שבועיים וחצי ביפן - חלק שני - היערכות והיכרות

פרק שני ובו יסופר על ההיערכות וההיכרות עם יפן ובעיקר על קיוטו

ההיערכות וההכנות

פעם ראשונה ביפן - החלטנו שנגיע בחודש נובמבר. למה? כי החבר היפנולוג שלנו אמר שחודש נובמבר הוא החודש הנוח ביותר לביקור ביפן, הן מבחינת מזג האוויר והן מבחינת מספר התיירים. הוסיפו לזה שאנחנו "חולים" על צבעי השלכת – והפור נפל. כהרגלי התחלתי לתכנן את הנסיעה כשנה מראש. לי זה טוב... ובראש שלי אני בעצם לא מפסיקה אף פעם לטייל. ברגע שהיה אפשר רכשנו כרטיסי טיסה. החבר אמר להתחיל באוסקה/קיוטו ולסיים בטוקיו וכך עשינו. בן זוגי, שלא מוכן לטוס למעלה מ-4 שעות, וגם זה הרבה בשבילו, הטיל וטו על מחלקת תיירים. אז חסכנו כסף וקנינו מושבים במחלקת תיירים פרימיום. זה היה חכם - ויקר. הבחירה בחברת קתאי פסיפיק הייתה חכמה לא פחות. אם כי שמעתי שקוריאן אייר מצוינת גם כן. מובן שלא הצטערנו.

החלטתי שלנסיעת ההיכרות הזו עם יפן ובהתאם לכסף שהיה לנו, נסתפק ב-17 יום ברוטו. כמו תמיד, נסענו לבד ולא בטיול מאורגן. כמו כל דבר בצה"ל חילקתי את הטיול ל-3 חלקים: קיוטו, האלפים היפנים ועמק קיסו, ו-טוקיו. כל אחד 5 ימים. מסקנות בסוף..

מובן שהזמנתי את המלונות זמן רב מראש, וזה הוכיח את עצמו הן במבחר והן במחיר. זה דרש ממני לתכנן מתווה כללי לטיול ולקבל מושג ראשוני לאן אנחנו נוסעים. וכמובן לבדוק את מחירי השכרת הרכב כי באלפים טיילנו ברכב.

לא תאמינו, היו גם קצת חששות: ומה אם אני לא אוהב - את הנופים? האנשים? הערים? התרבות? האוכל? ואם לא יבינו אותנו? ואיך ננהג מצד שמאל? ספוילר – החששות נעלמו ברגע שנחתנו באוסקה.

ההכנות האחרונות כללו:

1. רכישת תכנית אינטרנט ושיחות ב- Mobile019 – 6 ג'יגה גלישה ו-15 דקות שיחה. כ-200 ₪ -מומלץ ומצוין. לא דאגנו לרגע והייתה לנו קליטה לאורך כל המסלול.
2. רכישת מטען נייד (שלנו היה של אנרג'ייזר) 10,000 mAh– 150 ₪ - הכרחי ומעולה.
3. כרטיסי suicaשקיבלנו מחבר – מתאימים לכל אמצעי התחבורה הציבורית במקומות בהם היינו. חוץ מקווים מסוימים. אם לחבר אין, קונים בכל חנות נוחות או תחנת רכבת ומטעינים. זה ה"רב-קו" של יפן. כשנגמר, מטעינים שוב.. עושה את החיים שם יפים וקלים.
4. לא קנינו JR Pass. עשינו חשבון (בעזרת אתר Hyperdia), שלנסיעות שלנו זה לא ישתלם. פשוט קנינו יום מראש כרטיסי רכבת לנסיעות הארוכות.
5. קנינו יינים ב- change בארץ תמורת השקלים שהיו לנו, בשביל ההתחלה, ויינים בדואר היפני וב"משרדי כרטיסים", תמורת דולרים ויורו שהיו לנו. אין טעם ולא כדאי להמיר דולרים ויורו ליינים בארץ (עמלה כפולה).
6. הצטיידתי בכדורי שינה שיעזרו להתגבר על הג'ט לג. הסבר בהמשך.

