* לצפייה בתמונות בגודל מלא – אנא ליחצו על התמונה

היום הרביעי

הגיע הזמן להיפרד מוינה ולהמשיך ליעד השני בטיול, בירת הונגריה, בודפשט. הדרך המהירה והנוחה ביותר להגיע מוינה אל בודפשט (וגם, כמובן, להפך) היא באמצעות הרכבת. חברת הרכבות Railjet מפעילה מספר רב של רכבות יומיות בין תחנת Hauptbahnhof שבוינה לבין תחנת Keleti שבבודפשט, והנסיעה נמשכת כשעתיים וארבעים דקות. כדאי מאוד לרכוש כרטיסים מראש, וגם לשריין מקום שמור בקרון, על מנת להימנע מטרטורים מיותרים תוך כדי הנסיעה.

לאחר ארוחת הבוקר עשינו צ'ק אאוט במלון ונסענו במונית אל תחנת הרכבת. מצאנו את הרציף המתאים ובעוד אני ממתין עם המזוודות, האישה לא בזבזה את הזמן, ודגמה את החנויות הרבות שבתחנה. לאחר איחור אופנתי של כחצי שעה, הרכבת הגיעה סוף סוף. איתרנו את הקרון והמושבים שלנו, ושמחנו להקים זוג היפנים שהשתלטו עליהם. הנסיעה עצמה הייתה נוחה ונעימה, ולאחר מעט פחות מ 3 שעות (כולל עצירת הכסת"ח במעבר הגבול) מצאנו את עצמנו בבודפשט.

בתחנת Keleti קנינו כרטיסים לתחבורה הציבורית (הפעם לשבוע שלם) והחלטנו לנסוע במטרו אל המלון. כל התשבחות שנכתבו לעיל על התחבורה הציבורית של וינה תקפות לחלוטין גם לגבי התחבורה הציבורית של בודפשט: זמינה, נוחה ומהירה. כמו בוינה, גם בבודפשט אין צורך לתקף את הכרטיסים, אך יש צורך להציג אותם על פי דרישת הפקחים (ובניגוד לוינה - בבודפשט נמצאים פקחים כמעט בכל תחנה של המטרו). כישורי בחירת בית המלון של זוגתי הוכיחו את עצמם פעם נוספת, והמלון שבו התאכסנו, Palazzo Zichy, היה פשוט מצוין: החדר היה מרווח ונוח, ארוחת הבוקר עשירה ומפנקת, הצוות היה ידידותי בצורה יוצאת דופן ובעל נכונות אינסופית לסייע בכל דבר ובלובי ניתן היה להתכבד במשך היום (עד השעה 17:00) בתה, קפה, מים בבקבוקים אישיים ונשנושים שונים.

תחנת הרכבת Keleti בבודפשט. צילום: אלין קרני סטרוזר

החלטנו להתחיל את הביקור בבודפשט ברחוב המפורסם ביותר בעיר, רחוב Vaci. מדובר למעשה במדרחוב ארוך, שעובר במקביל לנהר הדנובה, בצידו המזרחי, הלא הוא הצד של פשט (וזה המקום להזכיר שבודפשט היא למעשה איחוד של שתי ערים, בודה, הנמצאת מצידו המערבי של הדנובה, ופשט שנמצאת מצידו המזרחי) ולאורכו אין ספור מסעדות, בתי קפה, חנויות ומוקדי עניין נוספים. ירדנו מהמטרו בתחנת Fővám tér, שנמצאת בקצהו הדרומי של רחוב Vaci, ופנינו תחילה לשוק המקורה הגדול, ה Central Market Hall. בשוק דוכנים רבים שבהם מוכרים בגדול כמעט כל דבר שניתן להעלות על הדעת, החל מפירות, ירקות ודגים, דרך בגדים וצעצועים וכלה בחפצים נוספים שלא ברור מה השימוש בהם. בקומה השנייה של השוק - דוכני אוכל רבים, רובם ככולם מציעים אוכל הונגרי מסורתי, מטוגן בליטרים רבים של שמן, שרק מלהתבונן בו כבר חטפנו צרבת. בסופו של דבר נכנענו לרעב שתקף אותנו, והתיישבנו במקום שנראה הכי קרוב למסעדה מסודרת. הזמנו ממיטב מטעמי המטבח המקומי - ונשארנו בחיים לספר לחבר'ה.

