בורמה למבוגרים צעירים ברוחם

טיול "השחרור" (לפנסיה) לבורמה – מיאנמאר

מסע בארץ מופלאה עם אנשים מדהימים

28/1/16 – 18/2/16

בבלוג זה אציג את עיקר הרשמים שלנו – של רעייתי ושלי - ממסע קצר בתוככי ארץ ועם מופלאים המתהלכים ב”לונג'י” וקפקפי גומי, גברים ונשים כאחד. בתור תיירים עולמיים עתירי ניסיון וידע, אני חייב לציין את החוויה הבלתי נשכחת שהיתה לנו בבורמה ולמקם אותה בצמרת –אם כי לא בראש- הארצות בהן טיילנו. למעוניינים במידע נוסף מניסיוננו, קראו את הטיפים תחת השם miki49.

בורמה זו ארץ שונה מכל אלה שביקרנו בהן במזרח. למרות ניסיוננו, הופתענו ממה שפגשנו בבורמה, עד כדי כך שהיא עברה, מבחינתנו, ביופיה וייחודה את ויאטנאם.

בורמה הרבה יותר שלווה, הרבה יותר מאמינה והרבה יותר "דתית". אבל הבודהיזם בה אינו מאיים ומאד פתוח. כך שכל החיים בארץ המקסימה הזו נעים סביבו.

הפגודות, הסטופות (מצבות, אנדרטאות לתפילה שלא ניתן להכנס לתוכן), הבודהות, מצעדי ההתרמה (קיבוץ נדבות ואוכל) של הנזירים (לא ראינו כזה דבר בשום מקום אחר) ומעל לכל שפע הפרחים בשווקים – כמויות שמעולם לא חווינו כאלה.

ברצוני להודות לשלושה אנשים שסייעו לנו והיו שותפים בחלקים שונים של התכנון ו/או הביצוע:

חברינו אליענה וחנן שהיו אמורים לטייל עמנו ולבסוף לא הצטרפו בשל פציעה (אחרת).
אודי מאירי, מדריך טיולים בבורמה, שיעץ לנו ועשה לנו סדר ראשוני בתוכנית הטיול ואף חיבר אותנו למבורכת השלישית. הטלפון של אודי 0523354295.
סו מו, בעלת משרד הטיולים "קריסטל זון" בבורמה, שארגנה לנו את החיבורים במקום וליוותה אותנו באופן צמוד דואג ומלווה בשעת הצורך בגיבוי רפואי.

Crystal Zone Travels & Tours ph-092032281,09401600231

,www.crystalzonetravels.com,

[email protected]

תוכנית הטיול לפי ימים – תכנון מול ביצוע:

29/1 הגעה ליאנגון – ראנגון – העיר המרכזית Yangon.
30/1 הכרות עם העיר יאנגון.
31/1 – 1/2 ביקור ב"סלע הזהב" Kyaik Hti Yoe . חזרה ליאנגון.
2/2 - 5/2 טיסה לסיטווא ושיט ל- מיאו-הו Mrauk U.
5/2 – 6/2 חזרה ליאנגון והמשך הטיול בעיר.
4/2 – 10/2 יאנגון וסביבתה.
7/2 – 10/2 קיאנג - טון Kyaing Tong (בוטל עקב נסיבות בריאות).
10/2 א-הו – פינדאיה Heho – Pindaya
1/2 פינדאיה – נייאנג שו Pindaya - Nyaung Shwe (אינלה לאק).
12/2 אינלה לאק Inlay lake .
13/2 – 14/2 הר פופה – באגן Popa -Bagan.
15/2 – 16/2 אינווה – מנדלי – מינגוןInnwa – Mandalay - Mingun .
17/2 – טיסה לבנקוק בחזרה הביתה.

התוכנית וגם הישום משקפים את הכוונות והרצונות. היכולת הניתנת למטייל עצמאי "להפליג" למחוזות לא מוכרים ולא מתוכננים, היא העושה את הטיול והמפגש הבלתי אמצעי עם המקומיים. לרוע המזל, נאלצנו לשנות חלק מהתוכנית בשל פציעה. אמנם הפסדנו את המרחב היחודי של "משולש הזהב" ב- קיאנג-טון, אבל הרווחנו מפגשים עם המקומיים ביאנגון וסביבתה. שלא לדבר על מומחיותנו בשרותי הרפואה הבורמזיים.…

יאנגון שוואדגון Yangon

את הכניסה והיציאה מבורמה עשינו - רעיתי ואני - בטיסה מהשדה המשני של באנקוק, באמצאות החברה "אייר אסיה". טיסות מוזלות והמחיר מוזל מוזל, רק מה אתה טס שעה וחצי בערך כמו בקניון שכל מה שצריך הוא למכור לך משהו. שווה את המחיר והיעילות.

חשוב לדעת המעבר בין שני שדות התעופה בבאנקוק לוקח שעה. יש שאטל חינם ביציאה מאולם הנוסעים.

נחתנו (29/1) בערך בשבע בערב (מקדימים את ישראל ב- 4 וחצי שעות). בחוץ ממתין המפגש הראשון עם הפקק הבלתי נגמר בעיר. המלון Family treasure Inn רחוב 13 בציינה טאון, 18 ק"מ, זמן הגעה, מינימום (בכל זמן שיש חיים בחוץ) שעה וגם שעה וחצי.

