פורטוגל – קצת אחרת - מרץ 2018 – ראשון עד חמישי.
אחרי שהחלטנו לנסוע לפורטוגל ראינו שעיקר הטיפים מתמקדים בקו החוף ובעיירות הדייגים שנמצאות בין פורטו וליסבון, החלטנו שאנחנו רוצים לעשות טיול קצת אחרת.
התכנון: יום ראשון נחיתה בפורטו, נסיעה מזרחה לעיירות הכרמים והטרסות שלאורך נהר הדורו, לינה באזור lamego . יום שני המשך דרומה לבלמונטה ומשם לשמורת Natural Park serra da estrela . לינה 2 לילות בעיירות בשמורה. יום רביעי- ירידה לדרומה לכיוון ליסבון דרך הכפרים פיאדאו... לינה בסינטרה. יום חמישי- סינטרה, cabo deroca וטיסה חזרה מליסבון לישראל.
המסלול שלנו:
יום ראשון בבוקר יצאנו לדרך, שלושה חברים, טיסה לפורטו עם קונקשיין קצר של שעתיים בברצלונה עם חברתVuling הספרדית. החלטנו לא להזמין מקומות לינה מראש אלא למצוא בהתאם להתקדמות. ישנו תמיד בדירות מאובזרות עם מטבח ובישלנו לעצמנו.
היה עיכוב בהמראה של הטיסה הראשונה, כשהגענו לברצלונה שער העליה למטוס לפורטו כבר היה סגור. בדלפק החברה הציעו לנו 2 חלופות – טיסה למחרת בצהרים לפורטו או טיסה היום בשבע בערב לעיר ויגו בצפון ספרד, ומשם מונית שתיקח אותנו לפורטו. בחרנו את האופציה השניה, יצאנו להסתובב קצת במרכז העיר ברצלונה, ובערב עלינו על טיסת ההמשך לויגו. כשהגענו לויגו התברר לנו שהמזוודות שלנו לא המשיכו לויגו. בויגו חיכתה לנו מונית שלקחה אותנו לפורטו. הגענו לפורטו לקראת חצות עייפים וללא המזוודות, והפסדנו חצי יום. תובנה ראשונה: יותר לא לוקחים טיסת המשך עם הפסקה של פחות מ 3 שעות.
לינה בפורטו: Aparthotel Oporto Alves da Veiga - מצויין, דירה גדולה עם גינה. (70€ ללילה לשלושתנו).
יום שני – לאחר הצטיידות בפריטים בסיסים בסופרמרקט, אספנו את הרכב השכור משדה התעופה - Nissan Qashqai חדשה ששירתה אותנו היטב . סגרנו עם חברת ההשכרה מנוי לכבישים המהירים כך שבכל נקודת תשלום בדרך לא צריך לעצור, אלא עוברים במסלול מנויים וסגרנו את התשלום בסוף מולם – מה שהיה מאד מוצלח.
יצאנו מפורטו מזרחה. כיוון כללי העיירה Pinhão שנמצאת על נהר הדורו. בהתחלה נוסעים כשעה על האוטוסטרדה A4 , כשיורדים מהכביש הראשי לדרכים הצדדיות הנופים מתחילים להיפתח והתרגשות מתחילה – מורדות הרים ציוריים, נופי טרסות וכרמים בלתי נגמרים - כל פיסת קרקע פנויה מכוסה בכרמים. כשעמוק בעמק זורם לו נהר הדורו המרשים ששימש בעבר ספינות להוביל יין מהכרמים לפורטו. הרשנו לעצמנו לטייל בין כבישים נדחים, תצפיות קסומות, כפרים וחוות לגידול כרמים ויצור יין. הכבישים ברמת תחזוקה טובה מאד. את הנהר חצינו על הגשר העתיק שצמוד לעיירה הקטנה pinhao , משם המשכנו לנסוע לאורך הנהר המרשים לכיוון מפגש הגשרים Peso da Regua, בדרך עברנו סכר גדול ממדים ומרשים. לקראת ערב התקדמנו לעבר מקום הלינה שלנו ללילה, מה שהפך לפרויקט בפני עצמו למצוא את המקום. כדי לקבל את המזוודות היינו צריכים לעדכן איפה נלון בלילה. אז סגרנו בבוקר לינה ב Villa Les Camelias (120€ לשלושתנו), במחוז ויסאו. מסתבר שמחוז ויסאו הוא מחוז רחב ממדים. למזלנו, אחרי שיחות טלפון בפורטוגזית עילגת עם הסניורה ואחרי שכמעט התייאשנו, מצאנו את המקום ולהפתעתנו המזוודות שלנו חיכו לנו שם. בדיעבד הסתבר לנו שישנו בעיירה Tabosa, Sernancelhe שנמצאת במחוז ויסאו. דירה מקסימה שנמצאת בכניסה לעיירה קטנה בלב ההרים שבמחוז ויסאו, מקום קסום אבל ממש לא קל למצוא אותו, בעלים שמדברים רק פורטוגזית, ותושבים שהיו ממש מופתעים וקצת מבוהלים לראות אותנו.
