רומניה והיער השחור

סיכום נסיעה רומניה וגרמניה (היער השחור)

המאמר הבא מכסה חופשה של כמעט 3 שבועות ברומניה ובגרמניה (היער השחור), כולל טיפים שימושיים ונתונים טכנים.

בחרנו את יעדי החופשה מכמה סיבות: 1) מחיר כרטיסי הטיסה, 2) נגישות לשירותי רפואה יחסית סבירים בעת הצורך, 3) עניין, 4) נוחות, 5) עלויות כלליות.

רומניה:

החלטנו לחוות את רומניה במיטבה, עד כמה שניתן במשך 8 ימים. מצאנו כרטיס טיסה במחיר מגוחך, עם חברת WIZZ, מת"א לעיר קראיובה CRIOVA, בירת מחוז אולטניה. לאחר עיון מהיר באינטרנט, החלטנו שאין מה להתעכב בקריובה ומצאנו שיש רכבות מקריובה לבוקרשט. על פניו, בזבוז של יום ועדיף כבר היה לנחות ישירות בבוקרשט.

משדה התעופה של קריובה לתחנת הרכבת הראשית GARA, נסיעה של בערך רבע שעה במונית. ביקשנו לדעת את המחיר מראש, 12 לאי.
 טיפ: כדאי לקנות בארץ סכום של בערך 100-200 לאי מראש.

כרטיס הרכבת עלה בערך 60 לאי לאדם.

תחנת הרכבת בקראיובה רחוקה מכל מה שאתם מכירים מתחנות רכבת אירופאיות. בקושי יש מקום לקנות משהו לאכול ולשתות. השירותים בקומת מרתף לא נגישים לנכים ועוד צריך לשלם עבור השימוש בהם.
 הרציפים לא משולטים בבירור. הרציף עצמו לא מתוחזק ושבור לחלוטין. ממש הולכים על חצץ. הרכבת עצמה – בערך מתקופת המנדט הבריטי. צריך לטפס 3-4 מדרגות מתכת ולעבור מבעד לדלת עץ ואז ללכת במסדרון בצד הקרון עד למקומות הישיבה. הישיבה נוחה ומרווחת. החלונות לא ממש נפתחים ויכולים להרגיש מחנק. יש מערכת מיזוג או איוורור שלא ברור איך ומתי פועלת. אין שירות מסעדה ברכבת. מאידך, זאת דרך נוחה לראות את הנוף הרומני.

תחנת הרכבת המרכזית בבוקרשט – GARA DE NORD, גם רחוקה מכל תחנת רכבת אירופאית שאתם מכירים. המסכנות והאומללות נמצאים בכל מקום.

נהגי המוניות ניסו לתקוע לנו מחיר מופקע עבור נסיעה שידענו בערך מה המחיר שלה. בסוף השתמשנו בשירות UBER. היה נהדר. פשוט תענוג ומחיר ממש נורמלי. אם היינו נוסעים ללא מזוודה, יש מצב שהיינו מנסים לנסוע ישר כבר בתחבורה הציבורית של בוקרשט. אבל עם מזוודה אחת גדולה זה כבר לא נוח.

באמצעות אתר AIRBNB, שכרנו דירת סטודיו במרכז בוקרשט, סמוך לתיאטרון הלאומי, ממש מאוחרי מלון אינטרקונטיננטל. המחיר היה 35 אירו ללילה, לזוג. ממש מומלץ, שווה. עם ההגעה לדירה, קיבלנו הודעת סמס עם הנחיות כניסה ומפתחות ולאחר מכן הודעת וואטסאפ עם המלצות וטיפים.

הדירה ממוקמת ליד פיאצה אונברסיטאטה – ככר האוניברסיטה וליד תיאטרו נציונל – התיאטרון הלאומי. זה כבר הגבול של העיר העתיקה ומרחק הליכה למרכז הקניות אונירי. הקניון עצמו פחות מעניין, אבל יש שם את הסופרמרקט הגדול – קארפור. יצאנו לקנות מים מינרלים, נשנושים וכדומה. בדרך חזרה עצרנו לארוחת ערב במסעדה איטלקית "בורסלינו" (ראו כתובת והמלצה שלי באתר TRIP ADVISOR).

המרת כספים, יש הרבה במרכז העיר, כדאי לבדוק כמה וכמה לפני שמחליטים איפה להמיר. אני יכול להמליץ על זה שנמצא בכוך קטן בשדרות ניקולאי באלצ'סקו, בצד שמול מלון אינטקונטיננטל. ליד הכניסה לתחנת המטרו. או, אם יש לכם זמן, קחו אוטובוס או מונית ותגיעו לרחוב מושילור MOSILOR, או משהו כזה, ליד שוק OBOR. כל הרחוב מלא בהמרות של מט"ח בשערים הרבה יותר טובים מאשר במרכז העיר.

בכל פינה יש מאפיות. מומלץ. המחירים מצחיקים והכל טרי על המקום.

יום 1 – טיסה מת"א לקריובה ורכבת מקריובה לבוקרשט.

