הנסיבות שהובילו אותנו למצב הזה קצת מעורפלות. בשורה התחתונה אבל, הצעירה שלנו שבילתה לפני הכריסמס עם אמא בלונדון, מצאה את עצמה בטיול בדיסנילנד ופריז, הפעם עם אבא.
יום 1
טיסת Transavia לשדה התעופה אורלי שבפריז ומשם שאטל (Magical Shuttle) שיוצא בכל שעה, ישירות לדיסנילנד. שימו לב שגם אם יש לכם כרטיסים לשאטל, העלייה לאוטובוס היא לפי תור הממתינים בתחנה. אנחנו שהמתנו במיזוג בתוך הטרמינל, כמעט פספסנו והיינו נאלצים לחכות שעה נוספת לאוטובוס הבא.
השאטל עוצר בכל מלונות דיסני הקרובים לפארק. אנחנו הזמנו חבילה שכוללת לינה וארוחת בוקר במלון Cheyenne (מלון שהמוטיב השולט בו הוא הסרט "צעצוע של סיפור"), כרטיסי כניסה לשלושה ימים לשני הפארקים Disneyland Park ו Walt Disney Studios Park וכן כניסה מוקדמת לפארקים, ב 8:30 במקום בשעת הפתיחה לקהל הרחב, 9:30. קראתי וחקרתי רבות על הכרטיסים השונים לפארקים ועל אפשרויות הלינה במלונות שאינם שייכים לדיסני. היו בהחלט אפשרויות זולות יותר אבל בסופו של דבר, אני חושב שהחבילה די משתלמת ובעיקר נוחה, גם אם יותר יקרה מאפשרויות אחרות.
מכל המלונות של דיסני יש הסעה כל כ 15 דקות לפארק ולתחנת הרכבת הצמודה אליו. אחרי שהכרנו את האיזור למדנו שלא חייבים לחכות להסעה ומרחק של כמה דקות הליכה מפריד בין ה Village, מתחם האוכל והחנויות שצמוד לכניסה לפארק והמלון.
לא בזבזנו זמן ונסענו אל הפארק להיכרות ראשונית. אחרי השוק הראשוני ממראה הטירה, מעוצמת התפאורה והעיצוב של כל המבנים והמתקנים, וממספר המבקרים הבלתי נתפס, הסתבר שהגענו בזמן לתהלוכת הצהריים.
שלל דמויות דיסני ורקדנים, נוסעים על גבי פלטפורמות או הולכים ברגל ברחוב הראשי עד לכיכר שמול הטירה. בכל פעם הם יורדים מהפלטפורמות ורוקדים על גבי במות בכיכר. מקום התצפית המומלץ הוא על המדרכה בכיכר, רצוי בחלק הפנימי של הכיכר ורצוי מאוד לתפוס מקום מספיק זמן מראש (לפחות חצי שעה).
פארק דיסנילנד מחולק לכמה איזורים:
Main Street - מעוצב כרחוב אמריקאי במחצית הראשונה של המאה הקודמת ומוביל לכיכר המרכזית, שמול טירת היפהפייה הנרדמת.
Discoveryland - ארץ העתיד והמדע בסגנון חדשני, עם סרטים כמו צעצוע של סיפור ומלחמת הכוכבים.
Fantasyland - ארץ הפנטזיה, בסגנון הסרטים הקלאסיים של דיסני דוגמת פינוקיו, שלגיה ופיטר פן
Adventureland - ארץ ההרפתקאות, נוף ירוק של ג'ונגלים, מערות נטושות, ספינת שודדי ים ועוד.
Frontierland – מעוצב בסגנון המערב הפרוע, ארץ של בוקרים, כפרי אינדיאנים, אחוזת רפאים ונופי מדבריות דרום ארה"ב.
