חלק רביעי - הרוקי'ס הקנדיים

חלק רביעי - הרוקי'ס – ה- Rocky Mountains הקנדיים
 (30.6-13.7)

ביום רביעי ה- 29.6, לאחר 19 יום בחלקה המערבי והקסום של קנדה, נפרדנו בצער מהסנטה פה שלנו בשדה התעופה של ונקובר וטסנו לקלגרי, שם אנחנו אמורים להתחיל את חלקו השני של הטיול שלנו – הטיול בהרי הרוקי הקנדיים. אספנו את הפורד אסקייפ בשדה התעופה מיד לאחר שנחתנו ונסענו למלון שיושב בתוך אוניברסיטת קלגרי - מלון עלמה קראו לו – מלון חביב אך חדריו זעירים.

קלגרי שטוחה וגדולה והדאון טאון שלה שוקק מסעדות ובתי קפה. את אחה"צ בילינו בעיר ולמחרת שמנו פעמינו אל הרוקי'ס.

פרק א': הרים, מים ושמים בפארק הלאומי Yoho

שתי המלצות: אם אתם נוסעים ליוהו נשיונל פארק ומתכוונים לשהות בו כמה ימים, מומלץ שתצטיידו במוצרי מזון כבר בקלגרי. אנחנו לא עשינו זאת ואח"כ הצטערנו. בחרנו בעיירה פילד (Field) כבסיס לטיולים בפארק ובאגמים המפורסמים לייק לואיז, אוה'רה, אמרלד ומוריין. ההחלטה התבררה כנבונה בהחלט.

מה שלא היה נבון היה הזמנתו של בית Van Horne ל-4 לילות, למרות שבניגוד לשאר ההזמנות שעשיתי, הוא לא קיבל המלצות גורפות ב- TripAdvisor. אני מפרסמת את שם המקום כדי שלא תזמינו אותו. הוא היה בהחלט לא 'להיט'. בפילד יש דירות נופש חביבות להפליא שקיבלו המלצות רבות. אני מציעה לבחור אחת מהן.

30.6 – חמישי – בקלגרי הצטיידנו במפות הרוקי'ס ויצאנו לכיוון לייק לואיז – האגם המדובר ביותר ברוקי'ס - 180 ק"מ מקלגרי. בדרך עצרנו בקניון Johnson וצעדנו לאורכו על גשרים צמודים לסלעים. בדרך – מפלים, הנהר שוצף וגועש. הגענו עד למפלים העליונים. 1 וחצי ק"מ נוספים יובילו אתכם למפלים התחתונים. בדרך ראינו צבי קנדי ענק, כמה אלקים (elk) והרבה סנאים חצופים שחפרו להם בורות באדמה והיו מוכנים לאכול כל דבר.

או-טו-טו אנחנו בלייק לואיז, אשר יכונה להלן "לייק ג'פניז" – היפנים אוהבים מאד את קנדה בכלל ואת הרוקי'ס בפרט, אבל יותר מכול הם אוהבים את לייק לואיז. גדודים גדודים של יפנים צובאים על הגדה שבחזית מלון פרימונט המפואר ומצטלמים עצמם לדעת. קנדי לא יוכל לעבור שם בשקט, ישראלים – כמובן.. כמה זמן צריך לחכות עד ששתי המלוכסנות יזוזו מהשביל?? היפנים רוצים לראות ולצלם, והם הופכים לאלימים ממש.. מצלמים ומצלמים ולא נותנים לאף אחד לעבור. והצעקות, וההתרגשות, והקשקושים – כמו ארבה שירד על לייק לואיז.

היה כבר מאוחר אז וויתרנו על סיבוב של 4 ק"מ מסביב לאגם ל- Fairview lookout והחלטנו לדחות אותו ואת אגם לוריין למחר. המשכנו והגענו לפילד – עיירה חמודה עם כמה רחובות, כמה בתים, בית קפה שהוא גם ג'נרל סטור (חלב, כמה עגבניות, פחיות וקרטוני ביצים חצויים לשניים) גם מזללה וגם בנק לעת מצוא (בנקומט), מסילת רכבת עליה עוברות עשר פעמים ביום רכבות משא שאורכן כאורך הגלות ובדרך כלל הן חוסמות את הכניסה והיציאה היחידה לפילד לדקות ארוכות, נהר ה- Horse Kicking הנפלא (כן, הסוס הבועט הזה חוצה את פארק יוהו לאורכו ויוצר אינספור אתרי טיולים נפלאים) ו-לא תאמינו – מסעדת שף איכותית מאין כמוה, מין ביסטרו עם השם החד פעמי The Truffle Pigs .