יום 2 - את היום הראשון לטיול פתחנו בארוחת בוקר במסעדה-פאב בעיר העתיקה (המלצות בביקורת האתרים שלי באתר TRIP ADVISOR). המשכנו בסיור בעיר העתיקה, כולל קברו של ולאד צפש, הידוע כדרקולה. מי שרוצה, אפשר להיכנס למוזיאון לארכיאולוגיה שנמצא במקום. אנחנו יותר התמקדנו בנוף העירוני ופחות במוזיאונים. ביקור בחאנול מאנוק, שזה אחד האתרים הכי עתיקים בבוקרשט. מידע היסטורי, ארכיטקטוני וכדומה, תמצאו למכביר באתרי תיירות שעוסקים בתחום. שיטוט בעיר העתיקה, כולל הכנסיה הרומנית הביזנטית העתיקה, המבנים וכו'. חזרנו לדירה למנוחה קצרה ויצאנו עם מונית (בערך 15 לאי. שימו לב, מחיר לקילומטר מופיע על דלת המונית ונקבע לפי סוג הרכב) לסיור שהוזמן בארמון הפרלמנט – זה שהתחיל לבנות הרודן צ'אושסקו. הביקור בהזמנה מראש של יום או יומיים ואז אומרים לאיזה שעה להגיע לסיור באיזה שפה. מחיר של בערך 35 לאי לאדם. סיור מודרך באנגלית. על פניו, לא מרתק במיוחד. אך בהתחשב במשמעות הנוראה של הבניין הזה ובהתחשב בגודל שלו, אפשר לבקר במקום. בדיעבד, לא איזה משהו שעושה וואו.

את החזרה כבר עשינו ברגל דרך 2 פארקים: פארק איזוור IZVOR ואחר כך פארק צ'ישמיג'יו CISMIGIU. הפארק הראשון סתם נחמד. הפארק השני משמר את צורת הגנים הצרפתית. יש איזה קטע לרומנים שהם נורא מדגישים את הדומות שלהם לצרפתים וכמה שבוקרשט היתה עיר האורות של מזרח אירופה. פארק נחמד, סיבוב של חצי שעה גג וזה מספיק. בתוך הפארק יש מסעדה מומלצת – מונטה קרלו (ראו המלצות שלי באתר TRIP ADVISOR).

ארוחת ערב אכלנו בשד' רגינה אליזבטה, במסעדת לה מאמא. רשת של מסעדות של אוכל רומני. שימו לב מראש כמה זמן יקח להכין את המנות. ויתרנו על הקינוח כי נאמר לנו שיקח עוד חצי שעה רק להכין אותו.

יום 3 – פתחנו בארוחת בוקר בבוטיק דה פאן, ליד ככר המהפכה. לאחר ארוחת הבוקר, סיבוב בככר עם כל המשמעות ההיסטורית של המקום – תקראו על זה באינטרנט. נסיעה עם מונית לפארק הריסטראו. פארק ענק. ביקשנו להגיע למוזיאון להיסטוריה הכפרית של רומניה. קיבלנו על כך המלצות ואכן מומלץ. על שטח גדול בנו דגמים בגודל אמיתי של בתים כפריים מאזורים ותקופות שונות ברומניה. כדאי. לאחר המוזיאון יצאנו לשדרה הראשית וראינו את שער הנצחון הרומני (כמו זה שיש בפריז וגם ברומא). משם נכנסו לפארק עצמו לטיול רגלי בנחת. אפשר להשכיר אופניים. הפארק ענק. אנחנו הקדשנו שעה לפארק ואז התחלנו לחפש את הדרך חזרה למרכז העיר. הפעם במטרו. חוויה נחמדה ונעימה. חזרה לדירה למנוחה ויציאה לארוחת ערב בעיר העתיקה. הפעם מסעדה לא ממש מוצלחת – טאבולה משהו (ביקורת באתר TRIP ADVISOR). התלבטנו אם להיכנס לפאב בעיר העתיקה, לאחר המסעדה, אך החלטנו לוותר.

יום 4- שוק OBOR. מיותר. הגענו לשם בעקבות המלצות, נסענו באוטובוס, היה בסדר. היתרון היחיד שמצאנו את רחוב מושילור עם כל חלפני הכספים במחירים טובים. השוק עצמו מתחלק לשוק ביגוד, אוכל, קוסמטיקה. איכות בהתאם למחיר. אין איזו חווית שוק מדהימה. באמת אפשר לוותר. המשכנו באוטובוס לקניון MEGA MALL, גם עליו קיבלנו המלצות אין שם מחרים מיוחדים. קניון ענק, חנויות בהתאם ומחירים בהתאם. בלי מציאות ובלי סוף עונה, אין באמת מה לעשות שם. לפני התחלת השיטוט בקניון, נכנסנו לקפה פאול – רשת צרפתית בינ"ל. קצת יקר יותר, אבל שווה כל גרוש. את השיטוט בקניון סיימנו כעבור כמה שעות, היינו רעבים ובחרנו בפיצה האט שבתוך הקניון – טעות. חזרה באוטובוס למרכז העיר ואיסוף הרכב השכור.

הזמנו מראש באוויס, רכב עם הילוכים אוטומטים. קיבלנו רכב מסוג טויוטה יאריס היברידית. מה שהוכיח את עצמו כמאוד יעיל מבחינת צריכת דלק.

התחלנו בנסיעה לכיוון העיר ראמניקו ואלצ'ה RAMNICU VALCEA, בשעה ערב מוקדמת. במידה ואתם מתכננים לצאת מהעיר עם רכב, קחו בחשבון את שעות הפקקים. לקח לנו כמעט שעה רק לצאת מבוקרשט בשעות העומס. בינתיים כבר החשיך ואנו בעצם עשינו את הנסיעה הראשונה שלנו ברומניה בחושך. זה לא נעים כי הכבישים לרוב ללא שוליים וברגע שנמצאים באזור הררי, הכבישים מתפתלים ואין תאורה בכבישים בינעירוניים, כך שהנסיעה איטית להחריד. לקח לנו 4 שעות להגיע ליעד, מה שהיה מתוכנן לקחת רק שעתיים וחצי.

העיר ראמניקו ואלצ'ה, העיר הראשית במחוז ואלצ'ה של מדינת אולטניה. העיר עצמה מחוץ למפה התיירותית ובאמת שאין בה משהו מיוחד ששוה את הביקור בה, חוץ מאשר עניין היסטורי משפחתי של טיול שורשים.

