כל הלילה נשבה רוח חזקה והאוהל שלי, שניצב בשטח פתוח ב- Alpe Forno Inferior, רקד ורישרש. למרות שהשתמשתי באטמי אזניים, לא ישנתי טוב בכלל. לפחות כשהגיע הזמן לפרק את האוהל הוא היה יבש.
אחרי שהגחתי מהאוהל אכלתי שיבולת שועל שהושרתה במים כל הלילה ("cold soak"), אליה הוספתי חמוציות, פשתן טחון ואבקת שורש עולש (כממתיק, מוסיף גם סיבים).
ב- 7:10 יצאתי לדרך.
נקודת הציון הראשונה שסימנתי לי הבוקר: הכפר Crampiolo.
ה- GTA מפורסם בין היתר בכפרים האותנטיים בהם הוא עובר אבל ביומיים הראשונים לא עברתי ולו בכפר אחד. מהיום זה הולך להשתנות וקרמפיוליו יהיה הכפר הראשון בו אבקר. כמעט 6 ק״מ ו- 520 מ׳ ירידה מכאן.
צעדתי מרחק קצר בדרך הרחבה כאשר מימין לשביל (נמוך ממנו) הופיע אגם קטן - Lago Pianboglio. להפתעתי הרבה, גם Lago di Devero הגדול בהרבה - כבר נראה לעין, הרחק למטה וכבר מנצנץ באור השמש, בעוד כאן עדיין צל. הוא יעלם בהמשך וישוב ללוות אותי כשאהיה כבר קרובה בהרבה.
מזג האוויר היה גם הבוקר נפלא ואני צעדתי במרץ.
השביל שהיה ספק דרך עפר, רחב ונוח תמיד, הוביל אותי לצעוד ביער מחטני. זו הפעם הראשונה על ה- GTA שאני צועדת מקטע ביער - שוב שינוי מהיומיים הראשונים שיאפיין את יתר השביל. היער עשיר כאן מאוד גם בצמחייה נמוכה, בעיקר שיחים, הציפורים מזמרות בקולות נעימים, מזמורים עליזים של בוקר. כיף לצעוד כך.
חציתי נחל בגשר ליד מפל - עכשיו כבר לצד האגם (השביל/דרך נשאר כל הזמן מעט מעל למים; ללא גישה ישירה), ואז עשיתי עצירה כדי להחליף את הגופייה הארוכה לחולצה קצרה ולמרוח קרם הגנה. ועל הדרך שתיתי, עשיתי פיפי ונחתי קצת.
אחרי שכל הבוקר צעדתי לבד, 2 רוכבי אופניים הגיעו מולי בזמן שנחתי ובהמשך הדרך היו עוד כמה כאלו. נראה שהדרך הזו, לצד האגם, פופולרית בקרב רוכבי אופני הרים.
למרות שאני עדיין מאבדת גובה, בפועל השביל מתגלגל למעלה ולמטה לצד האגם. אף פעם לא קשה. עד שלבסוף הגעתי לחלק התחתון של האגם וכמה דקות אחר כך, ב- 8:45, לכפר Crampiolo.
זה יום ראשון בשבוע ואני יודעת שהכפר, וגם Alpe Devero שאחריו, הם כפרים תיירותיים למדי. יצאתי מוקדם והלכתי די מהר אז קיוויתי להקדים את מטיילי היום. אבל כששוטטתי בכפר הקטן והיפה הגיעה מהדרך בצידו השני קבוצה עצומה של לפחות 30 מטיילים. במקום כל כך קטן, זה משמעותי.
התכנית שלי היתה לשבת כאן לקפה ואולי לבלות פה קצת, לחקור את הבתים העתיקים (במקור בתי חווה) שהיום משמשים בעיקר כבתי נופש או בתי הארחה/מסעדות וכו׳. אבל החלטתי שאני לא מתחברת להמולה והמשכתי ללכת אחרי ביקור קצר מאוד.
המשכתי בכביש (סלול חלקית) שיוצא מהצד הדרומי של קרמפיולו.
בערך ב- 9:20 כבר הגעתי ל- Alpe Devero. הכפר (נגיש עם כביש סלול) גדול יותר וגם הוא היה עמוס מאוד במטיילים. אבל כאן הם התפזרו בצורה די טובה.
