מתי בפעם האחרונה או מתי אי פעם, פניתם בכביש 65 לאום אל פחם וטיפסתם בין סמטאותיה להשקיף על השקיעה מפסגת אסכנדר? עבורי חודש רמאדן זה הוא הפעם הראשונה.
אתחיל מהסוף, אום אל פחם נוצצת בלילות חודש רמדאן (החודש התשיעי בשנה המוסלמית). מפלי נורות צבעוניות נשפכים מחלונות הבתים, הרחובות מחייכים, עטורים בפנסי החג (פואניס רמאדן), המכוניות עמוסות בבני משפחה עליזים ומסבירי פנים. "אהלן וסהלן", קראו לעברנו "יופי שבאתם אלינו ברמאדן". בין הסמטאות שוטטו ושחקו ילדים רבים, דבר לא מפתיע אור לעובדה של-50% מאוכלוסיית אום אל פחם טרם מלאו 18. השמחה שורה בכל העיר, המאפיות פתוחות וניחוח מתוק עולה באוויר בזכות הקינוחים המתוקים, הייחודיים לרמאדן.
סיור עם מדריכי "מרבד ירוק ואדי ערה"
השעה 16, יום שישי בקפה ארומה כפר קרע. כאן נפגשנו עם שירין מחאג'נה האנרגטית, מורת דרך ודוקטורנית לארכיאולוגיה. ראשה היה עטוף בכיסוי ראש פרחוני, חיוכה רחב - הצום הארוך לא ניכר בשטף דיבורה או במהירות צעדיה. "כל החוויה ברמאדן מתחילה אחר הצהריים", כך אמרה "בחודש רמאדן, הימים שלנו הופכים ללילות והלילות לימים". אנחנו קבוצת חברים, הגענו סקרנים ללמוד ולהכיר מקרוב את תושבי אום אל פחם ואת מנהגי רמאדן בעיר. מדובר ב-29 לילות של חגיגות משפחתיות, הבאים בעקבות שעות צום ארוכות. עמותת 'מרבד ירוק ואדי ערה' נארגה על ידי תושבי המקום, יהודים וערבים, במטרה לקרב בין שתי האוכלוסיות ושתי התרבויות. הם פעילים משנת 2006 ומציעים מגוון מפגשים מודרכים לקהל הרחב. סיור רמאדן התנהל בשיירת רכבים פרטיים, ענודים בדגל העמותה. תחילה פקדנו מסגד בכפר קרע ובו נפגשנו עם איש דת מקומי. המשכנו אל אום אל פחם לראות את ההכנות היומיות לשבירת צום רמאדן, להתערבב בין האנשים, לעלות לנק' הגבוהה באום אל פחם ולהשקיף על העיר בזמן השקיעה עם שבירת הצום, לסעוד בבית משפחה מקומית ולסייר בסמטאות העיר.
עמותת מרבד ירוק ואדי ערה:
ביקור במסגד
לפני כניסתנו למסגד בכפר קרע שירין ביקשה מהנשים שבינינו לעטות על ראשן כיסוי ראש (אל דאגה! יש לה שקית עם מטפחות בשלל צבעים). חלצנו נעליים במבואה, שירין הדגישה בפנינו את חשיבות ההיטהרות לפני כניסת המתפללים למסגד. את פנינו קיבל איש דת אותו ברכנו ב"רמאדן כרים" כלומר, רמדאן נדיב ונענינו ב"אללה אכרם", אלוהים הוא הנדיב.
המסגד המטופח הוא אחד מ-8 מסגדים בכפר קרע וכמו בכל מסגד גם בזה אין כמעט רהיטים, מלבד המנבר, גרם מדרגות עץ עם דוכן ממנו נושא האימאם את דרשותיו. כמבקרים ישבנו כולנו על השטיח הציבורי באזור בו מתפללים הגברים. 'עזרת נשים' נמצאת בדומה לבית כנסת בקומה השנייה המשקיפה על אולם התפילה הראשי. התיישבנו עם הפנים אל הקיר שמול הכניסה - קיר הקיבלה. בקיר הקיבלה, נמצא בולט בצבעו הכחול המיחראב, מעין גומחה המציינת את כיוון התפילה, למכה.
קירות המסגד הצבועים בירוק נטולי ציורים או תמונות ואין בו פסלים בגלל האיסור של הדת המוסלמית לתאר דמויות. עם זאת, קירות המסגד היו מעוטרים בקישוטים ובכתובות בערבית. אולם התפילה מקורה בכיפה ובשוליה מתנוססים שמותיהם של נביאים כמו: נוח, אברהם, יצחק, יוסף, משה וישו. באסלאם, נביא הוא אדם שנבחר על ידי האל שחווה התגלות ואל-וואחי (השראה אלוהית). מייסד הדת עצמו, מוחמד, נחשב באסלאם לאחרון הנביאים ולחשוב שבהם.
