–הטיול התקיים ב יוני 2009
תחבורה, לינה ויוקר מחייה
אחרי רמזים דקים ועבים, עלעולים באלבומי תמונות ובאינטרנט, בעל בר המצווה החליט על היעד: נורבגיה (בחירה נבונה ללא כל ספק)! שישה חודשים של תכנונים ונבירה בספרים ובאתרי אינטרנט הניבו מסלול של כשלושה שבועות, המתחיל באוסלו, ממשיך בארץ הפיורדים, ומצפין לטרומסו ולאיי לופוטן. הנפשות הפועלות:
אמא - אחראית על תכנון, הזמנות וניווט
אבא - אחראי על נהיגה (במהירות מופרזת), ניהול שיחות ארוכות עם מקומיים ותיירים מזדמנים וקיטורים מזדמנים (יכונה להלן "המפונק")
בר המצווה - אחראי על צילום בסטילס ווידיאו וחפירה מתמשכת בנושאי טכנולוגיה (יכונה להלן "הצלם")
בת ה-9 - אחראית על שמירת הטבע, החיות בפרט וכדור הארץ בכלל (תכונה להלן "הנסיכה")
GPS - (יכונה להלן "מרים")
טיסות: מהארץ לאוסלו דרך וינה עם Austrian Airlines (התבררו כהכי זולים באותה תקופה). טיסות פנים:Norwegian - חברת Low Cost נורבגית, סה"כ היינו מרוצים מאד, החל מהזמנת הכרטיסים ועד הטיסה עצמה. המחירים זולים משמעותית מטיסות ב-SAS.
לינות: רוב הלינות מחוץ לערים היו ב - Hytters - בקתות עץ ציוריות במקומות מקסימים. לאור העובדה שרובנו מפונקים ברמה כזו או אחרת, בחרנו בבקתות היותר יקרות הכוללות שני חדרי שינה, מטבחון ושירותים צמודים. ההזמנות נעשו עוד מהארץ וברוב המקרים לא התאכזבנו (מומלץ לעשות את ההזמנות מראש בעיקר בסופי השבוע, בהם כל הנורבגים נמצאים בדרכים עם סירות על הגג וילדים מאחור ואין שום סיכוי למצוא מקום לינה סביר פנוי). המחירים בהיטרים הרבה יותר זולים מאשר במלונות (וגם יותר זולים מצימרים בארץ), בעיקר אם מביאים מצעים. אנחנו לקחנו מזוודה עם מצעים (סדינים, ציפות וציפיות) והחסכון היה משמעותי. בערים הזמנו מלונות דרך האינטרנט וגם כאן לא נרשמו אכזבות.
תחבורה: מבחינת תחבורה הטיול התחלק למספר חלקים. מאוסלו נסענו לברגן ברכבת (כרטיסים ניתן להזמין מראש באתר הרכבת. ככל שמזמינים מוקדם יותר המחירים זולים באופן משמעותי). בברגן שכרנו רכב, אותו החזרנו בטרונדהיים (יש לשים לב בהשוואה בין חברות ההשכרה השונות. במידה ורוצים להחזיר רכב במקום שונה ממקום הלקיחה, בדרך כלל זה יוצא הפרשים גבוהים). מטרונדהיים לטרומסו במעבורת חופים שלHurtingruten - מחירים מאוד יקרים ויש להזמין זמן רב מראש, אבל זו חוויה. בטרומסו שוב שכרנו רכב, אותו גם החזרנו שם.
יוקר מחייה: אכן נורבגיה יקרה מאוד (אבל שווה כל גרוש). לאור המחירים במסעדות (יכולים להגיע בקלות ולא במסעדת יוקרה ל-1000 ₪ לארבעה אנשים), קנינו אוכל בסופרים (גם הם מאד יקרים - בעשרות אחוזים יותר מהארץ), אכלנו הרבה סנדויצים ובערבים הכנו אוכל בביקתות, בהן שהינו. מחוץ לערים הקפדנו ללון במקומות שכללו מטבחון וכלי מטבח ובישול, כך שניתן היה לבשל.
