בולוניה היא היעד הראשון אליו הגענו לאחר שעברנו לפררה. היא מאוד קרובה לפררה וקל ואף לא יקר מדי להגיע אליה ברכבת. אבל, אם לומר את האמת- בניגוד לטיולים אחרים שלנו באיטליה, מעולם לא היינו תיירים אמיתיים בבולוניה ולכן היינו מאוד נקודתיים וראינו דברים מעטים ביחס למה שיש לעיר להציע.
כמו ישראלים רבים וטובים הנמצאים בחו"ל בחגים, גם אנחנו הרגשנו צורך לחגוג את ראש השנה עם בני עמנו ומכיוון שבזמן זה לא ידענו על קהילה יהודית בפררה (בהמשך גילינו אותה- אך זה קרה רק בנס החנוכה), פנינו לקבוצת סטודנטים בבולוניה, על מנת לברר על המתרחש בערב החג וגילינו שאכן מתקיימת ארוחת למסורתית עם רב חב"דניק וחבורה של ישראלים למהדרין.
הערת שוליים : בבולוניה נמצאת האוניברסיטה העתיקה ביותר בעולם (המערבי), היא נוסדה ב1088 ע"י סטודנטים שאפתנים ומרדנים שהחליטו שאינם רוצים עוד ללמוד את מה שמכתיבה להם הכנסייה והקימו את האוניברסיטה בעצמם, ואף שילמו את המרצים מכיסם. שאפו. בין היתר, ניתן למצוא בין הפקולטות השונות את הפקולטה לרפואה שנחשבת לטובה במיוחד. לכן, ניתן גם למצוא שם ישראלים רבים שמגיעים ללמוד רפואה ווטרינריה, ומבלים שנים רבות באיטליה (או בעצם בין כותלי הספרייה).
וכך יצא, שבערב ראש השנה הגענו לבולוניה- העיר הגדולה הקרובה ביותר לפררה. התמזל מזלנו וזוג סטודנטים ישראליים (מקסימים!) הסכים לארח אותנו על מנת שלא נצטרך לחזור מוקדם מדי (שכן הרכבות לא נוסעות כל הלילה). לבסוף העברנו בבולוניה 24 שעות.
עיר גדולה ומקושתת
כשיצאנו מהרכבת לראשונה, ראינו לפנינו עיר גדולה, אמנם עדיין ברור שהיא איטלקית בכל רמ”ח איבריה, אך היא מאוד מאוד גבוהה לעומת פררה. ככל שהתרחקנו מתחנת הרכבת,שמנו לב שהרחובות כולם מקורים ומלאים קשתות, וכך,מצד אחד התקרות מסתירות את יופי השמיים ומצד שני מגנות מהגשם. מיד התגנבה לראשי מחשבה: “קניות בגשם!”. ולא טעיתי. בולוניה היא לא רק בירת מחוז אמיליה-רומנה, אלא גם בירת השופינג שלה. כל חובב קניות יימצא בה את מבוקשו- שכן לאורך הרחובות הראשיים פזורות חנויות בגדים, נעליים ואקססוריז בכל טווחי המחירים. ומה יותר טוב מאשר לשוטט בחופשיות אפילו אם יורד גשם? אם התעייפתם אגב, לא חסר מקומות לשתות בהם קפה.
פיאצה Maggiore
את הפיאצה הזו באמת שקשה לפספס כי כל הרחובות מגיעים אליה, עוברים דרכה וחוצים אותה בצורה זו או אחרת. כמו גם, פסטיבלים רבים והתרחשויות שונות מתקיימות בה. אחת ההתרחשויות החשובות ביותר (בעיני חובבי שוקולד!) מתרחשת בכל שנה בנובמבר-
פסטיבל השוקולד
לפסטיבל הגעתי בביקורי השני בבולוניה. גן עדן במבט ראשון, קצת עינוי במבט שני. כל סוגי השוקולדים שאפשר לבקש- אך איך אפשר לבחור?!