לכל אורך הדרך ובכל מטר פנוי, דוכנים על דוכנים – בעיקר אוכל – ועל כולם צובאים המקומיים. כשמגיעים לציינה טאון, הכל משחיר מהעשן, הרעש והצפיפות. איפה לאכול? שאלה טובה. מצאנו מסעדה צמחונית מקומית (ברחוב 13) ואת מרבית ארוחותינו שלא היו בבוקר, עשינו שם. המסעדה של סיניים והאוכל בהתאם. איך יודעים שהם סינים במוצאם? המסעדה היתה סגורה לכל אורך ראש השנה הסיני. קצת סיור ערב לתפיסת האוירה המקומית, החלפת כסף אצל צ'יינג' רשמי (מקבל גם שטרות מקומטים בניגוד לבנק) והכנות לתחילת הטיול האמיתי.

בעצם מה יש ביאנגון שחשוב לטייל בה? ראשית שנים היתה הבירה, והיא העיר הגדולה והנמל הראשי לכל העולם. מעבר לכך – וזה בא לידי ביטוי בתכנון כל הטיולים – "צריך" להיות בעיר יום אחד לפחות. אם את/ה חובבי שווקים, גם שבועות לא יספיקו! המגוון והדומה שיש כאן מדהים. היותר מדהים הוא הסבלנות של כולם לנוכחות של השווקים, ההמונים שמקבלים בהם שרות, שפע הפירות הירקות ובעיקר הפרחים שיש בהם ובניגוד מוחלט להם, סילחו לי, הגועל של הבשר והדגים בשמש ובחום...

בכלל צריך לקחת את הביקור בשווקים במגבלות הדומה שבכולם, להוציא את המיקום והגודל. השוק המקורה – סקוט – שווה מעבר חטוף ולא יותר מכך.

פרחים על שום מה? האמונה הבודהיסטית, הביקור בפגודות ובסטופות הציבוריים והפרטיים שאין להם סוף ולכולם מביאים קודם כל, מנחת פרחים.

התחלנו בבית הכנסת (תמונה למטה) שגם הוא בצ'יינה טאון, משם לככר העצמאות עם פגודת סלה – שהיתה תחת כיסוי

עקב שיפוצים, השילוב של המבנים הקולוניאלים שמסביב לככר העצמאות ובסביבם הבינוי המקומי, מדגיש את היופי שבבניה הקולוניאלית, חבל רק – כמו שקורה במרבית מדינות עולם השלישי - שלא מנקים ומתחזקים את המבנים וחלקם מתמוטטים. בדרך, מגוון שווקים עם מאכלי הבוקר וירקות. לוקחים מעבורת לעיר/רובע דאלה השוכן בצידו השני של נהר יאנגון (רק עכשיו מתחילים להבין מה זה נהר רחב והוא לא השיא). למה דאלה? להכיר חיי עיר שאינה יאנגון. עוני בכל, לכלוך ומים עומדים מזוהמים. הכל בשימוש. ההפתעה: רכבי ההסעה. אופנועים קטנים עליהם רוכבים כמה שרק יכולים לעלות – 4 או 5 איש וילדים, אופנים עם מושב צידי – מאד דומה לאופנועים עם "סירה" שהיו בארץ. הרעש שכל אלה מיצרים מחריש אוזניים, אבל יחודי.

במה שונה מהתחבורה ביאנגון? זה מתחיל במשטר הצבאי על המשתמע מכך = עושים ככל העולה על רוחם. בבורמה נהגו פעם בצד שמאל. אבל התאימו עצמם לכלל העולם ועברו לימין. רק מה שכחו? להעביר גם את ההגה לצד שמאל. כך שההגה בימין נוהגים בימין, (גם במכוניות הכי חדשות) יוצאים לעקיפת התאבדות מבלי לראות אם הכביש ממול פנוי או לא... בנוסף לכך ביאנגון אסורה הרכיבה על אופנועים. למה? איכות סביבה, רעש עשן אבל החשוב ביותר, הצפיפות הכביש בלתי נסבלת, מתנקש שיבוא בסמוך לרכב בו נוסע איש חשוב, יוכל לבצע זממו ולהסתלק מבלי שיראו אותו. אז אוסרים רכיבה על אופנועים! בכלל התחבורה בעיר, ללא חוקים מחייבים (להוציא רמזורים) ללא כללים וכל אחד עושה כראות עיניו!

כמה דגשים למקומות בכותרות וכאלה שפחות אך אסור להחמיץ (רק אם יש לכם כמה ימים ביאנגון ולנו היו רבים): פאגודת שוואדגון (תמונת מבוא ליאנגון) היא השיא! גם בגובה, 99 מ' ואין בנין בעיר שיעלה עליה בגובהו. היופי, הברק, האווירה שווים כל רגע ואת כל תשומת הלב לפרטים! המתנדבים לנקות ולטאטא בשורה מנוהלת את כל המרחבים הפתוחים, (ראו תמונה)

הפעמונים, התופים, המצילות והאנשים – מתפללים, נחים או סתם מטיילים. לאחריה כל שאר הפגודות והבודהות בטלות בששים. הדבר היחיד שיכול להעמיד בספק את ראשוניות השוואדגון זה ביקור במנזר תלמידות בשעת ארוחת הצהרים, 1100.

