זמן כוכבי:אחד עשרה באוקטובר 2019.
אחרי קוללו ומאנלי נראה לי שהתחלתי קצת להתרגל להודו, לא , בפירוש עדיין לא נהנתי לצאת לרחוב המלוכלך והרעשני שבו הייתי מטרה לכל נודניק שרצה למכור לי משהו, או לחילופין לדרוס אותי, אבל הרגיעה היחסית של ההימליה עשתה את שלה והצילומים שלי היתחילו להשתפר ובמקום שאצא לרחוב דרוך ומתוח להגיב לכל דבר התחלתי להיות יותר רגוע. שליש מהטיול עבר ובהחלט התחלתי להרגיש את הסוף מתקרב ולפעמים זה דבר טוב. מנאלי, בדומה לבגסו בנויה בעליה, אבל יותר מפותחת ובינה לבין החלק היותר חדש של העיר מפריד הנחל אותו חוצים נכון להיום במעין גשר ביילי. כדי להגיע למרכז העיר, היכן שנמצאת תחנת האוטובוסים והמדרחוב, חוצים את הגשר הזה ופונים שמאלה לרחוב די ישר שלוקח כ 20 דקות להגיע בו או שניתן ללכת בפארק שמקביל אליו ואז הולכים אולי יותר, אבל אפשר לראות קצת קופים משוטטים (אם עדיין לא נמאס לכם מהם) וגם את קרוביהם, כלומר אנשים שמטיילים בשלווה שלא אופינית לרחוב ההודי. קופה נטושה בכניסה לפארק מרמזת שהייתה או ישנה כוונה לגבות כסף תמורת הכניסה אבל לא יצא לי לראות שם מישהו בפועל, בקצה השני של הפארק , זה שליד העיר גם קיימת קופה, אבל זו הייתה מאוכלסת רק משעות הבוקר המאוחרות ואז אמרו לנו שיש עלות של 50 או 100 רופי לכניסה. ליד תחנת האוטובוסים ישנו ריכוז גדול של מגוון מוניות וטוקטוקים שניתן לשוטט איתם, אבל האטרקציה הקרובה היחידה היא המפל שליד ושישט שאקדיש לו רשומה נפרדת. לפתיחה של הבוקר קיבלתי עם הסטת הוילון בחור שהביט אלי מהרחוב, אוחז בידיו מעין ארגז קטן מעץ עם ידית נשיאה ובתוכו בקבוקים בצבעים שונים, מסאז אמר לי והיצביע אלי, מאסז אדוני?, הבטתי בו ותהייתי האם לעמוד ליד מלון בבוקר ולהמתין שמישהו יסיט את הוילון כדי להציע לו מאסז היא אסטרטגיה שעבדה עבורו בעבר…כנראה שכן אם טרח להמתין ככה ליד המלון, סימנתי לו לשלילה והתרחקתי לפנים החדר מתוך ידיעה שאם אשאר שם הוא בטוח ימשיך לנסות, כי אצל ההודים המילה "לא" פשוט לא קיימת ובמקומה הם שומעים משהו אחר שלא ממש ברור לי (מצחיק, יצא לי משפט לא הגיוני).
הכבשה הראשונה שראיתי בהודו, בניגוד לפרות לא יצא לי לראות כבשים של חופש, תמונת המעין מובאת לכם בחסות נאגי וודן האוס שכנראה נמצא די קרוב לשם.
יש תמונות שהן חזקות ממילים, את ההחלטה לצלם את התמונה לקח לי שבריר של שניה ברגע שהרגשתי שהילד הזה הולך לבית הזה, מסתבר שגם האמהות ההודיות קצת פולניות מה שאומר שכנראה אין לנו זכות יוצרים על זה.
זהו איזור של גידול תפוחים והרבה, ולא פלא כי צריך להאכיל הרבה הודים. התפוחים נאספים תחת האוהל הצהוב ולאחר מכן נארזים בארגזים, הילד שמשחק לו פשוט הסתדר לי טוב בתמונה.
שהעמקנו בשביל שלאורך העמק ראינו קבוצת כפריים נחה מהקטיף, העבודה כולה ידנית וכוללת נשיאה של סל פלסטיק גדול על הגב לדעתי מכיל לפחות כ 30 קג. תפוחים מהמטע לאוהל הריכוז (תמונה קודמת)
הכתמים הלבנים בפסגות זה מועמד לשלג דאשתקד.
מישהו התלונן על חוסר פרות ברשומה? זה די מצחיק שאני חושב על זה עכשיו ברוב המיקרים ראיתי את ההודים מלווים את הפרות שלהם למרעה, אבל נראה שהפרות די יודעות לעשות את הדרך הזאת לבד אז לא ממש ברור לי הצורך הזה, אולי זה סתם טיול בוקר לצורך חילוץ עצמות.
נראה לי שבעיות לב הן לא משהו שכיח באזור הזה, עם מסלולי הכושר שהם עושים באופן שיגרתי.
אישור כשרות הודית: האיש עמד לפתוח שם דוכן לממכר אוכל שמבוסס על תפוחי אדמה והפרה שהריחה שיש כאן הזדמנות עיסקית לטעימה על חשבון הבית באה לקבל את חלקה תמורת ברכה לעסק.
קיטרינג הודי: מסתבר שיש חתונה בכפר ואותנו לא הזמינו.
זה לוקח קצת זמן לבשל, אז בינתיים יש זמן לשוחח.
אני מסתכל על כמות התמונות וברור לי שלא ניתן להכניס את כולן לרשומה אחת אז עם הנוף השווה הזה שנמצא רק 30 דקות של הליכה קלילה מהעיירה אסיים לבינתיים, נמסטה.