אפניים היו מאז ומתמיד מושא הצילום האהוב עליי, כך שאפשר לומר שהגעתי בדיוק למקום הנכון. בעיר קטנה יחסית ושטוחה כמו פררה, נסיעה באוטו מתארכת זמן רב יותר מבאופניים וגם הליכה ברגל כבר קצת מאבדת ממשמעותה. אפניים פה הם השליטים העליונים- אמנם ישנו מסלול מיוחד לאפניים, אך ברור לכולם שבמידה ואפניים נמצאות בקרבת מקום יש לכבדן ולזוז, או להתכונן ל”פגע וברח”.
בכל מקרה, בתור ההולכת על שתיים כמעט היחידה שנמצאה פה בעיר בתחילת דרכנו כאן, הרגשתי פעמים רבות תחת מתקפת גלגלים. מצד שני, הן הקסימו אותי- כל כך הרבה ובכל כך הרבה צבעים- תענוג צילומי טהור. וכך שוטטתתי רבות ברחובות ובסמטאות וצילמתי את מה שנראה לי יפה.
מהר מאוד הבנתי שלעולם לא אצליח לצלם את כל “היפות שלי על גלגלים” וכך עליי לעבור לשלב ב'- אפניים משל עצמי ! הרי שעל אף גודלה הסביר ביותר של העיר הזו, בלי אפניים לא אגיע רחוק. גם פיזית.. טיול “טבע” עירוני מצריך אופניים, קניות נהיות קלות יותר איתן, ההגעה ממקום למקום מתקצרת מאוד. כמובן ישנה הסיבה העיקרית- פוזה. וכך, בכדי להתחיל ולהפוך לפררזית אמיתית היה לי צורך באפניים שיגדירו אותי כשווה בין שווים.
ומהר מאוד הבנתי שהמירוץ אחר האפניים היה שווה את זה… הן אמנם בנות יותר מ-30 שנה, החליפו כבר כמה ידיים, מקולפות וקצת מרעישות אבל- זו הייתה אהבה מרכיבה ראשונה ועד היום :)
למעשה, בעוד פחות מחודש נעזוב את פררה ואאלץ למכורן וזה מתחיל להרגיש כמו לאבד חבר יקר.
טיול אפניים סביב חומת העיר
אז מעבר להיותן של האפניים פריט אפנתי חשוב ביותר והעובדה שהן שירתו אותי נאמנה, הן מאפשרות הצצה לעולם נפלא וציורי במיוחד במסלולים רבים ושונים. אמנם, את המסלולים ניתן גם לבצע בהליכה אך בעיניי האפניים מוסיפות להן ערך מוסף. המסלול האהוב עליי נמצא סביב חומת העיר.
החומה (Le mura) היא המגדירה הרשמית של מי בפנים ומי בחוץ, מה ישן באמת ומה נבנה אחר כך. בעבר, חומה אכן נדרשה שכן העיירות האיטלקיות הקטנת נלחמו אחת בשנייה בלי קץ. התחרות כמובן הייתה על מי מוצלח יותר, חזק יותר ולמי יש אדמות רבות יותר בבעלותו....
כיום, זו באמת אחת החומות העתיקות שנשארו עומדות כמעט במלואן- 9 ק"מ אורך. מקומיים (וגם אנחנו לפני שוויתרנו) רבים יוצאים לריצה ליד החומה או עליה במקומות בהן זה אפשרי, ומעבר להיותה יפייפיה, היא מאפשרת בריחה קלה מהחיים ש"בתוך" העיר לחיים "שבחוץ".
בתמונה: פארק שנבנה על חלק רחב יותר של החומה.
הגדרה זו היא אמנם ממשית אך גם מנטלית היציאה מחוץ לחומות מביאה אותך לטבע ואיתו לעולם מעט שונה בעל צבעים וריחות שונים. זו תחושה נפלאה! לאורך החומה ניתן לשבת בספסלים הפזורים, לעשות פיקניק ולנשום אוויר צח. בנקודה מסוימת בחומה ניתן לרדת ל"איזור הכפרי שבתוך החומה" ובנקודה אחרת להתחבר ל"פארק האורבאני".
הפארק האורבאני- Parco Urbano Giorgio Bassani
ריאה ירוקה ורחבה בצפון העיר מחוץ לחומות. מרגיע ומרענן להגיע אליו ופשוט לשבת ולהינות מהירוק ומהאגם הקטן שנמצא בתוכו.
פעם בשנה, לקראת סוף ספטמבר מתקיים בפאר פסטיבל בלונים פורחים- התמזל מזלנו וזכינו לראותו (שאר הפסטיבלים מתקיימים לקראת האביב והקיץ כאשר כבר לא נהיה פה).
עובדה מעניינת היא ששמו הרשמי של הפארק: “ג'ורג'יו בסאני” הוא כהוקרה לסופר היהודי שנולד וחי כל חייו בפררה וכתב רבות על יהודי העיר. ספרו “הגן של פינצי קונטיני” המספר על חיי משפחה יהודית בפררה בתקופת מלחמת העולם השנייה הפך לסרט ב-1970 בבימויו של הבמאי ויטוריו דה-סיקה (ומצולם כולו בפררה) ואף זכה באוסקר. וכך, כהוקרה לסופר הדגול, שאף קבור בבית הקברות היהודי בעיר, קראו הפררזים לפארק גדול זה על שמו.
הקבר של בסאני בבית הקברות היהודי.
האיזור הכפרי שבתוך החומות
בעבר, אם בשנות תחילת ההתיישבות פה בפררה עסקיננו, מסוכן היה לצאת לעבוד אל מחוץ לחומות העיר שכן סכנות רבות אורבות בחוץ. וכך, איזור שלם בפררה נוצר למען עבודה כפרית. מאז ועד היום הוא לא איבדת את שמו ונשאר “האיזור הכפרי”. גם משמעותו לא אבדה לחלוטין, זהו איזור ירוק הרבה יותר, שקט הרבה יותר (וניתן לשמוע בו ציוצי ציפורים) ולחלוטין נראה כמו “כפר”.
באיזור זה ישנה חנות קטנה שאני מחבבת מאוד. זוהי חנות ירקות ופירות אורגניים שמגדלת את רוב תוצרתה בחצר האחורית- ומעבר לכך היא תמיד מזכירה לי בית מאגדת ילדים כלשהי. מעבר להיותה חנות, היא מתפקדת גם כבית קפה קטנטנן, שמגיש פוקאצ'ה טרייה, ריבות וגבינות.
אין לשכוח שאורגאני זה טוב ויפה אך מילה זו גם מעלה את המחיר וכך, כל פעם שאני נכנסת לחנות זו אני מסתפקת במיץ תפוחים או אגסים טרי ושיחה נעימה באיטלקית הקלוקלת שלי עם המוכרת.
וכמובן, שזוהי עצירה מעולה תוך כדי סיבוב האפניים ולפני החזרה ל”עיר”.
טיול שכזה באפניים כמובן מומלץ אך ורק ורק ביום שמשי ונעים והזמן בו משתנה. הוא קליל וללא עליות וירידות ותלוי בכמה עצירות עושים בדרך… מכיוון שאני אוהבת לעצור להתבוננויות ממושכות, לרוב הוא נמשך בין 2-4 שעות.
אז, פריז ואמסטרדם שימו לב… פררה כמעט עוקפת אתכן בסיבוב (על אפניים).