(ראו תמונה)

לא צריך לתאם אבל צריך לדרוש זאת. חוויה יחודית, בכלל כל חיי הנזירות (גברים ונשים) בבורמה. השלווה, השקט, הנימוס, הכיבוד והכבוד, התרומות והתודה. ביקור שכזה שווה של שניה. ניתן להסתובב במנזר עם מלווה מקומי, לראות את חדרי הלימוד, התפילה עם הציורים המיוחדים על השלבים השונים בחיי הגהנום, המגורים והחצר המטופחת. לא להחמיץ! תשומת לב מיוחדת ראוי להקדיש למסעות ההתרמה היום יומיים של הנזירים והנזירות והענות של כולם הנותנים ותורמים. כל אזרח באשר הוא ויכולותיו הכלכליות (תמונה).

במקרה זה, פקיד הקבלה במלון שלנו. מפאת הקדושה שבתרומה והנזירים חלץ את “נעליו”.

נמל הבננות והקוקוסים, הספארי, הגנים והפארקים העירוניים, רח' הספרים רח' 37, הסמוך לככר העצמאות, רח' 19 בציינה טאון במיוחד בלילה באוירת המסעדות המיוחדת שבו, בודהה השוכב הגדול ביותר, פגודת בודהת השיש הענק והפיל הלבן שבסמוך, האי ציאהו טאנג עם הפגודה שעליו הנמצאים מדרום לעיר ו"מסעדת" השיכר המוכן מפאלמות והאוירה המיוחדת שבה (תמונה). מפגש מעניין בו הוזמנו לשבת עם מספר סטודנטים להנדסה שבהפסקה ביקרו במקום. אני השמאלי והשלישי משמאל, תוך שיחה הסתבר שסבא של אמו, היה יהודי שהגיע לבורמה במלחמת העולם השניה. לדבריו הגיע מאנגליה. לא ידע אם כלוחם או כפליט.

למעוניינים, זו התוכנית המקורית ליאנגון (לאורך הבלוג, התוכנית המקורית באנגלית):

Yangon is the most important commercial city in Myanmar. Stroll around India quarter and visit morning vegetable market which is beside Theingyi marker where one can see Myanmar daily food, snack and sweet that you can not find at elegant restaurant. Then visit Bogyoke market which is the most popular shopping center in Yanogn, Nanthida port to take ferry boat which cross Yangon river that join between Yanogn and Dala, by taking ferry boat for 15 minutes one can realize about Myanmar transportation system and real life of urban people near by big Yangon city, visit Sule pagoda, stroll around Kandawgyi park and finally visit Shwedagon pagoda that is the most venerable pagoda

סלע הזהב Kyaik Hti Yoe

לאחר יום ביאנגון, נסענו ליומיים (רוב הזמן זו הדרך) לסלע הזהב. ללחוצים בזמן, נתן לעשות זאת גם ביום אחד, אבל להפסיד את אווירת הלילה המיוחדת שבמקום.

הרבה התלבטויות היו לנו לגבי הנסיעה ל"סלע הזהב", בעיקר בשל החשש מעליה מטלטלת וצפופה במשאית בעמידה, עם כל העולם, הצורך להפרד מהנעלים כבר בעליה ועוד כהנה נתונים, שבקצת חקירה ומבט בגוגל, הראו לנו שאין לכך כל אחיזה והחלטנו לנסוע למקום וטוב שכך הוחלט! סלע הזהב אולי השני ביחודו בביקור בבורמה – מבחינת היופי והבודהיזם. ראו גם בטיפים שלי בענין.

הדרך ל"סלע הזהב" אורכת כמה שעות. מותנה מה אתה מהר ומה אתה רוצה לראות בדרך. אנחנו, רוצים ראות הכל- כי זה חדש – ביחוד בהקשר של אורח החיים המקומי והתנהגותם. בדרך כלל, נכנסים בדרך לעיר באגו, שמראש ויתרנו עליה ועל עוד כמה פגודות.

בדרך שדות אורז וחקלאות פרימיטיבית, תעלות מים ענקיות שנבנו ע"י הבריטים וסביב זה כל החיים. כפרי חקלאים וכפרי דייגים. כמובן שכל הכביש מאות "בסטות" עם כל טוב - בעונה שהיינו הפירות השולטים היו אבטיחים ופומלות. לפתע ראינו "בסטת" קדרות. כמובן שעוצרים. הולכים ל"מפעל" המשפחתי הפרימיטיבי. מרתק לראות את שמחת החיים, העבודה המשלבת את כל הגילאים והמפתיע

ביותר שרפת הכדים. שווה כל רגע. (תמונות מסמלות).

אחר כך, מול כפר הדייגים – בו נבקר מחר – בסטה עם דגים מיובשים. המראה וקצת הריח לא מרנינים, אבל אלה החיים המקומיים. מגיעים למטע עצי גומי. באזור רבים כאלה. המטע, מתופעל ע"י מספר משפחות שכירים העושות את כל העבודה וגרות בשטח המטע. בעל הבית אינו גר במקום. כל הליך חיתוך העצים, איסוף נוזל הגומי ועיבודו, מיוחדים מינם ומעניינים.