את הלילה בילינו בפנסיון פשוט וזול.

יום 5 - לאחר ארוחת בוקר עזבנו ונסענו לחפש את בית הקברות היהודי של העיר. מצאנו וגם במקרה שומרת בית הקברות היתה ולאחר הסבר כי מדובר בעניין משפחתי, היא הסכימה לתת לנו להיכנס ולסייר זמן קצר במקום. כנראה שכל ביקור במקום מצריך תיאום עם מוסדות הקהילה היהודית בבוקרשט.

לאחר הביקור בבית הקברות היהודי בעיר, התחלנו בנסיעה לכיוון כללי של עיירת הנופש סיניה. בדרך תיכננו לעצור לביקור ביקב. דגש על "תיכננו" כי גוגל מפות הוביל אותנו לפאתי כפר באמצע שדות קידוחי נפט. עם הכלום רומנית שלי, ניסיתי להבין אם אנחנו קרובים. עד שמישהו עם הידיים הסביר לי איך לנסוע ואיפה נמצא היקב שאנו מחפשים, רק שעה נסיעה בכיוון אחר לגמרי. ויתרנו על הרעיון כי כבר היתה שעת צהרים ועוד היתה דרך לפנינו. הפעלנו את תוכנת WAZE כדי שתוביל אותנו לטירת פלש CASTELUL PELES, ביתם של מלכי רומניה בעידן המודרני (שימו לב, כדאי לקרוא קצת היסטוריה של שליטי רומניה, כי שליטיה המודרנים של רומניה בכלל היו גרמנים). הדרך עברה בין עיירות וכפרים וכך יצא לנו לצלם עגלות עם סוסים. עם ההגעה לארמון פלש, מחנים את הרכב לפי השילוט של חניה בתשלום ואז יש עוד הליכה במורד הרחוב עד לאזור של מסעדות שצריך לעבור דרכן כדי להיכנס למתחם הגנים שסובבים את הארמון.

הביקור בארמון כרוך בתשלום, כניסה בקבוצות לפי מספר המבקרים. הסיור מודרך. הכניסה עצמה לסיור מאוד מבולגנת. דוחק ולחץ ודחיפות. מקבלים כיסויי נעלים שאיתם הולכים במהלך הביקור ואחר כך מחזירים בסיום. בסיור עצמו מציגים כלי נשק מתקופות שונות, הסבר על הבניה המודרנית של הארמון, ביחס לאותה תקופה. בסך הכל נחמד.

הזמנו לינה בעיירה סמוכה, בוסטן BUSTENI. את ההזמנה עשינו באמצעות אתר BOOKING, טעות גדולה, אל תשתמשו באתר הזה. אם יש בעיה הכי קטנה, הם לא מטפלים ומשאירים אותך אובד עצות. ממש גועל נפש של שירות ומחירים מופקעים לגמרי. בסוף, לאחר שעתיים, מצאנו לינה אחרת, במחיר שפוי והוגן, וגם עם המלצה למסעדה מקומית שהתגלתה בתור להיט אמיתי. בקיצור, רק בשביל הפאפאנאש האלוהי היה שווה כל הסבל שאתר BOOKING העביר אותנו. מומלץ מאוד בכל מקום לנסות את הקינוח הרומני פאפאנש, סופגניה ממולאת בשמנת וריבה. פשוט דבר נהדר. המלצות על לינה ומסעדות, בפרופיל שלי באתר TRIP ADVISOR.

יום 6 - למחרת בבוקר נסענו לעיירה סיניה, לרכבל של אתר הסקי "גונדולה סיניה". גם כאן החניה באתר בתשלום בנפרד. בעונה שאין שלג, האתר פעיל עבור אופני שטח, עם מסלולים מסודרים לרכיבת שטח. ישנם 2 רכבלים. הראשון לגובה של בערך 1600 מטר. השני ממשיך עד לגובה של 2000 מטר. נוף יפה, רוח, חוץ מזה לא היה יותר מדי מה לעשות. השילוט למסלולי הליכה לא היה ברור ולא רצינו לקחת את הסיכון שנתמרח עם הזמנים. המשכנו בנסיעה לכיוון העיר בראשוב BRASOV, בדרך עצרנו בכפר בראן BRAN, לביקור בארמון של הרוזן ולאד צפש. החניה לאורך הרחובות בכפר לפי תשלום של מדחן או של שומר שמסתובב בין הרכבים וגובה תשלום על החניה. אנחנו הגענו למקום כבר אחה"צ, יחסית מאוחר, לא מצאנו חניה לאורך הרחובות. מתחת לארמון, בהמשך הרחוב הראשי, יש מגרש עפר, צמוד ליער. ראינו שיש הרבה רכבים חונים, אין שילוט ואין שומר שגובה תשלום, שמנו שם את הרכב והלכנו כמה דקות עד לארמון. מהרחוב הראשי ועד הכניסה לארמון, המדרכות מלאות בדוכנים לממכר מזכרות ואוכל. תשמרו על הארנקים שלכם, מקום קצת צפוף וקלאסי לכייסים.