ימים 1-2 : נוחתים באוסלו
סוף סוף אחרי חצי שנה של תכנונים היום הגיע. מגרדים את הילדים ב-02:00 בלילה מהמיטות, סופרים מזוודות ותיקים (5 מזוודות, 3 תיקים, וזה אחרי צנזורה קפדנית) ויוצאים לדרך. מגיעים לשדה התעופה, עולים למטוס. מחכים, מחכים ומחכים – איחור של כחצי שעה ול-Connection בוינה יש 45 דקות... נוחתים בוינה באיחור של 25 דקות ודוהרים. כמובן שתור מזדחל בביקורת הדרכונים, אבל האוסטרים די יעילים והלאה לכוון השער. פתאום רואים תור גדול משתרך לאיטו - הביטחון. מבלי להתבלבל לוקחים לכיוון ה"מכובדים" למיניהם, עוברים את הביטחון ומגיעים על הדקה לשער. רואים שם מלא אנשים יושבים ומחכים וכבר חשבנו שפספסנו את שלנו וזו הטיסה הבאה. אבל מסתבר שגם הטיסה לאוסלו מאחרת ובדיוק רק מתחילים לעלות לטיסה.
נוחתים באוסלו. קריר, בהיר ונעים, עולים על הרכבת משדה התעופה לעיר. זוהי רכבת מהירה שלוקחת כעשרים דקות ומגיעים למרכז - Airport Express Train.
מסתכלים ימינה ושמאלה ובסוף מצליחים להתמקם ומדדים עם המזוודות והתיקים למלון Rica Travel Hotel. המלון ממוקם היטב במרכז, לא מרשים במיוחד. החדר לא גדול, אבל יש מה שצריך כולל מיטות נוספות לילדים, ויחסית למחירים של אוסלו אין טענות. לאחר התארגנות קצרה נוסעים לגן הפסלים של ויגלאנד. "הנסיכה" מתחילה לעשות ספרינטים וריצות מסביב, רודפת אחרי יונים וברווזים, ו"הצלם" מצלם.
היום השני מוקדש לסיורים באוסלו ובמוזיאונים בחצי האי ביגדיי. לביגדיי נסענו במעבורת בה "הנסיכה" שמרה על הנהג שלא ידרוס ברווזים. התחלנו במוזיאון הויקינגים - ספינות ויקינגיות עתיקות, כולל ספינת קבורה וממצאים מהתקופה. המשכנו במוזיאון פראם - הספינה לחקר הקוטב, שם אימצנו קבוצת תיירים ושמענו הסברים על המסעות השונים, לדעתנו המעניין מבין המוזיאונים. סיימנו במוזיאון קונטיקי, שהוא חובה לכל מי שגדל על ספרי תור היירדאל. את היום סיימנו בארמון המלוכה, שם אחד השומרים דרש לשמור מרחק ולא להצטלם קרוב מדי אליו, התנחלנו ליד האגם ובדקנו ברווזים שמנים.
ימים 3-4 : הדרך לברגן וברגן
לאחר ארוחת בוקר נורווגית טובה (ביצת עין עם שפק, מקושקשת לשומרי הכשרות ושוקולד בשפופרות לכולם), יצאנו עם המזוודות לכיוון תחנת הרכבת, על מנת לקחת את הרכבת לברגן (את הכרטיסים הזמנו מראש דרך האינטרנט). נסיעה של שבע ומשהו שעות ברכבת, לאורך נופים יפהפיים, דרך רמת ה-Hardabgerviddaהמלאה בשלג. הרכבת עוצרת במהלך הנסיעה ברמה על מנת לתת כמה דקות לחילוץ עצמות וצילומים מקרוב של השלג. זקנות אנגליות מאחורינו כירסמו כל הזמן סוגים שונים של אוכל, הילדים עברו בין התבוננות בנופים, לצפייה בסרטים ב-DVD (וכאן הגענו למסקנה שאחת ההמצאות החשובות להישרדות המין האנושי הינה ה-DVD הנייד), משחקים בטלפון ומריבות. "הצלם", בתור אחראי צילום, התחרה עם היפנים על המקומות הטובים לצילום ברכבת.