המקום דורש החלטיות, אסרטיביות והמון המון סבלנות (בעיקר אם אתם מגיעים בסופי שבוע) לתורים הגדולים ולצפיפות הגדולה בין הדוכנים. אה, וקפה- שיאזן את כל המתיקות הזו. בכל מקרה, יש לקחת בחשבון ש-100 גרם שוקולד עולה 4 יורו, כך שזה לא ממש זול, אך שווה את החוויה החד פעמית- ובכלל אפשר להתייחס לכך כתערוכת שוקולד שכן הוא מוצג שם בהמון צורות שונות ומצבי צבירה שונים ואם רק תשאלו את בעל הדוכן הוא יספר לכם ה-כ-ל על הקקאו שלכם. מרכישותיי המעניינות: בירת שוקולד.
בתמונה: שילוב בין שני המומחיויות של האיטלקים- נעלי שוקולד מעוצבות!
Fontana di Nettune
באותה מידה שלא ניתן לפספס את פיאצה מג'ורה, בלתי אפשרי לפספס את המזרקה של נפטון שניצבת בה איתנה. במרכז המזרקה מופיע נפטון אל הים אוחז בקלשונו וסביבו כל פמלייתו משתחשחת במים הסובבים. בעבר הרחוק, כאשר תוכננה, התעוררה מחלוקת חמורה בין האמן שעיצב את המזרקה- ג'מבולוניה (Giambologna)לכנסייה הקתולית. הוא רצה להגדיל את איבר מינו של נפטון, והכנסייה כמובן סירבה (מעניין שהיא לא סירבה לעירום השופע של פסלי הנימפות היושבות בכל אחת מארבע קצוות המזרקה). הפסל האינטיליגנט, שלא היה מוכן לקבל “לא” כתשובה- תכנן את פסלו של נפטון כך שמזווית מבט מסויימת ידו השמאלית (המורמת) נראית כאיבר מינו הזקור ....
כיום המזרקה, משמשת בעיקר להישענות או ישיבה בקרבתה ביום שמש נעים ולטקסי הקפות סביב פסל המחלוקת.
לוצ'יו והסקסופון
לא רחוק מהפיאצה הגדולה, נמצאת אחת קטנה יותר- piazza de celestini שספק אם תבחינו בה שכן היא הרבה יותר צנועה וצידית. אך, בעצירה בה והתבוננות מעלה ניתן להבחין בצל אדם מנגן בסקסופון. יצירה זו היא מחווה קטנה ויפה לזמר, המוזיקאי והיוצר הבולונייזי המוערך לוצ'יו דלה (Lucio Dallo), שחי בבית זה ונפטר בשנת 2012. מרגש לראות איך באופן כל כך שקט ויפה עיר מנציחה אחד משלה.
Basilica Santuario della Madonna di San Luca
מנזר בין המאה ה-18, שלא הייתם רוצים להפסיד גם אם יש לכם רק יום אחד בבולוניה, על אף שטכנית המנזר לא ממש בתוך העיר אלא בגבעה קצת מרוחקת המשקיפה עליה מלמעלה. נסיעה אחת באוטובוס ממרכז העיר תביא אתכם בדיוק לאן שצריך להגיע, וכל שנדרש זה לחצות את הכביש, להצטייד בהרבה אנרגיות חיוביות, לבצע קצת מתיחות ולהתחיל את המסע מעלה. מסע שעובר בין מדרגות (רבות רבות), קשתות ישנות ובולוניה אחת שנהיית קטנה יותר ויותר תחת מבטינו.
כמובן שניתן להגיע גם בתחבורה ציבורית אל הפסגה, אך זהו הפסד גדול- המנזר מחובר לחומות העיר באמצעות הפורטיקו הארוך ביותר בעולם (!) ובו 66 קשתות- להפסיד את זה עבר נסיעה באוטובוס? לא ולא. בנוסף, כשרואים את האור שבקצה (סיפור אמיתי), יודעים שהרווחתם את החוויה הרוחנית שלכם ביושר.
