הפוסט הזה הולך להיות ארוך, מפורט וקצת חופר, אז אתחיל בסיכום המלצות עיקריות למי שאין כח לקריאה מרובה. זו הפעם השביעית שאני בנורבגיה (לדעתי זו המדינה הכי יפה בעולם אם כי איסלנד וניו זילנד מהוות מתחרות רציניות) אבל פעם ראשונה בסתיו שהיא תקופה נהדרת לטעמי ומאד שונה מהקיץ והחורף. שילבתי מקומות שכבר ביקרתי בהם בעונות אחרות עם אזורים שזו הפעם הראשונה שאני מטיילת בהם
המסלול: טסתי לטרומסו, משם ארבעה ימים ב Lyngen Alps, נסיעה לאי Senja לשלושה ימים, ארבעה ימים באיי Vesteralen, משם לאיי Lofoten לארבעה ימים ומשם נסיעה לאורך החוף בחבל הארץ הנקרא Helgeland עד לעיר טרונדהיים ומשם טיסה חזרה לארץ. המסלול תוכנן במקור לשני נהגים אך מכורח הנסיבות (פירוט בהמשך) מצאתי את עצמי לבד. הכבישים בסך הכל מתוחזקים היטב, אבל מאד צרים (ברוב הדרך מסלול אחד שמשמש לשני הכוונים) מה שדורש ריכוז ולפעמים היה לי לא פשוט בימים שדרשו נסיעות ארוכות.
העונה: טסתי בסוף ספטמבר לתקופה של 23 יום. זה עמוק בתקופת הסתו הנורבגי / תחילת החורף. חשוב להתעקש על צמיגי חורף (למרות שלכאורה החובה לצמיגי חורף היא רק מ 15 לאוקטובר). בבקרים רבים יש קרח על הכביש, נוסעים דרך מעברי הרים שאמנם מפונים משלג אבל שולי הכביש מלאים בשלג והטמפרטורה נושקת ל-0. אמנם לא ירד שלג בתקופה שהייתי שם - אבל זו בהחלט אפשרות סבירה בתקופה הזו. היתרונות - מעט מאד תיירים, הכבישים פנויים, צבעי הסתיו יפהפיים, הלינה יחסית זולה וניתן גם לשנות בקלות במהלך הדרך (מה שאכן עשיתי). החסרונות - ספטמבר אוקטובר הם החודשים הגשומים ביותר סטטיסטית (ואכן היו לי לא מעט ימי גשם) ומי שרגיש לקור אולי יסבול. הטמפרטורות שאני חוויתי נעו ברוב הימים בין אפס לשש מעלות. אני באופן אישי מאד אוהבת את התקופה הזו והגעתי מצויידת בהתאם (נעלי טיולים עמידות למים, מעיל טוב, בגדים תרמיים בהם לא השתמשתי בסופו של דבר)
הטיסות: במקור הזמנתי טיסות בלופטהנזה (הפרש המחירים מאל על היה גדול וניתן היה להזמין טיסות עד לטרומסו ומטרונדהיים בחזרה), אבל הן התבטלו. את הטיסה לטרומסו שיניתי דרך לופטהנזה ליציאה מלרנקה והוספתי טיסה ללרנקה, את הטיסה בחזרה ביטלתי לחלוטין וקניתי כרטיס בחברת SAS שהיה הרבה יותר נוח מבחינת מסלול וזמנים
הזוהר הצפוני: רבים מהטסים בתקופה זו לצפון סקנדינביה עושים זאת בשביל לראות את הזוהר הצפוני. אני מאד לא ממליצה לבסס את הטיול על זה - רבים מהלילות מעוננים ואין אפשרות לראות את הזוהר, וגם כאשר רואים אותו זה פחות מרשים ממה שרואים בתמונות. נורבגיה כל כך יפה שעדיף לתכנן את הטיול סביב נופים, ואם רואים את הזוהר הצפוני זה בונוס נחמד (ואמנם יצא לי לראות אותו מספר לילות)
רכב: הזמנתי את הרכב מחברת Budget דרך Booking, אופציה שיצאה זולה מבחינה ניכרת מאפשרויות אחרות. לקחתי SUV כי היה לי חשוב רכב גבוה ונוח וביקשתי במייל מהתחנה בשדה התעופה בטרומסו שיכינו לי רכב עם צמיגי חורף (בתאריך שלקחתי את הרכב זה לא היה חובה). החזרה במקום אחר מייקרת בצורה ניכרת את ההשכרה, אבל לי זה היה שווה את התוספת לאור המסלול שתכננתי. את הרכב בפועל קיבלתי מ Avis בשדה התעופה ללא בעיות. הוספתי ביטוח שכולל ביטול השתתפות עצמית כדי ליסוע בראש שקט. בשורה התחתונה - לא ממליצה על Avis/Budget באזור הזה. באמצע הטיול היתה לי בעיה טכנית עם הרכב שלא טופלה כמו שצריך וחזרה שנית (פרטים בהמשך). תוודאו שיש לכם ברכב AutoPass שמאפשר תשלום אוטומטי למעבורות וכבישי אגרה
מעבורות - המעבורות הן חלק בלתי נפרד של הטיול בנורבגיה. את רוב המעבורות אין צורך / אי אפשר להזמין מראש, ופשוט מגיעים לרציף ועומדים בתור. לעיתים יש מספר יעדים של מעבורות מאותו רציף - שימו לב לשלטים המורים באיזה מסלול לעמוד. המעבורת היחידה שהזמנתי כמה ימים מראש היתה זו מאיי לופוטן ל Bodo שהיתה היחידה באותו יום ולא רציתי לקחת סיכון. (את המעבורת הזו במידה ואתם נוסעים בקיץ כדאי בכל מקרה להזמין מראש)
אפליקציות מומלצות:
yr - אפליקצית מזג האוויר הנורבגית. אפליקצית חובה אם כי גם היא טועה לפעמים... כל מה שמעבר ליומיים קדימה אפשר להטיל מטבע באותה מידה. בנוסף לתחזית יש גם מפה של העננות באזור שאתם נמצאים - חשוב כדי לדעת אם ללכת לישון או לצאת לציד אורות הצפון.
113 - אפליקצית חירום, למזלי לא הייתי צריכה אותה..
EasyPark - תשלום לחנייה, מאד קשה להסתדר בלעדיה כי יש חניונים בעיקר בתחילת מסלולים שבאופן מעשי זו האופציה היחידה. הבעיה - האפליקציה אנטישמית ולא מקבלת מספרי טלפון ישראלים להזדהות הראשונית עם SMS. מספר טלפון שאינו ישראלי נדרש רק להזדהות הראשונית וניתן להתקין אותה בטלפון שלכם בלי בעיה אם יש לכם אופציה להזין מספר טלפון שאינו ישראלי ולקבל דרכו את מספר ההזדהות ב SMS. מרגע זה היא פועלת בלי בעיה.
My Aurora Forecast - תחזית לאפשרות לראות את אורות הצפון באזור שאתם נמצאים. אפשר לראות גם תחזית לאינדקס KP שנותן אינדיקציה לגבי הפעילות הסולרית המשפיעה על האפשרות לראות את אורות הצפון, וגם סטטוס עננות באזור. KP נע בין 0 ל 8, אבל ראיתי גם אורורה כשהתחזית היתה 2. בקיצור - אם אין עננים לא משנה מה התחזית תסתכלו החוצה לשמים. אם אתם רואים משהו שנראה כמו ענן לבנבן בשמים - שימו מצלמה במוד לילה עם חשיפה ארוכה, סיכוי טוב שזו אורורה..
Vegvesen trafikk - אפליקצית הכבישים של נורבגיה. אמנם היא בנורבגית בלבד, אבל ממליצה להשתמש בה כדי לתכנן מסלולים בזמן אמת - מתריעה על כבישים סגורים ועבודות בכביש, נותנת לינק לשעות של מעבורות בדרך, מצלמות דרך ועוד. במקרה אחד באזור שגוגל מפ טען שאין אפשרות ליסוע האפליקציה הזו הראתה שאין בעיה ואכן כך היה.
