סיפורים איסלנדים

מכיוון שסיגלתי לי הרגל לנסוע פעם בשנה לאיסלנד הצטברו לא מעט סיפורים קצרים ונחמדים.

בבלוג הזה אני מרכז את אותם סיפורים. אולי תשתכנעו לנסוע גם.

לא מניע- איסלנד והקיבוץ

תמונה מתוך אתר למטייל

באחד הימים בדרך עפר נידחת באיסלנד אנחנו רואים מרחוק רכב קטן עומד בצד הדרך. מתקרבים ורואים זוג צעיר עומד מחוץ לרכב. האישה נראת מיואשת לגמרי. בעלה עוצר אותנו ושואל אם יש לנו כבלים כי הרכב שלהם שבק חיים והוא לא מצליח להניע אותו.

לצערי ,אני משיב ,שהרכב שלנו מהשכרה ואין לנו כבלים. .לא נורא .הוא אומר,אנחנו כבר שעתיים כאן אז נמשיך להמתין. אולי לרכב הבא יהיו כבלים. אשתו שיודעת כמונו שכמעט לא עוברים כאן רכבים ממשיכה להביט בנו ביאוש.

אנחנו מתחילים לנסוע משם משאירים את הזוג לנפשו אך במוחי מתגלגלים פתרונות אפשריים. אחרי 100 מטר אני עוצר ואומר לזוגתי שאני חושב שיש לי פתרון.

נזכרתי שבקיבוץ לרוב הרכבים היה מצבר דפוק ולכן תמיד השארנו את הטרקטורים והרכבים בירידה כך שבבוקר נוכל להניע אותם ללא צורך במצבר. אולי דחיפה קטנה תעזור גם כאן. אגב זה לא עובד ברכב אוטומטי אלא רק ברכב ידני.

אנחנו משארים את הרכב וחוזרים בהליכה אל הזוג הצעיר . לפי ענייהם נראה שאם מופתעים לראות אותנו חוזרים. אני אומר להם שיש לי רעיון. כל מה שהם צרכים לעשות זה לדחוף את הרכב ונראה לי שהכול יסתדר

הבחור, אישתו וזוגתי מתייצבים מאחורי הרכב הקטן(סוזוקי ג'ימיני ידני) ואני צועק להם קדימה לדחוף.

הרכב נע כמה מטרים קדימה ואני משחרר את הקלאץ. הפלא התרחש. המנוע ניצת. אני מופתע מהמהירות שהנס התרחש.

הבחור מתנפל עלי בחיבוקים ונשיקות ואני עומד נבוך מגילוי החיבה החם.

.הזוג הצעיר מגרמניה אומר לנו שלום וממשיך בדרכו.

אגב אם זה קורה לכם מה שצריך לעשות זה לפתוח את הסוויץ למצב הכי קרוב להתנעה. לעביר להילוך שני. לדחוף את הרכב למהירות קלה ולהחזיק את הקלאץ לחוץ ואז לשחררו. סיכוי טוב שהמנוע יתחיל לעבוד. בהצלחה.

באיסלנד הסבלנות משתלמת

תמונה מתוך אתר למטייל

לאיסלנד יש את הקצב שלה. בתחילה חשבתי שצריך למהר ולהספיק בכדי לראות. כל תופעה שראיתי מיד התנפלתי עליה.

. כל ציפור שראיתי מיד צלמתי אותה כי אולי זו הציפור האחרונה שאראה כי החורף בא וכל הציפורים נודדות מכאן. אך לאחר זמן מה גיליתי שיש כאן הרבה ציפורים ואין מה למהר.

תופעת הגייזר מלמדת אותך שסבלנות היא תכונה חשובה. בסוף ההתפרצות מגיעה וההתרגשות גדולה

גם הלווייתנים שומרים על מחזוריות יפה ביציאה שלהם אלינו הצופים. נכון שהם רק יוצאים לשאוף אוויר אבל אם ממתינים בסבלנות הם בסוף יוצאים ונראים במלא הדרם.