חיתוך עץ הגומי להוצאת חומר הגלם מכונות לכבישת הנוזל שהתמצק

פונדק דרכים מדהים ביופיו ובשרות שנותן, עם חדרי ארוח – למי שרוצה להעביר לילה, גן חיות קטן ושרות מדהים ולא יקר כראוי להשקעה. שעת התרעננות ואוכל , שווה כל צ'אט.

הגענו לחניון המוצא של המשאיות העולות להר – לסלע זהב הנמצא בגובה של 1400 מ' ובתוך סביבה עם צמחיה טבעית סבוכה – גן עדן. הכל מסודר ומתוקתק. מותר לקחת תיק יד עם ציוד לינה ללילה. פשוט צפוף. עולים על משאית פתוחה – גם בגשם – שורה של ספסלים בכל אחד נדחקים "בכף נעלים" 6 מבוגרים (תמונה למטה). יש לכך יתרון גדול בהחזקה ההדדית בזמן הנסיעה המטורפת, של הנהג וחבר מרעיו, כי נוצרות שיירות עליה ושיירות ירידה מההר. בדרך עוצרים עד 5 פעמים ב"תחנות התרמה" מחרישות אוזניים. מהמקובלות בבורמה.

בירידה מהמשאית, מתחילה שתדלנות של סבלים – נשים וגברים - לשאת את התיקים. הכל בזול ושווה, רק בכדי לתת להם קצת פרנסה. ההליכה "הארוכה" למלון Kyaik Hto hotel להשארת החפצים נמשכת אולי 5 דקות! מהמלון – איזה קור בלילה – רואים את סלע הזהב ומיד הלכים אליו. במדרגות העליה נפרדים – כמו בכל מקום קדוש – מהנעלים וללא גרבים. עוברים בין כל מיני אתריזכרון וקדושה ומגיעים לשיא שהוא סלע הזהב – רק גברים יכולים לגעת – וסביבו עשרות מדביקי דיסקיות זהב טהור – תרומה וכבוד. השמש שוקעת והברק והיופי בכל הסביבה – מההר למטה – לא יאומנו.

סלע הזהב בשקיעה

עכשיו לילה וצריך אוכל. אז כמו בכל ורמה יש רחוב מדרגות שכולו שוק אוכל, רעש והמולה. ממנו יורדים לרחוב מסעדות. משני יי הרחוב, רודפות אחריך נערות המשדלות אותך להכנס למסעדה שלהן ולא לאחרות.

חוזרים למלון ובבוקר מתחיל המסע חזרה. בדרך עוצרים שוב בפונדק היפה ולאחריו נכנסים לכפר דייגים לסיור בין הבתים ועליבות החיים של הגרים בו. על מקור המים לשתיה לא נדבר – מקווה מים עומדים מזוהם ומלא ירוקת.... (תמונה ימנית) המרתק ו"הבטיחותי" ביותר, הוא הגשר העובר מעל תעלת המים הרחבה ומחבר את הכפר לכביש הראשי.

On the way visit Bago: Kyaik Pun 4 sitting Buddha images and Shwe mawdaw pagoda, rubber plantation to observe how local people produce Rubber sub from rubber tree. When you arrived to the base of the mountain (Kin Pun camp) leave your car and baggage and takes track (public transportation) for one hour and arrive to the top of the mountain. Then excursion to Golden Rock, which is one of the three important places in Myanmar. On the way stop to visit fishermen village, Htauk Kyant evening market

סיטווא – מיאו הו Sittwe(by flight) then boat to Mrauk U

הטיסה לסיטווא היא חוויה בפני עצמה. החל מההתנהלות בשדה התעופה לטיסות פנים ביאנגון (קבלת המזודות שקילתן ו"הבדיקה הביטחונית", דרך המדבקות על החולצה לכל נוסע לפי טיסתו וכלה במידע המועבר אליך שמזמין להעלות למטוס (אלמלא המדבקות מחצית מהנוסעים מפסידים טיסה).

הנוף, לכל אורך שעת הטיסה עוצר נשימה. בין אם אלה הנהרות הרחבים והבלתי נגמרים, או חופי הזהב של מפרץ בנגל עם עצי הקוקוס. הכל אחר ושונה מה שראינו עד עתה.

סיטווא היא עיר חצי צבאית שממנה מערבה, יש צורך ברשיונות מעבר מיוחדים מטעם השלטונות. המעבר ל-מיאו הו (כיללת החתול, ממש כך מבטאים את השם) נעשה בסירה דרך הים וע"ג נהר, כך שמדלגים על נקודות הביקורת. השיט ארוך בזמן ודי משמים, אבל זו כנראה הדרך זולה והפופולרית יותר. (הסירה בתמונה)

מנסיוננו המאולץ, נוכחנו שאפשר לעשות דרך זו גם ברכב – יקר מאד – ולא מהיר בהרבה – מחייב נסיעה בדרכים צרות ומוגבלות שרובן נמצא בשלבי תחזוקה כאלה ואחרים. בכל מקרה זו נסיעה עם נופי מרתקים של חיי המקומיים – חקלאות, דיג ומגורים, כולל מחנות עבודה לעובדי/עובדות תיקון וסלילת הכבישים. כמובן נקודות ביקורת צבאיות.

הגענו למלון Narawat hotel בלילה, כך שכל הפעילות החלה למחרת וגם היא היתה חצי יום בלבד, בשל פציעתי ומרדפים אחרי בתי חולים שבסופם נאלצנו לחזור אחרי 48 שעות ליאנגון, בשל העדר יכולת רפואית.