שירין ואיש הדת בעל התואר שייח - תואר המוענק לאנשים שלמדו את מדעי האיסלאם וההלכה (שָׁרִיעָה), תיארו בפנינו את 5 היסודות המרכזיים בדת האיסלאם: השַׁהַאדָה (העדות); צלאה (תפילה); אלזכאה (צדקה) - זו גם אחת המצוות החשובות ביותר ברמדאן; אלחג' - עלייה לרגל למכה לה מחוייב כל מוסלמי, לפחות פעם אחת בחייו; וכמובן הצום - מצוות הצום במשך היום - מעלות השחר ועד לשקיעת החמה, במהלך כל חודש רמאדן - ממולד הירח ועד מולד הירח החדש. רמדאן נחשב לחודש של קדושה, אחווה ושמחה בתרבות המוסלמית. בניגוד לימי הצום המאתגרים, הלילות ברמדאן הם בעלי אווירת חג ופסטיבל ואנחנו הגענו כדי ליהנות מהחגיגיות של הלילה. שמענו משירין והשייח עוד ועוד על מנהגי הדת, והם ענו על כל שאלותינו במקצועיות ובחפץ לב.
אום אל פחם בשעת בין ערביים
מכפר קרע נסענו לאום אל פחם, לשכונת שאע'ור - להתרשם מההכנות לקראת שבירת הצום. התושבים היו עסוקים בקניות לקראת סעודת האפטאר. זה לא שאין אוכל טרי וטעים בבית אלא שהם נהנים לקשט ולהשלים את שולחן החג במטעמים ממסעדות.
בעיר פזורות בחג בסטות של חמוצים מוכרים אך גם מיוחדים לחודש זה כמו לפת סגלגלה, מיצים כמו תמרהינדי, פלאפל, קובה, פיתות וגם מאפיות המתמחות בהכנת הבסיס לקטאייף (מעין פנקייק), שימולא אחר כך על ידי נשות הבית בתערובת אגוזים, צימוקים או/ו גבינה. קטאייף הוא אחד הקינוחים האופייניים לרמאדן, מטוגן או אפוי ובעיקר טבול במי סוכר - מתוק, מתוק וטעים!
אום אל פחם מונה לדברי שירין כ- 65-60 אלף תושבים החיים בצפיפות יחסית. השמים נצבעו אדום, זו השעה האחרונה לצום. התנועה היתה רבה ועירנית בכבישים הצרים ומרובי העליות. נראה שכולם עסוקים בקניות אחרונות לקראת ארוחת סיום הצום. באחת השכונות עסקו בהכנת במה למסיבת שתתקיים הערב. בלונים קישטו את הרחבה, כיסאות נפרשו, אבטיחים נפרסו בדוכנים ואף הזמינו אותנו להצטרף 😊.
ליד מסעדת הדקה ה-91 שהמתה אדם, סיפרה לנו שירין מהו הסוד להתמודדות עם הצמא במהלך הצום - עלה לדר. כל יום אחרי שבירת הצום לוקחים חתיכת לדר ומשרים במים. בבוקר לפני עלות השחר שותים את המים. הניסיון מלמד שכך לא תהיה צמאה במהלך הצום.
תצפית מהר אסכנדר
עלינו לתצפית נהדרת מהשכונה העליונה של אום אל פחם, בגובה כ-500 מ' מעל פני הים. אומנם את השקיעה פספסנו, אך בינות האובך יכולנו לראות את תכול הים. שירין שברה את הצום במים ותמר מג'הול בשרני. היא אמרה "עוד יום הסתיים, היום ה-18 לרמאדן". רק ביום ה-29 מחליטים אם ממשיכים לצום עוד יום, תלוי במולד הירח ובכל מקרה יותר ממחצית החודש חלפה. חווינו שקט, קול דממה דקה. "זהו הרגע השקט ביותר באום אל פחם בזמן רמאדן.