הזוהר הצפוני הוא בכלל תופעה מדהימה אבל גם לה יש את הזמן שלה. צריך בסבלנות להמתין ליום הנכון בו השמיים נקיים ובשעה שהזוהר בוחר הוא נותן סימנים ראשונים ואז מתפרץ. תמיד תבקשו בבתי המלון שיעירו אותכם כשהזוהר מגיע. ברוב המקומות יעשו זאת בשבילכם כפי שעשו לנו.

אם תמתינו לשמש כל מפל יהפך למופע נהדר של קשתות. לפעמים יותר מקשת אחת.

לבסוף השקיעות כאן הן תופעה מדהימה של צבעים וסבלנות. בסופו של יום אחד נסענו מערבה אל השמש השוקעת. הצבעים היו מרהיבים. מיד צילמתי כי חששתי כפי שהורגלתי שמיד זה יעלם. אך גם כאן גליתי שהשקיעות ארוכות במיוחד וככול שהתקרבנו אל הים כך השתנו הצבעים ורק נעשה יפה יותר. השמש לא ממהרת לרדת כאן מעבר לים.

כמעט טבענו באיסלנד- סיפורה של יהירות

רבים אומרים שעדיף לשכור רכב 4/4 באי. מיד אתה מדמיין בראשך נסיעה אתגרית בחולות או דרכים בעלות עבירות קשה אך האמת שונה. לא מצאתי באי שום דרך בה הייתה לי בעיית עבירות או איזה עליה קשה שבשבילה צריך רכב כזה. הבעיה שונה לגמרי. לעתים בעיקר אחרי גשם טוב שכמעט כל יום יורד כאן הנחלים מתמלאים והבעיה היא בכלל לחצות את הנחלים השוצפים.

בתמונה רואים נחל כזה כדוגמה מחלון אוטובוס גבוה במיוחד בו נסענו לתחילתו של טרק Landmannalauger במרכז האי שנה לאחר האירוע המסופר. אך בפעם הראשונה שהגענו לאי לא הערכתי נכונה את הסכנה שבחציית הנחלים וכן ניסיתי להיכנס לאותו המקום בג'יפ שנתן לנו ביטחון רב אך מוטעה כמובן

כך נראה המעבר הראשון כשהגענו אליו. מרחוק ראינו מספר רכבים ולידם עדר כבשים מתארגנים לחציית הנחל. לפני החציה החלטנו להמתין ולראות איך רכב אחר חוצה את הנחל ואומנם כך עשינו ולאחר חשש קל חצינו את הנחל. המים הגיעו רק לדלתות הרכב. אם זה העניין אז באמת לא כצעקתה חשבתי בליבי. המשכנו לעבר מרכז השמורה כשבינתיים הגשם התחזק דבר שלא הדליק לנו נורה אדומה. לאחר כשעתיים הגענו לאזור השמורה שם ראינו מספר רכבים גדול לפני נחל שוצף. מכיוון שחשבתי שבכדי להמשיך את המסלול יש לעבור את המעבר הזה המתנתי שוב לראות איך עוברים רכבים את הנחל ולאחר התלבטות קצרה יצאנו לדרך. השיטה היא לנהוג בגז קבוע ללא שינויים כך שהמים לא יקפצו ויכנסו למנוע. בנוסף עזיבת הגז יכולה לאפשר כניסת מים לאגזוז דבר שיכול לגרום לכבית המנוע. הכל טוב ויפה רק שהפעם המים פשוט הגיעו למגבים וכיסו את שימשת הרכב. הלב שלי קפץ לגרוני .למזלי המעבר ממש קצר כך שלאחר מספר שניות בהם הייתי בטוח שאנחנו הופכים לטרף לנחל חצינו שלמים ובריאים את המעבר. עצרנו לרגע מבועטים אך מאושרים שהכול בסדר. הרכב נטף מים. נסענו עד הבקתה הראשונה אך מהחשש שאם אכבה את המנוע לא אצליח להתניע מחדש החלטתי להשאיר את המנוע דולק וללכת ולשאול את שומרי השמורה מה הם אומרים לגבי המשך הדרך. נכנסתי לבקתה ופגשתי שם שני שומרים. שאלתי האם ניתן להמשיך את המסלול ולאחר מחשבה אמרה הבחורה “It depends on your attitude”. למה את מתכוונת שאלתי?

