במרחק שעתיים מברלין, דרך האוטוסטרדה ואח"כ כבישים כפריים יפים, מגיעים למלון בוולסברוך. Precise Resort Marina Wolfsbruch נקודת היציאה של השייט.
קיבלנו בית נופש עם שתי קומות 2 חדרי שינה זוגיים ואחד לילדים, 2 מקלחות , סלון ומטבח מצויד היטב. משפחות שלמות מבלות פה שבוע שלם.
את הסירה נקבל רק בשעה 14. כדי להעביר את הזמן נסענו לרייזנבורג. חנינו במרכז והסתובבנו בעיר.
הארמון ברייזנבורג Rheinsberg Palace.
אח"כ נסענו ללידל לערוך קניות לסירה ל 3 ימים. חזרנו למלון וחיכינו שהסירה תהיה מוכנה.
בשעה 14 הגיע בחורה נחמדה קלאודי, לקחה אותנו לסירה להסברים. הסבירה הרבה על הצד הטכני ואח"כ לקחה הפסקה ואנחנו הבאנו הכל מהאוטו. הסירה מאוד גדולה ומתאימה ל 4- 6 איש. רמי פחד שזה גדול מדי. ההסברים גם היו מלחיצים. אחכ קלאודי לקחה אותנו לנסיעת ניסיון כשבדרך הסבירה עוד מלא דברים ולימדה את רמי תמרונים וסיבובים. רק בסוף ישבה אתנו על המפות והמליצה על מסלולים. היום היה קצר כי כבר היה 16, אז קיבלנו את המלצתה לשיט קצר לאגם zechliner בדרך אליו אין לוקים ויש בו מעגן קטן עם מסעדת דגים. יצאנו לדרך בתעלה שבה שטים במהירות נמוכה ומשם דרך אגם, תעלה ושב תעלה. האתגר הראשון היה גשר צר מאוד שרמי עבר בו כמו גדול. הגענו למרינה בסביבות שש וחצי והסתובבנו קצת כי לא ראינו שיש מקום. בסוף עגנו במקום מצוין. נערה רצה אלינו ושאלה אם אנחנו רוצים לאכול כי עוד 10 דק הם סוגרים. זה מין קיוסק עם שולחנות פיקניק על הדשא. הכל בשירות עצמי. הנערה הסבירה לנו שאם אנחנו רוצים לישון פה, אז הם עושים מסיבה הערב ויהיה רעש. הזמנו פורלים וציפס והיה פשוט וטעים. החלטנו להישאר,במיוחד אחרי שגילינו שיש חיבור לחשמל. הלכנו לעשות סיבוב בעיירה- שוממת ללא אדם אחד ברחוב למרות שהמרכז עתיק עם כביש מאבנים. חזרנו לסירה ובאמת יש מסיבה. מוזיקה טובה גם בגרמנית, הרבה צחוק ברכות וחצרוץ בקרן מקומית. הרעש לא הפריע לנו להירדם.
היאכטה קלרה, בתור לאחד הלוקים
6.8.16 קמנו די מוקדם והכנו ארוחת בוקר של סלט וחביתה. יצאנו לדרך לכיוון רייזנברג כדי לראות את הטירה מכיוון האגם.
אח"כ התחלנו לחזור את כל הדרך לכיוון צפון. בדרך עוברים ליד מרינה וולפסברוך ולאחריה מיד הלוק הראשון.