מלבד המתקנים פזורות ברחבי הפארק פינות Meet & Greet ובהן הזדמנות לפגוש ולהצטלם עם דמויות דיסני שונות. התורים למתקנים המבוקשים ולהזדמנויות הצילום יכולים להגיע לשעה ויותר. במזג האוויר החם והלח ששרר רוב הזמן, מדובר בתענוג מפוקפק. האפליקציה הרשמית מספקת זמני המתנה צפויים בכל מקום. בחלק מהמתקנים יש אפשרות לרכוש תור מהיר ובחלקם אפשרות ל Single Rider, כלומר תור מהיר לבודדים. אם לא חשוב לכם לשבת בהכרח ביחד במתקן, זו יכולה להיות אפשרות מעניינת שחוסכת זמן רב.
הרבה נכתב על המחירים היקרים (מאוד!) של כל דבר שנמכר ברחבי הפארק ובסמוך אליו. הכל נכון, ויותר. אולי בגלל זה התרגזתי לגלות מתקן אחד, (קליעה למטרה), שעל מנת ליהנות ממנו אתה מתבקש להיפרד מ 3 אירו. זה אולי נשמע סכום זניח, אבל בהתחשב במאות האירו שכבר שילמנו תמורת כרטיסים לפארק, זו נראית התקטננות / חזירות מוגזמת.
אחרי מופע הצהריים, ניצלנו את הזמן שנותר לנו מהיום הראשון. התחלנו מעמידה מתישה בתור לאחוזת הפאנטום (Phantom Manor), רכבת שדים. התפאורה לאורך הדרך מושקעת ומרשימה אבל בסופו של דבר היה די משעמם, בטח שלא מפחיד ובהחלט לא שווה את ההמתנה הממושכת בתור.
משם המשכנו לרכבת "הרעם הגדול" (Big Thunder). זוהי רכבת כורים, המספקת נסיעה מהירה, עיקולים ופיתולים ועיצוב מקסים. יש שני מסלולים ששונים במעט בתפאורה. בתור אחד שממש לא חובב את הז'אנר, היה כיף והתאים בדיוק לרף העליון של מה שאני מסוגל או רוצה לעמוד בו.
מעודדים המשכנו ל"אינדיאנה ג'ונס", מהרכבות המהירות בפארק, שכוללת אפילו "לופ". הגדרת המתקן כמיועד לאמיצים הספיקה כדי להבהיר לי שלא נועדנו זה לזה ויעל נשלחה אל המערכה לבדה ושרדה כדי לספר שהיה כיף. מצד שני, היא לא הייתה מעוניינת לצאת לנסיעה נוספת.
הפסקה לארוחת ערב ומנוחה קצרה ואחריה חזרנו אל הפארק למופע הסיום שמורכב בעצם משני מופעים. הראשון, Disney D-Light, מופע לייזרים מהמם שמתחיל ב 22:50 ונמשך כ 10 דקות. השני, Disney Dreams! nighttime extravaganza, מתחיל מייד אחריו ומציג סצנות מסרטי דיסני הקלאסיים על גבי הטירה ומלווה בזיקוקים, לייזרים וכל מה שמאיר ומשמח. חגיגה מרשימה שאסור להחמיץ.
זהו, אחרי קרוב ל 24 שעות ערות, הגיע הזמן לסגור את היום.
יום 2
גשם! לא הפתעה גמורה, כי התחזית התעקשה שיהיה כחצי יום גשום, אבל עדיין קיווינו שמדובר בטעות. קנינו שכמיות גשם במחיר מופקע (13 אירו!) בחנות המלון ויצאנו לנצל את שעת הכניסה המוקדמת לפארק שמגיעה לנו כאורחי מלון דיסני. שלט קטן לפני הכניסה הראשית מפנה ימינה לכניסה הצדדית המוקדמת. הצטערנו לגלות שלמרות שהכניסה המוקדמת מתקיימת, רק מספר קטן יחסית של אטרקציות אכן פתוח בשעה הזו. הפארק היה יחסית ריק, שילוב של השעה המוקדמת והגשם. ניצלנו את ההזדמנות והיינו הראשונים לעלות על Buzz Lightyear Laser Blast, נסיעה בקרוניות תוך ירי על מטרות באקדחי לייזר. היה ממש קליל וכיפי וחזרנו למחרת כדי לשבור את השיא האישי שלנו.
המשכנו לנסיעה או ריחוף בעולמו של פיטר פן, חמוד מאוד.