אמרה שאומנם המעבר שעברתי עכשיו הוא הבעייתי מכולם אך המעברים הבאים ארוכים הרבה יותר ואם אני אדם רגוע ואוכל לשמור על גז קבוע יש סיכוי שאצליח לעבור גם את מעברי המים הבאים. הבחור שהיה שם אמר שהוא לא ממליץ מכיוון שאם ניתקע סיכוי קלוש שעוד מישהו יעבור שם בזמן הקרוב. כך שיש מצב שלא יצליחו לחלץ אותנו וגם הזכיר לי שהביטוח לא מכסה בעיות כאלה. דבר שידעתי והטריד אותי לאורך כל הדרך. לא התלבטתי והחלטנו לחזור את כל הדרך חזרה ולא להמשיך במסלול. לצערי הבנתי שאני צריך שוב לחצות את המעבר הגועש ביציאה מהשמורה ואומנם גם הפעם ליבי כמעט יצא ממקומו. בדרך חזרה פגשנו את עדר הכבשים בדרכם חזרה וזוגתי החליטה להצטרף לרועים וכך הלכה לידם כשאני נוסע לאיטי אחריהם. לכבשים לא הזיז שאנחנו רוצים להמשיך את הדרך והן הלכו לאטן על השביל

שנה אחרי הגעתי במקרה למוזאון נחמד בעיר הבירה ומצאתי שם תמונה יפה שמתארת מקרים של ניסיונות כושלים לחצות נחלים באי

מזג האוויר השליט האמיתי של האי

רק לאחר שאתה מתנסה במזג האוויר של האי אתה מבין שהוא בעצם השליט האמיתי כאן. יש להתייחס אליו בכבוד רב ואת כל התוכניות יש לקבוע לפיו. בתחילה לא הבנתי זאת והדבר היה כרוך בסיכון לא קטן. אז אומנם אוהבי סיכונים אנחנו אבל על בשרי למדתי לא להתגרות בו ולכבד אותו. לכל מי ששואל אותי אני אומר: כל התוכניות הן בסיס לשינויים הכל תלוי במזג האוויר ולא שווה לסכן את החיים. כן לסכן את החיים לא פחות מזה. תמיד אפשר לבוא שוב.

הרוח הנושבת באיסלנד מפתיעה בעוצמתה. בשבוע הראשון שלי באי שכרתי רכב קטן ובדרך לפיורדים המערביים בחלק מהדרכים חששתי שהרכב יתהפך בגלל עוצמת הרוח. מהמשך שכרתי רכב גדול יותר אך חניה בכיוון הלא נכון גרמה בפתיחת הדלת לכך שבקושי נשארה הדלת על ציריה דבר שעלה לנו 1500 יורו השתתפות עצמית שהוחזרו לי אחר שלקחתי ביטוח מתאים.

את הלגונה הקרחונית ראיתי מבעד לשימשת הרכב. לא ניתן היה לצאת מהרכב בגלל עוצמת הרוח. בקיצור עד שלא מרגישים את זה לא מבינים מה זה רוח חזקה.

הכובע שלי וסבתא דורית

לאחר הכנות יצאנו חבורה קטנה לטרק הידוע ביותר באיסלנד Landmannalauger

הגענו באוטובוס לתחילתו של טרק ששם המקום בעצם מספר סיפור שלם. בכלל באיסלנד שמות רבים מורכבים ממספר מילים מחוברות דבר המקשה עלינו מאוד לבטא אותם. שם המקום בתרגום חופשי הוא-Land-man-nalauger שזה ארץ -האנשים -ההולכים על שם המטיילים הראשונים שפלסו את הדרך בין המקום לשמורת פורסמרוק.