התרגשנו מאוד לפניו. יש תור של סירות לפני הלוק שממתינות להיכנס. עגנו מאחורי סירה של אבא עם 2 ילדים שראינו כבר ערב קודם. האבא עזר לנו לקשור את הסירה והיה נחמד מאוד. חיכינו בתור כחצי שעה. הלוק עובד לשני הכיוונים, פעם מעלה את המים בתוכו ופעם מוריד כדי להתאים את התעלה לאגם הבא. היום יש תור גדול לפני כל לוק. אחרי שמכניסים את הסירות הגדולות דוחסים פנימה את כל הקיאקים ויש הרגשה שאנחנו מועכים אותם. ממשיכים צפונה דרך אגמים יפיפיים. הכל מלא סירות וקיאקים ומתרחצים. נכנסנו לאגם צר וארוך ואחרי סיבוב יש כניסה לתעלה. בדיוק לפני הכניסה לתעלה נפתחו השמיים והתחיל מבול רוח חזקה נשבה. נקלענו למיני סופה. כל הדק העליון נרטב ואז הזכרתי שיש חלון פתוח למטה וגם שם הכל נרטב- הספה, ספר המפות, מעיל סוודר. אי אפשר היה להמשיך והסתובבנו במקום וחיכינו שהרוח תרד. אחרי חצי שעה הסופה נגמרה בדיוק באותה צורה שהתחילה- פתאום.
אחרי שייט בתעלה רחבה, שעל גדותיה בתי כלונסאות שהם בתי נופש, הגענו לאגם Mirow אגם מרהיב ביופיו. קלאודי אמרה לנו שכדאי לעגון במרינה במרכז העיר ליד הכנסייה. המרינה הזאת הייתה מלאה וגם זאת שאחריה. התרחקנו למרינה האחרונה שנראתה גם מלאה, פתאום רץ אלינו בחור והפנה אותה למקום עגינה שנראה פרטי ועזר לנו לכוון ולעגון. צוות המרינה מאוד ידידותי. קנינו סבון והזמנו לחמניות לבוקר. התקלחנו ויצאנו לעיר, מרחק הליכה של רבע שעה בין בתים יפים עם גינות מטופחות. כל הזמן שמענו מוזיקה ומסתבר שבמרכז ליד הכנסייה יש יריד. כל תושבי העיר היו שם. אחרי שעברנו את היריד מצאנו מסעדה על שפת האגם .ישבנו בחוץ ואכלנו מרק ושניצל. כשחזרנו לכיוון המרינה מצאנו שביל בין העצים על שפת האגם שהוביל אותנו עד למרינה.
בתי כלונסאות באגם MIROW
על גדת אגם מירור, התושבים ארגנו עמדת תצפית לשקיעה
קמנו יחסית מאוחר ועד שאכלנו והתארגנו היה כבר 10. היום יום א' והאגמים מלאים סירות. התחלנו לחזור דרומה ובכל הלוקים יש תורים ארוכים. באחד מהלוקים עמדנו שעתיים, היה זמן לארוחת צהריים. לכל אורך הדרך לפנינו יש יאכטה תכלת ענקית ואנחנו נדחפים אחריה לכל הלוקים. הפכתי למומחית בקפיצה מהסירה לחוף וקשירת הסירה ליתדות העץ על החוף. החבל שפשף לי את היד, אבל לומדים להיזהר.
התור ללוק, אנחנו מספר 3 בתור.
התעלות יפות, מאחורי כל סיבוב יש הפתעה.
האגמים הרבה יותר יפים מהתעלות, יש בהם הרבה תנועה של כלי שיט מסוגים שונים. אנחנו כסירה גדולה, נותנים לכולם זכות קדימה.