בקצת שכן ראינו במיאו הו זה אזור מלוכה שהסתיימה במאה ה- 14. כל הארמונות (הרוסים) הפגודות והמבנים העתיקים מתקופה זו מיוחדים ביופיים. אבנים מסותתות ומפוסלות ללא הדר של זהב אבל יופי המשתלב בטבע. טכולוגיות בניה מרתקות וסביבה ירוקה. הספקנו לבקר גם במינזר לבנים, ולחוות את כאב הביקור של הורים אצל ילדם בן ה-7 (אולי).

מסביב אזור חקלאי, שדות אורז, כרוב ועוד, "טכנולגיות" של שוורים וג'מוסים. עולם אחר.

Flight to Sittwe. Upon arrival to Sittwe airport drive to Jetty then boat to Mrauk U (5-8 hours) depend on tide.

Mrauk U: Shit thaung pagoda, Endaw Thein, Htut Kan Thein, That lady village, Ko thaung pagoda. Drive to jetty (Lay Myo river). Take fisherman boat and travel along Lay Myo River and visit to two or three Chin villages.

א-הו – פינדייה – אינה לאק Heho-Pindaya - Nyaung Shwe - Inlay lake

האגם בשעת השקיעה ציפוי סטופה בזהב

שדה התעופה (הכל איטי ופרימיטיבי) נמצא בסמוך לעיירה א-הו. משם נסענו ישירות לשוק הקטן והמעניין שלהוציא את "פינת הבשר והדגים" בהחלט סביר. מהשוק נסענו להפתעת היום - שוק הבקר. משטח בגודל מגרש כדורגל, בו מוכרים האיכרים בקר = בעיקר שוורים לעבודה. כל הבקר מסוגים שאינם מוכרים לנו וגבוהים מאד. גם המכירה עצמה מעניינת ושובות עין.

משם התחלנו בדרך ל"פינדיה" (לא מבטאים את הנון). פרוש השם "הכתי את העכביש", (תמונה למטה) הסיפור על הנסיך שהרג את העכביש שסגר את המלאכים במערות (מקום המחבוא של פסלי הבודהה בפני כובשים לאורך הדורות (המערות הן מערות נטיפים חלקן פעילות). המראות שנגלים לאורך הדרך מעניינים ביותר. לא רק עיבוד השדות וקציר החיטה הפרימיטיבי, אלא גם תעשית "הבלוקים" לחיפוי הבתים ומקווי המים שלכל אורך הדרך. בכל מקווה שכזה – מי גשמים אסופים – ישנם מראות מיוחדים: אחד לוקח מים הביתה, השני מתרחץ, השלישי עושה כביסה, הרביעי רוחץ את האופנוע ולבסוף מגיע עדר פרות ושותים מהמים. מחלות? מגפות? יתכן אבל לא ראינו. עד כאן יום שלם.

פינדיה, עיירת "תיירות" עם מאגר מים גדול יותר, שוק מקורה. בצלע ההר, 3 מערות בהן מחביאים את פסלי בודהה במשך דורות – הגנה מפני כובשים למיניהם – זו בעצם האטרקציה התיירותית המרכזית ובגללה באים לאזור.

הנוף הנגלה מהמערות, עוצר נשימה. עצי ה-בייאן המרהיבים בגודלם ויופיים. העצים כל כך כבדים וכך ענפיהם, עד שהיה צורך בבניית עמודי בטון בכדי לתמוך בהם שלא ישברו.

בפינדיה, עשינו "טראקון" בהרים שמעל המערות (אנחנו בנעלים והמדריך המוביל בקפקפי גומי). במקום חיים כפריים, דרכי הגישה אליהם קשות ביותר. מעניין ביותר לבקר אצלם – מקבלים בשמחה יתרה – במקום "מחצבת" סיד ליצור בלוקים, בוסתנים, גידול קפה ותה והמיוחד ביותר הוא "המפעל" המשפחתי לעיבוד עלי התה. המאמץ קטן ושווה כל רגע. הספקנו ביום הראשון.

סלע הפיל

ביום השני שבהמשכו עזבנו לאינה לק, היינו גם במערות ומספר סדנאות(בתי מלאכה) ביתיות לחטיפים מסויה (רווי שמן) ועוגיות "הנאפות" בשמש (ובאבק) ועוד. השיא הוא בסדנא ליצור מוצרי נייר מעץ מעובד ומטריות. אחה"צ עזבנו לכיוון אינה לאק (אגם אינה). הדרך גבעית ויפה לפני הכניסה לאזור התיירות של האגם וסביבתו (עולה 15 דולאר לאדם), עצרנו בפגודה יפה ומיוחדת במינה ובצמוד לה מינזר גברים. המקום נקרא "שי יאם טי" Shwe Yan Pyay מבנה מקומר, עם פגודת זהב. בתוכו כוכים כוכים, המציינים את האנשים שתרמו כסף למקום ולבנית הדמות שבתוך הכוך. רצפת טרקוטה מרהיבה ולידם היכל התפילה של המנזר. בנוי כולו מעץ עם פיתוחים יוצאים מהכלל ביופיים ובאומנותם.