הגענו באוטובוס ולפני היציאה שוב אספנו מידע מטריד מאנשי השמורה שאותם כבר פגשתי בשנה שעברה. לאחר התייעצות קצרה החלטנו לצאת לדרך. מה שנאמר לנו שבבקתה הבאה אין מקום רב לאוהלים מכיוון שירד שלג כבד ואולי ניתן יהיה למקם 8 אוהלים במקום. אני לאור ניסיוני מעט חששתי והצעתי את האפשרות להישאר עד הבוקר במקום ולצאת רק למחרת. אך ידידי אמר שאין לנו מה לחשוש. מכיוון שאין לילה בעונה הזו מקסימום נמשיך לבקתה הבאה.

בקיצור יצאנו לדרך המתוכננת שאורכה 12 ק”מ . השביל מקסים ואנחנו מתקדמים במהירות רק שבשלב מסויים השביל הפסיק ליהיות שביל ובעצם הלכנו בעקבות של קודמינו בשלג רך. לעיתים עמוק למדי. כל צעד לווה בחשש של שקיעה והדבר האיט מאוד את הליכתנו

במקומות בהם נבעו מעיינות חמים השלג נמס אך ברוב הדרך פשוט הלכנו על השלג הרך

כך אנחנו מתקדמים לאיטנו ופתאום משום מקום התחילה רוח חזקה. ידידי לא הכיר את התופעה ומאוד הופתע מעוצמתה. בשלב מסיום הרגשתי שאם לא אחזיק חזק את הכובע שלי הוא יעוף מראשי. הכובע הזה רכש מקום של כבוד בטיולי הרבים ודי נקשרתי אליו רגשית. במקום יפה במיוחד כשאני עומד ומביט בנוף הכובע עף ומיד הבנתי שאין מצב שאני מצליח להשיג אותו. ראיתי אותו מתגלגל במורד אחד העמקים ונעלם לו לדאבון ליבי. השעה הייתה 22.00 בלילה ואומנם שרר אור מלא אך לא ניתן היה לעשות כלום. נפרדתי ממנו לשלום מבלי שידעתי שבאותם דקות ממש הלכה לעולמה סבתא דורית בארצנו. לימים חשבתי שלא מקרי היה שהכובע שכל כך אהבתי עף לו ונעלם באותם דקות. כאלו לידע אותי שאדם שאהבתי וליווה אותי שנים רבות הלך לעולמו.

לבסוף לאחר הליכה לא פשוטה כשבשלב מסויים כמעט לא רואים את השביל בגלל עננות שנכנסה הגענו לבקתה ומצאנו מקום להקים את האוהלים שלנו ממש ליד הבקתה שהייתה מלאה עד אפס מקום

.

המקלחת והבית הקטן בערבה

בפעם הראשונה שהגענו לאיסלנד פגשנו משפחה איסלנדית שהבעל הכיר את אביה של זוגתי. הם עבדו יחדיו במוסדות האו”ם בשוויץ. הזוג אירח אותנו בארוחת ערב במסעדה המסתובבת ברייקיאוויק. לאחר הארוחה הזמנו אותם ארצה ואומנם הם הגיעו באביב לביקור

כל כך נהנו שהזמינו אותנו להתארח בבית הקיץ שלהם כשעה נסיעה מעיר הבירה.

שמחנו מאוד ואמרנו שזו הזדמנות מצויינת לבלות שבועיים שקטים באיסלנד ואומנם כך היה.

כשהתקרב היום המיוחל דיברנו שוב עם הזוג והם כמובן שמחו לבואנו אך הזכירו שהמקלחת הקרובה נמצאת רק 10 דקות מביתם. לא כל כך הבנו במה מדובר ולא יחסנו לעניין חשיבות.