בקופה בכניסה, אין איזה איזכור על תשלום נוסף עבור תערוכת העינויים (כלי עינוי) שיש בארמון. מתברר שזאת תערוכה עם כרטיס כניסה נפרד שצריך לרכוש במיוחד מראש. אם כבר מגיעים עד לארמון בראן, כדאי להוסיף עוד קצת כסף ולכלול את תערוכת כלי העינוי. מי שהיה בטירה בפראג לא יראה משהו חדש, פרט לעמוד השיפוד של ולאד צפש. המקום היה עמוס במבקרים מקומיים ותיירים מכל העולם. היו מקומות שהיה כבר דחוק וצפוף. בסך הכל מקום מומלץ לביקור. ביציאה, בדרך חזרה לרכב, קנינו מאפה קיורטוש מצופה באגוזים. זה מסוג המאפים האוטנטיים שנאפים מעל גחלים! אזור טרנסילבניה, מעורב מבחינת אוכלוסיה – רומנים, הונגרים וגרמנים. על פי רוב מתוך הניסיון שלנו בנסיעה הזאת, ההונגרים בטרנסליבניה לא נחמדים. חזרנו לרכב לנסיעה לעיר בראשוב. שוב, טעות אוימה להזמין את הלינה דרך אתר BOOKING. הביקורות שלנו נמצאת באתר TRIP ADVISOR. שימו לב אם אתם מזמינים לינה עם מקום חניה, שזה יהיה חניה פרטית של המקום וצמוד למקום הלינה – ולא כמעט חצי קילומטר ממקום הלינה. זה לא כיף עם מזוודה ובגשם.

העיר בראשוב, להוציא את החוויה השלילית מבחינת מקום הלינה בעיר העתיקה, הינה עיר נחמדה ואפילו יפה. בעיר העתיקה יש פאבים ומסעדות. שימו לב שמסעדות נסגרות יחסית מוקדם. השירות, איך לומר, פחות רומני ויותר הונגרי. כלומר, פחות אדיב ופחות נחמד. ארוחת ערב אכלנו במסעדה "הדב הטרנסילבני" המלצר היה חצוף בצורה בולטת וגם לא היה מוכן לתת לנו את הסיסמא של הוי.פי במקום. בדרך חזרה למקום הלינה, חלפנו על פני מסעדה שנראתה נחמדה, שאלנו לגבי ארוחת בוקר של יום המחרת, נאמר לנו שכבר בשעה תשע בבוקר הם מתחילים שירות. למחרת הגענו בשעה עשר ונאמר לנו כי רק בשעת צהרים מתחילים לקבל אורחים. טרנסילבניה, אל תצפו לשירות אדיב, יעיל או משהו בסגנון.

יום 7 - את ארוחת הבוקר שלנו סיכמנו במדרחוב של העיר העתיקה עם כוס קפה ומאפה קיורטוש על הספסל. מה שבטוח, היונים נהנו מכל הפירורים.

המשכנו בסיור רגלי בעיר העתיקה עד לככר המרכזית עם המזרקה. נחמד, בתים יפים. ארכיטקטורה גרמנית. לא משהו מיוחד לכתוב עליו הביתה. חזרנו לאסוף את המזוודה ונסענו להר שנמצא בפאתי העיר. העליה ברכבל. לא היה ברור מה קורה עם חניה במקום. פשוט חנינו כמו כל יתר האנשים. כנראה בגלל שהיה יום ראשון, לא היה פיקוח על החניה, כי לפי התמרורים אסור היה להחנות במקום שבו כולם חנו. העליה ברכבל כרוכה בתשלום. את הדרך חזרה למטה תיכננו לעשות ברגל במסלול של בערך שעה-שעה וחצי. אז תיכננו... כל השילוט רק ברומנית. עד שמצאנו מישהו שיודע אנגלית וכיוון אותנו לאיזה שביל צריך ללכת, כי יש בערך 4 שבילים שונים. אחרי הליכה של 40 דקות, שמנו לב שאנחנו במעבה יער ובקושי פוגשים עוד אנשים בדרך. וגם כל מי שנאחנו פוגשים, הולכים בכיוון עליה ולא ירידה כמונו. עד שזוג צעיר, שמדבר אנגלית מצויינת, שאל אותנו לאן אנחנו חושבים שאנחנו הולכים. הם הסבירו לנו שאנחנו על המסלול של מיטיבי לכת והמסלול הזה כרוך בהמשך בקושי רב מאוד ולכן עושים אותו רק בעליה. הסברנו לאן אנחנו רוצים להגיע והם הסבירו לנו שאנחנו ממש בכיוון ההפוך. עוד 40 דקות חזרה לנקודת הרכבל העליון ואז כבר חזרנו למטה עם הרכבל. לכן, מומלץ מאוד לברר מראש באיזה מסלול אתם בוחרים ללכת.

בחזרה לרכב והתחלת נסיעה לעיר סיגישוארה. לשם שינוי, מקום הלינה היה מצויין, המלצות באתר TRIP ADVISOR. מקום הלינה היה במרחק של 10 דקות הליכה מהעיר העתיקה, מהכיוון האחורי, כלומר לא ממרכז העיר. זה היה טוב כי אחרי הנסיעה הארוכה חילצנו עצמות בהליכה לעיר העתיקה, כולל בטיפוס במעלה הרחוב שמוביל לעיר העתיקה. בעיר עצמה, שערים ובניה מתקופת ימי הביניים. הבית שבו נולד ולאד צפש (דרקולה). ככר העיר למעלה, בתוך המצודה, עם מסעדות ובתי קפה מסביב. המשכנו ללכת למורד המצודה לכיוון מרכז העיר. נכנסו למסעדה לארוחת צהרים-ערב. האוכל היה נהדר. אל תשכחו לנסות את הקבב הרומני – מיטיטה.

יום 8 - למחרת, אחרי ארוחת בוקר מצויינת, חזרנו ברגל לעיר העתיקה. עשינו סיבוב ארוך יותר, כולל נקודות תצפית שונות. ויתרנו על העליה למגדלים השונים שיש בעיר, לא מצאנו בזה עניין. נהננו מההליכה וממזג האויר הנעים. במרכז העיר רכשנו פירות ומאפים וחזרנו ברגל לרכב כדי להתחיל בנסיעה לכיוון העיר קלוז' CLUJ.

