התאהבתי בטיצ'ינו – 10 ימים בתוך אגדה
נהר הטורקיז ורצסקה
חבל טיצ'ינו הוא אחד האזורים היפים והמעניינים ביותר, שבהם ביקרנו EVER. חבל טיצ'ינו נמצא בדרום שוויץ, ממש על גבול איטליה. לכן לא מפתיע שמדברים פה איטלקית והאווירה הרבה יותר שמחה ופחות מעונבת מאשר בחלקיה האחרים של שוויץ. כשסיפרתי לחברים שאנחנו נוסעים/היינו בטיצ'ינו שאלו אותנו רובם – "טיצ'י.. WHO? איפה זה בכלל?". כשהזכרתי את אגם מאג'ורה, לוקארנו ולוגאנו כולם זיהו מיד אבל מסתבר שכל החלק שמצפון לאגמים, זה שנמצא בלשון של שוויץ החודרת לתוך איטליה – טיצ'ינו, לא מוכר כלל.
וזה חבל, כי יש כל כך הרבה מה לראות ולגלות כאן. טיצ'ינו הוא חבל קסום ורב גוני במיוחד: הנופים שלו מדהימים – יש כאן אגמים רגועים כמו אגם מאג'ורה ואגם לוגאנו, שממשיכים לאיטליה; יש כאן עמקים פראיים כמו עמק ורצאסקה, עמק לבנטינה ועמק מאג'יה המדהימים; יש כאן ערים גדולות כמו לוקארנו ובלינצונה, שבה טירות משגעות, וכפרים מימי הביניים; ויש כאן רכסים מושלגים ומעברי הרים של האלפים השוויצריים. בקיצור – בטיצ'ינו יש כל מה שאתם מחפשים בטיול.
זו הייתה הפתעה אמיתית. לבד מהנופים תמצאו כאן כפרים יפהפיים, שחלקם ננטשים בחורף, מבנים מיוחדים עם אבני צפחה וגרניט, אתרים יוצרי דופן כמו הכנסייה של האדריכל מריו בוטה, המון פרות, כבשים, עיזים, חמורים, סוסים ועופות, וכמובן אוכל מקומי טיפוסי כמו פולנטה וריזוטו ותיבול זעפרן, המון זעפרן. כאילו אין זה אחד התבלינים היקרים ביותר. אם תשאלו אותי, לא מיציתי. עוד אחזור לשם. טיצ'ינו צריך להיכנס לרשימת היעדים הבאים שלכם, ורצוי באביב או בסתיו. אנחנו טיילנו שם במשך 10 ימים בסוף ספטמבר תחילת אוקטובר – עונת הערמונים שליוו אותנו בשבילים, בדרכים, בשווקים ובקונדיטוריות.. ולא שבענו!
אז איפה היינו? טסנו למילאנו, לקחנו את הרכב שדניאל ולואיז (איתם החלפנו בית ורכב) השאירו לנו בשדה התעופה, ונסענו לבית שלהם, בו נגור בשבועיים הקרובים (אנחנו מחליפים בתים מזה שנים – שיטה מנצחת לכבוש את העולם). הבית היה ממוקם לא רחוק מהעיר ומאגם לוקארנו, ושימש בסיס נפלא לטיולי כוכב באזור. לאחר עיון מעמיק במפה החלטתי מראש להקדיש יום להרים והעמקים ויום לאגמים, לסירוגין. בימי האגמים נסענו, הפלגנו, ביקרנו בעיירות מדהימות ואכלנו.. ובימי ההרים והעמקים נסענו, טיפסנו, הלכנו, צעדנו ואכלנו.. אויש, כמה שזה היה מדהים!!!
היום השני – Val Verzasca (מים ירוקים)
נהגנו ל – Verzasca Dam סכר ענק, הממוקם ממש בתחילתו של העמק. הסכר הפך לאטרקציה תיירותית בשל הופעתו בסצנת הפתיחה של סרט ג`ימס בונד – Golden Eye זה לא ריגש אותנו במיוחד אבל הסכר בהחלט מרשים והלכנו עליו בגובה של 220 מ`.
סכר ורצסקה
משם המשכנו ללברטצו - Lavertezzo והתרגשנו מגשר הקשתות העתיק Ponte dei Salti היפה הבנוי לרוחב הנחל ומכונה "הגשר הרומאי", למרות שנבנה רק במאה ה-17. תחתיו זורמים מי הנהר ורצסקה הטורקיזיים/ירוקים.
עוד נחזור לכאן בהמשך הטיול.