מייד אחר כך, מיהרנו לתפוס תור לפגישה עם נסיכות דיסני. כיוון שהייתה עדיין למעלה מחצי שעה עד הפתיחה, שלחתי את יעל ל It's a small world. היא אמרה שהיה נחמד אבל לא יותר מזה.
למרות שהיינו די בתחילת התור, עד שהגענו לפגוש את הנסיכה, עברה למעלה משעה. ב Princess Pavilion נמצאות כמה נסיכות שונות אבל אין לך אפשרות בחירה איזו נסיכה תפגוש ואפשר לפגוש רק נסיכה אחת. יעל זכתה לפגוש את שלגייה. נראה לי שזו לא הייתה הבחירה המועדפת עליה אם הייתה ניתנת לה הזכות לבחור אב עדיין הייתה מרוצה. כמובן שכל מפגש כזה מתועד גם על ידי צלם של דיסני ותמורת סכום סימלי 15 אירו תוכל לקבל תמונה מודפסת אחת. מיותר לציין ששיתפנו פעולה עם הגזל.
מכאן המשכנו לנקודות Meet & Greet שונות, לפגוש ולהצטלם עם דמויות דיסני. נפגשנו עם בולו, דונלד דאק, אלאדין, גופי ועוד.
לסיום, קינחנו בנסיעה ב Autopia, נסיעה במכוניות קארטינג בסגנון ישן-חדיש. חמוד.
הגשם פסק ואנחנו פנינו ל Studios, הפארק בסימן סרטי וולט דיסני וסרטי מארוול.
התחלנו במופע Mickey and the Magician show, מופע חמוד בו מתארחות דמויות רבות מסרטי דיסני.
משם המשכנו לרטטוי (Ratatouille - The Adventure), רכבת שמכניסה אותך להיות חלק מהסרט ומהחוויה. כיוון שהתור היה ארוך למדי, ניצלנו את תור ה single rider שמיועד למבקרים שמוכנים לעלות למתקן עם אנשים שהם לא מכירים. גם המתקן וגם קיצור התור היו שווים ביותר.
חזרנו אל הפארק הראשי וליד הטירה גילינו את החרב של ארתור נעוצה בסלע ורק מחכה למי שיצליח לשלוף אותה. מייד לאחר שניסינו גם אנחנו את מזלנו, מיהרנו לתפוס מקום למופע אחה"צ. בדומה למופע הצהריים שראינו יום קודם לכן, מדובר במופע מושקע ומרהיב בו נוטלות חלק דמויות רבות של דיסני.
יום 3
יום אחרון בדיסנילנד. בבוקר ניצלנו את השהייה במלון לצילום עם ג'סי מ"צעצוע של סיפור". את הכניסה המוקדמת ניצלנו לסיבוב נוסף ברכבת "הרעם הגדול" ומייד אחר כך נעמדנו בתור לפגישה עם מיקי מאוס. אחרי הפגישה המוצלחת המשכנו למתקנים קלילים בעולם הפנטזיה, ולצילום עם דמויות נוספות שפגשנו בדרך.
אחרי מופע הצהריים החלטנו שהגיע הזמן לעזוב ולנסוע לעיר הגדולה, פריז. חזרנו למלון, לקחנו את המזוודות ונסענו ברכבת RER B (בשורת המזגן עוד לא הגיעה לרכבות האלה) מתחנת הרכבת שצמודה לפארק, לפריז. אחרי התארגנות ומנוחה קצרה במלון Abbatial Saint Germain המצוין, יצאנו לקרוע את העיר.
חנכנו את המטרו. מלבד כרטיסי הנייר שנמכרים במכונות (בודדים או 10 בהנחה מזערית), יש גם אפשרות לקנות כרטיס פלסטיק Navigo Pass (דומה לרב קו) ולטעון אותו או להשתמש באפליקציה בטלפון בשם Bonjour RATP ולהשתמש בה לקניית כרטיסים בודדים, כרטיסייה של 10 נסיעות בהנחה (16.9 במקום 21 אירו) או לטעון את הכרטיס. האפליקציה ניתנת לשימוש רק על ידי משתמש אחד ולא ניתן לשלם על אדם נוסף.