במהלך כל ההכנות נעזרתי בעצות מועילות מאנשי קבוצת "יפן למטיילים" המופלאה בפייסבוק.

היום הראשון – טיסה והיכרות ראשונית

בחלקו הראשון של הפוסט על יפן סיפרתי על האנשים שעושים אותה למה שהיא. בחלק זה אספר על ההיכרות הבלתי אמצעית עם התרבות, האמונות, המבנים והגנים של האנשים האלה. הפעם - בקיוטו.

בשעה 14:30 ביום המיועד המראנו. היה נוח ונעים. חניית ביניים בהונג-קונג ב-8 בבוקר שלמחרת והמראה לאוסקה. להפתעתי הזמן עבר די מהר. אולי בגלל המושבים הנוחים והסרטים. נחתנו באוסקה ב-12:35 בצהריים. בדיוק איפה שקראתי, מול תחנת האוטובוס לקיוטו, קנינו כרטיסים ואנחנו על ה- Limusine Bus -מדויק כמו שעון יפני - בדרכנו לקיוטו. אם אתם לא רוצים שהיפנים ייעלבו, אל תעזרו להם להעמיס את המזוודות שלכם על האוטובוס. כל אחד והג'וב שלו..

שעה וחצי והגענו לתחנת קיוטו, משם לקחנו מונית למה שיהיה "הבית" שלנו ב-5 הימים הקרובים – מלון Rinn Gion Bishamon באזור גיון המרכזי בקיוטו. מלון חמוד עם 16 חדרים, חדר גדול, יחסית לחדרי המלון ביפן, שכלל גם פינת ישיבה קטנה, פינת מחשב קטנה, מטבחון קטן וחדר אמבטיה קטן. היה יופי!! את רוב המלונות הזמנתי דרך אתר Agoda – הדילים שלהם היו טובים יותר, אבל במקרה הזה הזמנתי דרך Booking כי היה דיל יוצא מן הכלל. ותמיד, אבל תמיד, אני בודקת חוות דעת והמלצות ב- TripAdvisor לפני שאני מחליטה סופית.

זהו, התחלנו את הטיול.. השעה כמעט 3 אחה"צ, החודש נובמבר, ב- 4:30 מתחיל להחשיך. הנחנו את המזוודות בחדר ומיהרנו לצאת לסיור להכרת הסביבה. האדרנלין עבד, העייפות הייתה כלא הייתה. הלכנו לאן שרגלינו הובילו. על ההתחלה הבנו שהגענו לעולם שונה.. בקצה הסמטה הציץ לו מואר באור בין הערביים מקדש Hakan-ji. רגע, זה אמיתי...

מקדש Hakan-ji

אנשים לבושים בקימונו, לאו דווקא יפנים. הרבה תיירים מסין. מקום קדוש קיוטו והתיירים כמו גם המקומיים רוצים להרגיש חלק ממנו. התלבושת היא חלק מהעניין. בגלל זה יש בקיוטו המון חנויות להשכרת קימונו ורחובות העיר מלאים בגברים, נשים וילדים הלבושים בלבוש המסורתי.

בשיטוטינו הגענו למקדש שבחצרו קישוטים צבעוניים. נפגוש רבים בהמשך, והתלהבנו כמו ילדים:

הרעב החל לדגדג וחיפשנו לאכול "משהו קטן". בכניסה למסעדות ביפן יש ווילון ופנס. אם הווילון תלוי והפנס דולק, המסעדה פתוחה. מה היא מציעה? אם אתם רוצים לדעת תיאלצו להסיט את הווילון ולהציץ פנימה. נראה לכם? מוזמנים. ואל תשכחו לתרגל בבית אכילה בצ'ופ סטיקס. אם נורא תרצו תוכלו לבקש מזלג, אבל לא תמיד יש.