המשימה הראשונה שלי היתה לגשת לחנות הקטנה שידעתי שיש בכפר. בתקווה שהיא פתוחה ביום ראשון ובתקווה שאמצא בה מצת לגזייה שלי (ואולי גם פירות וירקות טריים). החנות נמצאת בצד המרוחק של הכפר (מהכיוון ממנו הגעתי) ליד אתר הקמפינג. לשמחתי היא היתה פתוחה וגם מצוידת די מדהים יחסית לגודלה. יצאתי משם מצוידת ב- 2 מצתים, בננה, אפרסק, עגבנייה וגוש גבינת Toma מקומית. את הבננה והאפרסק אכלתי על שולחן הפיקניק ביציאה מהחנות. את היתר הכנסתי לתרמיל הגדול שלי.
אחר כך ניגשתי לבית קפה צדדי. ישבתי בחצר תחת שמשייה בהנאה רבה, שתיתי אספרסו ותה קר ונחתי. שלחתי גם הודעות הביתה (ביומיים הראשונים לא היתה קליטה, לפחות כשאני בדקתי).
אהבתי את Alpe Devero יותר מאשר את Crampiolo.
בערך ב- 10:30 אני יוצאת שוב לדרך.
היעד הראשון שאני מסמנת לעצמי בדרך: Alpe Buscagna.
החלק התחתון של העמק הגבוה בו זורם ה- Rio Buscagna נמצא רק כ- 2 ק״מ וכ- 320 מ׳ עליה ממרכז Alpe Devero. אבל השביל תלול!
ב- 11:15 אני מחסלת את האתגר הראשון ומוצאת את עצמי ליד הבקתה ב- Alpe Buscagna Inferior (גובה 1940 מ׳).
השביל משתנה כאן. הוא הופך מתון בהרבה ומוביל אותי בכיוון דרום מערב לאורך הנהר היפיפה בעמק הגבוה עד ל- Alpe Buscagna Superior (בגובה 1970 מ׳) - מרחק של כ- 1.5 ק״מ.
המקטע קליל, פסטורלי ומהמם! כולו משרה רוגע. מכיוון שזה סופ״ש ומזג האוויר כל כך מושלם יש הרבה מטיילים. רבים מהם שוחים או טובלים בנחל או נחים או עושים פיקניק לצידו. אחרים מטפסים בשביל זה או אחר. גם ריבוי המטיילים לא מפר לי את השלווה.
הוקסמתי!
אחרי בקתות האבן שבקצה העמק השביל שוב משתנה בדרך למעבר ההרים: Scatta d'Orogna (כ- 3.5 ק״מ ו- 480 מ׳ עלייה).
השיפוע מתחדד למקטע ראשון שמטפס על מדרון מיוער בדלילות אל מעל העמק הפסטורלי.
אחר כך מגיע שוב מקטע מתון יותר לצד נחל, כבר מעל קו העצים. אני עושה שם הפסקה ארוכה על סלע גדול, אוכלת את העגבנייה והגבינה שקניתי ב- Alpe Devero, ארוחת צהריים נהדרת.
ולסיום מגיע מקטע תלול וסלעי לפס עצמו.
ב- 1:45 אני למעלה ב- Scatta d'Orogna בגובה 2461 מ׳.
הרוח למעלה חזקה (את הכובע אני מחזיקה ביד כבר מהמקטע האחרון של העלייה) והנוף משגע לכל הכיוונים עם עמקים חדשים ופסגות מעניינות שעוד לא ראיתי. אפשר לטפס משם לעוד פסגה קטנה (לא ניסיתי). בסה״כ זה לא מעבר הרים קשה, גם לא בקטע הסלעי האחרון.
המקטע הבא... מעניין!
יש עוד מעבר הרים שמפריד ביני לבין Alpe Veglia. המעבר נקרא Passo di Valtendra. בגובה 2431 מ׳ הוא נמוך מעט מהפס הקודם.
הדרך מתנהלת כך: ירידה קטנה ל- Lago d'Orogna הקטנטן (בגובה 2359 מ׳), ומעט אחריו ישנו פיצול. אפשר להגיע למעבר Valtendra ע״י הליכה על שביל שמלפף את ההר הצוקי שמימין (Pizzo Moro) או להמשיך בירידה תלולה עוד כ- 130 מ׳ גובה ולטפס משם לפס בערוץ של נחל.
