ביום השני שלי על ה- GTA התעוררתי באוהל, בנקודת הקמפינג המבודדת והמושלמת שלי ב- Alpe Nefelgiu.
הצלחתי לישון בלילה לא רע, אע״פ שהתעוררתי שוב ושוב, תמיד הצלחתי להרדם בחזרה. אגב, ב- 9 בערב עוד היה לגמרי אור. חבשתי את כובע הפליס שלי, כשהוא מכסה את העיניים - וכך הצלחתי להרדם.
בבוקר דפנות האוהל היו רטובות בחוץ ומבפנים, אע״פ שלא ירד גשם. החלטתי לא למהר ולאפשר לאוהל להתייבש. פתחתי את שתי הדלתות, והלכתי לבקתה להכין לי ארוחת בוקר.
למרות שישנתי לא רע, וחווית האוהל שלי בכלל היתה ממש טובה - כשניסיתי לאכול הרגשתי מין בחילה. בקושי דחפתי את דייסת הבוקר לפה. ידעתי שאצטרך את האנרגיה הזו בהמשך היום.
בערך ב- 7:50 כבר קיפלתי את האוהל (למרות שהיה עדיין קצת רטוב מבחוץ) ויצאת לדרך.
המקטע הראשון שלי להיום הוא בעלייה - למעבר ההרים Nefelgiu. כ- 2.8 ק״מ ו- 540 מ׳ עלייה מכאן.
התחלתי לצעוד עם השביל כשאני משאירה את Alpe Nefelgiu מאחור. המקטע הראשון, אחרי שהשארתי את בקתת האבן מאחור, היה עדיין מתון. היו שם חלקות שנראו ממש מתאימות לאוהל, ליד הנחל.
אבל השביל התחדד מהר ואני התחלתי להתקשות. הרגשתי חלשה וסבלתי מבחילה שהקשתה על ההתקדמות שלי. כמה פעמים חשבתי שאני הולכת לאבד את הדייסה שהתעקשתי לאכול בבוקר...
צעדתי ממש לאט ונחתי הרבה.
אחרי קרוב לשעתיים של הליכה הגעתי לקטע העלייה האחרון. הוא חד ומלא בבולדרים ומצריך מאמץ וגם ריכוז. החלטתי להתיישב על סלע גדול ולנוח. ישבתי עם הפנים אל תחתית המדרון וצפיתי לאחור. הרחק, הרחק למטה הופיע במהלך העלייה אגם Morasco שממנו עליתי לכאן אתמול. העמק דרכו טיפסתי מהבוקר, ניצנץ עכשיו באור השמש כשהוא ירוק ורענן כל כך. המראה היה נפלא. שתיתי הרבה (הוספתי למים טבליות אלקטרוליטים) ואחרי שהתאוששתי מעט אפילו הצלחתי לאכול חטיף חלווה.
אחרי המנוחה טיפסתי את המקטע האחרון ל- Passo di Nefelgiu בגובה 2583מ׳.
לקח לי כשעתיים ועשרים להגיע לפס, וזה ה-מ-ו-ן. אבל אני התחלתי להרגיש מעט טוב יותר וזה אפשר לי להינות יותר מהמקטע הבא.
אי אפשר שלא להתפעל מהמראה מצידו השני של המעבר: Lago Vaninno, בכחול זרחני מהפנט - הופיע הרחק למטה, רק כמה צעדים אחרי מעבר ההרים. ובעורף שלו - רכס חדש ומרשים של הרים גבוהים בעלי פסגות מחודדות מלאי כיסי שלג לבנים. אל הרכס הזה אבלע בהמשך היום...
קצת למטה בהמשך השביל הופיע מימין גם אגם Sruer הקטן יותר. זה אגם פראי שיושב מעל אגם Vannino ב״כערה״/קרקס-קטן משל עצמו. השביל לא מגיע אליו ורואים אותו רק מנקודות מסויימות של מקטע הירידה.
כל המראה - מטורף !
הירידה ל- Lago Vannino תלולה ולעיתים גם חלקלקה והשביל מתפורר פה ושם. כך שהיו למקטע הבא (1.7 ק״מ ו-400 מ׳ ירידה - מהפס אל הבקתה) את האתגרים שלו - אבל הפעם הסתדרתי לא רע.
ב- 11 הגעתי אל האגם ופניתי אל הבקתה - Rifugio Eugenio Margaroli - שיושבת בפינה הצפון-מזרחית של האגם, ליד הסכר.
ידעתי שצפויה לי שוב עלייה לא קלה במקטע הבא והחלטתי לנוח כאן עד שארגיש שאני באמת מוכנה לצאת לדרך. אפילו סימנתי לעצמי איזור, לקראת סוף הירידה, שבו אוכל לחנות באוהל, אם אמשיך להרגיש לא טוב ואחליט להישאר כאן היום (ולא תהיה מיטה פנויה בבקתה). זה לא מקום כל כך נורא ״להתקע״ בו 😉
את השעה הבאה, עד שפותחים את המטבח של בקתת מרגרולי, ביליתי במנוחה במרפסת של הבקתה.