יום שלישי – קמנו רעננים ואחרי א.בוקר טובה יצאנו בדרך יפה לצד נהר, מפלים ופינות חמד לכיוון העיירה Belmonte שהיא שער הכניסה להרים ולשמורת Serra da Estrela Natural Park .
Belmonte – עיירה מקסימה, נקיה ומטופחת בה חיים יהודים אנוסים ששבו ליהדות, בעיירה סממנים יהודים כמו בית כנסת ומוזיאון יהודי המספר את הסיפור של יהודי המקום. ההרגשה לפגוש יהודים "אנוסים" הייתה מסקרנת, וכך גם העצירה בבלמונטה. סיירנו ברחובות העיירה וגם במבצר שבראש הגבעה. משם המשכנו בדרך המתפתלת לעיירה manteigas שנמצאת בלב שמורת סרה דה אשטרלה. ככל שמתקדמים לתוך ההרים הנוף משתנה בדרמטיות, ופסגות ההרים מסביב הופכות למושלגות.
העיירה manteigas נמצאת בעמק ירוק בלב של הפארק הלאומי, עיירה חמודה על צלעות ההרים הגבוהים, פלגי מים היורדים מההרים זורמים בה. הגענו בצהרים, אחרי טיול קצר בעיירה החלטנו לנסות את מזלנו ולעלות לתצפית בכביש N232 . כביש N232 הוא כביש צר ותלול, ארוך ומפותל עם נקודות תצפית יפות, שעולה לגובה 1500 מ' אל penhas douradas . הדרך מתחילה ביער צפוף של עצים מחטניים ונפתח לאחר מכן לנוף סלעים ענקיים שנראה כאילו נפלו מהחלל. שהגענו למעלה, שלג התחיל לרדת, עצרנו לעשות סיבוב במלון שנמצא בפסגה – מומלץ לחובבי הרומנטיקה. וברחנו חזרה ל manteigas.
את אחרי הצהרים החלטנו לבלות בספא H2otel Congress & Medical SPA , שנמצא כשעה נסיעה דרומית ל manteigas. מומלץ מאד, אחד הספאים המיוחדים שראינו. בריכה חיצונית למרגלות ההרים המושלגים, בריכות ג'קוזי מעוצבות, ועוד, מחיר כניסה 11€ לאדם. – מומלץ מאד. ישנו Arcadas da Vila ב manteigas (80 € לשלושתנו).
יום רביעי – קמנו למזג אוויר נפלא. מכיוון שלא מצאנו טיפים על האזור, החלטנו לנסוע לכתמים הכחולים (אגמים ) שרואים ב google maps . בעל הגסטהאוס הראה לנו אתר אינרנט שמראה בדיוק איזה כבישים פתוחים/סגורים בכל זמן נתון. לשמחתנו הכל היה פתוח. יצאנו שוב לדרך בכביש N232 לכיוון penhas douradas. למרות השלג שירד כל הדרכים היו מפולסות. שמים כחולים, פסגות מושלגות, מסביב הכל לבן. היעד הראשון שלנו היה אגם vale rossim . פנינו מכביש N232 לדרך צדדית, שלמרבה ההפתעה גם הייתה מפולסת, הגענו לאגם מרהיב מוקף בלבן, נוף מטריף נראה שאנחנו הראשונים והיחידים שהגענו לשם באותו בוקר. אחת מנקודות השיא של הטיול. אחרי שהתלהבנו והצטלמנו המשכנו לעיירה היפה Sabugueiro בכביש N339. יש בעיירה גם אפשרויות לינה למי שרוצה. היעד הבא היה אגם lagoa comprida . בדרך עוברים מספר נקודות תצפית על אגמים קטנים נוספים. הנסיעה בחלק זה מ Sabugueiro ל lagoa comprida בטבע הפראי של Serra da Estrela הייתה היפה ביותר בעייני.