אכלנו את הראמן הראשון שלנו. היה טעים. השעה הייתה 7 בערב, חזרנו למלון והלכנו לישון. לא לפני שלקחתי חצי כדור שינה. ככה אני מסדרת את הג'ט לג שלי. נכון שהיינו הרוסים מעייפות אבל הכדור עוזר להכניס את הגוף למשטר היממה החדש. למחרת קמנו ב-7 בבוקר כמו חדשים. וזהו – נגמר הג'ט לג.

היום השני: סיור ב– Higashiyama: מקדש Tofuku-ji,  Kiyomizu-dera

ו- Gion

כמו בכל טיול שלנו בערים הזמנו ליום השני לשהותנו בקיוטו מדריכה דוברת עברית שתספר לנו על ההיסטוריה, התרבות והאופי של העיר. התמזל מזלנו ובחרנו בשירי ליבר מילוא – דוקטור לתרבות יפן באוניברסיטת אוסאקה, שמתגוררת ביפן מזה 5 שנים עם בעלה וילדיה. שירי מדהימה ומקסימה, העשירה אותנו בידע עצום וגרמה לנו להבין יותר את התרבות היפנית. כמה למדנו ממנה... הסיורים הפרטיים ביפן כלל לא זולים, בהשוואה לאירופה למשל, אבל היינו רק שנינו, טיילנו ביחד כ-7 שעות ונהנינו מכל רגע. היה שווה כל דולר.

שירי ליבר מילוא – גן “סודי”

אז איפה היינו? התחלנו בקרבת המלון, במקדש השינטו Yasui Konpigaru שבחצרו אבן קדושה ענקית עם "חור", מכוסה כולה דפי נייר שעל כל אחד מהם בקשה של מתפלל. היפנים מאמינים שלאבן הזו יכולת לנתק מערכות יחסים רעות (לא רק עם אנשים) ולבנות מערכות יחסים חיוביות. הם רוכשים דף תפילה (katashiro) תמורת 100 יין, כותבים עליו איזה מערכת יחסים ברצונם "לשבור", ולאחר מכן זוחלים דרך החור לצד השני, מדביקים את דף התפילה על האבן, חוזרים בזחילה ומתפללים, בתקווה שהבקשה שלהם תתגשם.

אבן הבקשות - מתפללים לשיפור יחסים

רוב המתפללים המבקרים במקדש שינטו, וגם "סתם" תיירים – כמוני למשל :) קונים אומיקוג'י, שאמור לנבא את עתידם. אומיקוג'י היא פיסת נייר עליה כתובה נבואה (טובה או רעה) או עצה לחיים במגוון נושאים: בריאות, אהבה, כסף וכו'. משלמים 100 יין (4 ₪), מנערים את קופסת מקלות הבמבוק ומושכים את המקל המבצבץ. על פי המספר שעליו פותחים את המגירה המתאימה ושולפים דף נייר ועליו הנבואה. כאן עליכם כבר לבקש תרגום. אם הנבואה לא נראית לכם, עליכם לקשור אותה לחבל או עץ. אל תשמרו אותה, כדי שהמזל הרע לא ידבק בכם חלילה. אם הנבואה נושאת חן בעיניכם, שמרו את הדף קרוב אליכם. אפשר גם מתחת לכר – בלילה.

במקדש תולים המאמינים לוחיות עץ בשם קאנג'י (הסימניות היפניות) עליהן הם כותבים את תפילותיהם. כל אחד יכול לרכוש לוחית תפילה מוכנה כזו בכ- 500 יין, לשמור או להעניק ליקיריו.. מתנה נחמדה :)

אומיקוג'י תלויים על חבל וקאנג'י 

לפני הכניסה למקדש בודהיסטי ושינטואיסטי חשוב שנטהר את עצמנו עם מים. לכן, בכל כניסה למקדש יש מקווה מים טהורים עם כף עץ לשטיפת הידיים.

בכל מקדש יפני יש עמדת תפילה עם מיכל לכסף ופעמון. אתם מתקרבים, זורקים מטבע למיכל, מבקשים בקשה, מצלצלים בפעמון ומוחאים כף 3 פעמים.. אין ספק – בקשתכם תתמלא..