בסביבות שש בערב הגענו לברגן, ובשנייה שיצאנו מתחנת הרכבת התחיל לרדת גשם (על מנת לא לקלקל את שמה של העיר הידועה ב-300 ימי גשם בשנה). הזדחלנו עם המטען אל המלון - מלון שירות עצמי. בחוץ יש מסוף, שדרכו מכניסים את מספר כרטיס ההזמנה ומספר הטלפון, משלמים בכרטיס אשראי ומקבלים מפתח לחדר שמודפס במקום. המלון נקרא City Box, אחד המלונות הבודדים בברגן, שמצד אחד נמצא קרוב למרכז העיר ומצד שני במחירים סבירים יחסית - 1000 קרונות לחדר משפחתי.
המלון בסיסי מאד, מעוצב בלבן ואדום, חדר משפחתי עם שתי מיטות רגילות ומיטת קומותיים, שולחן וזהו (אפילו אין טלויזיה). החלטנו למרות מזג האויר לצאת לעיר. הגענו למרכז העיר ואזור שוק הדגים והגשם הלך והתגבר. שתי המטריות המתקפלות, שהבאנו איתנו, הפכו למטריות "מרי פופינס" חסרות כל תועלת. נכנסנו ל- Seven Eleven בתקווה שיש שם מטריות, ואמנם היו מטריות (במחיר מופקע) וקנינו אחת. התייאשנו ונכנסנו להתייבש ב-Tourist Information ומשם השתרכנו רטובים אך רטובים למלון, תוך עצירת הצטיידות קצרה בסופר מרקט. "המפונק" טען שראה מיקרוגל ב"לובי" של המלון. הגענו ללובי והתארגנו לארוחת ערב. מיקרוגל אמנם היה, וגם כוסות לשתיה חמה וכפיות, אבל זה הכל. עוף ברוטב חמוץ מתוק עם אורז חומם בכוסות שימש בסיס לארוחת ערב. כנראה ששני זוגות שישבו גם הם בלובי חשבו שמדובר במשפחת מופרעים בלתי מזיקים, אך שמרו על איפוק אירופי. רטובים, אך שבעים הלכנו לישון.
למחרת, תחזית מזג האויר היתה מעורפלת משהו: שעה תשע צפוי גשם, שעה עשר צפוי להתבהר וכו'. ארזנו את הפקלאות, הפקדנו את החפצים אצל הפקיד השמנמן, שמסתתר בחדר אחורי (אחרי הכל מדובר במלון אוטומטי, אסור שיראו את הפקיד). יצאנו לשוק הדגים וקצת התאכזבנו – שלושה דוכני דגים ופירות ים (שרובם כנראה הגיעו קפואים) והשאר דוכני מזכרות לתיירים.
השמש יצאה מבין העננים ונעשה די חם. ברגע שהחלטנו שזה הזמן להוריד מעילים ולארגן אותם בתוך תיקי הגב נפתחו ארובות השמיים והתחיל גשם שוטף. באדיבות בנק נורבגי עם כניסה רחבה, ניצלנו מהירטבות נוספת. החלטנו ללכת לתחנת הרכבת המיניאטורית ולחכות לרכבת של 11:00, שעושה סיבוב של 50 דקות ברחבי העיר, וזאת לאחר שוידאנו שלרכבת יש גג. הסיור ברכבת ממש מוצלח - מגיעים לכל הנקודות המעניינות בעיר, כולל להיכן שמגיעה הרכבת שמטפסת על ההר.
לאחר מכן דגמנו כמה סנדביצים עם שרימפס וסלמון וכן Fish & Chips, חזרנו למלון והזמנו מונית כדי לקחת את הרכב ב-Europcar. הגענו בשתיים וחצי ל-Europcar, הרכב הוזמן לשלוש והפקיד במקום אמר שהרכב בדרך משדה התעופה ויגיע עוד מספר דקות. המספר דקות הגיעו לרבע לארבע. "הנסיכה" ניצלה את הזמן לשינה ו"המפונק" לרטינות על חברת Europcar, על הילדים הנורבגים שמנהלים את המקום ועל בכלל. קיבלנו סקודה אוקטביה סטיישן, מיקמנו את המזוודות מאחור (מזל שהזמנו סטיישן) הפעלנו את ה-GPS המושאל שהבאנו ויצאנו לדרך לכיוון Gudvangen. ה-GPS מילא את משימתו היטב, כולל געייה בקול של פרה, כאשר "המפונק" נסע מעל המהירות המותרת. ה-GPS קיבל את השם "מרים" או בשם חיבה "מריומה".
