אימא ובת בסופשבוע בצרפת. או: שאמוני ואנסי- גם בסתיו!

לפוסט הקודם

לפוסט הבא

צרוף של כמה דברים טובים לחגוג בסוף אוקטובר הניב את הטיול הקצר והכיפי שלי ושל נגה (20) אל האלפים הצרפתיים. זה היה סופשבוע קצר וקולע, שכמובן הותיר טעם עז, חזק וברור של עוד…

***בסוף כל חלק יופיע “בקטנה” – מידע ממוקד ולינקים רלוונטיים לאותו מקום ולכל האתרים שצוינו.

שאמוני chamonix

הגענו אל שאמוני המקסימה לפנות ערב לאחר נסיעה בנוף מושלם שרק רימז על ההמשך.
 (איך מגיעים לשאמוני? ראו למטה תחת 'בקצרה'). 

כיאה לתקופה זו של השנה (מטיילי הקיץ כבר לא כאן, גולשי הסקי עוד לא כאן) העיירה הייתה ריקה למדי, ובהתאם אנחנו לבד לגמרי במלון. הגברת מהקבלה הראתה לנו איך לפתוח את הדלת הראשית, נתנה לנו מספר טלפון לחרום והשאירה אותנו לבדנו....למרות החשכה מיד יצאנו להצצה ראשונית בעיירה מתוקה הזו.
שוטטנו לנו במרכז שאמוני, התלהבנו מהנחל הזורם במרכזה ומהבתים הציוריים וחיפשנו לנו ארוחת ערב.
 הבחירה נפלה על מסעדת Atmosphere, בעיקר בגלל שראינו שיש לה מרפסת ממש על קו המים. לשמחתנו היה שולחן פנוי במרפסת הזו; הקירות שקופים וממש רואים את הזרימה השוצפת לרגלינו.
 יין חם ופונדו גבינות משובח בהחלט עשו היטב את העבודה...ואנחנו יצאנו שוב לשוטט במרכז העיירה החביב, עד שהקור הבריח אותנו בחזרה אל החדר החמים במלון. כיאה למלון מטיילים של שני כוכבים, החדר היה בסיסי ביותר, אך מחומם היטב, נקי ומצוחצח – בדיוק מה שהיינו צריכות. לילה טוב.

בשמונה בוקר קמנו אל חשכה מוחלטת; קבענו עם בעלת המלון להיפגש בשמונה בקבלה כדי לבצע צ'ק אאוט. השארנו את הציוד במלון ויצאנו כשפנינו אל רכס המונבלאן המפורסם. 

בעונה זו של אחרי המטיילים ולפני גולשי הסקי היצע הרכבלים היה דל למדי; הרכבל המפורסם לפסגת Aiguille du midi (בגובה 3842) המתצפתת על המונבלאן, סגור עקב שיפוצים ולכן רק תחנת הביניים- Plan de l'Aiguille, בגובה 2310 מטרים, פתוחה. עלינו לנו במשך כעשר דקות בקרון המתנדנד והכמעט ריק, התלהבנו מהנוף והצטערנו שהעלייה נגמרה...
 הנוף למעלה היה, כצפוי, מרהיב. מושלם. נפלא. ועוד המון מילות תואר שכולן יחד לא יספיקו כדי לתאר אותו...מזג האוויר הבהיר אפשר ראות מלאה גם למעלה אל הפסגות המכוסות שלג-עד וגם למטה לעבר העמק הציורי.

אנחנו הלכנו במסלול קצרצר וקליל (כרבע שעה של הליכה נינוחה) לעבר Lac Bleu; האגם היה דווקא ירקרק וכמעט ריק...מה שלא מנע מאתנו להתלהב מהנוף, לשוטט בין הסלעים על קו המים, לטפס לעבר שלוגיות ראשונות ולהתפעל מהקרח. המסלולון הקצרצר הוא רק טעימה קטנטנה מכל מה שיש לאזור הזה להציע מבחינת מסלולים, ונשמר לאיזשהו קיץ עתידי