השוק של בודפשט. צילומים: אלין קרני סטרוזר

יצאנו מהשוק והתחלנו להתקדם צפונה ברחוב Vaci. ככל שהתקדמנו - הרחוב הפך יותר ויותר "חי" ומעניין, ולאחר הליכה של כחצי שעה הגענו אל Vörösmarty Ter, הכיכר הגדולה שבה נפרש שוק חג המולד המרכזי של בודפשט. השוק היה פחות מרשים מהשוק בוינה, אך האווירה כמובן הייתה שמחה ועליזה. בשלב הזה החל גם לרדת שלג קל, מה שגרם למפלס ההתרגשות לעלות עוד יותר. בכיכר הסמוכה, Erzsébet ter, זיהינו את הגלגל הענק של בודפשט, ולאחר המתנה קצרה בתור הוכנסנו אחר כבוד לאחד התאים, ביחד עם - מיותר לומר - זוג יפנים. הגלגל התגלגל לו לאיטו ואנחנו זכינו לתצפית יפה על בודפשט המוארת והחגיגית.

Vörösmarty Ter. צילום: אלין קרני סטרוזר

הגלגל הענק של בודפשט. צילומים: אלין קרני סטרוזר

רחובות מקושטים. צילום: אלין קרני סטרוזר

לאחר שירדנו מהגלגל הענק המשכנו אל עבר עוד אחד ממוקדי העניין המפורסמים ביותר של בודפשט - Szent István Bazilika. על חזית הבזיליקה הענקית הוקרנו בלופ אינסופי סרטים מצוירים בלוויית מוזיקה ובמקום היו גם דוכנים רבים. הסתובבנו, צילמנו ולאחר שמיצינו - המשכנו לארוחת ערב בסניף המקומי של מסעדת Vapiano הזכורה לטוב מווינה. גם הפעם לא התאכזבנו מהאוכל ולאחר ששבענו נסענו חזרה למלון.

Szent István Bazilika. צילומים: אלין קרני סטרוזר

שלג! צילום: אלין קרני סטרוזר

היום החמישי

ליום החמישי הזמנו סיור מודרך עם מעיין בנאי. משפחת בנאי חיה מעל 20 שנה בבודפשט ובני המשפחה מציעים סיורים מודרכים בעברית בבירה ההונגרית. ביחד עם זוג נוסף, נפגשנו עם מעיין מול בית הכנסת היהודי הגדול, Dohány Street Synagogue. לבית הכנסת, שנבנה באמצע המאה ה-19 והינו אחד מבתי הכנסת הגדולים ביותר בעולם, היסטוריה מרתקת. במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר פלישת הנאצים להונגריה, הוא שימש כמוצב פיקוד של הצבא הגרמני, ובצמוד לו אולצו היהודים לקבור את מתיהם. לאחר המלחמה שופץ בית הכנסת ושוחזר כמעט לחלוטין, ובחצר האחורית שלו, הפונה אל הרובע היהודי, נבנתה אנדרטה מרגשת בצורת ערבה בוכייה, להנצחת זכרם של יהודי העיר שנרצחו בשואה.

בית הכנסת הגדול. צילום: אלין קרני סטרוזר

אנדרטת הערבה הבוכיה. צילום: אלין קרני סטרוזר

לאחר ששמענו ממעיין דברי הסבר כלליים על בודפשט וכמובן על בית הכנסת, התחלנו בסיור עצמו, שהתחיל, באופן טבעי, ברובע היהודי, המשתרע צפונית לבית הכנסת. בהמשך הגענו אל בניין האופרה המפורסם של בודפשט, והתרשמנו מאוד מהבניין, מבחוץ ומבפנים. למעוניינים, ישנם גם סיורים מודרכים. הבניין נמצא בתחילתה של שדרת Andrássy, ה"שאנז אליזה" של בודפשט, המסתיימת בכיכר הגיבורים. 

