוף לים העונה על כל הציפיות.

22 לספטמבר – האי Eysturoy

תחזית מזג האוויר באיי פארו מתגלה כמיותרת. היא משתנה על בסיס שעתי, ואין קשר בינה לבין המצב בשטח. נאמר שהגשם יפסיק ב 9:30, אחר כך זה נדחה ל 10:45 ואחר כך למי איכפת כבר, נוסעים בכל מקרה. המסלול להיום שאפתני, כולל ביקור במספר כפרים על חופים שונים באי Eysturoyעם אופציה למסלול הליכה בין שניים מהם.

המעבר לאי Eysturoy מתבצע לשם שינוי על גשר.

מתחילים בנסיעה לכפר Eiði השוכן בקצה הצפוני, עם נוף מדהים לים, וכן אגם השוכן בין הים לבין הכפר. הים סוער ואנחנו מבלים זמן לא קצר בהסתכלות בגלים ומציאת נקודות תצפית טובות. 

ממשיכים בנסיעה לכוון הכפר Gjógvהנסיעה עוברת דרך מסלול הררי הצמוד להר הגבוה ביותר באיים – ה Slættaratindur. הכביש הוא חד מסלולי, דו כווני. כפי שנפגוש בהמשך עוד הרבה. הכבישים מפותלים, מדי פעם על שפת תהום ו/או נחל ו/או ים עם מפרצוני עצירה פה ושם כאשר מגיעים רכבים ממול. הנסיעה בכבישים אלו דורשת עצבים חזקים ומלווה בצווחות אימה מדי פעם, אבל הנופים מפצים על הכל.

ממשיכים בירידה לכפר Gjógvבכביש מאתגר אך יפה, עם גשם מדי פעם

הכפר עצמו, בדומה לכפרים אחרים באיי פארו מקסים, עם בתים צבעוניים ועל שפת הים.

בכפר מפרצון טבעי המשמש להורדת סירות לים, ומחוץ למפרצון הגלים מתנפצים בעוצמה על החוף מה שגורם לצלם לעמוד שם בגשם וברוח ולצלם ללא הפסקה.

בנסיעה חזרה הגשם מתחזק, מלווה ברוחות חזקות ומשהו שנראה כמו ברד רך או שלג. כיוון שהשעה כבר די מאוחרת אנחנו מחליטים למרות מחאת הצמחונית לוותר על מסלול ההליכה.

23 לספטמבר – האי Streymoy

היום ממשיכים בחקר כפרונים בחופים מרוחקים, והפעם באי שלנו. מתחילים בנסיעה לכפר Tjørnuvík – כרגיל נסיעה על הקצה בכבישים חד מסלוליים. הכפר Tjørnuvík יושב בקצה הצפוני של האי, עם תצפית על "המכשפה והענק" – שני סלעים במים שלפי האגדה ענק ומכשפה החליטו לגרור חזרה את איי פארו לאיסלנד, למקום אליו הם שייכים. הם היו עסוקים בקשירת האיים ולא שמו לב שעולה היום – והפכו לאבן. בדרך רואים מספר פסגות הרים המכוסים בשלג טרי – מסתבר שמזג האויר הסוער אתמול הוריד גם שלג בפסגות. היום לשם שינוי מזג האויר יפה, אם כי הטמפרטורות נשארות כרגיל נמוכות באזור 5-8 מעלות. בדרך עוברים דרך מפלי Fossa הגדולים ביותר באיים, אבל לאור העובדה שכל האיים מרוצפים במפלים היורדים כל כמה מטרים מההרים, המפלים האלה אינם באמת יוצאי דופן בנוף. כרגיל הירידה לכפר מסמרת שיער, הוא יושב על מפרצון מקסים מצד אחד, והרים נוטפי מפלים ונחלים מהצד השני.

תוך כדי הסיור ברחובות הכפר נטפלת אלינו כיבשה המבקשת ליטופים

עוזבים את הכפר וממשיכים ל Saksun– כפר עתיקויפה המוקף במפלי מים. אנחנו מתזמנים את ההגעה לזמןח השפל המאפשר ללכת דרך המפרץ עד לחוף הים 

את היום אנחנו מסיימים ב Tórshavnבאזור העיר התחתית העתיקה, הכוללת את בנייני הממשלה העתיקים בעלי גגות הקש, ונמל יפה.

