לראשונה התחלנו לחשוב על איסלנד כאשר הבן חובב הצילום והציור נתקל במספר צילומים מדהימים, צייר בהשראתם, והגיש בקשה לתייג את איסלנד כאחד היעדים הקרובים. המועד המתקרב של הגיוס שלו סיפק את התירוץ המתאים והתחלתי בקריאה מסיבית על היעד. התברר שלא מדובר בטיול שמאפשר ספונטניות אלא יש לתכנן את הלינות זמן רב מראש. כרטיסי טיסה בלופטהנזה נרכשו במחיר הסביר של פחות מ 600 דולר כ 10 חודשים מראש, והודעתי למעורבים בדבר על 3 שבועות (ויום ) באיסלנד באוגוסט.

להלן תגובות המעורבים:

  • אבא - אחראי על ניהול שיחות ארוכות עם מקומיים ותיירים מזדמנים וקיטורים מעת לעת (מה יש לעשות שלושה שבועות באיסלנד? אולי אני אסע רק לחלק)
  • הצלם (19) - אחראי על צילום בסטילס ווידיאו וחפירה מתמשכת בנושאי טכנולוגיה (נהיה במקום שציירתי? ובלגונת הקרחונים?)
  • הנסיכה (15) - אחראית על שמירת הטבע, החיות בפרט וכדור הארץ בכלל, צמחונית מזה שנים (ומתי יהיה לי חופש?)
  • כל מי שמסביב: השתגעתם? מקסימום 10 ימים, וגם זה בטיול מאורגן
  • והתגובה שלי לתגובות: שלושה שבועות לא נראה לי מספיק. אולי נוסיף עוד כמה ימים..

השלב הבא היה לתכנן מסלול ראשוני ולהזמין לינות.

כיוון שאנחנו מזן המפונקים לינה ללא שירותים צמודים אינה באה בחשבון, ובכלל רצוי שמקום הלינה יהיה נעים ומפנק, רצוי בקתה בטבע ולא מלון. מבחינתנו חלק מהכיף זה להגיע בשעות הערב המוקדמות למקום נעים, להירגע ולהוריד קצב. אז זהו, שמבחר מקומות הלינה באיסלנד הוא מוגבל, וגם כאשר מתחילים את ההכנות מוקדם לא תמיד מצאנו את מה שחיפשנו אם כי בסופו של דבר רוב המקומות ענו לקריטריונים העיקריים. בחלק מהמקומות לא היתה אופציה לדירות / בקתות והסתפקנו במלונות.

כמעט כל המקומות (למעט אחד) הוזמנו דרך Booking עם אפשרות ביטול, ובחלק מהמקרים הזמנתי יותר מאופציה אחת כאשר היו מספר אפשרויות למסלולים, ובערך כחודש לפני הנסיעה ביטלתי את המקומות לא רלבנטיים.

אז נצא לדרך:

יום 0 - טיסות ל Keflavik

אחרי הכנות של כמעט שנה, אורזים מזוודות, מוצאים שלקחנו יותר מדי, מפרקים מזוודות, מוציאים פריטים מיותרים, אורזים שוב, מוותרים על טרולי אחד ומוכנים לדרך.

הטיסות בלופטהנזה ולאור הקונקשיין הקצר במינכן (שעה ועשרה) וסיפורי האימים על המזוודות שמגיעות רק אחרי כמה ימים, מנסים לדחוס בתיקי היד כמה שיותר, כולל סווטשרים ומעילים כדי שלא ניתקע בלי יכולת לטייל.

הטיסות עוברות חלק, ואפילו הקונקשיין הקצר מתברר כדי והותר כדי להגיע לטיסת ההמשך ממינכן ל Keflavik אפילו בלי לרוץ.

תחזית מזג האויר לאיסלנד מפתיעה לטובה, אמנם בסביבות 10 מעלות בצהרים אבל ללא גשם.

מגיעים לשדה התעופה ב Keflavik בחצות הלילה, ומחכים ליד מסוע המזוודות תוך תפילה קצרה שהן יגיעו. הראשונה מגיעה תוך זמן קצר, אחרי דקות ארוכות השניה והשלישית. מחכים לרביעית, מסתכלים מסביב ומגלים שכמעט כולם כבר הלכו לדרכם ואין מזוודה. לאחר שמתחילות להגיע כבר מזוודות מטיסה אחרת, אנחנו מתבאסים לנו והולכים לדווח על המזוודה האבודה. כיוון שהכנו את עצמנו נפשית לכך כבר היתה לנו רשימה מודפסת של בתי המלון לימים הקרובים, וביקשנו שישלחו אותה בעקבותינו.

לאחר אחת בלילה יצאנו משדה התעופה, מצאנו מונית טרנזיט מקרטעת שהעמיסה את המזוודות ואותנו, ונסענו למלון. המלון (Hotel Keflavik) משלם עבור המונית (מסתבר שזה חלק מהחבילה) מלון חביב במרכז העיירה, חדר משפחתי קצת צפוף אבל מספיק, ואנחנו נופלים עייפים למיטות.

יום 1 – נוסעים צפונה

למחרת על הבוקר מגיע הנציג של חברת Blue Car למסור לנו את הרכב (Kia Sorento 4X4). לאור הסיפורים הרווחים ברשת (בעיקר על חברות אחרות אבל לא לקחנו סיכון) על חיוב על נזקים שכבר היו קיימים ברכב, אנחנו עושים לו Book מכל הצדדים (ואכן נראה שלמישהו כבר היו תקריות איתו...), מעמיסים את המזוודות ויוצאים לדרך.

נוסעים צפונה על כביש 1 דרך שדות הלבה, ופונים לכביש 50 מזרחה לפני העלייה על הגשר ל Borgarnes .

מתפעלים מהנוף ומהמרחבים. להפתעתנו התנועה קצת צפופה (במונחים איסלנדיים, לא במונחי תל אביב...) מסתבר שמדובר בחופשת סוף שבוע ארוך שיש לאיסלנדים בתחילת אוגוסט ורובם על הכבישים.

העצירה הראשונה (לאחר התברברות קלה) היא במעיין החם Deildartunguhver - שהוא המעיין בעל שפיעת המים החמים הגדול באירופה.

קיים דוכן למכירה עגבניות חממה (בשירות עצמי...) ליד, אך כיוון שהעגבניות לא נראות מלהיבות אנחנו מוותרים.

ממשיכים על כביש 518 דרך העיירה Reykholt ומתוודעים בכנסיה המקומית למינהג הרווח באיסלנד – תשלום לשירותים במידה ואינך נכנס לאטרקציה / אוכל במסעדה / קונה בחנות...

בהמשך מגיעים למפלי hraunfossar ו Barnafossar המקסימים, ולהפתעתנו מגרש החניה מלא עד אפס מקום. הליכה קלה עד למפלים ובחזרה וכאן אנחנו פוגשים עוד מינהג מפורסם – האיסלנדים סומכים על ה Common Sense של המטיילים שלא יתקרבו יותר מדי לשפת הצוקים, מקסימום מוסיפים שלט אינפורמטיבי קטן על מה שעלול לקרות..

ממשיכים לכביש F-550 אשר מוביל אל קרחון Langjökull. יחסית לכבישיF אחרים שניתקל בהם בהמשך הוא די סימפטי. שקלנו האם להכנס למנהרה שנחפרה מתחת לקרחון אך לאור השעה המאוחרת (והמחיר היקר מאד) ויתרנו. באמצע הדרך עשינו עצירת פיקניק (בתוך הרכב עקב הרוח הקרה). לאור קוצר הזמן ויתרנו גם על מערת הלבה Víðgelmir (כמו שנאלצנו לוותר על עוד לא מעט מקומות לאור קוצר הזמן בהמשך..)