AllTrails - אפליקציה מומלצת למסלולי הליכה. ממליצה להשקיע בגירסה בתשלום המאפשרת הורדה של מסלולים כדי שניתן יהיה לגשת אליהם גם באזורים ללא קליטה סלולרית
לינה - ברוב המקומות ישנתי בדירות / בקתות באיכות מצויינת שהזמנתי מראש, ובשאר המקומות במלונות שהמחירים שלהם היו סבירים לחלוטין ופעמיים גם הזמנתי מלון יום יומיים מראש
סופרים ומסעדות - בניגוד לטיול הקודם שלנו שהיינו בהלם ממחירי המזון, הפעם מסתבר שהמחירים בארץ השיגו את המחירים בנורבגיה. רוב הזמן קניתי בסופרים ובישלתי בדירות והמחירים היו סבירים מאד ואולי אפילו יותר נמוכים מאשר בארץ. מספר פעמים אכלתי במסעדות והמחירים גם כן היו יחסית סבירים, אך איכות הבישול אינה מרשימה (לפחות במקומות הנידחים בהם טיילתי). בכל מקרה צריך לבדוק היכן נמצא סופר, שכן במקומות מרוחקים הוא יכול להיות גם במרחק גדול ממקום הלינה
ולסיכום המפורט:
הטיול הזה היה על שולחן התכנונים הרבה זמן. צפון אירופה, בתקופת הסתיו, כאשר ניתן לצפות באורות הצפון אבל גם לטייל. ההתלבטויות היו בין איסלנד לנורבגיה/שבדיה. המחשבה על Road Trip משטוקהולם לצפון שבדיה ומשם לעבור לנורבגיה ולהתחיל להדרים גם היא עברה בראש, עד שנמדדו מספר הקילומטרים הצפויים ומספר ימי החופש האפשריים והתכנית נגנזה לזמנים חופשיים יותר.
ובינתיים מלחמה, למי יש ראש לחשוב על טיולים. ההזמנות שכבר היו לחורף ואביב 23-24 לבודפשט ולאיים האזוריים בוטלו. באזור מאי סיר הלחץ בו אנו חיים הפך לבלתי נסבל, ואין כמו תכנון טיול להעסיק קצת את הראש ומשהו נחמד לצפות אליו. השלד הוכן, האילוצים של הילדים נלקחו בחשבון, ותכנון מורכב יצא לדרך. כיוון שהחתול הזקן וחולה הסכרת שאימץ אותנו לפני 14 שנה דורש שתי זריקות אינסולין ביום, וכל אחד אחר שאינו אני או הילדים שמנסה להתקרב אליו (שלא לדבר על להזריק לו) מותקף בחמת זעם, גם אותו היה צריך לקחת בחשבון. כלומר, כולנו לא יכולים ליסוע יחד. המסלול חולק לשניים – חלק ראשון עם הבת הנסיכה הכולל צפון הררי, שלגים וגיחה לשבדיה לשמורת אביסקו, וחלק שני המתרכז בלופוטן ונסיעה דרומה לאורך דרך הנופים Rv17 עד לטרונדהיים יבוצע עם הבן הצלם. טיסות הוזמנו עם לופטהנזה כי המחירים עם אל על היו שערורייתיים
יום שלישי 17.9 – פיצוצים מסתוריים של ביפרים בלבנון. מישהו מנסה להרוס לנו את הטיול. לופטהנזה מבטלים טיסות עד יום חמישי. הטיסה שלנו עוד שבוע וחצי..
יום רביעי 18.9 – מכשירי קשר נדבקים בוירוס דומה ומתחילים להתפוצץ. מדד הסיכויים לנסיעה יורד, אבל אנחנו עדיין אופטימיים. בודקת לו"ז של לופטהנזה מלרנקה ומזמינה טיסות מתאימות מהארץ ללרנקה, שיהיה על כל צרה שלא תבוא, עדיין אופטימיים.
יום שני 23.9 – תקיפה בדאחיה. הנסיכה זוכה בצו 8 עד להודעה חדשה, אבל עדיין יש איזה תקווה שתשתחרר עד שאחיה אמור לנסוע וגם יהיה לה זמן להתכונן למבחן שיש לה באוניברסיטה. מתחילות התלבטויות אם בכלל לנסוע, במיוחד שלופטהנזה הודיע על ביטול טיסות עד לאמצע אוקטובר
יום שלישי 24.9 – מחליפה את הטיסה של לופטהנזה שבוטלה לטיסה מלרנקה, שיהיה. לא בטוחה שאסע בכלל
יום רביעי 25.9 – אחרי הרבה התלבטויות והתייעצויות עם המשפחה מחליטה בלב כבר ליסוע לבד. טיסה מחר אחה"צ ללרנקה, וב-3 בלילה ממשיכים עם לופטהנזה
יום חמישי 26.9 – הטיסה ללרנקה יוצאת כמעט בזמן ומגיעה כמעט בזמן. עכשיו צריך להתייבש כמעט שש שעות בשדה התעופה בלרנקה
יום ששי 27.9 – שלוש טיסות על מנת להגיע לטרומסו שם מתחיל הטיול. הטיסות עם לופטהנזה מפרנקפורט ומשם לאוסלו נוראיות ומרגישות כמו טיסות Low Cost במחיר High. נוחתים בפרנקפורט – עדכון על אזעקות בחיפה, בודקת שכולם בסדר. נוחתים באוסלו – תקיפה בדאחיה, נסיון לחסל את נסראללה. כל האקשן בזמן שאני בחו"ל... באוסלו יש כמה שעות טובות להרוג ואני מחליטה להשקיע בלאונג' למנוחה וארוחה קלה. הטיסה האחרונה עם SAS דווקא סבירה ומגיעים בשעה 18:15 לטרומסו, רואה מסביב את ההרים המושלגים והירוק ומתחילה להרגיש בחו"ל. המלון שהזמנתי הוא זה שהכי קרוב לשדה התעופה אבל עדיין מצריך מונית – Moxy. מלון קצת מוזר, נכנסת ללובי ריק ואז מבינה שהקבלה בקומה ה 11. לא נורא העיקר שיש חדר נקי ואפשר להירגע מ 48 שעות ללא שינה. מנסה למצוא באזור חנות של Telenor על מנת לקנות סים מקומי (כי אפליקצית החניה EasyPark מסרבת לעבוד עם מספרים ישראליים) אבל לאחר כחצי שעה של נסיונות למצוא את המקום מתייאשת וחוזרת למלון לישון.
יום שבת 28.9 – חוזרת לשדה התעופה עם ה Flybuss שעובר ליד המלון על מנת לקחת את הרכב שהוזמן מ Budget. בדרך נתקלת בחנות Narvesen (ה Seven eleven המקומי), שואלת אם יש סים PrePaid ולשמחתי יש להם. למוכר אין מושג מהחיים שלו אז נקווה שאצליח להפעיל אותו עם הטלפון הישן שהבאתי לצורך זה. מקבלת את הרכב – מסתבר שקיבלתי 4X4 חביב ביותר, ומאובזר בצמיגי חורף כפי שביקשתי. נוסעת למלון לקחת את המזוודה ויוצאים לדרך. מכוונת לבקתה הראשונה שהזמנתי לארבעה ימים באזור ה Lyngen Alps. באמצע הדרך נדלקת נורה של חוסר לחץ אוויר בצמיגים, בודקת איפה תחנת הדלק הקרובה ביותר ומתברר שזה או לחזור אחורה לכיוון טרומסו או להמשיך בדרך ואחרי המעבורת ל Svensby אמורה להיות תחנת דלק. עוצרת לבדוק את הצמיגים, הכל נראה בסדר, אז ממשיכים. פספסתי ברבע שעה את המעבורת ועכשיו יש להמתין מעל לשעה ברציף ב Breivikeidet – לא נורא, יש נוף יפה ואיזה עשרה נורווגים משוגעים גולשים במים כאשר בחוץ בקושי 5 מעלות.
