היום התשיעי לטיול (31/7): מתחילים את היום בקניון 7 הסולמות. אחרי הירידה מהשלט של בראשוב, שהקשה על האשה, היא התלבטה אם להצטרף למסלול או לא. קראה פוסטים שאנשים כתבו על המסלול, ונרגעה שאנשים כתבו שהמסלול מתאים גם לפדלאות, ולכן הצטרפה.

המסלול כרוך בשעה וחצי עד שעתיים של הליכה לצד נחל - כשהכיוון הוא עליה מתמדת - חלקים מסוימים העליה די תלולה וקשה, פה ושם עוברים מעל גשרונים. לצד הדרך יש את מסלול האומגות שאותו ניתן לעשות בחזור.

המסקנה שלנו היא שלפדלאות ממש לא קל במסלול הזה, כך שצריך לשקול אם מתאים...

אחרי כשעה וחצי מגיעים לבקתה, שבה מוכרים כרטיסים. משם ממשיכים לתוך הקניון הצר, עד שמגיעים למרגלות הסולם הראשון - שם מחכה ריינג'ר שבודק כרטיסים ומווסת את הכניסה לפארק, כדי שלא יהיה משקל גדול מדי על הסולמות והרמפות - וכמובן שמייצר תור ארוך (אם לא הגעתם ממש על הפתיחה של הפארק, תחכו חצי שעה ויותר - אבל שווה לחכות). הקטע הקניוני הינו של 7 סולמות באורכים שונים, ורמפות, לצד מפלונים - מקסים מקסים.

הקטע הקניוני של הסולמות סה"כ קצר - מסיימים אותו תוך רבע שעה בערך אבל הוא מרשים ויפה, ובהחלט שווה את המאמץ שכרוך בהגעה. מסיימים את קטע הסולמות, וממשיכים הלאה. מגיעים לנקודת פיצול (עיגול לבן ואדום במעלה ההר), נחים מעט, ואז מטפסים קטע קצר (5 דקות) ומאד מאומץ, ומשם כל הדרך בירידה (שחלק תלול) בחזרה לבקתה (שהיא המקום היחיד במסלול עם שירותי בול פגיעה). נחים מעט, ואז צועדים בחזרה לחניון בפתיחת המסלול - בירידה הרבה יותר קל... בדרך מוצאים "גזלן" מקומי, שהביא איתו מקרר משקאות ייחודי.

מגיעים לחניון, ויוצאים בחזרה לבראשוב, אבל לא לדירה, אלא למסלול הקרטינג שצמוד לשדה התעופה של בראשוב - Rhea Racing Go Kart Circuit. מגיעים למסלול שנמצא בשטח הפתוח, וכל המשפחה עולה על המכוניות, ומתחילים במירוץ משפחתי (וברוב חוכמתנו, לא ביקשנו שיצלמו אותנו, אז אין לנו שום מזכרת, חוץ מהזכרון) - היה מוי כיף. פעילות מומלצת בחום (וגם לדאוג למזכרת).

היום העשירי לטיול (1/8): מתחילים ב-Zarnesti‎‎ Libearty Bear Sanctuary. מאחר שקראתי שחייבים להזמין תור מראש, הזמנתי תור לסיור האחרון באנגלית האפשרי (10:45) - הנסיעה לא ארוכה מבראשוב, ובשלב מסוים יורדים מהכביש לדרך כורכר - מגיעים למקום, ובכניסה פוגשים אנשים שהגיעו בלי להזמין תור, ונשלחים הביתה. מתחילים את הסיור בסרטון הדרכה, שמסביר על המקום, ואז המדריך לוקח אותנו במסלול באתר, כדי לראות את האכלת הדובים. המקום מיוחד - הדובים אמנם סגורים מאחורי גדרות (צריך להגן על המבקרים), אבל יש להם הרבה מאד שטח יער להסתובב בו חופשיים ומאושרים. ברגע שהדובים אוכלים ושבעים, הם חוזרים לתוך היער ונעלמים. התחושה שהמקום מייצר היא של מטרה חשובה של הצלת הדובים, וכמובן שמנסים לשנורר תרומות. מאחר שהגענו למסקנה שהמטרה נאצלת, אימצנו את timka ב-60 יורו - תרומה קטנה למטרה טובה.

