אז טסנו לטיול ביער השחור- זוג הורים +3 בנים בגילאי 5,3 ו- 8.
ארשום כאן את התכנון של הטיול ואת מה שהיה בפועל- כמובן שיש פערים בין השניים :)
ארשום גם המלצות או דגשים שיש לי, שאולי יוכלו לעזור למי שקורא.
שימו לב שטיילנו עם 3 ילדים בגילאים די קטנים ולכן יש הרבה אטרקציות שוות ומומלצות שלא עשינו כיוון שלא התאימו להרכב הגילאים שלנו (פארקי חבלים, פארק המים רולנטיקה ועוד), מי שמתכנן טיול עם מתבגרים כדאי שייקח זאת בחשבון.

מבחינת לינה- ישנו במלון דירות/ צימרים בשם Schwarzwald aparthotel kräutle. בחרנו בדירה גדולה בעלת מטבחון, סלון, פינת אוכל ושני חדרי שינה שבכל אחד מהם היו שירותים ומקלחת. הדירה היתה נקייה מאוד ובכל יום נכנסו לרוקן פחים, לסדר מיטות ולהחליף מגבות במידת הצורך. בעלי הבית מאוד נחמדים ועזרו לנו בכל מה שביקשנו (כולל כביסה במחיר סימלי של 6 יורו, בדירה אין מכונת כביסה). המלון נותן את הכרטיס האדום.

מילה על הכרטיס האדום- כפי שאפרט כאן תוכלו לראות שהוא אכן נותן הטבות והנחות וזה נחמד מאוד. עם זאת, הוא לא אטרקטיבי כפי שהיה בעבר. הרבה אטרקציות שוות שהיו חינמיות (באד פאראדייס, מגלשות טודנאו, פארק סטיינוואסן) כבר אינן חינמיות וכעת הכרטיס מקנה 20% הנחה. כך שכמובן שזה נחמד, אך אם מוצאים מקום לינה טוב וזול שלא נותן את הכרטיס לא כדאי לשלול אותו. עדין יש אטרקציות חינמיות אבל הטובות ביותר כבר לא.

מזג אויר- טיילנו באמצע- סוף יוני, התחזית הראתה מזג אויר קריר ובעיקר גשום ויומיים לפני הטיסה הכל השתנה. "נפלנו" על גל חום, זה היה לטובתנו ברוב הטיול- הרבה יותר נחמד לטייל בשמש מאשר בגשם, רוב הימים היה נעים ושימשי. היום האחרון היה חורפי מעט.

יום רביעי- טיסה לציריך+ מפלי הריין
הטיסה שלנו יצאה בשעה שמונה בבוקר, מה שגרר כמובן לילה לבן ברובו וללא שינה. את הילדים שלפנו ממיטתם בשעה 3 בבוקר (או שזה נקרא לילה?) ומרוב התרגשות הם לא הצליחו להירדם בנסיעה. לאחר המתנה לא מהנה במיוחד של הרבה תור בנתב"ג- 3.5 שעות ליתר דיוק, הצלחנו לקנות קפה זריז להורים ומקדונלד'ס לילדים ולרוץ למטוס. הטיסה עברה בקלות יחסית כיוון שהילדים היו עייפים וישנו רוב הטיסה. נחתנו בציריך, אספנו די מהר את המזוודות והמשכנו לכיוון השכרת הרכב. הזמנו מראש פאסאט סטיישן, קיבלנו סיאט לאון סטיישן- רכב באותה דרגה עם בגאז' מעט קטן יותר. לאחר הינדוס מזוודות מסיבי של המהנדס הפרטי שלי הצלחנו להכניס את רוב הציוד. הילדים נאלצו לשבת עם העגלה של הקטן מתחת לרגליהם, כמובן שזה גרר שפע קיטורים וטענות, אבל חטיף לכל אחד עצר את שטף המירמור.
מבחינת כסאות בטיחות- הזמנו מראש 2 כסאות לבני ה- 3 וה- 5 (לא יודעת בוודאות מה החוק לגבי בן ה- 5 אבל הוא מאוד קטן פיזית ולכן גם בארץ לא יושב עדין בבוסטר, העדפנו לשלם יותר ולהזמין כסא ילדים מבחינה בטיחותית וגם כדי שיגביה אותו ויוכל להנות מהנופים בדרך). לגדול הבאנו בוסטר הכי פשוט מהארץ, לפי החוק הגרמני הוא צריך בוסטר גב אבל ...

נסיעה של כחצי שעה הביאה אותנו אל מפלי הרין לכניסה מצד טירת לאופן Schloss Laufen. סמוך לחניה יש עמדת תשלום, עמדה זו היא לתשלום למי שמעונין להכנס לטירה עצמה. מי שמעוניין רק במפלים עצמם ממשיך ישר עד שמגיע למקום שמשמאלו נמצאת מעלית זכוכית. ניתן לרדת בשביל הליכה עם מדרגות, בו יש נק' עצירה מדהימות או לחילופין במעלית הזכוכית. חבורת מטיבי הלכת בחרו כמובן במעלית אשר הובילה אותנו את רוב הדרך לכיוון המפלים. המעלית עוצרת לקראת הסוף ומשם יש ירידה נוספת במדרגות. הגענו לרציף ורכשנו כרטיסים לשייט- מתחילים בשייט בסירה אדומה השטה לגדה ממול, גדת וות', ושם עולים לסירה הכחולה. השייט מגיע ממש קרוב למפלים וזו היתה חוויה לילדים שהיו מאושרים מהעניין ומכך שנרטבו מעט, זה תמיד בונוס מבחינתם. לאחר מכן עלינו שוב על הסירה האדומה וחזרנו לגדה שממנה הגענו. כאן הבנו את הבעיה הידועה לכולם- שכל דרך שיורדים צריך אח"כ גם לעלות. עם מעט מאוד מוטיבציה והרבה מאמץ כולם דילגו במדרגות והגיעו חזרה למעלית הזכוכית אשר החזירה אותנו למעלה. גלידה מרעננת בחנות שבכניסה ונסענו לכיוון הצימר שלנו.

לאחר נסיעה של כשעה הגענו לצימר. הילדים ובעלי ירדו לחקור את הסביבה ואני ארגנתי את המזוודות בחדרים. הם גילו לשמחתם ארגז חול, טרמפולינה, כדורים, מגלשה, נדנדות, כבשים ופרות (מעבר לגדר) ובעיקר אוירת חופש משגעת שעשתה לכולם פשוט כיף על הנשמה.
אחרי ההתארגנות נסענו לסופר קרוב (סניף של לידל 2 ד' נסיעה מהצימר) להצטייד מעט. לא היתה לנו כוונה לבשל בצימר אך קנינו קורנפלקס, חלב, מעדנים, שוקו לבוקר וכמובן חטיפים ונישנושים. בסופר שלהם היו עגלות רגילות אך גם עגלות קטנות לילדים, פרטנו כסף וכל ילד קיבל עגלה משלו, זו בהחלט אטרקציה שאין אצלנו בארץ. הילדים נהנו, הכניסו לעגלות שלהם מלא דברים שאני אח"כ הוצאתי וכולם יצאו מרוצים מהסופר.
חזרנו לצימר, השעה היתה כבר לקראת תשע וחצי, הילדים נכנסו למיטות והגוף שלהם לא הבין שצריך ללכת לישון. העניין הזה שיש אור מלא עד עשר וחצי בלילה היה מאוד בעייתי והוילון שלהם לא באמת אוטם את החלון. ניסינו לחזק את הוילון עם שמיכות שונות אבל שום דבר לא עזר. בנוסף גילינו שלאחת הפרות החמודות ששמחנו לראות אחה"צ בחצר הצימר, יש פעמון. מסתבר שהפרה הספציפית עם הפעמון היא פרה מאוד פעלתנית שהולכת הרבה והפעמון שלה מפריע במיוחד. בסביבות 23:00 רעש הפעמון פסק (אולי הפרה הלכה לישון?), בחוץ החשיך והילדים נכנעו סוף סוף לעייפות. אנחנו התיישבנו עם בירה קרה וטעימה בסלון ונגמר היום.