כיוון שאנחנו עייפים מלילה קצר בלי הרבה שינה, אנחנו מחליטים לחתוך למלון ללא הפסקות נוספות ולעשות השלמות מחר.

אנחנו מגיעים למלון Hraunsnef Hotel שהוא בעצם חלק מחווה. מקבלים שני חדרים פשוטים אך מאד נקיים בקומת הקרקע. ליד החדרים מגוון חיות (חזירים, תרנגולות חופש, כבשת מחמד ששמחה להגעת אנשי הצוות בבוקר ופועה בשמחה ועוד).

יום 2 – חצי האי סנייפלסנס (המכונה סנאפנפנף בפי העם)

לאחר ארוחת בוקר צנועה (שהתבררה כסטנדרטית במונחים איסלנדיים – סוג אחד של גבינה, סוג אחד של נקניק, ביצה קשה במקרה הטוב, לחם, חמאה וריבה) אנחנו נזכרים שחסרה לנו מזוודה ומתקשרים למספר הטלפון שנתנו לנו בשדה התעופה. למרבה הפלא הם טוענים שהמזוודה הועברה אתמול למלון שלנו. ואכן האבדה נמצאה בקבלה ונרשם איחוד מרגש ומלא דמעות.

לאחר סיבוב תרנגולות חופש וכיבשה אנחנו יוצאים לדרך לעשות השלמות מאתמול.

מתחילים ב Crater Grábrók – הכולל עליה דרך מדרגות ושבילי עץ ומסלולון הליכה סביב הקרייטר. למרות מזג האויר היפה לכאורה למעלה הרוח חזקה ומקפיאה אבל הנוף המרשים מפצה על כך

נוסעים על כביש 1 עד השלט Glanni שם יורדים לכביש עפר עד החניה. ממגרש החנייה יוצא שביל מסומן למפלי Glanni היפים. לאחר התלבטות אנחנו מחליטים להמשיך גם ל Paradise Hollow שממש לא ברור לנו מה זה. מסתבר שמדובר בפינת חמד, עם אגמון ירקרק והרבה מאד פרחים, ממש אידיאלי לפיקניק, אבל לצערנו לא הבאנו אתנו דברים... הנסיכה מחליטה לחלוץ נעליים ולהיכנס למים הקפואים.

ממשיכים דרומה על כביש 1 עד לעיירה Borgarnes משם צפונה על כביש 54. חולפים על פני מכתש Eldborg אבל מחליטים שמיצינו את נושא המכתשים להיום.

בהמשך פונים לכוון עמודי הבזלת Gerduberg basalt columns – נסיעה קצרה על דרך עפר, מראה יפה אך לא במסגרת מסלולי החובה.

ממשיכים לכביש 574 שסובב את הפארק הלאומי Snaefellsjokull National Park.

מחליטים ללכת ל"מפל הנסתר" Rauðfeldargjá הנמצא בתוך נקיק אבל מוותרים על החלק האחרון הכרוך בדילוג בין אבנים בתוך מים בנקיק (אם אין לכם כישורים של עז הרים נראה קצת אתגרי)

ממשיכים למלון הנמצא בעירה Hellnar (עיירה?? אולי 10 בתים), מתמקמים ויוצאים בשבע בערב לעשות את מסלול ההליכה בין Hellnar ל Arnarstapi ( כ-5 ק"מ הלוך וחזור) לאורך המצוקים עליהם רואים מספר גדול של ציפורים. המסלול יפה מאד, חלקו קל וחלקו קצת יותר מאתגר בין סלעי לבה.

יום 3 – המשך סנייפלסנס עד Stykkishólmur

העצירה הבאה במצוק Londrangar basalt cliffs ומשם לחוף השחור Djupalonssandur, שם לקחנו את המסלול המוביל ל Dritvik הכולל שרידי אניות טרופות, אגם, חוף מרשים ואבנים שנועדו לבדוק את חוזק הדייגים.

לאחר מכן טיול על חתול שלג על קרחון Snöfellsjökul שעל הר הגעש . כחצי שעה נסיעה באוטובוס ולאחר מכן מעבר לחתול שלג ונסיעה של עוד חצי שעה במעלה ההר, שם יש עשרים דקות חופשיות וחזרה למטה. למרות שמזג האויר היה לכאורה יפה ישב על ההר ענן, רוב הדרך הייתה שרויה בערפל, קור מקפיא ולסיכום – לא ממש חוויה מומלצת. אולי אם מזג האוויר בהיר לחלוטין זה שווה אבל אחרת אפשר לוותר.

מסלולי הליכה נוספים שהיו בתכנון בשמורה לא הספקנו לעשות.

המשכנו בהקפה של חצי האי, עצירה קצרה ליד הר הכנסיה Kirkjufell והמפל שלידו (מסלולון קצר ויפה למעלה למפל)

בשלב זה החלה רוח מאד חזקה, עשינו עצירה קצרה להצטיידות לארוחת ערב בסופר ב Grundarfjörður, והיישר לדירה בעיירה Stykkishólmur – Our Home Apartments. כאשר הגענו לדירה כבר בקושי אפשר היה לצאת מהרכב בגלל הרוח החזקה, למרבה המזל החניה היתה ממש ליד דלת הכניסה לדירה. הדירה הינה חלק מקומפלקס דירות נופש, ובסך הכל נחמדה ומצויידת יפה, למעט מכונת כביסה/מייבש שחסרים, והמדרגות הספירליות התלולות שיורדות לקומת חדרי השינה…

יום 4 – שייט לפיורדים המערביים, נסיעה לצוק לאוטראביארג לצפייה בפאפינים ולחוף החולות האדומים, וסיום בעיירה Patreksfjörður 

את ה Ferry הזמנו כשלושה חודשים מראש (מומלץ אם נוסעים עם רכב בשיא העונה), והיינו צריכים להיות ב 8:30 במשרד על מנת לקבל את הכרטיסים. את המכוניות דוחסים כמו סרדינים והנוסעים צריכים לרדת מהרכב ולעלות רגלית לאניה.

טיפ – עלו למעלה ואל תרדו לכוון הקפיטריה על מנת לשבת במקום עם חלונות. מאד קר לעמוד על הסיפון, מדי פעם עשינו גיחה החוצה וחזרנו להתחמם. השיט לוקח כשלוש שעות ואינו מרתק במיוחד. בסופו עגנה המעבורת ב Brjánslækur, ומשם המשכנו לכוון צוק Látrabjarg על מנת לצפות בפאפינים (אשר קיווינו שמחכים לנו). בדרך עשינו עצירות רבות לצילומים, כולל ליד ספינה טרופה על החוף.

הדרך, למרות שהינה בכבישי עפר הינה סבירה ברובה למעט קטע אחד או שניים צרים ותלולים. הגענו לצוק ואכן הפאפינים חיכו לנו – יושבים להם בחלק העליון של הצוק בין הסלעים ועושים פוזות למצלמה.

בדרך חזרה סטינו מהדרך לכביש 614 לחוף "החולות האדומים" Rauðisandur beach המיוחד. הדרך (כביש עפר) מתחילה בצורה סבירה, אבל סופה כולל אוסף פיתולים צרים, תלולים ומסמרי שיער שגרמו לנו להתגעגע לדרך הטרולים בנורבגיה. אבל הנוף הנשקף של החולות מרהיב ושווה את הנסיעה. הרוח אמנם הייתה חזקה וכמעט העיפה את הילדים, אבל היה שווה.