מנקודת התצפית חולשים על ואדי ערה, עמק יזרעאל, הכרמל, רמות מנשה, הים... ובראות טובה יותר רואים גם את חדרה וקיסריה. מבחינה דמוגרפית, אום אל פחם היא מוסלמית ומורכבת מ-4 משפחות מרכזיות. היסטורית נמצאו פה ממצאי התיישבות כבר מתקופה כנענית קדומה אך הכפר עצמו קיים מאז 1265 לספירה. המתיישבים הראשונים שרפו את עצי היער הקדום וייצרו מהם פחם (שם העיר - אם/מקור הפחם). אפרופו, במאה ה-19 גודלו במקום אתרוגים שהיו ידועים בטיבם. בעיר הבנויה גבעות, גבעות יש בית ספר ארצי למחוננים אך אין כבישים ראשיים או אזור תעשייה. יש עוד הרבה אתגרים הקשורים בתשתיות, תחבורה ציבורית כמו גם בתעסוקה.
ארוחת ערב בבית של מנאל קרמאן
מהתצפית ירדנו לבית משפחת קרמאן לסעודת אפטאר חגיגית. היתה לנו הזדמנות להתענג על מטעמי המטבח הערבי המסורתי. מנאל בעלת הבית והשפית היא גם מארחת חמה. הוגש לנו אוכל על בסיס טבעוני, חוצמה ממנת פרגית ממולאת באורז ועטופה בנייר כסף.
על השולחן הנכם רואים בתמונה: ממרח פול ללא קליפה, בצק עדשים שום ולימון, פריקי, שעועית ירוקה ברוטב עגבניות, עלי גפן מהמשובחים שטעמנו, סלט ירוק 'מיליון דולר', סלט ערבי, חצילים בטחינה, מקלובה טרייה וטעימה, טעימה.
מנאל פתחה את המסעדה הביתית שלה לפני 7 שנים בהשראת מסעדה ביתית בסיציליה. היא ובעלה חיו בעבר באיטליה בשל לימודיו, ושם הוזמנו לארוחה ביתית עם מטעמים מקומיים. מנאל היא שפית בוגרת תדמור המגישה אוכל ערבי מקומי על בסיס מה שלמדה מאמה ומסבתה. היא גם מעבירה סדנאות בישול כולל טבעוניות ואף ללא גלוטן. האווירה בבית אותנטית ולבבית. בתום הארוחה, מחמוד בעלה סיפר לנו על מנהג מיוחד בואדי ערה בחודש הרמדאן - כיבוד נשות המשפחה בערבים, חובה לבקר אצל האחיות והאחייניות, לחגוג איתן ועם משפחתן, לברך אותן ולהעניק להן תשורות.
בין סמטאות אום אל פחם
כמו שאמרה מנאל, "קודם בַּתְעַשַﬞא (אוכלים ארוחת ערב) אחר כך מַשִי (הליכה ברגל)", לשרוף קצת קלוריות. נסענו לכיוון מרכז העיר ומשם ירדנו ברגל אל שכונת אלאגבאריה בה נמצאת אחת מכיכרות העיר הוותיקות ובה פעל שוק בתקופה העותמנית. על אחד הקירות מתנוססים ציורי קיר - תוצר פרוייקט משותף של סטודנטים ערבים ויהודים. שירין סיפרה שיש בעיר גלריה לאמנות עכשווית שכדאי לבקר בה בהזדמנות. המשכנו הולכים בסימטאות הממש מוקדמות שבהן חלק מהבתים אינם משמשים עוד למגורים. שירין, היתה שמחה להוביל פרוייקט לשיפוץ בתים כאלה, לייעד אותם לשימור המורשת. הדלקנו פנסי "פואניס רמאדן" ונחשפנו לשירי ״המוסחראתי״, שירי רמאדן.
באווירה חגיגית זו המשכנו אל קונדיטוריית "ממתקי חאסיבה", כדי להכיר ולטעום כזית 😉 מסוגי המתוקים הייחודים לרמאדן - מדובר לא רק בקטאייף אלא גם בגרסאות שונות של כנאפה (כולל טבעוני) עם גבינת עזים איכותית, עוואמה - סופגנית בצק שמרים קטנה ומטעמים מתוקים מאוד אחרים, שאת כולם ממתיקים מעל ומעבר במי סוכר, "העיקר שתהיה שנה מתוקה 😊" אמר לי בחיוך הבעלים האדיב של ממתקי חאסיבה.
רמאדן כרים
הביקור שלנו באום אל פחם באחד מלילות רמאדן פתח לנו צוהר לדת ולתרבות עתיקה בימים כמו גם לחוויה קולינרית אותנטית. פגשנו אנשים מסבירי פנים ושמחים במשפחתם ובמורשתם. ממליצה לבקר את שכנינו בחודש רמדאן החגיגי.
לתיאום סיור: כנסו לאתר של עמותת מרבד ירוק ואדי ערה או לחצו על הלינק: https://app.icount.co.il/m/234b6/c20870p42u606871b19?utmsource=iCount&utmmedium=paypage&utm_campaign=42