האוכל פנטסטי ומוקפד. וגם יקר - לא תגמרו כאן ארוחה בפחות מ-100 דולר קנדי. בן זוגי אכל ביסק (מרק) פלפלים קלויים עם בגט טרי (בשביל לנגב את הצלחת) לראשונה, ביף בורגיניון בליווי ירקות שורש וקרם פרש לעיקרית – מלווה ביין שרדונה. אני אכלתי אגרולס איכותיים ברוטב חמוץ מתוק לראשונה ומנת בס ים מאודה במחבת, בליווי שני סקאלופס ענקיים שנעטפו בפנקו וקוקוס והושלכו לשמן רותח, תפוחי אדמה ועלי באק צ'וי- הכול ברוטב זעפרן – למנה עיקרית.. מממ... לקינוח – עוגת גבינה שלא מן העולם הזה וקפוצ'ינו – היחיד בקנדה שאפשר לכנותו קפוצ'ינו. אכלנו שם ביום השני לשהותנו והתענגנו מכל רגע.

1.7 – שישי – עדיין בפארק יוהו. בבוקר עשינו דרכנו לאגם מוריין– אחד האגמים היפים ברוקי'ס. צעדנו בשביל שלאורך האגם כשאנחנו נפעמים מהכחול הטורקיזי ומהקרחונים שעל ההרים מן העבר השני. הלוך-חזור כ- 2.5 ק"מ בסה"כ וכוס קפה קנדית טיפוסית (תבקשו רק קפוצ'ינו. כל קפוצי'נו שלהם טוב יותר מלאטה או סתם קפה תפל, גם בסטארבקס). מובן שמחיר הכוס קופץ מ- 2.5 דולר בונקובר ל-5 דולר כאן. בכלל – הרוקי'ס יקרים בטירוף. עשינו גיחה קצרה נוספת ללייק לואיז – וויתרנו. שונאים צפיפות.

בדרך למפלי טקקאו עצרנו בתצפית על מנהרות הרכבת, בהן עשו הרכבות בעבר "שמיניות" על מנת להתגבר על הפרשי הגבהים העצומים. מעניין! מפלי טקקאו הם השניים בגובהם בקנדה – כ-380 מ', ומרשימים מאין כמותם. הליכה קצרה, מעבר על גשר עץ ואתם למרגלות המפלים שמתיזים רסיסי מים לכל עבר. יפהפה!!

2.7 – שבת – השביל סביב אגם אמרלד אמור היה להיות אחד מרגעי השיא בטיול, אבל מה לעשות שדווקא באזור האגם הזה התגלה דוב שחור גדול ותוקפני? כל השבילים סביב האגם נסגרו לתקופה בלתי מוגבלת. הדרך היחידה לתור את האגם וסביבותיו נותרה לשוט בו. לקחנו סירת משוטים ושייטנו במשך שעה (25 דולר לעומת 45 דולר לשעה בלייק לואיז או מוריין) – השקט, השלווה והשמש שבצבצה סוף סוף היו שווים את העסקה. אגב, לא הצלחנו לאתר את הדוב... גם צבעי האגם הזה טורקיזיים/ירקרקים, ממש כמו שמו. משהו!!

אחד השבילים שיצא ממגרש החנייה היה פתוח לטיולים והחלטנו ללכת בו לכיוון מפלי המילטון. במדריכים נכתב 0.7 ק"מ מתונים לכל צד. זה היה נכון ב- 0.7 הק"מ הראשונים, אבל מי סופר?? והמפל אליו הגענו, לא נראה לנו שזה זה. לכן, החלטנו להמשיך בשביל. או, אז החלו עליות תלולות, השביל הלך וצר עד שהגיע – כעבור כ-750 מ' נוספים – לאזור סלעי, מצוקי ותלול – ברר... פחד.. הבנו שטעינו למרות שכמה חכמים כמונו עשו את אותה הטעות ואמרו לנו –כן, זו הדרך, עוד כמה מטרים. בדרך כלל אין לי פחד גבהים אבל זה היה באמת מפחיד. החלטנו לעשות אחורה פנה, למרות תחושת ההחמצה של "להגיע אל הארץ ולא לראות אותה". כשחזרנו הבנו שהמשכנו במסלול למיטיבי לכת שמוביל לאגם המילטון – עניין של עוד 5.5 ק"מ לכל כיוון. מומלץ לצעירים נטולי קרע במיניסקוס.