המשכנו לעיירה המקסימה Patreksfjörður למלון Fosshotel Westfjords שם קיבלנו שני חדרים יפים משקיפים לים – מלון מומלץ ביותר. ארוחת ערב אכלנו בבית הקפה Stukuhusid – ביתי ונעים לארוחות קלות (לא לבנות על מנות גורמה).

יום 5 - מ Patreksfjörður דרך מפל Dynjandi ל Ísafjörður

מהעיירה Patreksfjörður נסענו דרך כביש 63 צפונה עד מפל דיניאנדי (Dynjandi) שנחשב ע"י רבים למפל היפה באיסלנד, דרך הנופים המקסימים של הפיורדים המערביים. המפל אכן מקסים, וכדי להגיע לחלקו העליון דרוש טיפוס לא קצר אבל שווה.

בהמשך הדרך עצרנו ב Þingeyri לוופל בלגי עם ריבה ביתית וקצפת ב Simbahöllin café (הבצק קצת מוזר יחסית למה שאנחנו רגילים, אבל אוורירי וטעים). משם המשכנו דרך המנהרה מפלאטריי (Flateyri) כדי להגיע ניסע צפונה לכיוון העיירה Ísafjörður. המינהרה בעלת מסלול אחד אבל דו כוונית, מה שגורם לנסיעה להיות קצת מלחיצה. מי שבא מדרום יש לו זכות קדימה ורכבים שבאים מצפון צריכים לעצור במפרצונים שיש מדי פעם. איספיורדור היא ה”עיר” הגדולה ביותר בפיורדים המערביים הממוקמת בפיורד עמוק וצר. לאחר ששה ימים ללא כביסה הוזמנה דירה שהיו אמורים להיות בה מכונת כביסה ומייבש. הגענו לדירה שנאמר לנו שהיא פתוחה ופשוט להיכנס אליה ואכן כך היה. הדירה נחמדה ומשופצת, אך נמצאת בסביבה שחלקה בתים ישנים ומוזנחים, ובחלקה בתים משופצים וגם לימוזינה החונה ליד... נכנסנו לדירה המורכבת מקומת כניסה עם סלון ומטבח, קומה עליונה עם חדרי שינה ומרתף. סיור קצר מעלה שמכונת הכביסה והמייבש אינם בנמצא מה שרשם היסטריה קלה. מייל עם שאלה לבעל הדירה הביא מיד לטלפון ממנו שאמר לנו שהוא שולח את בנו שיעזור לנו (שאל האם אנחנו בטוחים שאנחנו בבית הנכון...). הבן הגיע, הוביל אותנו למרתף, הכניס אותנו לדלת בקצה המרתף, מסדרון ארוך, ובסופו – מכונת כביסה ומייבש... מזל. לאור הגשם והקור, את הסיור בעיירה עשינו ברכב, וקינחנו ב Take Away תאילנדי.

יום 6 - מ Ísafjörður דרך החוף הצפוני של הפיורדים המערביים

ביום זה הייתה לנו נסיעה ארוכה מאד יחסית של כמעט 400 ק"מ לאורך חופי הפיורדים של Ísafjarðardjúp. עצרנו בעיירה Sudavik שם נמצא המרכז לחקר השועל הארקטי הכולל מוזיאון קטן עם הרבה אינפורמציה + שני שועלים יתומים במכלאה בחוץ.

את הלילה עשינו בחווה מבודדת ששמה Dæli Holiday Farm הכוללת גם קמפינג וגם מספר חדרים בבקתות. החדרים מיושנים אבל נקיים ונוחים, וכיוון שאין כל אופציה לארוחת ערב בסביבה אכלנו בחווה ארוחה שהיתה לא רעה אם כי יקרה.

לאחר ארוחת ערב יצאנו לקניון Kolugljúfur שנוצר מזרימת הנהר Víðidalsá. הנמצא לא רחוק וכולל נקודת תצפית יפה על הקניון ומפלי Kolufossar . המקום יפהפה והיה ריק לחלוטין בשעה זו.

יום 7 - צפון איסלנד עד Akureyri 

את היום התחלנו בנסיעה לחצי האי וסטנס (Vastnes)המפורסם בעיקר בשל מושבות כלבי הים הגדולות שנמצאות בו, להקות הציפורים והנופים היפים. לא עשינו את כל חצי האי אלא נסענו עד לצוק ויטרסקור (Hvitserkur). את שעת ההגעה תזמנו לשפל כדי לראות את הצוק במיטבו ולהגיע קרוב אליו.

לכוון הצוק הולכים מהחניה שמאלה, בעוד שבשביל להגיע אל כלבי הים יוצאים מהחנייה ויורדים ימינה בשבילים בעשב אל החוף. כלבי הים לא אכזבו וחיכו לנו בהמוניהם.

חזרנו לכביש 1 ובאזור העיירה Blönduós פגשנו "עדר" עצום של אווזים

המשכנו בכביש 1 לכנסייה העתיקה והזעירה Vidimyrarkirkja ב- Varmahlíð ומשם המשכנו לכביש 75 למוזיאון גלאומבאייר (Glaumbær) שבו נראה כיצד חיו כאן האיסלנדים בעבר, המוזיאון מורכב ממספר בתים ישנים של החווה המשחזרים את .החיים בה.

ממשיכים לכיוון אקוריירי, העיר הגדולה ביותר בצפון איסלנד, וכאן חיכתה לנו הפעם היחידה בטיול בה התכנון לא דפק כמו שצריך. את הדירה באקוריירי ב Hotel Ibudir Apartments הזמנו תשעה חודשים מראש דרך Booking בעקבות המלצות רבות, קיבלנו אישור והכל נראה טוב ויפה. בהגיענו לשם לאחר שהצלחנו סוף סוף לאתר את הכניסה האחורית ולמצוא את הפעמון שיש להתקשר דרכו, המתנו כמה דקות והגיעה בחורה צעירה שגמגמה משהו על Overbooking ושבעל המקום יגיע להסביר לנו. בעל המקום הגיע והודיע שהוא נאלץ להעביר אותנו למלון אחר כי אין מקום פנוי. כל הויכוחים על כך שהזמנו וקיבלנו אישור כבר לפני תשעה חודשים לא עזרו, והוא טען שהבעיה היא בגלל "Booking". לא נראה היה שיש ברירה אחרת, והוא לקח אותנו ל Centrum Guesthouse הנמצא ממש במרכז העיר. החדרים שקיבלנו היו אמנם מאד יפים נקיים ונוחים, אבל לא זה מה שהזמנו. בכל מקרה התאוששנו, התארגנו ויצאנו לטייל בעיר לראות את הכנסיה (מבחוץ), לטייל בגנים הבוטניים היפים, ולקנח באוכל הודי.

יום 8 – מפלי גודאפוס ואגם מיוואטן Myvatn

עזבנו את אקוריירי והמשכנו לאזור אגם מיוואטן דרך מפל גודאפוס (Goðafoss) "מפל האלים. במפל היו מבקרים רבים כולל אוטובוסי תיירים, אבל כמעט כמו בכל מקום באיסלנד, גם אם יש הרבה תיירים ניתן למצוא את המקומות היותר שקטים ויפים שדורשים קצת יותר הליכה. השקפנו על המפלים משני צידי הנהר, והמשכנו הלאה.

