ונציה. העיר הפלאית שמתועדות באלפי יצירות אמנות. עירם של ג'קופו בליני, טיציאן וקרפצ'יו (Vittore Carpaccio) אמני הרנסנס הוונציאני, עיר ששמעה כל כך הרבה לחישות אהבים בסמטאותיה, העיר המושפעת ממזרח ומערב, המוקפת מים, הצבעונית, מלכת הים האדריאטי.
הבא ונראה על מה כולם מדברים.. ניסע לוונציה, החלטנו סופשבוע אחד. למה לא? זו רק שעה וחצי מפררה,התחזית מספרת שמזג אוויר יפיפה מצפה לנו, יש מקום לשים בו את הראש והביאנלה השנה היא בתחום האדריכלות. הבא ונוריד את וונציה השמיימית Down to earth.
רכבת מפררה לוונציה, לוקחת אותך בדיוק לתחנת Santa Lucia בלי החלפות (לאחר שהיא נוסעת על מסילה המקופת מים!) . המראה שנגלה ביציאה מתחנת הרכבת, חד משמעית מדרג אותה כאחת משלושת תחנות הרכבת היפות ביותר בצפון איטליה (לפחות מאלו שאני ראיתי...).
ומהרגע שיוצאים מהרכבת (ונהנים מהמראה), מגלים שעד פה מגיעה התחבורה הקונפורמיסטית, מכאן והלאה אין עוד דרך להשתמש ברכב ממונע על גלגלים..מנגד, ניתן לתפוס מונית מים או גונדולה או פשוט להשתמש ברגליים ולהינות מהסמטאות הקסומות והתעלות שיש לוונציה להציע.
אנחנו בחרנו באופציה האחרונה, הזולה והרומנטית לזוגות צעירים שעוד לא עבדו בעבודות של גדולים, וכך נשאר לו עוד גונדולינסט משועם.
הזנו את היעד בטלפון והחלנו את את הניווט. היעד היה דירת מכרינו (שלמרבה הנוחות, גם הם בילו את הסמסטר בחילופי סטודנטים, אך בונציה), והזמן המשוער היה 20 דקות. טיפ: קחו בחשבון במידה ואתם מתכננים הליכה בוונציה, שהזמן משוער לעולם לא יהיה נכון. הפרעות אפשריות בדרך: הסחות דעת של יופי, תיירים אמריקאים בקבוצות גדולות, תעלות מים שהטלפון “החכם” לא מכיר- ומביא אתכם למבוי סתום.
מחשבות תוך כדי הליכה: האם לכל אחד בעיר הזו יש סירה? כיצד הם בעצם מגיעים אליה, שהרי לא ליד כל סירה יש דלת הביתה... איך אפילו כביסה תלוייה משתלבת יפה בעיר הזו? מה בעצם הופך את העיר הזו לרומנטית? האם מישהו החליט שכך הדבר ואחרים זרמו איתו או שמא כאשר אנו רואים מים אנחנו מתוכנתים להיות יותר פוצי-מוצי? ומה הסיפור עם העיר הזו וחתולים?
בתמונה: שחף שיודע מה טוב לו בחיים האלו.
לאחר כשעה וחצי הגענו, הורדנו את התיקים, קישקשנו מעט והמשכנו הלאה לעבר היעד הבא- סן מרקו. זהו יעד קל ופשוט להגעה שכן כפי ש”כל הדרכים מובילות לרומא”, בוונציה כל השלטים מובילים לסן מרקו, (כבר מתחנת הרכבת), אך בדרך לכנסייה עוברים בגשר ריאלטו.
Ponte de Rialto& The Grand canal
הגרנד קאנאל הוא ה”כביש הראשי” של וונציה “הנצורה”. אחד הגשרים שעובר מעליו ומאפשר את חצייתו הוא גשר ריאלטו שהוא גשר היסטורי, מסחרי של ונציה. מאז ומתמיד התבצעה בו פעילות מסחרית, וכיום הוא עמוס בחנויות שמוכרות זכוכית ווניציאנית, מסכות ומזכרות מנצנצות אחרות שתיירים אוהבים לשלוף את הארנק עבורן. הוא תואר כמובן ביצירות אמנות רבות, כשאחת מהן היא של הצייר טיציאן. הוא תיאר את הגשר ולידו מתרחש נס דתי. כיום הנס היחיד המתרחש בגשר זה, הוא אם הצלחת לעבור את כל מוכרי “מקל הסלפי”מבלי לקנות אחד. שימו לב, המוכרים הללו אורבים בכל פינה!