עולים סו"ס על המעבורת – סך הכל קצרה כעשרים דקות, ויורדים ב Svensby.
אני ממשיכה ישר לתחנת הדלק ואבוי – מדובר במשאבה בודדת באמצע שום מקום בלי שום אמצעי למילוי אוויר בצמיגים. כיוון שאת הבקתה מקבלים רק בשלוש ולא דקה קודם (הקוד לתיבת המנעול נשלח בשלוש וכמובן מגיע לספאם) אני ממשיכה צפונה לאורך החוף המערבי של חצי האי עד הקצה, הנופים מסביב משגעים.
אמור להיות כאן מסלול נחמד למגדלור אבל כיוון שאני רוצה להגיע לא מאוחר לבקתה ועוד צריך לעשות קניות של אוכל בדרך אני מסתובבת וחוזרת לכיוון העיירה ה"גדולה" של האזור – Lyngseidet. העיירה הגדולה מתבררת כאוסף של כמה עשרות בתים, אבל היי – יש תחנת דלק ויש סופר. בתחנת הדלק אני עושה סיבוב ולא מוצאת משהו שנראה כמו מילוי אוויר, אז אני ממשיכה לסופר, מצטיידת במצרכים הכרחיים לנורבגיה (לחמניות, גבינה צהובה, נקניק, סלמון מעושן ועוגיות אוראו) ויאללה לביקתה שנאמר שהיא 10 דקות מהעיירה. מה שלא נאמר שכנראה זה באזור שלא משלמים ארנונה כי הכביש הוא יותר חורים מכביש, ובמקומות מסויימים הוא כל כך צר שאני רק מתפללת שלא יגיע רכב מלפנים. אחרי כרבע שעה מגיעה לפניה ימינה לכיוון מזקקת הוויסקי הכי צפונית (בעולם? בנורבגיה?) שכעסק צדדי הם החליטו גם להשכיר ביקתות לתיירים. מדובר בכביש עפר בירידה תלולה של כמה מאות מטרים – מזל שהרכב שלי לא מתרגש. עוברת את המזקקה ובהמשך דרך העפר מגיעים לים ולמגרש חניה בו כבר חונות מספר מכוניות. כדי להגיע לביקתה עצמה צריך ללכת עוד קצת ברגל – לא נורא צריך להתחיל להתרגל לטרקים.
אתר האינטרנט של הבקתות - https://www.auroraspirit.com/accomodations/
מגיעה לביקתה, המספר אפילו פותח את תיבת האוצר של המפתח. המפתח קשור בשרשרת שלא יברח – כלומר כל הזמן צריך להשאיר אותו בתיבה. שיהיה. פותחת את הדלת ומדובר בבקתה קומפקטית אבל ממוקמת אסטרטגית על המים עם נוף מדהים.
מטבח קטן ומאובזר בצורה סבירה וחדר שינה קטן. אין מקום או מדפים לבגדים – לא נורא יש מיטה ספייר.... האינטרנט כמובן לא עובד (כמו שהתנצלו מראש) ומה שיותר מפריע אין אופציה לפתוח חלון. כל החלונות אינם נפתחים ויש איזה אוורור שמכניס אויר נקי ועושה רעש. בודקת את תחזית האורורה להיום – האינדקס נמוך כלומר אין סיכוי לראות משהו, לא נורא נלך לישון מוקדם. יושבת קצת לקרוא ולתכנן את הטיולים למחר על הספה בסלון ושמה לב שיש איזה ענן מוזר לבן בחושך. אולי זה אורורה? מנסה לצלם עם הטלפון במצב לילה ובחשיפה ארוכה – ומגלה אורות ירוקים – יש אורורה!! יוצאת החוצה לנסות לצלם מחוץ לבקתה, ואורח שמסתובב בחושך ממליץ לי להתקדם לחניה משם רואים יותר טוב – אכן טיפ מוצלח. מוסיפה כמה צילומים, שולחת לצלם שמרייר ונוזף בי שלא לקחתי חצובה, וצונחת למיטה.
מנסה לקנפג את הסים שקניתי – דורש שלבי הזדהות כולל תעודה מזהה וצילום סלפי, מסיימת בהצלחה את שלבי ההזדהות ואז נתקע ולא מוכן להמשיך יותר... לא נורא נראה בהמשך מה עושים.
יום ראשון 29.9 – קמה בבוקר למזג אוויר יפה. התכנית היום לשני מסלולים רגליים לא רחוק מהמלון, ואחר כך נראה מה נספיק. את הראשון למפל Rottenvikfossen המוגדר כ Moderate הפסקתי באמצע לאור קטעים תלולים במסלול והיותי לבד. המסלול השני ל Vartohytta מוגדר כקל ואכן היה כזה. את המפל ראיתי ממנו מרחוק...
לאחר מכן נסעתי לאגם Jægervatnet – נחמד
ומשם המשכתי להקפה של של אחת הלשונות המערביות של חצי האי – נופים מקסימים. הכבישים ריקים, המסלול יחיד לשני הכוונים, אבל מסתבר ששני רכבים יכולים לעבור אחד מול השני בנסיעה איטית... חזרה לאזור המזרחי ונסיעה עד ל KoppangenBrygger – נופים יפים מאד – ההרים מושלגים והיערות בגווני צהוב של שלכת
יום שני 30.9 – היום התכנית לעשות את מסלול ה Steindalsbreen – מסלול המגיע עד לקרחון. קמה מוקדם (יחסית) בבוקר וב 8:30 כבר יוצאת לדרך. המסלול אמור להיות ארוך יחסית (מעל 12 ק"מ) ובעליה לא פשוטה ולכן היה לי חשוב להיות שם מוקדם. אחרי כשלושת רבעי השעה מגיעה למקום, יש חניון גדול נטוש לחלוטין. כמובן שיש צורך לשלם ואת זה ניתן לעשות רק בעזרת EasyPark האפליקציה שמסרבת לקבל מספרי טלפון ישראלים ובגללה ניסיתי לקנות סים מקומי. מנסה להתקשר לשירות של MyCall החברה של הסים שקניתי – ההודעה מודיעה לי שאני מספר 1 בתור, אבל אין שום תשובה במשך 10 דקות. בשלט בחניה כתוב שגם אפשר לשלם טלפונית ב EasyPark – מתקשרת לטלפון שהיה רשום, מדברים בנורבגית ואומרים שאם רוצים תפריט באנגלית להקיש 3, מקישה 3 וחוזרת בלופ אינסופי לאותו התפריט. טוב, מה שיהיה יהיה, לא אשלם כאן חניה. מקווה שאין מצלמות. האזור עדיין נטוש לחלוטין ןקצת מפחיד לעשות מסלול מורכב לגמרי לבד. מחליטה להתחיל את המסלול וללכת בהתחלה למסלול קל שמתפצל ממנו לאחר ק"מ. המסלול נחמד, ליד נהר שוצף, בין עצי שלכת ועם שלג קל שיורד מדי פעם מהשמים. יש צמחים רבים החשודים כפירות יער – שחורים ואדומים. מנסה לטעום ממה שנראה כמו אוכמניות (לאחר בדיקה באינטרנט שאכן נראה דומה) – הטעם לא מצדיק את הסיכון.