יום חמישי- פארק סטיינוואסן+ אגם טיטיזי
נסיעה של כ- 35 דקות והגענו לפארק סטיינוואסן. את הכרטיסים הזמנו מראש באמצעות הכרטיס האדום אשר הקנה 20% הנחה. הפארק מושלם לגילאים של הילדים שלנו, מניחה שילדים גדולים יותר ימצו אותו די מהר. אנחנו היינו בו מרגע הפתיחה ועד הסגירה 10:00 - 17:00. בפארק יש מגלשה אלפינית קצרה ונחמדה, מגלשה ארוכה שגולשים בה עם מעין מזחלות, מתקן אבוב משפחתי שיורד במגלשת מים (לא נרטבים), מספר קטן של רכבות, ג'ימבורי ענק, כמה מתקנים נחמדים לילדים הקטנים יותר ומסלול שיורד מהרכבל במעלה ההר כלפי מטה שבו ניתן להאכיל בע"ח (דרך גדר). יש גם אפשרות לעבור בגשר תלוי ארוך, אך הילדים שלי כ"כ נהנו מהאכלת החיות שלא רצו אפילו לפנות לכיוון הגשר. ארוחת צהריים אכלנו במסעדה שבמקום- האוכל היה ממש טעים ובמחיר סביר. יצאנו מהפארק לכיוון אגם טיטיזי- נסיעה של חצי שעה. נכנסנו לביקור במוזיאון למודלים של רכבות (MARKLIN WORLD)- הכניסה חינם למחזיקי הכרטיס האדום. אטרקציה חביבה, הילדים התעניינו מאוד אבל מיצו אחרי רבע שעה, המקום לא גדול. ביציאה מהמוזיאון נמצא מגרש הגולף, שקלנו להיכנס לשחק (חינם למחזיקי הכרטיס האדום) אבל לאחר בירור קל הבנו שהיחיד שמעוניין בכך זה בעלי ולכן הוחלט לוותר. הלכנו לטיילת, קנינו גלידה לילדים שישבו ונהנו ממופעי רחוב. לקחנו שייט בסירת פדלים של כחצי שעה, הנוף מהאגם מהמם, מזג האויר היה מושלם ופשוט נהננו מכל רגע. כשסיימנו כולם היו רעבים אבל המסעדות כבר נסגרו, נסענו לכיוון הצימר ועצרנו לאכול בפיצריה שמצאנו באזור (פיצריה מעולה שאין לי את שמה).

יום שישי- אגם שלוכזי ושביל הגמד
התכנון היה להתחיל את היום באגם שלוכזי- שייט של שעה, נסיעה ברכבת הפנורמית ושכשוך של הילדים באגם ולאחר מכן נסיעה לשביל הגמד. בהתאם לשעה שבה ייגמר היום נחליט אם להוסיף עוד משהו או לא.
בפועל, הגענו לאגם והיינו צריכים להמתין לשייט שייצא בעוד כחצי שעה. הילדים, שכבר היו עייפים מ- 3 לילות שבהם הם צוברים חוסר רב של שינה (בכל זאת- לילה לבן של הטיסה ועוד 2 לילות נוספים בהם הלכו לישון ממש מאוחר וקמו רגיל לצערנו) היו עסוקים בעיקר בלקטר ולהציק אחד לשני, לא שיתפו כלל פעולה עם התכנון שלנו. החלטנו לעשות שינוי בתכניות ונסענו למסלול הגמד פלחטל בהיטנרצארטן (evernius flachtel hinterzarten). מסלול פתוח, ללא הגבלת שעות, אשר מתחיל מאחורי בניין לשכת התיירות של העיירה (קיבלנו שם מפה של המסלול). ההליכה קלה ונעימה בתוך יער, הולכים בעקבות סימונים של הגמד אשר מראה את הדרך ומסמן לאן ללכת. המסלול מקסים!! הוא משלב תחנות לילדים- אומגה, הליכה על קורה, כניסה למאורת דב (מדומה כמובן), תיבות מישוש וריח ועוד. הילדים נהנו מאוד ושיתפו פעולה וגם ניסו לעקוב אחר סנאי שמצאנו בדרך. לא בטוחה שרלוונטי למי שמגיע עם ילדים גדולים יותר. בתחילת המסלול ובאמצע שלו יש גני שעשועים נחמדים, אנחנו כבר הבנו שהיום לא יתבצע כמתוכנן ונתנו לילדים לשחק קצת יותר. בסיום המסלול רצינו לחזור לאגם לנסיעה ברכבת הפנורמית אבל הילדים ממש לא היו בעניין. נסענו למסעדת טננמולה המומלצת- נסיעה של 45 דקות. המקום נחמד- יש שם פינות ליטוף והאכלה של חיות (הילדים שלי ממש בעניין), גן שעשועים, מתקן משחקי מים וטרקטורים שניתן להפעיל ע"י מטבעות. האוכל חביב אך יקר יחסית. בסה"כ היה נחמד אבל לא חושבת ששווה את הנסיעה במיוחד, בסופו של דבר מדובר במסעדה עם פעילות לילדים. כהורים לילדים קטנים אנו מוקירים כל מסעדה שדואגת לפעילות של הילדים ועדיין- לא הבנתי על מה כל המהומה וההמלצות.
כבר לפני שהגענו למסעדה אני ובעלי הבנו שהילדים ממש עייפים, וכמו שכולם יודעים- עם ילדים עייפים אי אפשר לעשות הרבה, והחלטנו החלטה אמיצה ונכונה (כפי שנגלה בהמשך) לסיים את היום מוקדם. אמנם ויתרנו על התכנון היומי אבל המנוחה נתנה לכולנו את האפשרות לנוח ולהתאפס והאוירה בשאר הימים הייתה הרבה יותר רגועה ונעימה לעומת היום שהיה מלא בהצקות וויכוחים של הילדים. הגענו לצימר בסביבות השעה ארבע וחצי, הילדים שיחקו מעט בחצר הצימר וכולם סיימו את היום מוקדם. הקטן נרדם ממש מוקדם והשלים שעות שינה, הגדולים (כולל ההורים) אמנם לא נרדמו אבל סיימו את היום מוקדם ונחו.