אגם מיוואטן Mývatn קיבל את פנינו במזג אוויר אפרורי וגשם. עצירה ראשונה היתה במכתשים המדומים - Skútustaðagígar Craters בו לאור הגשם עשינו את המסלול הקצר. במקום זה גם חנכנו את כובעי הרשת שהוזמנו במיוחד דרך Ebay ב-5 פאונד לארבעה, לאחר שהוזהרנו מהיבחושים המקיפים את האגם. הילדים סרבו להיראות איתם והעדיפו להילחם עם היבחושים באמצעים קונבנציונליים (מכות וחבטות באוויר).

הגשם המשיך להתגבר והחלטנו לעצור לאכול ולהמשיך לקמפינג שם חיכתה לנו ביקתה, ולצאת שוב לטייל בשעות הערב כשהגשם אמור להחלש. עצרנו לפיצה ב Daddi's Piza – טעים ביותר ויחסית במחירים סבירים ומה שלא פחות חשוב בדקנו את האופציה לתת כביסה בקמפינג הסמוך.

המשכנו לקמפינג שלנו - Hlíð camping הנמצא קרוב מאד לעיירה, ושם קיבלנו את אחת משתי "ביקתות הקיץ" שלהם. זה היה מקום הלינה המאכזב ביותר בטיול. ביקתה בעלת פוטנציאל מעולה מבחינת גודל, מבנה ומיקום, אבל מוזנחת ולא נקייה. המים החמים בעלי ריח נורא של גופרית, מטבח לא מאובזר ומוזנח (ידית המקרר מחוזקת בסלוטייפ), ודווקא שם זה המקום הראשון בטיול בו אנחנו נשארים שלושה לילות רצופים. ניסיונות למצוא מלון חלופי העלו כמובן שאין אף חדר פנוי באזור האגם.

הפיצוי הגיע בדמות Wi-fi איכותי ומהיר, והנסיכה השתלטה על עליית הגג להתייחדות עם המחשב.

בשעות אחר הצהרים הגשם נפסק, ויצאנו להמשך טיולים באזור. התחלנו בשדה הגיאותרמי Namajfell שבו רואים מהכביש בריכה ענקית בצבע טורקיז. עצרנו ליד הבריכה להתרשם מנביעות המים הרותחים והצבע המדהים.

המשכנו ל, Hveraröndor Hverir. בריכות בוץ מבעבעות, עשן ואדי גופרית, וצבעוניות מפתיעה של הקרקע. ריח נורא של אדי גופרית, אבל המראות מפצים על הסירחון.

לאחר ששבענו מהמראות המדהימים ומריח הביצים הסרוחות, המשכנו ל Krafla שהוא אזור עתיר פעילות גאותרמית המנוצלת לטובת תחנת כוח. מסביב עשן לבן עולה מהאדמה וצינורות ענק.

.

ממשיכים ללוע הויטי – הקרייטר, שבתוכו אגם בצבע טורקיז עמוק. התחלנו ללכת על השפה החדה המקיפה אותו, נאבקים ברוח החזקה שמאיימת להפיל אותנו. בשל הגשם החזק שהצטרף לרוח ויתרנו על ההקפה המלאה וחזרנו לחניה ולצערנו ויתרנו על הסיור ב Leirhnjukur.

אזור מיוואטן הוא האזור העמוס ביותר במטיילים שהיינו בו עד כה. התורים בסופר גדולים, בכל מקום רואים מטיילים צעירים עוצרים טרמפים, ורבים ישנים באוהלים בקמפינגים השונים באזור.

יום 9 - המשך אגם מיוואטן Myvatn

אחרי התלבטות ארוכה החלטנו לוותר על הנסיעה הארוכה באוטובוס או בסופר-ג'יפ לאסקיה – חלקנו לא ששים ליום כל כך ארוך של 12 שעות של נסיעה בדרכים קשות. אנחנו מחליטים להקדיש את היום להשלמות של אתרים שלא הספקתו אתמול.

את היום אנחנו מתחילים במרחצאות החמים של מיוואטן, מתוך ההנחה שהתבררה כנכונה שבשעות הבוקר יש פחות מבקרים במקומות כאלה לעומת אחר הצהרים והערב. הנחה זו לוותה אותנו גם בהמשך הטיול – מרחצאות למיניהם בבוקר, סיורים באתרים תירותיים הומים – בערב, ואכן אפשרה לנו ליהנות מרוב האתרים ללא לחץ של הרבה מטיילים.

המעיינות החמים של מיוואטן מצאו מאד חן בעינינו – בריכות גדולות וחמות, שני זרמים של מסאג' לצוואר, נוף יפה מסביב. מי צריך יותר.

המלתחות נעימות, כמובן שבכניסה הוסבר לנו על דרישות הרחצה האיסלנדיות – וכמו שהילדים אמרו מדובר בהכנה מצוינת לצבא.

לאחר שהות של כשעתיים ולאחר מכן ארוחת צהרים קלה במקום, היינו זקוקים למנוחת צהרים... בשעות הצהרים המאוחרות המשכנו את הביקור באתרים הבאים: אתר Dimmuborgir – היה עמוס במבקרים, אבל רובם עשו את המסלול הקצר בלבד כך שכאשר לקחנו את המסלול ל"כנסיה" נשארנו כמעט לבד. אתר זה לא הרשים אותנו במיוחד – למרות התצורות המעניינות של לבה.

האתר שהרשים אותנו הרבה יותר למרות שאינו ברשימת ה Must לאזור הוא פארק קטן בשם Hofoi, הנמצא ממש על שפת האגם. בנוסף לעופות הרבים הנמצאים בו, תצורות הלבה כאן הרבה יותר מעניינות בשילוב עם האגם והצמחיה. אתר יפהפה ושקט כמעט ללא מטיילים, ומדי פעם מפתיע בפיסת גינה שתולה בפרחים יפים.

יום 10 - פארק יוקולסארגליופור – קניון אסבירגי – מפל דטיפוס.

נסענו צפונה לעבר מפרץ אוקסארפיורדור (Öxarfjörður) דרך כביש 864, והגענו למפל דטיפוס (Dettifoss) מצידו המזרחי. הגישה למפל כרוכה בדילוגים בין סלעים גדולים. בצד המזרחי הקשה יותר להגעה יש פחות מטיילים, אבל גם שם לא חסר.

חשבנו לעשות את המסלול למפל sellfos אבל ויתרנו לאור כמות האנשים והשביל הלא נוח (ניתן להגיע ל sellfos בשביל נוח ויתר מהצד המערבי של הקניון). לאחר מכן המשכנו צפונה לפארק הלאומי יוקולסארגליפור Jökulsárgljúfur בכניסה לאזור הפארק נמצא קניון אסבירגי (Ásbyrgi) זהו קניון יפה ומיוחד בצורת פרסה. קנינו מפת שבילים במרכז מבקרים ולאחר פיקניק קצר המשכנו למסלול מסלול A-1 במפה – מסלול קל של 1 ק"מ המוביל לאגם קטן ובו ברווזים, ותצפית על הפרסה.