בסוף העלייה מתגלה המחזה המרהיב הבא:
המנזר כולו מוקף חצר נעימה להסתובבות ואותה סובב נוף בולוניה מצד אחד ותחילת גבעות טוסקנה מצידה השני. התצפית הטובה ביותר שיש לעיר להציע.
הזמן למעלה תלוי אך ורק בכם, אנחנו נהנינו מאוד מכל החוויה ונשארנו למעלה בסביבות השעה וחצי. טרם הירידה למטה נתקלנו בפיצריה נפלאה, שנראית כאילו באותה מידה יכלה להיות בפסגת הר מושלג. אמנם היא קרובה לאתר תיירות והסבירות היא שמחיריה יהיו בהתאם- אך לא כך היה הדבר, מחיריה היו שווים לכל כיס, אכלנו בה את הפיצה הטעימה ביותר שאכלתי באיטליה (!) ושתינו את יין הבית וכך הירידה מטה הייתה קלילה יותר. במידה ואכן עליתם לגבעה, לא תפספסו אותה… ואם לא פיספסתם- תאכלו..אלו הן קלוריות ללא חרטה.
רחוב האמנויות היפות- Via Delle Belle Arti
איטליה ידועה כארץ האמנות- אך כאשר חושבים על יצירות האמנות שבה כמובן חושבים על לאונרדו, מיכאלנג'לו, רפאל, אמנות כנסיות, ישו ומריה. אך, במבט סקרני אפשר למצוא אמנות אחרת. בכל רחוב,בכל מקום בעולם טמון הפוטנציאל להפוך ליצירת אמנות שכן הקירות עשויים לשמש כקנבס שרק מחכה לרפאל העכשווי שיבוא וימרוד במוסכמות.
בולוניה, מהיותה עיר גדולה, מלאה בצעירים ובאנונימיות, היא מאפשרת סוג כזה של מרידה במוסכמות, ובכך היא מלאה בגרפיטי. אמנם, לצערי, הרבה ממנו גובל בוונדליזם של ממש ופשוט מכער את העיר וחבל. יחד עם זאת, בין סמטאות העיר ניתן למצוא אמנות של ממש, עכשווית, צבעונית (ולעיתים אף בועטת).
אחד הרחובות שדווקא מכיל הרבה אמנות רחוב מצויירת, הוא רחוב “האמנויות היפות”. ברחוב זה שוכנת המחלקה לאמנויות של אוניברסיטת בולוניה, ואולי אם כן זה לא מפתיע שהוא כולו מעוטר בציורי קיר יפים. למעשה, יופי הוא כמובן עניין של תרבות והגדרה, וכך איני יכולה לכפות את דעותיי עליכם, אך כן אוכל לספר לכם שברחוב וגם בסביבתו ניתן למצוא גרפיטי שהוא מעבר לוונדליזם- ואם גם אתם אוהבים את המוזאונים האורבניים הללו, כמוני, אני בטוחה שתמצאו שם את שחפצה נפשכם, ותוכלו לתת את דעתכם על תופעה עירונית זו.
ועם השיטוט ברחובות כמובן בא גם התיאבון, אז שוב אמליץ על פיצה מעולה- לצערי אני לא זוכרת את שמה אך היא נמצאת ברחוב זה ממש והיא פיצת “חור בקיר”- בלתי אפשרי לפספס אותה שכן תור ארוך משתרך מבעד למקום הקטן הזה. מבחר רב של פיצות ונמצאים שם רק מקומיים…. ואנחנו!
אה כן, כנראה שיהיה קשה למצוא מקום לשבת (יש שם אולי 2 כסאות), אז אל תחששו להיות כמו כל המקומיים שיוששבים על כל סוגי המדרגות...
התבוננו קצת אחרת , גלו דברים נפלאים!