כך העברנו לנו כשעה קלה ומענגת בנוף מופלא. לבסוף ירדנו באותה דרך לעבר הרכבל, בתזמון מושלם לירידה למטה.
בניגוד לקור העז ששרר על ההר עצמו, בשאמוני עצמה דווקא שרר מזג אויר בהיר מאוד עם 19 מעלות! הורדנו מעילים, צעיפים וכפפות וישבנו לקפה ומאפה מענגים בפטיסרי הראשון שמצא חן בעיננו.
 קנינו קצת מזכרות לנשארים בבית ואז התחלנו לתור את שאמוני לאורך, לרוחב ובאלכסון. שאמוני מלאה בחנויות ספורט וציוד טיולים מכל מותג אפשרי ובכל טווח המחירים. אנחנו חובבות חנויות כאלו, במיוחד את פינת ציוד הקמפינג שבהן, לכן בתחילה התלהבנו אבל אחרי שלושת הראשונות מיצינו. 

לכן פשוט שוטטנו בין בתים יפים, סמטאות ציוריות ומרפסות פורחות. נכנסנו גם אל הכנסייה המקומית (אפרורית אך יפה), עברנו על כל גשרון אפשרי ולבסוף, לאחר כשש שעות צעידה רצופות חזרנו אל המלון הריק (קיבלנו קוד לדלת הראשית), אספנו את תיקינו וצעדנו לנו לעבר תחנת האוטובוס Chamonix Sudכדי לנסוע לעבר אנסי. הנסיעה מבחינתנו הייתה שעה וחצי של מנוחה לרגליים בנוף מושלם – תענוג!

בקצרה-שאמוני

• הגעה לשאמוני: טיסת איזיג'ט ישירה לג'נבה (325 אירו לשני כרטיסים) ומשם נסיעה לשמוני. ניתן לנסוע באוטובוס, משך הנסיעה שעה וארבעים.
   מאחר והאוטובוס הקרוב ביותר יצא שעתיים לאחר הנחיתה, הזמנו מראש שאטל בעלות של 35 אירו לאדם. הזמנו דרך חברת CHAMONIX VALLY TOURS כשבפועל ההסעה בוצעה דרך MOUNTAIN DROP OFF. הנהג המתין לנו בשדה התעופה (יחד עם עוד נוסעים, יש דוכנים של כלל השאטלים מצד שמאל באולם מקבלי הפנים), ערב קודם קיבלנו את פרטי ההתקשרות איתו – בקיצור נוח ויעיל.גם ההזמנה דרך האתר הייתה נוחה ומהירה.
• מלון בשמוני: Hotel du Louvreהנו מלון פשוט ובסיסי שבהחלט סיפק את הסחורה. מיקום טוב – על מרכז העיירה, עם חניה, נגיש לכביש הראשי, בעלת המקום נחמדה ואדיבה, חדר נקי, מצוחצח ומחומם – לא היינו צריכות יותר מזה. שילמנו 267 ₪ - בהחלט תמורה הוגנת למחיר!
• רכבל – תחנת הרכבל הגדולה של שאמוני סמוכה לכניסה לעיירה. כאמור עלינו רק עד Plan de l'Aiguille ולא עד ADM (התחנה העליונה והמפורסמת) כך שבהתאם שילמנו רק כ- 30 יורו לכרטיס.
• מסעדת Atmosphere בשמוני: מיקום מושלם על קו המים, פונדו גבינות נפלא, שירות מוקפד ומחירים כמקובל בכל העיירה. מומלץ!
• אוטובוס משמוני לאנסי: הזמנו מראש כרטיסים באוטובוס של חברת ouibus, עלה כ120 ₪ לשני הכרטיסים, קו אקספרס של שאמוני-ליון שעוצר באנסי ועוד מספר עיירות מרכזיות בדרך. אוטובוס מרווח ודיוק בזמנים – נוח מאוד! יצא מתחנת CHAMONIX SUD, קרובה לכניסה לשאמוני ולחניוני הרכבל. לנו זה היה מרחק הליכה מהמלון. יש עוד לא מעט חברות שמציעות קווים ושאטלים שונים באזור, אפשר לשאול במלון/אינפו או באתר ROME2RIO.COM

אנסי (Annecy)

אנסי (בצרפתית: Annecy) היא העיר הגדולה ביותר בסבואה עילית שבחבל אוברן-רון-אלפ שבדרום-מזרח צרפת. היא יושבת על שפת אגם אנסי, למרגלות ההרים, ורחובותיה מלאים תעלות מים ציוריות - לא לחינם היא נקראת ונציה של צרפת!
 אנחנו הגענו בשעת אחר צהריים נעימה, לאחר כשלוש דקות הליכה מהתחנה המרכזית מצאנו את המלון המעוצב והחביב שנבלה בו את שני הלילות הקרובים, התמקמנו ומיד יצאנו חזרה.