עצרנו ליד אחד האגמנונים הקטנים בדרך, לצהריים של סנדביצ'ים שהוכנו מראש ואייס טי והמשכנו לכיוון מפלי וואפטה – כאילו לא די היה לנו בהמילטון.. זו הייתה שעת צהריים, פתאום כבר היה חם, ולח והמון חרקים מזמזמים ומעצבנים למיניהם ליוו אותנו כל הדרך בשביל היפה למפלים – עניין של 2.3 ק"מ לכל צד. מפלי וופטה שווים את הטיול, הם רחבים מאוד (500 מ') – מיני ניאגרה, ומכים בסלעים מגובה של 30 מ'. נהר הקיקינג הורס הזה – ממזר לא קטן, ממשהו מדולדל ורחב מאוד הוא תופס תאוצה והופך לנהר אימתני שיורד במצוקים בשצף קצף.

בערב ניגשנו לכלבויניק שהזכרתי וזכינו לארוחה לא רעה בכלל וזולה בהרבה מזו שבביסטרו.

לאגם אוה'רה יש להזמין מקום לפחות 3 חודשים מראש. מובן שעשינו זאת. שאנחנו נפספס את החוויה שמתוארת בספרי הטיול כאחת החוויות, אם לא ה... ברוקי'ס? ההזמנה היא לאוטובוס שיוצא 3 פעמים ביום לכיוון האגם ומאפשר הכנסת לא יותר מ-100 איש בסה"כ לשטחו. בשביל לשמור על האזור. עלינו לאוטובוס תלמידים צהוב ו-הופ – לדרך שאורכה כ-12 ק"מ אל האגם. להוותנו ירד גשם כל העת והגענו לפארק מהססים ומתלבטים. בסופו של דבר החלטנו לצעוד סביב האגם וליהנות מיופיו בגשם. המסלול באמת נפלא וכולל מפלים קטנים, דרדרת של סלעים והמון שלגיות קטנות אבל הגשם שליווה אותנו לאורך כל הדרך הרטיב אותנו בסופו של דבר עד לשד עצמותינו והגענו למחסה רטובים וקפואים.

פרק ב': מלאכים ברוקי'ס -Icefield highway ופארק לאומי ג'ספר

מיצינו את פילד ואת פארק יוהו ושמנו פעמינו לג'ספר בדרך שנחשבת ליפה בהרי הרוקי'ס – Icefield highway. בדרך עצרנו במספר נקודות תצפית כשאנחנו נוסעים לאורך נהר האטבסקה המדהים. לאורך הכביש קרחונים כמובן, אגמים, מפלים, יערות והרים אין סוף כמו Endless Chain Ridge למשל, שליוו אותנו כברת דרך ארוכה – ובאמת אין להם סוף.

מפעם לפעם נתקלנו באיזה צבי או אלק חוצים את הכביש. בין השאר עצרנו באגםBow  ובנקודת התצפית על אגם Peyto – שני אגמים בצבע טורקיז ויפים מאין כמותם, עשינו תצפית על קרחוןBow ועל קרחון Crowfoot המרשימים, עצרנו במרכז המבקרים של שדה הקרח קולומביה והתרשמנו ממראה הקרחון הענק, שרבים מטפסים עליו באמצעות רכבי שלג מיוחדים. אנחנו לא. נראה לנו מיותר.

 אבל, לא וויתרנו על מפלי האטבסקה המדהימים שחצבו בסלע קניונים עמוקים. שכבות סלעי הגיר מאוזנות וצבעוניות, המפלים גועשים ונופלים בשתי נקודות שונות בנהר. בתחילה הנהר זורם לו לאיטו, בשקט – אך בבת אחת מערבולות והמפלים כאן. יוצא דופן.

 לאחר מכן הגענו לג'ספר, לבית של אנליס לגנר -Austrian Haven , וזכינו לקבל את סוויטת ירח הדבש מול הר אדית קאבל המושלג. הסוויטה יפהפיה, כל החדר עמוס בעבודות עץ של אנליס – אוסטרית היפר-אקטיבית בת 70 שהגיעה לג'ספר לפני כ-38 שנה. היא רצה, מביאה, דואגת, לא נחה לרגע. ונדיבה מאוד מאוד. נשארנו אצלה 4 לילות. התיידדנו. היא אפילו כיבסה לנו.ג'ספר יפה ונעימה עם מגוון מסעדות.

