בינואר 2016 היינו בטיול בבורמה או בשמה הנוכחי: מינאמר.
שלושה זוגות: ענת ופיני אלמוג מחד נס, חני ואבי מלינסקי מראשון לציון, וציפי וג'ימי ג'יפ מגבעת יואב.
כבר לא צעירים בגיל אבל צעירים בנפש.
לפני שנסענו, הפחידו אותנו שבמיניאמר אין שירותי תיירות, - יש. שאין מה לאכול - יש. (רק תיזהרו מהדברים הקטנים והאדומים באוכל – הם פלפל אש) שהדרכים גרועות – נכון. שאין אינטרנט- נכון. החשמל נופל – לרוב בתי המלון יש גנרטור חירום.
0523354295 הוא הטלפון של אודי- המדריך לבורמה שאיתו נפגשנו לפני הטיול. אודי צייד אותנו בהרבה עצות טובות היכן כדאי לטייל, וקישר אותנו עם סוכנת מקומית בשם סו מו
Soemoe Khaing [[email protected]] -092032281,09401600231
סו מו בנתה לנו תכנית מפורטת שבה מדריכים ורכב מחכים לנו בכל מקום שנגיע אליו. זה אכן דרך נוחה מאוד וקלה לטייל במיניאמר. אך גם יקרה, ואנו רצינו לטייל בצורה עצמאית, זו דרך לעודד את אנשי העם המקומיים מבלי לשלם מס לשלטון המושחת במדינה.
לבסוף החלטנו להזמין בעצמינו טיסות ומלונות ואת ההדרכה של סו לחצי הראשון של הטיול בלבד, ובחצי השני: לטייל באופן עצמאי, לאחר שכבר התאקלמנו במדינה. החלטה זאת הוכיחה את עצמה כנכונה. בימים הראשונים היתה לנו הדרכה צמודה שהציגה בפנינו את הארץ המיוחדת הזאת, בחצי השני של הטיול לקחנו הדרכה רק במקומות שידענו שלהדרכה יש ערך מוסף.
מיניאמר: ארץ של ניגודים, בין שני ענקים הודו ממזרח וסין ממערב. בודהיסטית מאוד, מסורתית מאוד: נזירים לבושים גלימות בצבע בורדו וגברים לובשים חצאית לונגי ארוכה. מקדשים מפוארים לצד בקתות במבוק קטנות ועלובות, רכבי פאר ענקיים ודרכים רעועות שהשיפוץ שלהן נעשה בעבודת ידיים מפרכת. סמרטפונים בכל מקום, אך קשה למצוא וויי פיי שעובד כהלכה. מלאכות מסורתיות שכבר לא ניתן כמעט לראות אותן באזורים אחרים בעולם, אבק רב באויר ועצים ענקיים מטילי צל נעים.
ומעל הכל: אנשים עדינים, יפי תואר ואדיבים.
יום 1 את היום הראשון בינגון התחלנו בהדרכה המצוינת של סיסי: 0943190363. סיסי ליותה אותנו במשך שלושה ימים והציגה בפנינו בצורה מעמיקה את המקום החשוב שתופס הבודהיזם בליבם של בני העם במיניאמר את המקום שתופסות התרומות לנזירים ולמנזרים ולפגדות. ביקרנו בשוק הבננות, ברובע ההודי ההומה שבו נמצא גם בית הכנסת של ינגון, צפינו במבנים המפוארים שבנו הבריטים במרכז העיר, ביקרנו במנזר נשים וצפינו בנזירות הצעירות הלבושות בורוד.כשהן מתקבצות לארוחת הצהריים, לקראת ערב הגענו ל Shwedagon pagoda שהסטופה המצופה זהב שלה חולשת על כל העיר.