יום שבת- פרייבורג, רכבל שוואסלנד, שביל החושים, מגלשות גוטאך, מפלי טריברג- יום מסלול שחור (תוכנן, כמובן שלא כך היה בפועל).
היום התחיל בנסיעה של 50 דקות לעיירה פרייבורג- הצטלמנו בכניסה לעיר (נסענו 37 קמ"ש במקום 30) וחנינו כפי שקראתי בהמלצות בחניון P3 מחסום ימני (כתובת: Auf der Zinnen 1 79098 Freiburg).
באופן כללי הנסיעה באזור פרייבורג לא נעימה במיוחד, יש שם המון מקומות בהם המהירות המותרת היא 30 קמש וזה די מציק. מה גם שיש בכל מקום מצלמות וכל סטייה קלה ככל שתהיה מהמהירות המותרת גוררת קבלת דוח.
היציאה מהחניון מובילה ישירות לשוק האוכל התוסס והיפה של העיירה, קנינו לילדים פטל לנישנוש והתחלנו לטייל בשוק. האוירה היתה כייפית אך היה חם. חיפשנו את תעלות המים המדוברות והופתענו לגלות שכולן יבשות. המשכנו לטייל, אני והילדים התיישבנו עם סלסלת דובדנים קרירה לראות מופע רחוב בזמן שאבא נשלח להבין היכן תעלות המים הרטובות. במשך כל הנסיעה עשיתי בילדאפ לילדים שיוכלו להיכנס לתעלות להשיט סירות ולשכשך רגליים במים הקרירים. לאחר בירור קל עם המקומיים אבא חזר עם תשובה די הגיונית- שמכיוון שכ"כ חם הנהר ירד ולכן התעלות יבשות. המשכנו להסתובב בעיר ונכנסנו לקתדרלה המקומית. בדיוק התחיל קונצרט והחלטנו לשלם את המחיר הסימלי (5 יורו למבוגר ולילד הגדול, הקטנים נכנסים חינם) כדי שהילדים ייראו במה מדובר. הם האזינו בתדהמה ב- 3 הדקות הראשונות ולאחר מכן מיצו את העניין. מכיוון שהקונצרט ארך רק 25 דקות הסברנו להם שלא מנומס לצאת באמצע והם נאלצו להישאר ולספוג קצת תרבות עד לסופו. יצאנו לכיוון דוכני האוכל כדי לאכול ארוחת צהריים, הילדים בחרו בדוכן נקניקיות (לא שהיתה אופציה אחרת- היו רק דוכני נקניקיות למיניהן) וכל אחד הזמין מה שרצה- היה טעים במיוחד, אכילה בעמידה. חזרנו לחניון ובדרך ראינו מזרקת מים, הילדים ביקשו להיכנס לשחק במים וזרמנו איתם. הם נרטבו והתרעננו ואחרי כמה דקות יצאנו לכיוון רכבל שוואסלנד. נסיעה של 20 דקות, כשהגענו לא היה בכלל תור ועלינו ישר למעלה ההר (כניסה חינם עם הכרטיס השחור). ברכבל היה בעיקר חנוק וחם. הנוף יפה אך פחות ממה שציפינו- או שהגענו עם ציפיות גבוהות מדי, או שהחום הקשה עלינו להנות, או שבאמת מדובר במשהו שאינו מדהים כפי שציפינו. קנינו גלידה לכולם והילדים שיחקו בגן השעשועים המושקע שנמצא שם. שקלנו לעשות מסלול הליכה כלשהו אבל היה כ"כ חם ויום ארוך עוד לפנינו אז החלטנו לוותר. ירדנו עם הרכבל למטה ונסענו לכיוון גוטאך.
כשהגענו לגוטאך השעה כבר היתה 17:15, מכיוון שהמגלשות פתוחות רק עד שש בחרנו לעשות אותן קודם.
כשהגענו גילינו שלא מקבלים את הכרטיס השחור, בכל אופן הכניסה במחיר נמוך אז לא הפריע לנו (סביב 3 יורו לאדם). מכיוון שאנו 2 מבוגרים עם 3 ילדים, שכל אחד מהם דורש ליווי מבוגר, רכשנו 6 כרטיסים - את הגדול הפקדנו בידיי המפעילים והוא ישב לידם וחיכה לנו עד שאני ובעלי ירדנו עם אחיו הקטנים. לאחר מכן אני עשיתי שוב את המגלשות- הפעם עם הבכור, ובינתיים הקטנים ואבא התרעננו עם כוס ברד ובירה קרים, כל אחד בהתאם למה שהחוק מתיר לפי גילו. המגלשות נחמדות וכיפיות אך קצרות יחסית. צריך לשים לב לעשות אותן לפני טודנאו כיוון שמי שיעשה אותן אחרי טודנאו צפוי לאכזבה גדולה.
משם נסענו כ- 5 דקות לשביל החושים. אטרקציה נוספת שהיתה ברשימת האטרקציות החינמיות של הכרטיס השחור וממש מס' ימים לפני שנסענו ירדה מהרשימה. כשהגענו שילמנו כניסה למסלול, נמרחנו נגד קרציות ויתושים, קיבלנו מפתח ללוקר שלא השתמשנו בו ויצאנו לדרך. בגדול רשום שהמסלול פתוח עד השעה שש, אך מדובר במסלול פתוח בטבע. מי שמגיע אחרי השעה שש יוכל להיכנס, הוא פשוט לא ישלם דמי כניסה ולא יקבל מפתח ללוקר.
את המסלול עושים ברגליים יחפות ועוברים בכל מיני משטחי הליכה במרקמים שונים- אבני חצץ, חלוקי נחל בגדלים שונים, קליפות עץ, חול, דשא, איזור בוצי שהילדים נהנו בו במיוחד ובחרו לעבור אותו 4 פעמים (איכסה פיכסה אחד גדול אבל זרמתי איתם ועשיתי אותו פעם אחת איתם), תיבות מישוש, תיבות ריח שהיו מוצלחות ביותר ואיתגרו גם אותנו המבוגרים, ועוד. אנחנו בחרנו לקחת איתנו סנדלים בתיק לכולם כדי שאם למישהו לא יהיה נעים הוא יוכל לנעול סנדלים ולא להתבאס כל המסלול. לקח לנו כשעתיים לסיים את המסלול, כולם נהנו ממש, הילדים רצו ממקום למקום והיו מאושרים וגם אנחנו המבוגרים נהננו ממנו. שוב עשיתי בילדאפ לשכשוך במים והלבשתי את הילדים בבגדי ים כיוון שקראתי שבאמצע המסלול יש אגם שניתן לטבול בו, אך לצערי הרב לא מצאנו אותו. הילדים התרעמו ממש על ההטעייה ושקלו להדיח אותי מהמשפחה כיוון שזו פעם שניה כבר (פרייבורג ועכשיו זה). ניסיתי להגן על כבודי ולנסות למצוא מקום עם גישה להיכנס לנחל שזורם ליד אבל לא היתה גישה אליו, הבטחתי להם שעד סוף הטיול שלנו הם בוודאות יזכו לשכשך רגליים במקור מים טבעי. הם לא ממש קיבלו את זה אבל הבינו שאין להם הרבה מה לעשות בנידון חוץ מלהתמרמר.
על המוזיאון הפתוח בגוטאך ויתרנו מראש כיוון שקראתי הרבה חוות דעת שהוא פחות מעניין ושמיצו אותו די מהר, היה לנו יום עמוס וגדוש ומראש בחרנו שלא ללכת לשם. משביל החושים נסענו למפלי טריברג (כניסה חינם עם הכרטיס השחור)- התכנון היה להגיע לכניסה הראשית ולעשות את המסלול הצהוב שהוא הקצר יותר, אך הגוגל מפות התעקש להחזיר אותנו שוב ושוב לכניסה האמצעית. השעה היתה כבר שמונה וחצי ואחרי כמה דקות של התברברויות החלטנו לוותר על העניין ולחפש מקום לארוחת ערב. מסתבר שבערב שבת המסעדות לא פתוחות וכל המסעדות באזור היו סגורות, עצרנו בסופר וקנינו לילדים פרעצלים ולחמניות כדי שיחזיקו אותם לבינתיים עד שנמצא מסעדה בדרך, אך הגענו לדירה וכל המסעדות בדרך היו סגורות או מלאות. כך קרה שארוחת הערב הסתיימה בלחמניות, פרעצלים ותיגבור של קורנפקס וחטיפים.

