הקדמה

חודשיים ברציפות בארץ מרגיש הרבה יותר מדי (מי היה מנחש שכמה חודשים אחר כך נהיה תקועים כבר חצי שנה בארץ ועדיין לא רואים את הסוף). לנסיכה נגמרו ימי החופש אז היא לא קנדידט לנסיעה. לעומת זאת הצלם שבקבע לא ניצל את כולם והוא פוטנציאל טוב לגיחה קצרה לחו"ל. מתחיל גישוש אחרי יעדים פוטנציאליים לתחילת דצמבר ולבסוף מתמקדים בונציה – אותה ביקרנו במסגרת נסיעה לצפון איטליה למשך יום אחד ומאז הצלם זוכר שיש בה אתרים טובים לצילום, ואני זוכרת לה חסד נעורים בו עקב שביתה בנמל ביליתי בה כנערה כמעט שבועיים. מזמינים כרטיסים באיזיג'ט – ללא מזוודות אבל עם מקום מרווח לרגלים, ואז מתחילים לראות בטלוויזיה תמונות של הצפות בונציה – אנשים מבוססים במים במגפיים (במקרה הטוב), כנסיות שקועות בבוץ, תיירים מצטופפים על גשרי עץ בכיכר סאן מרקו... בקיצור – לא מראות שעושים טוב על הלב לקראת הנסיעה. הצלם מגלה הרהורי כפירה ואנחנו בודקים משמעות של החלפת כרטיסים לרומא – יקר מידי והתאריכים לא כל כך מסתדרים. לא נורא, ניקח הימור. אני קוראת בפורום של טריפאדויזור על בסיס יומי על מצב ההצפות וההמלצות של המקומיים, מבינה שגם כאשר יש הצפות זה מספר שעות ביום בגאות ולא כל היום, מורידה אפליקציה הנותנת תחזית של גובה המים באזורים השונים (hiltide venice – מומלצת) עוד אפליקציה שמראה מה גובה המים בכל אזור כאשר יש הצפות (WVF – ספוילר – לא השתמשנו..) ועוד מספר אפליקציות לשימוש בסירות התעלה. בודקת איפה קונים מגפים להליכה במים (יש עד מידה 46, הצלם מידה 49, שיהיה לנו בהצלחה) ומתפללים לטוב.

5 לדצמבר

סוף סוף מגיעה שעת הש', ותחזית הגשם וההצפות דווקא נראית חיובית (יש שמש אין הצפות). מצויידים בטרולים ומעילים אנחנו מגיעים לשדה התעופה, מחפשים את החניון לטרמינל 1, מצטופפים באוטובוס לטרמינל (דצמבר, לאן כולם נוסעים עכשיו??) וסוף סוף עולים למטוס מלא וממריאים.

נוחתים בשעת אחר הצהרים לא מאוחרת במיוחד בשדה התעופה הקומפקטי של ונציה. התור לביקורת הדרכונים משתרך ומשתרך, ולידינו עוברים בעלי הדרכונים האירופאיים ללא תור דרך השערים האוטומטיים. למה לא דאגתי עדיין לדרכון אירופאי??

כאשר מתקרבים לדלפקים מבינים את פשר התור. רק דלפק אחד מאויש וגם הוא עובד בקצב איטלקי נינוח. כאשר אנחנו סוף סוף עוברים את ביקורת הדרכונים, קונים כרטיסים הלוך ושוב לאוטובוס המגיע לעיר ועולים לאוטובוס של חברת ATVO. לונציה אנחנו כבר מגיעים בחושך מוחלט, ומתחילים את המסע דרך הגשרים לכיוון המלון. המלון שהזמנתי הוא Santa Croce Boutique Hotel https://www.santacroceboutiquehotel.com/en/ שנמצא במרחק של כרבע שעה הליכה נינוחה מתחנת האוטובוס. בכוונה לקחתי מלון שניתן להגיע אליו וממנו ברגל כדי לא להיות תלויה בסירות הואפורטו המושבתות בזמן הצפות.