מחליטים ללכת לארוחת ערב במסעדה בעלת ביקורות טובות המגדירה את עצמה כ”סושי היחיד באיי פארו”. כגודל הציפיה כך גודל האכזבה, מנות קטנות בגודלן ובינוניות בטעמן, ורק המחיר מרשים..

24-25 לספטמבר – עיר הבירה Tórshavn ומבול

את היום הבא אנחנו מקדישים לעיר הבירה Tórshavnהמונה כ-20,000 תושבים. אין צורך לשלם על חניה, אבל בכל מקום החניה מוגבלת לפי השילוט, בדרך כלל לשעתיים, וצריך לכוון את ה”שעון” שעל שמשת הרכב. בצלם טוען שראה מקומות חניה ליד הנמל של 8 שעות, ואכן אנחנו מצליחים להתנחל באחרון שבהם. מתחילים בסיבוב באזור הנמל והעיר העתיקה, נתקלים בחלון ראווה המכיל את דגל ישראל לצד דגל איי פארו (הם קיבלו את האוטונומיה שלהם בשנת 1948, ומאז מרגישים קירבה למדינת ישראל. כמעט בכל מקום קיבלו אותנו בפנים מאד יפות כששמעו שאנחנו מישראל)

שכונת Tinganes השכונה העתיקה מאד יפה ונחמד לשוטט בה. כוללת פסלים נחמדים והרבה בתים עם גגות קש

הקתדרלה סגורה ומסוגרת, ומתברר שפתוחה רק אחר הצהרים.

הצעה ללכת למוזיאון למוזיאון האמנות נתקלת בהתנגדות למרות החיבה המשפחתית למוזאונים כאלה בטענה שכל הדירה מלאה באמנות פרואנית (מה שנכון) וזה הספיק, והמוזיאון הלאומי גם הוא לא זוכה לתמיכת הקהל.

נתקלים בדרך במשהו שנראה כפארק, נכנסים בשער ומגלים בית קברות עתיק ומטופח

חוזרים לסיבוב בנמל היפה ומסיימים את הערב באטרקציה הקרויה SMS – מרכז הקניות היחיד באיי פארו, קטנטן בגודלו וכאשר הגענו אליו לאחר השעה 18:00 כל החנויות היו סגורות למעט בורגר קינג שהציל לנו את הערב.

התחזית למחר גשום וסוער, ואכן בפותחנו את הוילון בבוקר אנחנו מגלים שאי אפשר לראות אפילו את הכבשים שרועות לנו מתחת למרפסת, שלא לדבר על הים. הכל מכוסה בעננים נמוכים. במזג אוויר כזה אין טעם לטייל ומחליטים לקחת יום מנוחה בדירה.

26 לספטמבר – נוסעים לאיים הצפוניים

היום אנחנו בדרך לאיים הצפוניים למקום הלינה האחרון שלנו באיי פארו.

פותחים את הוילון ליום יפה (יחסית, במונחי איי פארו), מתארגנים לעזיבת הדירה ויוצאים לדרך לכוון Klaksvik – העיירה השניה בגודלה באיי פארו המונה 5000 תושבים. הדרך לאי Borðoy  שוב עוברת דרך מינהרה מתחת לפני הים. לפי הכתובים מדובר במינהרה שעוצבה ע”י אמן ידוע באיי פארו עם אורות מרהיבים. אז מסתבר שבשיא העומק של המינהרה יש כ 100-200 מטר עם אורות צבעוניים – וזה הכל, השאר מינהרה סטנדרטית, אבל לפחות הפעם נתיב לכל כוון ותאורה – שני דברים לא שכיחים במינהרות באיים.

כיוון שאמורים לקבל את הדירה רק אחרי 14:00 אנחנו ממשיכים צפונית ל Klaksvik באי Borðoy  שבו למרבה ההפתעה אנחנו נתקלים לראשונה ברמזור! (שלא באמת ברור לאיזה צורך נמצא שם לאור התנועה הדלילה) ומספר מנהרות מסמרות שיער של נתיב אחד (המשמש לשני הכוונים) וללא תאורה. הנהג מתלונן ללא הפסקה מה שלא מפריע לו לעצור באמצע המנהרה ולצלם.