ראשית הלכנו אל חנות הגבינות המומלצת, ה"פרומג'רי" של Pierre Gay שהתבררה כסמוכה למלון; השפע הרב מסחרר ומבלבל, ולכן ביקשנו מהמוכרת לבחור עבורנו את הגבינה המקומית המומלצת ביותר בחנות. קיבלנו גבינה קשה בצבע צהוב-כתום-חלמון שאין לנו מילים לתאר את עושר טעמיה! לקחנו גם גבינה אחת רכה יותר שגם היא הייתה טעימה מאוד, והמשכנו לעבר האגם.

חלפנו על פני גשר האוהבים (האמת? לא במיוחד התלהבנו. יש בעיר הזו עשרות פינות חמד מקסימות יותר! אבל כן שווה הצצה)

על גדות האגם יש פארק יפהפה - Jardins de l'Europe ; בעונה הזו של השלכת מנעד הצבעים היה רחב במיוחד וחוץ מחמישים גוונים של ירוק כלל גם עשרות גווני ורוד, כתום, צהוב ומה שביניהם. הצמחייה בפארק מגוונת וכוללת אפילו עצי סקויה (כמובן לא עצומים כמו בארצות הברית, אך בכל זאת התפעלנו), וכמובן שביל נוח להליכה על הגדה והרבה מתקני ספורט ומנוחה. מעבר לאגם ניצבים בגאווה ההרים המרשימים המנוקדים בכפרים ובעיירות. כמו גלויה.

שוטטנו לנו לאורך האגם ואז התקדמנו לעבר העיר העתיקה; ראשית הלכנו אל Palais de l'Île המכונה גם בית הסירה על שום צורתו. מבנה זה, הבנוי על אי זעיר במים, שימש בעבר כבית כלא ומאז 1900 הוא בניין לשימור, במיקום ציורי ומושלם בעיר העתיקה.
 שוטטנו בין הגשרים והתעלות, נכנסנו אל כנסיית נוטרדאם והמשכנו לשוטט. כל כאן ציורי במידה שלא תיאמן; התעלות, השלכת, העציצים הפורחים בחלונות, החלונות עצמם, הבתים...

שוטטנו ושוטטנו, וחיפשנו מקום לארוחת ערב שמציע מרק, שכן מהבוקר חשקה נפשנו במרק חם לסגירת היום ולא בעוד פונדו כבד. אולם לא מצאנו. מרק זה רק בחורף כנראה, וכאן, בטמפרטורות שאצלנו אפילו בחורף אין, עדיין סתיו! (וכשמצאנו מרק- הוא היה לחלוטין בשרי, ושתינו צמחוניות...)

היצע המסעדות כלל אוכל מקומי של פונדו, ראקלט (בן דוד של פונדו) ושאר מעדנים בסגנון, מסעדות קרפ או מסעדות זרות. מאחר ולא הגענו עד כאן כדי לאכול אוכל תאילנדי (למרות ששתינו מאוד אוהבות!), ואחרי שכמעט ישבנו במלכודת תיירים וסירבנו לשולחן בגודל דף A4, בחרנו במסעדת La Lilas Rose שעל גדת התעלה מאחר והמחירים בה נראו שפויים במיוחד. נכנסנו ולא התאכזבנו – אווירה כיפית, אוכל טעים מוגש במנות נדיבות – בקיצור בדיוק מה שהיינו צריכות. הערב ויתרנו על פונדו לטובת ראקלט גבינות, רביולי, יין ועוגה ביתית משובחת.
 שבעות ומרוצות חזרנו לחדרנו הקט והמעוצב במלון. לילה טוב.

