29.11
נסענו בבוקר לקופס הרבור החלטנו לישון הפעם במקום חינמי עקב הבזבוזים של הסופ"ש. בדרך תקף אותנו גשם זלעפות עם ברד ממש חזק ועצרנו במקום ששמו Tyagrah Nature Reserve כי לא יכולנו להמשיך לנהוג. כשפסק הגשם הגענו לקופס הרבור. חיפשנו מקום מסודר עם שירותים וברביקיו ולכן חיפשנו על קו החוף. ממש בכניסה לנמל קטן שכתובתו Latitude 30 מצאנו שירותי חוף והחלטנו לעצור ללילה. לצערנו הגשם לא פסק ולכן לא יכולנו לבשל אוכל כראוי או ללכת לטייל חוץ לסיבוב קטן מסביב למקום. הרגשתי שלא מיצינו כראוי את הסופ"ש ואת קופס הרבור למרות ההמלצות וחיפשתי בקבצים שלי המלצות למסלול בדרך לסידני. מצאתי המלצה על מסלול בעיירה ששמה Dorrigo.
30.11
בבוקר נסענו לדוריגו. כתבנו ב-GPS Dorrigo visitor information center בכדי לשמוע יותר סיפורים על המסלולים עצמם. כשהגענו האישה במקום אמרה שהיא לא מתמצאת במסלולים אלא רק בעיירה עצמה (מסתבר שהיא בעלת הסטוריה חשובה ויש בה הרבה מופעים וחגיגות כמה פעמים בשנה). היא נתנה לנו מפה ואמרה שיש מרכז מבקרים עם מדריכים מוסמכים למסלולים אבל לפני הכל היא המליצה לנו להמשיך לנסוע בכביש הראשי של העיירה כחמש דקות עד למקום ששמו Danger Falls Picnic Area. היא אמרה שיש שם תצפית מקסימה על מפל ענק. נסענו לשם, התרשמנו מהתצפית והמשכנו למרכז המבקרים. המרכז היה כ15 דק נסיעה מהעיירה. בדרך, ממש צמוד לכביש המפותל היו כמה מפלונים קטנים שממש עשו לנו את הדרך. למרכז המבקרים קוראים Dorrigo National Park. בפארק קיבלנו הסבר על המסלולים השונים (הכל מעגלי) ויצאנו למסלול של שלוש שעות. הכניסה היא בתשלום של "תרומה" 2$ לכל מטייל. המדריכות הסבירו שביער יש הרבה חרקים ואוכלוסיית אלוקות לא קטנה והמליצו לנו להתמרח בתכשירים נגד חרקים, כך עשינו. בתחילת המסלול יש אפשרות ללכת בגשר בערך שלוש דקות שמגיע ממש עד קצה הצוק ולקבל תצפית של כמעט 360 מעלות. מקום נפלא להצטלם. המסלול מעגלי ולכן אפשר ללכת בשני הכיוונים. אנחנו הלכנו לפי המלצת המדריכות ולפי החיצים במפה. הן סיפרו לנו שרוב המסלול הוא בירידה מתונה ובסופו יש כ20 דק של עליה מתונה. אך כמובן שהן מטיילות מנוסות ולנו העלייה הייתה קשה מאוד (לי במיוחד) ולקחה לנו הרבה יותר מ20 דק'. באמצע המסלול יש שלושה מפלים שאחד מהם גדול במיוחד. הוא נמצא בערך באמצע המסלול ועצרנו לידו לאכול צהריים. כל המסלול נמצא בצל כמעט מוחלט, ללא מקומות ישיבה מסודרים (לא ממליצים לשבת על הסלעים). אנשים שלקחו הפסקות ארוכות עשו את המסלול ביותר משלוש שעות. בסוף העלייה הלא מתונה החלטנו לעצור להתרענן עם ארטיקים במסעדה הצמודה למרכז מבקרים. במסעדה זו היה ווייפיי (משהו שידענו שלא יהיה לנו בימים הקרובים). אחר הצהריים חיפשנו מקום לינה ונזכרנו שראינו שלט עם ציור של קרוואן בתצפית המפל בבוקר.
נסענו חזרה למפל ועקבנו אחר השלט. נסענו כחמש דקות ולא מצאנו כלום. עצרנו איש נחמד שאמר שעלינו להמשיך עם הכביש עד סופו ושם יהיה מקום לחניה מסודרת. כשהגענו ראינו שטח דשא ענק, שגדר קטנטנה מפרידה בינו לבין שטחי שדות עצומים בהרבה גווני ירוק מדהימים. המבנה היה סגור אך מבעד לתריסים ראיתי כל מיני עלונים המצביעים על המקום כאכסנייה. כשחיפשנו אחר דלת פתוחה כדי לשלם למקום מצאנו רק שתי דלתות לא נעולות הראשונה עם שתי מקלחות והשנייה עם תא שירותים. חיכינו זמן מה לראות אם מישהו יבוא לגבות כסף על הלינה אך לא היה שם אף אחד. החלטנו להשאר ועשינו מקלחת חמימה וטובה. התחלנו לבשל ולאט לאט המקום התמלא בכשלושה רכבים נוספים. כולם שאלו אותנו איך שילמנו וסיפרנו להם שלא שילמנו אבל שיש שירותים ומקלחות. כשהגיע הרכב הרביעי סיפרו לנו שמידיי פעם מגיע סבא אחד לגבות כסף ולנקות את השירותים. הם אמרו שהם פה כבר שני לילות אבל הסבא בא רק בלילה הראשון ומאז לא בא לגבות כסף. לקראת החשיכה הסבא המפורסם הגיע ושילמנו לו 20$ לרכב. בערב בישלנו וסבלנו מאוד מהזבובים הרבים שהיו שם ולכן החלטנו לאכול בתוך הרכב. לאחר שקיעת השמש הפסיקו הזבובים לבוא ומי שהציץ מיחוץ לרכב יכל לראות בבירור מוחלט את כל הכוכבים פרוסים כמו שמיכה. לא היתה אפילו קרן אור קטנה במרחק של קילומטרים מה שנתן ראות מדהימה לכוכבים. מראה ממש מהפנט.