ממשיכים לאי Viðoy האי הצפוני ביותר, עוצרים למספר תצפיות נוף, באחד הכפרונים מגלים שרותים ציבוריים במבנה שנראה נטוש אך בפנים יש אהילים לנורות שבתאי השירותים – הזוי לחלוטין.. פיקניק (באוטו – בחוץ רוחות וטמפרטורה באזור ה-5 מעלות) ומתחילים לחזור. מגלים ש Google Maps לא מעודכן בכבישים שבאי הזה, אבל האמת שאין כל כך דרך ללכת לאיבוד..

נתקלים בעוד מינהרה וכבר לא מתרגשים, וחוזרים לכוון הבקתה שלנו. מדובר בבקתת דייגים, על חוף הים ממש. אין חניה בצמוד וצריך ללכת דרך שביל עשב (ובוץ) כ-100 מטר עד לביקתה. כיוון שידענו זאת מראש התארגנו עם חפצים בטרולים ואת שאר המזוודות השארנו ברכב. כך נראית הבקתה מבחוץ

השיטה ב AirBNB באיי פארו היא קופסא קטנה עם קוד שנמצאת ליד הדלת, ובתוכה נמצא המפתח. מגיעים לבקתה, מסדרים את הספרות לפי הקוד ו… כלום. מנסים שוב ושוב ושוב ו… כלום. הקופסא לא נפתחת. מסתכלים שוב אם זה הקוד הנכון – זה הקוד הנכון. כותבים לבעל הביקתה, ודי מהר מקבלים תשובה מנציגה שלו עם אותו קוד. מנסים להתקשר – אף אחד לא עונה. ממשיכים בהתכתבויות חסרות תועלת ובסופו של דבר בעל הבית חוזר אלינו טלפונית, ואומר שישלח מישהו לעזור לנו. תוך מספר דקות מגיעים שני גברתנים, ובעזרת כח פיזי מתון פותחים את התיבה ונותנים לנו את המפתח… התחלה לא משהו.

נכנסים לבקתה וזה מה שרואים

החלל של הסלון והמטבח נחמד, בשירותים תמונה של שודד ים מפחיד, חדר הורים סביר, וחדר ילדים עם 2 מיטות קומותיים כשהעליונות גם משמשות מעין מחסן. הניקיון לא משהו אבל זה מה יש. לאור האופציות באזור (כמעט ואין..) נסתדר פה שני לילות.

מתארגנים ויוצאים לטיול שקיעה לכוון ההר שמעל העיירה – הנהג נשאר ברכב ליד תרנגולות חופש וכבשים, ואנחנו עושים את דרכנו למעלה. החלק הראשון הוא בשביל עפר קל להליכה (חוץ מהשיפוע..).

בשלב מסויים מגיעים לאגם (שוב אגם ש Google Maps לא שמע עליו) ומשם אין שום שביל מסודר. התצפית האולטימטיבית אמורה להיות בהמשך מעלה הגבעה – אבל לאור כמות הבוץ אנחנו מוותרים והולכים (בבוץ) לעבר תצפית קצת יותר קרובה לאים הסמוכים. הצלם מחליט שזה מקום לחכות לשקיעה, ואנחנו קופאים במשך שעה על ספסל. לצילומי השקיעה הילדים נשלחים לבד (לי הספיק לטבוע בבוץ) וזו התוצאה

יורדים קפואים מההר, פוגשים את הנהג שמספר שבאו להאכיל את התרנגולות, ונוסעים למסעדה (אחת מהמומלצות...) – שוב אוכל בינוני…

התכנית למחר היא ליסוע לאי Kalsoy . האי קולסוי אינו מחובר לשאר האיים, ויש צורך במעבורת של 20 דקות. מסתכלים בלוח הזמנים של המעבורות, מתלבטים בין המעבורת של 8:00 למעבורת של 10:00, מחליטים על המעבורת של 10:00 והולכים לישון.