בתמונה: תצפית לילה על גשר ריאלטו
בתמונה: תצפית לילה מגשר ריאלטו על הגרנד קאנאל
כנסיית הזהב, הבזיליקה הביזנטית בת המאה ה-9 שנמצאת איך לא- בפיאצה סאן מרקו. כנסייה מרשימה בהחלט (גם אם אינכם מבינים חצי דבר באמנות) מעוטרת בפסיפסים ובדברים גנובים מקונסטנטינופול.אמנם הרפובליקה הוונציאנית טמנה בחובה גנבים במספר לא מעט אבל- היי, לפחות היה להם טעם טוב!
בתמונה: ראייה א'- סוסים גנובים מההיפודרום בקונסטנטינופול (איסטנבול של היום)
על הכנסייה ניתן לומר דברים רבים, כיוון שהיא בעלת היסטוריה מפוארת ואני אינני מומחית. אך,טוב מראה עיניים- ובמיוחד שבתוך הכנסייה אסור לצלם. דבר נוסף, בכל כנסייה מקפידים מאוד על לבוש צנוע, ופה עוד יותר- הן בגלל חשיבותה והן בגלל כמות התיירים שעשויים לפרנס את המקום- בנות שימו לב: מאוד מאוד חשוב לבוא עם בגד שעובר את קו הברכיים שכן כיסוי שכזה (שייחפה עליכם בכניסה) עולה במקום יורו, שיכול לשמש אתכם למשל… טוב לשום דבר חשוב באמת בונציה היקרה… בכל מקרה, כיום הכיסוי משמש אותי למפת שולחן רזרבית שעדיין לא הייתה בשימוש.
בתמונה: הצילום היחיד שהתאפשר לנו בפני הכנסייה היפייפיה, והכיסוי ברכיים שלי/ המפה הרזרבית.
הבזיליקה נמצאת בכיכר הקרוייה על שמה, ויש הטוענים שתמונות ה”יונים” הטובות ביותר הן שם. אני בכל מקרה ניסיתי להתחמק מכל יונה שניסתה להתקרב אליי אך- הן בהחלט מאוד פוטוגניות בין כל הבניינים ושאר הדברים שראו דבר או שניים בחייהם.
סמל העיר- האריה המכונף
בתמונה: האריה המכונף של האמן קרפצ'יו
בין כל ההיסטוריה בפיאצה(והאמת גם בכל רחבי העיר) ניתן להבחין גם באריה המכונף שמופיע לו פה ושם, על עיטורי הכנסייה,על מגדל השעון שבכיכר ובארמון הדודג'ה בפורמט של ציור. אריה זה הוא סמלו של מרקוס (אחד מכותבי בשורתו של ישו) פטרונה של העיר (שעל פי המסורת הנוצרית קבור בתוך הכנסייה) שאומץ ע”י הרפובליקה החדשה כסמל שייצג אותה, ולכן אין זה מפתיע שהוא בכל מקום- הוא קמע העיר.
השערה פרטית שלי: ייתכן שהאהבה הרבה שיש בעיר הזו לחתולים מושפעת בין היתר מהסיבה שהם בני דודים רחוקים של האריה,ומכיוון שאריותלא מהלכים חופשי בעיר אך חתולים כן- ניתן להפוך אותם לחיה חשובה שנייה במעלה.
Palazzo Ducale- ארמון הדודג'ה
בתמונה: ארמון הדודג'ה בהשתקפות בשלוליות בפיאצה.
ארמון שמספר רבות על ההיסטוריה של וונציה כאשר הייתה עיר- מדינה, שנשלטה ע”י דודג'. הארמון היה מקום מגוריו של הדודג', מושבה של הממשלה, וארמון הצדק. במקום זה נלקחו החלטות הרות גורל לגבי וונציה ומהיותו כזה ניתן למצוא בו חדרים רבים ששימשו כמושב הממשלה, כמושב בית המשפט, את בית הכלא העצום אליו נשלחו כנראה אלו שלא צדקו...וכמובן גם את חדריו הפרטיים של הדודג'. בארמון חדרים יפיפיים מעוטרים ביצירות אמנות רבות של אמני ונציה- יצירות דתיות, פוליטיות המהללות את השליט, ועיטוריות שינעימו את שהות הגרים בבית והבאים מבחוץ. בהליכה בארמון המדהים הזה ניתן בהחלט להבין לאן הלכו כספי המיסים של תושבי העיר.
בתמונה: הדודג'ה של האמן טיציאן
בנוסף, מהיות הארמון גבוה מהפיאצה ומחלקים אחרים בעיר יש בו מספר חלונות דרכם ניתן לחזור בנוף נהדר של וונציה ממעלה.