ניצלנו את מזג האוויר היפה והחלטנו להעפיל להר אדית' קאבל ולקרחון המלאך. שביל מעגלי מוביל ממגרש החניה לקרחון המלאך על גבי צלע ההר משמאל וחוזר למגרש החניה מלמטה. אני ממליצה לעשות את כל המעגל ולא הלוך חזור למטה. לקראת סוף העלייה בצלע ההר נגלה לעינינו קרחון שנקרא כך על שם הכנפיים המושלגות שלו והגוף שיורד מטה לכיוון בריכת קרחונים מדהימה ביופייה. זו הייתה אולי הנקודה היפה והמרשימה ביותר בטיולים שעשינו ברוקי'ס - אחד מרגעי השיא. הבריכה צלולה, תחומה מאחור ע"י קירות קרח גבוהים ובהם מערה שאין רואים את סופה. בבריכה צפים גושי קרח ולחופה קרחוניות מכל הגדלים. אתה נכנס מתחת לאחת מהן ומרגיש 'מיזוג אוויר'. כמה יפה!! נשארנו שם דקות ארוכות ונשמנו לקרבנו את היופי.

6.7 – רביעי 

ביום זה כבר ראינו דובים שחורים ואפילו כמה מהם. ברוקי'ס יש כלל ברור – אם אתה רואה מכוניות עומדות בצד הכביש, עמוד מאחוריהן – בטוח שיש שם איזה בעל חיים! לעתים השיירות כה ארוכות עד שהריינג'רים נאלצים לעשות סדר ולהאיץ במטיילים לפנות מקום לאחרים שרוצים לראות.

אז, יצאנו לכיוון אגם מליגן – כ-45 ק"מ צפון מזרחית מג'ספר, עברנו ליד אגם מדיסין וכשהגענו למליגן בחרנו במסלול מעגלי קל - Moose lake loop – 2.5 ק"מ – מומלץ נגד כיוון השעון. המסלול היה יפה, עבר בתוך יער סבוך והשביל היה חסום לעתים על ידי גזעי עצים שנפלו. היה די חם. בדרך חזרה ביקרנו באגמים אדית ואנט – לא רחוק מג'ספר. בילינו אחר צהריים שקט בעיירה.

טיפ: אל תשכחו להימרח בחומר נגד יתושים מכף רגל ועד ראש. הם פשוט תוקפים כאן כל חלקת עור חשופה. וגם כובע, כמובן.

ביום זה יצאנו לקניון מליגן וצעדנו לאורכו. בדרך חצינו 6 גשרים והתלהבנו מהתחתרותו של הנהר בסלעי הגיר. זה כל פעם מדהים מחדש – הכוח הזה של המים. כמדי יום עשינו פיקניק ליד אחד מהאגמים בדרך – כל פגיעה בול - ואחה"צ יצאנו לאגמי פירמיד ופטרישה – ממש בסמוך לג'ספר. בעת שהותכם בג'ספר אפשר שתרצו לעלות ברכבל להר וויסלרס – נורא יקר!! כיוון שהתור היה מאוד ארוך, וויתרנו על התענוג.

עוד נחזור לג'ספר בדרך חזרה אבל ב- 8.7 יצאנו מביתה החמים של אנליס לכיווןRocky Mountain Escape - בקתות אירוח "ירוקות" בלב אזור פראי מצפון לג'ספר וממערב להינטון. שני לילות שהינו שם אולם לרוע מזלנו הגשם לא פסק מרדת, והוא היה חזק. לא נותר לנו אלא להישאר רוב הזמן בבקתות ולעשות טיול מאוד רטוב אחד עם בעלת המקום לורה, שמתפעלת אותו בעזרת שני צעירים מתנדבים מצרפת ומגרמניה. קשה לי להמליץ על המקום. נראה לי שבימים שמשיים זו יכלה להיות חוויה חד פעמית ולכן גם הזמנתי בהתלהבות את הבקתה.

גם כך, מדובר ב-3 בקתות עץ יפות ומרווחות, אם כי פשוטות ובהן אח עצים וחלונות ענקיים אל היער. מים? מדובר באזור בו נעשים קידוחי גז רבים והמים בברזים מריחים מגופרית. לשתות אי אפשר ולכן לורה שמה בחדר ג'ריקן ענק עם מי שתיה. לצחצח שיניים ולשטוף פנים – בעיה. אמבטיה, לעומת זאת, שווה לעשות עם המים האלה – במקום לנסוע למעיינות חמים באזור. החשמל מגיע באמצעות גנרטור.