מגיעים למלון דרך מבוך הסמטאות הונציאניות. המלון המשופץ ממוקם בחלק פחות תיירותי של העיר, בין סמטאות צרות וכיכרות אופינים. מדובר במלון קטן שכל חדר מעוצב בצורה שונה עם טפטים מצויירים ומנורות מוראנו. בחדר הראשון שאנחנו מקבלים הדלת לא ננעלת, ואנחנו מועברים לחדר אחר בו הדלת ננעלת אבל הכספת מצפצפת בצורה חשודה. שיהיה. החדר נקי, משרה אווירה ונציאנית, יפה עבור מי שאוהב את הג'אנר. סך הכל המלון מומלץ.

בודקים איפה יש מסעדה באזור המלון, מוצאים משהו שאמור להיות מקומי ומזמינים מקום.  כאשר מגיעים למסעדה מגלים שאנחנו כמעט לבד (בהמשך מצטרפים עוד מספר מקומיים) ובעל הבית שמח לשתף אותנו  בקורותיו בימי ההצפות כולל צילומים והצבעה על הקו שעד אליו הגיעו המים. כמו כן הוא מתייעץ איתנו מה עושים עם השירותים שמסרבים להינעל מאז ההצפה, ואיזה שלט כדאי לשים עליהם להתריע אם פנוי או לא.. בסופו של דבר מקבלים את התפריט ומחליטים ללכת על המומלצים המקומיים כגון סרדינים ממולאים. האוכל נחמד אבל לא מלהיב, חוץ מהטירמיסו למנה האחרונה שמעולה. חוזרים עייפים, שבעים ומרוצים למלון.

6 לדצמבר

מחליטים לקחת את אחד מטיולי ההליכה החינמיים (כמובן שנותנים טיפ מכובד למדריך בסוף הטיול) לצפון העיר. מחליטים להתחיל את הבוקר מהשוק ליד גשר הריאלטו. הולכים לשם ברגל דרך הסמטאות, עוברים את הגראנד קנאל על גשר הריאלטו עוד לפני שנפתחים שלל הדוכנים הממוסחרים ששם, וממשיכים לכיוון השוק. השוק לא גדול ומספק את הסחורה של מאכלי ים טריים ופוטוגניים ושאר ירקות

מחליטים למצוא לארוחת בוקר מקום המכין Cicchetti – מנות קטנות בדרך כלל מבוססות על חתיכת לחם עם תוספות מעליה ומוצאים כזה בדרך לנקודת המפגש של טיול ההליכה. מדובר בבר מקומי המלא בונציאנים וכמובן שלא מדברים שם מילה אנגלית. לא שצריך – מצביעים על מה שרוצים ויושבים על שולחן קטן ומתנדנד לאכול

ממשיכים לנקודת המפגש לסיור הרגלי ליד הבאר שב Campo SS Apostoli ומחכים שם למדריכים. הסיור דורש הרשמה מוקדמת. מגיעות שתי מדריכות עם רשימות משתתפים, מחלקות את הנוכחים (שהיו די רבים) ומתחילות ללכת ולספר אנקדוטות מחיי המקומיים. מדובר בדרך כלל במקומיים שהסיורים האלה משמשים להם השלמת הכנסה. במקרה שלנו המדריכה איננה מקומית, אך התחתנה עם ונציאני והשתקעה בונציה. הולכים דרך הסמטאות הצרות, מקבלים הסברים על ההיסטוריה של ונציה ושיטת הבניה שלה, תוך הצבעה על דוגמאות בשטח.

עוברים דרך הגשר חסר המעקה היחיד שנשאר בונציה (המוביל לכניסה פרטית לבית)

 עוצרים באחת הכנסיות לכניסה עצמאית למי שמעוניין, ומגיעים לחוף הים הצפוני של ונציה. משם ממשיכים לשוטט בסמטאות ובנקודות ציון שונות באזור הצפוני עד שמגיעים לנקודת הסיום של הטיול, נפרדים מהמדריכה, מקבלים מפה עם שמות מסעדות מומלצות והנחיה איך להמנע ממלכודות תיירים, וממשיכים לשוטט בסמטאות ולפגוש מראות מעניינים כגון סירה המובילה מוצרי חשמל.

לאחר שנפרדנו מהסיור המודרך המשכנו דרך התעלות והסמטאות לרובע היהודי וכיוון שהגענו ביום ששי אחר הצהרים הסיור בבתי הכנסת היה מקוצר והספקנו לסיור האחרון שלא היה ממש מרשים.