הפרופיל של האופציה הראשונה קל יותר מבחינת הפרשי גבהים. הוא כמעט לא מאבד גובה ומטפס רק כ- 147 מ׳ והוא גם קצר - רק קצת יותר מקילומטר לעומת 1.5 ק״מ עם ירידה של כ- 130 מ׳ ועלייה בת כ- 247 מ׳ של האופציה השנייה.
אבל (!) השביל הראשון מסומן כשביל קשה טכנית כולל מקטע קצר שבו שרשראות ברזל מעוגנות בסלע בהן צריך להעזר. והשביל השני הוא פשוט בהרבה (מבחינת תוואי).
אני עושה הפסקה קצרה ליד האגמון ואז מתקדמת לנקודת הפיצול שם אני בוחרת באופציה הראשונה, אולי בזחיחות מסוימת.
את המקטע הקצר עם השלשלאות אני עוברת די בקלות. כן, זה מקטע חשוף מאוד. הסלע אליו מעוגנות השלשלאות בולט אל המדרון ולא מותיר מקום לשביל. צריך לאחוז בשלשלאות ולמצוא מקום לרגל על הסלע. כל זה עם תרמיל גדול. והמדרון כלפי מטה - תלול מאוד. אבל זה מקטע באורך כ- 5 מטרים, הגוף של הסלע מגורגר ומחורץ והאחיזה של הנעל בזיזים ובחריצים טובה. עד כאן אהבתי!
דווקא ההמשך קשה לדעתי יותר. המדרון ממשיך להיות תלול והשביל צר, לעיתים אפילו צר מאוד-מאוד!. לפעמים אי אפשר לעמוד עם שתי הרגליים במקביל (כלומר: השביל לא ״רחב״ מספיק עבור שתי נעליים). משהו כמו קורה בהתעמלות מכשירים. כל זה עוד בסדר אבל לפעמים מקטע הוא גם צר וגם קצת מתפורר... וכמובן גם על סף המדרון. שהוא ת-ל-ו-ל מאוד כאמור.
אחרי שכל היום כמעט היו סביבי עוד אנשים - עכשיו אני לגמרי לבד. כשאני כבר ממש קרובה למעבר מגיחים אליו מהכיוון השני 2 מטיילים שלא מהססים הרבה לפני שהם בוחרים בשביל הנמוך... ואלו שני האנשים היחידים שראיתי במקטע (מאז שעזבתי את Scatta d'Orogna ולפחות עוד שעה לתוך הירידה ממעבר Valtendra).
בכל אופן הלכתי לאט (לאט לאט לאט) ובזהירות (זהירות זהירות זהירות) וב- 2:50 עמדתי בריאה ושלמה בראש Passo di Valtendra.
זה היה מתיש מנטאלית הרבה יותר מאשר פיזית ואני לא זכיתי אפילו לשבת לנוח ולהנות מהנופים למעלה כי הרוח היתה מאוד חזקה.
(מיותר ציין כי השביל לא מתאים בכלל למי שלא מרגיש מאוד בטוח בשבילים צרים וחשופים על סף מדרון. זה היה המקטע היחיד לאורך כל המסלול שהרגיש לי גבולי מבחינת בטיחות. אם אפשר לתכנן אחרת אז פחות כדאי לעשות אותו בחלק השני של היום כשכבר עייפים, כמו שאני כבר הייתי, ובוודאי שלא כדאי כאשר רטוב!; יהיה נחמד אם יוסיפו מתישהו עוד 3-4 נקודות עגינה קצרות לאורך השביל הזה כי דווקא עם הקטע המאובטח בשלשלאות ממש לא היתה לי בעיה).
אחרי שצלחתי את מעבר ההרים השני להיום אני מתחילה בירידה בלי לסמן לי מטרה ברורה.
החלק הראשון של הירידה היה לסרוגין חלק, על שביל נוח, ולסרוגין סלעי מאוד. השיפוע במקטע הראשון הזה היה בסה״כ ממש נוח. הרבה כיסי שלג עדיין שכבו על הקרקע לצד השביל וכל המראה היה פראי ונהדר.
אחר כך הגיע מקטע תלול עד מאוד, אף כי השביל זיגזג והיה לרוב טוב.
המקטע התלול הוביל לאחו יפיפה (זה שרואים בתמונה הראשית של הפוסט). שני ערוצי נחלים מתאחדים פה לנחל ״ראשי״ אחד. ומתחילים להופיע עצים (שלא ראיתי מאז Alpe Buscagna).