הגענו לצימר שלנו והמקום נראה ממש בית קטן בערבה . להפתעתנו לא מצאנו מקלחת בצימר המקסים שלנו ואז אמירתה של המארחת שלנו התבררה לנו.

מסתבר שלכל מקומי יש בית קיץ כזה. הזוג שלנו גר ברייקיאוויק אך בעבר הם גרו בחווה ליד הבית הקטן שעכשיו היה שלנו. לקראת הזקנה הם עברו לעיר הבירה כמו זוגות רבים אחרים אך הילדים שלהם החליפו אותם בחווה וביתם היה לידינו. בעבר לא היה נהוג לבנות מקלחות בבתים והדבר לא היה מקרי. הדבר אילץ את המקומיים ללכת כל ערב לבריכה המקומית שם היו פוגשים את חבריהם לאזור מגוריהם ובכך הפיגו את בדידותם בעיקר בלילות החורף הארוכים. יש אומרים שזו אחת הסיבות שאחוז המתאבדים באיסלנד נמוך משמעותית מהאחוז בארצות סקנדינביה האחרות שגם בהן החורף ארוך וחשוך.

גם אנחנו ניצלנו את ההזדמנות ורכשנו מינוי במקלחת האזורית וכך כמעט כל ערב הלכנו לבריכה המחוממת. המקום כולל בריכת שחיה. גקוזי קטן וכמובן מקלחות. תמיד בחוץ ולא מקורה. ערב אחד כשהטמפרטורות נשקו לאפס מעלות נכנסנו לבריכה עם המקומיים והדבר נראה טבעי לגמרי.

אוסברגי-חלום פירות היער של סבא יונה

מי לא חלם לטייל ביער ולקטוף פירות יער כמו בסיפורי האגדות? בנוסף תמיד שמענו סיפורים על יערות ליטא המלאים בפירות יער שבהם טייל סבא כשהיה קטן.

אז גם לי היה חלום כזה אבל כשאתה מגיע לאי ורואה שאין כאן כמעט עצים אתה מבין שכאן זה לא יקרה

להפתעתי דווקא כאן התגשם החלון במקום נהדר הנקרא קניון אוסברגי Asbyrgi -אליו הגענו במקרה.

כבר בחניה הבנו שהמקום שונה מכל מה שהכרנו כאן.

הלכנו בשביל בינות לעצים. ממש יער איסלנדי אמיתי.

כבר בתחילת הדרך ראינו שלטים קטנים ליד העצים וליד הפרחים במקום ולהפתעתי הרבה ראינו גם פירות יער לרוב. הגענו במחצית ספטמבר שבה בדיוק מבשילים הפירות. פשוט חוויה נהדרת

לשמחתי היה כתוב ליד פירות היער את איזה מותר לאכול ואת איזה לא . שימו לב לא לטעות

כמובן ששלחתי מיד תמונה לסבא שמאוד שמח על התמונה והזיכרון

ביער ציפורים רבות ואחת אפילו הסכימה להצטלם. שמה קיחלי רונן. בהחלט מראה מרנן

מילי וינה מאי נפקא מינה

יום אחד הגעתי לאזור פוסטון לא רחוק מברגרנס וחיפשתי מלון ללילה . עיני נתקלה במלון עם שם מוזר- Guesthouse Milli Vina

נראה מעניין אז החלטתי לנסות. השם סקרן אותי מאוד.

כשהגעתי למלון בדרך עפר קופצנית נראה המקום נטוש לחלוטין. לבסוף יצאה אישה בשנות החמישה לחיה עם כלב גדול והזמינה אותי להכניס

נכנסתי והאישה שאלה אותי באנגלית טובה מהיכן אני. שאלתי אותה את אותה השאלה והיא ספרה לי סיפור מעניין

שנתיים קודם לבואי היא טיילה עם בעלה באיסלנד והתאהבה במקום. מכיוון שהילדים שלהם גדלו החליטו לעבור לכאן והקימו את המלון הזה. מוצאם ממילנו איטליה

כשהתחלתי להכין את האוכל במטבח המטופח והנקי שלה הציעה לי להכין פסטה שהיא נתנה לי ולאחר שראתה שאומנם אני מכין את הפסטה הלכה וחזרה עם גבינת פרמזן איטלקית משובחת. התנצלה ואמרה שהיא חושבת שהגבינה תוסיף המון לפסטה שהכנתי.