שני פרחי נזירים בחלון

תמונת תרומת מיקי מחיפה לפגודה

לתעלה המובילה לאגם והעירה Nyaung Shwe ספוגת האבק, בה נישן, הגענו לקראת חשכה, כך שלא הספקנו לראות דבר, מעבר לאוירה כללית של המוני תיירים ושרותי הלנה והסעדה עבורם. במקום כל השרותים להם ניזקק תייר, כול צינג' להחלפת כסף.

למחרת יצאנו לסיור בתעלות ובאגם Inlay lake ע"ג סירה. משהו המזכיר את הקנו, מוארך עם מושבים לתיירים (המקומיים המשמשים בסירות אלה יושבים על הקרקעית). המעברים בין נקודה לנקודה, מצגים נוף וחיים על המים, מרתקים. החל מהתחבורה ותעבורת הסחורות הימיים, דרך הפגודות, הדייגים הנעזרים ברגל ליצוב הסירה וחתירה,

בתי קלונסאות על המים, חקלאות ימית צפה, חיי משפחות ושוב המחזוריות הבלתי נתפסת של השימוש באותם המים לכל כך הרבה מטרות.

ישנם יעדי תיירות סטנדרטיים. חלקם נראה שמיועדים בראש וראשונה לתיירות – גם אם אין גביית כסף לכניסה. עוד טרם נתרשם ונתפעל מכל היצור ה"ארכאי" שנראה, יש לזכור העובדים הללו מועסקים בתנאי עבדות מחפירים. מועסקים לאורך שעות, התנאים ומשכורות שלא נדע. ממקומנו כתיירים אנחנו לעיתים שוכחים זאת. לכן בזמן מיקוח על מחיר כזה או אחר, עם פועל יצרן, או קופת טיפים, ראוי להקדיש לכך, קצת תשומת לב. מה בכל זאת רואים: סדנאות ליצור בדים מסיבים הנפרמים מגבעולי הלוטוס, עבודות אריגה ממשי (השיטה לצביעת החוט והצבעוניות שלאחר מכן - יוצאים מהכלל), יצור סירות עץ בעבודת יד בלבד (מיוחד במינו), חקלאות "צפה" ומפעלים ליצור סיגרים. כמובן שניתן למצוא כל פעילות ויצור אחרים של חיי היום יום, אבל לשם כך צריכים לשהות במקום כמה שבועות....

לאחר כל ההסתובבות הזו, בסירה, שטנו לכפר הנקרא דאין Shwe Inn Dein מקום מיוחד במינו, כולל השיט בתעלה המובילה אליו ובה כל כמה עשרות מטר סכרים להגבהת המים והסירה מדלגת בהם. מעבר לסביבה הנעימה והשקטה עם חיי כפר על תעלות מים, במקום כמובן שוק אין סופי מקורה, אבל השיא הן מאות ה"סטופות" בנות מאות שנים וחדשות לחלוטין בעלות מראה בלתי נשכח (האחזקה שלהן נשכחה מזמן) ובחלקן צמחו עצים היוצאים מראשן ויוצרים מראה סוריאליסטי מיוחד במינו – אסור להחמיץ!!

באגם וסביבתו - אולי היחיד בכל הטיול - היתה לנו תחושה שעוד יום לביקור וסיורים באזור, לא היה מכביד אלא ראוי ביותר.

Fly to Heho. Then drive to Pindaya (one hour and 20minutes). Global Grace hotel.

Pindaya-

Visit Pindaya cave, parasol workshop, and drive to Nyaung Shwe. On the way visit to Shwe Yan Pyay monastery and temple.

Nyaung Shwe Golden Dream Hotel.

Visit every five days market Visit Phaung Daw Oo pagoda: temple of 5 buddha images, floating villages, floating garden, sigar workshop, canoe trip at Pauk Pa village. Pauk Pa village is Intha (tribe) village, Intha means, "son of the lake". They live with long leg house, it is really exciting to use their local transport (canoe), which is narrow and long enough for tow passengers and one leg rower. They use canoe when they work on floating island so it is narrow and long. Leg rower will bring you to visit their village it takes one hour. Visit to ruins of Shwe Inn Dein.

קאלה – הר-פופה - באגן Nyaung Shwe – Kalaw - Popa – Bagan

הר פופה, צילום: גיא גלבגיסר

הפעם החלטנו למרות שהמרחק, כ- 300 ק"מ, לנסוע ברכב לבאגן. הנסיעה ערכה כ- 8 שעות, ברובה מעניינת ביותר, תוך מעבר בערים וצמתי דרכים שלא ניתן לראותם בדרך אחרת. היעד לנסיעה היה הר – פופה, כך שכל התוספות הן בונוס.

חלק הראשון של הדרך עד א-הו היה מוכר. ככל שהמשכנו וטיפסנו לעבר קאלה, הדרך הפכה ליפה יותר, עד שהגענו לעיירה הציורית, שבמקור היתה תחנת משטרת הרים בריטית. למזלנו, נפלנו על יום שוק, השונה באופיו מכל השווקים בהם ביקרנו עד עתה.