משם המשכנו דרומה דרך כביש 862 – קטע הכביש שבין Ásbyrgi למפלים צר ומאד לא סימפטי בלשון המעטה. אמנם לא מוגדר ככביש F אבל לא פחות גרוע מבחינת הבורות הרבים ומהירות הנסיעה. אזור זה מציע מסלולי הליכה רבים ואנחנו בחרנו את המסלול היוצא מחניית Hólmatungur לכוון Katlar (מסלול H-2). המסלול יפה מאד, אם כי בחלקו בוצי מאד (נרשמה החלקה וירטואוזית + מקל הליכה תקוע עמוק בבוץ)

עצרנו לראות את דטיפוס גם מצידו המערבי – בהחלט נקודת מבט שווה.

יום 11 - הפיורדים המזרחיים

נפרדנו מאזור מיוואטן והמשכנו מזרחה לכיוון אגילסטדיר (Egilsstaðir) העיר הגדולה במזרח איסלנד. לאור מזג האוויר הגשום ויתרנו על הקפת אגם Lagarfljót שבו חיה המפלצת Lagarfljótsormurinn : מעין נחש ים ענק שהאיסלנדים מאמינים שמתגורר באגם זה.

מקום הלינה הבא שלנו הוא ב Seyðisfjörður שאמורה להיות אחת העיירות היפות באיסלנד. לאחר הצטיידות במצרכים באגילסטדיר, אנחנו מתחילים בנסיעה מפותלת של כ- 25 ק"מ לתחתית הפיורד. הנסיעה מתחילה עם נופים יפהפיים של שלג ואגמים קפואים בחלקם עם ענן לבן ופוטוגני.

אלא שלאחר כמה דקות אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך הענן בירידה המפותלת, בלי לראות אפילו שני מטר קדימה. הנופים היפים שהבטיחו לנו של הנסיעה ל Seyðisjörður (אותו כביש עליו מחליק וולטר מיטי בסקייטבורד – סרט חובה לנוסעים לאיסלנד), מתחלפים בערפל חלבי וצווחות אימה עם כל סיבוב.

בסופו של דבר אנחנו מגיעים מרוטים לעיירה Seyðisjörður. – אכן עיירה יפה עם הרבה בתי עץ שהובאו מנורווגיה במאה ה- 19, כנסייה כחולה, אגם קטן וכמה מפלים.

היום מחכה לנו דירה שאמורה להיות מפוארת יחסית (בטוח שיחסית לביקתה במיוואטן...). ה Check In אמור להיעשות ב Post Hostel, שם אנחנו נתקלים כנראה בבעל הבית שבקושי מדבר אנגלית, מושך באפו וממלמל לעצמו – די הזוי. למרות החששות כאשר מגיעים לדירה – מדובר בדירה מעולה, שלושה חדרי שינה, מטבח מאובזר ומה שהכי חשוב מכונת כביסה ומייבש שישר נכנסים לפעולה. אחרי שמכונת הכביסה מסתובבת לה במרץ והילדים מחוברים ל Wifi המבוגרים יוצאים לסיבוב קצר בעיירה החביבה.

יום 12 – הפיורדים המזרחיים עד Hofen

כאשר אנחנו יוצאים בבוקר מפתח הדירה, מקבלת את פנינו Ferry המגיעה לעיירה פעם בשבוע מאיי פארו שבדנמרק, וממנה יוצאים מספר מסוקים זעירים הנוסעים על הכביש בלווי מכונית משטרה, ובהמשך ממריאים

היום יום בהיר יחסית, ואת העליה המפותלת שעשינו אתמול בערפל אנחנו עולים תוך צפיה בנוף המדהים ועחצירה מדי פעם לתצפית לעמק.

היום אנחנו ממשיכים בנסיעה לאורך הפיורדים המזרחיים, לאורך כביש 96 שלמעט מספר קטעים קצרים רובו סלול (כביש 1 באזור זה אמור להיות פחות נוח לנסיעה).

עצרנו באוסף האבנים של פטרה בכפר Stöðvarfjörður שכולל אלפי אבנים יפות שנאספו באזור הזה. הבעיה באוסף האבנים הוא שכמעט אינו ממויין ויש מעט מאד הסברים על סוגי האבנים ומקורן, למרות זאת שווה עצירה.

ממשיכים לכוון Hofn ובאחד השדות בדרך מבחינים בחיה מוזרה... האם זה חמור? לא, זה אייל !! עוצרים בחריקת בלמים ומתעדים אותו מכל הכוונים.

בהמשך הדרך מזג האוויר מתקדר, מתקבלת התראת מזג אוויר על גשמים חזקים בימים הקרובים באזור הדרום. אוף. Höfn היא עיירת דיג הנמצאת ליד קרחון ואטנאיוקול, הגדול באירופה המכסה כ-8% משטחה של איסלנד. העיירה מפורסמת בלובסטרים שלו, ולאחר התמקמות במלון החביב Seljavellir Guesthouse אנחנו יוצאים למסעדת Pakkhus Restaurant הנמצאת בנמל, כדי לטעום מהלנגוסטינים (המצוינים!). או ליתר דיוק רק אני טועמת, השאר משמיעים קולות גועל ברמה כזו או אחרת ואוכלים מנות קונבנציונליות.

לאחר התלבטות, ולמרות הגשם שמתחיל לטפטף, אנחנו מחליטים ל"לקפוץ" ללגונת הקרחונים (נסיעה של כשעה) על מנת לראות אותה בשעות הערב ולא להידחק בהמון שנמצא בשעות היום. כאשר אנחנו מגיעים ללגונה הגשם כבר די חזק, אבל המראות מרשימים. אנחנו אמנם לא לגמרי לבד, ויש מספר קרוואנים שחונים על שפת הלגונה, אבל יחסית לביקור שנעשה למחרת המקום נטוש. למרות הקור יש מספר כלבי ים ששוחים במים בין הקרחונים.

כמובן שאנחנו לא מוותרים על המשך על הגשר לראות את הקרחונים שנשטפים לים וזרוקים על החול השחור.

יום 13 – קרחונים

מחליטים בבוקר ליסוע לכוון לשון הקרחון ב HOFFEL . הדרך נטושה למעט 3 כבשים שחורות, וה-4X4 הופך לשימושי ביותר.

לאחר מספר קילומטרים בדרך עפר גרועה מגיעים לגבעה ממנה נשקפת לשון הקרחון המרשימה.

ממשיכים מערבה, ובאחת מדרכי העפר פונים צפונה לכוון לשון הקרחון Fláajökull.

שוב אנחנו לגמרי לבד, מבחינים באמצע הדרך בלוטרה קטנה שיוצאת מהמים באחד הנחלים שלצידנו,

ו

לאחר מספר קילומטרים מגיעים לסוף הדרך וממשיכים ברגל דרך גשר רעוע ושביל הולכי רגל מסומן עד לתצפית על הקרחון.

ממשיכים מערבה לכיוון לגונת הקרחונים שוב, על מנת לשוט בסירה האמפיבית לפי דרישת הקהל. המקום הומה וצפוף, ואנחנו קונים כרטיסים לשיט הקרוב. המדריך הוא ספרדי, המסביר בצורה מעניינת על הקרחונים (מי יודע מה ההבדל בין קרחון לבן, כחול או שחור – דוגמאות לכולם ראינו). השיט לוקח מעט יותר מחצי שעה וזה בהחלט מספיק לאור מזג האוויר הקר והגשום . למי שרוצה להגיע עד לקרחון עצמו שמאחורי הלגונה, שייקח את סירות הזודיאק השטות בקצב מהיר. יש להזמין בתקופות העומס לפחות יום מראש – כאשר אנחנו היינו שם לא היה שיט פנוי לאותו יום.