חוזרת לנקודת ההתחלה, עדיין אין אף אחד באזור. מחליטה לעשות מסלול נוסף שמוגדר כקל ואמור להוביל לנקודת תצפית, אבל אחרי קילומטר בתוך היער לא נראה שהוא מגיע למשהו מעניין ואני מחליטה לחזור. נכנסת לרכב ופתאום מגיעה רביעיה עליזה של צעירים, וזוג נוסף. עכשיו באים??? לא, כבר אין לי כח לעשות שוב את העליה הזו... מתקפלת וחוזרת בדרך חזרה. עוצרת לכמה דקות ליד הפיורד לצלם ולהתרשם מהנוף, וממשיכה חזרה לעיירה. כיוון שהגעתי יחסית מוקדם מחליטה להתפנק בארוחת צהרים במסעדה היחידה הנמצאת בעיירה. מזמינה המבורגר וצי'פס. ההמבורגר יבש והצ'יפס ממש לא משהו. ככה זה כשאתה מונופול...
יום שלישי 1.10 – היום התחזית גשומה לכל היום, לא מתאים לטיולים רגליים.מחליטה לעשות סיבוב רכוב לכיוון צפון מזרח – מתחילים במעבורת ל Olderdalen, נסיעה של 40 דקות. יוצאת קצת לסיפון להתרשם מהנוף היפה אבל הקור המקפיא מגרש אותי לאחר מספר דקות להתחמם באזור הסגור. התחזית כוללת בנוסף לגשם גם משבי רוח עזים – אבל בינתיים אני לא מרגישה משהו רציני וממשיכה בנסיעה צפונה. מחליטה ליסוע לכיוון האיים הצפוניים. הגשם מתגבר, וגם הרוח. באיזה שלב מגיעה לגשר חד מסלולי שמוביל לאי נוסף – הרוח מתגברת ואני עוברת על הגשר מהר ככל האפשר. באי כבר משבי הרוח מפחידים ממש ואני מחליטה לחזור על עקבותי. כאשר חוזרת לייבשת חוזק הרוח יורד, ולמרות שהגשם נמשך המצב הופך להיות נסבל. בעיירה הקרובה אני עוצרת לכוס כפולה של קפה ומאפין (אוכמניות) ומנוחה מול חלון הפונה לים, ואחר כך סיור קצר בגשר העץ הישן שנמצא בעיירה.
לאחר מכן חוזרת בדרך חזרה, מעבורת (הפעם מעלים אותי לקומה העליונה) ולדירה. מתעדכנת בחדשות ומסתבר שהתקפה אירנית בדרך. בודקת שכל המשפחה בסמיכות לממ"דים, ויושבת צמודה לחדשות ערוץ 12 – מצב בכלל לא נעים להיות רחוק מהמשפחה. רק לאחר שהכל נרגע מצליחה לנסות ללכת לישון. עכשיו כבר ברור שהנסיכה לא משתחררת בעתיד הקרוב ואני ממשיכה לבד את הטיול.
יום רביעי 2.10 – היום אני אמורה לעבור לאי Senja. יוצאת די מוקדם בסביבות השעה 9:00. הדרך עוברת באזורים מושלגים – נראה שירד שלג טרי שנמצא בצידי הדרך ואני שמחה שהתעקשתי על צמיגי חורף למרות שלכאורה החובה להם מתחילה רק ב 15.10. מגיעה לעיר / עיירה Finnsnes שם יש לי שתי משימות: למצוא סוף סוף סים נורבגי שיעבוד ויאפשר להתחבר ל EasyPark, ולהצטייד בסופר במזון לשלושת הימים הקרובים שכן מסתבר שבמקום שאני הולכת להיות בו אין בעצם כלום. מתחילה לחפש את החנות של טלנור ולאחר כמה ברבורים מוצאת חניה ממש ליד. לא לגמרי הבנתי איפה משלמים כשאין EasyPark אז אני מקווה שלא אזכה בדוח חניה נאה. בחנות יש מוכר מאד נחמד שמתנצל 20 פעם שהוא צריך לצלם את הדרכון שלי (בנורבגיה כדי לקבל סים שהוא Pre-paid חובה להזדהות) וסוף סוף אני יוצאת עם טלפון נורבגי למהדרין בידי. המשימה של להצטייד בסופר גם עוברת בהצלחה וסוף סוף אני מוצאת סלמון טרי לפרוטוקול. ממשיכה לכיוון הבקתה שממש צמודה למלון Hamn, עוברת מספר גשרים חלקם מרשימים
והאחרון שבהם מפוקפק ולא ברור האם אמור לסחוב את המשקל של הרכב, וחונה ליד הבקתה. מדובר בקומפלקס של חמישה בניינים בכל אחד מהם דירה למטה ודירה למעלה, אבל נראה שאני המשוגעת היחידה שמגיעה לאזור באוקטובר. לעומת זאת במלון שמולי יש אורחים – נראה שבעיקר סינים חלקם בקבוצה מאורגנת. מוצאת את הדירה המכונה Exclusive Camp Senja הקוד עובד והמפתח נמצא – ונכנסת לדירה. הדירה מקסימה, המטבח והסלון משקיפים לים והכי חשוב – יש מכונת כביסה ומייבש. הדירה - https://www.booking.com/Share-wF6u7Y. דבר ראשון מתארגנת על כביסה לאור המחסור בבגדים נקיים. מזג האוויר יפה ושמשי ואני מחליטה לנצל את זה לסיבוב באזור – נוסעת לכיוון Gryllefjord שהוא כפר דייגים לא פוטוגני במיוחד ובימי הקיץ יוצאת ממנו מעבורת המקצרת משמעותית את הדרך לאיי Vesteralen, אבל בתקופה זו המעבורת כבר יצאה לחופשת חורף והכפר נראה נטוש למדי. הנופים בדרך מקסימים – עצים בצבעי שלכת צהובים וכתומים, ים ובתוכו איים קטנים שגם עליהם עצים, ומסביב הרים מכוסי שולג בפסגות.
חוזרת להכין ארוחת ערב ולקפל כביסה – ולישון.
יום חמישי 3.10 – היום יש תכנית סדורה לאתרים השונים באי Senja. אבל – מזג האוויר לא כל כך משתף פעולה, השמיים מעוננים אבל בינתיים לא יורד גשם. יוצאת לדרך, מדי פעם עוצרת לצילומי נופים (או שלטים מעניינים) עוצרת בנקודת התצפית Bergsbotn – פלטפורמה מעץ שממנה משקיף נוף מהמם למפרץ שמתחת. אני שם לגמרי לבד (שזו הנקודה החיובית ולפעמים קצת שלילית של לטייל באוקטובר בצפון הרחוק).
ממשיכה בדרך ומסתבר שהכביש הנופי בצפונה של Senja משובץ במנהרות רבות – רובן כמובן בעלות מסלול יחיד (לשני הכוונים). בהתחלה קצת מפחיד אבל גם לזה מתרגלים (למעט הפעם בו הגיעה משאית מולי דבר שהביא דפיקות לב מואצות, תמרונים מורכבים עם הרכב אבל הסתיים בשלום).
מוותרת על עצירה ב Tungenes לאור הערפל שירד על ההרים מסביב, וממשיכה ל Ersfjord Beach – חוף חולי יפה מוקף הרים ויערות. יורדת לסיבוב בחוף ואז מתחיל לרדת גשם.
התחזית לא מבשרת טובות אבל אני מחליטה להמשיך הלאה מה שמסתבר כטעות. אי אפשר לראות כמעט כלום וכאשר הגעתי לנקודת תצפית שאמורה להיות יפה על אי בשם Husøy אי אפשר לראות בכלל את האי וגם הנסיעה אל האי דרך הגשר מאכזבת. עושה אחורה פנה וחוזרת לכיוון הדירה. לאחר מעבר במינהרה ארוכה מתחת לאחד ההרים פתאום משתנה מזג האוויר, הגשם הפסיק וגם הראות השתפרה פלאים. זה הזמן לעצור בנקודת התצפית Tungenes הכוללת פלטפורמת עץ היורדת ממש עד לחוף וממנה ניתן לראות את הרי Okshornan הידועים גם כ"שיני השטן".
חוזרת עייפה לדירה מהנהיגה הלא פשוטה של היום (הכבישים מאד צרים, רוב הדרך לא מחולקים למסלולים בכלל ויש לא מעט עבודות בכביש שמקשות עוד יותר).