בקצה הרחוק של האחו, שנייה לפני שנבלעים עם השביל לתוך היער, יש ברז מים זורמים עם שוקת מעץ. הנהר זורם כאן בעוצמה בנקיק מרשים שעובר נמוך מהשביל. אין גישה לנהר אבל זו נקודה נפלאה להקים בה אוהל - מעל הערוץ, עם גישה אל המים מהברז. הנוף מטורף - יער מכיוון אחד, הערוץ האימתני למטה ובכיוונים האחרים אחו ירוק שבעורף שלו רכסי הרים.
לרגע חשתי פיתוי לעצור, בשל המיקום המושלם, אבל היה לי עדיין מוקדם.
השביל נכנס ליער ושוב השיפוע איתגר לסרוגין. אבל השביל טוב. היער לא צפוף מידי והוא רענן ונעים ונפתח לעיתים קרובות לנופים נפלאים.
כעבור כחצי שעה, ב- 4:15, חלפתי על פני ברז מים נוסף עם שוקת עץ דומה, הפעם ליד מבני אבן של חווה פעילה. גם כאן אפשר לעצור ולהקים אוהל בין העצים, אף כי כאן אין ממש נוף. בנוסף לברז המים ישנה גישה נוחה לנחל. אבל אני מרגישה עדיין חזקה ומעדיפה להמשיך ללכת. אחרי שאני בודקת את האופציות אני מחליטה להמשיך עוד 2 ק״מ, בירידה ביער, עד ל- Alpe Veglia.
ב- Alpe Veglia יש שם כמה אופציות לינה, כולל בקתה שנמצאת בחלק העליון של הכפר (יותר צבר בתים). אני מחליטה לבדוק אם יש מקום בבקתה ואם אין - למצוא שם פינה לאוהל או לבדוק את ה- albergo (אני חושבת שיש 2).
בשעה 5 בערך הגעתי ל- Rifugio Citta di Arona. הבקתה הזו יושבת בקצה היער בנוף המהמם של Alpe Veglia הרחב שמתחת וכל ההרים שמסביב.
בחצי השעה האחרונה בערך כבר הרגשתי עייפה ושמחתי ממש שהיה להם מקום בשבילי ואני לא צריכה להמשיך להסתובב ולחפש לי פינה לאוהל או מקום לינה אחר.
הבקתה שייכת לאיגוד האלפיני האיטלקי והיא פשוטה אך מאוד לבבית! (מבחינתי זה הכי חשוב). האישה המבוגרת שקיבלה את פני וניהלה שם את כל האופרציה, דיברה מעט מאוד אנגלית. אבל היא התאמצה שאבין הכל ושיהיה לי נעים ונוח והייתה ממש מקסימה. קיבלתי חדר דורם ל- 6 (2 מיטות, בעלות 3 קומות כל אחת) שהייתי בו האורחת היחידה (החדר יהיה צפוף בתפוסה מלאה אבל בשבילי לבד זה היה ארמון). יש מקלחת חמה סבירה (עם token) והשרותים הם אמנם בול-פגיעה אבל יחסית נקיים. כיבסתי את כל הבגדים והתמסרתי למנוחה והיה לי מפנק מאוד, אחרי 2 לילות באוהל.
סיכום יומי.
התחלה: Alpe Forno Inferior.
סיום: Alpe Veglia.
לינה: Rifugio Citta di Arona. פשוט אך לבבי.
מרחק: 22.5ק״מ.
עלייה מצטברת: 1020מ׳.
ירידה מצטברת: 1480מ׳.
גובה מירבי: 2461מ׳.
גובה מינימלי: 1635מ׳.
יום הליכה ברמה מאוד גבוהה מכל הבחינות. מאתגר ומעניין מאוד. מכיל כל כך הרבה אלמנטים שהוא מרגיש כמו יומיים.
מאוד אהבתי את Alpe Devero.
העמק הגבוה של ה- Rio Buscagna הוא פנינה גם עבור מטיילי יום. אפשר לבלות רק שם לא מעט זמן, הנחל מזמין לרחצה ורביצה.
הנופים מעולים שבמעולים מעל גובה היער וטובים מאוד גם ביערות.
הניווט היה קל והשבילים, פרט לואריאנט הגבוה למעבר Valtendra!, בסה״כ טובים עד טובים מאוד.
שוב זכיתי למזג אוויר מושלם וזה יום שהסב לי המון סיפוק.