היעד הראשון היה מוזיאון הלובר שבימי שישי פתוח עד השעה 21:00 בערב.
הזמנו כרטיסים (עד גיל 18 הכניסה חינם) לשעה 19:00 בערב, מתוך תקווה שהעומס יהיה פחות. בטיפים שקראתי נאמר שכדי לחסוך את התורים בכניסה הראשית לבעלי כרטיסים, כדאי להיכנס דרך פסאז' Richelieu או ממרכז הקניות Carrousel du Louvre. הכניסות דרך הפסאז' היו סגורות והחלטנו לא לבזבז זמן על ניסיון להבין איפה בדיוק מרכז הקניות. בדיעבד, טעות שכנראה עלתה לנו בחצי שעה של המתנה בשמש בכניסה הראשית.
סוף טוב, נכנסנו והתחלנו את הסיור שהדפסתי מאתר המוזיאון שכותרתו THE LOUVRE’S MASTERPIECES. יש הוראות הליכה מפורטות במסלול שעובר דרך כ 10 יצירות מופת דוגמת הונוס ממילו וכמובן המונה ליזה. שימו לב שיש ימים בהם תצוגות אטרקטיביות מסוימות סגורות כמו מומיות ממצרים העתיקה.
משם המשכנו לשייט בסיין שיוצא מ Pont Neuf. כיוון שהשמש שוקעת רק בסביבות 22:00, האייל מנצנץ החל משעה 23:00, בכל שעה עגולה עד ל 5:00. השייט הראשון (ובמקרה הזה גם האחרון) שמאפשר לראות את מופע האורות היה ב 22:45. השייט מתוזמן כך שמגיעים בדיוק בזמן למרגלות האייפל והמחזה מרשים מאוד.
שייט מאוד תיירותי אבל חמוד ומאפשר מעבר מהיר מזווית אחרת על רבות מהאטרקציות של העיר. מה שהרשים אותי במיוחד הייתה ההצצה על חיי הלילה המטורפים לאורך גדות הנהר. מאות אנשים יושבים, אוכלים, שותים ורוקדים לצלילי מוזיקה בעשרות מוקדים לאורך הנהר. סיימנו את השייט קרוב לחצות וחזרנו עייפים אך רצוצים (וגם מרוצים) למלון, לשעת לילה קצרה.
יום 4
כיוון שלא השכלנו להזמין כרטיסים מספיק זמן מראש, לא יכולנו לקנות כרטיסים אונליין לאייפל. השכמנו קום והתייצבנו שם ב 8:30 בבוקר (הקופות נפתחות ב 8:45 והעלייה למגדל מ 9:00), כדי לגלות תור ארוך שמשתרך לפני השערים הסגורים. ב 8:45 בדיוק נפתחו השערים לבדיקה הביטחונית. תור נפרד לבעלי כרטיסים ולכאלה שללא.
לאחר הבדיקה נכנסים לחצר המגדל ושם התור מתפצל לקופות נפרדות: תור למי שרוצה לעלות ברגל, תור למי שרוצה לעלות רק עד הקומה השנייה, לתור למי שרוצה לעלות ל Top ואולי תורים נוספים. המתנה לא קצרה, המון קבוצות וסיורים מאורגנים אבל בסופו של דבר קנינו כרטיסים לעלייה לקצה המגדל. בדיקה ביטחונית נוספת ואחריה שתי מעליות: אחת לקומה השנייה ושם מחליפים למעלית לקצה המגדל. התצפית ללא ספק מרשימה ביותר אבל בדיעבד (האמת שדי ידענו את זה מראש), מספיקה בהחלט תצפית מהקומה השנייה. יעל מיצתה די מהר את העניין. ירדנו לקומה השנייה, שם יש קטע קטן של ריצפת זכוכית שמאפשרת להסתכל למטה מגובה של כמה עשרות מטרים. בתכלס, מאוד לא מרשים ואפילו מאכזב. ירדנו במדרגות מהקומה השנייה לקרקע, פוגשים בדרך אנשים רבים שעושים את הדרך בכיוון ההפוך ומקללים את הרגע שבו החליטו לוותר על המעלית.
