ביומיים האחרונים היינו קצת חולים, כל אחד במחלתו שלו. לנתנאל היה סטרידו ואחר כך צינון, עומרי ונועם עם חום והיום אני עם שלשולים והרגשת חולשה. איך זה שתמיד כל המחלות האלה מגיעות ביחד. שלשום בבוקר שלחתי את אן לקנות תרופה מורידת חום (פרצטמול) והיא הביאה משהו תוצאת צרפת (לשמחתי, כי תרופות שמיוצרות בהודו או במדינות מזרח אסיה עלולות להיות מזויפות). הילדים כבר בסדר גמור, אבל תמיד זה קצת מדאיג שנמצאים במקום כזה.
ולמרות התחלואים – עדיין הלכנו לים, שמרגישים בו שהדגים לפחות, יודעים שעונת המונסון אמורה היתה להסתיים, ואפשר לראות הרבה להקות דגים קטנות ליד החוף. נועם כבר ממש צולל עם המשקפת ושוחה תוך כדי, ועומרי עושה צלילות קטנות כמו ציפור מים.
אני נכנסתי היום למטבח בפעם הראשונה לשהותנו כאן. ש' הביא לי קמח וחלב (שהיה נדמה לי שזה אבקה מהולה במים) ועשיתי פנקייקים בווק. ניצלתי את שעת הצהריים כשאן לא נמצאת (פחדתי לשרוף לה את הווק) וקיוויתי שהיא תגיע לאחר שאסיים. היא הגיעה בפנקייק האחרון והתחילה להקפיץ אותו כמו נודלס. שמתי לה סירופ ממותק (זה שמשמש תחליף חלב) על הפנקייק והיא טעמה בחשדנות רבה, בהתחלה פירורים מן הקצוות ואחר כך כבר יותר באומץ והנאה. נועם רצה להציע לשכנים, אז הנחתי פנקייקים וסירופ מעליהם בצלחות הגשה חד פעמיות שנשארו לי מיום ההולדת. נועם ועומרי יצאו החוצה לחלק תוך כדי קריאות "פנקייק" "פנקייק" וצפצופים המחקים פעמון של אופניים. בקרב הילדים היתה הצלחה, אך המבוגרים גילו חשדנות. נראה לי שהצעד הבא יהיה לעשות פיתות על סיר החרס שעליו מבשלים עם גחלים. חשבתי להיות כמו האישה עם האסל, אני אשב ברגליים כפופות כמו ההודים או שאביא לי שרפרף קטן, כי הנשים עם האסל לא שוכחות לתלות גם שרפרף על הבסטה הניידת. אלוש בצק ואעשה פיתות ואציע לשכנים. מה שבטוח זה יצטלם נהדר.
בימים האחרונים יצא לנו לדבר על זה שאין לנו כאן עבר. אף אחד לא יודע עלינו כלום וגם לא יכול לשאול. רוב התקשורת היא לא מילולית ומתבססת על ההווה. עלתה בי מחשבה להראות להם במחשב תמונות של הבית שלי. הם בטח יהיו בשוק כי לעומת הבית כאן קדיתא נראית כמו עולם שלישי. עוד משהו שחשבתי עליו, זה שלאחר שמונה שנים ביחד ובקדיתא, אנחנו גרים בעיר. הדבר הכי משמעותי – כולם יכולים לשמוע את הילדים צורחים, מייללים ורבים. ויש כמובן עוד דברים – הנגישות העצומה של אוכל שמגיע עד דלת הבית והמרחב מחוץ לבית. השכונה, שבה אני יכולה לשבת עם העגלה ולהסתכל על הילדים משחקים כדורגל עם השכנים.. כולם עוברים מאחד לשני, כולם יושבים בחוץ, ובשולחן הפיקניק המרכזי אפשר לראות נשים מבוגרות, מתבגרים וילדים קטנים יושבים ביחד.
ש' מתעורר כל בוקר עם רעיונות חדשים, מופרכים ומופלאים כאחד. עכשיו הוא רוצה לארגן טיול למקורבים: שבועיים בקמבודיה, מגורים בוילה בסיהנוקוויל, כאשר כל אמצעי התחבורה עומדים לרשות האורחים כל הזמן (מיניואן, טוק טוק, סירה, אופנוע), צוות טבחים שיבשל על פי הזמנה אישית וטיולים ושיט באיים מסביב. לעומת שאר הרעיונות המופרכים שלו זה דוקא נשמע לי נחמד אז אני כותבת את זה כדי לגשש אחר תגובות.