משם המשכנו שעה נסיעה דרומה אל שני כפרים שלדעתי אסור להפסיד בדרך והם foz de egua ו piodao שנמצאים אחד ליד השני, עדיין באזור ההררי של פורטוגל.
הכפר foz de egua – אחד הכפרים הקסומים. כפר עתיק שנראה כאילו נלקח מהאגדות, בנוי מאבני צפחה, שנמצא בעמק עם נחלים זורמים מעליהם גשרים עתיקים.
הכפר פיודאו (Piodao) גם כפר קדום עם בתים שחורים גדולים (בשונה משאר הכפרים בפורטוגל) בנוי גם הוא מאבני צפחה ושמור לעילא. בתיו מדורגים במדרון תלול. הכפר בנוי רובו ככולו בזלת, וגגות הבתים צפחה שחורה. הריצוף גם הוא מבזלת. התחושה בכפרים הוא חזרה לאחור בזמן, כאילו שהזמן עצר מלכת. כפרים אלו חובה לכל מטייל לעצור בהם וספוג את הרוגע שבהם.
משם אחרי הפוגה ומנוחה יצאנו בנסיעה ארוכה של 3 שעות דרומה אל העיר sintra הסמוכה לליסבון.
לינה ב Sintra Bliss A Part (85€ לשלושתנו), דירה מקסימה, מעוצבת בטוב טעם.
את היום האחרון הקדשנו לסיור בסינטרה בגנים העתיקים של ארמון פנה – הגנים מאד יפים, הכל ירוק עד, יער עם צמחיה עבותה עם שלל פינות קסומות ואווירה שקטה ופסטורלית. הסיור בתוך הארמון נראה לנו מיותר אבל את הטיול בגנים לא מיצינו בכלל, וכדאי להקדיש להם לפחות חצי יום. נסענו גם לקאבו דה רוקה – צוקים מרשימים מעל האוקינוס האטלנטי הנחשבים לנקודה המערבית ביותר ביבשת אירופה. משם נסענו לליסבון.
אחה"צ הגענו לשדה התעופה לטיסה חזרה לארץ עם קונקשיין קצר בפריס, בדלפק הקבלה הדיילת הודיעה לנו שיש עיכוב בטיסה, ולא נספיק להגיע לטיסת ההמשך לישראל, והעבירה אותנו לטיסת המשך ליום המחרת. עלינו על הטיסה לפריס, במהלך הטיסה הסתבר ל AIR FRANCE שיש 10 אנשים על הטיסה שצריכים להגיע לטיסת ההמשך, והם החליטו לעכב את המטוס לישראל. ביקשו מאתנו להגיע לקדמת המטוס ואיך שהדלתות נפתחות להגיע כמה שיותר מהר לדלפק טיסת ההמשך. וכך איך שהדלתות נפתחו פתחנו בריצה במסדרונות שדה התעופה שארל דה גול, חלק מהאנשים רצו החוצה, חלק הלכו לאיבוד. הגענו לדלפק בהרגשה כאילו הגענו לנקודת הסיום במרוץ למיליון. בדלפק היו שלושה דיילים שיזכרו אצלנו לדורות בספר דברי הימים הטובים. מכיוון שהדיילת בליסבון העבירה אותנו לטיסה הבאה, כבר לא הופענו ברשימת הנוסעים ולא נתנו לנו לעלות למטוס. אחרי הסברים, הרבה olala מצדם ומשא ומתן שלא היו מבייש את שיחות השלום עם הפלסטיניים נתנו לנו לעלות על הטיסה, כמובן שאת המזוודות לא היה אפשרות גם להעביר והם נשארו שוב מאחורה. שוב יצאנו משדה תעופה לאחר נחיתה "חופשיים" ללא מזוודות.
טיפ סיכום: לקחת בחשבון שהדברים לא תמיד מסדרים כמו שמתכננים, ולדעת להנות מזה ולא להתבאס.
