כפרי אבן, אגמים, מעברי הרים ובריכה גנוזה
אנחנו ממשיכים מחלקו הראשון של הטיול בטיצ'ינו אל החלק השני ומגלים מדי יום תגליות חדשות.
היום השביעי - בלינצונה – שוק השבת והמבצרים
היום נחזור לאחור בזמן ונבקר בעיר הלומברדית בלינצונה – Bellinzona בירת טיצ'ינו, על טירותיה ושווקיה. את כל המידע על העיר המיוחדת הזו תוכלו למצוא כאן.
הכיכר המרכזית של בלינצונה ביום השוק
בלינצונה יושבת בעמק לבנטינה, למרגלות האלפים ויש בה כ-18,000 תושבים. כיוונו להגיע לכאן ביום שבת כי בכל שבת, בין 8-13 הופך מרכז העיר העתיקה לשוק מדהים – הטוב ביותר שהיינו בו בטיצ'ינו: מוצרים מקומיים, ירקות, פירות, מאפים ולחמים, וגבינות – בעיקר קשות מההרים. כדאי לנסות את Vallemaggia, Blenio, Piora, Gottardo. תמצאו כאן גם עבודות יד, קישוטים, תכשיטים, כלי קרמיקה, טקסטיל – ומה לא... והכול עליז ושמח, בתי הקפה בכיכר המרכזית מלאים באנשים. המולה שכיף להשתלב בה. אחרי שהתמסטלנו מהניחוחות והטעימות, התישבנו בשולחן שהתפנה בכיכר ההומה והתמוגגנו מהאווירה, ומהקפה והמאפה.
חנינו ממש ליד הכיכר המרכזית של העיר ומשם גם פנינו לבקר באטרקציה העיקרית של בלינצונה – המבצרים המדהימים שלה. הללו נבנו במאה ה-15 והם משתלבים בצורה מושלמת בעיר ובחייה. שיטוט בהם יכול להמחיש איך בנו ביצורים בימי הביניים. לא סתם הם הפכו לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
מבצר קסטל גרנדה משקיף על בלינצונה
אני ממליצה לבקר בשני מבצרים בלבד. זה בהחלט מספיק.
אל הראשון - קסטל גרנדה (Castlegrande), הגענו כאמור ברגל מהכיכר המרכזית בה ישבנו לשתות קפה. עלינו במעלית מהחניה המקורה של Piazza del Sole והסתובבנו בחצרות הפנימיות, השבילים ועל קטעי החומה. בדיוק התקיימה כאן חתונה וזה בהחלט תרם לאווירה החגיגית של המקום. מכל פינה בחומה נשקף נוף העיר וסביבותיה ויש כאן גם מסעדה- גרוטו סן מישל, עם מרפסת שמשקיפה על כל האזור. ויש גם מוזיאון, שלא ביקרנו בו.
קסטל גראנדה
קסטל גרנדה
אל המבצר השני - מונטבלו (Montebello) נסענו ברכב, חנינו מאחור וטיפסנו פנימה. המבצר הזה הרשים אותנו יותר מהראשון ואיפשר לנו לבדוק גם את הבפנים. הוא נבנה במאה ה-13 כבית אצולה למשפחת רוסקוני, הפך למבצר במאה ה-15 ונרכש על ידי משפחת גירינגלי במאה ה-18. היא העניקה אותו לקנטון טיצ'ינו ב- 1903. באחד המגדלים יצרו סוג של מוזיאון: אתה עולה במדרגות ובכל קומה נגלית לנו תקופה אחרת של המבצר. ממחיש ומרשים. ואיזה נוף נשקף ממנו..
montebello
על המבצר השלישי סאסו קורבארו(Sasso Corbaro) וויתרנו. במקום זה עלינו לשכונה הגבוהה של בלינצונה ומצאנו "אוצר" בדמות בית שתכנן האדריכל הנודע מריו בוטה.
בית פרטי בבלינצונה בתכנון מריו בוטה
היום השמיני - aValle Maggi ו- Valle Bavone
Valle Maggia התגלה כאחד העמקים היפים, אם לא ה- בטיצ'ינו. מסתורי ומכשף עם המדרונות התלולים, הצללית הצרה שלו, המבנים והבתים מאבנים שחורות והמפל הקסום שבקצהו. העמק הזה כבש אותנו כליל. עברנו דרך הכפר Maggia, חלפנו על פני מפל המים שלGiumaglio , והגענו ל- Cevio – כפר חביב ששווה לעצור בו רק בגלל ציורי הפרסקו שעל הבתים במרכז.