הגשר הרומאי ב- Lvertezzo
אבל אנחנו הגענו לכאן על מנת לעשות את מסלול לברטצו שאורכו כ- 8 ק"מ.
זה בהחלט לא היה פשוט. טיפסנו וטיפסנו וטיפסנו. דרכנו על מרבדי ערמונים שהשמיעו קולות קראנץ' כיפיים, פגשנו פלגים ומפלונים, עברנו בישובים קטנטנים והגענו לכפר העתיק והנטוש הגבוה ביותר ב- Revoira. שם, לא להאמין יצרו בעבר סוג של מפעל לאספקת מים לאזור שהיה יבש.
במעלה מסלול ורצסקה
ערמונים, המון ערמונים...
בתי הצפחה שמשו את רועי הצאן שעלו לשם עם עדריהם בקיץ. בחורף הם יורדים לעמק. אחרי רביצה נינוחה באחו והחזרת הנשימה ירדנו לרכב בדרך בה באנו. הפעם זה היה הרבה יותר קל. את הגדה השנייה של נהר ורצאסקה נחקור יום לפני תום הטיול.
Mount Revöira
משם המשכנו לכפר Sonogno ולמפל ..The Froda Waterfall - cascata La Froda. מסביב לכפר כרי דשא ומרעה, כפריים חולבים את פרותיהם באמצע הדרך, ודרך המובילה אל המפל היפהפה, מולו התיישבנו לאכול ארוחה חמה במסעדה נעימה וטעימה - Grotto Efra.
היום השלישי - אגם קומו והעיירה היפהפיה Varenna
3 אגמים מפורסמים יש באזור האגמים של צפון איטליה: אגם מאג'ורה רובו באיטליה וראשו בחבל טיצ'ינו, אגם לוגאנו נמצא רובו בטיצ'ינו וחלקו באיטליה ואגם קומו נמצא כולו באיטליה. אבל הוא כל כך קרוב.... אז נסענו לבקר. חצינו את הגבול לאיטליה, לא שהרגשנו, ונסענו למנג'יו - Menaggio בגדה המערבית של אגם קומו. טיילנו מעט בעיירה. לא משהו מיוחד לספר עליו. עם הרכב עלינו על מעבורת והפלגנו לעיירה המקסימהVarenna שנמצאת בגדה המזרחית של האגם. 20 דקות וכבר מרחוק אפשר היה לראות שמדובר ביפהפיה אמיתית.
הקדשנו לה כ-3 שעות, טיילנו בסמטאות הציוריות והתמוגגנו מהנמל הקטן, בתי הקפה, הבתים הקסומים והניחוח האצילי שאפשר למצוא רק באגמים של צפון איטליה.
ואם לא כאן לשתות ספריץ – איפה כן???
ביקרנו גם בגן היפהפה של Vila Cipressi – פעם טירת מגורים והיום מלון מפואר. בדיוק התכוננו שם לחתונה בגן, ואנחנו התיישבנו לנו באחת הפינות המשקיפות על האגם ונשמנו את האוויר והיופי המדהים שמסביב.
villa Cipressi
מוראנה לקחנו שוב Ferry לעיירה בלאג'יו -Bellagio הידועה בכינויה "הפנינה של אגם קומו". דניאל הזהיר אותנו מראש שמדובר במלכודת תיירים. אז לא עצרנו והסתפקנו בנסיעה איטית לאורכה. משם הדרמנו לאורך אגם קומו היפה לכיוון Nesso והמשכנו לעיר קומו. לא עצרנו בעיר. יותר מדי ליום אחד. חזרנו הביתה.
היום הרביעי - Valle Leventina: Val Piora ואגם Ritom
הצבעים המופלאים של אגם Ritom
התעוררנו מלאי מרץ לקראת הטיול שתכננו סביב אגם Ritom. נסענו לעמק Leventina – הצפוני מבין עמקי טיצ'ינו ושמנו פעמינו ל-Piotta משם נעלהבפוניקולר התלול בשוויץ, אשר מגיע לשיפוע של 87.8% (כן, קראתם נכון!!), אל תחילתו של המסלול בעמק פיורה – Val Piora.
הפוניקולר שלקח אותנו לעמק פיורה
עמק פיורה נמצא בגובה של 1,800-2,200 מ' מעל פני הים. בעמק פזורים 28 אגמים, הגדולים שבהם הם ריטום (Ritom), טום (Tom) וקאדאניו (Cadagno). העמק הוא ביתה של גבינת Piora הטעימה מאוד, בה מתגאים במיוחד תושבי טיצ'ינו.