יום ששי 4.10 – היום יום שמשי ויפה, ואני מחליטה לעשות השלמות של מקומות שלא הצלחתי לעשות אתמול עקב מזג האוויר. במעברי ההרים ניכר שירד הרבה מאד שלג בלילה והנסיעה קצת מפחידה למרות שהכביש ברובו נקי משלג, נקודות העצירה בצדדים המשמשות גם לאפשר מעבר במקומות צרים מכוסות בשלג.
עוצרת למסלול הליכה Mefjordvaer – Knuten – מסלול קל ובעל נופים יפים, מתחילה מהעלייה לגבעה ממנה נשקף נוף יפה לכל הכוונים אבל המשך המסלול האמור להחזיר אותי בצורה מעגלית לנקודת ההתחלה בוצי ברמה שאי אפשר ללכת בו. עושה אחורה פנה וחוזרת במסלול שעליתי בו.
נוסעת לנקודת ההתחלה למסלול להר Segla – אין לי כוונה לעשות אותו כי הוא מוגדר כקשה ומאד תלול, אבל קראתי איפה שהוא שהנוף ממגרש החניה מדהים. ובכן – הנוף ממגרש החניה הוא יפה, אבל לא יותר מכל מיני נקודות עצירה אחרות באי ולא שווה את הנסיעה במיוחד אליו. עצירה נוספת ב Tungenes לראות את הנוף ביום שמשי – נחמד אבל הפעם מלא בתיירים.
כמה צילומים קצרים וממשיכה לדירה להחליט לאן הלאה מחר. התכנון המקורי היה ליסוע לשבדיה לפארק אביסקו לבקשת הנסיכה, ואחר כך לשגר אותה לארץ ב Narvik ולחכות לצלם שיחליף אותה. כיוון שההצטרפות שלהם אלי בוטלה לאור הנסיבות ומזג האוויר באביסקו נראה על הפנים, אני מחליטה לעשות שינוי בתכניות וליסוע לכיוון איי Vesteralen שהיו בתכנית המקורית אך נשארו על לוח העריכה לאור קוצר הזמן. לרוע המזל מחקתי ממש את התכנית אליהם. מחליטה הפעם להתפנק במלון אמיתי עם ארוחת בוקר ואפילו אופציה לארוחת ערב, והפור נופל על המלון החדיש Quality Hotel Richard With בעיירה Stokemarknes צמוד למוזיאון ה Hurtigruten. הבעיה היחידה היא שמדובר בנסיעה של כמעט שש שעות לפי Google maps מה שדורש יציאה מוקדמת בבוקר.
יום שבת 5.10 – השכמה מוקדמת לארגן את הדברים וב 8:00 אני כבר ברכב יוצאת לנסיעה הארוכה. אני כמעט ולא עושה עצירות בדרך למעט להתמתח מפעם לפעם באזור חניה ומגיעה בסביבות 15:00 סוף סוף למלון. קיבלתי חדר מקסים עם מרפסת פונה לים שממנה גם נשקף הגשר היפה שמוביל לעיירה.
סוף סוף חדר מלון מודרני שאפילו מואר כמו שצריך. יש לכאורה מקרר קטן אבל נראה שהוא לא פועל ואני משתמשת במרפסת כמקרר.... אני די מפורקת מהנסיעה הארוכה, מתארגנת בחדר, נחה קצת ויורדת למסעדה לאכול משהו קל, ולישון.
יום ראשון 6.10 – מתעוררת די מוקדם, פותחת את הויולונות ובחוץ יום שמשי ויפה. לאחר ארוחת בוקר דשנה יוצאת לסיבוב מסביב לאי הקרוב, ממשיכה למספר עיירות שאמורים להיות בהן פסלים מעניינים.
הכבישים מאד צרים והנהיגה מתישה, ובשעות אחר הצהרים המוקדמות אני מתחילה בדרך חזרה שאמורה לקחת כשעה וחצי. לאחר מספר דקות של נסיעה צפצוף מהמכונית ונדלקת נורת אזהרה – Check engine – visit your dealer... נכנסת קצת ללחץ, אני באזור ללא קליטה סלולרית ובמרחק גדול מכל מקום יישוב. כיוון שהנורה צהובה כלומר נורת אזהרה ולא נורה שאי אפשר להמשיך ליסוע, וה Dealer שלי לא נמצא בגבעות הקרובות, אני מחליטה להמשיך בלי עצירות נוספות לכיוון המלון. יש לציין שהנסיעה הזו לא היתה מהנעימות – כל הזמן בתחושת לחץ ומה יהיה אם אתקע. למרבה המזל בסביבות השעה 16:00 אני מגיעה למלון, מתקשרת לשירות הדרכים של Avis. עונה לי פקידה נחמדה שפותחת קריאה ומבטיחה שיגיע גרר. בסביבות שש וחצי מגיע הגרר, אין לו מושג מה מהות התקלה והוא לוקח את הרכב איתו. מדברת שוב עם הפקידה והיא מבטיחה לי שתדבר עם המשרד ותוך שעה שעתיים יהיו איתי בקשר לגבי רכב חלופי. אף אחד לא מתקשר ואני הולכת לישון בתחושת באסה רצינית.
יום שני 7.10 – שורה של טלפונים לשירות הדרכים שטוענים שהם לא קשורים ל Avis, לתחנה ממנה שכרתי את הרכב מטרומסו שמבטיחים שיחזרו אלי, מיילים לשירות הלקוחות – וכלום. אף אחד לא חוזר אלי ואני תקועה במלון בלי רכב. בצהרים אני הולכת לסיבוב קצר במוזיאון ההורטיגרוטן הנמצא ליד – לפחות שיהיה לי במשהו להעביר את הזמן. המוזיאון נחמד – לקחו את אחת הספינות הישנות שיצאה משירות ובנו סביבה מוזיאון.
הרבה הסברים ואופציה להסתובב ולראות איך נראתה ספינה לפני כמה עשרות שנים. מסיימת את הביקור במוזיאון וחוזרת לטלפונים – מגיעה עד למנהל התחנה בטרומסו שמבטיח שיחזור אלי – וכלום. מתחילה כבר לחשוב על ביטול המשך הטיול וחזרה הביתה כולל בחינה של האופציות השונות. בשעה חמש פתאום טלפון – מחזירים לי את הרכב שלי שטופל וכעת הוא תקין. כשאני שואלת מה היתה הבעיה נאמר לי שמילאתי דיזל במקום דלק, מה שלא היה ולא נברא. אני אומרת לנציג שזו לא הבעיה ושאני חוששת שהתקלה תחזור (ספוילר – מה שבאמת קרה...). הוא מושך בכתפיו ואומר שהוא לא מבין בזה והוא רק השליח. אני מתניעה את הרכב מוודאת שאכן התקלה לא מופיעה כרגע. מצב הרוח משתפר פלאים בעיקר שיש תחזית לאורורה רצינית הלילה והשמים בהירים. לקראת שמונה אני מסתכלת מהמרפסת ורואה תחילתה של אורורה. בגלל זיהום האור הגדול באזור של המלון אי אפשר לראות כמו שצריך, ואני מחליטה לצאת לסיבוב לשני מקומות שסימנתי אותם כמקומות פוטנציאליים לצייד אורורה. מתחילה מהמקום הראשון שהוא מחוץ לעיירה בלב השום מקום. ואכן עוד בדרך אני רואה את ריקוד האור הירוק בשמים. מחנה את הרכב באמצע שום מקום, יוצאת ומתחילה לצלם. האורות מדהימים כולל גווני אדום וסגול. אמנם יש לי אייפון ואין לי חצובה, אבל אני נעזרת בגג הרכב לייצב את הטלפון ויוצאות תמונות לא רעות בכלל.
המקום השני אותו סימנתי צמוד לאחד הגשרים בין האיים במרחק לא גדול מהמלון. מגיעה לשם אבל זיהום האור גדול והתמונות יוצאות הרבה פחות טוב. לא נורא – ראיתי אורורה!