27 לספטמבר – האי קולסוי

אני מתעוררת כהרגלי מוקדם, אבל יש עוד זמן ליציאה. מחליטה בכל זאת להסתכל על לוח הזמנים של המעבורות. יש מעבורות שעובדות רק בימים מסויימים בשבוע, וזו של 10 היא אחת מהן, ולידה מסומן 1356 שאילו ימי השבוע שהיא פעילה בהן. היום יום חמישי, מסומן 5, הכל טוב, לא? אז זהו שלו. הסתכלות באותיות הקטנות מגלה שהם מתחילים את המספור ביום שני, כלומר היום זה יום מספר 4 ואין מעבורת ב 10:00! את זה אני מגלה ב 7:20. כידוע לנסיכות יש זמן התארגנות שנמדד בשעות ולא בדקות, אבל בקול צעקה אני מעירה את כולם, ונרשם שיא בהתארגנות בוקר למרות חדר השירותים היחיד (מתברר שכשצריך אפשר) וב 7:50 אנחנו עומדים על הרציף אחרי רכב אחד שהגיע לפנינו. ב 8:00 בדיוק המעבורת יוצאת לדרך ועליה 5 רכבים. אחרי 20 דקות יורדים מהמעבורת באמצע שום מקום, ומתחילים ליסוע. היום מתוכנן מסלול רגלי בקצה האי עד למגדלור, מסלול שמוגדר כקל ואמור לקחת כ-3 שעות. הדרך יפהפיה

עצרנו בכפר Mikladalur לראות את פסל אשת כלב הים. כדי להגיע לפסל יש לרדת אי אלו מדרגות לחוף הים. הנסיכה קראה את האגדה המפורטת על שלט ליד על אשת כלב הים, ונתנה לנו תקציר. למה כל האגדות האלה מסתיימות בסוף רע?

מסביב גלים, צוקים ופלגי מים המסתיימים במפלים אל תוך הים.

הנסיעה לאורך האי כוללת מעבר ב 3-4 מנהרות מהסוג החביב על הפרואנים – חשוכות ובעלות נתיב אחד. אבל אנחנו כבר מורגלים וזה קטן עלינו, שלא לדבר על כך שהסיכוי לפגוש מכונית שמגיעה מהצד השני הוא קטן מאד לאור זה שגרים באי הזה פחות מ 100 אנשים.

ממשיכים לקצה האי לעיירה Trollanes - עוד עיירה שכוחת אל עם מספר מועט של תושבים.

משאירים את הנהג בחנייה, לובשים מכנסי סערה, מעילים כפפות ומקלות הליכה, ויוצאים לדרך. מסלולים מסומנים כמעט ואין בנמצא באיי פארו. סיפורי הדרך נשמעים כך: עברו את שער הכבשים האדום / לבן / חום (מחק את המיותר) והמשיכו ישר במעלה ההר. כך גם נשמע סיפור הדרך של ההליכה אל המגדלור: הפעם שער הכבשים הוא אדום, אנחנו מאתרים אותו בקלות, פותחים אותו וסוגרים מאחורינו. במעלה ההר נמשך סוג של שביל – בעצם טביעות רגליים בבוץ של ההולכים לפנינו. אנחנו מתחילים לטפס – הבוץ הופך להיות טובעני יותר ויותר. באיזה שהוא שלב שולחים את הנסיכה שהיא ההרפתקנית שבינינו לבדוק את המשך הדרך. היא ממשיכה עוד קצת, שוקעת עם רגל אחת עד אמצע הקרסול בתוך בוץ תובעני, ומחליטה שגם היא מוותרת על המשך הדרך. עושים אחורה פנה, ובינתיים מספר כבשים מתקבצות ליד השער כנראה בתקווה שנעזור להן לעבור לצד השני. גם הן התאכזבו

שיטוט קצר בכפר ובחוף הים, משחק עם כלב בודד שסוף סוף מצא חברה, כבש עצבני וברווזים, ומיצינו את הכפר.

מתחילים לחזור לכוון המעבורת, מסתבר שיש לנו כמעט שלוש שעות לשרוף עד שהמעבורת הבאה יוצאת מהאי. אפילו בית קפה לשבת ולהתחמם אין בכל האי הזה. בעוד אנחנו מחכים למעבורת, עדר כבשים פותח בריצה במעלה הכביש, ולאחר כמה דקות חוזר בריצה. למה? לכבשים פתרונים

סוף סוף מגיעה המעבורת. יש זכות קדימה למקומיים, ואחריהם אנחנו עולים

מסכמים בארוחה במסעדה הנמצאת במקום ראשון בטריפאדוייזר – בית קפה עם אוכל מפוקפק..