בניין האופרה. צילום: אלין קרני סטרוזר

נסיעה של תחנה אחת במטרו הביאה אותנו שוב אל Szent István Bazilika, הפעם באור יום. נכנסנו אל תוך הבזיליקה הענקית והיפה, ומקוצר זמן - ויתרנו הפעם על הטיפוס אל אחד מצריחיה. לאחר שיצאנו, הגיע הזמן להפסקה מתוקה. ברחוב Október הסמוך נמצא בית השטרודל ("Retes", בפי המקומיים) שעליו פשוט אסור לוותר. במקום נמכרים שטרודלים טריים וחמים שרק יצאו מהתנור עם שלל מילויים טעימים, כגון תפוחים, גבינה, פרג, דובדבנים, פירות יער ועוד. התענגנו על כל ביס, ועם כל הכבוד לשטרודלים של סבתא (ויש הרבה!) - יש מצב שבקרב הזה היא הפסידה.

חזרנו אל רחוב Zrinyi, המוביל מהבזיליקה מערבה, לכיוון הדנובה. במפגש הרחובות Zrinyi ו Október אי אפשר לפספס את פסל הברונזה של השוטר השמן. מעיין סיפרה לנו על האמונה המקומית, לפיה מי שמלטף את הבטן של השוטר - יזכה לחזור אל בודפשט, ולפיכך מיהרנו ללטף.. מה שבטוח - בטוח. המשכנו להתקדם לאורך הרחוב היפה, עד שהגענו אל Széchenyi tér, כיכר יפה הנמצאת ממש על גדת הדנובה ומסביבה מספר מבנים מרשימים. עלינו על קו אוטובוס מספר 16, חצינו את הדנובה והתחלנו בטיפוס אל בודה, חלקה המערבי של העיר.

נהר הדנובה ופשט – תצפית מבודה. צילומים: אלין קרני סטרוזר

ירדנו מהאוטובוס על יד הטירה של בודה, וזכינו בתצפית יפהפייה על הדנובה ועל פשט, שנפרשה כולה ממש מתחתינו. הספקנו גם לתפוס את החלפת השומרים מול משרד הנשיא הסמוך (שום דבר לכתוב עליו הביתה) ובעזרת קו 16A נסענו אל שתי האטרקציות העיקריות של בודה - Halászbástya (מצודת הדייגים) ו Mátyás Templom. מצודת הדייגים היא למעשה חלק מחומת העיר, ושמה ניתן לה משום שדייגי העיר השלימו הכנסה בלילות כשומרים במצודה. גם מהמצודה, כמובן, ניתן ליהנות מנוף נפלא, שבמרכזו - בניין הפרלמנט המדהים, שאליו עוד נגיע. הכנסייה הגותית, הצמודה למצודה, קרויה על שם מאתיאש הראשון, מלך הונגריה. בנקודה זו הסתיים הסיור המודרך. נפרדנו ממעיין, הודינו לה על ההדרכה המעולה והמועילה, והבטחנו לה כמובן להמליץ בחום. אז הנה אנחנו ממליצים.

מצודת הדייגים. צילומים: אלין קרני סטרוזר

Mátyás Templom. צילום: אלין קרני סטרוזר

ולאחר סיור כל כך מקיף ומרתק - אין כמו קפה ועוגה. בקרבת המצודה והכנסייה נמצאת קונדיטוריית Ruszwurm - אחת הקונדיטוריות המפורסמות ביותר בבודפשט. לשמחתנו מצאנו שולחן פנוי (משימה לא פשוטה, הקונדיטוריה קטנה וצפופה), הזמנו עוגה ושתייה חמה ונוכחנו שההמלצות על המקום אכן היו מוצדקות. בעזרת קו 16 ירדנו חזרה אל פשט (שימו לב שקו 16A אינו יורד אל פשט) והמשכנו אל המלון, למנוחה קצרה. לאחר שאספנו כוחות, יצאנו לסיבוב שופינג ב Arena Mall, הנמצא לא הרחק מתחנת Keleti וסגרנו סופית את היום עם ארוחת ערב טעימה ומושחתת ב Hard Rock Cafe.