חוזרת למלון, שולחת את התמונות הביתה, הצלם מרייר ושולח קומפלימנטים (לא מובן מאליו). מצב הרוח משתפר פלאים – מחר יום חדש ממשיכים הלאה!
יום שלישי 8.10 – היום התכנית היא ליסוע לאורך Andoya scenic route. לפי גוגל מפות נראה שחלק ממנה חסום, אבל אפליקצית הדרכים הנורבגית מתעקשת בנורבגית שוטפת שהכל בסדר והדרך פתוחה. עוד לפני שאני מגיעה לדרך המדוברת הנופים יפים – הרים מושלגים, עצי שלכת בגווני צהוב כתום, פיורדים ואגמים. מה עוד צריך?
פונה לדרך הנופית שכמובן כוללת כביש צר בעל מסלול אחד לשני הכוונים עם מקומות לעקיפה מפעם לפעם. המזל שזו לא עונת התיירות ואני כמעט לבד על הכביש. יש מספר נקודות עצירה לאורך הדרך בנקודות נוף מיוחדות. מסתבר שלנורבגים יש גם אובססיה לבנות שירותים מיוחדים עם ארכיטקטורה מעניינת במקומות האלה...
החסימה בדרך מתבררת שלא באמת קיימת, אם כי יש שם ריכוז מוזר של רכבים צבאיים וחיילים... גם לנורבגיה יש בעיות? ממשיכה לאורך הדרך מצד שמאל נופי ים ואיים, מצד ימין הרים ושלכת, מדהים.
הנקודה האחרונה היא Andenes – עיירה בקצה הצפוני של איי Vesteralen. עד ספטמבר ניתן להגיע אליה עם מעבורת ישירות מ Senja אבל בתקופה הזו כבר העיירה נטושה. היום ממש קר – יש שכבת קרח על חלק מהשלוליות ואני מחפשת מקום להפשיר ומגיעה לבית קפה עם ציון של 4.5 בגוגל. נכנסת אליו ומסתבר שכל העיירה יושבת בו. שולחנות של פרלמנטים של זקנים, וכמה זוגות צעירים עם תינוקות שיצאו להתאוורר. מזמינה שוקו חם ופאי לימון ומצליחה לתפוס את השולחן האחרון שפנוי. בתי הקפה בנורבגיה הם בשירות עצמי – מזמינים ומשלמים בדלפק, מקבלים מה שמוכן ובאים בהמשך לאסוף את השאר. לאחר שמסיימים מורידים את הכלים למקום איסוף מרכזי. משם יש לי שעתיים נהיגה לחזור למלון אבל הן עוברות די מהר, חלק מהכבישים כבר מוכרים לי ואני אפילו נוסעת במהירות המותרת (80) ולא מזדחלת. היום מעונן ולמרות שאינדקס ה KP גבוה (ה KP נותן אינדיקציה לסיכוי לאורורה) כנראה שאין סיכוי לראות אורורה ואפשר ללכת לישון, מחר עוברים למקום חדש.
יום רביעי 9.10 – אני נפרדת מהמותרות של המלון, שוב אצטרך להכין לעצמי את האוכל. נוסעת לכיוון המעבורת שמקצרת את הדרך לאיי לופוטן. מזג האוויר היום על הפנים – ערפל וגשם שוטף. אפילו אין טעם לנסות ולראות את הנוף מסיפון המעבורת – אני עולה ישר להתחמם בקומת הסלון שם נמצאת חבורה רעשנית מאד של בני נוער נורווגים שעושים כנראה טיול ללופוטן מטעם בית הספר. מגיעים אחרי 25 דקות ללופוטן. מזג האוויר עדיין רע – גשם שוטף. מתחילה לנסוע לאט, מאחורי משאית שאין לה סבלנות ואני מוצאת סוף סוף מקום לעצור ולתת לשיירה שמאחורי לעבור. כשהגשם קצת נחלש אני עוצרת בנקודת תצפית והנוסף לא מאכזב.
מדובר בכשעתיים נסיעה עד לעיירה שסמוכה לבקתה שם אני מצטיידת באוכל לארבעת הימים הקרובים, וממשיכה לבקתה שקצת התלבטתי אם לא להחליף אותה שכן היא מרוחקת ממקום יישוב. הניווט מתגלה כמדוייק, ואני פונה לכיוון הבקתה שיושבת צמודה לים. אני נכנסת אליה ונשארת עם פה פעור – אין דברים כאלה. כל האזור הפונה לים של הבקתה הוא כולו חלונות – והנוף מדהים מדהים מדהים. לינק לבקתה - https://www.booking.com/Share-jVAjdD
הבקתה גם מאד יפה ומאובזרת היטב, כולל אסלה שנפתחת כשמתקרבים אליה... אני מרוצה שלא ויתרתי על הבקתה הזו, וכמובן מתחילה מכביסה. הפעם מכונת הכביסה והמייבש אחד הם וההוראות בנורבגית. העזרות בגוגל טרנסלייט ושתי הארכות לזמן הייבוש וסוף סוף הכביסה מוכנה, חלקה יצטרך קצת ייבוש על כסאות המטבח.... השמים מעוננים לחלוטין, שום סיכוי לאורורה ואני הולכת לישון. באמצע הלילה אני מתעוררת ומשהו מוזר – חשוך לגמרי למרות שהשארתי אור בשירותים. מסתבר שיש הפסקת חשמל כנראה בעקבות מזג האוויר. לא סמפטי אבל כעבור שעתיים חוזר האור ואני חוזרת לישון
יום חמישי 10.10 – גם היום מזג האוויר לא טוב, יורד גשם ויש ערפל. אני מחליטה לנסוע לכיוון Henningsvær – עיירה ציורית שכדאי להגיע אליה צריך לחצות כמה איים עם גשרים צרים. כאשר אני מגיעה מזג האוויר עדיין לא משהו. אני מתחילה בהליכה לנקודת תצפית – אכן יפה אבל אי אפשר להשאר שם יותר משתי דקות כי הרוח חזקה והטמפרטורה מקפיאה. נכנסת לבית קפה להתחמם עם קפוצינו (יש להם אהבה לענתיקות מבית סבתות נורבגיות) ומחליטה לנצל את הזמן לסיור גלריות. המקום הראשון הוא חנות שמתמחה בכלי זכוכית, וניתן גם לראות איך מכינים אותם במקום. הכלים יפהפיים – חבל שאין לי שום אפשרות לקנות משהו כי אין סיכוי שיגיע בשלום. לאחר מכן אני ממשיכה לגלרית לופוטן – שלוש קומות של ציורים, קצת קרמיקות ופיצפקס אחרים. לא מאד מרשים אבל חמים ונעים. כאשר אני יוצאת משם יוצאת גם השמש – וזה הזמן לקצת צילומים בעיירה
ונסיעה לכיוון נקודת תצפית שאמנם יפה מאד – אבל השמש בדיוק מלפנים מה שלא מאפשר צילום. חזרה לבקתה והיום השקיעה מאד יפה ואני מקדישה זמן רב לצילומי שקיעה.
תחזית האורורוה טובה – אבל גם תחזית העננים. נראה מה יהיה...
העננים מתחילים להתפזר בשעות הלילה הדי מאוחרות, ומשהו מוזר נראה באופק. זה לא ה"עננים" הלבנים הרגילים שמבשרים על אורורה, אלא מין זוהר אדום. מתעטפת בכל השכבות ויוצאת החוצה למרפסת לשבת ולראות. מכוונת את המצלמה – ואכן מדובר באורורה, כנראה חזקה מאד (כפי שהתברר למחרת נראתה עד לניו יורק) בצבע אדום שנראה בבירור גם ללא מצלמה. יושבת בקור המקפיא כחצי שעה ומצלמת. אמנם האדום מאד מיוחד, אבל חסר הצורות והתזוזות שראיתי עד היום באורורות.