היום הזה תוכנן להיות יום של אתרים עם כניסה של הכרטיס השחור, בפועל 2 מהאתרים לא קיבלו את הכרטיס (שינוי שקרה ממש ימים ספורים לפני נסיעתנו) ולאתר נוסף לא הגענו, כך שיצא שהשתמשנו בכרטיס השחור רק באתר אחד.

יום ראשון- פסטיבל אבירים ובאד פאראדייז
כבר כשהזמנו את כרטיסי הטיסה בעלי בדק באינטרנט האם יש פסטיבלים או אירועים שמתקיימים בזמן הגעתנו, הוא מצא פסטיבל אבירים שמתקיים אחת לשנה- תפור בדיוק בשביל הילדים שלי!! קנינו כרטיסים (לא זולים) מראש, הפסטיבל היה נראה משהו שווה במיוחד- יריד, הופעות סוסים, מלחמות אבירים, נראה משהו שבהחלט שווה את הנסיעה.
התחלנו את הבוקר בנסיעה של שעה וחצי ,נסיעות ארוכות זו נקודת התורפה של הילדים שלי בטיולים. אין להם סבלנות והם מתחילים להציק אחד לשני, מה שגורם לנו להיות פחות סבלניים לרעש המעצבן הזה של הויכוחים וההצקות שלהם. נשמנו עמוק, ניסינו להעביר חלק מהזמן במשחקי דרך שהבאתי מראש, אפילו השתמשתי בתמריץ שאם הנסיעה תעבור בצורה נעימה כל אחד יקבל הפתעה (קניתי מראש קינדר) ובאמת שהנסיעה עברה בצורה סבירה יחסית. הילדים מאוד ציפו וחיכו לפסטיבל כי זו נשמעה חוויה מיוחדת.
הגענו למקום, לקח לנו קצת זמן למצוא חניה ברחבי העיר אבל בסופו של דבר מצאנו (בדיעבר גילינו שהיינו צריכים לשלם חניה אבל פספסנו את זה). נכנסנו ליריד- היתה אוירה שמחה, מלא דוכנים של מוצרים שקשורים לאבירים ולתקופה עצמה, העיצוב בהתאם וזה היה מהמם וממש הוסיף לאוירה, שתיה, אוכל, משחקים לילדים, המקומיים לוקחים את הנושא ברצינות רבה והיו המון אנשים מחופשים לאבירים.
היה יום חם במיוחד, הם לא היו ערוכים לחום הזה בשום צורה- המופע כולו בשמש, לא היתה טיפת צל. הם עברו עם דליי מים וספוג להרטיב את ראשי הצופים ולרענן אותם (מי שמעוניין כמובן) וחילקו בקבוקי מים קרים לקהל הצופים. השעה הראשונה של המופע היתה מלאה בדיבורים בגרמנית שלא הבנו מילה מהם, המקומיים נראו משועשעים במיוחד, כנראה שהיה הומור משובח למי שמבין את השפה. אנחנו כמובן לא הבנו כלום אז מבחינתנו היה רק משעמם וחם. אחרי שעה שבה לא התקדם כלום רציתי לוותר ולצאת, ובדיוק אז הגיעה התפנית! מופעי סוסים, תחרויות בין האבירים, משחקי אש, הילדים היו בשמיים ואנחנו נשמנו לרווחה שלא הגענו לשווא (ובעיקר- הילדים ממש ציפו לזה ולא רצינו שיתאכזבו). כשהמופע נגמר הסתובבנו מעט ביריד, כל ילד קיבל ברד צבעוני, קר ומרענן, בעלי קנה לעצמו בירה קרה וצוננת ועדיין לכולם היה חם ודביק. קנינו לילדים חרבות עץ במחיר מופקע ביותר, העלנו אותם על קרוסלת סוסים מעץ שמסתובבת במהירות איטית ובקושי זזה, מתקן לא אטרקטיבי במיוחד אבל החיוך שהיה מרוח על פניהם הסגיר את ההנאה שלהם (ממש לא ברור ממה אבל העיקר שהם נהנים), קנינו משהו לארוחת צהריים בדוכנים, הצטלמנו עם אביר, קנינו שוב שתיה כי היה ממש ממש חם ויצאנו לדרך לכיוון באד פאראדייס.

פסטיבל אבירים

באד פאראדייס- הזמנו מראש כרטיסי כניסה (הכרטיס האדום מקנה 20% הנחה) לשעות 16:30-20:30, כולל חניה. חניה הוזמנה מראש כדי לחסוך התברברות ביציאה, כשיצאנו ראינו שהחניה באינטרנט היתה זולה יותר מאשר תשלום במקום (אך לא זו הסיבה שהזמנו וגם לא ידענו זאת מראש). הגענו בשעה 16:10 ואיפשרו לנו להיכנס מוקדם יותר ל- 4 השעות שעבורן רכשנו כרטיס, אם רוצים להישאר מעבר לזמן זה בעלות סימלית של 3 יורו לאדם. נכסנו מיד, לא היה תור ואז גילינו את כל היופי הזה.
המקום מושלם!!!! שפע של מתקנים לכל הגילאים- בריכת גלים כיפית במיוחד, איזור פעוטות, המון מגלשות לקטנים (בניגוד לרוב הפארקים שבהם יש 2-3 מגלשות לקטנים כאן היו הרבה), לגדולים יותר יש מגלשות אבובים ומגלשות מזרנים, כיף אחד גדול!! הדבר הטוב ביותר מבחינתנו היה שהיו שם אבובים לזוגות ולשלשות וזה איפשר לנו להנות בהרכב המשפחתי שלנו כיוון שמבוגר אחד יכל לעלות למגלשות הגדולות עם שני הגדולים (אבוב זוגי כשמבוגר+ האמצעי יושבים ב"חור" אחד והגדול יושב איתנו ב"חור" השני, או לחילופין 2 אבובים בודדים כשהגדול עלה לבד והאמצעי עם מבוגר), בעוד המבוגר השני היה עם הקטן באזור הפעוטות. החלפנו ביננו כך שכולם נהנו. גם המגלשות לילדים הקטנים יותר הן ברמות שונות- החל ממגלשות ממש לפעוטות, מגלשות בינוניות יותר ואפילו מגלשות ארוכות יותר וכיפיות לילדים בגילאי 5-10. הגדול בהחלט נהנה מכל העולמות כיוון שנהנה גם במגלשות של הקטנים יותר שעדיין מותאמות לגילו וגם עלה על כל המגלשות של הגדולים (גם האמצעי עלה על רובן).
ארוחת ערב אכלנו במסעדה של המקום- האוכל היה טעים יחסית ובמחיר הוגן.
עייפים ומרוצים חזרנו הביתה, נסיעה קצרה של כעשר דקות והגענו לצימר.