יום 2-3 למחרת נסענו לסלע הזהב Golden Rock, הנמצא במרחק של כ 5 שעות נסיעה מצפון מזרח לינגון. בדרך ביקור בכפר דייגים ושוק דגים מיובשים, וביקור במטע קאוצ'וק. סלע הזהב נמצא בשיאה של שרשרת הרים יפהפיים ומיוערים: גוש אבן ענקי, תלוי על בלימה, מתחתיו, כך מאמינים הבודהיסטים, נמצא שערה משער ראשו של בודהה. אלפי מאמינים עולים לרגל למקום זה, קונים במקום עלי זהב ומדביקים אותו (רק לגברים מותר) על הסלע המוזהב. יפה במיוחד להגיע לקראת שקיעה, שאז מאירה השמש השוקעת את הסלע המוזהב באור יקרות וצובעת את השמיים מסביב בגוונים של אדום וכתום. אלפי המאמינים השוהים במקום – גם הם חוויה בפני עצמה.
אל ההר עולים במשאיות פתוחות שבכל אחת מהן כ10 שורות של מושבים צפופים.הדרך תלולה מאוד ויפהפהיה. אין מקום במשאיות למזוודות ולכן השארנו אותן במלון בינגון ולקחנו איתנו תיק קטן ללילה אחד. למרות שהמלון שישנו בו על Golden Rock היה יקר ולא שווה את הכסף, מומלץ לישון על ההר ולא במחנה הבסיס לרגליו וזאת כדי להיות במקום לעת שקיעה וזריחה. (המשאיות לא נוסעות בלילה).
למחרת חזרנו לינגון, על ביקור בבאגו הסמוכה ויתרנו.
יום 4 - 7 טסנו לקינגטון. Kyaing Tong בחברת: myanmar national airlines .
מעט אנשים כוללים את קינגטון או צ'נג טון בפי המקומיים, בביקור שלהם בבורמה. אנחנו (בהמלצתו של אודי) כללנו, ולא מצטערים אף לרגע.
קיאנג טון במזרח מיניאמר, בארץ השאן המזרחית באיזור הידוע בשם משולש הזהב שכולל גם את תאילנד ולאוס השכנות ממזרח. זהו איזור של גידול האופיום. אנו כמובן לא יודעים אם ממשיכים לגדל שם אופיום גם היום, כי לא ניתן לראות מה קורה בדרך אליה. הדרך ממרכז בורמה לקיאנג טונג נמשכת יומיים. למערביים אסור לנסוע בה. חייבים לטוס. התירוץ הרשמי הוא שהממשל לא רוצה לסכן את חיי התיירים כי בארץ השאן המזרחית מסתובבים שבטים המורדים במשטר. כתייר המגיע לארבעה ימים אין לך שום דרך לדעת מה הסיבה האמיתית לכך שלא ניתן לנסוע בדרך לקיאנג טונג.
העיירה נמצאת במרכזו של עמק פורה עשיר במיים ובחלקות אורז ומוקפת רכסי הרים שבהם חיים שבטים נידחים. התחושה היא שבאמת הגענו אל שבטים החיים בעולם הולך ונעלם. סימני הקידמה היחידים שמרגישים בהם היא טוסטוסים לצעירים ופנלים סולריים. אנחנו עשינו טרקים יומיים לשניים מהשבטים:
בביקור בשבט akha ראינו את הנשים שחורות השיניים אנשי השבט מאמינים כי מכיון שלחיות יש שיניים לבנות – לא יפה לבני אדם להסתובב גם הם עם שיניים לבנות ולכן לועסים קליפות של איזה עץ הצובע את שיניהם בשחור.
לשבטים Wan Seng , Wan Nyet נסענו כשעתיים בדרך הררית יפה ומיוערת לכיוון הגבול עם סין. כדי לנסוע בדרך המובילה לגבול הסיני יש להרשם במשרד ההגירה שביקאנג טונג, להציג דרכונים וגם להתייצב בפניהם כשוחזרים מהביקור. לאחר הנסיעה הארוכה, חלקה על דרך עפר יש ללכת ברגל עוד כשעה עד שהגענו לכפר הקטן שבו בתים גדולים: אנשי השבט בונים לעצמם בקתות במבוק גדולות בהן חיות כמה משפחות בביית אחד.
בכל הביקורים בכפרים הנידחים הללו ליוה אותנו פרנציס:
Francis [[email protected]], 0949032678, שהסביר לנו הרבה על עצי היער שטילנו בו, על תרופות שהשבטים עושים מצמחים שונים והוא גם יודע ליצור קשר עם המקומיים על ידי כך שהוא מביא להם תרופות מודרניות וכדורים נגד כאבים.