יום ששי 11.10: היום סיור חופים. הבוקר קצת גשום אז אני מתחילה מביקור בכפר Eggum שראיתי עליו המלצות ברשת – מיותר לחלוטין. מכוונת לחוף Haukland מתוך כוונה לעשות את המסלול לחוף Uttakleiv ובחזרה. מסתבר שמגרש החניה חסום לשיפוצים, ואני ממשיכה לחוף Uttakleiv מתוך כוונה להתחיל את המסלול משום.
החוף יפה, המסלול מסומן היטב וללא בוץ, אבל לאחר כרבע שעה הליכה אני רואה את המבול שמתקרב ממולי, עושה אחורה פנה מהיר לרכב ומגיעה דקה אחרי שמתחיל ברד חזק. מחכה ברכב כחצי שעה לפי המלצת אפליקצית מזג האויר, ויוצאת שוב לדרך. הפעם מספיקה להגיע כמעט לחוף השני כשאני רואה שוב ענני גשם מתקרבים, ואת הדרך חזרה עושה עם גשם לסירוגין.
החוף הבא בתכנית הוא חוף Ramberg – חוף חולי עם ים טורקיז. מסתבר שכמה ק"מ לפניו (לכיוון צפון) יש עוד חוף יפה שמשמש גולשים מטורפים. חוף Ramberg נחמד אבל המרחק מהחניה ללכת ממש לחוף גדול ואני מתעצלת, וחוזרת לכוון הבקתה,
בדרך עוצרת בבית קפה בכפר הקרוב שהוא בעצם שילוב של בית קפה עם הריהוט הישן שנפוץ בנורבגיה וחנות של פיצפקס. בעלת המקום מוצאת לי מקום אחרון באחד החדרים הפנימיים, אני מזמינה שוקו חם ומקבלת כוס גדולה עם קצפת ומרשמלו, וליד אני לוקחת לי מאפה קינמון. בהחלט מתאים למזג האוויר הסגרירי שבחוץ. בלילה אני מחפשת אחרי אורורה ופתאום רואה אש גדולה לא רחוק מהבקתה. מתקשרת בבהלה לבעלי הבקתה שאינם עונים. הם נתנו מספר נוסף של שכנים שאני מתקשרת אליו. השכן עונה ברוגע ואומר שהכל בסדר, הם רק היו צריכים לשרוף כמה דברים... האורורה גם היא מגיעה באיזה שהוא שלב אבל הפעם הרבה פחות מרשימה
יום שבת 12.10 – היום תחזית מזג האוויר לגשם משמעותי כל היום ורוחות חזקות – אזהרת מזג אוויר צהובה. אני מחליטה שזה יום טוב לנוח בבקתה המפנקת עם ספרים ומוזיקה מול הנוף
יום ראשון 13.10 – היום צריך להמשיך דרומה, ולקחת את המעבורת עד Bodo. מזג האוויר ממשיך להיות לא סימפטי אבל היום אין ברירה וצריך להמשיך בדרך. נוסעת דרומה לכוון המעבורת מ Moskenes. מתלבטת אם לעבור בדרך בכפר Nusfjord אבל מחליטה לוותר לאור מזג האוויר והכביש הצר שמוביל לכפר. ממשיכה לכיוון הכפר Reine שנחשב לאחד הכפרים היפים בנורבגיה – אבל האמת שקצת נמאס מכפרי הדייגים למיניהם שדי דומים אחד לשני. בדרך יש איזה מקום עצירה עם דוגמא של סירות דייגים ודגים התלויים לייבוש בדרך המסורתית. זו לא העונה של הדגים ולכן במקומות רבים רואים את מבני העץ בבנייה או בשיפוץ. בפעם שעברה שהיינו בלופוטן זה היה בקיץ ואז היו דגים תלויים בכל מקום לייבוש והריח היה נורא אז זה דווקא פחות חסר לי הפעם.
אני עושה סיבוב בכפר, מצלמת קצת וממשיכה לכיוון המעבורת.
זו המעבורת היחידה שהזמנתי מראש שכן ביום ראשון יש רק אחת כזו ולא רציתי להסתכן, ואני נעמדת בתור עבור מי שהזמין מראש. זו היתה מהמעבורות הבודדות שהיתה די מלאה אבל מדובר במעבורת מאד גדולה וזמן המעבר הוא שלוש שעות וחצי. עולה לסיפון בו יש כסאות נוחים למדי ומעבירה את השעות בקריאה. בשבע בערב מגיעים ל Bodo ואני מכוונת למלון שהזמנתי Clarion Collection Hotel Grand Bodø שאמנם מציע ארוחת ערב (בופה מצומצם מאד) במחיר החדר אך החדר מיושן ובעיקר השירותים מזעזעים – מיועדים לגמדים. לא נורא זה רק ללילה (כנראה שנעשיתי מפונקת בביקתות האחרונות), אוכלת משהו בבופה והולכת לישון.
יום שני 14.10 – היום אני מתחילה את הנסיעה לאורך אזור ה Helgeland - דרך Rv17 שנחשבת לאחד הכבישים הנופיים היפים בנורבגיה. מזג האוויר שוב לא מבשר טובות, אבל יוצאים לדרך. עצירה ב מערבולת SALTSTRAUMEN – המערבולת הגדולה בעולם של זרמי גיאות ושפל, ממוקמת 30 ק"מ דרומית לבודו. עולה לגשר לתצפית – זו כבר הפעם השלישית שאני רואה אותה אבל זה מרשים כל פעם מחדש. יש לתאם את שעת ההגעה עם שעות הגאות והשפל כי אז רואים את הזרימה החזקה.
ההמשך עובר דרך נופים יפים
לאחר מכן מכוונת לכיוון חוף Langsanden– הכביש יפה, החוף נחמד אבל לא בטוח שמצדיק את העיקוף. כנראה שמדובר בחוף פופולרי בעונה – יש מגרש חניה ענק למכוניות וקרוואנים, אבל כשאני שם אני לגמרי לבד....
ממשיכה בדרך ועוצרת ב Ureddplassen – מקום עצירה שכמנהג הנורבגים מלווה בשירותים מיוחדים.
משם מזג האוויר מחמיר והגשם יורד בכבדות ואני ממשיכה ישר לעיירה בה אני לנה היום – Glomfjord לבית המלון Svartisen Apartments – החדר סך הכל מודרני ונחמד, אבל הניקיון לא הצד החזק שלהם ואם אתה מעל 175 ס"מ בהצלחה לשבת על השירותים... אפשרויות הלינה באזור די מצומצמות ולא פשוט למצוא מקום סביר.
יום שלישי 15.10 – היום עם הנופים הכי יפים בטיול! אני מתחילה את היום בעיקוף קצר למפלים שבאזור בין שתי מנהרות ארוכות. בהחלט שווה את הנסיעה מסביב לאגם שבדרך עם עצים בשלכת וצבעי זריחה ברקע.
לאחר מכן עוצרת במספר נקודות תצפית על קרחון Braset שבגלל העונה כבר אין אופציה לטייל אליו (בעונה יש סירות שחוצות את האגם ומשם ניתן לעשות מסלול לקרחון).
ממשיכה לאורך כביש 17 – כל הדרך עם נופים מקסימים, עוצרת כל מספר קילומטרים לצילומים.
הדרך כוללת גם שלוש מעבורות שצריך לתזמן ולמזלי כולן פעילות.
מגיעה בשעות אחה"צ למלון Scandic בעיירה Sandnessjøen – סוף סוף מלון מודרני ונחמד, בו אני מתפנקת בארוחת ערב. https://www.scandichotels.no/hotell/norge/sandnessjoen/scandic-syv-sostre
יום רביעי 16.10 – היום יום איים – מתחילה באי Donna, אי חקלאי עם נופים יפים של שלכת וים,
מבקרת שתי כנסיות עתיקות,
וממשיכה דרך הגשרים הרבים והפוטוגניים לאי Heroy
ומשם בחזרה במעבורת לייבשת לארוחת ערב אסייתית במסעדה שקרובה למלון שקיבלה ביקורות טובות בגוגל אבל היתה מאכזבת למדי.