עמק פיורה
מתחנת הפוניקולר צעדנו אל עבר הסכר המרשים של אגם ריטום ומשם יצאנו ל מסלול לא קשה של כ-9 ק"מ (עם הפסקות באמצע, לא לדאוג :)). בדרך הכבושה התחלנו להקיף את האגם. מזג האוויר היה מדהים. משמאל רכסים עם צמחיה שיחנית ושטוחה, מימין האגם שמעברו השני עצי ארז עבותים. משם נחזור. טיפוס קטן, כמה מבני אבן ואנחנו ליד אגם קאדאניו, ובו תופעת טבע מיוחדת במינה – 3 שכבות של מים, שאינן מתערבבות לעולם. איך זה? הכול בגלל בקטריה ורודה שמפרידה בין שתי שכבות מים.
משם מטפסים לכיוון בקתת קאדאניו -Capanna Cadagno שבה ננוח, לאחר שעתיים של הליכה, ונאכל ארוחת צהריים המורכבת מניוקי, פולנטה ולצידה חריץ הגון של גבינת Piora, ריזוטו עם רוטב זעפרן וגבינת רוביולה (Robiola) נפלאה. הגבינה הזו עשויה מתערובת של חלב בקר, עיזים וכבשים. כאן התוודענו לראשונה ליין מרלו לבן – קראתם נכון – מרלו לבן וטעים מאוד מאוד.
מי שעתותיו בידיו יכול להזמין מראש מקום לינה בבקתה הזו ולעשות טיולים באזור. הבקתה מודרנית ויפה, התנאים הם תנאי אכסניה משודרגים – מיטות קומותיים, מקלחות משותפות – ויש גם חדרים זוגיים מעטים. ליד הבקתה ממוקם בית חרושת לגבינת הפיורה. כשהיינו, היה סגור.
עוד שעתיים הליכה לפנינו. הכול מתוכנן. צריך להספיק לפוניקולר האחרון שיורד מן ההר, אחרת אתם נשארים שם.. הנוף משנה כאן את פניו. השביל עולה ויורד בנחת בין עצי הארז, הקרקע מכוסה עלים באינספור גווני שלכת – יפהפה.. מפלונים, מפרצונים, גשרונים. כל כך יפה. כמו גלויה.
מגיעים לסכר, הולכים לתחנת הפוניקולר. אין נפש חיה. רק אנחנו. מה, היא תגיע רק בשבילנו?? בול בשעה היעודה מתחילים הכבלים לזוע והפוניקולר מגיע ועוצר בתחנה. ירדנו בתלילות ויצאנו לרכב. חזרה הביתה. מה עוד אפשר להגיד על יום כזה??? מושלם!!
היום החמישי - אגם מאג'ורה – לוקארנו ו- Cannobio
לוקארנו
היום אנחנו מטיילים קל"ב. העיר לוקארנוLucarno יושבת לחופו של לאגו מאג'ורה Lago Maggiore שבגלל ההרים הגבוהים סביבו נהנה מאקלים סובטרופי ממש. אנחנו מטפסים ברכב עד ל- Orselina משם ניקח רכבל ל- Cardada ומשם רכבל כסאות אל צימטה- Cimetta
בגובה של 1770 מ'. אגם מאג'ורה משתרע לרגלנו וההרים מקיפים אותנו מכל עבר – תצפית יפהפיה. מהפסגה יורד שביל הליכה עד לקארדדה – Cardada, לא יותר מ-45 דקות. אנחנו היום מתעצלים וחוזרים ברכבל. הרכב מחכה לנו ליד הירידה לכנסיית מריה דל סאסו המרשימה.
כנסיית מריה דל סאסו
משם למרכז העיר. מחנים ונופלים ישר על השוק השבועי. לא ממש מרשים אבל נחמד.. מסיירים בעיר העתיקה מהכיכר המרכזית Piazza Grande שם אפשר לתפוס בית קפה נחמד ולצפות בעוברים ושבים. מיצינו.
Cannobio
לאורך הגדה המערבית אנחנו מדרימים, חוצים את הגבול לאיטליה ומגיעים לעיירה הקסומה Cannobio, משוטטים בסמטאות הימי בינמיות שלה, נהנים מהרחובות מרוצפי האבן שיורדים לאגם ומתענגים על הבתים הצבועים בגווני ורוד-כתום..
Cannobio המופלאה
משם לטיילת – מסעדות, בתי קפה, סירות, ברבורים, דוכני ערמונים. מתיישבים ומתענגים על כוס יין מרלו לבן, כמו המקומיים. איך אומר הבן שלי? "זה החיים"..