המשכנו לשוטט ברחובות Higashiyama, פוגשים במבנים קדושים, בניינים מיוחדים והמון גנים יפים שנחבאים בעומק הסמטאות.

גן בסתם רחוב בקיוטו

וכך הגענו למקדשtofuku-ji- מקדש זן יפהפה. מה שיפה במקדשים היפנים, אפילו יותר מהמקדשים עצמם, הם הגנים שלהם. לכל מקדש יש גן יפה ומרשים. חלק מהגנים "רטובים" וחלקם גני זן "יבשים". באופן אישי אני אוהבת מאוד מאוד את גני הזן כי יש בהם משהו אסטטי, נקי ומסתורי. גן הזן של מקדש טופוקוג'י המם אותנו ביופיו.

המשכנו למקדשkiyomizu-dera– "מקדש המים הטהורים", שהוקם בשנת 780 ומשויך לזרם ה"הוסו" (Hosso) בבודהיזם היפני. בשנת 1994 הוכר המקדש כ"אתר מורשת עולמי" של אונסק"ו. הוא ממוקם על גבעות מיוערות במזרח קיוטו ומהמרפסת היפהפיה שלו ניתן להשקיף על כל העיר.

מקדש Kiyomizu-dera

זה הזמן והמקום לספר שהיפנים מתגוררים בעיקר בעמקים שכן הגבעות וההרים הם משכנם של השדים והרוחות. המקדשים נבנו על מנת להגן על היפנים מפני הרוחות הללו. לכן לא תמצאו כמעט יישובים במקומות הגבוהים.. לכן גם תמצאו על הגגות דמויות שדים ומפלצות מפחידות, שנועדו להבהיל ולהבריח את הרוחות.

מפלצת לגירוש שדים

הגיע הזמן לארוחת צהריים. שירי לקחה אותנו למפעל טופו ידוע בקיוטו, אליו צמודה מסעדה מפורסמת - okabeya, עם מגוון מנות עשויות טופו לסוגיו. עבור חובבי הטופו מדובר בגן עדן. התיישבנו ודגמנו מבחר מנות. ה-מעדן בתחום הוא הקרום שנוצר עם חימום הטופו הנוזלי בקדירה גדולה אשר מונחת על גבי מחמם. לא רע. בטיול הזה החלטתי לנסות ולטעום מהכול (נו טוב, כמעט הכול). אז טעמתי גם טופו, לא שאני משתגעת על המרכיב הזה...

מסעדת הטופו Okabeya

שבעים, אבל בהחלט לא מקיוטו, לקחנו מונית והגענו ל-Fushimi-inari Taisha- המקדש המפורסם בכ- 1,000 שערי הטורי הכתומים שלו – תרומתם של אנשים וחברות כאות תודה על הצלחתם. הטורי משמש חיץ בין המקדש הקדוש לבין העולם החילוני. שמו של כל תורם מוטבע על גבי השער. תשלמו יותר, תקבלו טורי גדול ומכובד. תשלמו פחות, תקבלו טורי קטן ורזה. ומדובר בסכומים הנעים בין 400,000 יין לשער קטן עד יותר ממיליון יין לשער גדול. לבד מהתרומה הראשונית יהא עליכם לשלם מדי שנה דמי "חכירה" וטיפול עבור הטורי שלכם – ולא – פשוט יהרסו אותו וההשקעה תרד לטמיון, ביחד עם הכבוד..

שערי טורי כתומים

שורת העמודים הולכת ומטפסת במעלה ההר, עד ליער שעל הר אינארי הקדוש (אינארי הוא אל האורז בדת השינטו). בדרך פסלי שועלים רבים עם סינרים אדומים - שליחיו של אינארי.

זה היה האתר הכי צפוף בטיול שלנו – עמוס בתיירים ומאמינים, אבל מרשים ויפה. למדנו את הלקח שלנו ובשאר המקדשים בהמשך הטיול, ביקרנו לקראת השקיעה וסגירת המקדש. זה בפירוש הוכיח את עצמו – גם יותר יפה באור השקיעה וגם פחות צפוף.