מהר מאוד בוונציה תופסת אותך ההבנה שאתה תייר בדיוק כמו כל השאר. אתה יכול להתלבש שונה, לא לקנות מזכרות משונות ולדבר איטלקית כאוות נפשך עם העוברים ושבים- אך ברגע שישנה שורה של אנשים עם מצלמות שלופות, אתה תבין שהרגע הזה בלתי נמנע- אתה תוציא את המצלמה, תצלם(רק כי כולם עושים זאת) ותודה- גם אני תייר. גם אני תיירת! הנה, אמרתי. אפשר להמשיך.
הביאנלה (= הדו שנתי)
היום השני בטיוליונו סבב כולו סביב הביאנלה. הביאנלה הוא מופע תרבותי בינלאומי רב מעלה בתחום באמנות או האדריכלות לסירוגין- כל שנה תערוכה בתחום אחר. נתמזל מזלנו והשנה נושא התערוכה (שמתארחת בוונציה כבר מ1895) התאים לנו במיוחד- אדריכלות. למען האמת, לקרוא לזה “תערוכה” זה ממש ממעיט מערכו, היות ומדובר באירוע החשוב ביותר בעולם האדריכלות.
הסבר נרחב ומקצועי הרבה יותר משלי על מה בדיוק כללה התערוכה השנה:
http://xnet.ynet.co.il/design/articles/0,14563,L-3105844,00.html
תערוכות הביאנלה פזורות בכל רחבי העיר ולכן על מנת לחוות אותו באמת, לקרוא, לחוות ולהינות- שווה להקדיש לפחות יומיים. לצערינו היה לנו רק יום ובאופן בלתי נמנע נאלצנו להחליט האם נראה הכל באופן חפוז, או שמא נוותר על חלקים. ולכן, לאחת התערוכות הקדשנו מבט מעמיק והשנייה קיבלה מבט חפוז יותר (וכמובן שהיו כאלו שכלל לא הגענו אליהן).
האירוע כלל אספקטים רבים מעולן האדריכלות ומעולם העיצוב (שהולך איתו יד ביד) המדברים בשתי שפות: האחת למביני עניין והשנייה פשוטה, למתעניין מהעם. היופי בכך שזה מדבר לכולם באופן אחיד ושוויוני, לא מתיימר לקפוץ מעל הפופיק או להשאיר מישהו בצד- וכל אחד יימצא משהו שיעניין אותו. וכך בעוד שבן זוגי קורא ומתבונן באופן מקצועי בעולם אליו הוא נכנס, אני נהניתי בעיקר מהרעיון האידיולוגי שעומד מאחורי הדברים, ובעיצוב. בכל זאת, מספר פרטים תפסו את עייני באופן רב יותר מאחרים.
אחת התערוכות כללה הצגה של חלקים שונים במרחב הבית/ בניין. אחד החלקים היה חדר השירותים, ובעוד שמעולם לא חשבתי שאחזה ב”תערוכה שכזאת” מצאתי עצמי מתבוננת באסלות ממאות שונות. מרסל דושאן היה שם קודם!
דבר נוסף, התחבר לעיר ממנה הגענו, והוא המודל למוזיאון היהדות והשואה הלאומי (באיטליה) שאמור היה כבר להתחיל להיבנות בפררה, אך זה עוד לא קרה ובינתיים נתפתחה בו תערוכת יהדות קטנה בהרבה במידותיה, אך נותנת כבוד לקהילה היהודית שהייתה (ועודנה) בעיר. מי יודע, אולי בפעם הבאה שנגיע לכאן הוא כבר יעמוד על תילו? (מעניין שהמוזיאון הלאומי הולך להיבנות בעיר יחסית קטנה ולא מרכזית)
לבסוף, אמנם באיטליה אך פטריוטית תמיד.. הדוכן הישראלי שניצב איתן יחד עם דוכני שאר אומות העולם.
הBOTTOM LINE לגבי הביאנלה, הוא שגם אם אינכם מבינים גדולים, אך מתעניינים ולו קצת- הביאנלה הוא מקום נפלא לא פחות מכל מוזיאון אחר- ואם נפלה בחלקכם ההזדמנות להיות בוונציה כאשר הוא מתקיים- זכיתם.
ודבר אחרון לגבי ונציה, העיר מהיותה סמל הרומנטיות במיטבה, הובילה גם את ג'ורג' קלוני להתחתן בה עם בחירת ליבו. במקרה זה יצא בסופ”ש בו אנחנו נכחנו בה- לא, לא ראינו אותו. מה שכן, בביקורי השני בונציה ראיתי זוג לפני חתונתם מצטלם ליד סן מרקו. הם נראו כל כך מאוהבים האחד בשנייה, והצלם נראה כל כך מאוהב בוונציה שהוא צעק על כל מי שהסתיר לו את הכנסייה, והשתטח על הרצפה מרוב אהבה אליה…. 3> מה שאנשים מאוהבים עושים….
“וכמה שלא תקרא עליה...ונציה נהדרת עוד יותר”