עוצרים בדרך בקונדיטוריה לקחת כמה דוגמיות לדרך (נראות יפה אבל לא טעים בכלל) וחוזרים למלון למנוחה קצרה ולהחלטה על מקום לארוחת ערב.  מחליטים על מסעדת San Stae שמקבלת ביקורות טובות. הפעם מדובר במסעדה קצת יותר מהודרת ופחות ביתית מהקודמת. מחליטים שוב על תפריט מקומי ולא על מנות שאנחנו אוכלים בדרך כלל, ומקבלים פסטה ברוטב אנשובי ורביולי ברוטב דיונון... היה מעניין.

7 לדצמבר

היום בתכנית המקומות היותר מתויירים של ונציה – כיכר סאן מארקו וסביבותיה. לאחר ארוחת בוקר במלון הולכים לכוון תחנת הואפורטו הקרובה – כחמש דקות הליכה דרך סימטה ברוחב של פחות ממטר ושטים מסביב לאי לכוון כיכר סאן מארקו. יורדים מהואפורטו ומתחילים לראות חבורות תיירים בכמות גדולה ממה שראינו אתמול, אבל למרות זאת אין צפיפות – השילוב של תחילת דצמבר וכנראה הפחד מההצפות גרם למפלס התיירים להיות יחסית נמוך.

מתחילים מתצפית לגשר האנחות

ממשיכים לכיכר המרשימה

מוותרים על ישיבה בבתי הקפה התירותיים, מסתכלים על ה  Doge’s Palace מבחוץ, נכנסים לבסיליקה ועולים למרפסות התצפית. מזג האוויר יפה והנוף מלמעלה מרשים. משלמים ונכנסים ל Treasury – מיותר לטעמנו. התחנה הבאה היא עליה למגדל הפעמונים. העלייה היא במעלית ובתקופה זו של השנה לא ניתן לקנות כרטיסים מראש. התור יחסית לא ארוך ואנחנו עולים למגדל במעלית הדחוסה.

נסיעה עם חובב צילום דורשת סבלנות לחישובים מורכבים של שעות מומלצות וכיווני תצפית בכל אתר. לאחר התלבטות ארוכה מתי ליסוע לאי    San Giorgio Maggiore לתצפית ממגדל הפעמונים הנמצא בו, מחליטים על פשרה: סיבוב בצהרים וסיבוב נוסף בשעת השקיעה... באי יש כנסיה חביבה ממנה עלייה למגדל פעמונים עם תצפית יפה על כיכר סאן מרקו והסביבה, מנזר עם גנים הכוללים מבוך (לא הצלחנו להיכנס אליו) ומוזיאון חינמי לאמנות מודרנית שכלל תערוכה של כלי זכוכית.

לאחר התצפית לוקחים ואפורטו לרובע דורסודורו שם משוטטים קצת, וחוזרים לשעת שקיעה לאי לתצפית שניה ממגדל הפעמונים

לאחר מכן מחליטים ללכת לחנות הספרים המשומשים  Libreria Acqua Alta di Frizzo Luigi בעלת יחסי הציבור המצויינים שבתקופת ההצפות צולמה מכל זווית אפשרית עם המים שהרסו חלק מהספרים העתיקים. בחנות הספרים חלקם מסודרים בגונדולות ישנות והיא ידועה גם בשל החתולים הנמצאים בה. בסיכומו של דבר מדובר בחנות צפופה מאד עם הרבה תיירים, את אחד החתולים ראינו בקופה עוזר בחשבונות, אבל בסיכומו של דבר אם אתם לא מתעניינים בספרות איטלקית אין באמת מה לחפש שם. את היום אנחנו מסיימים בקושי הולכים על הרגלים לאחר מספר קילומטרים לא מבוטל שגמענו, ומחליטים על ארוחת ערב במזנון  מהיר לפסטה שדווקא היתה טעימה.

8 לדצמבר

היום השכמה מוקדמת – הצלם מעוניין בצילומים מגשר האקדמיה בזריחה. הולכים בחושך לתחנת הואפורטו, מוצאים את עצמנו כמעט לבד על הסיפון, זו ההזדמנות לשבת בחוץ על הספסלים שאף פעם אין בהם מקום, אבל מזג האוויר הקר מבריח אותי בסוף פנימה.