בוקר גשום וקריר ציפה לנו ביום המחרת, בדיוק כפי שהבטיחה התחזית. לאחר השכמה מאוחרת (תשע) פתחנו מטריות ויצאנו לדרכנו.
 ראשית, הלכנו לקפה ומאפה של בוקר בקונדיטוריית- Berger המקסימה. המקום משמש כשוקולטרי, פטיסרי ובית תה גם יחד, וכולם מוצלחים! האווירה נעימה, השירות יעיל, הקפה והמאפים מצוינים והשוקולד טעים – מה עוד צריך?

המשכנו אל כנסיית סט. פייר האפרורית וממנה אל שוק הפשפשים. שוק הפשפשים של אנסי מתקיים בעיר העתיקה בכל שבת אחרונה בחודש – בתזמון מושלם עם הביקור שלנו. השוק מתפרש על פני כמה סמטאות וכולל מגוון פריטים כמו סדרות של סכום, כלים, מפות תחרה, רהיטים, מזחלות שלג מכל סוג (מזחלת ייעודית לכד חלב, מזחלת ליחיד או לזוג ועוד) ועוד שלל חפצים. השוק אינו זול אולם יפה ומגוון ובהחלט בהחלט מומלץ לחובבי הז'אנר.
 אני מתכוונת לחזור אליו עם אביב באוקטובר הבא (למה באוקטובר? כדי לראות שוב את צבעי השלכת המושלמים).

הגשם שירד שעות רבות ברציפות לא הרתיע איש: לא את המוכרים, לא את הקונים ולא את התיירים. שוטטנו בין הסמטאות ועברנו דוכן דוכן בשוק, קנינו מעט וצילמנו הרבה...
 לאחר שעברנו את כל השוק לאורכו ולרוחבו, (בדרך דגמנו גם כמה חנויות יפות מן המניין, שאינן קשורות לשוק), המשכנו לשוטט בין הסמטאות ושמנו פעמינו לעבר הפטיסרי האלגנטי והיפהפה Roses Des Neige, ששייך לאחד השוקולטיירים המפורסמים באזור והומלץ בלא מעט מקומות. המקום מעוצב בגווני ורוד עם נגיעות של אפור, ולמרות שזה נשמע קיטשי למדי מדובר במקום קסום ומתוק שהעיצוב משרה בו אווירה מיוחדת. ישבנו לשתייה חמה ומאפה יפהפה וטעים, לא רצינו לעזוב אבל בסוף יצאנו משם...

המשכנו לשוטט בסמטאות; קנינו מקרונים לטובת מי שנשארו בבית, נכנסנו אל עוד כנסיות: סט. מאוריצי האפרורית שהפתיעה עם אזור תפילה בעיצוב מודרני ושונה כל כך ממה שראינו במרבית כנסיות אירופה, וסט. פרנציסקוס שבניגוד לכל הכנסיות האפרוריות האחרות כאן הייתה בהירה, מקושטת ומאירת עיניים. חזרנו שוב אל פאלאס דה ליל – בית הסירה/ הכלא, כדי להביט (ולצלם) באור יום ולא בדמדומים, ואז הלכנו דרך רחוב רויאל השוקק והמלא בחנויות יוקרה אלגנטיות אל המלון להפסקת צהריים. נראה שגם הגשם לקח לו הפסקת צהריים...

לאחר מנוחה קלה חזרנו, אנחנו והגשם, לפעילות מלאה. הסתובבנו באזור המלון, רחוב רויאל וכל הסמטאות סביבו, ביקרנו בשוקולטרי של Brunu Meyer ובחרנו מבחר שוקולדים בטעמים מיוחדים (מי אמר פרלין עם בזיקליקום ולא קיבל?).
החשיכה ירדה ואנחנו חיפשנו ארוחת ערב; נגה ביקשה קרפרי (מקום המבוסס על קרפים) אז מצאנו אחד כזה. אני לא חובבת גדולה של קרפים כך שאין לי הרבה מה לומר על הארוחה הזו...
 אחרי הארוחה הלכנו לבדוק האם הטירה מוארת בערב (היא לא) ואחרי שיטוט נוסף חזרנו למלון. מנוחה לרגליים וליד שמחוברת למטריה. ערב שקט של ספרים ועיתונים... לילה טוב.

