כשתכננתי את הסופש בסופיה (להלן, פוסט קודם), חיפשתי מה ניתן לעשות בעיר טרם סגירת הטיול. אחרי שראיתי שניתן לטייל בסביבה, ובערי הבלקן במדינות הסמוכות, החלטתי שזה יכול להיות גיוון נחמד בטיול. ובמיוחד הגדילה עשות הסוכנת שלי שאמרה לי שסופיה משעממת. ובכן, הסופ”ש כולו היה נחמד וממצה, וגם הביקור בסקופיה היה מעניין ומשכיל.

את הטיול סגרתי מבעוד מועד דרך חברת viator, והטיול עצמו עלה לי כ 160 דולר (ככל שיש יותר בקבוצה שלכם, עלות הטיול פוחתת).

ביום הטיול (שבת) הגיעו לאסוף אותי בבוקר ב 7:50 באוטו טרנזיט חדיש (זה לא כ”כ עזר לנו בחזור, ועל כך בהמשך). הוואן היה מלא לחלוטין עד היציאה מסופיה, כך שההחלטה על מיקום הישיבה היתה חשובה, מאחר ומדובר ב 3.5 שעות לצד (!) כולל מעברי גבול. בולגריה שייכת לאיחוד האירופי, בעוד שמקדוניה (שהיום נקראת צפון מקדוניה) – לא. לכן נדרש מעבר הגבול, שהינו יציאה מהגוש האירופי לאחת ממדינות הבלקן שהיתה שייכת בעבר ליוגוסלביה. יוגוסלביה התפרקה ל 6 מדינות- מי הצליחו יותר (סלובניה) ומי הצליחו פחות (מקדוניה, קוסובו). מעבר הגבול בין סלובניה לאיטליה, לדוג', הינו מעבר גבול ככל מדינות אירופה השייכות לגוש.

אחרי סיבוב של כארבעים דקות בעיר לאיסוף, יצאנו בסביבות תשע לדרך החוצה מסופיה. מזג האוויר היה מושלם, נסענו קצת סביב ההרים המקיפים את העיר מערבה, למקדוניה. עצרנו בתחנת דלק לנשנוש בוקר (לחובבי הקפה, כשאני לקחתי בניצה שהיתה ממש ליגה ב 2 ש”ח- מפתיע לקבל בתחנת דלק מאפה כ”כ איכותי). אחרי כשעתיים הגענו למעבר הגבול. עוברים דרך המכס וביקורת גבולות בשתי המדינות. אחרי כ 10 דקות במעבר הגבול היינו במקדוניה. הוזהרנו מראש כי הכבישים לאחר מעבר הגבול הם dodgy- ואינם טובים ככבישים בבולגריה. משם, יש כ 120 ק”מ עד ההגעה לסקופיה. ובכן, אכן, הכבישים לאחר מעבר הגבול היו לא מדהימים, אולם לאחר כחצי שעה הם חזרו להיות בסדר גמור. ממעבר הגבול ועד סקופיה עצמה- כשעתיים נהיגה.

נופי המדינה דומים מאד לנופיה של בולגריה, וכמו סופיה שמוקפת הרים, גם סקופיה הינה עיר בירה מוקפת הרים. לפני הטיול לא ממש שמעתי רבות על מקדוניה, אבל היא מוקפת במדינות מוכרות- בדרומה יוון, ממזרחה- בולגריה, ממערב- אלבניה, מצפונה סרביה וקוסובו. הדריך אותנו בחור נחמד בשם מייקל שהינו מדריך מקדוני מקומי (אישור המדריך של דניאל שהסיע אותנו למקדוניה, אינו תקף במקדוניה אלא בבולגריה בלבד). אחד הדברים הראשונים שהסביר לנו מייקל, היה כי הצעירים המקדוניים מחפשים את הצלחתם בחו”ל. הם לומדים ומשכילים במדינתם, ואז מחפשים החוצה, כי לא ניתן להתפרנס כמו שצריך במדינה שהתמ”ג שלה הינו כ 15 א' דולר לשנה, וזאת בהשוואה לשאר מדינות אירופה, ואפילו בולגריה השכנה שהתמ”ג שלה הינו 21 א' דולר לשנה.

העיר סקופיה היא עיר הבירה, והיא נחלקת לעיר החדשה והישנה, ואכן, יש בעיר וייב של חדש (המון בניינים חדשים שנבנו החל משנות האלפיים), אבל עם טאצ' יווני עתיק.