יום שני- פלדברג, טודנאו ופארק הנשרים- יום כרטיס שחור
אז שוב יום שבו התכנון והביצוע היו שונים אחד מהשני. התכנון היה לנסוע בבוקר לפלדברג- לרכבל ולבית הטבע, לאחר מכן לעלות למזחלות טודנאו, לנסוע לפארק הנשרים למופע של השעה 15:00 ובדרך הביתה לעשות את המסלול של מפלי טודנאו (טודנאו נמצאת ממש על הדרך כך שאמנם פיצלנו את המזחלות מהמפלים אך זה לא גרם לסטייה מהדרך, רק עצירה).
בפועל- אחרי העייפות של יום קודם הילדים קמו די מאוחר והתאגנו לנו באיטיות ובנחת. כך קרה שיצאנו מהצימר רק בשעה תשע וחצי (אני יודעת שזה נשמע מוקדם לרוב המשפחות, לצערי הרב אצלי הילדים נוטים לקום השכם בבוקר, השכם מדי.... ).
הילדים ששמעו שנוסעים לרכבל פלדברג אמרו שאם מדובר במשהו דומה לרכבל שוואסלנד אז הם ממש לא מעוניינים בזה, אני ובעלי לא הרגשנו צורך עז להתעקש כיוון שגם מבחינתנו לא היה מדובר באיזו אטרקציית חובה. החלטנו לנסוע ישירות לפארק הנשרים ואחכ לחזור ל-2 האטרקציות בטודנאו.
נסיעה של כשעה והגענו לפארק הנשרים. רצנו ומיהרנו להיכנס ולהגיע למופע העופות של השעה 11 (יש מופעים ב- 11 ו- 15:00), התאכזבנו לגלות בכניסה שעקב החום לא יהיה היום מופע. מסתבר שהעופות לא עובדים בעומס חום, יש להם תנאי העסקה טובים. נכנסנו למקום וטיילנו בין כלובי החיות, היה יום חם מאוד אבל בצל היה נעים. בשעה 12 נכנסנו להאכלת הקופים, היינו שם ממש מעט אנשים כך שהילדים יכלו להנות לגמרי מהחוויה. ואכן הם נהנו מאוד, הקופים ממש לוקחים בעדינות פופוקרן מכף ידם, יש שם גם טווס שאפשר להאכיל וגם מספר קופים דעתניים שבמידה ולא נותנים להם כמות מספקת של פופקורן הם מחזיקים את לך היד או את הבגד, קצת מטריד וייתכן שהיו מספר פעמים שקראתי למדריך שישחרר אותי מזה, אבל לילדים שידרתי רוגע וזה מה שחשוב. טיילנו בפארק בין הכלובים השונים, כמובן שקנינו גם אוכל לתוכים כדי שאף חיה לא תהיה מוזנחת (כפי שניתן לראות לילדים שלי יש חיבה גדולה לבעלי חיים ולהאכלתם במיוחד, משום מה הכלבה הפרטית שלנו בבית לא זוכה ליחס דומה מהם). הילדים שיחקו קצת בגן השעשועים המוצל שביציאה, קנינו להם בובות של ציפורים (שאגב אטרקטיביות מאוד עד היום) ויצאנו. נסיעה של 40 דקות והגענו לטודנאו בחיפוש אחר מקום לאכול בו צהריים. חנינו ברחוב הראשי, האמת שאין לי מושג אם הוא ראשי או לא אבל כך החלטתי כיוון שהיתה בו כיכר שנראתה מרכזית ונוף מהמם לכיוון ההר. ראינו שצריך לשלם חניה ושאלנו מקומי שהפנה אותנו לחנות קרובה בה ניתן לקנות תו חניה. המסעדה האיטלקית המומלצת בלה איטליה היתה סגורה (מסתבר שהיא סגורה בימי שני) ולכן מצאנו איטלקית אחרת בכיכר הצמודה. מפה לשם ראינו שהשעה כבר שלוש ורק עכשיו הזמנו את האוכל, המגלשות פתוחות עד ארבע וחצי וזה קצת הכניס אותנו ללחץ זמנים. ניסיתי להסביר שאנחנו ממהרים למגלשות אבל המלצר לא ממש הבין אנגלית. הקצב במסעדה היה איטי במיוחד, התקשורת היתה מעט קשה כי הם לא הבינו אנגלית אבל האוכל היה ממש ממש טעים. סיימנו במסעדה בארבע וטסנו מרחק נסיעה של דקה וחצי למגלשות טודנאו. על מנת להנות מההנחה שמקנה הכרטיס האדום- 20% יש צורך להזמין כרטיסים מראש ליום ספציפי, בעלי הזמין ערב קודם וזה חייב אותנו לממש אותם באותו היום.
גם כאן מכיוון שאנו 2 מבוגרים עם 3 ילדים שכולם זקוקים למלווה יש לנו בעיה. תכננו לעלות עם הרכבל למעלה ההר ולבקש ממישהו שיורד לבד אם יסכים לרדת עם הגדול שלי, אך הגברת שמוכרת כרטיסים לרכבל לא הסכימה שנעלה אם אין לנו פיתרון מראש. ניסיתי לפנות למספר אנשים שסיימו את המגלשות ולבקש מהם לעלות לנסיעה נוספת עם בני הבכור, שאנחנו כמובן נשלם עבור הכרטיס שלהם, אך האירופאים החשדניים לא זרמו איתי. אני בטוחה שאם היינו פוגשים משפחה ישראלית זה היה נפתר ברגע, וגם בואו- מי מסרב לנסיעה נוספת חינם במגלשות הכיפיות האלה??!! בכל אופן, לא מצאנו אף אחד שיוכל לעלות איתנו והגברת הסבירה שלא נספיק לעלות ולרדת פעמיים (כפי שעשינו בגוטאך- אני עליתי פעמיים בכל פעם עם ילד אחר). מבואסים ביותר נאלצנו לעזוב את המקום, היא נתנה לנו 5 כרטיסים על מנת שלא נאבד את הכרטיסים שכבר שילמנו עליהם ואמרה שנוכל לחזור ולממש אותם בכל יום אחר. עזבנו את המגלשות ונסענו למפלי טודנאו. גם כאן כמו בגוטאך הגוגל מפות התעקש להביא אותנו לכניסה העליונה עם ספסלי הלבבות היפים, התרשמנו מהנוף ובזמן שהילדים יצאו מהאוטו התרשמנו גם מהמסלול. לנגד עיננו ראינו ירידה מטורפת, כאן חשדתי מה שנקרא.... אמרתי לבעלי שאין מצב שאנחנו יורדים ועולים את זה והתחלתי לחפש באינטרט. מצאתי פירוט שאומר במפורש שהכניסה עם ספסלי הלבבות הינה כניסה ממסלול עם ירידה קשה וכפי שכולם יודעים- כל מה שיורדים צריך אח"כ גם לעלות. למזלנו תפסנו את העניין בזמן ונסענו לכניסה התחתונה. חנינו בצידי הדרך ובהליכה נעימה של מס' דקות בודדות בשביל מישורי להפליא הגענו למפלים. מפלים חמודים, ראינו מרשימים מהם, אבל היה נעים בחוץ והיינו די לבד שם אז השקט וציוץ הציפורים תרמו להנאה מהמקום. הצטלמנו עם המפל וספסלי העץ שבמקום והצענו לילדים לעלות לטבול במי המפלים, הילדים זרמו וזאת למרות שהתרענו שיש עלייה במדרגות. במקרה הזה אהבתם למים גברה על אהבתם לקטר על הליכות. עליה של כעשר דקות במדרגות- לא עלייה קשה במיוחד, בן השלוש עשה אותה די בקלות, ומגיעים למעלה המפל שם מגלים מפל נוסף שהיה נסתר מלמטה ובריכות שבהם ניתן להשתכשך. כפי שסיפרתי למעלה- הבטחתי להם שעד לסוף הטיול הם יזכו להשתכשך במים, אז הבטחות צריך לקיים ואני יכולתי לסמן וי על העניין. הילדים היו קצת במים הקפואים, שרו, רקדו, שיחקו ונהנו וכשמיצו חזרנו חזרה לאוטו באותה הדרך. כך הגיע עוד יום לתומו וכולנו מתרגשים לקראת מחר- פארק אירופה.