למחרת קמנו מאוחר עקב טעות בהזזת השעון...לאכזבתנו עדיין גשם! ארזנו הכל, עשינו צ'ק אאוט (והשארנו את החפצים במלון) ויצאנו, שוב עם מטריות...
 דבר ראשון: קפה ומאפה של בוקר. כיאה ליום א' חלק מהמקומות היו סגורים וחלק מלאים...בסוף התיישבנו בפטיסרי חמוד: Le Peche Mignon ששקק חיים ופעילות. היה טעים ונעים (בהמשך היום עוד נחזור לשם להצטיידות מתוקה בפרלין- לי ומקרון- לנגה)

אחרי ארוחת הבוקר הלכנו אל שוק האוכל של אנסי. זהו שוק של מוצרים טריים (ירקות, פירות, גבינות, בשר) ומאכלים מוכנים (לחמים, עוגיות, תבשילים) המתקיים בעיר העתיקה שלוש פעמים בשבוע. הריחות, הצבעים והמראות מזמינים ביקור גם למי, שכמונו, אינו צריך למלא את המזווה ו/או את המקרר...
 אנחנו קנינו גבינות רבות ומגוונות לקחת ארצה (את שתי הגבינות שקנינו יומיים קודם חיסלנו מזמן...)

לאחר שמילאנו את מכסת הגבינות קרו שני דברין: נזקקנו לכספומט וגילינו שיש אחד כזה ממש בעיר העתיקה, והגשם פסק. קיפלנו במהירות את המטריות והרגשנו חופשיות כציפורי דרור...
 חזרנו אל האגם וצעדנו לאורך הגדה בצד הנגדי לפארק; קיווינו שהענן שרבץ עליו יסור ממנו ונוכל להתבונן (אני) ולצלם (נגה) בפעם האחרונה את ההרים הנהדרים שמעבר אליו במלוא הדרם, אך תקוותינו לא עזרו.

אז חזרנו לעיר העתיקה...לארוחה אחרונה באנסי תכננו כבר יום קודם לחזור אל La Lilas Rose , המסעדה המתוקה שכל כך מצאה חן בעינינו בערב הראשון וטרם טעמנו מהפונדו בה.

גם בשעת צהריים היה כאן עמוס ונעים; אכלנו פונדו טעים עם יין טוב ולבסוף נאלצנו לעזוב ולהמשיך הלאה. 

שמנו פעמינו לעבר טירת אנסי היפה. הטירה בולטת ומרשימה והעליה אליה אורכת פחות מחמש דקות. הנוף הנשקף ממנה נפלא כמובן. קנינו כרטיס משולב עם בית הסירה ומוזיאון הצילום אליו לא הלכנו. צעירים עד גיל 26 נחשבים סטודנטים, כך שהכרטיס של נגה היה זול במיוחד.
הטירה, שכבר במאות ה-13 וה- 14 שמשה כמעונם של שליטי ג'נבה, שמורה במצב טוב למדי וכבר במאה ה-16 צוידה במתקני אבן דמויי אסלות לטובת ההיגיינה של תושביה!
הסיור בטירה משלב את חדרי הטירה עם תערוכות אומנות מתחלפות שלטעמי היו די מיותרות. אני אוהבת להתרשם מהחדרים העתיקים עצמם ואומנות מודרנית, אם בכלל, אני מעדיפה במוזיאון או בגלריה. נגה דווקא אהבה.
 בחלקה השני של הטירה יש תצוגות קבע אודות החי והצומח באגם אנסי, אודות היווצרות האגם וכדומה. בעיני כאמור מה שיפה בטירה זה הטירה עצמה....

מהטירה ירדנו (בסמטה שונה מזו שעלינו ממנה, כדי להרוויח עוד איזו סמטה ציורית) אל בית הסירה המפורסם, שעד כה ראינו רק מבחוץ. בקומות העליונות היו תערוכות שונות הקומה התחתונה היתה לטעמנו הכי מעניינת: תאי הכלא, המטבח המקורי.
לבסוף נפרדנו בצער מהעיר העתיקה והמתוקה, חזרנו למלון לקחת את החפצים והלכנו לתחנה המרכזית לחכות לאוטובוס לג'נבה. נסענו לג'נבה והחשכה ירדה במהירות (כזכור, ערב קודם הוזז השעון אחרוה). האוטובוס עבר בתוך כפרים ועיירות רבים והתסכול על החשכה שלא מאפשרת ליהנות מיופיים היה גדול...
 לבסוף הגענו אל נמל התעופה (בטמפרטורה של שלוש מעלות), נסענו בשאטל של המלון כדקה וחצי אל המלון עצמו והתכוננו לערב רגוע וקצר (השכמה בארבע לפנות בוקר לטיסה ארצה). מרק חם ומעולה (סוףסוף!) ויין במלון, וזהו...לילה טוב!