קונדיטוריית Ruszwurm. צילומים: אלין קרני סטרוזר

היום השישי

לאחר חמישה ימים די אינטנסיביים החלטנו להוריד מעט את הקצב. קמנו ב"יקיצה טבעית", ירדנו לאכול, ואח"כ חזרנו לחדר ולקחנו כמה נשימות. לאור ניסיון העבר, יום אחד קצת יותר רגוע, שבו יוצאים בשעה מאוחרת יותר מכרגיל ולוקחים קצת זמן כל אחד לעצמו, הוא הכרח בכל טיול.

במרכז התוכנית ליום הזה עמד הסיור בבניין הפרלמנט המפואר. את הסיור מומלץ להזמין מראש, באתר האינטרנט (פעם ביום יש גם סיור בשפה העברית!). עם חשמלית מספר 6 נסענו עד גשר Margit, ירדנו והלכנו דרומה, במקביל לדנובה. חלפנו על פני בניין הפרלמנט, ומכיוון שנותר עוד זמן עד תחילת הסיור - המשכנו דרומה, אל אנדרטת הנעליים המצמררת.

בניין הפרלמנט המפואר של בודפשט. צילום: אלין קרני סטרוזר

האנדרטה הוקמה בשנת 2005 לזכרם של יהודי הונגריה שנרצחו על שפת הדנובה בשנים 1944-1945 על ידי גדודי צלב החץ ההונגריים. על שלט קטן, קבוע בקרקע, כמעט בלתי נראה, נרשם (בעברית): "לזכר קרבנות שנורו ונרצחו על ידי אנשי צלב החץ על שפת הדנובה ב-1944–1945. זיכרונם לברכה. הוקם ז' בניסן תשס"ה." את התחושות בעת העמידה ליד האנדרטה קשה לתאר במילים. לקחנו את הזמן להתבונן, לעכל ולהתייחד.

אנדרטת הנעליים. צילומים: אלין קרני סטרוזר

מהאנדרטה חזרנו אל בניין הפרלמנט, והצטרפנו לסיור, שגם עליו אנחנו ממליצים בחום. הבניין מדהים, וחדריו גדולים ומפוארים. שיאו של הביקור - כניסה לאולם המליאה של הפרלמנט וביקור בחדר המפואר שבו שמור, תחת אבטחה כבדה, כתר המלוכה ההונגרי בכבודו ובעצמו. לאחר הסיור המשכנו לקניון נוסף - WestEnd, לביצוע השלמת קניות, ושבנו למלון להתרעננות.

בתוך בניין הפרלמנט. צילומים: אלין קרני סטרוזר

בערב יצאנו לסיבוב נוסף ברחוב Vaci, ואכלנו ארוחת ערב ב Buddha Bar, מסעדה עם הרבה סטייל, אווירה מיוחדת ואוכל אסייאתי טעים (אם כי לא זול, יחסית למקומות אחרים בהם אכלנו). בעזרת השילוב המנצח של חשמלית מס' 2 ואוטובוס מס' 16 עלינו שוב אל בודה, לסשן של צילומי לילה. פשט המוארת הייתה אפילו יפה יותר מאשר ביום, ורק לאחר שהצלמת סיימה להנציח אותה מכל זווית אפשרית התקפלנו וחזרנו למלון. 

חשמלית מס' 2, הנוסעת לכל אורכה של הגדה המזרחית של הדנובה. צילום: אלין קרני סטרוזר

גשר המיתרים. צילום: אלין קרני סטרוזר

מצודת הדייגים. צילום: אלין קרני סטרוזר

Mátyás Templom. צילום: אלין קרני סטרוזר

היום השביעי

היום השביעי של הטיול היה גם ערב חג המולד (24.12), מה שאילץ אותנו להתארגן בהתאם: כל החנויות והמסעדות נסגרות בשעות הצהריים המוקדמות, הרכבת התחתית סגורה אף היא והתחבורה הציבורית עובדת במתכונת מצומצמת, על פי לו"ז קווי הלילה. בהמלצתה של מעיין קנינו במהלך הסיור עימה כרטיסים להפלגה חגיגית עם ארוחת ערב בדנובה - פחות או יותר האופציה היחידה להעביר את הערב הזה (בהנחה שלא רוצים לבלות אותו במלון..).