יום שלישי- פארק אירופה
מכיוון שהיינו עם כרטיס שחור אז לא היה צורך להזמין כרטיסים מראש. עם זאת, מכיוון שאנחנו עצלנים (מסתבר כך), בעלי שילם מראש על חניה צמודה- שעולה 22 יורו במקום 8 יורו לחניה הרגילה. מראש הכוונה ערב מראש.
הסיבה לכך היתה שלא ידענו אם נצליח להגיע מוקדם מספיק כדי לתפוס חניה קרובה (בכל זאת, התארגנות עם 3 ילדים, שעה ורבע נסיעה....) ולא התחשק לנו בסוף היום המעייף הזה ללכת לחניה רחוקה. הבנו שמי שמגיע אחרי תשע וחצי עלול למצוא את עצמו חונה ממש רחוק.
אז שילמנו מראש על חניית VIP והיינו רגועים. וגם הרגשנו VIP לרגע אז הכל בסדר.
קמנו בבוקר מוקדם- כולם ציפו והתרגשו. נסיעה של שעה ורבע התארכה מעט בגלל עצירות (הילדים לא מסונכרנים ביניהם בענייני שלפוחית השתן), ועדיין הגענו מוקדם והיינו בפארק כבר ברבע לתשע. הכניסה עברה חלק לגמרי, בלי תורים בכלל ותוך רגע היינו בתוך פארק.
את הילדים הלבשתי במיטב חולצותיהן הזוהרות ביותר (צהוב, כתום ואדום זועק). בנוסף, מכיוון שיש לי ילד אחד בעל נטיות להיעלמויות רבות, קנינו מראש איירטאגים לכל ילד. כך לא היתה להם ההזדמנות להיעלם לנו ואנחנו היינו שקטים ורגועים. אגב, זה עזר לנו גם בניווט אחד לשני כשהתפצלנו.
למזלנו הגענו ביום לא עמוס במיוחד ולא המתנו בתורים גדולים. רוב המתקנים של הילדים הקטנים היו ללא תור בכלל, רכבות ההרים של הגדולים היו עם תור של 5-10 דקות, פעם אחת נאלצנו להמתין 15 דקות בתור ואת התור הכי גדול שהיה לנו (למתקן רכבת העץ בשעה 11 שהיא עמוסה ביותר) הצלחנו לתפוס בתור וירטואלי אז לא עמדנו כלל.
היו 2 מתקנים שראינו שיש בהם עומס (וולטריום ורכבת Bob run) שהחלטנו לחזור אליהם בשעת אחה"צ ולא לבזבז זמן על עמידה בתור, ואכן חזרנו אחה"צ ולא היה להם תור כלל.
ארוחת צהריים אכלנו במסעדת foodloop- גימיק חמוד אבל האוכל היה לא טעים. למי שמגיע- מומלץ להגיע בסביבות 11:30 כיוון שתוך רגע נהיה תור ענקי בכניסה. בעלי הגיע עם 2 הגדולים ולא היה תור בכלל, אך לא נתנו לו להיכנס לשבת בלעדינו (אני והקטן התעכבנו מעט) אז הם המתינו בחוץ וכשאני הגעתי היה תור ממש ארוך. הם תפסו לנו תור ולכן לא המתנו אבל זה היה נראה כמו תור של מעל חצי שעה בוודאות.
אחה"צ עשינו הפסקת גלידה, אני לא זוכרת איפה אבל היה ממש טעים- גלידה על מעין ופל בלגי מגולגל.
התרוצצנו לנו שמחים ומאושרים בין מתקן למתקן, השתדלנו לעשות רצף מגוון של מתקנים כדי שלא יהיה מצב שרק הגדול נכנס והקטנים משתעממים. אז מדי פעם הם המתינו בחוץ והגדול עלה עם אחד מאיתנו, לרוב 2 הגדולים עלו והקטן המתין (השתמשנו ב- baby switch אז כל פעם עלה מבוגר+ ילד אבל לא המתנו פעמיים בתור) וכשראינו שיש כמה מתקנים ברצף שלא מתאימים לקטנים התפצלנו- אחד הלך איתם למתקנים שלהם והשני הלך עם הגדול. בכל אופן, לא רצינו להתפצל למשך זמן ממושך כי רצינו להנות מחוויה משפחתית, גם ככה הם די צמודים בגיל כך שהגדול נהנה גם ממתקנים שלהם והאמצעי יכול היה לעלות כמעט על כל המתקנים שהגדול עלה עליהם. כשעשינו פיצול הוא היה נקודתי לצורך מתקן או שניים. לצערי לא עצרנו לראות שום מופע, למרות שאני רציתי אבל הייתי במיעוט. כשהתעייפנו עצרנו לגלידה או נשנוש כלשהו והיום עבר במהירות שיא. המתקנים נסגרו בשש וחצי, אנחנו עוד הספקנו להיכנס בשעה זו לוולנטריום ויצאנו ממנו ברבע לשבע. הפארק כבר כולו נסגר ושטף אנשים שמתעקשים לנצל את הפארק עד לדקותיו האחרונות התהלך לכיוון היציאה. קיוינו לחטוף משהו לאכול כדי שלא נצטרך לנסוע לעיירה הסמוכה Rust, אבל כל הדוכנים והמסעדות בפארק היו סגורים. כשהגענו ליציאה ראינו שהמסעדות שביציאה עדין פתוחות, מסתבר שהם סוגרים את כל המסעדות בתוך הפארק אבל אלו שבכניסה פתוחות לכל מי שיוצא בסוף. אכלנו באחת מהם והיה טעים מאוד (נקניקיות וצ'יפס, לא פסגת הקולינריה), או שהיינו ממש רעבים זו גם אפשרות. מהפארק יצאנו בסביבות שבע וחצי, היינו הרכב האחרון בחניה ודי שמחנו שאנחנו חונים כ"כ קרוב כי ממש לא היה לנו כוח להליכות ארוכות טווח בשלב הזה של היום.
לקטן אגב הבאתי עגלה, כיוון שמרחקי ההליכה בפארק גדולים וגם ידעתי שזה יום מאוד מעייף וייתכן והוא יתפוס תנומה בעגלה מתישהו (בגדול את העגלה הבאנו בשביל שדות התעופה ובשביל פארק אירופה, לא השתמשנו בה בשום מקום אחר), ואכן הוא נמנם שנ"צ חביב בצהריים.
לא ארחיב על כל מתקן ומתקן אבל כמה המלצות עיקריות:
- מומלץ מאוד להוריד את האפליקציה ולתכנן מראש לאן רוצים להגיע ולאיזה מופעים (אפשר לסמן באפליקציה). הפארק עצום בגודלו ואם לא מתכננים וסתם קופצים ממקום למקום עלולים לבזבז זמן רב על מעבר בין מתקנים.
- האפליקציה מאוד נוחה וגם עוזרת בניווט בתוך הפארק
- תור וירטואלי- אמנם לא קל לתפוס אותו, אבל הוא מעולה וממש שווה כשמצליחים. אנחנו הצלחנו לתפוס פעמיים- באחת הצלחנו להנות ממנו ואת השני שחררנו כי היינו במתקן אחר וראינו שלא נספיק להגיע. צריך להיכנס על הבוקר ולנסות במשך היום- כל הזמן נפתחים מקומות נוספים. שימו לב שאת התור הוירטואלי ניתן להפעיל רק כשנמצאים בתוך הפארק (האפליקציה מזהה את המיקום) וניתן להירשם כל פעם למתקן אחד בלבד.
 - Baby switch- אליפות של דבר!!!! המשמעות היא שהורה אחד נשאר עם הילד הקטן וההורה השני עולה למתקן עם שאר הילדים או חלקם, כשהם יורדים מהמתקן מבקשים מהמפעיל כרטיס ואז ההורה השני לא צריך לעמוד שוב בתור אלא נכנס ישר. השתמשנו בזה בהמון מתקנים כי יש הרבה מתקנים שבן ה- 3 לא יכל לעלות עליהם (כך אחד מאיתנו נכנס עם אחד הגדולים ולאחר מכן החלפנו ללא עמידה נוספת בתור). זה חוסך הרבה זמן ובאסה של עמידה נוספת בתור.