המון עמודים קורינתיים ודוריים, בבניינים שעשויים משיש לבן ומרשים. יש כמה גשרים שמחברים בין העיר העתיקה לחדשה, שיש בה מין בלגן עיצובי- מצד אחד התרבות היוונית העתיקה, אלכסנדר מוקדון והחבר'ה, ומצד שני, הכיבוש העות'מני שלא פסח גם על מקדוניה ומשם הגיעו מסגדים ושווקים בסכנון טורקי.

נכנסנו ברגל לעיר העתיקה, לאחר שעברנו כמה פסלים מרשימים מאד של אלכסנדר הגדול, אביו פיליפ, וכן מזרקה שעליה פוסלו אלכסנדר ואימו אולימפיה בשלבים שונים בחייהם. מרשים מאד, אבל פחות מרשים כשנזכרים שלא ברור מי דאג לרציחתם של אחיו של אלכנסדר ואביו, היו סברות שמדובר באימו נוטרת הטינה, והיו גם סברות שמדובר באלכסנדר עצמו. ובכן, אנחנו לא יודעים. מה שבטוח, משפחות המלוכה היווניות/מקדוניות/מצריות בעת העתיקה היו מסוכסכות מדי. ממש כשאבא ואמא בני דודים.

החלפנו קצת כסף ממש אחרי בית המרחץ בכניסה,

במקום שהומלץ על ידם לקבלת שער חליפין טוב יותר – אני החלפתי 30 לבה בולגרית וקיבלתי 900 דינר מקדוני. אפשר לקנות לא מעט בכסף הזה. מגנט, לדוג', עולה 60 דינר, שזה בעצם אירו אחד.

הוזהרנו לשים לב לסמטאות, שיילכו ויהפכו לצרות יותר ויותר, כך שלא נלך לאיבוד בעיר העתיקה ונפספס את היציאה. העיר העתיקה ושווקיה מאד מזכירים את איסטנבול, וערים דומות לה. יש שם בתי קפה ומסעדות בנוסח שווארמיות ומאכלים מזרחיים (קבב ואפילו המבורגר זה להיט שם). נאמר לנו כי לצמחונים עדיף לחפש אלטרנטיבות בעיר החדשה, על קו המים, ולא באיזור העתיק, כי שם בלי בשר, זה לא הולך. עצרנו בקונדיטוריה בסגנון טורקי וקיבלנו כל אחד מאפה קטן שלא החלטתי אם הוא שוחה יותר בשמן או בסירופ סוכר. על הזגוגית תלתה המוכרת תמונה של ארדואן, שנזכור בדיוק מאיזו מדינה היא הגיעה.

חצינו את הגשר ממש מול הבניין היפה הזה.

אחד הדברים שסיפרו לנו עוד לפני שירדנו לטיול, הוא שחלק מהפרלמנט המקדוני הקודם כולל ראש הממשלה יושבים בכלא בשל שחיתות, ולכן חלק מהבניינים שלא נסתיימה בנייתם, לא ברור בכלל האם תסתיים בנייתם, בעיקר כי אין כסף (עלות כל בניין כמה מיליוני אירו). הבניינים מרשימים מאד, אבל אם הם מפגן רושם ללא כיסוי תקציבי, הם כנראה יישארו סוג של פיל לבן עד שימצא התקציב, אם יימצא בכלל. עצרנו בכיכר קטנה שהיתה איזור מרכזי מאד בעיר העתיקה בעבר,שהיתה מעין פונדק דרכים שהציע הכל מכל בעבר והיה מרכז חשוב בעיר.

מהעיר העתיקה טיפסנו למצודה שנבנתה בתקופת העות'מנים. היו איתנו בקבוצה זוג מבוגר שטיפס קצת יותר לאט, אבל הטיפוס סביר (אולם אינו נגיש). לפני המצודה ראינו את המסגד,

כשיש לזכור כי כשליש מתושבי מקדוניה הם מוסלמים- ברובם אלבנים (רבע מהאוכלוסיה במקדוניה היא אלבנית. המצב באלבניה גרוע יותר משל מקדוניה, ולכן האלבנים מגיעים למקדוניה בתקווה לשיפור חייהם ופרנסתם), והשאר נוצרים. יש גם טורקים, צוענים, סרבים וכו', כשחלק מהאנשים נראים ממש קשי יום.

המסגד מרשים והתירו כניסה של כולם לאחר שחולצים נעליים.

המצודה מרשימה למרות שחלק מהבניינים לא שרד, ושם בלט לי מאד כי הדגל המקדוני נראה כשמש. וחלק מהמזכרות בשוק כוללות מגנטים, כוסות וכו' עם סימן השמש.