את היום התחלנו, בכל מקרה, בפארק העירוני - Városliget. עלינו על קו המטרו מס' 1 ונסענו עד תחנת כיכר הגיבורים (Hősök tere), הנמצאת בכניסה לפארק. משני צידי הכיכר - מוזיאונים גדולים לאומנות, ובמרכזה - עמוד המילניום, שבראשו פסלו של המלאך גבריאל. העמוד מוקף בפסלי ברונזה של ראשי השבטים המדיארים, אשר פלשו להונגריה לפני יותר מ 1000 שנים, ומשני צידיו - קשתות עם פסלי אישים מההיסטוריה ההונגרית. 

כיכר הגיבורים. צילום: אלין קרני סטרוזר

המשכנו ונכנסנו אל הפארק עצמו, שלמען האמת לא מושקע בצורה יוצאת דופן, אך בחלקו הדרומי נמצאת טירת Vajdahunyad המיוחדת, שבהחלט שווה סיור. בחלקו הצפוני של הפארק נמצאים המרחצאות המפורסמים של בודפשט - Széchenyi Gyógyfürdő és Uszoda, ולצידם גן החיות של בודפשט. מכיוון שהזמן התחיל לדחוק, חזרנו אל מרכז העיר, נסענו שוב אל גשר Margit ועלינו על חשמלית מס' 2, הנוסעת דרומה, במקביל לדנובה. נסענו עד התחנה הסופית של החשמלית, והרווחנו טיול מסוג אחר.

הפארק העירוני. צילומים: אלין קרני סטרוזר

טירת Vajdahunyad. צילום: אלין קרני סטרוזר

פסל על גדת הדנובה. צילום: אלין קרני סטרוזר

לאחר מנוחה במלון, נסענו אל המשרד שבו קנינו את הכרטיסים להפלגה, ברחוב Zrinyi. ביחד עם המוני תיירים נוספים הובלנו במסע מזורז אל הרציף, ועלינו אל האנייה הגדולה והמפוארת. התקבלנו בכוס שמפניה צוננת, ומיד נכנסנו לאווירת החג. אל השולחן הסבו איתנו משפחה בריטית חביבה במיוחד, שכללה סבא, בת זוגו, ביתה ובעלה. הסב התגלה כאיש שיחה מרתק, ואף הזמין אותנו לבקר אצלו כשנהיה בלונדון.. לאחר שהרמנו לחיים והצטלמנו עם סנטה קלאוס, הוגשה ארוחה טעימה ולהקת הבית ניגנה מחרוזת שירי חג. בין לבין, עלינו אל הסיפון העליון ונהנינו פעם נוספת מהמראה של בודפשט המוארת.

הפלגת חג מולד חגיגית. צילומים: אלין קרני סטרוזר

טירת בודה. צילום: אלין קרני סטרוזר

בניין הפרלמנט. צילום: אלין קרני סטרוזר

עם סיום ההפלגה חזרנו פעם נוספת אל הבזיליקה, ולמרבה ההפתעה גילינו במקום סימני חיים: מספר דוכנים היו פתוחים, ותיירים ומקומיים גם יחד אכלו, שתו, רקדו וחגגו. הסתובבנו באזור ולבסוף חזרנו אל המלון באחד מקווי הלילה.