בדרך נסענו למכרות המלח טורדה TURDA. שוב, גם כאן חניה בתשלום בנפרד. מומלץ מאוד לבקר במקום. מי שמכיר את מכרות המלח בגרמניה בברשטסגאדן, צפוי להפתעה. מכרות המלח בטורדה הם עצומים ומספקים חוויה שונה לחלוטין מאלה של גרמניה. מהכניסה הולכים עדיין במבנה מודרני וחדש, עד שיורדים בערך 150 מדרגות ומתחילים ללכת בתוך מערת מלח. כדאי לשים לב לשילוט בדרך. אנחנו התפעלנו מצורות המלח על הקירות ומצאנו את עצמו הולכים עד ליציאה ההיסוטרית של המכרות. בערך קילומטר אחד שלם של הלוך וחזור. בחזרה בתוך המכרות, מצאנו את השילוט של ירידה למכרות העמוקים. מעלית ראשונה שיורדת 13 קומות בערך, עד לאזור שבו יש מגרשי משחקים, אזור של פעילות פנאי, גלגל מסתובב... הכל בתוך המכרות. מגיעים לשם הרבה אנשים שיש להם בעיות בנשימה ודברים אחרים, עם המלצות של רופא לכמה זמן לשהות בתוך המכרה. מנקודה זאת יש עוד מעלית שיורדת עוד 13 קומות בערך עד לאגם תת קרקעי שנוצר בתוך המכרות. אפשר להשכיר סירת משוטים ולשוט בתוך האגם. ויתרנו.

יצאנו מהמכרות ורשמנו ב WAZE את הכתובת של היקב המקומי, יקב טורדה, שאמור להיות יקב עם יין מיוחד. הגענו לאמצע שכונת מגורים. אף אחד לא ידע לכוון אותנו ליקב. הכי קרוב שהגענו היתה חנות יינות שכונתית. המשכנו בנסיעה לעיר קלוז'. הגענו לעיר בשעה עומס של אחה"צ, כולל פקקים, שוטרי תנועה, נת"צים... אחרי שמצאנו את מקום הלינה והתמקמנו, יצאנו לארוחת ערב במסעדה איטלקית. סתם היה נראה לנו מקום נחמד. מה כבר יכול להיות רע בפיצה וסלט. את הקינוח אכלנו בגלידריה מצויינת בכיכר המרכזית של העיר. באופן כללי, מרכז העיר העתיקה, מלא בסמטאות עם פאבים ומסעדות ומלא סטודנטים מכל העולם. אווירה בינ"ל טובה כזאת. שונה לחלוטין מבראשוב.

יום 9 - למחרת בבוקר נהנינו ממאפים טריים במאפיה סמוכה למקום הלינה. כאן המקום לציין שמקום הלינה היה נהדר, פשוט מצויין. מומלץ מאוד. נכנסנו למודיעין תיירים כדי לברר על כפרים מסורתיים בדרך שלנו לאותו היום. הבחורה במודיעין תיירים לא ממש ידעה לענות אבל מאוד השתדלה. קחו בערבון מוגבל מה שאתם קוראים באתרי אינטרנט של תיירות מקומיים ברומניה. הרבה פעמים האתרים האלה לא מעודכנים.

עזבנו את קולז' במטרה להגיע לשדה התעופה של העיר אוראדיה, ליד הגבול עם הונגריה. משם היתה לנו טיסה לגרמניה. בדרך לאוראדיה רצינו לבקר בכפרים טיפוסיים. מה שמתברר שלא כל כך מקובל. הכפרים מתחלקים לפי המוצא האתני של התושבים – רומנים והונגרים. רוב הכפרים לא מעורבבים. כפרים רומנים אפשר לזהות לפי דגלי רומניה שמתנוססים במופגן בכל מקום. אחרי שעצרנו בכפר הונגרי ובכפר רומני, הבנו שאין לנו משהו מיוחד לעשות או לראות בכפרים. המשכנו בנסיעה לכיוון אוראדיה. עצרנו בדרך בעיירה אלאשד ALESD לטובת ארוחת צהרים מאוחרת, היה נחמד מאוד. הגענו לאוראדיה בשעת אחה"צ מאוחרת, היה לנו בקושי שעה לטייל במרכז העיר לפני שכבר היינו צריכים להחזיר את הרכב השכור בשדה התעופה. מרכז העיר עבר שיפוץ ונראה יפה ונעים לטייל בו. בולט לעין מבנה עם מגן דוד על הגג, מיד הלכנו לבדוק. מתברר שזה היה בית הכנסת הרפורמי. הקהילה נכחדה בשואה ועכשיו המקום מוזיאון. כדאי לבקר במקום, המבנה מרשים חיצונית ופנימית. בדרך חזרה לרכב, במקרה ככה בפינה של העין, קלטתי עוד בית כנסת. מהר הלכנו לראות ומתברר שזה בית כנסת פעיל, אורתודוכסי. הכניסה דרך שומר עם הצגת דרכון ורישום פרטי המבקרים. השעה לא היתה שעת ביקור, אך מפני שהיינו עם דרכונים ישראלים, השומר הכניס אותנו ממש לחמש דקות. אחד מבתי הכנסת המרהיבים ביותר שיצא לי לראות. בהחלט שווה ביקור בצורה מסודרת. בכלל, עושה רושם שהעיר אוראדיה שווה לפחות איזה יום אחד שלם. חזרנו מהר לרכב ונסענו לשדה התעופה. בערך חצי מהגודל של שדה התעופה באילת. החזרנו את הרכב השכור ועלינו לטיסת לואו קוסט של ראיין אייר לגרמניה.