לא רק שפע של הפירות והירקות, אלא ובעיקר הסדר והשקט. לאחר סיור של כשעה, המשכנו בדרכנו ונדהמנו מהנופים שנגלו לעיננו, בדרך היורדת בפיתולים רבים, הכל בתוך ירוק עד. בהמשך שברנו את הנסיעה בעיירה בשם MEIKTILA השוכנת בסמוך לאגם שלו ורגוע. שיא הנסיעה היה במראה של "הר פופה" שניצב מולנו בכל הדרו, נישא מעל סביבתו, המכוסה ביער טבעי, כמו צוק סלעים נישא. ההר, מקודש לבודהיזם, בראשו פגודה, אליה מטפסים – יחפים - ב- 777 מדרגות, ברובן נוחות יחסית, אבל יש לזכור שכל הטיפוס מלווה בקופים המשנוררים אוכל ומתקרבים עד כדי תוקפנות ללא יראה (לאשתי הפילו מהיד את הטלפון). בכל כמה מדרגות "מטאטאים" מקומיים המבקשים תרומה על חלקם בניקיון המדרגות. הטיפוס, אם נעשה באופן מדוד, אינו קשה ושווה כל אנרגיה שהושקעה בו, בשל הנוף הנשקף מראש הצוק על סביבתו. (תמונות מאפיינות מההר)

אגב, בכל הסביבה מטעי פרי של "דראגון פרוט", צומח יפיפה המזכיר את הקקטוס "מלכת הלילה" ופריו ורדרד גדול וטעים. מהר פופה, המשכנו בנסיעה ישירה לבאגן, אליה הגענו בחשכה, אך לא לפני שנפרדנו מעוד כ- 25 דולאר לאדם "רשיון כניסה" לאזור תיירותי.

באגן – יש הרואים אותה כשיא הביקור בבורמה. אנחנו שבענו מפגודות וסטופות, עד שהגענו לכאן. אבל יש להודות שגם הפגודה מהמאה ה-11 שבלב העיר (תמונה בראש הפרק) – מוזהבת לחלוטין – וגם אלפי הפגודות והסטופות העתיקות שבנויות סביב העיר הישנה, הן מרתקות ביופיין. צריך רק למיין את אלה שבאמת שוות מבט נוסף, מבחוץ ומבפנים. בעיר עצמה, ביקרנו ב"מפעלים" משפחתיים ליצור אומנויות עץ, מניפות, חטיפי סויה ועוד. שלא לדבר על השוק הקבוע שלידו שוק ירקות/פירות שאליו מגיעים חקלאי האזור עם תוצרתם הטריה.

שני שיאים היו לביקור בבאגן. לאחר שנמאס לנו לבקר בעוד סטופה פנינו לגדת הנהר איווראדי Ayeyarwady העצום ברוחבו (מעל ק"מ) ואורכו כ- 2500 ק"מ והוא משיק לעיר. תעבורה רבה מתנקזת אליו ועליו, כולל מעבורות שהן מלון צף, עושות דרכן ממנדלי דרך באגן ומגיעות ליאנגון. בלב הנהר אי, עליו כפר. (בתמונה האי).

שכרנו סירה ושטנו לאי. תוך השוטטות בכפר, חיים בססיים וקשים, נשמעה מוסיקה מחרישת אוזניים. לשאלתנו מה זה, הוסבר שמנהלים הכנות אחרונות לקראת חתונה שתערך מחר. זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים – אנתרופולוגיה. נלקחנו למקום, הזעיקו את החתן והכלה. צילומים, מתנות ורישום בספר האורחים ונותני "הצ'קים". הכל כיאות ומרתק.

בגמר הסיור עוד טרם הטיפוס לסירה בחזרה, "זכינו" בסיבוב על עגלה רתומה לשוורים – מטלטל ביותר ומשם הפלגנו במהירות חזרה לבאגן לחזות בתופעה השניה – השקיעה. בכלל הבורמזים "משוגעים" על תיירות שקיעות אבל שם זו תופעה שלא תאמן. אלפי אנשים – תיירים – יושבים בתלילות רבה על מעקות הסטופה, שרשרת אין סופית של נעלים למרגלותיה, כולם נהנים מהשקיעה היפה.

Morning drive to Bagan. On the way stop to visit Mt.Popa.

Bagan

Bagan is archeological zone of Myanmar as well as land of Pagodas. Morning visit Ngakwengadaung pagoda which has bulboo shape and the oldest pagoda of Bagan and around that place one can see evolution of Myanmar stupa, Pathothamya temple in which you can see amazing lighting system and beautiful painting, Nyaung U authentic market, Soya bean maker at Nyaung U village, fan maker family, Shwezigon pagoda in which white elephant stopped, Ananda temple which is known as the most beautiful temple in Bagan, Sulamani temple where you can see two layers of painting from two different epoca, Shwesandaw pagoda which is the best place to enjoy panorama during sunset time. Overnight at Floral Breeze hotel

מבאגן – אינווא - למנדלי Bagan - Innaw - Mandalay–

למחרת יצאנו לקטע הטיול האחרון, הנסיעה למנדלי וסביבתה. החשוב בנסיעות הללו, לאתר עוד קודם לכן, או תוך כדי הנסיעה, נקודות יחודיות, הניגלות לעין ולא מתוכננות. החקלאות בדרך הזו היא מיוחדת במינה. מעט אורז, אבל הרבה תבואות, טבק מיוחד במינווגודלו ופולי סויה. העצירה בשדות, השיח עם המקומיים הוא שנותן את הפלפל לטיול כולו. עוד טרם השיט לעיירת האי אינווא (ניתן לוותר), נכנסנו לכפר (ממש לפני תחנת השיט) שבמרבית החצרות מפעלונים לכלי טרקוטה. החל מכדים וכלה בעציצים וכלי אוכל. כל התהליך לנגד העיניים ובסבר פנים מזמינות. ישבנו עם אחת המשפחות – 3 דורות – כולן נשים. הן הביאו את התה ואנחנו את הפאפיות. האוירה היתה מקסימה וכולם הצטערו על זה שאנחנו נאלצים לעזוב.