מודה שקבלת הפנים הפתיעה אותי לטובה אבל כבר התרגלתי שמקבלים כאן מאוד יפה את האורחים. בעיקר אם הגיעו למקומות נידחים כאלה.

באותם רגעים הגיע זוג צעיר. הזוג נראה מאוד מוטרד. שאלו את בעלת המקום אם יש מקום במלון ולאחר שאמרה שכן התחילו בקדחתנות להכין את ארוחת הערב. אני יושב לי ואוכל אבל לא התקשיתי להבין שמדובר בזוג ישראלים מכיוון שדיברו עברית. האישה חילקה הוראות לבעלה ותוך זמן קצר הארוחה הייתה מוכנה. עוד היא מכינה את השולחן, הכל בכלים חד פעמיים ,הבחור הלך וחזר בחולצה לבנה. הסתכל עלי ואמר שעכשיו נכנסת השבת ולצערם לא הספיקו להתארגן ולכן הכל כל כך חפוז ולחוץ. עזבו את המטבח הפוך ומלוכלך וישבו לאכול.

מי שהיה באיסלנד יודע שאין דבר כזה להשאיר מטבח מלוכלך. הכל מבריק כאן ויש חוק בלתי כתוב שמחזירים את המטבח בדיוק כמו שקיבלתם אותו.

אבל השבת נכנסה ומי ינקה עכשיו את המקום?

אז מאי נפקא מינה חשבתי בליבי? המונח מארמית אך היה שגור בלימוד התלמוד

תרגום המילה מארמית- אז מה יצא לנו מזה?"מהי ההשלכה המעשית?".

האם התכוון הקדוש ברוך הוא שמישהו אחר ינקה את המטבח?

אני למשל?

חומר למחשבה.

המרוץ אחרי הפאפינים

הפאפין היא הציפור הלאומית של איסלנד. תוכי ים קוראים לציפור המקסימה הזו

מכיוון שחובב ציפורים אני החלטתי להגיע השנה ולהקדיש זמן ולראותם.

כבר בשנה שעברה כשהלכנו את טרק לנדמנלאוגר. ביום לאחר שסיימנו את הטרק נסענו לחוף השחור ושם ליד הכלות הסיניות שבאות במיוחד כל הדרך מארצן לצלם צילומי כלה ראינו מספר ציפורים קטן.

התחמשתי במשקפת שקניתי במיוחד לאירוע הצפוי. לאחר שקראתי שבאי וויסטמנייר ניתן לראות ציפורים רבות החלטתי שלשם אלך ואומנם כך עשיתי

הגעתי במעבורת אל האי ומיד שמתי פעמי אל הטוריסט אינפורמיישן המקומי. לשאלתי קיבלתי תשובה קצת מאכזבת. אומנם יש באי לא מעט ציפורים כאלו אבל יש לבוא מוקדם בבוקר או לקראת השקיעה כי בשעות היום רוב הציפורים נמצאות עמוק בים. השעה הייתה 11 לקראת הצהריים ונותרו לי כ5 שעות על האי.

לא אחת יצא לי לדבר עם המקומיים במקומות שונים בעולם ולעתים קיבלתי תשובות שבשום טוריסט אינפורמיישן לא נתנו לי אז החלטתי לעשות זאת גם הפעם.

ליד הנמל שאלתי מקומי איפה ניתן לראות פאפינים והוא הביט על הצוק מעל הנמל ואמר לי שזה המקום הטוב ביותר. שים לב שיש שם סולמות ומדרגות תלולות אז רק תזהר כשאתה עולה. אמר והלך.