נחיתה בשדה התעופה ALGAU בעיר ממינגן, בשעת לילה. משרדי השכרת הרכב כבר היו סגורים. האופציה הנוחה ביותר, היתה הזמנת לינה במלון סמוך לשדה התעופה. בערך 15 דקות הליכה מהטרמינל עד למלון. רכשנו בירה וחטיפי צ'יפס ועלינו לחדר לשינה. מלון 4 כוכבים בסך הכל בסדר. הזמנו רק לינה, כי ארוחת הבוקר שהם מציעים היא קונטיננטלית ולא ממש התחשק לנו לקום מוקדם מדי בשביל זה.

יום 10 – קמנו בזמננו החופשי, התארגנו, השארנו את המזוודה בקבלה של המלון והלכנו ברגל לטרמינל של שדה התעופה כדי לאסוף את הרכב השכור. הפעם ההזמנה היתה דרך חברת SIXT. קיבלנו רכב אופל אסטרה דיזל, חדש. התחלנו בנסיעה דרומה לכיוון BODENSEE או אגם קונסטאנץ. יעדנו היקב שבמנזר באי רייכנאו שבתוך האגם. היקב הזה מייצר יין מענבי THURGAU כבר איזה אלף שנים בערך. הסיפור הוא שהכרמים הגדלים באי מקבלים חום מקרני השמש שמשתקפות חזרה מהמים של האגם. בכביש המהיר עצרנו לקפה וכריך ובעיירה ראשונה ליד האגם, נכנסנו לסופרמרקט לקנות מים ו... פרצעל אמיתי עם מלח. סביבות האגם מאוד יפה ופסטורלית, האי עצמו ממש כמו גלויה. כל האי כנראה עוסק בגידולים אורגניים. עצי אגס צומחים פרא בצדי הדרך. לא יכלנו להתאפק, פשוט עצרנו וקטפנו פרי בשל שכבר התחיל ליפול על הקרקע ולהרקיב. היקב היה סגור למבקרים, אך לא עשינו את כל הדרך כדי לפגוש דלת סגורה. הלכנו מסביב וראינו שיירה של טרקטורים שמביאה ענבים שזה עתה נבצרו, הישר מן הכרם אל היקב. עם גרמנית משובשת, שפת ידיים (כי אנגלית הם לא ממש יודעים) וכמה מילים ביידיש, הסברתי לפועלות ולפועלים שאנחנו באנו במיוחד עד לכאן וכו'. הסכימו לתת לנו לרדת לתוך מרתף היין של המנזר. שם פגש אותנו מנהל העבודה, לבן שיער, כחול עיניים ומשקפיים עבות לחוטמו. הסביר לנו בגרמנית על תהליך הייצור והמיכון ואנו הסברנו על נפלאות היין הישראלי (הוא לא ממש התרשם). הופ! הציצה לה כוס עם יין לבן עכור. מנהל העבודה פתח עבורנו במיוחד מיכל של יין צעיר ונתן לנו לטעום. מתברר שזה יין שהולך לפסטיבל היין האזורי שצפוי להתקיים בסוף השבוע. תענוג. נסיעה קצרה באי להתרשמות וחזרה לדרך שתוביל אותנו ליער השחור, ליעדנו SCHONWALD AM SCHWARZWALD, כפר קטן שאין בו אפילו סופרמרקט ותחנת דלק. אבל, ממוקם טוב.

לאחר נסיעה מתישה של פיתולים בהרים, הגענו לכפר. מתברר אז כי ההזמנה שעשינו דרך אתר בוקינג (טעות גדולה, כבר אמרנו?), היתה עם מידע שגוי ככל הנראה כתוצאה מתרגום לקוי. לא היה וי.פי, לא היה מצויין שמכונת הכביסה משותפת לכל הבניין וצריך להירשם מראש ולשלם בנוסף כדי להשתמש במכונת הכביסה. ועוד כל מיני, כמו שלא היה כתוב שהדירה בקומה 2 ללא מעלית. בעלת הבית התנצלה עמוקות והסכימה להפחית את דמי השכירות של הדירה.

לאחר התמקמות, יצאנו לעיירה הסמוכה להצטייד במצרכים בסופרמרקט. בחזרה בכפר נכנסנו לאכול במסעדה איטלקית מצויינת. ממש מסעדה טובה, מתברר שכל העובדים במסעדה הם באמת איטלקיים. מבעל הבית ועד שוטף הכלים, כולם איטלקים. התקשורת באיטלקית היתה נוחה יותר מגרמנית והאוכל היה מצויין.