28-30 לספטמבר – לקופנהגן וחזרה לארץ

זהו, מסתיים הטיול באיי פארו, טסים לקופנהגן, מבלים שם יום וחצי וחזרה לארץ.

הדרך לשדה התעופה עוברת ללא ארועים מיוחדים, מחזירים את הרכב ללא בעיות, נעצרים בבטחון שמגלים מספרי ציפורניים באחד התיקים (מספריים שעברו בכל נמלי התעופה עד כה..), עוברים בדיוטי פרי הפארואני ומתלבטים מאיזה שער יוצאים (1 או 2). מסתכלים החוצה ומבינים שעשינו שטות – את המעילים דחפנו למזוודות, יורד גשם שוטף ואת הדרך למטוס הולכים ברגל. מגיעים למטוס רטובים ושתי שעות הטיסה לקונפנהגן עוברות בנעימים בשורה הראשונה של המטוס.

לקופנהגן מגיעים לפנות ערב. לאור העובדה שהטיסה לארץ יוצאת בשש בבוקר, העדפנו להזמין מלון בשדה התעופה. מלון קלריון הוא מלון שדה תעופה טיפוסי, אך נוח מאד למי שמגיע בטיסה מאוחרת או יוצא בטיסה מוקדמת. מקבלים שני חדרים צמודים, מתרעננים ויוצאים במטרו לעיר. המטרו קרוב מאד למלון, והנסיעה עד מרכז קופנהגן היא של כרבע שעה. מבלים את הערב בעיקר במסעדה הודית המהווה שדרוג רציני לעומת האוכל באיי פארו.

לצערנו הטיבולי סגור בתקופה הזו, ואנחנו חוזרים למנוחת לילה טובה במלון. למחרת סיור מזורז בקופנהגן הכולל סיור תעלות, שוטטות בשוק האוכל וקצת קניות, וחזרה לשינה קצרה והביתה

סיכום, תובנות והמלצות

איי פארו הם ממש סוף העולם שמאלה, לטוב ולמאתגר.

הטוב – אזור פראי, מעט מאד תיירים (לפחות בתקופה בה היינו בספטמבר), טבע נטו במיטבו, אין מסחור וחנויות מזכרות למיניהן, נעים מאד להסתובב, נופים מהממים בכל פינה. הנופים מזכירים קצת את איסלנד, קצת את סקוטלנד, וקצת שום מקום אחר

המאתגר – אין כמעט סימוני שבילים, תאור המסלולים כולל ברובו את האגדות של האזור ומבחינת המסלול עצמו זה בדרך כלל מסתכם בלעבור שער כבשים ולטפס למעלה… אם רוצים לעצור באיזה בית קפה בדרך – אין כמעט, בטח שלא מחוץ לעונה ומחוץ לשתי העיירות הגדולות.

טיסות

אנחנו מצאנו את הטיסות דרך קופנהגן כגמישות ביותר. יש חברת תעופה מקומית שנקראת Atlantic Airways – מתנהלת בדומה לחברות Low Cost – אוכל / שתיה / מקומות ישיבה בתשלום. מזוודה כלולה במחיר הכרטיס. סך הכל הטיסות היו בסדר כמור. יש גם טיסות מאיסלנד, נורבגיה וסקוטלנד אבל התדירות שלהן יותר נמוכה. כמו כן יש מעבורות מקופנהגן ואיסלנד – גם הן בתדירות לא גבוהה.