המשכנו מערבה ללגונת fjallsarlon הפחות מתויירת, שגם בה היו לא מעט אנשים. גם עליה יש טיולי זודיאק (במחיר זול יותר) אבל אנחנו כברכ מיצינו את נושא השיט.

לאור מזג האוויר שהפך לגשום מאד והעייפות של כולם נאלצנו לוותר על הפארק הלאומי סקאפטאפל (Skaftafell), והמשכנו למלון של הלילה - Fosshotel Nupar. המלון הוא בין הבודדים באזור, מיושן לא מבריק מנקיון כמו המלונות האחרים שהיינו בהם, אבל זה מה שיש. כיוון שאין מקומות יישוב באזור, נאלצנו לאכול ארוחת ערב במלון. בופה מצויין, למרות (או בגלל) המחיר השערורייתי. לפחות נתנו הנחה משמעותית לבת הצמחונית.

יום 14 – ריצפת הכנסייה וקניון Fjaðrárgljúfur

היתה מחשבה אולי לקחת היום אוטובוס למכתשי לאקי – אבל לאור מזג האוויר הגשום (והשעה המוקדמת שהיה צריך להתארגן לשם כך) החלטנו על יום עצמאי. המשכנו לעיירה Kirkjubæjarklaustur שם ביקרנו ב Kirkjugólfið המכונה "ריצפת הכנסייה"- מעין ריצפה טבעית עשויה ממשושי בזלת. למי שנמצא בלחץ של זמן בהחלט אפשר לוותר.

המשכנו ל-Fjaðrárgljúfur קניון הנחשב ליפה ביותר באיסלנד ק"מ ספורים ממערב לקירקיובאיירקלאוסטר. מסלול ההליכה עולה למעלה אל שפת הקניון, כאשר המראות יפהפיים אך היה צריך לריב עם הילדים שלא יעמדו במקומות מסוכנים.

אנחנו ממשיכים אל החולות השחורים שליד העיירה Vik. מתחילים בירידה לכביש 215 עדReynisdrangar שם הולכים לאורך החוף עד למערת משושים ובהמשך לכביש 218 לתצפית על מצוקיDyrholaey. – המקום שהתצלום שלו גרם לנו לנסוע לאיסלנד...

לאור העובדה שמספר ימים קודם לכן נסחפו מספר תיירים באחד החופים הסמוכים, הוסיפו חבלים האוסרים את הירידה לחוף (אלא שרבים עוקפים אותם מכל הכוונים). רצוי לבדוק זמני גיאות ושפל ולהגיע יותר קרוב לזמן השפל.

ממשיכים למקום הלינה הבאה הנמצא ממש ליד מפל Skogafoss - Hótel Skógafoss, מתארגנים בחדר המשפחתי החביב ויוצאים לסיור ערב לכוון מטוס ה DC 3 שנחת נחיתת חירום ונשאר על החול השחור, מראה סוריאליסטי לחלוטין. הוראות הגעה ב http://expertvagabond.com/airplane-crash-wreckage-iceland/

ומקנחים בהליכה למפל, שבשעת ערב מאוחרת זו נשארו בו רק אנשי הקמפינג הלנים ליד.

לאור השעה המאוחרת ומזג האוויר אנחנו מוותרים על המסלול המתוכנן במעלה המדרגות מעל המפל והמשך במסלול המפלים Fimmvörðuháls

יום 15 – נסיעה ל Highlands

פותחים את הבוקר בנסיעה דרך כביש 221 ללשון הקרחון Sólheimajökull – אליו מגיעים אחרי צעידה במסלול הליכה לא ארוך. הקרחון שחור לאור ההתפרצות הגעשית האחרונה באזור אבל מרשים.

עוצרים במרכז המבקרים הנמצא בסמוך להר הגעש Eyjafjallajokull שהתפרץ באפריל 2010 , בחוות Þorvaldseyri http://www.icelanderupts.is/. הדבר העיקרי המעניין שם הוא הסרט, שזכה לקטילה על איכותו מהילדים, אבל מאד מאד מעניין ומספר על החיים החווה בצל הר הגעש.

ממשיכים אל מפל סליאלנדספוס (Seljalandsfoss) בו ניתן להיכנס מאחוריו בשביל בוצי. קחו בחשבון שנרטבים – לא לוותר על מכנסי גשם כפי שעשינו בטעות. זה מהמקומות הבודדים עד כה בו אנחנו נתקלים בחנות מזכרות תיירותית ליד, וכן בדוכן לסנדביצים ועוגות – שהיו מצויינים.

ממשיכים דרך כביש 26 למלון Hotel Highland – בסיס היציאה שלנו לשמורת לנדמנלאוגר. מגיעים למלון בשעה מוקדמת יחסית (לאחר קצת התברברויות בניווט בשל Google Maps שעד היום דווקא שירת אותנו נאמנה, אבל האזור הזה גורם לו להתעקש על ניווט דרך דרכי עפר מיותרות בדיעבד). המלון באמצע שום מקום, ונראה מבחוץ קצת מוזנח. הילדים בנו ציפיות לאור שם החדר (Family Suit..) ובמשך הדרך פינטזו על החדר המפואר שנקבל.. נכנסים לקבלה – החדר נטוש, זולת שלט ענק האומר שבמידה ואינך אוכל ארוחת ערב עליך לשלם ב Check-in ולא למחרת בבוקר. מצלצלים בפעמון, שומעים קולות צחוק מחדר סמוך, אבל אף אחד לא מגיע. רק לאחר מספר צלצולים ודקות ארוכות של ציפיה מגיעה בחורה (לא נחמדה במיוחד) ומועילה לתת לנו את המפתחות ל"סוויטה המשפחתית". הכניסה לחדר אינה מבשרת טובות – קירות עם צבע מתקלף. כאשר פותחים את הדלת מכה בנו גל ריח במבואה שלמזלנו מופרדת מהחדר בדלת נוספת. נכנסים ל"סוויטה", מגלים דירונת עם המון פוטנציאל, אבל מוזנחת. משום מה למרות שיש שני חדרי שינה, לא הציעו את המיטות בחדר השינה של הילדים אלא את הספה הנפתחת בסלון שנוחות אינה הצד החזק שלה. הצלם תופס יוזמה ומסדר לעצמו מיטה בחדר הילדים, והנסיכה נשארת בסלון. לפחות ה Wi-fi באיכות טובה. הדירה קפואה – אף אחד לא טרח לחמם אותה בניגוד למקומות אחרים שהיינו בהם, ונדרשת מעל שעה עם כל התנורים על חימום מלא עד שהפכה לנעימה לשהייה. הכבשים באות לבקר אותנו מהצד של החלון וזוכות לתיעוד מפורט.

יום 16 - שמורת לנדמנלאוגר

יוצאים בבוקר לכוון השמורה, ולאחר כמה "ברכות" ל Google Maps" שמתעקש להוסיף לנו עוד רבע שעה על כביש עפר למרות שקיים כביש מדוגם בהתחלה, מתחילים ליסוע ב"דרך" העפר הקרויה גם כביש F-208.

Goggle Maps טוען ל 40 ק"מ וכשעה ורבע, Ja.is (תוכנת המפות המקומית) טוען לפחות משעה, אבל כבר בתחילת הדרך אנחנו מבינים שפשוט זה לא הולך להיות. הדרך מלאה בורות ומהמורות, ובחלק גדול אי אפשר ליסוע מעל 10-20 קמ"ש. באמצע הדרך אנחנו עוקבים אחרי שיירת ג'יפים שנוסעת לפנינו ולוקחת עיקוף בדרך בהנחה שהם יודעים מה הם עושים. ואכן הם יודעים – אנחנו חונים על שפת אגם בצבע כחול עז בתוך לוע מכתש. מי שלא רוצה לסמוך על יד המקרה – קחו את הפניה שמאלה ל Hnausapollur. מדובר בעיקוף קצר שמתחבר אחר כך לדרך הראשית.

