וזהו אנחנו יוצאות ליעד האחרון, ועוברות ממדינת הימאצ'ל פרדש ההררית והירוקה למדינת פונג'ב המישורית, לפחות באזורים בהם עברנו, לעיר שממנה נטוס חזרה הביתה – אמריצר.

בפעם הראשונה יש כבישי אגרה מהירים (יחסית) שכבר אינם עוברים בתוך רחובות ושווקים, בפעם הראשונה מישורים חקלאיים (משמימים למראה) ועיר גדולה יחסית- מיליון ורבע איש, וסוף סוף נראה רשתות אופנה מקומיות ואורבניות הודית אמיתית. זה מה שחשבנו עד שהגיעו לאמריצר, שנראית, יסלחו לי הסיקהים – סרת חן לגמרי. וזה באנדרסטייטמנט. הרחובות – איומים. אי אפשר ללכת בהם. החנויות עלובות וריקות. כל מה שתכננו לקנות כאן – נצטרך לוותר עליו. רק חנות יפה אחת מצאנו, סניף של רשת מקומית בשם fab india.
 אבל יש באמריצר מקדש מפורסם ומקסים מאוד וטכס קורע מצחוק של חילופי משמרות בגבול עם פקיסטן וגם האוכל בעיר הזו היה טעים לנו במיוחד.

המקדש נמצא בלב העיר העתיקה בתוך רחבת שיש יפה שהמוני המבקרים משתרעים עליה בהנאה. זה אתר עלייה לרגל חשוב ומשמעותי ואנו מוצאות את עצמינו בתוך נהר זוחל של הודים יחפים (את הנעליים משאירים בכניסה) והמון טורבנים סיקהיים שתחתם אוספים הגברים הסיקהים את שערם, שלא נגזז מעולם, ונדמה שאנחנו הזרות היחידות במרחב. אם לשפוט על פי העיניים הנלטשות אלינו אנחנו החייזריות היחידות במרחב. אולי המטפחות שנתנו לנו לשים על הראש מצחיקות במיוחד? אולי החולצה חושפנית או שקופה? אולי לא בסדר לבוא במכנסיים?
אבל עד מהרה מתחילים לחייך אלינו ולהצטלם איתנו – ושוב אנחנו מרגישות בבית.
 המקדש המוזהב ניצב על אי בלב בריכה וגשר מוביל אליו. נהר המבקרים זוחל באיטיות סבלנית לאורך הגדה החיצונית ולבסוף עולה על הגשר ונכנס למקדש עצמו. זו חוויה מקסימה. המקדש מרהיב, האווירה קדושה וקסומה, תפילות מושרות ברקע ומוקרנות על מסכי וידיאו והכל בקונטרסט קיצוני כל כך לבלגן המכוער שבחוץ שזה נדמה לא אמיתי בכלל.

אנחנו נשארות במקום עד שהשמש שוקעת, המנורות הקטנות נדלקות והמקדש משתקף בבריכה. מראה נהדר.

למחרת אנחנו לוקחות את הדרכונים (חשוב, הם בודקים היטב) ונוסעות לראות את הטכס היומיומי המפורסם של חילופי המשמרות ליד הגבול עם פקיסטן.

בשיחות עם הודים לאורך הטיול למדנו כבר לדעת שההודים לא סובלים את פקיסטן, הסכסוך ההיסטורי חי ופועם והקשמירים בתווך (הקשמירים שדיברנו איתם אמרו שהם רוצים בכלל קשמיר עצמאית, לא הודית ולא פקיסטנית), אבל לא ניכנס לכל זה. בגבול עם פקיסטן כל הסכסוך הזה לובש פנים משעשעות ביותר. מפגן של גאווה לאומית צוחקת על עצמה. הלוואי עלינו. החיילים מבצעים מין ריקוד הזוי בכוריאוגרפיה מופרעת. הקהל שואג מהנאה. מגניב.

זהו. זה היעד האחרון בטיול הנהדר הזה.