ציורי פרסקו ב- Cevio
משם המשכנו לכפרBignasco ועם מעט עזרה מהמקומיים מצאנו את גשר האבן היפה שחוצה את נהר מאגיה.
גשר אבן ימי ביניימי מעל נהר מאגיה ב- Bignasco
זה היה עניין של רגע עד שהדרך קראה לנו ומאחורי הגשר טיפסנו ברגל אל הכפר וירדנו דרך היער, בשביל מכוסה עלי שלכת, לרכב. הכי כיף זה למצוא מסלולים יפים ולא מתוכננים כאלה בדרך.
מ- Bignasco טיפסנו אל הכפר Mogno שקם לתחיה וזכה לפריחה מחודשת לאחר שמריו בוטה, האדריכל הנודע מטיצ'ינו, בנה בו את הכנסייה הייחודית שלו, על חורבות כנסיית Chiesa di San Giovanni Battista שנבנתה בשנת 1636 וקרסה במפולת בוץ בשנת 1986. ב- 1998 עמדה הכנסייה החדשה של בוטה על תילה.. והיא מיוחדת. ובהחלט שווה, שווה מאוד ביקור..
הכנסיה של מריו בוטה ב- Mogno
מעבודותיו האחרות של מריו בוטה תוכלו להתרשם כאן
בתי הכפר Mogno עצמו, שהיה שכוח אל עד לבניית הכנסיה ע”י בוטה, שוקמו ונבנו תוך שימור אופיים המקורי. רובם משמשים היום כבתי קיץ..
הבניין היחיד שנותר בשלמותו אחרי מפולת הבוץ שהחריבה את הכפר
הבתים המשוחזרים של הכפר Mogno
אפשר לנסוע ל- Fusio (אנחנו לא היינו שם) ומשם לחזור לאורך עמק המאגיה הקסום עד לצומת הנהרות Maggia ו- Bavona, לפנות ימינה לעמק Bavona לכיוון הכפר Foroglio.
הגענו ל- Foroglio בשעות אחר הצהריים. האור הרך שימש תפאורה נפלאה לכפר, למפל העצום שנראה מרחוק ולמסעדת הגרוטו La Froda אליה היו מועדות פנינו. זה המקום לספר שהמסעדות בטיצ'ינו נקראות גרוטו. בעבר הן שמשו מערות לאחסון מזון. התפריט בלה פרודה, כמו במסעדות אחרות בהן אכלנו, כולל פולנטה עם בראזאטו (בשר) או גבינת גורגונזולה ופיצוקרי - פסטה כוסמת.
אורות המסעדה נצנצו מרחוק ושיוו לכל התמונה הזו מראה לא מציאותי. אומרים שמגישים כאן את הפולנטה הטובה ביותר באזור. היה באמת טעים. גם שאר המנות היו מצוינות.
מסעדת גרוטו La Froda ב- Foroglio
זה היה בהחלט יום מרגש.
היום התשיעי - מעברי הרים באלפים
יצאנו ליום שלם של טיול ברכב - כ-238 ק"מ במעברי ההרים של האלפים השוויצריים – מדרום. בתחילה היססנו. מה, נשב ברכב שעות? אבל כמה זה היה מהנה. או כמו שדניאל הבטיח: Spectacular.
מהבית נסענו ל- Biasca, משם ל- Valle di Blenio , Olivone ו- Lucomagno Pass, משם ירדנו צפונה ל- Disentis (Graubünden Canton), עלינו מערבה ל- Oberalp Pass והמשכנו ל- Andermatt (Canton Uri).
משם למעבר גוטהרד בטיצ'ינו, למטה ל- Airolo והביתה. יום מרהיב – התמונות יעידו. הכול תלוי כמובן במזג האוויר. אנחנו לא כל כך האמנו לתחזית והבאנו איתנו עננים ושמש. היה מדהים!!
היום העשירי – חזרה ל- Val Verzasca, ביקור ב-Corippo ובאסקונה
ביום זה החלטנו לחזור לואל ורצאסקה, שממנו כל כך התלהבנו בפעם הראשונה ולעשות את המסלול לאורך הנהר, הפעם בגדה הנגדית לזו שממנה טיפסנו בפעם שעברה. החלטנו לקחת את היום הזה באיזי. מה יש למהר. כבר היינו מבושמים מהטיול הזה והיה פשוט כיף להאיט קצת.