בדרך עצרנו במפל בו ניתן לעלות ולהיכנס מאחורי המים - מראה מדהים.
מה שיותר חשוב הוא שהילדים גילו משפחת חתולים, לאחר ארבעה ימים נטולי חתולים, שהובילו אותם לחששות שאין חתולים בנורבגיה. בתשע וחצי הגענו ל-Gudvangen, מצאנו את ה-Camping לאותו יום והתמקמנו בביקתה מול נוף מפלים. ביקתה די נחמדה מעץ, עם שני חדרי שינה, כאשר אחד מהם עם מיטת קומותיים. לאור העובדה שהמיטה בקומה השנייה הייתה חסרת מעקה, "הנסיכה" התמקמה על הספה בסלון.
ימים 5-7: פיורדים וקרחונים
עברו חמישה ימים ולאור החיסכון בכמות הבגדים שלקחנו - צריך לעשות כביסה. בעלת הקמפינג הציעה את שירותי מכונת הכביסה תמורת 50 קרונות (מחיר שהתברר אחר כך כמופקע), אולם לא כל כך ידעה מה עושים עם המכונה. הכנסנו את הכביסה וחיכינו, וחיכינו, וחיכינו. אחרי שעתיים הגברת התחילה לשחק עם הכפתורים ולאחר חצי שעה נוספת הסתיימה הכביסה. כבר לא היה זמן לשים את הכביסה לייבוש (לא ברורה היתה מידת היכרותה עם המייבש) ולכן ארזנו בשקית זבל גדולה ונסענו. החלטנו לראות אם המעבורת ל- Kaupanger יוצאת בזמן הקרוב ואם לא, לנסוע בדרך יבשתית. הגענו בדיוק עשר דקות לפני יציאת המעבורת ועלינו עליה. נסיעה מדהימה של שעתיים ב"פיורד הצר". בהמשך נסיעה ל-SogneFjord ולשלוחה שלו LusterFjord, שם אמורה להיות ממוקמת חניית הלילה הבאה שלנו, הפעם לשלושה ימים ב- Viki Camping.
הדרך עוברת בנופים מדהימים, ובכבישים צרים, וגם כש"מרים" לא צועקת אני צועקת להאט. בסופו של דבר הגענו לקמפינג בנוף יפהפה, מול מפל גדול בצד השני של הפיורד. נכנסים לקמפינג - הכל נטוש. אין אף מכונית, אף אחד בקבלה, וסימן החיים היחיד הוא חתול גיננג'י שותה מתוך פחית של בירה....
לאחר שיחה לבעל המקום קיבלנו הנחיה לקחת את המפתח מתחת לשטיח של בקתה מספר 12. אכן מצאנו שם את המפתח, ונכנסנו לביקתה. ביקתה יפה עם שני חדרי שינה, סלון, מטבח והכי חשוב מרפסת מעל הפיורד, עם חבלי כביסה שאפשר לתלות את הכביסה המסריחה מהקמפינג בבוקר.
למחרת נסענו לכיוון הקרחונים, תוך זיהוי פרות וכבשים בשטח. התחלנו בהליכה של שעה לכיוון קרחון Bergset, הליכה בפארק תוך חציית נחלים ופלגים, כאשר הקרחון כל הזמן לפנינו. למרות האזהרה משוורים (שקטים) - לא מצאנו אף אחד. כיוון שאי אפשר היה להתקרב ממש אל הקרח, המשכנו לקרחוןNigarsBreen (את הבריקסדל היותר מתוייר עשינו בטיול זוגי לפני שנים רבות) אליו שטים על אגם בצבע טורקיז (או שלאמיצים יש מסלול הליכה ברגל) ומתחנת העגינה של הסירה יש עוד כחצי שעה הליכה על סלעי ענק ומגיעים ממש עד הקרחון. בחזרה דהרנו מהר על מנת לא לאחר את הסיבוב האחרון של הסירה ואכן הגענו בזמן. בדרך חזרה עוד הספקנו לתפוס את זנב שעות הפתיחה של הסופרמרקט, אחרת לא היינו אוכלים יום וחצי (ביום ראשון לא מוצאים שום דבר פתוח חוץ מכנסיות).
