טוב, אז בדקתי את הבלוג שלי ופתאום קלטתי שאני חופרת בפורום היקר שלנו על אאוסטה, ואין לי ולו פוסטון אחד על המקום בבלוג. אז עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, והנה זה מגיע, ובגדול.

חופשת סקי שניה לעונת 2015-2016, והפעם, עמק אאוסטה. נוח, מהיר, קצר יחסית, ומוכר כמו הבית- סופ”ש קצרצר בעמק האהוב והמוצלח מאד לגלישה.

טיסת אל על (ערב) ב 4.2, בעלות של 75 דולר ונקודות, במבצע חורף.

עלות השכרת רכב ל 3 ימים (אוטומט)- 157 אירו- במאג'ורה. קיבלתי פיאט 500L חמודה להפליא, מרווחת ביותר ולא מי יודע מה חסכונית, אבל ניחא (עלות מילוי דלק כוללת עם שיטוטים – 80 אירו לכל הוויקאנד, כ 500 ק”מ ס”ה).

מלון- בסט ווסטרן alla posta בסינט וינסנט- 290 אירו ס”ה ל 3 לילות. אחלה מלון, בדיוק באמצע הדרך, אני מאד אוהבת אותו, והכי חשוב- ניתן להגיע אליו גם באמצע הלילה כי הדלפק פתוח 24 שעות ביממה. כמובן, מדברים ומבינים אנגלית (לא פחות חשוב). ארוחת הבוקר סבירה, לא יותר.

נחתתי במילאנו בערב, ותוך כ 40 דקות הייתי בחוץ. השדה ברור מאד- עם קבלת המזוודה, יש לקחת את הציוד מעמדה עליה כתוב bulky luggage ומשם יציאה וירידה קומה אחת לדלפקי השכרת הרכב שם מרוכזות כל החברות (אויס, הרץ, יורופקאר, ומאג'ורה). בניגוד לארה”ב שם הכל מופיע להם על המחשב, באיטליה חייבים להביא את ההסכם הכתוב (חשוב מאד). קיבלתי גם שרשראות שלג- חובה למי שנוסע להרים בתקופה זו של השנה.

יצאתי לרכב- עמדה B – צד ימין אחרי המנהרונת. כ 6 מעלות בלילה, כמו בישראל…

הנסיעה לסינט וינסנט ברורה ולא נדרש GPS כלל. נסיעה לכיוון הכביש לטורינו, ירידה לאוטוסטרדה אחרי כ 30 ק”מ, ואז 2 ירידות לכיוון אאוסטה. פשוט צריך להיצמד לירידות אלה, ואחרי הירידה השלישית (ס”ה) יש נהיגה של 40 ק”מ עד סינט וינסנט. בימים בהירים במיוחד אפשר לראות את רכס ההרים האלפים שחולש על כל העמק. ואם אתם מגיעים ביום, המראה יתיק את נשימתכם.

למחרת שאלתי בדלפק המלון מה המצב בצ'רביניה, ונעניתי כי הצד לצרמאט סגור. העדפתי לשנות תוכניות ולנהוג למונטה רוסה. הכביש המחבר בין סינט וינסנט לשמפולוק הוא הררי מאד, יפה מאד וצר מאד. אם יש סופה, הייתי נמנעת ממנו, כי הוא יכול להיות מושלג וקרחי. השלט הוא לכיוון col di jou- אתר סקי קטנטן ומושלם לילדים קטנים ואחרי כן לכיוון brusson. ומשם יש עוד 8 ק”מ עד העיירה שמפולוק.

רכשתי סקי פאס לכל עמק אאוסטה ל 3 ימים, בעלות של 145 אירו כולל פקדון 5 אירו על הכרטיס. לצרמאט ניתן להרחיב את הכרטיס בצ'רביניה עצמה בתוספת מחיר ביום הספציפי וכך עשיתי בעבר מס' פעמים.

אני תמיד מתחילה במונטה רוסה מהצד של שמפולוק, וחוצה את כל האתר עד אלניה ובחזרה. השלג בתחילת היום ביאס אותי בטירוף- קרח עם קצת שלג בזוק מעליו. באסה.

גלשתי 7 שעות רצופות ללא הפסקת צהריים, וזה היה יום מעייף למדיי, למרות שלא הרגשתי גמורה במיוחד בסופו. שמחתי להיווכח שרוב הגולשים האיטלקיים עברו לקסדות, למרות שמעת לעת יש את האולד סקול עם האוברול all over בצבעים זרחניים (שילוב סגול וורוד הוא הלהיט של שנת 1983), חגורה מתקופת אחשוורוש, וכובע צמר כיעוריי (רצוי עם פונפון). מראה מחריד באופן מיוחד, ואותם ישר למשטרת האופנה.