פינה ב- Corippo
אז הפעם עקבנו, בהחלטה של רגע, אחרי השלט לכפר, שבהמשך התברר שהוא הכי הכי יפה שהיינו בו בטיול – Corippo. ואני לא מגזימה. הקסם, היופי, הראשוניות, הנוף המדהים ונקודות החן שגילינו סביבו היו פשוט WOW. טיפסנו בדרך המתעקלת והנה הוא הופיע לעינינו. בתי אבן שחורים עם גגות צפחה שנראו בחלקם נטושים, כנסיה קטנטונית עם כיכר זערורית ו- איך לא!! בית קפה חמוד, אליו נחזור בהמשך.
אוי – Corippo
טיפסנו במעלה סמטאות האבן הציוריות של הכפר ואף פגשנו איש שבע ימים ואישה זקנה כפופה, שסיפרו לנו בתנועות ידיים שבכפר הזה נשארו רק 12 איש. כל השאר עזבו אותו, " כולם נשא הרוח, כולם סחף האור.... כבר נתגרשה מכל הזוויות, רק עוד פינת סתר שוממה וקטנה נשארה - כולם נשא האור..", כדברי השיר "לבדי" של חיים נחמן ביאליק. מצטערת אם זה נשמע לכם קיטשי, ומתפייט ונסחף מדי, אבל באמת התרגשנו. בהמשך חזרנו גם לביאליק...
נגענו בקירות, הצצנו בחדרים, ישבנו תחת סככת גפן על ספסל אבן ויצאנו מקצה הכפר בשביל שהוביל לגשר עץ ליד מפלון, מעל הנחל. אני פשוט אראה לכם את הצילום..
הנחל נראה מכושף. הוא יצר בריכה, ועלי השלכת הצבעוניים התפזרו על פניה כמו בציור סוריאליסטי..
משם חזרנו לכפר, בלענו עוד ועוד את המראות..
והתיישבנו במרפסת בית הקפה/מסעדה מול נוף עמק ורצסקה. היינו עדיין תחת רישומה של הבריכה המכושפת ומשום מה שוב לא יכולנו שלא לחשוב על חיים נחמן ביאליק ועל שירו "הבריכה". ושתבינו, אף פעם לא הייתי מחסידיו. אבל זה כל כך התאים. אז, פשוט נכנסנו לאינטרנט והקראנו בקול את השיר. עד הסוף... בלי להפסיק...
כשחזרנו מטיצ'ינו ארצה, קראנו שהכפר Corippo אמור להפוך למלון. היה הרבה רעש סביב העניין הזה.
חשבתי שכבר אי אפשר לשבור את השיא הזה, אבל המסלול הרגלי שעשינו בגדה השמאלית של נהר הורצסקה הוכיח לי שיש שיאים רבים בטיול הזה. הלכנו מאושרים לאורך הנהר, ירדנו לגדותיו,
נהר Verzasca
דרכנו על עלי שלכת וערמונים, מצאנו פטריות
ובנינו, כמו רבים לפנינו, מגדלים מחלוקי אבן. איזה יופי!!
חזרנו הביתה דרך אסקונה (Ascona) המכונה "הפנינה של אגם מאג'ורה". הבתים צבעוניים, הרחובות האלגנטיים, חנויות היוקרה והמעדניות וכמובן מסעדות ובתי קפה לרוב.
Ascona
וכמובן הנמל הקטן על אגם מאג'ורה, הסירות, הברבורים, העצים ובתי הקפה
תוכלו לעשות באסקונה סיור רגלי מעגלי קצר כפי שמומלץ כאן
למחרת, בדרך לשדה התעופה מלפנזה ליד מילאנו, נזכרנו שלא היינו בסטרזה, שלא שטנו לאיי בורמיאו ושלא ביקרנו בעוד אלף ואחד מקומות. זה ממש, אבל ממש לא הפריע לנו. בטיול הזה, כמו שכבר כתבתי, נהנינו מכל רגע ובעיקר גילינו חבל ארץ חדש ומדהים עבורנו. מבחינתנו הטיול תם אך לא נשלם. בטוח שנגיע לכאן שוב בעתיד.