וכך הגיע לסיומו יום ההיילייט של הטיול, הוא עבר בצורה מושלמת. זה אמנם מאוד שונה ומשתנה בין משפחה למשפחה וכמובן גם תלוי בגילאי הילדים ובחיבתם לחזור שוב ושוב על מתקנים, אבל עבורנו- כדי למצות את הפארק היינו צריכים יום נוסף, כלומר כדי לעשות את הכל באיזי ולא בלחץ ולהספיק להנות גם ממופעים ולעלות שוב על כמה מתקנים כיפיים במיוחד היינו זקוקים ליום נוסף. כבר החלטנו שבפעם הבאה כשנגיע נלון בסביבת הפארק וניקח 3 ימים עבור פארק אירופה ורולנטיקה.

היינו בטוחים שהילדים יירדמו בדרך 2 דקות אחרי שנתחיל לנסוע, אבל הם הפתיעו והחזיקו מעמד ערים עד לצימר, כנראה היו מאוד נרגשים או משהו לא ברור כזה כי ממש אין לזה הסבר הגיוני.
עייפים אך מרוצים (מאוד) חזרנו לצימר, מקלחות ולישון, כולם היו גמורים כולל אותנו ההורים.

יום רביעי- פלדברג, אנתוני התרנגול, מגלשות טודנאו, פנדורנה ואריזה כי מחר חוזרים לארץ
התכנון המקורי היה לעשות טיול בחבל אלזס, אך מכיוון שלא הספקנו לעשות את מגלשות טודנאו לא רצינו לוותר עליהם וגם כולם היו די עייפים. הילדים שלנו לא טובים בנסיעות ארוכות ולא היה לנו כוח ליום נסיעות כזה כשכולם עייפים. אז החלטנו לוותר על אלזס ולעשות יום השלמות לכל מיני דברים שרצינו ולא הספקנו במהלך הטיול. |מזג האויר שינה פניו למעט חורפי, כדי שלא נחזור לארץ בלי שהרגשנו קצת מזג אויר אירופאי. טפטופי גשם וקרירות נעימה ליוו אותנו במשך היום.
את הבוקר התחלנו במגלשות טודנאו. הפעם כבר בחניה פגשנו במשפחה ישראלית וביקשנו שאחד מהם ירד עם אחד מילדינו. כמובן שלא היתה להם בעיה והם עזרו לנו (אם אתם קוראים את זה- תודה :) ). המגלשות מ-ד-ה-י-מ-ו-ת!!!!!! איזה כיף, ממש נהננו, כולם רצו לעשות זאת שוב אבל נמאס לנו למצוא פיתרון לבעיית ה- 2 מבוגרים 3 ילדים בהקשר הזה אז כבר ויתרנו. המגלשות ארוכות ממש, לוקח כמה דקות לרדת את המסלול, אין אפשרות להאט יותר מדי זה די אוטומטי, אז בכלל כיף כי מנטרל כל מיני איטיים למיניהם שמפריעים בדרך.
מהמגלשות נסענו למסלול אנתוני התרנגול- מסיבה לא ברורה התברברנו קצת בחניה, לבסוף חנינו די קרוב למסלול והתחלנו ללכת. כולנו היינו עייפים משום מה, כנראה תסמיני פוסט פארק אירופה, והלכנו לנו בעצלתיים. הילדים היו עסוקים בלחפש את באבא יאגה (שטות שהם מביאים מהסדרה מאשה והדוב) יותר מאשר להקשיב לסיפור של אנתוני. ואז הגענו לגן שעשועים קטן. קצת מוזר.... כי גן השעשועים נמצא בסופו של המסלול...... וכך גילינו שהלכנו במשך חצי שעה את המסלול מצידו השני (כלומר מה שאמור להיות התחנה האחרונה ועד החניה- שאמור אגב לקחת 10 דקות, לקח לנו חצי שעה כי היינו עייפים והלכנו לאט). התלבטנו אם להמשיך את המסלול הפוך, או לחזור ולהתחיל מההתחלה. התייעצנו עם הילדים אבל הם עדיין היו עסוקים ממש בבאבא יאגה. אז החלטנו להיפרד מאנתוני ולומר לו שלום, כנראה שכבר לא נתראה. הלכנו לבית הטבע בפלדברג- נמצא ממש באותו המתחם, 3 דקות הליכה מסיומו של המסלול של אנתוני. מקום חביב עם מעט ידע על הטבע של האזור, כניסה חינם עם הכרטיס האדום. הגדול התעניין מאוד, הקטנים התעניינו בלעשות בלאגן, כל אחד ותחומי העניין שלו. היינו שם בערך שעה ואז עברנו למתחם ממול בו אמורה להיות רכיבה על פוני חצי שעה חינם בכרטיס האדום. הגענו בשעה שתיים וקצת, מה שבהחלט רשום בשעות הפעילות של המקום, אך בפועל לא היה שם אף אחד. ראינו עובד אקראי שעבר במקום וניסינו לדבר אותו, הוא היה מאוד נחמד וניסה לעזור אבל לא ממש הבין אנגלית. הוא לקח אותנו ללובי והופתע לגלות שאין שם איש, אמר שאולי הם בהפסקת צהריים ועוד מעט יחזרו. בינתיים הכניס את הילדים לסיבוב קצר ללטף את הסוסים ולראות ארנבים. החלטנו ללכת לאכול ולנסות אח"כ שוב. המסעדה המומלצת במקום היתה סגורה, המסעדה מול הרכבל נראתה מוזרה (בתפריט היה נראה שאין אוכל של ממש אלא רק כריכים למיניהם), המסעדה של המלון רלוונטית רק לאורחי המלון וכך הגענו למסעדה במתחם פנדורנה. האמת שלא התכוונו ללכת לפנדורנה, אבל נכנסו בגלל האוכל. הזמנו מעין פיצה והמבורגרים, הכל היה טעים. הילדים ראו את המתחם ורצו להיכנס, מכיוון שלא היה לנו כוח לעשות יותר מדי וגם לא היו תכניות משמעותיות זרמנו איתם. בכניסה בוחרים פעילות אחת (פארק חבלים או טרמפולינות) ומקבלים כניסה לשעה חינם עם הכרטיס האדום. הילדים בחרו ללכת לטרמפולינות, וטוב שכך כיוון שפארק החבלים לא מתאים לקטן וספק אם מתאים לאמצעי. שילמנו 3.5 יורו לכל זוג מהגרביים המיוחדות שלהם (אין כאן בחירה, זו חובה) ונכנסנו. הילדים קפצו ונהנו, היה די ריק אז כיף לקפוץ ככה. בסה"כ היה נחמד, העביר שעה בכיף. כשסיימנו בדקנו שוב את האפשרות לרכב על פוני ועדיין לא היה שם אף אחד. פשוט היה סגור באותו היום, לא ברור מדוע.... אולי בגלל שטפטף (אם העופות לא "עובדים" בחום אולי הפוני לא "עובד" בגשם?). כפיצוי חלקי עבור עוגמת הנפש כל ילד קיבל מטבע של יורו והם שיחקו בטרקטורים שנמצאים ממול. נסענו חזרה לצימר, השעה היתה כבר חמש וחצי. הילדים שיחקו במדשאה ואני שאבתי מעט את האוטו כדי שיוחזר נקי לחברת ההשכרה (ביקשנו שואב אבק מבעלת הצימר), בעלי בינתיים רוקן את האוטו והעלה את הכל לדירה כדי שאוכל להתחיל לארוז.

