דרך בורמה – חלק רביעי

ראשון – קלאו
 עם הגעת האוטובוס לקלאו בשלוש וחצי בבוקר, ירדנו מופתעים ומנומנמים, מנסים לחשוב לאן הולכים מכאן. תרמילאית ספרדיה שבאה אתנו המליצה על מלון golden lilly ובלי לשאול הלכנו אחריה לשם. בכל זאת, אמצע הלילה... החדר הזוגי עלה 15000 ובדורמס 7500 . היה קטן ומריח מלחות או נפטלין, בחוץ התנהלו מלחמות כלבים ומכוניות נשמעו חולפות. לא להיט, אבל מכיון שלא ציפינו להגעה כה מוקדמת פשוט הלכנו לישון. ארוחת הבוקר, לעומת זאת, היתה טעימה: שלל פירות, פנקייקים וחביתה. התכנון היה לצאת לטרק על הבוקר אך זה היה כנראה יותר מדי אחרי יומיים של טרק. שוטטנו בשוק וברחובות, ואכלנו מגוון מנות רחוב, מקפידים שתהיינה צמחוניות ושלא תהיינה מטוגנות . סה"כ דברים נראים נקיים: אננס, מנגו מקומי חתוך, אפשרי עם צ'ילי, מין פנקייק עם ירק, תבשיל של שעועית-חומוס ועוד. בחוץ מכרו גם שפע אגוז מוסקט שהמקומיים לועסים ויורקים (והורס להם את השינים). בסוף לקחנו את המלון הסמוך golden kalaw במחיר 22000 ללילה ועשר דרגות יותר מהקודם. נקי ומסודר. רק זרם מים לא משהו. לאחר בדיקה נרשמנו לטרק עם סוכנות sam's. נכנסנו לשמוע מה יש להציע. סם הזקן קצת 'טחן' לנו על המסלול. הסתבר שהעלות לאדם לפי מספר המשתתפים :2-60000 4-42000 5-38000 (המחיר לאדם. גם לשלושה היה מחיר ששכחתי). בחרנו בו כי היו עליו המלצות ב-tripadvisor. הוא בסמטה במרכז העיירה. הכל קרוב. בערב נהנינו מאד במסעדה הנפאלית שמולו. שתי מנות עיקריות כ-10,000.יש בעיירה גם חלפן (סגור בראשון) וקנינו בסיורים שלנו לונגי לנשים בשני חלקים במחיר שהתגלה, בדיעבד, בינגון כמופקע ...

שני – רביעי, הטרק לאגם אינלה
 בבוקר היינו אמורים להגיע בשמונה ולצאת בוחצי. צפתה לנו הפתעה לא נעימה כי נרשמו עוד מטיילים אחרינו ולכן הוציאו עוד קבוצה של 5 ולכן אותנו רצו לחייב לפי עלות קבוצה של 4 שנשארו. היה קצת ויכוח כי טענתי שאנו נרשמנו ראשונים והיינו אמורים להיות בקבוצה של החמישה – ובסוף הם התיישרו. הדריכה אותנו נמבו, בוגרת תואר בפילוסופיה שעובדת שם 5 שנים. באנגלית שוטפת. פה ושם טפטף כי אנחנו בעונה הגשומה. היתה הרבה הליכה בבוץ אבל הדרך יפה. בדרך היו עליות שדורשות מאמץ, אבל סה"כ מתונות. העליה הכוללת 300 מ' אך יש עליות ומורדות בדרך. חלפנו בין שדות אורז, פלפל חריף, תירס זנגביל כורכום תאואים, זבו ועוד. בשונה מסיפו, אויר נעים ואפילו קריר כי הגובה 1300-1600מ'. הגענו באיזור 16:45 לבית של המדריכה והתמקמנו בכפר kyauk su. בית עץ, שירותי בול קליעה בסבך, מקלחת שאינה אלא סוג של מנול מלא מים, באמצע הרחוב, עם כערה ('את המגבת שימו על הגדר'...). מסתבר שהמקומיים מתרחצים בחוץ לבושים...בחצרות עמדו ערימות שרשי זנגביל שנקטפו לא מזמן והגשם שטף מהעפר, מחכות למחיר טוב יותר בשוק. ,פרשו לנו מחצלאות ומזרנים בסלון. במקום לא היה חשמל אך, כמקובל, יש קולט סולארי שטען שני מצברים; של רכב, וקטן יותר, ומהם הדליקו לנו אור כשהחשיך. בסלון עמדו טלויזיה קטנה ופסלים של בודהא עם מנחות של פרחים וגביעי מים. הקירות ממחצלאות או עצים ('הבית עומד כבר 30 שנה, הוא קצת לא יציב אבל אל תדאגו...') וגג מפח גלי. בבית סלון גדול, חדר שינה לילדים ואחד להורים ומטבח מרווח מאד שמשמש גם כחדר אוכל. כששאלנו אם לא חוששים לבשל בבית כי הכל מעץ ואנו בקומה שניה ענו שהעצים של משטח הבישול מונחים על משטח בטון ושהם עוקבים אחרי משטר הרוחות... על הקיר בסלון היתה תמונת המדריכה בסיום הלימודים באוניברסיטה עם משפחתה במנדליי. אחיותיה לא רצו או לא הצליחו לסיים לימודי תיכון והיא התמידה וכדי לממן את הלימודים למדה, מדי שנה, חדשיים בשיעורים פרונטליים, לקראת הבחינה הסופית ועבדה עשרה, במשך 4 שנים, תוך כדי לימוד עצמי תוך קשר עם מנחים. סוג של אוניברסיטה פתוחה.