משם בשייט קצר לאינווא. אי בלבו של הנהר, העיירה עצמה היתה אחת מהבירות הישנות של בורמה ולכן יש בה פגודות עתיקות ושתיים מהן מיוחדות. כל התנועה באי נעשת בכרכרות רתומות לסוסים. השיא בביקור – שוב חוויה אקראית – טכס ההתבגרות של הילדים, על התלבושות והאיפור המיחדים אותו.

בגמר הביקור, "ריצה" ל"גשר התיק" (תמונה למטה) שניבנה כולו מיסודות עצי תיק שפורקו מארמון המלוכה. שוב חוזר המחזה של "הגשר בזמן השקיעה". אלפי אנשים מתחתיו, עליו ובשיט בנהר המלווה אותו. משם למלון במנדלי.

Drive to Mandalay (4 and half hours) On the way visit Innwa. Innwa is an artificial island: one of the ancient capitals of Myanmar, visit Bagaya monastery, Menu Ok kyaung and ruin of Innwa by horse cart. Then enjoy sunset from U Bein Bridge. Then proceed to Mandalay. Overnight at M3 hotel

מנדאלי ומינגון Mingun and Mandalay

(הספר הגדול בעולם)

מנדלי, כרך ענק ושטוח כמו ערים גדולות אחרות ששימשו כבירות בשלבי ההתפתחות הארוכים של בורמה. האטרקציות המרכזיות בה קשורות, שוב, לעינייני מלוכה, בודהיזם ועמל כפיים בסיסי המתחבר לתעסוקה בתנאי עבדות. בסיור הזה, ויתרנו מראש על השווקים המסורתיים והתחלנו בשוק אבני החן, ג'ייד ועוד כהנה אבנים בכל הגוונים ובכל הליטושים האפשריים, כאשר עבודות החיתוך והליטוש נעשות בדרכים מיושנות אבל מעניינות. שני מיקודים נוספים במקום: בורסת המכירות, המו"מ וההמונים שמוכרים וקונים וליד כל זה המרקקות המגעילות של לועסי העלים....

בכל בורמה נהוגה המסורת של הדבקת לוחיות זהב דקיקות על הסטופות (ראו תמונות בסלע הזהב ובפנדייה ועוד). ביקור במפעל ליצורם, מרתק מבחינת התהליך, אך מדכא מבחינת הניצול. זה לא רק העבודה, אלא גם ההצגה. בכל מקרה יש בכך גם ענין למסורת העבודה בבורמה. הביקור בגבעת מנדלי היה מאד מאכזב, לא היתה ראות. לעומת זאת הפגודה שהוצאה מתחום הארמון השרוף, יפה באופן מיוחד. מבנה העץ הגילופים והפיתוחים, השמירה והקדושה, מעניינים ביותר, אפילו יותר מהפגודה עם "הספר" הגדול בעולם ש"דפיו" הם לוחות אבן חרוטים שכל "דף" שמור במבנה קטן. שיא הביקור – לטעמנו האישי – היה בשיט למנגון, הטיול במקום והנוף הבךתי שגרתי שניגלה. הירידה לגדת הנהר מחייבת תשלום מס – כמו בכל אזור תיירות עד כה – משם בצעד וחצי אל הסטופה הלא גמורה. הטיפוס על הסטופה שהחלה להתמוטט בשלבי בנייתה הראשונים, שווה כל מאמץ והנוף הנגלה מיוחד במינו – שילוב של חופי נהר עם יערות ירוקים המקיפים את מבני המגורים (תמונה למטה).

טיול רגלי ברחבי הכפר מגלה לנו, מעבר לכפר מקומי ספוג אבק, את הפעמון "הגדול בעולם" (למטה) ואת המבנה המשמש כאנדרטה לאהבה בין הבריות (תמונה שמאלית).

הדרך חזרה, שוב חיי הנהר וההובלה עליו מיוחדים אף הם. הרחצה והשימוש במים, סירות עמוסות לעייפה בקורות עצים בסדר מופתי ולקראת העגינה מעבורת תיירים – מלון צף – בדמות זוג דרקונים.

לילה אחרון בבורמה. למחרת טיסה לבאנקוק ומשם טיסה הביתה.

Take the boat to Mingun. It takes one hour. Mingun is small village which is situated on the western bank of Ayeyarwady River. Visit Pathodawgyi pagoda, the world biggest bell and Monument of love . Then go back to Mandalay by boat. In the afternoon visit corner of 22nd street and Ayeyarwaddy River called view point in which one can see relay hard life of bamboo makers, gold leave production, Shwenandaw Monastery; ex-palace, Kuthodaw pagoda; the world biggest book and finally go up to the top of Mandalay Hill to admire the panoramic view over the city and Shan Mountain around Mandalay.