היום השישי - אגם לוגאנו, גנדריה ומורקוטה
היום יום שוק בלוגאנו וגם חוגגים את פסטיבל הסתיו, אז אנחנו נוסעים לשם ומסניפים את הקולות, המראות והריחות. וכמובן טועמים מהעוגות בבית הקפה הידוע של גבאני. אכלתם פעם עוגה בצורת עגבניה?? אנחנו כן..
עוגה מדהימה בקפה של גבאני בלוגאנו
עיר אלגנטית לוגאנו, רחובות אלגנטיים, אנשים אלגנטיים, חנויות אלגנטיות. מכיכר העירייה, פיאצה דה לה ריפורמה, עם בתי הקפה והמסעדות, למדרחוב היפה שלה. מול בית הקפה חנות הדליקטסים המפורסמת של גבאני, שבשנים האחרונות צמחה גם למסעדה.
חנות הדליקטסים של גבאני
שמחה ברחובות לוגאנו
הולכים לאיבוד ברחובות, ובקצה הטיילת, מול האגם, באים בשעריו של פארק צ'יאני Ciani אם בא לכם כמובן. לפניו מצטלמים על רקע השער המוביל – למי האגם. תמונה יפה.
זה השער…
אמרו לנו ששייט לכפר גנדריה שבנוי על המדרון של מונטה ברה הוא מאסט. אבל מה לעשות שהייתה רוח, וערפילים ושייט לא נראה בחירה נבונה. אז, נסענו לגנדריה באוטו וחנינו מחוץ לכניסה, וירדנו ברגל ברחובות התלולים שמובילים אל האגם ובסמטאות הציוריות, וניסינו למצוא מקום באחת המסעדות הטובות, אבל המרפסות היו מלאות..
Gandria
הבתים הצבעוניים של גנדריה נושקים למים ונמל הדייגים הזעיר יפה כמו בגלויות. ואחר כך עשינו לנו פיקניק בחורש היפה וגם עלינו את כל הדרך חזרה. היה שווה.. קצת מודרניזציה שמנסה להיכנס דרך הבתים אבל עדיין אותנטיות.. כפר קטן וחביב גנדריה..
Gandria
אמרו לנו שכדאי לחזור ברגל ללוגאנו (שעה של הליכה) ולעבור ליד אחוזות, ווילות וכפרים כמו קסטניולה (Castagnola). או פארקים כמו פארק סיויק ו-Parco Civico משופע בפסלים, פרחים, עצים וספסלים. אבל כאמור באנו ברכב אז גם חזרנו ושמנו את פעמינו למורקוטה. בפעם הבאה נשוט ונחזור ברגל. מבטיחה..
Morcote – מטפסים לכנסיית סנטה מריה דל סאסו
ולחשוב שכמעט ויתרנו על מורקוטה- Morcote. איזה כפר יפה.. אני יודעת שאני נשמעת כבר כמו קלישאה, אבל באמת שהכפר הזה הוא פנינה, ויותר מזה – הטיפוס לכנסיית Santa Maria del Sasso מהמאה ה- 15 שיושבת בראשו של הר מעל לכפר. 400 מדרגות טיפסנו שם. והאמת – לא היה קשה כלל.. אלה היו 400 המדרגות הכי נוחות בהן טיפסתי אי פעם.. וגם עצרנו קצת לצילומי פנורמה בדרך לפסגה. איך כתבה מישהי לפניי: "הנוף למעלה שווה כל מדרגה".
ואם אתם בקטע של ביקור בבתי קברות (וגם אם לא) אתם חייבים לסייר בזה שצמוד לכנסיה. זה לא בית קברות, זה מוזיאון של מצבות יפות ופסלים מקסימים. ויש כאן אפילו פסל של הנרי מור.
הנרי מור בבית הקברות של מורקוטה
הכנסיה יפה ומעניינת. ירדנו בשביל שונה מזה בו טיפסנו. דרך יפה ולאורכה פארק שרר עם צמחיה סובטרופית ואזור במבוקים צפוף, סממנים של המזרח הרחוק ופסלים.
זה הספיק ליום אחד. חזרנו להכין ארוחת גורמה בבית.. זה הרי חלק מהכיף של בית עם מטבח ובן זוג ש"משתגע" על בישולים, ובמיוחד עם מוצרים מקומיים.. אז מה רע???
המשך הרפתקאותינו בחבל טיצ'ינו – בפרק השני של הטיול