TIMKA ALPERT

הסיור במקום אינו ארוך - כשעה ורבע, אבל המקום מעורר השראה והשתהות.

יוצאים מהאתר, ומחפשים לאכול ארוחת בוקר. מגיעים למקום שנקרא Jimmy's Corner - נראה נחמד. אבל, השירות - זוועה. הזמנו, ומחכים ומחכים. פשוט שכחו אותנו. אחרי שאנשים שנכנסו אחרנו קיבלו את שלהם, התברר שפשוט שכחו את ההזמנה שלנו, וגם כשהביאו את האוכל, שכחו את אחת המנות. האוכל היה בסדר, אבל השירות...

חוזרים לדירה בבראשוב ומתפצלים - מקפיצים את הגדולה והאשה לקניון AFI בנסיון נוסף למצוא בגדים לגדולה (כרגיל, לא מצאו דבר, חוץ מחנות של SABON עם מחירים מאד נמוכים למחירים בארץ), האמצעי נשאר בדירה, ואני והצעיר נסענו לParadisul Acvatic - במקום בריכה חיצונית די גדולה, מסלול של אבובים ששטים בזרם, בריכות פנימיות ומתחם ספא, ומגדל שבו יש 3 מפלסים של מגלשות - אחת גבוהה ומתפתלת, במפלס מתחתיה מגלשה לאבובים, ובמפלס הכי נמוך 3 מגלשות "ישרות".

היתרון במקום הוא, שלא צריך לטפס מאד גבוה כדי להתגלש, ואין עומס - לכל מגלשה מחכים לא יותר מ-3-5 דקות - התוצאה היא שאני והצעיר התגלשנו בלי סוף, מדי פעם תיבלנו ברביצה על האבוב במסלול האבובים שאליו ניתן להגיע ממגלשת האבובים. למרות שיש מגוון מצומצם של מגלשות, נהנינו מאד.

אוספים את הקנייניות, חוזרים לדירה, מתלקחים, ונוסעים שוב לעיר העתיקה, לאכול ארוחת ערב. מגיעים במקרה למקום בשם Albert Social Bistro - נראה ריק (חוץ משולחן אחד), לפי הגוגל המקום אמור להיסגר בעוד שעה. מתיישבים, מגיע האוכל, טעים לנו, ולפתע המקום מתמלא בסועדים. מוזר. משם צועדים במדרחוב לסניף הקרוב של Velocità, לגלידה לקינוח, ובחזרה לדירה.

היום האחד-עשר לטיול (2/8): מפנים את הדירה, ונוסעים לאוואנטורה - יום די חם, אבל בצל בפארק - סביר מאד. 3 הילדים נעלמים במסלולים השונים, האשה מלווה אותם מלמטה, ואני יושב בצל, שומר על התיקים ונח (להגנתי ייאמר שקמתי עם כאבי בטן לא ברורים, שמנעו ממני להצטרף אליהם). 3 שעות חלפו במהירות, והילדים חזרו עייפים אחרי 2 מסלולים + אומגה מעל לאגם.

חוזרים לרכב, ומתחילים בנסיעה ל-sinaia. בדרך עוברים שוב ליד קניון 7 הסולמות, וכמה דקות אחרי מתחיל הפקק הכי ארוך שנתקלתי בו. מרחק הנסיעה של 28 ק"מ ארך שעתיים ורבע! הפקק נגמר לפתע פתאום, במרכז bustani - לא ברור מה גרם לו, חוץ מהעיירה עצמה, שוקקת התיירים, שהכביש עובר במרכזה. פשוט הזיה - הנסיעה היא כל פעם למרחק של 500 מ' לכל היותר, ואז עוצרים למשך כמה דקות, ושוב נוסעים 400-500 מ' ושוב עוצרים. ייאוש.

