לאחר הביקור במרחצאות קיידל בערב הקודם קמתי בבוקר עם אנרגיות ושמתי פעמי לבירת היער השחור: העיר פרייבורג. בעקבות המלצה שקיבלתי מחבר החלטתי להחנות את הרכב בפאתי העיר ולהיכנס למרכז עם אחד מקווי הרכבת הקלה – החלטה טובה.
ירדתי מהרכבת במרכז העיר ממש מתחת למארטינסטור והתחלתי בשיטוט. ידעתי שיש כמה דברים שאני רוצה לעשות: הכיכר המרכזית של פרייבורג (ה-Munsterplatz) שבה ידעתי שמתקיים שוק איכרים ביום שישי, ביקור בקתדרלה, צילום עם ראש התנין באחת מהתעלות וביקור במוזיאון אוגוסטינוס. כמובן שגם קניות היו על הפרק כיוון שלא ניתן לחזור ללא מזכרות.
התחלתי לשוטט ברחוב הראשי של פרייבורג, רחוב קייזר-ג'וזף ונזכרתי שקראתי בעבר שבתקופת הרייך השלישי שונה שם הרחוב לרחוב אדולף היטלר.
הזכרתי לעצמי שאת המחשבות על היער השחור במהלך תקופת הרייך השלישי לא ניתן (ולא רצוי) לנתק מהביקור באזור יפה זה. קראתי בעבר על גורלם של יהודי האזור בתקופת הרייך השלישי וידעתי שהם רוכזו בפרייבורג וגורשו למחנה גורס (Gurs) שבצרפת שם סבלו מתנאי מחייה קשים מאוד, לאחר השהות במחנה זה רובם נספו באושוויץ.
בעודי חושב על גורלם של יהודי האזור נתקלתי בסימון על המדרכה מול אחת החנויות ברחוב קייזר-ג'וזף שמציין שחנות זו הייתה שייכת ליוליוס בלום ושהוא נספה באושוויץ בשנת 1941. תושבי פרייבורג בחרו לציין את גורל יהודי האזור והציבו באזור תחנת הרכבת שלט אשר מציין את המרחק לגורס.
המשכתי בדרכי והגעתי לכיכר השוק של פרייבורג שם התקיים שוק איכרים. התאכזבתי לראות ששוק האיכרים אינו ססגוני כפי שחשבתי שיהיה ושהתוצרת שנמכרת אינה מהאזור אלא כל מיני דברים של תיירים.
לאחר טעימת נקניקיות מקומיות באחד מהדוכנים במונסטרפלץ המשכתי בדרכי והלכתי לי לאורך התעלות בעיר. השיטוט לאורך התעלות היה נעים והרגיע אותי, הגעתי לסימטאות צרות ולחנויות קטנות ויפות.
לאחר הליכה קצרה הגעתי לאחד משעריה העתיקים של פרייבורג: השוואבנטור או בתרגום לעברית, השער השוואבי. שוואביה היא אזור ממזרח ליער השחור וקיימת יריבות בריאה בין התרבויות השונות.
מהשוואבנטור פניתי לאחת הסימטאות הצדדיות והמשכתי לשוטט בעיר, ניצלתי את המגוון הרחב של החנויות והתחדשתי בכמה בגדים תוך רכישת מזכרות ומתנות (שבלעדיהן לא יתנו לי להיכנס הביתה).
הנקניקיות שאכלתי קודם לכן לא השביעו אותי ולכן חיפשתי מקום נחמד לארוחת צהריים. מבלי להתבייש שאלתי אנשים שעברו מולי על מקום נחמד לאכול וכולם השיבו לי את אותה תשובה: מארטינברוי.
מסתבר שבמרכז פרייבורג יש מתחם מזון ומבשלת בירה שאליו ניתן להיכנס וליהנות ממגוון רחב של מאכלים החל מאוכל מקומי ועד לאוכל איראני (מי אמר גונדי ולא קיבל), אפגניסטני, איטלקי ועוד.
לאחר התלבטויות לא מעטות החלטתי ללכת על אוכל הודי. בעודי יושב לשולחן ונהנה ממנה טעימה הצטרף אלי אדם בעניבה וחליפה (בטח קראו לו יורגן או הנס) והתיישב לאכול צלוחית של מרק שנראה והריח נהדר האירוע הזכיר לי את מסעדת פינתי הירושלמית שבה היה נהוג לחלוק שולחן עם אנשים שאינך מכיר. אני והנס (או יורגן) הרמנו כוסית לחיים, דיברנו קצת, נהינו כל אחד מהאוכל שלו ונפרדנו לשלום.
בבוקר חשבתי שיהיה לי זמן להיכנס למוזיאון אוגוסטינר אך ארוחת הצהריים שהתארכה גרמה לי לוותר על הביקור. הבטחתי לעצמי שבביקורים עתידיים אבקר במוזיאון זה.
חזרתי לאוטו והתחלתי בנסיעה לכיוון מרכז היער השחור (הזמנתי חדר במלון בעיירה אופנאו Oppenau) מתוך כוונה לנסות להגיע באור יום.
