זמן כוכבי:אחד עשרה באוקטובר 2019.

הודו ניראית כמו ציור, נכון היא רוב הזמן ציור רעשני, מלוכלך, וטרדני אבל ללא ספק ציור מענין והניגוד בין העליבות שנשקפת לעניים המערביות לבין שילוב הצבעים המטורף הופך אותה מקום מסקרן שיוצר קונפליקטים לחשיבה שלנו, מעין דיסונאנס בין העושר הציבעוני לעליבות החומרית שניצפית אבל חוסר הנוחות הוא שלנו, בעיניים שלהם העולם הכאוטי שיצרו נראה הגיוני ואפילו טוב בהרבה מהעולם שלנו. כמות התמונות המענינות שהתחלתי לצלם אם כך, לא נבעה מהעובדה שהתחלתי להנות אלא המעובדה שהתחלתי להסתגל למקום ברמה שאפשרה לי להתחיל להתענין במה שראיתי ולא לסבול מזה.

בבתים באזור ההימליה יש מים זורמים ואין ממש צורך מצד האנשים להביא מים מהבאר, אבל נראה לי שיש איזו סוג של קדושה שהם מיחסים למים בטבע ולא מעט פעמים ראיתי אותם ממלאים ככה בקבוקי מים. אנחנו לא ניסינו את זה והמים ששתינו היו מאה אחוז מבקבוקים סגורים ומפולטרים )ככה לפחות אני מקווה), שקנינו בדוכני אוכל או מכולות. סיימנו עם אפס מיקרים של קילקול קיבה וזה כנראה מעיד שעשינו משהו נכון.

למישהו היה חסר פרה? זה כמו שפעם דיברו בארה"ב על מכונית לכל פועל, בהודו זה פרה לכל משפחה.

כאמור היגענו בתקופת קטיף התפוחים, בין המטע לבין נקודת האיסוף יש מרחק לא מבוטל ואני מעריך שהסל הזה שהוא סוחב, כאשר הוא מלא בתפוחים שוקל לפחות 30-40 קג’.

הצבעים של הודו.

הרבה מהמכולות\מסעדות בהודו ניראות ככה, מעין משהו לא מוגדר עבורנו, עבורם זאת עוד דרך להתפרנס.

מים יש, עצי הסקה יש, דוד המים החמים עובד, כל הדברים הבסיסיים כדי לעבור את החורף בגבהים האלה.

זוכרים את תמונת ההכנות לחתונה? אז זאת גירסת השחור לבן, אפילו שלוקחים להודו את הצבעים היא עדיין ניראית מענינת.

המארחת: הבחורה היפה הזאת ניסתה לקושש לקוחות למסעדה של שני חבריה ההודים שישבו בפנים, היה ברור לי שהשילוב בינה לבין החלון המענין יכול להביא לתמונה ממש טובה, אבל גם היה ברור לי שהרעיון להרים מצלמה ולצלם לא רעיון טוב , הייתי צריך את שיתוף הפעולה שלה. אז שוחחנו מעט והתברר לנו ששנינו ממקור זהה, הונגריה, היא התלהבה מאיך שרעייתי ניראית על רקע הנוף והיזמינה אותי להכנס ולראות זאת ואף לצלם. שיתפתי איתה פעולה וצילמתי ואז חזרתי החוצה וביקשתי אותה להצתלם על רקע החלון והיא נעתרה לשתי תמונות בלבד, זאת לדעתי היותר טובה.

(צילום: ג'וסלין בראון)

רוקי קפה: המקום הזה מסביר מדוע לא התפתנו להצעה של הבחורה, היא אומנם הייתה יפה, אבל הנוף מכאן היה לא פחות יפה, כמובן סוג קצת שונה של יופי. לגבי האוכל, ממש אין תלונות, בהחלט עומד בסטנדרט של המקום. אגב מקומות הישיבה הכי שווים כמובן במרפסת וניתן לראות מימנה את ושישט כמו גלויה מצויירת וזה גם היעד שלנו למחר בבוקר, נמסטה.