יצאנו מהמתחם, ועלינו במדרגות לכיוון ה Trocadero. בדרך עצרנו להסתכל על אלה שמפתים להמר היכן מסתתר הכדור מתחת לאחת מ 3 כוסות שהם מחליפים ביניהן בזריזות. כשאתה לא זה ששם את כספו, זה נחמד להסתכל ולזהות את השותפים הסמויים שלהם בקהל.
תצפית אחרונה מה Trocadero על האייפל (מרפסות התצפית מלאות באשפה ובשברי בקבוקים ועשרות רוכלים פורשים את מרכולתם על הריצפה), ומשם פנינו לשער הניצחון.
הסתפקנו במבט אל השער ממפלס הרחוב, בעיקר כי לא הייתה לי תשובה טובה לשאלה של יעל: "מה כבר נראה משם שלא ראינו מהאייפל".
משם פנינו להליכה בשדרות שאנז אליזה.
התחנה הראשונה היתה הפטיסרי של Pierre Hermé, אחד מאלוהי המקרונים של פריז. החנות עצמה ממוקמת בתוך מעין פסאז' לא מרשים, אבל מבחן הטעימות של המקצוענית העניק ציון 10 למקרונים.
משם המשכנו לשוטט בשדרה תוך כדי עצירות בחנויות אופנה וקוסמטיקה. בגדול, השאנז אליזה הוא לא מקום נחמד לקניות גם כשמדובר בחנויות של רשתות כמו H&M או Sephora. עומס גדול מאוד של קונים וחנויות פחות מרווחות מאשר במקומות אחרים.
עומס החום היה כבד. בפתח חנויות היוקרה כמו זה של Louis Vitton ניצבים מאבטחים בחליפות (בטח במצב צבירה נוזלי מתחת), כאילו לפחות נשיא ארצות הברית נמצא כרגע בחנות. אפשר לגחך ולצחוק על זה אבל נראה שבמבחן התוצאה זה עובד. גדודים של תיירים עומדים בתור בחוץ, בשמש הקופחת.
המשכנו בהליכה עד לכיכר הקונקורד ומשם חתכנו במטרו למנוחה במלון.
אחה"צ נסענו למונמרטאר (Monmartre). נסענו במטרו לתחנת Abesses ומשם ברגל לתחנה התחתונה של הרכבל. בדרך עצרנו בסניף של גלידריית Une Glace a Paris שמתחרה על התואר הטובה בצרפת. בחוץ התקיים בדיוק איזשהו פסטיבל והאווירה הייתה חסרת דאגות. המשכנו לקיר האהבה שנמצא בתוך גן קטן. על הקיר הכתובת "אני אוהב אותך" בשפות רבות, ביניהן גם עברית ואפילו אידיש.
עלינו ברכבל במעלה הגבעה. מראה כנסיית הסקרה קר בראש הגבעה מרשים מאוד.
המוני תיירים יושבים על המדרגות העולות אליה ונהנים מצפית מרהיבה על העיר. הגדרות שמסביב מכוסות כולן במנעולי "אהבה".
ברחובות הסמוכים ובכיכר טרטר יש ציירים רבים שמציעים בעיקר ציורי פורטרטים. הרחובות באזור צרים, טובלים בירק ושקטים להפליא. התחושה היא של כפר בתוך העיר הגדולה.
עייפים מאוד מהיום הארוך וקצרים בשינה, סיימנו את היום.
יום 5
יום ראשון, סופ"ש, ואנחנו מנסים להתמקד בדברים שקורים בעיקר ביום הזה. הראשון הוא שוק קטן שנמצא ממש ליד המלון ותחנת המטרו הביתית שלנו, Marché Maubert. השוק מתפקד כשוק של פירות, ירקות ואוכל בימי שלישי, חמישי ושבת (לא תפספסו את החזיר שמסתובב לו על השיפוד ומומלץ לחפש דוכן שמוכר משהו דמוי פיתה עיראקית) וביום ראשון הופך לשוק פשפשים.
חצינו את הגשר על הנהר לאיל דה לה סיטה (Ile de La Cite).
