ממניקרן הנהג לוקח אותנו למנאלי. כמה מפתיע – שוב המלון שלנו ממוקם 25 דק' של עלייה מעל old manali - בה משתכנים רב התיירים הזרים (90% ישראלים), אבל הפעם זו דווקא הכנה מצוינת לטרק שנצא אליו בעוד יומיים. המרכז השני של מנאלי ובו הmall road נמצא בnew manali , קרוב לכניסה לעיר ומרכז בעיקר תיירות פנים הודית.
העיר נקיה ונעימה מאוד, יש בה מדרחוב נחמד עם מסעדה טיבטית שבה אכלנו את אחת הארוחות הטובות בטיול (mount view), פארק wild life בו אפשר לראות ...בובת נמר, קהילה של פליטים טיבטים, שצובעת את העיר בגוון אחר ושונה ומקדשים יפים.
המפורסם שבהם הוא מקדש Hadimba ההינדי שעומד בלב מתחם מעוצב ומטופח ובו עשרות רוכלי מזכרות ושמונצים כמו צנצנות זעפרן (שאומרים שאיכותו גרועה), ארנבות אנגורה לליטוף ושאר הדברים הרגילים. המקדש העתיק והמרשים נבנה במאה ה16. הוא עומד בראש גרם מדרגות ומזכיר פגודה. למתחם כולו יש לוק יפני מעוצב. גם הפעם אנחנו מצטלמות כמובן עם כל מי שמבקש...טוב. כבר התרגלנו.
מקדש יפה נוסף במנאלי- Himalayan Nyinmapa Buddhist Temple, ממוקם במנזר הטיבטי-בודהיסטי בניו מנאלי.
כמו בכל המקדשים הבודהיסטים שנפגוש יש ללכת בכיוון השעון, לסובב את גלגלי התפילה בכיוון ההליכה ובקיצור, לעשות כל מה שכולם עושים. המקדש עצמו מרהיב. פסל גדול ויפיפה של בודהא הולך ונגלה לעינינו ככל שאנחנו מתקדמות לתוך המבנה, ונישא מעלינו לבסוף, חטוב ומחויך, מחייב אותנו להשתרע אפיים ארצה כדי לצלמו במלואו. לצידו של בודהא פסלי אלים אחרים, קצת פחות מוכרים, וברקע ציורי קיר גדושי פרטים ססגוניים. (אגב, יש לשלם 20 רופי כדי לצלם).
היעד הראשי שלנו במנאלי היה טרק של 3 ימים באחד המסלולים באזור. תכננו ללכת לאחת הסוכנויות ולנסות להצטרף לאיזה קבוצה שהן מוציאות, אבל לא יצאו קבוצות כאלה בתאריכים שלנו וגם הגישושים שלנו ברחוב המטיילים לא הניבו תוצאות (אפשר להבין...) והחלטנו לצאת רק שתינו עם מדריך מקומי. המשלחת כללה גם 3 פרידות וחמור שנשאו את האוהלים והאוכל והשק"שים ושאר הציוד, ועוד סייס ועוזר טבח וכל זה רק בשביל שתינו...מביך ברגע הראשון, אבל סבבה לגמרי כשמתרגלים. הטרק שהציעו לנו, בהתחשב בעונה ובזמן שהקצבנו, היה לאגם בריגו הקדוש, הממוקם בגובה 4250 מעל הים, כשנקודת המוצא אליה נגיע במכונית היא בגובה 2600. ביום הראשון עולים 1100, וישנים ב3700. ביום השני יורדים קצת ושוב עולים עד 4250 ויורדים שוב לאתר הלינה (שאינו אלא מאהל המוקם לכבודינו באמצע שום מקום מישורי) ולבסוף יורדים ביום השלישי 1800 מטר לכיוון הכפר ושישט.
אני מציינת את המספרים האלה בפרוט כזה כי זה – המון. זה פשוט הרבה לעלות והרבה לרדת והיום האמצעי היה לא פחות קשה מהשניים האחרים. זה מסלול מקסים עם נופים נפלאים, שבוע קודם כיסה את הפסגות שלג טרי ואנחנו נהנינו ממזג אוויר שימשי ונהדר, אבל כדאי לשים לב שמדובר בחתיכת עלייה. הסוכנות ציידה אותנו היטב במקלות הליכה, שקי שינה ואוהלים טובים (בלילה למעלה קר מאוד), ובערב הראשון שמחנו לגלות שעוד זוג (עם עוד מדריך וסייס ופרידות וכל השאר) חונה איתנו בקאמפ. המדריך שלנו בישל ארוחות מצוינות וסיפר לנו שהוא גר בוושישט שלמרגלות ההר ושמידיי פעם 'כשהאלים קוראים להם' עולים אנשי הכפר כולו, כולל הזקנים אל האגם הקדוש.
ואין להם מקלות הליכה ולא נעלי הרים והם אפילו נושאים איתם את האלים הפרטיים מהבית כדי לטבול במים הקדושים. בקיצור הכל יחסי...