את היום אני מסיימת ב HELGELAND BRIDGE שאותו לא הצלחתי לצלם בדרך לכאן בגלל הגשם. מדובר בגשר מאד מרשים ויפה, חבל שאי אפשר לצלם עליו.
בדרך חזרה מהגשר אני שומעת את צליל האזהרה המוכר מהרכב ושוב אותה נורת אזהרה נדלקת – Check your engine.... כמה לא מפתיע שהבעיה חזרה אם לא טיפלו בסיבת השורש לה...
כיוון שנשארו רק יומיים לסוף הטיול אני פחות מוטרדת, ומחליטה למחרת בבוקר להיכנס לתחנת Avis/Budget שנמצאת בשדה התעופה הקרוב.
יום חמישי 17.10 - יוצאת מוקדם בבוקר ונוסעת כ-10 ק"מ לשדה התעופה הקטנטן שליד העיירה. נכנסת ל"טרנימל" הנטוש ומחפשת את הדלפק של Avis שאמור להיות מאויש מ 8:00-23:00. כמובן שאין שם נפש חיה והשומר שנמצא בטרמינל מסביר לי שהם אף פעם לא נמצאים ואם אני צריכה להחזיר רכב להכניס את המפתחות לתיבה... אני מחליטה להמשיך בדרך לכיוון טרונדהיים ממנה אמורה להיות הטיסה הביתה ולא להתעכב לאור הניסיון הרע שלי עם השירות שלהם ולאור העובדה שהרכב מתפקד לכאורה כרגיל.
נכנסת לכוון מוזיאון Peter Dass שאמור להיות בעל מבנה ארכיטקטוני מעניין. הוא עדיין לא פתוח בשעה זו והמבנה מבחוץ לא מרשים במיוחד, אם כי לידו יש כנסיה נחמדה
ממשיכה בדרך ועוצרת ליד פסל סביבתי נוסף באגם - לא מאד מרשים והלאה.
גם היום רצוף ב-3 מעבורות וכיוון שהתעכבתי בבוקר בנסיון למצוא את נציגי חברת ההשכרה אני באיחור של מעבורת, ולכן כמעט לא מתעכבת בדרך למעט עצירות לצילומים פה ושם. לפני המעבורת האחרונה אני עוצרת במסעדת דרכים לארוחת צהרים-ערב שכן אחר כך לא יהיה לי איפה לאכול, אוכלת אורז מטוגן שאמור להיות תאילנדי אבל הוא חסר טעם וממשיכה הלאה. בשעות אחר הצהרים המאוחרות מגיעה למקום הלינה המיועד – קמפינג באמצע שום מקום, מגיעה לקבלה וכמובן אין שם אף אחד. מנסה לפתוח דלתות כאלה ואחרות ומאחורי מגיח לבסוף נורבגי המתנצל שהיה עסוק בניקוי דגים (פעילות פנאי נפוצה בנורבגיה...), הולך לשטוף ידיים ומראה לי את הדירה שלי – המקום הכי גרוע שהיה לי במשך כל הטיול... אבל לא נורא זה הלילה האחרון בדרכים ומחר אני כבר אמורה לישון במלון נורמלי בשדה התעופה.
יום ששי 18.10 – יוצאת די מוקדם בבוקר, עוצרת לאחר כחצי שעה במקום שאמור להיות בית קפה, נכנסת, יושבים כמה נורבגים ושותים קפה בחושך, אין אף אחד ליד הדלפק. אחד מהם קורא לקופאי מה"סופר" הסמוך. מסתבר שהקופאי של הסופר הוא גם האחראי על בית הקפה. מבקשת קפוצ'ינו – הוא מסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח ומציע לי קפה מקנקן. מוותרת על התענוג ומבקשת ממנו שיתן לי פרוסה עוגה ממשהו שהוא ממליץ עליו. מקבלת פרוסה נדיבה והאמת ממש טעימה של עוגת טורט עם קצפת, ריבה ופלחי מנדרינה...
ממשיכה בדרך ומחליטה ליסוע ישירות לנמל התעופה של טרונדהיים שם אני אמורה לבלות את הלילה האחרון. פעם פעמיים עושה עצירה למתיחות וצילומים
ומגיעה לשדה התעופה, ממלאת דלק ומוסרת את הרכב. הגיע בשלום למרות האיומים. המלון צמוד לטרמינל וכמנהג הנורבגים מחומם בצורה מוגזמת. מקבלת חדר הצופה על מסלול ההמראה וגם אי אפשר לפתוח בו חלון ואני מנסה להוריד את החימום למינימום. מחליטה לצאת לשעה שעתיים ל"עיר הגדולה" טרונדהיים. הולכת לכיוון הרכבת בשדה התעופה אבל בדרך רואה את ה Flybuss ומחליטה לעלות עליו. המחיר שערורייתי אבל הוא מגיע ממש למרכז העיר. יורדת באזור הטרנדי של טרונדהיים – משוטטת קצת
ונכנסת למסעדת Brasilia – מסעדה ברזילאית שפועלת בקונספט של שיפודי בשר שעוברים בין השולחנות ואוכלים כמה שרוצים מהם ומבופה הסלטים. הנורבגים כהרגלם לא מצטיינים בהכנת אוכל ורוב הבשר יבש ולא מאד טעים. חוזרת למלון גם ב Flybuss (מסתבר שהרכבת בשעות האלה פועלת רק פעם בשעה..) ומארגנת את המזוודה לנסיעה הביתה
יום שבת 19.10 – זהו, חוזרים הביתה לטילים ולרקטות. את הטיסה שהיתה אמורה להיות עם לופטהנזה ביטלתי והזמנתי טיסה עם חברת SAS שמסתבר שבשבתות יש להם טיסה ישירה מאוסלו ללרנקה. מגיעה לשדה התעופה שעתיים לפני ההמראה למרות שבמלון אמרו לי שלטיסה פנימית מספיק להגיע שעה מראש. ואכן לוקח רבע שעה לכל הפרוצדורות ואני מתייבשת שעה וחצי עד העליה למטוס. הטיסה עוברת במהירות – טיסה של פחות משעה עד לאוסלו, שם יש לי המתנה של ארבע שעות. נכנסת ל Lounge של SAS המאד מאכזב וממתינה לטיסה. יוצאת ממנו כ 40 דקות לפני זמן העליה למטוס ומגלה תור אימתני בביקורת הדרכונים. מחכה ומחכה עד שסוף סוף מגיע תורי ואז כמובן המצלמה טוענת ארבע פעמים שאני לא זהה לדרכון שלי. בפעם החמישית לאחר הוראות של הפקידה לזוז אחורה להתכופף וכו אני יוצאת זכאית, דוהרת לכיוון שער היציאה ומגיעה בדיוק כאשר מתחילים את העליה למטוס. הטיסה ללרנקה קצת פחות סימפטית. מסתבר שנורבגים שנוסעים לחופשה בקפריסין נוהגים לבלות את הטיסה בשתיה. ככל שעובר הזמן הם נעשים יותר ויותר עליזים, צועקים בקול, קצת שרים ובנחיתה אפילו מוחאים כפיים.... כן כן, מסתבר שנורבגים שתויים די דומים לישראלים.
בלרנקה יש לי ארבע שעות עד טיסת סאן דור לארץ. צריך קודם לצאת ולאסוף את המזוודה – דבר שלקח כמעט שעה כי שלוש טיסות שונעו לאותה מסילת מזוודות והמזוודות פשוט עמדו בפקק. לאחר מכן צריך לחזור על ביקורת הדרכונים והבטחון – תור מטורף. סוף סוף מגיעה לגייט, הטיסה יוצאת כמעט בזמן – והביתה!!