כמעט הסתיים לו יום עמוס ומהנה. חזרנו לאזור גיון בו נמצא המלון שלנו ושוטטנו בסמטאות היפהפיות של הרובע העתיק, בהן נשוטט מדי ערב ונפגוש גיישות וגיישות מתלמדות המכונות כאן מאיקו. כבר היה ערב. ניגשנו למסעדת הראמן Musoshin Gion, שעליה "שמנו עין" כבר בסיור של אמש והיה פשוט ונפלא כאחד - יופי של ראמן שמזמינים במכונה בחוץ באמצעות לחיצה על צילום המנה ותשלום במקום. שבעים ועייפים חזרנו "הביתה".

היום השלישי: ביקור בתערוכה, שוק נישיקי ואזור הגיישות Gion

כמדי יום בטיול התעוררנו ב-7 בבוקר. פתחנו אותו עם ארוחת בוקר שכללה סלט שמרכיביו נרכשו בסופרמרקט המדהים הקרוב, שעוד נחזור אליו שוב ושוב בהמשך; פריכיות אורז ואבוקדו וכמובן חביתות וקפה טעים שנקנו ב- 7-eleven מתחת למלון (תמצאו חנויות קונביני כאלה בכל פינה. הן פתוחות 24/7 ויש בהן ה-כ-ל.) ככה נעשה כל בוקר. את ארוחת הבוקר שלנו אנחנו אוהבים להכין לבד ולאכול "בבית".

באופן ספונטני החלטנו לגשת היום לתערוכהYayoi Kusama Pumpkin Forever  

במוזיאון לאומנות עכשיווית בקיוטו, 2 דקות הליכה מהמלון שלנו. Yayoi Kusama התפרסמה בעיקר בזכות הדלועים שהיא מציירת ומוצגים ברחבי העולם, והתערוכה הייתה מרשימה. המוזיאון היה פעם מקדש ולכן חלצנו נעליים והסתובבנו יחפים. אתם יודעים מה? זה ממש נחמד להסתובב עם גרביים בתוך המבנים הללו. יש גם גן יפה ויצאנו לסייר בו.

משם נסענו לשוק נישיקי. תכננו לבקר שם שעה-שעתיים. בסופו של דבר טיילנו בשוק כ-5 שעות מרתקות וטעימות. איזה כיף היה....

שוק נישיקי המדהים

עייפים ורצוצים וויתרנו על שאר התכנית ליום הזה, וחזרנו למלון דרך רובע הגיישות העתיק של גיון. רובע קסום עם בתי עץ וסמטאות חשוכות ויפות. המון מסעדות קטנות, תעלות ובתי קפה. 

רובע הגיישות העתיק גיון

האטרקציה כאן היא לראות את ההתקהלות מול מסעדה או בית תה, מהם מצפים שהגיישה תצא. במאמר מוסגר, הגיישה או המתלמדת הצעירה שלה – המאיקו - היא בעצם אשת בידור יפנית מסורתית, שלמדה ריקוד ונגינה, שירה, ספרות, טקס תה וקליגרפיה. היא מוזמנת לארוחת ערב, מפגש או מסיבה ע"י אנשי עסקים שבהחלט יכולים להרשות זאת לעצמם. מחיר ארוחת ערב כזו יכול להגיע ל-80,000 יין (כ-800 דולר).

לא ברור איך יודעים שהגיישה יוצאת אבל בבוא הרגע, היא יוצאת בהדרת מלכות ונעלמת אל האופק במונית שמחכה לה. מסביב, תיירים וגם מקומיים עומדים בהיכון עם המצלמות והסלולריים ומצלמים ללא הכרה. כן, יש בזה משהו מסקרן..

קנינו בסופר "שלנו" ארוחת ערב טעימה – ולישון..

נתראה בחלק השלישי – המשך הסיור בקיוטו..