לאחר כמעט שעתיים של נסיעה מטלטלת בנופים יפהפיים אנחנו מגיעים לחניה שלפני הנהר שבכניסה לשמורה שהומה מכוניות. מעדיפים לא להסתכן בחציית הנהר, ומתארגנים למסלול הליכה. אמנם היום סוף סוף לא יורד גשם בניגוד לימים האחרונים, אבל מאד קר ולכן מוציאים את כל שכבות הבגדים ולובשים אותם.

לקחנו את הטיול שהוגדר באתרים רבים כלא קשה. אז מילת אזהרה – הוא אמנם לא קשה, אבל הוא בהחלט לא קל ויש בו מספר עליות מאתגרות. עולים בשביל מסומן באדום לכיוון Brennisteins שהוא הר צבעוני מעשן. מתחיל מאחורי המבנה של המחנה. כעבור כשעה של הליכה מגיעים לשלט המכוון אל Grænagil, המסומן בלבן ומחזיר אותנו לנקודת.המוצא. יש לא מעט מטיילים במסלול והנופים מקסימים. לאחר ההגעה חזרה לנקודת היציאה אנחנו בודקים עם הריינג'רים האם כדאי ליסוע חזרה בכביש F-225 הכרוך במעברי מים. מסתבר שהאיסלנדים ממש לא מתמצאים במספרי הדרכים, אבל אומרים לנו שכדאי לחזור בדרך בה הגענו שכן הזרימה בנהרות כבדה.

חוזרים לחניה עייפים אך מרוצים, ומתחילים את הנסיעה המעיקה המטלטלת חזרה. לאחר סיום כביש ה F עדיין מחכה לנו כשעה וחצי נסיעה לביקתה הבאה בה סוף סוף אנחנו אמורים להשאר 3 לילות.

מוותרים על כל תכניות העצירה בדרך ומחליטים להמשיך ישירות לביקתה, ומגיעים אליה לאחר שש בערב. הלינה היא ליד הישוב Laungarvatn בביקתה הקרויה Laugarvatn Cottage. הוראות ההגעה מאתגרות וכוללות מעבר דרך שני שערי ברזל, אבל בסופו של דבר מגיעים לביקתת עץ בלב אזור ירוק לא רחוק מנהר. הביקתה יפהפיה. המינוס היחיד – ה wifi הוא תאורטי בלבד ואי אפשר לגלוש.

יום 17 – אזור משולש הזהב

את היום אנחנו מתחילים ב Fontana Geothermal Bath – מרחצאות על חוף האגם הניזונים מהמעיינות התרמיים הסמוכים. מגיעים קרוב לשעת הפתיחה והכלל של "מרחצאות בבוקר" עובד גם כאן – אין הרבה אנשים. למרות הביקורות המהללות אנחנו קצת מאוכזבים – מדובר ב-4 בריכות קטנות החסרות את הקסם של המרחצאות במיבטאן או ב Secret Lagoon. שעה אחת מספיקה לנו בבריכות, ואנחנו נשארים לארוחת צהרים במקום לאור הביקורות הטובות ב Trip Advisor. ובכן... גם פה הביקורות לא תמיד תואמות לטעמנו. אמנם המחיר נמוך יחסית לאיסלנד, אבל מה שמקבלים זה בופה לא עשיר במיוחד, ולטעמי גם לא טעים (למעט הסלמון המעושן...).

ממשיכים למנוחת צהרים בביקתה (סוף סוף יש לנו את הפריבילגיה למנוחה בצהרים) על מנת לצאת לקראת שעות אחר הצהרים המאוחרות יותר לאזורים המתויירים של משולש הזהב על מנת לא להיתקל באוטובוסי התיירים.

מתחילים דווקא ממקום מאד לא מתוייר – מפל Bruarfoss. הוראות ההגעה שנראות מעורפלות ב http://stuckiniceland.com/south/bruarfoss-perfect-icelandic-waterfall/. מתבררות כמדויקות פחות או יותר, ולמרות ההתבוססות בבוץ אנחנו מגיעים בסופו של דבר לגשר שמעל המפלים – ואכן זה היה שווה ביותר! המפלים יותר יפים לטעמי מהרבה מהמפלים המפורסמים ובעלי יחסי הציבור. המיקום המבודד והשומם עוד מוסיף לקסם

ממשיכים לכוון הכפר גייזר ולפארק הגייזרים, בו הגייזר סטרוקור (Strokkur) מתפרץ בעוצמה כל כמה דקות. אנחנו מגיעים לאחר השעה שש בערב, אוטובוסי התיירים כבר לא שם, אבל לא מעט אנשים עדיין מטיילים במקום. מחכים ליד הגייזר ואכן הוא לא מאכזב ואנחנו עומדים לידו זמן לא קצר ורואים 3-4 התפרצויות.

ממשיכים למפל המים המלכותי גולפוס (Gullfoss) או "מפל הזהב" אחד המפלים הגדולים והיפים באיסלנד. חונים בחניה התחתונה, ולמרות הרוח המאד חזקה הולכים עד למפלים. המפל מאד מרשים, ושוב כדאי להגיע בשעות הערב כדי שניתן יהיה להנות ממנו עם פחות אנשים מסביב.

יום 18 – בריכות וסוסים

את היום אנחנו מתחילים כמיטב כמסורת בטבילה במים תרמיים והפעם ב Secret Lagoon. מדובר בבריכה גדולה מאד, כאשר הגענו בבוקר כמעט ולא היו בה אנשים. יש מצופים בהם ניתן להשתמש וליד הבריכה גם גייזרון קטן המתפרץ לו מדי פעם. שעתיים של שרייה במים עוברות להן מהר, ואנחנו יוצאים וממשיכים.

זה הזמן לפרוע את ההבטחה לנסיכה לרכיבה על סוסים. את הרכיבה קבענו לשעה 16:00 בחוות Núpshestar, וחיפשנו מה ניתן לעשות באזור עד אז. קצת שיטוטים באינטרנט הביאו לאתר או שניים שדיברו על "המקום היפה ביותר באיסלנד" שאינו מוכר ואינו מתוייר – מקום בשם Gjáin. החלטנו לנסות ולהגיע לשם, דבר שדרש ירידה לדרך המיועדת ל 4X4 ונסיעה של כעשרים דקות על דרך טרשית כאשר מסביב הכל לבה וסלעים בצבעי אפור וחום. הגענו למקום, ועדיין לא ראינו שום דבר יוצא דופן. רק כאשר יוצאים מהרכב רואים עמק, מעין נווה מדבר, שיש בו צמחיה, מפלים ונחלים בצבעים כחולים עמוקים. ירדנו לעמק ואכן מדובר במקום קסום, אשר זכה לשם "עמק הפיות" של איסלנד. לא הייתי נסחפת ואומרת שמדובר במקום היפה ביותר באיסלנד – אבל בהחלט בילינו שם שעה מעולה.