בעיר העתיקה יש המון חנויות לכלות, והבנתי כי מדובר בסממן תרבותי של המוסלמים האלבנים. נראה כי כולם מתחתנים שם כל הזמן לפי כמות החנויות…

ירדנו מהמצודה וחצינו חזרה לחלק החדש- הלכנו לציון ביתה של אמא טרזה (שהיתה אלבנית אך נולדה וגדלה בסקופיה),

ועלינו לראות את הבניין שהוקדש לה.

מדובר באישה מרשימה מאד עם המון תעצומות נפש ושלל מעשים טובים בעיקר בהודו- שם הקימה בתים לסיוע למסכנים ולחלשים ביותר בחברה ההודית, וזכתה ברבות הימים בפרס ההודי הבכיר ביותר, באזרחות כבוד של ארה”ב והוכרזה כקדושה קתולית. מרשים מאד.

משם המשכנו למוזיאון והבנו כי המקדונים מתבאסים על כך שאינם חלק מיוגוסלביה הגדולה, חשים בחסרונו של המרשל טיטו, שהם העריכו אותו מאד, וכי היה עדיף להם בתקופה הזו ולא כפי שהמצב היום. תקופת יוגוסלביה היתה מבחינת המקדונים תור זהב ופירוק המדינה הכביד עליהם מאד. גם המדריך שלנו היה מעדיף לגור במדינה אחרת ויחפש את דרכו החוצה. סקופיה חוותה רעידת אדמה קשה בעוצמה של 6.1 ריכטר בשנה 1963 שגרמה להרוגים רבים ולכך שכ 100 א' איש הפכו לחסרי בית. במוזיאון יש צילומים רבים מהתקופה, ועל דלתו יש שעון שעצר בשעת הרעידה.

מקדוניה הפכה לצפון מקדוניה בשל לחץ יווני ומסיבות פוליטיות. היוונים לא ששו לוותר על מקדוניה, ולכן בלחצם, הפכה מקדוניה לצפון מקדוניה. הכל פוליטי...

בדרך חזרה מהשוק לעיר החדשה ראיתי בניין והוסבר לנו כי מדובר במוזיאון השואה שהיה אמור להסגר בשעה שלוש. הספקתי למוזיאון, שילמתי 40 דינר בכניסה, ונתבקשתי לא לצלם בקומה למעלה (לא כ”כ הבנתי למה, אבל לא צילמתי לבקשתם, כמובן). בכניסה יש צילומים של יהודים שנספו בשואה

וכן שמות של יהודי מקדוניה שנספו בשואה שחקוקים באבן. מצמרר.

מדובר בתקציר של יהדות הבלקן ככלל ומקדוניה בפרט, שהחלה עוד בתקופה הרומית והתחזקה עם גירוש ספרד עם פרדיננד ואיזבלה המשוקצים. הגולים הגיעו בהזמנת הסולטן לטורקיה, וכן למדינות הבלקן השונות שנשלטו על ידה, וכן למקדוניה. היו צילומים יפים של משפחות יהודיות יפות עם שמות כמו אלקלעי, שחלקן הגדול נספה בשואה במחנה ההשמדה טרבלינקה. למטה יש רצף של שמות מחנות ההשמדה כולל אושוויץ וחלמנו.

המוזיאון מסתיים בתקומה ובמדינת ישראל והקשר בין מקדוניה לישראל.

אחרי כן היה לי עוד קצת זמן וחיפשתי מקום לאכול בו, אבל בשל קוצר הזמן נשנשתי בסוף משהו בשוק שליד, וכדי לסיים את הכסף קניתי פיצוחים מרימים במיוחד עם פירות יבשים קצוצים. ממש טעים.

בחזור, המכונית היפה והחדשה שלנו לא הניעה. המתנו שעה להגעת נהג חלופי, ובחזור במקום לחזור בסביבות שמונה בערב, הגענו לעיר בתשע, כך שרוב היום נגמר, כשלא נותר לנו זמן רב לטיול.

ס”ה ביקור משכיל ונחמד במקום שלא הייתי מגיעה אליו אחרת. יש אמנם נופשונים במדינה, אבל זה לא יעד מס' אחד של מטיילים ישראליים, כנראה בצדק. כטיול של מס' ימים במדינות הבלקן, או יום אחד מסופיה, מדובר בטיול יום חביב וללא ספק הייתי עושה אותו שוב.

מסופיה, אגב, ניתן לטייל גם בסרביה (בעיירה ניס הסמוכה יחסית לגבול). מפאת קוצר הזמן בטיול, החלטתי על סקופיה בלבד.