מסלולים שחורים או אדומים, הכל אותו דבר- תלול, קרחי וקשה, במונטה רוסה.

בתחילת הבוקר התנגש בי גולש מאחורנית, ואחרי שהתנפחתי כתרנגול הודו, הוא גייס את כל חבריו להתנצלות וחילוץ. אחרי כן נפלתי בחינניות בעוד כמה מקרים, וס”ה זה היה היום עם הכי הרבה נפילות שלי בכל הזמנים (חוץ מהימים העצובים בהם למדתי סנובורד). אבל, מי שלא נופל, לא גולש (משפט מקורי שלי).

הדרך עד אלניה היתה נחמדה ביותר, השמש זרחה, וחוץ מהעניין הקטן של איכות השלג, היה אחלה ביותר. החצי השני של היום היה הרבה יותר כייפי- השלג התרכך, והיה כייף לגלוש במדרונות התלולים והשחרחרים של האתר. כר לפני כמה שנים אמרו לי שצ'רביניה שטוחה בהשוואה למונטה רוסה- וזה מדוייק. האתר מתאים במיוחד לגולשים מתקדמים או מומחים, והרבה פחות למתחילים שממש יסבלו. באתר זה, אגב, למדתי עם מחזיק השיא העולמי במהירות גלישה- סימונה אוריגונה (צירה ב2 ה-נ') , שהיה מדריך בסדר אבל לא המדריך הכי טוב שלמדתי אצלו.

המעליות באתר הן פחות או יותר מהתקופה הפליאוליתית, ומדובר במעליות שאפילו צ'רלס (דרווין, כמובן) היה וודאי אומר עליהן כי הגיע זמנן להיכחד. מדובר במעליות כיסא נחותות במיוחד שקצת מורידות מהחוויה באתר כולו. הגיע הזמן לשדרג.

בערב עשינו קצת לוגיסטיקות, אדוארדו (האיש האגדה) ואני כדי לבדוק איך ומתי ניפגש בלה טוויל, ואכן, למחרת נפגשנו ביציאה מהגונדולה.

לה טוויל היא אתר מגוון במיוחד- עם מסלולים למתחילים גמורים (שטוח לגמרי) ועד תלולים במיוחד (בעיקר בצד האיטלקי). בבקרים אני אוהבת להתחיל בגלישה לצד הצרפתי (לה רוזייר), כשבד”כ תוך פחות משעה מגיעים לתחתית מסלול לה מרמוט, כמעט בקצה האתר, אחרי מעבר הגבול הנעים והכחול. אדוארדו ואני גולשים פחות או יותר באותה רמה, ובאותה מהירות, כשס”ה התאמנו מאד מבחינת איכות הגלישה וסגנונה. ההבדל היחידי הוא שאני יכולה לגלוש בלי הפסקות (המעלית אצלי זה סוג של הפסקה), למרות שהיה לי כייף מאד לשבת ואשכרה לאכול צהריים, בטח ובטח עם המוהנדס החיפאי.

מי שקורא את פוסטיי, יודע כי אני מעט סוציומטית מדרונות, דהיינו, חובבת סקי בגפי. כל זה מסיבות של רצון בשקט ושלווה בחופשה הכי כייפית שלי בשנה (תאילנד ואיי הבתולה זה מגניב, אבל סקי זה הכי מגניב).

אולם, על אף סוציומטיותי, היה כייף לא נורמלי עם אדוארדו, שהתחיל באמירה שיכולה להרגיע כל אישה, וכל שכן, גולשת שהיא אישה: “אני אגלוש לפי כל מה שתגידי”, ובמילים אחרות- נעשה ונשמע. ואכן, בתום היום הכייפי, אני יכולה להעיד כי גלשנו לכל מקום, ורוב לה טוויל ללא ספק נחרשה על ידינו.

ארוחת צהריים אכלנו קצת אחרי הטי בר, אחרי שחצינו לצד האיטלקי. פסטה איטלקית (פומודורו לי, פסטו לאדוארדו) וקולה זירו/קולה בהתאמה בהשגחת הרבנות לה טוויל (לא ממש). 30 אירו לא כולל טיפ.