בהמשך עצרנו במפל נוסף – מפל Hjalparfoss המפל הכפול המצוי קרוב מאד לכביש

המשכנו לחוות הרכיבה שם התקבלנו בסבר פנים יפות ע"י בעלת החווה ובעלה. הנסיכה ואביה יצאו לרכיבה פרטית עם מדריכה, ואילו אנחנו נשארנו להשתעשע עם חיות החווה שכללו תרנגולים, חתולים וכלבה. הרכיבה לקחה כשעה והם חזרו מלאי חוויות ומאד מרוצים. מקום מומלץ ביותר – אם רוצים יחס אישי ולא רכיבה בקבוצה.

יום 19 – תינוואטליר וריקייאויק

הגשם שוב חזר אלינו ואנחנו עוזבים בצער רב את הביקתה החביבה שלנו, ונוסעים לפארק הלאומי Þingvellir. יכול להיות שבגלל הגשם, או בגלל שכבר היינו במקומות מרשימים יותר, או בגלל עומס המבקרים שאנחנו לא רגילים אליו ולא אוהבים אותו, לא התרשמנו מהביקור. עצרנו במספר נקודות מפתח (מפל – ראינו הרבה יותר יפים ממנו, מושב הפרלמנט, אזור הצלילות ועוד) ותוך כשעה החלטנו שמיצינו ונסענו לרייקיאוויק.

הגענו לרייקיאוויק בשעות הצהרים ופנינו למלון שהזמנו – Reykjavík Fosshotel . החלטנו להתפנק ביומיים האחרונים לטיול במלון טוב. מדובר במלון חדש לחלוטין – נפתח ביוני השנה, בסביבתו יש הרבה עבודות בנייה וגם החניה שלו היא חלק מאתר בנייה.. החדרים יפים מאד, אבל השירות לא משהו...

התמקמנו בחדרים , יצאנו לאכול בהמבורגריה שליד (Hamborgarafabrikkan – מומלצת) ויצאנו להליכה לאורך חוף הים דרך פסל הספינה הויקינגית ועד בניין Harpa המרשים המשמש למופעים, שם ראינו את ה Standup - HOW TO BECOME ICELANDIC IN 60 MINUTES – מומלץ!

ימים 20-21: רייקיאוויק

ריקיאוויק עיר נחמדה ונעימה, אבל אפשר למצות אותה ביום אחד. היינו ב

  • אזור האגם – האכלנו את הברווזים (ואחר כך גילינו שזה אסור..)
  • נכנסו לבית העיריה המרשים והמודרני הבנוי על האגם. בתוכו תבליט של איסלנד. ממש לא חובה
  • כנסיית Hallgrskirkja - מרשימה, ויתרנו על העליה למגדל שכן את אותו נוף ראינו מהחדר במלון.
  • ב- 22.8 התקיים Culture Night במסגרתו היו הופעות רחוב וכן הופעות בכנסיה
  • The Einar Jónsson Museum – היינו רק בגן הפסלים הפתוח. לא התלהבנו.
  • וסתם שוטטנו ברחובות במרכז העיר
  • הלכנו גם לראות ב Harpa את The Iceland Expo Pavillion - 360° cinematic experience – מיותר לחלוטין..
     ל Blue Lagoon לא הגענו בסופו של דבר.

סיכום, תובנות והמלצות:

מקומות לינה: רצוי מאד להזמין לפחות חצי שנה מראש אם רוצים שכל האופציות יהיו פתוחות. המקום הבעייתי ביותר מבחינת מקומות לינה הוא אגם מיוואטן – ולכן כדאי לקבע את התאריכים אליו ולהזמין מקומות בהקדם. ב Booking המבחר גדול, אבל יש גם אופציות ב AirBNB, Homeaway, Bungalo

תקשורת וניווט: אנחנו יצאנו עם חבילת גלישה מהארץ של 3G. יכול להיות שיכולנו לחסוך כמה עשרות שקלים עם סים מקומי, אבל אנחנו מעדיפים להישאר עם המספר שלנו, בלי הסתבכויות ועם ספק שניתן לסמוך עליו. החבילה הספיקה עם עודף גדול ל-3 שבועות, כאשר השתמשנו בה לא מעט בדרכים ובמקומות בהם ה Wi-Fi היה בלתי שמיש. לנווט השתמשנו בדרך כלל ב Google Maps שברוב הפעמים לא אכזב. באזורים בהם היינו זקוקים למפות בעלות פירוט יותר גדול (בעיקר בדרום) השתמשנו ב Ja.is – המפות המקומיות שהן בעלות רמת פירוט לכל השבילים.

משך הטיול והעונה: גם בתקופה של שלושה שבועות לא הספקנו למצות את כל מה שרצינו, וכנראה נאלץ לחזור להשלמות. יש לציין שאנחנו לא אוהבים לטייל ימים ארוכים (אפשר לטייל באיסלנד גם עד 10 בערב בתקופה זו). אנחנו אוהבים להגיע בשעה סבירה למלון, ומקסימום לאחר התארגנות ומנוחה קצרה לצאת לסיבוב נוסף. מי שאוהב לטייל שעות ארוכות יכול להספיק הרבה יותר גם בתקופה קצרה יותר. מבחינתנו הפיורדים המערביים שנופלים קורבן ראשונים לזמני טיול קצרים יותר היו מהאזורים המרשימים ביותר בטיול (אם לא ה..). בנוסף לנופים היפים יש תחושה של סוף העולם, כמעט לא פוגשים רכבים על הכביש גם בשיא העונה. כאשר התחברנו שוב לכביש 1 היינו בהלם מכמות התנועה.. בדרך כלל אנחנו נוסעים מחוץ לתקופת הקיץ על מנת להימנע מצפיפות. לאיסלנד נאלצנו ליסוע באוגוסט הן בגלל חוסר בהירות שהיה בזמנו ביחס לתאריך הגיוס של הבן, הן בשל הרצון לראות את הפאפינים, והן בשל מזג האוויר. בדיעבד, אם אין אילוצים אחרים הייתי נוסעת בספטמבר. מזג האוויר בכל מקרה לא צפוי, ולהתחמק משיא עונת התיירות נראה לי שווה במידת האפשר.

ציוד: גם באוגוסט יש לקחת בגדי חורף כולל מעיל טוב. הטמפרטורות נעו בין 3 מעלות ל-15 מעלות בצהרי הימים החמים, והגשם נע בין זרזיפי לבין מבול. חולצות תרמיות אמנם נשארו במזוודה, אבל עשינו שמוש רב בכפפות, כובעים, ומכנסי גשם עליונים. כיוון שמזג האוויר לא צפוי צריך לקחת החשבון שמטיילים בכל מזג אוויר. כמעט ולא ביטלנו פעילויות חוץ בגלל גשם, אם כי ניסינו במידת האפשר להתאימן לתחזית. ציוד נוסף שלקחנו והיה לנו לעזר רב היו מקלות הליכה – חלק גדול מהשבילים הם תלולים ובוציים ומקל הליכה עוזר מאד.

רכב: מומלץ לקחת רכב 4X4 או לפחות רכב גבוה גם אם לא מתכוונים ליסוע בכבישי F. רבים מהכבישים הם כבישי עפר עם בורות רבים, וחבל לא להגיע למקומות מעניינים או לחילופין לגרום נזק לרכב השכור.

אפליקציות לטלפון: בסופו של דבר האפליקציה החשובה ביותר היא Vedur למזג אוויר. אפליקציה נוספת שהורדנו היא 112 Iceland האמורה לשמש למצבי חירום (למזלנו לא היה צורך..). הורדתי עוד מספר אפליקציות על איסלנד שהיו בלתי שימושיות בעליל