היום הבא החל בהאכלת שחפים ונסיעה למוזיאון מזג האויר והקרחונים ב-Fjærland. היום המשימה היומית היתה לצלם ביקתה שעל הגג שלה צומח עשב - בוצע בהצלחה. בצידי הדרך יש פריחה מקסימה - פרחים גדולים בגוונים מסגול כהה ועד ורוד. המוזיאון מעניין, יש סרט פנורמי על מסך גדול על הקרחונים, הסברים על הווצרות הקרחונים והפיורדים, תכונות של הקרחונים וכן על מזג האויר ותקופות הקרח. כמובן לא לשכוח קרן של ממותה ודגמי שאריות של אחד מלפני כמה אלפי שנה שלא נזהר וקפא בשלג. בהמשך החלטנו לנסוע דרך כביש שלפי הספרים ואתרי האינטרנט יש בו הריכוז הגדול ביותר של מפלים לצד הכביש - RV13. מפלים אמנם היו (אבל לא יותר מאשר בכבישים אחרים) וגם כבשים ופרות פה ושם.
לשמחת "הנסיכה" הגענו גם למקום שבו היה שלג לצידי הכביש (לטענתה קרח זה לא תחליף לשלג) וכמובן שנדרשנו לעצור על מנת לאפשר מלחמות שלג בין "הנסיכה" ל"צלם". מה שלא ידענו זה שמחכה לנו חזרה גנרלית לקראת דרך הטרולים, כאשר הגענו לנקודה הגבוהה ראינו לפנינו כביש (חד מסלולי כמובן) מתפתל לו בפיתולים חדים למטה. עם קצת צווחות רקע הגענו עד למטה בשלום. נותרה רק השאלה האם ומתי יש מעבורת (אחרת נצטרך לעשות את הדרך חזרה), אך למזלנו הגענו למזח יחד עם המעבורת.
ימים 8-9 : שלג, טרולים והדרך האטלנטית
היום עוזבים את Viki Camping ואת החתול השתיין, שהתרגל לקבל בכל יום חלב ונקניק וכנראה קצת השמין בזמן שהותנו. הקמפינג הנטוש גם התמלא במשפחות נוספות וגם זוגות מבוגרים בקרוונים. נוסעים דרך rv55 - מעבר הרים גבוה, המגיע עד 1440 מטר. ככל שמטפסים רואים יותר ויותר שלג ואגמונים קפואים, נוף פראי ומדהים. כמובן שבלי עצירה למלחמת שלג אי אפשר, הכפפות והכובעים יוצאים מהמזוודה (לא רע – פתחנו רק שתים מתוך חמש על מנת להגיע להם) ומלחמת שלג יוצאת לדרך. "המפונק" נשאר ברכב ומצטרף רק לתמונה הקבוצתית הסופית. השלג בצידי הדרך בערמות גבוהות, מדהים שכבר יוני.
בהמשך הדרך מגיעים לתצפית על פיורד הגירנגר ו"הצלם" מתרגל את כישורי
הצילום האומנותיים שלו. מגיעים לקמפינג. קמפינג גדול עם הרבה קרוואנים ובקתות, שונה מהמקומות המשפחתיים שהיינו עד היום. "הצלם" קיבל את מנת האינטרנט היומית שהפעם עלתה כסף, ואנחנו הלכנו להיאבק על מכונת הכביסה. במאבק על המכונה ניצחנו, אבל את המייבש הפסדנו, כך שתלינו את הכביסה על כל דבר אפשרי בבקתה. למחרת, השכמנו מוקדם מאוד (לפני שבע) על מנת לתפוס את המעבורת ל - Hellsylt. פתחנו את העלייה למעבורת ו"הצלם" שוב נאבק עם חבורת יפנים על המקומות האסטרטגיים לצילום.