בשל נוכחותן של חיות הפרא באזור אין להכניס מזון לבקתות ולכן מספקת לורה 3 ארוחות ביום ומגישה אותן לאורחיה בבקתת מטבח נפרדת בה היא מבשלת על גבי תנור עצים ענק. כן, כמו פעם. רמת האוכל – משתנה אבל זו הזדמנות לפגוש אנשים מכל העולם. 27 ק"מ בדרך עפר מובילים אל הבקתות ולא רחוק מהן אגם חמוד. אפשר לצפות בחיות בר. לנו יצא לראות אלקים, ארנבים, סנאים ועופות טרף מקננים. לאחרים יצא לפגוש דובים. לשיקול דעתכם.

פרק ג': פארק לאומי באנף

ביום ראשון ה- 10.7 עזבנו את ה- Wilderness, עברנו שוב דרך ג'ספר והמשכנו דרומה לכיוון פארק בנף,כבר מזמן הפסקנו לספור כמה אגמים ומפלים ראינו אבל – זה ממש לא נמאס. עצרנו ועשינו מסלול ל- Lower Sunwapta Falls – שוב, מפלים מדהימים של מי נהר האטבסקה החוצבים בסלע.

נאמנים להחלטתנו לא לעבור יותר מ-170 ק"מ ביום הזמנו מראש בדעה צלולה את אחד המלונות הפחות טובים באזור הרוקי'ס אם לא הגרוע שבהם – הקרוסינג רסורט. הרבה כסף בשביל אפס תמורה. ככה זה כשאין תחרות באזור. אני ממליצה לוותר עליו ולהמשיך לכיוון באנף. מכל מקום ניצלנו את פסק הזמן הזה ונסענו לאורך כביש 11 שסלול לאורכו של הנהר בעל השם האינסופי North Saskatchewan River- אזור די משמים אבל לאורכו פגשנו דובים רבים – כבר משהו!! בכלל, הפכנו לאלופי מציאת הדובים.

למחרת התחלנו את היום במסלול קצר לקניון Mistaya. אף הוא קניון מרהיב ביופיו שנוצר מהתחתרותם של מי הנהר מיסטייה בסלע הגיר. באגם מיסטייה היפהפה היה לנו מפגש עם עורבים מיוחדים שבחרו להתיישב ממש לידנו. לקינוח עצרנו בצומת CASTLE שמחברת את כביש 1 לכביש 1A ויצאנו למסלול בן כ-2.5 ק"מ (הלוך חזור) למפלי Silverton. זה היה יפה... בהתחלה הגענו לאורך הנהר לתחתית המפלים ואח"כ טיפסנו למקום ממנו הם נופלים. מה אומר ומה אגיד – נפלא!

 אחה"צ הגענו לעיירה באנף – עיירה ציורית ויפה עם מסעדות ובתי קפה רבים ועם אינספור תיירים. מצאנו שם מסעדת המבורגרים מעולה Eddie Burger+ Bar וטרפנו ארוחת צהריים/ערב. צ'יפס הבטטות שהוגש לי כתוספת היה אחד המעולים שטעמתי. אח"כ שוטטנו ברחובות באנף להנאתנו. עם ערב הגענו לקנמור – עיירה מנומנמת אך חביבה. שם בחרנו לבלות את הלילה ב- B&B חביב אם כי לא זול – וללא הצדקה. בערב אכלנו במסעדה איטלקית מצוינת בשדרה ה-8 בקנמור – Santa Luccia – יופי של מסעדה וגם פתוחה מאוחר יחסית.

יום אחרון בהרי הרוקי הקסומים. נסענו שוב לבאנף ועשינו טיול באזור מגרשי הגולף העצומים, שם פגשנו באיילים קנדיים, ביקרנו באשדות הנהרBow , נסענו 10 ק"מ לאורך כביש המקיף את באנף וממנו צפינו על נהר Bow ועל העיירה. באחת התחנות בדרך הלכנו לראות את צריחי אבן החול (Hoodoos) שנוצרו מפעילות המים והרוח, מאוחר יותר טיפסנו בדרךMount Norquay התלולה לתצפית מדהימה על באנף ועל מסילת הברזל והרכבות שאין להן סוף, נסענו לאגם מינאוואנקה שנוצר ע"י סכר עצום והלכנו ברגל עד לקניון Stewart היפה.

לקראת ערב נסענו לקלגרי, משם נטוס למונטריאול. ישנו בקרבת שדה התעופה במלוןDAYS INN. מומלץ! מחר נחזיר את הרכב ונטוס למונטריאול - החלק השלישי והאחרון בטיול הגדול שלנו. ועל כך יסופר בחלק החמישי והאחרון.