מקינג טונג יצאנו בטיסה ל Ho He. זהו שדה התעופה ממנו מגיעים לאגם אינלה.
יום 8 לפני שנסענו לאגם אינלה בילינו לילה ב Pindaya. פינדיה – עיירה נחמדה שבמרכזה אגם יפה ומעליה הר שבו מערה ובה מוצבים 8000 פסלים של בודהה. מעניין. ביקורים גם במפעלים מסורתיים ליצור נייר, שמשיות, ועלי תה מוחמצים.
Nyaung Shwe ליד אגם אינלה שבה בילנו את ימים 9-10-11 היא עיירה קטנה ומאובקת שרבים בה בתי המלון, המסעדות וסוכני הנסיעות. מכאן לוקחים סירה לטיולים באגם היפה והמעניין. שווה גם לטייל עם אופניים באיזור שמסביב לאגם.
ישנו בTeak Wood - גסט האוס מקסים. בקשו את החדרים הפונים אל הגינה הקטנה שבחצר הפנימית ולא את אלה הפונים לרחוב.
בין אגם אינלה לבין באגן מפרידים שמונה שעות של נסיעה על כביש בורמזי רעוע. חלקינו רצה לטוס, חלקינו רצה לנסוע באוטובוס לילה. בסוף התפשרנו על רכב צמוד שיקח אותנו מאגם אינלה לבאגן. בסוכנות הנסיעות "זודיאק" שברחוב הראשי יושבת גם ספרית,הסוכנת הנמרצת שישבה לידה הציעה רכב גדול ומפואר במחיר כדאי. את הרכב לא הצלחנו לראות, ובבוקר הנסיעה התברר שהרכב הגדול והנוח שהבטיחה הוא רכב קטן וצפוף. הזהרו ממנה. או כפי שאבי אומר: זה מה שקורה כששוכרים רכב אצל ספרית...
שעתיים נסיעה על הדרך מאגם אינלה לבאגאן נמצאת העירה קלאו Kakau המהווה בסיס לטרקים באיזור.
ימים 12- 13- 14 באגאן –בירת ברומה במאות ה11 עד 13 מלאה בפגודות וסטופות עתיקות מתחלקת לשלושה איזורים: באגאן העתיקה בה נמצאים מרבית המבנים העתיקים והמרשימים, באגן החדשה שנבנתה רק לפני 25 שנים ואליה הועברו האנשים שגרו בין המבנים העתיקים בבאגן העתיקה והיא משופעת בבתי מלון ומסעדות יפות, והעירה Myaung Oo הישנה יותר שבה השוק המרכזי ובה בתי מלון זולים יותר ממבאגן החדשה.
כדי לבקר בפגודות של באגן כדאי לקחת מדריך אנחנו נהננו מהדרכתו של So Min Tant 09259030453.. להר פופה נסענו ללא הדרכה.
ימים 15 ואילך - נסיעה של כ4 שעות הביאה אותנו למנדלי.
במנדלי קל מאוד להתמצא. רחובותיה פרושים שתי וערב ונושאים מספרים במקום שמות: המספרים הנמוכים חוצים את העיר ממזרח למערב. המספרים הגבוהים חוצים אותה מצפון לדרום. אנחנו ישנו במלון Yadanar Theingi אחד הבנינים הגבוהים בעיר, שכתובתו רח' 83 בין רחוב 26 לרחוב 27. קרוב לשוק העירוני שנמצא על רח' 82.
רח' 26 חוצה את העיר מארמון המלך וגבעת מנדלי המתנשאת מעליו במזרח ועד נהר Ayeyarwady River. במערב העיר. שם גם המעגן ממנו ניתן לקחת שייט של כשעה עד לכפר Mingun, שבה ניסה מלך בורמה בראשית המאה ה19 לבנות את הפגודה הכי גדולה, את האריות הכי גדולים שהיו אמורים להיות בפיתחה. המבנים נהרסו ברעידת אדמה עוד בטרם הושלמה הבניה. שם גם נמצא הפעמון הכי גדול בעולם שניתן לצלצל בו.