הארוחה היתה טעימה מאד עם מגוון מנות צמחוניות ממה שגדל מסביב ואפילו שקשוקה שנמבו המדריכה למדה להכין ממטיילים ישראלים. לקינוח הכינה לנו ממתק מסוכר חום סומסום ובטנים. לשינה השתרענו על מזרנים בסלון, תוך בקשה לא לשים רגלים על כריות. ענין של כבוד כי שם מונח הראש. קבלנו גם שמיכות וכריות. בלילה ירד גשם. השירותים היו בחוץ (בול קליעה) והיו נקיים. שאלתי אחר כך על כך שיש בשירותים לפעמים מקלות דקים בשירותים. נמבו הסבירה שהם תחליף לניגוב הישבנים בנייר טואלט...

בבוקר היום השני יצאנו בשמונה וחצי מכפר kyauksu לדרך. התכנית היתה צעידה של שלוש שעות לצהרים ושלוש וחצי אחה"צ. כשיצאנו ירד גשם שפסק כעבור זמן קצר. בכלל, בד"כ כשירד גשם זה היה לזמן קצר אך אולי פשוט היה לנו מזל. בכל מקרה הדרך היתה יפהפיה, אכרים ואכרות עובדים בשדות הפלפל החריף או האורז. הליכה בין שדות זנגביל כרובית ותירס. המון ירוק וה מ ו ן בוץ. בוססנו בבוץ לאורך על הדרך. מקלות ההליכה עזרו מאד, יותר ממקלות הבמבוק שאלתרו לחלקנו. יום חוייתי. תאואים מסתובבים בכפר או בשדות, לעתים חורשים או גוררים עגלות עם גלגלי עץ. אכרים מובילים סחורה בסלים ענקיים על הכתפיים. עצרנו לארוחת צהרים בבית מקומי ומנוחה. לאחר כמה החלקות לתוך הבוץ הגענו לכפר pattupauk בסוף היום בשש. ההליכה במשך הטרק נעשית בשבילים שרק המקומיים מכירים אבל הבנתי שכל הקבוצות הולכות באותו מסלול.