מגיעים לתחנת גשר האקדמיה ומתמקמים יחד עם עוד כמה סינים על הגשר לצילומי זריחה. היה שווה...

היום הוא יום נסיעה לאיים. מתחילים בבורנאו – כפר דייגים עם בתים צבעוניים ויפהפיים. פוגשים את החתול השחור שעל שמו נקראת המסעדה בעלת כוכב המשלן שנמצאת באי גאטו נגרו, אך לצערנו המסעדה עדיין לא היתה פתוחה לצהרים ונותר לנו רק לרייר על התפריט מבחוץ.

בהמשך לקחנו מעבורת לאי מוראנו – האי הידוע באמני ניפוח הזכוכית. האי הרבה פחות מרשים מבוראנו, וכיוון ששבענו מהדגמות ניפוח זכוכית בטיול בארה"ב ויתרנו על כניסה לסדנאות, ושוטטנו בין הסמטאות עד למוזיאון הזכוכית שלא השאיר עלינו רושם גדול.

בהמשך החלטנו לרדת בתחנה לא מתוירת – בית הקברות של ונציה הנמצא על אי קטן בשם סן מישל מול החוף הצפוני של ונציה. היה בהחלט שווה את העצירה – מדובר בבית קברות מיוחד מאד עם קבורת קומות מטופחת לאור מצוקת המקום, ומרשים בהחלט.

היום החלטנו להשקיע במסעדה שווה לארוחת ערב. לאחר סקר לא קצר של הצלם, כולל עיון בבלוגים וולוגים של ידועני אוכל, הוחלט על מסעדת Al Covo. התפריט נקרא בעיון והוחלט על מספר מנות פוטנציאליות. כשהגענו למקום התקבלנו ברוב טכס והוגש לנו התפריט. כל המנות שראינו בתפריט שבאינטרנט לא הופיעו, ובמקומן היו מנות אחרות שרובן לא נראו לנו. המנות שבחרנו היו זעירות, במחירים מופקעים וממש לא שוות את המחיר. יצאנו רעבים ומאוכזבים, ובדרך עצרנו לקנות בייגלה וקנולי...

9 לדצמבר

היום הוחלט ללכת על בטוח: מוזיאון פני גוגנהיים, ולמצוא מסעדה טובה לארוחת צהרים. במוזיאון גוגנהיים בילינו מספר שעות ומאד נהנינו. בדרך לשם עברנו על פני מסעדה שמצאה חן בעינינו וחזרנו אליה לארוחת צהרים – אוכל פשוט וטעים. שמה Ristorante Bakaro

לאחר ארוחת הצהרים הלכנו ל   Scuola Grande di San Rocco ארמון עם ציורי קיר מרשימים שהשוטטות בו היתה נחמדה ובדיוק הכינו בו כסאות לקראת קונצרט שייערך בערב.

בזה פחות או יותר הסתיים הביקור שלנו בונציה. למחרת השכמה מוקדמת על מנת להגיע לאוטובוס לשדה התעופה ולטיסת הבוקר ארצה

סיכום

ונציה עיר מקסימה אך בשנים האחרונות כמויות התיירים הופכות אותה ללא נעימה לביקור.

מבחינה זו התקופה בה היינו, תחילת דצמבר, הינה אידיאלית (למי שקצת קור וגשם לא מפריע לו). כמויות התיירים נסבלות, אין עומס באתרים השונים, מחירי המלונות סבירים וסתם להסתובב בונציה זה כיף גדול. צריך להיות מוכנים עם תכנית גמישה במידה ויש הצפות (גם אם יש הן רק בשעות מסויימות ביום), ויש אתרים שנותנים תחזית לגובה המים. האוטובוס של ATVO משדה התעופה ואליו הוא הדרך הנוחה והזולה להגיע לונציה משדה התעופה. ההתניידות בואפורטו נוחה ויעילה, כדאי לקנות Venice tourist travel card ל 3 ימים ב ACTV ב 40 יורו. הספירה מתחילה מרגע הוולידציה בתחנה הראשונה ולא מהקניה. לדעתי חלק מהכיף של ונציה זה לשהות בה גם בלילה ולכן לטעמי פחות מומלץ לקחת מלון מחוץ לונציה, למרות ההפרש במחירים.