במנדליי וסביבתה אתרים רבים ומעניינים: שוק הדגים שבקצהו המערבי של רחוב 26, שוק הבמבוק הוא מעגן קטן הסמוך לשוק הדגים. לכאן מגיעים גזעי הבמבוק בשייט בנהר ממרחק של למעלה מ200 קמ' מצפון למנדלי. כאן מוכרים את הבמבוק הלאה או מייצרים ביד את לוחות הבמבוק המשמשים כקירות לבקתות שבהן גרים רוב האנשים במניאמר. רובע הרוקעים בזהב בו מכים בלוחות זהב דקים במשך 5 שעות רצופות עד שמתקבלים ריבועי הזהב הקטנים אותם מדביקים גברים הבאים לבקר בפגודות על פסליו של בודהה. רובע האורגים ורובע הפסלים המכים באבן או משייפים בעץ את פסליו של בודהה.
יפה במיוחד לעלות לתצפית לגבעת מנדליי הצופה על העיר ממזרח. לרגליה, הגענו לקראת שקיעה למנזר הנמצא לרגלי הגבעה בנוי עץ תיק – פינת חמד שקטה בה ניתן לראות את הנזירים מתקבצים לתפילה לקראת ערב.
Kuthodaw Pagoda היא מקום שבו מוצבים למעלה מ700 דפי אבן בהם כתובים כתביו של הבודהה, מרשים.
טיול נחמד לקראת שקיעה הוא לגשר העץ הארוך U Bein שבעיירה הסמוכה אמרפורה. ספרי המסעות כותבים שלכאן באים כדי לצפות בנזירים ובאיכרים החוזרים לעת ערב הביתה מעמל יומם והולכים ברגל על גשר עץ הטיק שבנוי כאן. בפועל אתם צופים בהמוני תיירים או בנערות בורמזיות יפהפהיות שעושות "סלפי" ושהגיעו הנה גם הם כדי לצפות באיכרים ובנזירים ההולכים על גשר העץ הארוך...
טיול יפה במיוחד הוא לעיירה pyin Oo Lwin השוכנת במרחק של כשעתיים נסיעה מצפון מזרח למנדליי. עיירת ה"היל סטיישן" שבנו כאן הבריטים שונה משאר העיירות, זוהי עיר גנים מטופחת עם המון בתי מלון. העיר ידועה בגנים הבוטניים היפים שלה, שבהם אוסף מרשים של פרפרים וחרקים לצד גן של אורכידאות. שווה להישאר לישון בעיירה זאת כדי להינות מהאוירה המיוחדת שלה.
שעה נסיעה צפונה מפיו או לין על הכביש להסיפו Hsipaw - מערת Pikchin שהרשימה אותנו במיוחד: מערת נטיפים חייה ונוטפת מיים עם נחל זורם בתוכה – רק זה כבר זה יכול להיות אטרקציה תיירותית נהדרת. תוסיפו לכך שהמערה מלאה כולה בפסלים המתארים תמונות מחייו של בודהה. מרשים ויפה יותר מאשר מערת פינדייה הידועה הרבה יותר. לא מצאנו בכתובים שום חומר על מערה זאת ומאוד שמחנו בה.
לסיכום: הטיול שלנו במיניאמר היה מלא חוויות ומעניין ביותר. כדאי לטייל עם מדריך כדי להבין את חשיבותו של הבודהיזם בחיי העם. כדאי להצטייד בסים מקומי עם לפחות 2 ג'יגהבייט, כדי להקל על התקשורת. קחו בחשבון שבכל מקום בנוייה פגודה עם שלל פסלי בודהה בתוכה. לכן בכל מקום יש לחלוץ את הנעליים.
אנו מאחלים כל טוב לעם המיניאמרי שעומד כעת אולי בפני שינוי גדול מאוד במשטר שלהם. נאחל להם מעבר חלק ושקט לקראת משטר דמוקרטי, חופשי והוגן יותר.
לכל המעוניין לנסוע לארץ המקסימה הזאת נשמח גם לענות בטלפון.
ג'ימי ג'יפ. טל. 0524204222.