הפעם הכוכבים הראשיים כללו שחפים בנוסף לתצלום פה ושם של הנופים. המשכנו בדרכנו הלאה תוך מעבר במעבורות נוספות, נופים, מפלים, כבשים, פרות וכו', עד שהגענו לדרך הטרולים. הלמעלה של הדרך עובר "שיפוצי טרול", אך זה לא הפריע לצלם לצלם ולחובבת החיות לקטר על הנורבגים שהורגים חיות בשביל למכור את הפרווה שלהן (שיפוצי הטרולים לא הפריעו לדוכני המזכרות). התחלפתי עם "הצלם", כדי לאפשר תמונות מקדימה וכדי למנוע עלייה דרמטית בלחץ הדם. זה לא מנע ממני לצרוח בירידה ומ"הנסיכה" לצעוק אבא תיסע יותר מהר! למרבה הפלא הגענו בשלום למטה.
בהמשך הגענו ל - Atlantic Way - שמונה ק"מ של דרך בין תשעה גשרים, המחברים איים שונים בחוף המערבי של נורבגיה. הדרך נפתחה לפני מספר שנים ונחשבת לאחת הדרכים היפות באירופה. הגשרים נראים כאילו נורבגי ששתה יותר מדי בירה תכנן אותם.
לאחר סיום הדרך התחלנו לחפש את הביקתה לאותו לילה, שכמובן היתה חסרת כתובת למעט מקום היישוב. לאחר שאלות ונסיעות הלוך ושוב הגענו למתחם בקתות המגדלות עשב על הגג ופגשנו נורבגי מסתובב בין הבקתות. כשנפתחה הבקתה – אורו עינינו. זו היתה הבקתה היפה ביותר במשך כל הטיול - חדשה כמעט לגמרי, מעוצבת יפה, מטבח מאובזר, שני חדרי שינה בקומה התחתונה וחדר שינה (לגמדים) בקומה העליונה. הבקתה נמצאת על שפת האוקיינוס, עם תופעות גאות ושפל מדהימות. בזמן השפל, חלקים רבים נחשפים, כולל קונכיות סרטנים ושרצים נוספים. על מנת שהסירות יוכלו לצאת בזמן השפל יש עמודים גבוהים המסמנים את נתיב היציאה. בזמן הגאות לא רואים בכלל את העמודים, הכל מלא במים.
יום 10: טרונדהיים
היום אמור להיות יום רגוע – טרונדהיים במרחק של כ-200 ק"מ על כביש, שנראה ראשי במונחים נורבגיים. קמים מאוחר, מכינים ארוחת בוקר גדולה (צריך לגמור את הביצים), מצלמים את "הנסיכה" מנסה ליפול לים ויוצאים בסביבות 12:00 בצהרים לדרך. הבעיה היחידה שבאמצע הדרך ואחרי שתי מעבורות מגלים X אדום על השלטים לטרונדהיים. הנורבגים החליטו לסגור את הכביש הראשי לטרונדהיים, מה שמחייב אותנו לנסוע דרך כל מיני דרכים צדדיות. בסופו של דבר אחרי חמש אחר הצהריים "מרים" מביאה אותנו למלון SAS Radisson בטרונדהיים.
המלון די נחמד, ממוקם ליד נמל היאכטות ובתוכו פוחלץ של דב חביב. לאור העובדה שיש עימנו שני דובים רעבים ועצבניים, צריך למצוא אוכל. לפי המלצת אחד הפקידים במלון הלכנו למסעדה "לא יקרה" לפי הגדרתו. לאחר שראינו את המחירים הסתפקנו בשתי מנות ומים קרים, והלכנו לעשות השלמות בבורגר קינג (המבורגר לעניים ב-14 קרונות). השארנו את המכורים לאינטרנט במלון ויצאנו להסתובב בעיר. המרכז מלא בדוכנים של כל מיני שמונצ'ס מרחבי העולם. הגענו עד לקתדרלה שהיתה סגורה, אך מרשימה מאד מבחוץ.