הטיסה צפוייה היתה לצאת מחר ב- 12 בצהריים. בעודנו מרוקנים ומנקים את האוטו קיבלנו הודעה מאל- על שהטיסה חזור מבוטלת. האמת שלרגע שמחנו- חשבנו להישאר את הסופש ולהנות מעוד קצת דברים שלא הספקנו, אבל שיחה אחת עם סוכנת הנסיעות (שהתקשרה לבשר שגם היא קיבלה הודעה על ביטול הטיסה ולא ידעה אם אנחנו מודעים לכך או לא) גנזה לנו את התכניות. מסתבר שאין אפשרות להאריך השכרת רכב אלא אם נוסעים למקום שבו היית צריך להחזיר את הרכב. אחרת הדבר נחשב שלא החזרת את הרכב וקונסים אותך בסכום גבוה. לבזבז חצי יום על לנסוע לציריך כדי להאריך את הרכב היה נראה לנו מיותר והחלטנו שננסה למצוא טיסה ליום חמישי, כפי שתוכנן מראש.
לא שזו היתה משימה קלה, אבל בסופו של דבר הצלחנו לתפוס את אל על (בעזרת סוכנת הנסיעות שלנו כי לנו לא ענו בטלפון), לאחר חיפוש מסיבי של טיסה שתהיה לשביעות רצוננו הצלחנו למצוא טיסה עם קונקשיין בטורקיה. בעלי והילדים בילו למטה במדשאות ואני ארזתי את המזוודות.

יום חמישי- טיסה חזור
קמנו מוקדם בבוקר, העמסנו הכל לאוטו כולל את הילדים. הנסיעה היתה אמורה לארוך כשעה ורבע (זה מה שגוגל מפות הראה כשיצאנו), אך ככל שהתקדמנו בדרך היא התארכה. מסתבר שגם שם יש עומסי בוקר בכבישים, לאחר שעה ו- 45 דקות הגענו לחניון החזרת הרכבים בשדה התעופה. נציג החברה (Budget) בא לבדוק את האוטו וטען שהכסא שבו ישבתי מלוכלך. כנראה נשפכה שם שתיה כלשהי, האמת שבכלל לא שמנו לב אז לא היה לנו מושג מה זה, אמרנו לו שזה כנראה מים והוא אמר שהדבר ייבדק ובמידה ולא הם יחייבו אותנו עבור נקיון הרכב ו/או המושב אם יהיה צורך בניקוי מסיבי. נתנו לו את המפתח (מקווים עד היום שלא יחייב אותנו בחיוב נוסף) והתחלנו ללכת לשער הרלוונטי נפרדים מהטיול המהנה והכייפי ולקראת יומו של יום שלם בדרכים. הטיסה עברה בסדר, הקונקשיין בטורקיה לא היה נעים במיוחד (הם מתייחסים בצורה מאוד לא יפה) אבל לא נורא, בסה"כ שעתיים שעברו מהר, ניסינו למצוא מקדונלדס לקנות לילדים אבל מיהרנו ולא מצאנו. הטיסה מטורקיה לארץ היתה די קשה- מתנצלים בפני כל מי שישב לידנו. ניסיתי להסביר שהילדים בדרכים כבר מעל 12 שעות ופשוט קשה להם, ניסיתי גם להסביר להם שהם מפריעים לכולם, המציאות תפסה אותנו איפשהו באמצע בין זה שהילדים מנסים להתחשב לבין זה שיושבי המטוס מתחשבים בהם, רעבים ועייפים נחתנו בנתב"ג, שגם בו אין ממש מה לאכול ולכן קנינו בורקסים במאפיה שנמצאת ליד אולם היוצאים. השעה כבר היתה 21:30 וכולנו חיכינו להגיע הביתה. נסיעה של כשעה ורבע וזהו, הטיול מאחורינו.

היה כיף, מזג האויר היה נעים, נהנו מהמשפחתיות, היה בהחלט אינטסיבי מאוד וחזרנו עייפים, שמחים על כך שיש לנו סופ"ש בבית להתאושש ומתכננים כבר את הטיול הבא (מי אמר חופש גדול באוגוסט ולא קיבל..?)