היום השמיני

היום השמיני והאחרון של הטיול הגיע מהר מדי.. את הבוקר החלטנו להקדיש לחלקה הדרומי יותר של בודה, שבו טרם ביקרנו. נסענו בחשמלית מס' 6 עד התחנה הסופית שלה, והמשכנו בקו אוטובוס מספר 27 אל גבעת הסיטאדלה. החרוצים שבין הקוראים מוזמנים גם לעלות אל הגבעה ברגל. בראש הגבעה - מבצר גדול ולצידו אנדרטת החירות הענקית, שבראשה אישה המחזיקה ענף דקל. מהמקום, מיותר לציין, נשקף נוף יפהפה של העיר. 

אנדרטת החירות. צילום: אלין קרני סטרוזר

הנוף ממבצר הסיטאדלה. צילום: אלין קרני סטרוזר

ירדנו מהגבעה ברגל, בשביל המוביל צפונה, והגענו אל הפסל לזכרו של הבישוף גלרט. הבישוף נשלח ע"י המלך אישטוון אל הפגאנים המקומיים להביא את בשורת הנצרות, אך הללו ככל הנראה לא ממש התחברו לבשורה, הכניסו את הבישוף האומלל לתוך חבית וגילגלו אותו מראש הגבעה אל תוך הדנובה.. אנשים סימפטיים, ללא ספק.

הגענו עד הדנובה (לא בתוך חבית..), ונסענו מספר תחנות בחשמלית מס' 19, עד לפוניקולור העולה אל הטירה, הנמצא מול גשר Széchenyi. עשינו סיבוב נוסף באזור המקסים, וסיימנו, איך לא, בקונדיטוריית Ruszwurm. אם כבר פינוק - אז עד הסוף. נפרדנו סופית מבודה (לפחות לטיול הזה), ירדנו ברגל חזרה אל הדנובה ונסענו אל ארוחת הצהריים האחרונה במקום יוצא דופן - פאב For Sale.

תחנת הפוניקולור העולה אל טירת בודה. צילום: אלין קרני סטרוזר

טירת בודה. צילום: אלין קרני סטרוזר

הפאב נמצא בתחילתו של רחוב Vaci, ממש מול השוק. כבר בכניסה מבינים שלא מדובר בעוד פאב שיגרתי. הקירות מכוסים באינספור פתקים שונים ומשונים, שחלקם אמנם מצדיקים את שמו של הפאב, ומציעים חפצים ופריטים שונים למכירה, אך לצידם ניתן למצוא גם שרבוטים שונים ומשונים בכל מיני שפות, כולל בעברית כמובן (איך אפשר בלי “עד מתי אוגוסט 15?”). אין שום סיכוי למצוא שולחן פנוי מיד עם ההגעה ואת ההמתנה (20 ד' עד חצי שעה, אם יש לכם מזל) מעבירים באכילת בוטנים וזריקת הקליפות על הרצפה המכוסה בחציר.. כשסוף סוף הגיע תורנו, הזמנו שתי מנות של מרק גולאש, שהיה פשוט מ-ע-ל-ף, ולמנה עיקרית - קורדון בלו, בתוספת צ'יפס ואורז. המנה הייתה פשוט ענקית, ולא היינו קרובים אפילו לסיים אותה, על אף שגם היא הייתה טעימה מאוד.

פאב For Sale. צילום: אלין קרני סטרוזר

יצאנו מהפאב מפוצצים, וחזרנו אל המלון ברגל, להוריד קצת את האוכל. לקראת ערב, יצאנו לסיבוב פרידה מהעיר. הסתובבנו ברובע היהודי ונכנסו אל בר מדליק, Rumpus Tiki. שתינו קוקטיילים טעימים שהוגשו בכוסות ענקיות ומיוחדות ואח"כ נסענו באוטובוס לאורך שדרות ה"שאנז אליזה", אל כיכר הגיבורים, להתרשם מיופיה גם בלילה. ובכך למעשה תם הטיול שלנו. חזרנו אל המלון, ארזנו את המזוודות ולמחרת בבוקר נסענו אל שדה התעופה וחזרנו אל המציאות. 

רחוב מקושט ברובע היהודי. צילום: אלין קרני סטרוזר

בניין האופרה בלילה. צילום: אלין קרני סטרוזר

כיכר הגיבורים. צילום: אלין קרני סטרוזר

לחלק הראשון: וינה