בקצרה-אנסי

• אוטובוס משאמוני לאנסי: כאמור, הזמנו מראש כרטיסים באוטובוס של חברת OUIBUS
• אוטובוס ציבורי מאנסי לנמל התעופה של ג'נבה: קו T72, 14 אירו לאדם, קונים כרטיס על האוטובוס. משך הנסיעה כשעה וחצי. לוז מפורט הוצאנו מאתר ROMETORIO.COM
• מלון באנסי: Atipik Hotel Alexandra ממוקם צמוד לעיר העתיקה וכחמש דקות מהתחנה המרכזית; צוות לבבי ועוזר מאוד, עיצוב מודרני ומושקע ומחיר מצויין של 675 ₪ לשני לילות. מציעים גם א. בוקר, קפה ואזור ישיבה נעים בלובי כל היום. אמנם החדר היה מעט קטן, אך בסך הכל אנחנו ממליצות בחום על המלון הזה, שקיבל מאתנו ציון 10.
• מלון בנמל התעופה של ג'נבה: Nash Airport Hotel מלון 4 כוכבים מפנק, כולל חדר כושר וסאונה. חדר גדול מצויד ומרווח. גם המסעדה של המלון טובה מאוד. הסעה בחינם אל ומשדה התעופה בשעות 04:30 עד 24:00 שלא צריך להזמין מראש – אנחנו השתמשנו בה פעמיים והיה נוח מאוד.
• שוק הפשפשים של אנסי מתקיים בעיר העתיקה בשבת האחרונה בכל חודש. זהו שוק למקצוענים, לא זול במיוחד אך מומלץ. פרטים כאן.
• שוק האוכל של אנסי מתקיים בימים א' ג' ו' בעיר העתיקה בשעות הבוקר. פרטים כאן.
• טירת אנסי: ניתן לרכוש כרטיס משולב עם בית הסירה (Palais du Lille) ומוזיאון הצילום. הנחות לילדים, סטודנטים ועוד. סגור בצהריים. פרטים ומחירים כאן.
• בית הסירה - Palais du Lille: ניתן לרכוש כרטיס משולב עם הטירה ומוזיאון הצילום. סגור בצהרים. פרטים ומחירים כאן.לטעמנו לא מצדיק קניית כרטיס אם לא קונים כרטיס משולב לטירה.
• מסעדת La Lilas Rose: מסעדה מתוקה וכיפית שחזרנו אליה פעמיים! צמודה לתעלה, שרות יעיל, אוכל טעים מאוד במחירים שפויים, מנות מדיבות ואווירה כיפית. אם רוצים לשבת ליד החלון הצמוד לתעלה יש להזמין מקום, אפילו בצהריים מפוצץ כאן.
• Berger – שוקולטרי, פטיסרי וחדר תה מומלצים באנסי. טעים ונעים.
• Roses Des Neige – פטיסרי ושוקולטרי טעים יפהפה ומיוחד בעיצובו הוורוד ובאווירה בו.
• שוקולטרי Brunu Meyer: מבחר רחב של פרלינים במגוון טעמים מיוחדים. מומלץ!
• פטיסרי חמוד: Le Peche Mignon: טעים ונעים, כיפי לארוחת בוקר
• לחובבי הקניות: מעבר לשווקים ושלל החנויות המקומויות המתוקות, על הרחובות vaugelas , royal, carnot, הגובלים כולם בעיר העתיקה, יש שלל חנויות ומותגים. בRUE CARNOT קיים גם קניון ענק – Centre commercial Courier
• כמה כתבות נחמדות שעזרו לנו לתכנן את הטיול הזה: הבלוג הזה , וגם זה, הסיפור הזה מהפורום, הכתבה הזו שעוסקת בעיקר במקומות מתוקים (תרתי משמע באנסי) שאסור לפספס, וסיפור הטיול הזה מהבלוגים כאן באתר

לפוסט הקודם

לפוסט הבא