רכב וכבישים

אין מבחר גדול של חברות השכרה באי, ומגוון הרכבים מצומצם. אנחנו לקחנו רכב ידני, אבל בדיעבד, אני ממליצה על אוטומטי. העליות, הפיתולים, הדרכים החד מסלוליות כל אלה מספיק מאתגרים בלי להתעסק בהעברת הילוכים, שלא לדבר על זינוק בעליה ביום הראשון שכמעט הסתיים במי האוקינוס האטלנטי. אז אם אתם מעוניינים ברכב אוטומטי צריך להזמין מספיק זמן מראש. ההזמנה בחברות המקומיות דורשת תשלום מראש. חברות בינלאומיות חלקן מיוצגות ע”י חברה מקומית. אנחנו לקחנו רכב מ JustDrive והיינו מרוצים (הם יושבים בחדרון של הטוריסט אינפורמיישן בשדה התעופה). הכבישים סך הכל מתוחזקים היטב. הכבישים הראשיים נוחים, ועם מסלול לכל כוון. כאשר יורדים לכבישים צדדיים מדובר ברוב המקרים בכבישים חד מסלוליים כאשר מדי פעם יש מפרצונים למקרה שרכב מגיע ממול. המינהרות (למעט אלו שמחברות בין האיים העיקריים) גם הן חד מסלוליות וגם הן מכילות מפרצונים המסומנים ב M המיועדים לרכבים המגיעים ממול. יש סימון ברור בכניסה למינהרה מי צריך לתת זכות קדימה. מאד מפחיד בהתחלה אבל כאשר מתרגלים ולאור התנועה הדלילה זה ממש לא סיפור.

המעבר בשתי המנהרות המחברות את הכבישים הראשיים כרוך בתשלום אגרה. במקרה שלנו חברת ההשכרה לקחה ערבון ממנו הורידה את מספר הפעמים שעברנו במנהרות אלו. בררו עם חברת ההשכרה האם יש להם סידור כזה.

תקשורת ונווט:

קליטת GPS לפעמים אתגרית. הקליטה הסלולרית מעולה ברוב המקומות, אבל שימו לב שחבילות גלישה מהארץ לא תופסות כאן. קודם כל תורידו מפות אופליין לאפליקציה החביבה עליכם. בשדה התעופה אפשר לקנות חבילה הכוללת גלישה של 2G וקצת שיחות בכ-100 קרונות, אפשר להגדיל בהמשך. אותנו היא שימשה היטב.

מקומות לינה

מספר המלונות קטן (4 בעיקר הבירה ועוד 1-2 במקומות נוספים). יש קצת B&B, ויש מבחר לא רע של AirBNB. שוב, כדאי להיערך מספיק זמן מראש.

אוכל ומסעדות

המסעדות, למעט בעיר הבירה, מעטות. לא היינו במסעדה בה באמת נהנינו מהאוכל ורוב הזמן בישלנו בדירות. יש מספר סניפי Bonus (למי שמכיר אותם מאיסלנד) די גדולים במספר מקומות באיים, כך שאין בעיה להצטייד במצרכים. למרות הכבשים הרבות והעיסוק העיקרי שלהם בדיג, אין דגים טריים בסופר והבשר הטרי מאד מצומצם, חוץ מזה לא חסר כלום. המחירים לא זולים בעיקר של פירות וירקות. מי שמעוניין לטעום את משקה הקולה המקומי שהם גאים בו שיקנה Jolly (לנו זה הספיק פעם אחת..)

משך הטיול והעונה:

עונת התיירות היא מאי עד אוגוסט, אבל גשמים רוחות וערפל יש כל השנה כולל בקיץ. אנחנו היינו בספטמבר והטמפרטורות נעו בין חמש לעשר מעלות. חוץ מיום אחד לא השבתנו פעילות בגלל מזג האוויר. מי שרגיש לקור זה לא המקום בשבילו. היתרון בספטמבר הוא שאין תיירים. החסרון – קצת יותר קר וגם המקומות המעטים שפתוחים בקיץ סגורים, אין מעבורות לאי הפאפינים וגם הפאפינים עצמם כבר לא בנמצא.

אנחנו היינו כ-10 ימים. לטעמי ניתן להסתפק ב-7, ואולי לשלב עם איסלנד.

ציוד:

להצטייד בציוד חורף. מעילי גשם טובים, מכנסי סערה, כפפות וכובעים. אנחנו לקחנו גם בגדים תרמיים אך לא השתמשנו בהם (לא שלא היה קר..).

אפליקציות:

לא השתמשנו באפליקציות מיוחדות למעט אפליקציות הניווט הסטנדרטיות. האפליקציה הכי מיותרת – אפליקצית מזג אוויר. מזג האוויר משתנה כל מספר דקות – גשם, שמש, רוח, קשת. אפיקציות מזג האוויר לא נותנות מידע מהימן באיי פארו.