דפקנו פוזות למצלמה בסלולארי במוד סלפי, ביקשנו שיצלמו אותנו, וגם צילמנו זה את זה בגו פרו (למרות שאדוארדו הודיע שהסרטונים לא יצאו –לצערי :O(…..)

ס”ה היה יום כייפי ומיוחד.

למחרת, אחרי שהבנתי שבצ'רביניה- צרמאט אין בשורה, ומה שפתוח זה רק הצד האיטלקי, דהיינו ואלטורננש וצ'רביניה, ואחרי שראיתי את הגשם בעמק, שיניתי כיוון לפילה. גם בגלל הנוחות וגם בגלל הגובה- הרבה יותר נמוך ומן הסתם גם יהיה קל יותר לגלוש ופחות קר.

ממש לפני שהגעתי לפילה, אחרי הירידה מהאוטוסטרדה, עצרתי בחנות LIDL- חנות זולה במיוחד, עם מס' מוצרים מוגבל, שם עשיתי השלמת רכישת שוקולדים מעניינים, עוגיות איטלקיות טעימות, סופגניית בוקר ממש טובה ובמיוחד ביצי קינדר לאחייניי.

עליתי על הגונדולה לפילה בסביבות 10:15, באיחור קל- לא ממש מתאים לי, כי אני גולשת מהנץ החמה ועד צאת הנשמה ככל הניתן.

את פילה אני מתחילה בדרך כלל מצד שמאל- וגם הפעם עשיתי זאת, ובסופו של יום, כשעשיתי ספירת מלאי של מסלולים- התברר שעשיתי את רוב המסלולים הפתוחים: 1 ו – 2 שהם אדומים נהדרים, רחבים וכייפיים, 3 (בסוף היום, הייתי פחות או יותר האדם האחרון באתר), 4 הקרחי, 5 הכחול, 7 שהיה נחמד, 9 שיורד ממעלית leisse בצד שמאל, ו 12 הצמוד אליו שהיה המסלול הכי טוב באתר ביום זה- שלג עמוק, פאודר מדהים ממש. 13+14 צמודים למדיי, ובאחרון התחלתי לגלוש קצת אוף פיסט, היה מגניב לגמרי. 15 הכחול שיורד ממש אחרי 13+14, ומתאים יחסית למתחילים (שבוע 2-3),

במסלול 19קיללתי את הרגע שעליתי על מעלית cois 3- שנתקעה כל שניה, ולקח לי נצח קפוא להגיע עד למעלה, ולהבין שבראות גרועה כ”כ עם שלג עמוק כ”כ לגלוש זו טעות. 21,22,23 היו מעולים גם הם, וס”ה חוץ מהמעלית שלוקחת לחלק הגבוה של האתר, היה מדהים ביותר. ימי פאודר הם אחת הסיבות לכך שאני כ”כ נהנית מגלישה.

קניות: חנות BENNET (אין קרבה לנפתלי), בירידה ב IVREA- שנמצאת כ 40 ק”מ מסינט וינסנט, ממש אחרי העיירה עם השם המגניב בתבל: קווינצ'ינטו.

קארפור- באאוסטה- יש לנהוג לכיוון הAUTOPORTO- משולט בצורה ברורה מאד לאורך כל הדרך בעיירה אאוסטה- סופר גדול מאד עם הרבה מותגי הבית. יש באיזור גם מלון, אאוטלט של ביגוד וציוד סקי, חנות אופטיקה, וחנות פרודוקטים מהעמק.

וכן חנות LIDL- סוג של חנות ספארטנית, עם מס' מותגים מצומצם אבל זול ביותר, ומאפים מצויינים, שלא מצפים למצוא בחנות כזו. ממש ממש טעים.

עלות אוטוסטרדה: ממילנו לסינט וינסנט: כ 16 אירו. מסינט וינסנט לאאוסטה- 5 אירו, ומאאוסטה ללה טויל כ 11 אירו- ס”ה 32 אירו בקירוב. זול, זה לא. אבל מצד שני- האוטוסטרדה מצויינת, מתוחזקת היטב וניתן להגיע בה למהירויות כייפיות במיוחד.

אני מאטה בה רק בסיבובים, עקומות (יצא לי להיות כזו באחד הימים), ערפל, וכשיש לידי משאית גדולה במיוחד.

והסרטונים:

https://www.facebook.com/lea.michaeli/videos/vb.1095499780/10207838646299501/?type=2&theater&notif_t=video_processed

https://www.facebook.com/lea.michaeli/videos/vb.1095499780/10207838102325902/?type=2&theater&notif_t=video_processed