יום 11 - אחרי שינת לילה נינוחה וארוחת בוקר שאכלנו בשקט ובנחת בדירה, יצאנו לדרך. המטרה היתה להגיע לעיר העתיקה של פרייבורג. בלי לחץ, להינות מהנופים. פשוט כמו לנסוע בתוך גלויה. כיף גדול. בפרייבורג לקח לנו קצת זמן להבין איך עניין החניה עובד. העיר בשיפוצים ולכן חלק גדול מהחניה לצד המדרכה לא היה אפשרי. כרטיס החניה שקיבלנו עם הרכב, לא היה תקף לאזור העיר העתיקה. הברירה היתה חניה בחניון תת קרקעי או חניה עם תשלום למדחן. בחרנו באפשרות של חניון תת קרקעי, פשוט כי המחיר היה יותר משתלם. את העיר העתיקה של פרייבורג אפשר לעשות בשעתיים. השערים, הבניינים, המזרקה. חוץ מאשר יופי ארכיטקטוני ותעלות מים שזורמות בכל מקום, אין משהו מיוחד. פשוט קלאסי. ההמלצה שקיבלנו היתה ללכת לקפה שמיט, בעיר העתיקה, לקפה ועוגת היער השחור. בדיעבד, אפשר לוותר. שירות איטי להחריד, עוגות לא משהו לחלוטין. בדרך חזרה לכפר, עצרנו בסופרמרקט גדול ורכשנו כרטיס סים PREPAID עבור גלישה סלולרית, כי לא היה לנו וי.פי בדירה בכפר. אך אבוי, מתברר שצריך לעבור זיהוי דרך שירות הדואר הגרמני, שאינו מספק תמיכה באנגלית. עצרנו במקדונלדס כדי להשתמש בוי.פי שלהם ושני סטודנטים עזרו לנו עם תהליך הזיהוי של הדואר הגרמני. סיוט. פשוט סיוט. בסופו של דבר לא היה סניף דואר שנכנסו אליו שידע מה עושים ונשארנו תקועים עם כרטיס סים שלא ניתן להשתמש בו. ההפתעה הכי טובה בסופרמרקט היתה חלות עם דבש וחלות עם אוכמניות. היות ויום כיפור התקרב, חשבנו כבר מה כדאי שיהיה לנו כהכנה לצום ולאחריו.

יום 12 – נסיעה לשני אגמים טיטיזה ושלוכזה. אגם טיטי ואגם שלוך. בעיירה שעל גדת אגם טיטי התקשנו למצוא חניה עם כרטיס החניה שקיבלנו, לכן נכנס לחניון שסמוך לחתנת הרכבת. משם התחלנו ללכת לתוך העיירה. עצרנו במרכז המידע לתיירים, קיבלנו הסבר קצר ומיותר – בסך הכל ללכת סביב האגם במסלול מוגדר. ההליכה עצמה היתה נוחה, רובה על שביל חצץ. עצים שנושקים למי האגם, סירות, בתים ממונעים (קראוונים של מטיילים מכל אירופה), ברווזים ידידותיים שבאו לאכול מידינו חתיכות של תפוח. בסך הכל הליכה נעימה בטבע סביב האגם. השלמנו את הסיבוב ברגל בערך תוך שעתיים, כולל חזרה בהליכה על שולי הכביש שהיה בשיפוצים. המשכנו בנסיעה לאגם שלוך, עד לסכר שבקצה האגם. הלכנו על הסכר הקטן, נהנים מנוף ירוק ירוק ומהר ברכב חזרה לכיוון הכפר, לקראת כניסת הצום של יום כיפור. עצרנו לארוחה במסעדה איטלקית בעיירה הסמוכה. ממש אכזבה מבחינת אוכל. השירות היה אדיב. הציעו לנו קינוח כפיצוי, אך לא היה לנו זמן והעדפנו להגיע חזרה לפני זמן כניסת הצום.

יום 13 – יום כיפור. יצאנו ברגל מהדירה והלכנו לקצה הכפר. נכנסנו ליער עצמו. ממש הלכנו ביער השחור. ההבדל בין הכפר הפתוח שבו יש שמש, לבין הליכה בין העצים הגבוהים והצפופים שמסתירים את השמש, הוא הבדל ניכר. כמובן שהתחלנו לחשוב על סיפור עמי ותמי ועד כמה שזה באמת יכול להיות מבלבל ללכת לבד ביער לא מוכר. מצאנו גזע עץ כרות וישבו לעשות מדיטציה. ככה בין השיחים, העצים, הפטריות שצומחות וריח הטחב של האורנים.

יום 14 – הוקדש בעיקר לפסטיבל היין בעיר אופנבורג. בדרך, עצרנו בעיירה טריבורג כדי לטייל במפלים המפורסמים שם. מצאנו חניה בעיירה, במרחק עשר דקות הליכה לכניסה של המפלים. המפלים עצמם נמצאים בשמורת טבע, הכניסה בתשלום. ההליכה בשביל יחסית נוח, מעט תלול בכמה מקומות. סנאים מסתובבים ביער וניתן לרכוש שקית בוטנים כדי להאכיל אותם. המפלים יפים, ההליכה בטבע נעימה. תוך שעה כבר היינו חזרה ברכב והמשכנו בנסיעה לאופנבורג. סמוך לעיר העתיקה מצאנו מקום חניה חינם, ממש צמוד למרכז העיר העתיקה, שבו התקיים פסטיבל היין. בככרות העיר היו 2 במות עם תזמורת שניגנה מוזיקה חיה, מסורתית. שולחנות וספסלים ומלא דוכני אוכל ויין של יקבים שונים מכל האזור. חיפשנו דברים מקוריים של היער השחור. מצאנו מנה של פטריות מטוגנות בבלילה עם רוטב עשבי יער. גם קיש 5 גבינות. כל אלה יחד מקוריים של האזור, הלכו מצויין עם טעימות היין השונות שרכשנו בדוכני הייקבים. את הדרך חזרה כבר עשינו על הכביש המהיר ולא בדרך הכפרית הציורית הנוסעת בין שדות ויערות.

יום 15 – התחלנו את היום בנסיעה בתוך היער, כולל בשביל חצץ, עד למקורות הדנובה. אם לא היה גשום, זה יכול היה להיות יום מושלם להליכה בתוך היער. אנחנו לא היינו לבושים בהתאם ולכן רק הלכנו למעיין שנובע וממנו מתחיל נהר הדנובה. נחמד, חביב. נוף משגע, במיוחד הענן שהתיישב על היער. בעצם הלכנו בתוך הענן. המשכנו בנסיעה לעיירות סנט פיטר וסנט מורגן. מיותר. חוץ ממנזר עם חצר יפה, לא מצאנו שום דבר מעניין או מיוחד בעיירות הרדומות האלה. המשכנו בנסיעה למפלי גוטאך. הולכים ביער, הולכים הולכים, קיר סלע ומפל. ההליכה נעימה. היה גשם קל והאדמה קצת חלקה. נהנינו מאוויר נקי והמון ירוק.