עברנו ליד קתדרלת נוטרדם ומשם לתחנת המטר Cite שם קראתי מתקיים ביום ראשון שוק של פרחים וציפורים. בפועל, שוק הציפורים כבר לא קיים ושוק הפרחים כולל כמה חנויות קטנות של צמחים. בקיצור, מיותר. המשכנו למבט על בניין העירייה המרשים שברחבה שלפניו הייתה במה גדולה בשלבי הקמה, כנראה לקראת הופעה קרובה.
משם המשכנו למרכז פומפידו. מהביקור האחרון שלי בפריז לפני כ 20 שנה, זכורה לי הרחבה שלפני מרכז פומפידו כמלאה במופעי רחוב ואומנים ובמיוחד בסופי שבוע. הפעם, שממה. בקושי מופע אחד וצייר אחד לרפואה. גם מזרקת סטרווינסקי המפורסמת הייתה בשיפוצים. בקיצור אכזבה. הציל את המצב סניף של גלידת Amorino שנמצא ממש ממול. הגלידה המשובחת בצורת פרח, המתיקה במעט את האכזבה.
המשכנו למוזיאון האשליות ברחוב Saint-Denis. הפתעה נעימה. מוזיאון חמוד שמציג ומסביר אשליות אופטיות, ומספק כמה אפשרויות לצילומים נחמדים ואתגרי חידות בסגנון מוזיאוני מדע למיניהם.
משם המשכנו לפורום דה האל (Chatelet Les Halles), מרכז קניות ענק ומקורה. אפשר בקלות ללכת לאיבוד אם לא באים ממוקדים אבל יכול לחסוך שיטוט מיותר ברחובות.
ממש ממול, מבנה מרשים ביותר של כנסיית Saint-Eustache שבתוכה ויטראז'ים יפים.
ממול לכנסייה פסל מרשים לא פחות בשם "הקשבה".
מעודדים ממסע הקניות המשכנו לרחוב רוזייה (Rosiers), שנחשב לאחד הרחובות "היהודיים" של פריז. המוני תיירים, מסעדות ובתי קפה וביניהם אפשר למצוא גם פלאפל בשיק צרפתי.
המשכנו עד לכיכר דה-ווז (Place des Vosges) היפה, שהפריזאים מנצלים את המדשאות שבה לשיזוף.
התחלנו לחזור לכיוון המלון דרך האי הקטן Saint-Lois. באי הקטן הרבה מאוד גלידריות וביניהן גם Amorino שכבר טעמנו היום ואחת הטוענות לכתר Berthillon. לאחר טעימה ממצה, אין לנו מסקנה חד משמעית ונראה שניאלץ המשיך ולחקור את הנושא.
החום הכריע אותנו ופרשנו למנוחה קצרה במלון.
אחה"צ הלכנו לגני לוקסמבורג. בדרך נכנסנו לחנות שוקולד של Patrick Roger שהתיאור הכי מתאים לה הוא מקדש לשוקולד. המבט שנעצה בנו המוכרת בחנות היו מסוג המבטים שהמוכרות בכיכר המדינה נועצות באנשים שלא נראה שיספקו פרנסה. החנות אפלולית, וספוטים מאירים טבליות שונות של שוקולד שמונחות על מצע, כאילו היו תכשיטים. המחירים, בהתאם.
גני לוקסמבורג לא איכזבו. מעבר לפרחים, שדרות העצים המוצלות, האגם והארמון, הגנים משרים תמיד אווירה מיוחדת, שילוב של רומנטיקה (בהשראת הזוגות שנראים בכל פינה) ותרבות פנאי (אנשים קוראים ספר!!! או מאזינים לקונצרט על אחת הבמות).
גם אנחנו התרווחנו לנו על שני כסאות, יעל חבשה את הברט הסגול שקנתה, אכלנו תפוח והרגשנו לרגע אחד, פריזאים.
יום 6
תחנה מתוכננת ראשונה לבוקר היתה שוק הילדים האדומים (Le Marché des Enfants Rouges). לצערנו הסתבר לנו שהוא סגור כנראה לרגל עבודות שיפוץ. לא הצלחנו להבין מתי ייפתח שוב.