שמחתי לעצה ויצאתי לעבר המסלול שהוא תיאר לי

בתמונה רואים את הנמל של האי ואת הר הגעש שהתפרץ ב1963 וכמעט מחק את העיירה. הלבה הגיעה עד הנמל והמקומיים מתגאים מאוד על גילוי הגבורה שהצילו את הנמל שהוא מעצם עורק החיים של המקומיים באי.

כבר בתחילת העליה ראיתי מספר ציפורים במעופן. התוכי נראה די מגושם ומעופו שונה מאוד מכל הציפורים האחרות. הכנפיים שלו קטנות ביחס לגופו בכדי לאפשר לו לצלול בקלות בים ולכן הוא מנפנף בכנפיים במהירות גדולה מאוד. גם הנחיתה שלו די קשה ולכן ברוב המקומות ראיתי אותם באזור בו יש דשא שסופג את המכה בנחיתה.

לאחר שהגעתי לפסגת הצוק וראיתי מספר קטן של תוכים ירדתי בחזרה לנמל וחזרתי במעבורת למכוניתי.

קצת התאכזבתי שלא ראיתי הרבה ציפורים אבל בכל זאת תוכי אחד החליט בכל זאת לדגמן לי והצלחתי לראותו ממש מקרוב.

נותרו לי מספר ימים נוספים באי והחלטתי להמשיך לחפש אותם.

ביום האחרון לאחר שכבר די וויתרתי על החלום לראות מושבה גדולה התמזל מזלי וראיתי את הציפורים בשעות הבוקר ליד החוף השחור בו מצטלמות כלות אסייתיות רבות.

לשמחתי גם התקבצה מושבה שלמה בים מאחורי הכלות וכך שימשו התוכים שושבינים של הכלה המצטלמת.

בתמונה כמה תוכים שטים בים

קרררררררר

אחד ממסלולי ההליכה הידועים ביותר באיסלנד הוא טרק טורסמורק ללנדמנלאוגר או בכיוון ההפוך.

שנים רבות הבטחתי לחברי שביום שהוא ישתחרר מהצבא נצא לטרק בנפאל. שנים חלפו ואיתם גם ההבנה שאת נפאל כנראה פספסנו מכיוון שהגבהים שם מאוד יקשו על ההליכה.

הצעתי את הטרק הזה באיסלנד וידידי שמח מאוד. החלטנו לצאת שנינו לבד.

למחרת ההחלטה שאל אותי אם אחד מילדיו יוכל להצטרף? כמובן שהסכמתי. יש משהו מיוחד מאוד בטיול של אבא עם ילדיו. כבר התנסתי בחוויה הזו עם ילדי וגם שנתיים קודם שבנו של ידיד אחר שלי הצטרף אלי.

כמה ימים אחרי שאל אותי עם עוד בן יוכל להצטרף וכך שמנו פעמנו ,ידידי,שני בניו ואני, לטרק המדובר.לא אספר כאן את סיפור הטרק אלה רק על חציות הנחלים בטרק שהן בהחלט אחת החוויות המיוחדות ביותר והקרות ביותר שחווינו.

כבר בתמונה ניתן לראות את השלוגיות המרמזות על טמפרטורת המים.

המים קפואים ועומקם לא גדול אם יודעים לבחור את נקודת החציה הנכונה.

במהלך המסלול מספר חציות כאלו ולעיתים כל כך קר שלאחר החציה כמעט לא מרגישים את הרגליים.

את אחד מהמעברים נאלצנו לעשות פעמיים בכדי להעביר את התרמילים של הילדים.החשש הגדול ביותר הוא ליפול למים עם התרמיל. דבר שקרה למטייל אחר שהלך לפנינו. אבל כולנו הרגשנו צער על הבחור והצענו לו עזרה. למזלו הוא הצליח לקום מהר ונראה שהתרמיל נשאר ברובו יבש.

המשך יבוא………..