יום 16 – נסענו לעיר קאלטנברון במטרה לעלות על הרכבל שיקח אותנו ליער ולאגם. בפועל, הגענו לעיירה רדומה לחלוטין, בלי שום שילוט ברור וראוי. במקרה מצאנו זוג מקומיים שגם דיברו אנגלית. הם נתנו לנו הסבר מדוייק כיצד לנסוע לאן שאנחנו רוצים. כך עשינו, נסענו עד לחניון באיזה כפר. ממנו יצא שביל הליכה לאגם ויער שחיפשנו. אגם... ביצה. מתברר שזאת שמורת טבע של ביצה שנמצאת בראש הר. הביצה מוקפת יער. הליכה של כמה שעות, חוויה מעניינת. שביל עץ מוגבה מעל הביצה, לאורך קילומטר. המשך השביל סביב הביצה חזרה לחניון, עובר ומתפצל בתוך היער. שבילים לאופניים ושבילים להליכה. מזל שלא ירד גשם, אחרת היה יכול להיות לא נעים, כי אין מקומות לתפוס מחסה. מביצת קאלטנברון חזרנו דרך העיירה טריבורג, עצרנו ברחוב הראש לארוחה קלה במסעדה שהגישה אוכל מקומי מצויין. חזרנו לכפר למנוחה אחרי יום שכלל הליכה יחסית ארוכה. בלילה יצאנו לבר המקומי שמגיש גם המבורגרים ושניצל גבינה. וי.פי לא היה, למרות הפרסום שיש במקום וי.פי עבור האורחים.

יום 17 – הוקדש לבאדן-באדן, צפון היער השחור. בדרך עצרנו לטייל במפלים של בורגבאך. חשבנו שאנחנו עושים מסלול סיבובי ובסוף מצאנו את עצמנו חזרה על הכביש המהיר במקום אחר מזה שחנינו. הלכנו חזרה על דשא ועשב רטוב, חוויה בפני עצמה. המפלים נחמדים. מה שיותר נחמד זאת הדרך בתוך היער. העיר באדן-באדן, צפון היער השחור. בדיעבד, היינו צריכים לפצל את הלינה לשני מקומות, כי זמן הנסיעה מתארך כתוצאה מכבישים הרריים וכפריים. מודיעין התיירות נמצא בקצה העיר. אחרי הסבר קצר במרכז המידע לתייר, נסענו חזרה למרכז העיר העתיקה ושם כן מצאנו אפשרות לחניה עם הכרטיס שקיבלנו עם הרכב. העיר עצמה יפה. קפה ועוגה במוסד "קפה קוניג" היה מוצלח מאוד. המחיר קצת יקר, אבל שווה. הסתובבנו ברגל בעיר העתיקה, הגענו למרחצאות ההיסטוריים, שהיום פועלים כספא יוקרתי לכל דבר. לא כל כך התייחסנו לאבני המדרכה המוזהבות בכניסה לכמה בניינים, עד שלקראת סיום הביקור בעיר, החלטתי לנסות לקרוא את הכיתוב על האבנים הללו. הצטמררנו. מתברר שאלה אבני זיכרון ליהודי העיר. בכניסה לכל בניין שבו גרו יהודים, יש אבן לכל יהודי/ה, עם השם, שנת הלידה, תאריך הגירוש ויעד הגירוש. מאותו הרגע המשך הסיור בעיר היה עם העיניים על המדרכות. את הדרך חזרה כבר עשינו בחשיכה. עצרנו בכפר סמוך ונכנסנו למלון מקומי שהציע גם מסעדה. אוכל מקומי מצויין, שירות אדיב ומחיר מגוחך. כל ההמצלות שלנו באתר TRIP ADVISOR.

יום 18 – עזבנו את הדירה ואת הכפר, התחלנו בנסיעה לכיוון כללי של מינכן. עצרנו במצודה ההיסטורית של הורנברג. היה יום שמש נעים והיה כיף להשאיר את הרכב למרגלות המצודה, ליד המלון המפואר ולטפס ברגל. המקום עצמו הוא שרידים של מבצר שסביבו נבנתה העיר. אפשר לעלות כמה קומות בתוך המגדל ומראש המגדל לתצפת על כל הסביבה. כדאי, יפה מאוד. המשכנו בנסיעה לאלפירסבאך במטרה לבקר במנזר שבו מבשלת בירה. מתברר שהסיור יוצא כל שעה עגולה ורק בגרמנית. הסתובבנו קצת במרכז העיר, נכנסנו לקפה המנזר. אכלנו עוגות נהדרות והמשכנו ברגל ליער הסמוך במסלול הלוך וחזור עד למפל וחזרה לחניה באותו המסלול. בדיוק בסוף המסלול התחיל גשם. משם נסיעה ישירה של כמה שעות עד לכפר בבאווריה, במרחק חצי שעה נסיעה משדה התעופה. ארוחת ערב אכלנו במלון בכפר. אוכל מקומי טעים מאוד ושירות מצויין במחיר מצחיק.

יום 19 – השכמה מוקדמת, נסיעה לשדה התעופה של מינכן, החזרת הרכב השכור וטיסה לת"א עם חברת טראנסאוויה. תודה גרמניה, היית טובה אלינו. ורומניה גם.

הערת סיכום ליער השחור, מומלץ לפצל את הלינה לשני מקומות: צפון היער השחור ודרום היער השחור.