המשכנו למוזיאון השעווה (מוזיאון (Grévin שהיה חביב ביותר. דמויות צרפתיות מפורסמות לצד דמויות מפורסמות מרחבי העולם. הזדמנות נחמדה להצטלם תחת קורת גג אחת עם איינשטיין, אנג'לינה ג'ולי, גנרל דה גול וכמובן אמבפה.
משם המשכנו למפורסם שבבתי הכלבו, גאלרי לאפייט (Gallery Lafayette). שלושה בניינים, כשהראשון בן 8 קומות מוקדש בעיקר לאופנת נשים, השני לאוכל והשלישי, מעבר לכביש, לאופנת גברים.
נכנסנו לבניין הראשון. בקומת הכניסה סניף של Piere Herme. התחלה טובה. הבניין עצמו מאוד יפה והתיקרה המקושטת מאוד מרשימה.
המחירים מאוד יקרים וכך עלינו במהירות למעלה למרפסת התצפית הפתוחה ממנה נשקף נוף מרשים של העיר.
המשכנו לגאלרי לאפייט גורמה. בקומת הכניסה ניתן למצוא נציגות למרבית השמות הגדולים של פריז בתחום האוכל, מתחם פאסט פוד איכותי.
אנחנו בחנו את הפחזניות של כריסטוף אדם, בעל רשת הפטיסרי L'Eclaire de Genie. הגענו למסקנה שהבחור יודע את העבודה.
בקומה מעל, אוכל בישיבה, מסעדות קטנות. בקומת המרתף, סופרמרקט עם מיטב מוצרי המזון. לטובת חובבי השוקולד שלא הצטרפו לנסיעה, קנינו שוקולד של אלאן דוקאס ואת אבקת השוקו החם של בית הקפה אנג'לינה. בחוכמת הבדיעבד, האבקה שמחירה בזהב לא זכתה להערכה בבית והחבר'ה המשיכו להעדיף את אבקת השוקולית...
כדי להשלים את סיבוב הטעימות, המשכנו לכלבו הסמוך Printemps, שם מצאנו בקומת הכניסה דוכן מקרונים וגלידה של מעדניית Laudree.
מבט מבחוץ אל בית האופרה המרשים וחזרה למנוחה קצרה במלון
אחר הצהריים הלכנו אל הגנים הבוטניים (Jardin des Plantes). החלקים הפתוחים חביבים וכוללים גם גירסה מינימליסטית של שדרות העצים בגני לוקסמבורג.
החממה הטרופית הייתה סגורה והקהל לא הביע עניין לבקר בגן החיות הקטן שנמצא בתחומי הגן.
יצאנו לכיוון הנהר וסיימנו את היום בהליכה לאורך גדות הנהר, תוך כדי שאנחנו עוברים במקומות שזיהינו מהשייט הלילי, כמוקדים של מסיבות וריקודים. בשעה המוקדמת הזו היו בעיקר זוגות ואנשים שבאו לאכול על גדות הנהר, רוכבי אופניים ורצים.
יום 7
יום טיול אחרון. איך נחזור מחו"ל בלי שביקרנו ב Primark? חצי שעה במטרו קו 8 ואנחנו בקניון Creteil Soleil. קניון גדול ומרווח שמלבד חנות פרימארק תוכלו למצוא בו את כל הרשתות המובילות תחת קורת גג אחת.
בקומת האוכל, מלבד אוכל צרפתי קלאסי כמו KFC, מצאנו גם את גלידת Amorino, מה שהעניק לקניון את חותמת הכשרות האולטימטיבית.
אחרי שהשבענו את יצר הקניות, חזרנו לעיר לסיבוב אחרון ולארוחת ערב בשוק מופטאר (Mouffetard).
יום 8
הלכנו ברגל מהמלון לתחנת הרכבת Saint-Michel Notre-Dame. הזדמנות אחרונה להנות מהאווירה והנוף ליד נהר הסיין. משם רכבת ישירה, OrlyVal לשדה התעופה אורלי וטיסת Transavia בחזרה הביתה, עד לפעם הבאה. Au revoir Paris!