אנחנו בדרך לעיר פורסטנברג, יש 4 מעגנים באגם שלה והיא רחוקה כשעתיים הפלגה מהמרינה שלנו שם צריך להחזיר את הסירה עד 10 בבוקר. עוברים בדרך הרבה אגמים עמוסי סירות. השיט לוקח הרבה זמן בגלל העומס בלוקים. יש שני לוקים עם מפעיל והאחרון הוא אוטומטי שמפעילים לבד. הסירה שאחרינו שואלים אותנו מה לעשות ואנחנו כבר מומחים ומסבירים. המשיט הוא מורה לספורט עם בית ספר תאום בישראל. דברנו על פרויקטים בבית הספר והיה מעניין. הפעלת הלוק-יש ידית ירוקה בנקודת המתנה, מסובבים אותה ומחכים לרמזור ירוק. אחרי העגינה בלוק יש ידית נוספת שאותה מסובבים כדי לסגור דלתות. דילגתי בקלילות לקרקע וקשרתי את הסירה לעמוד הראשון. אנחנו מנהלים את הלוק עבור הסירות שאתנו. לוק הכי איטי שהיינו בו. נכנסנו לאגם יפה ורחב ושטנו לכיוון מרינה 2. היה הרבה מקום ויצא לקראתנו עובד של המקום והפנה אותנו לקצה המזח. עגינה קלה ומהירה. בגלל השייט הארוך הגענו יחסית מאוחר. התקלחנו ויצאנו לעיר. בדרך למעגן עברנו כמה וילות מהממות עם גינות מטופחות שפונות לאגם. הרוב בנייה חדשה של אחרי נפילת החומה. המעגן צמוד לפארק יפה ומשם הלכנו לכיוון המרכז. הרוב סגור. העיר יפה עם בתים צבעוניים ונחל שעובר דרכה. היו כמה מסעדות פתוחות אבל חזרנו למעגן למסעדת הבית. ישבנו בפנים כי בחצר היו הרבה משפחות עם ילדים. הם מתגאים בפטריות המקומיות ורמי לקח דג על מצע פטריות ובייקון. ממש טעים.
8.8.16
קמנו ב 6 ורק שתינו קפה כדי לצאת מוקדם לכיוון הלוק הראשון שנפתח ב 7. מילאנו מים והתנתקנו מהחשמל. הכל עשה כזה רעש שפחדתי שהערנו את כל המעגן. יצאנו ברבע לשבע ותוך 5 דק היינו בלוק הראשון האוטומטי. הפעלתי את הידית והלוק התחיל לפעול- רוקן מים ועשה רעשים. בינתיים הצטרפה אלינו עוד סירה. נכנסו ללוק ומיד סובבנו את הידית. איזה כיף להיות ראשונים בלוק ולא לחכות. התעלה הראשונה היא ארוכה עם סיבוב חד באמצע שמיד אחרי יש לוק. המפעיל המשועמם מיד הכניס אותנו וביקש שנחכה לעוד סירה. מה הוא יפעיל את הלוק רק בשבילנו? השייט לוקח יותר ממה שתכננו וכנראה נאחר.
מתחילה תנועת סירות וקיאקים ובלוק הבא יש כבר תור. אנחנו בטוחים שנכנס ובסוף מסתבר שלא. חוזרים ברברס להמתנה. זה הזמן לסנדוויץ' טעים. בזמן ההמתנה, אורזים, רוחצים כלים, מכינים סנדוויצים לאח"כ, מרוקנים פחים. מגיעים ללוק האחרון ממש לפני המרינה שאנחנו כבר באיחור. יש תור ארוך ואנחנו שולחים הודעה לקלאודי שכבר אנחנו מגיעים.
היא עונה בשמחה שתודה על ההודעה. רמי מנווט בהצלחה רבה את הסיבוב בכניסה למרינה. אנחנו שמים לב שכל הסירות כבר הגיעו ואנחנו אחרונים. נצמדים לרציף התדלוק ואני הולכת למשרד לבקש עזרה בהכנסת הסירה למעגן. אחרי 5 דק קלאודי מגיעה כולה חיוכים וחיבוקים. היא מתבדחת עם כולם כולל המתדלק שמקניט אותה על הפעם האחרונה שתדלקה והשפריצה על כולם. במיומנות רבה היא מתמרנת את הסירה הענקית הזאת, נגד הרוח ונכנסת באלגנטיות לחנייה צרה במיוחד. עושים סיבוב בסירה והיא מגלה שיש שריטה בצד ימין כנראה מאחד הלוקים. אנחנו מורידים ציוד לאוטו ונכנסים למשרד. היא מסבירה לנו שהמלון שילם 800 יורו הפקדת נזקים. מתוך הכסף הזה הם ייקחו את ההשתתפות עצמית בתיקון בערך 300 יורו. אנחנו משלמים לה 200 יורו על הלילה הנוסף שנשארנו. כשהיא שומעת מאיפה הגענו, היא משתגעת, זה נחשב ממש רחוק והיא מבינה למה איחרנו. נפרדים בלבביות ומבטיחים שנחזור.