מגיעים לבוסטני עייפים, מוותרים על המסלול למפל השואגת, ושמים במקום זאת פעמינו למגלשות ההרים ב-Kalinderu. מגיעים כמה דקות אחרי שהן נסגרות. שוב פעם איחרנו. מעצבן - למקום הזה כבר לא נחזור, וזו הפעם הראשונה באיזור הזה שבו אנחנו מסיימים טיול בלי מגלשות הרים. חוזרים לכביש ונוסעים לסינאיה - מבוסטני לסינאיה אין פקקים, אבל רואים בצד השני את אותו הפקק האימתני שחווינו בדרך לבוסטני - פשוט תמונת ראי. מגיעים ל-Hotel Sinaia - מלון במרכז סינאיה, שנראה סופר מיושן ומרופט. בחירה לא טובה שלנו. היתרונות של המלון - יש מעלית, יש מיזוג אויר יעיל לחדרים (סוף סוף אפשר לישון בלילה עם חלון סגור), וארוחת בוקר טובה. לא ניצלנו את הבריכה (שצריך להזמין לה תור מראש דרך הספא). הולכים לאכול ארוחת ערב במרכז סינאיה - הכל הומה אדם.

היום האחרון (12) לטיול (3/8): קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר טעימה במלון, עושים צ'ק אאוט, ונוסעים לחניון של Gondola Sinaia. היום מעונן. מגיעים לחניון, קונים כרטיסים ועולים ברכבל הראשון לתחנה הראשונה - 1,600 מ' בערך. מתחיל להיות קריר, ואנחנו בכלל עם חולצות קצרות (חוץ מהאשה שלקחה איתה גם עליונית). מסתכלים על לוח המעלות - כתוב שלמעלה 21 מעלות. ממשיכים מיד לרכבל השני, ועולים לפסגה - 2,000 מ'. העליה מתמשכת לה, והנופים נהדרים.

מגיעים לפסגה, יוצאים מהרכבל ואופס - קר מאד מאד. מסתובבים מעט בפסגה, אבל אי אפשר לעמוד בקור הזה. טעינו שלא לקחנו עליוניות. רוצים לחזור למטה - יש תור ארוך, נכנסים לקפיטריה הצמודה, קונים משקה חם, מתחממים, ואז חוזרים לרכבל - כבר אין תור. יורדים ברכבל הראשון - מגיעים לאמצע ההר ומחליטים להמשיך למטה. יורדים לנקודת ההתחלה, ו-50 מ' לפני שמגיעים מתחיל גשם זלעפות. יוצאים מהרכבל, ומנסים להגיע לרכב - מבול. בסופו של דבר נכנסים למסעדה ומחכים בכניסה עד יעבור זעם. 25 דקות נמשך המבול. לקראת סופו אני רץ לרכב, ומוצא את הטראפיק עומדת בלב אגם עמוק. מזל שאני עם סנדלים, ולא עם נעליים - נכנס לרכב, ונוסע לאסוף את המשפחה - הם נכנסים לרכב, סופרים 1,2 ונגמר הגשם.... אבל, השפעותיו בסינאיה ניכרות בכל מקום - כל הרחובות פשוט מוצפים מהמבול שירד. מצב הרוח בשפל - מחליטים שלא רוצים לבקר במנזר סינאיה, אלא לצאת מפה.

מתחילים לנסוע לכיוון שדה התעופה בבוקרשט, בדרך עוצרים בקניון פלוישטי לאכול. בדרך החום עולה ועולה (בפלוישטי כבר חם מאד, ובבוקרשט חם ביותר), והצבע שלצד הדרך מתחלף לו מירוק שאפיין את כל הטיול לצהוב הכמוש שמזכיר את הארץ. מגיעים לשדה התעופה (העלוב), מחזירים הרכב, ואח"כ שעות המתנה עד שהטיסה תצא (עם חוסר ודאות גדול של עיכוב בלתי מוסבר של 6 שעות, כשכולנו בספק אם תהיה טיסה או לא). היתה טיסה. חזרנו הביתה בשלום.

תם ונשלם הטיול הקצר שלנו לרומניה הירוקה והמפתיעה.