בכפר - עגלות עם גלגלי עץ רתומות לתאואים חלפו מדי פעם בדרך הביתה. בחצר הבית חיכתה מקלחת בדמות יריעת פלסטיק ודלי מים, גם כאן, כמו בכפרים אחרים, כל המרזבים מנוקזים למבנה מרכזי בחצר ששומר מים לשתיה. התאו הוכנס לרפת הסמוכה. בעל הבית חזר שטף ידים וניגש ללחוץ לנו ידים באדיבות. המדריכה והאשה ובהמשך הגבר ישבו במטבח החשוך ובשלו שלל מנות על בסיס הירקות המקומיים. סעדנו בחוץ לאור הנר במזג אויר קריר. בשמונה עלינו לקומה השניה לחדר בו נפרשו ארבעה מזרנים על מחצלאות. בחדר הסמוך ישנו בני המשפחה. המנורה שחוברה למצבר גוועה תוך זמן קצר. בלילה בכי התינוק מעבר לדופן-קיר הבמבוק העיר אותנו והעשן מהמטבח למטה עדיין הורגש באויר. הרגשנו את החיים האמיתיים של הכפריים, ללא ספק. בבוקר יצאנו בשבע וחצי. הוסבר לנו שצפויות ארבע שעות וחצי של הליכה. בפועל לא ירד גשם והדרך רצה. הפעם לא בשדות אורז ותירס אלא בדרך רחבה בחצי הראשון של הדרך ואחר כך בשביל צר בצמחיה מקומית, כאשר, בין היתר, חולפים על פני שדות בהן קטפו מקומיות עגבניות ירוקות לסלט המקומי הטעים מאד שליווה אותנו, תפוחי אדמה ובטנים. אגם אינלה נשקף מרחוק. כבר בתחילת הדרך התבקשנו לשלם 10$ או 13500 דמי כניסה לאיזור אינלה. מי שרצה לדלג על ההליכה ביום האחרון שלם 10000 וטוסטוס הביא אותו תוך שעה לתחנה הסופית של הטרק. מזג האויר האיר לנו פנים ולא ירד גשם ולכן הדרך לא היתה בוצית. אילו ירד גשם אני מניח שהדרך היתה מתארכת בשעה. בסוף המסלול הצגנו את הקבלות על תשלום דמי הכניסה (לחמישה ימים) לפקחים וסעדנו במסעדה מקומית. מי שרצה יכול היה לקנות שתיה קרה. אפילו קולה... הלכנו עשר דקות נוספות והגענו לסירה. הסירה הובילה אותנו בשלב ראשון בנתיב מימי צר לכיוון האגם, כשלארכה 'סמטאות' של מים שהובילו לבתים על עמודים במים, או לערוגות עגבניות על המים. לארכן אנשים עבדו ישובים בסירות...בהמשך נכנסנו לאגם והתענגנו על הנוף ועל הסירות החולפות , כאשר בהמשך צפינו בדייגים הדגים בשיטה המיוחדת להם בחתירה עם הרגל או בדיג (אקרובטי למדי) עם מצודת במבוק. גשם החל לרדת והפונצ'ו שכיסה הכל הציל את המצב. בהמשך יצאה הסירה מהאגם והובילה אותנו עד ל'מרכז' הכפר המרכזי של האגם nyaung shwe. התיקים כבר המתינו במלון (זה היה חלק מהדיל, מה שחייב הזמנת מקום לינה מראש) ועשינו את דרכנו למלון. בדרך בררנו על אפשרויות ליום שיט באגם. הסתבר שמחיר השוק לשיט של יום הוא 15,000 במספר סוכנויות, גם אם באחרות הוצע מחיר גבוה יותר. למרבה ההפתעה אצל חלפן על הרחוב הראשי יכולנו להמיר גם שטרות 100$ ישנים (אך רק עם הפנים הגדולים) שאיש לא היה מוכן לקבל עד היום במיאנמר, אבל פשוט נתנו תעריף נמוך יותר מהשטרות החדשים.... מעבר לזה גם שטרות נמוכים ממאה דולר יותר זכו לשער נמוך יותר. בררנו לגבי טיסת המשך מנמל התעופה -heho הסמוך לכיוון באגאן. המחיר היום עומד על כ-63$ (40 דקות) בסקייסקנר כשבאתרים אחרים הוא עלה בין 80-112$.

לאחר התרעננות במלון חזרנו לברר על השיט. כפי שנכתב במקום אחר, ימי השוק נעים בין מקום למקום. הסתבר שהשוק יהיה למחרת במקום מרוחק מאד, שעה וחצי מחוץ למסלול הרגיל. החלטנו להירשם לכיתה ללימוד בישול מקומי ולדחות את השיט. בחשיכה חפשנו את מסעדת נמסטה - כדי להתענין בשיעור הבישול אך המיקום שלהם ב-maps.me אינו מדויק ואינו קרוב עוד לכביש הראשי. היה נעים לסייר בין הפגודות המוזהבות הרבות בלילה. בסופו של דבר העדפנו את ההמלצות על כתת לימוד הבישול של bamboo delight. כשטלפנו אליהם ענתה לנו סו המקסימה והסבירה שפשוט נגיע בתשע בבוקר לבנק ליד השוק לקניות של חמרי הגלם כאשר משם חוזרים לבשל. זה נראה רעיון מצוין ולאחר ההמלצות החמות שקראנו על סו ולסלי בעלה, החלטנו שנלך על זה.

שלוש הערות בינים: האחת, באתר tripadvisor יש שפע מידע עדכני על שלל נושאים בבורמה. השניה, לנו במלון מצוין שנפתח בספטמבר 2017 בשםimmana grand inle hotel . מניח שבעונה החמה הוא יהיה יקר באופן משמעותי אבל היחס והמקום פשוט מצויינים.
 השלישית, נסיוננו לימד שברוב המקרים בבורמה אתר agoda הציע מקומות לינה במחירים זולים מ-booking. שמענו מאחרים וראינו בעצמנו.