ב- 12 נכנסתי והתיישבתי במסעדה. הזמנתי ״Polenta ai cinque formaggi״ (שהגיעה עם לא מעט לחם) וגם תה קר. ישבתי וכתבתי ביומן, קראתי בספר הדיגיטלי על המשך היום ואכלתי לאיטי והמשכתי לנוח (וגם טענתי את הסלולרי, אחרי שביקשתי רשות כמובן).
צוות הבקתה לא דיבר אנגלית כלל אבל היה נעים ונחמד מאוד.
מכיוון שיום ראשון היום ומזג האוויר משובח - בדרך העפר שהגיעה אל הבקתה מלמטה, מכיוון מזרח (אני הגעתי מצפון), צעדו או רכבו על אופניים לא מעט מטיילים. רבים מהם עצרו בבקתה, אם כי הרוב ישבו בחוץ בשמש. אבל ריבוי המטיילים לא יצר תחושה של עומס אלא של חופש ושמחה. האווירה היתה מצויינת והשרתה עלי הרבה שלווה.
מכיוון שלא הצלחתי לסיים 2 מתוך 5 פרוסות (יותר ״גושי״) הגבינה, ביקשתי (בעזרת גוגל טרנסלייט - לא היתה תקשורת ולא היה שם wifi אבל אני הורדתי מבעוד מועד את השפה האיטלקית, וזה עזר לי פה ושם לאורך הטרק) שיארזו לי אותן לדרך. למזלי (ועל כך בהמשך...) ארזו לי גם 4 פרוסות לחם (מבלי שביקשתי).
קינחתי בכוס אספרסו.
בשעה 13 בערך הרגשתי מוכנה לצאת לדרך!
סימנתי את Alpe Curzalma (בפינה הדרום-מערבית של האגם) כיעד הבא. קצת פחות מ- 2 ק״מ וכ- 100 מ׳ עלייה מ- Rifugio Margaroli, לא שאפתני ע״פ אף קנה מידה.
חזרתי משהו כמו 100 מטרים לאחור ופניתי עם השביל לצידו המערבי של האגם. שביל מרפסת קליל הוביל אותי לאורך המים, מעט מעליהם, בשיפוע לא מורגש.
אחרי כחצי שעה השביל מתרחק מערבה מהמים ומטפס עכשיו בשיפוע חד יותר, אבל עדיין סביר לגמרי. ב- 1:40, אני כבר ביעד.
גם כאן יש כמה בקתות רועים ישנות מאבן. השביל לא מגיע עד אליהן אבל אפשר לסור לבקר אם רוצים.
Alpe Curzalma הואאחו אלפיני קטן ומשגע ! זורם/זוחל ומתפתל בו נחל נמוך בעל צבע תכול-אפור מוזר. סביב הנחל עשב ירוק אופייני והמון פרחים בעלי ראש-סבא לבן. את כל המראה השליו והנהדר הזה תוחמים צוקים מנוקדי לבן. זה מקום נפלא לחנייה של לילה, אבל אני הרגשתי מאוששת לגמרי והשעה היתה עדיין מאוד מוקדמת. החלטתי להמשיך בדרך.
היעד הבא: Scatta Minoia. זהו מעבר הרים מעט מאתגר (גובה: 2600מ׳) שלידו (ברומו) ישנו Bivacco (מכסה חרום) בשם Bivacco Ettore Conti שהוא די מפורסם על השביל בשל המראה המיוחד שלו והמיקום שחולש מגבוה מבין הסלעים על Parco Naturale dell'Alpe Veglia e dell'Alpe Devero (מצידו השני: מערבי/דרום-מערבי, של הרכס).
רק כ- 2 ק״מ וכ- 340 מ׳ עלייה יביאו אותי לשם, אבל מדובר בתוואי סלעי מאוד, מלא בבולדרים.
התחלתי לצעוד לאט ובסבלנות בשביל שעוזב את Alpe Curzalma, עדיין קליל בהתחלה. Lago Vaninno המשגע שהיה מוסתר על ידי פסגה קטנה במקטע האחרון הופיע שוב למטה ומשך את רוב תשומת הלב שלי. אבל ידעתי שאני צריכה לחצות את הרכס המאיים היכנשהו והייתי מאוד סקרנית לגלות איפה בדיוק ואיך. בגלל התוואי הסלעי לא רואים שום שביל מרחוק, והוא נעלם פה ושם גם שמטפסים בין הסלעים. אבל crains קטנים וסימוני צבע (אדום-לבן-אדום, כמו רוב השבילים באלפים) מראים לי את הדרך. מכיוון שסופ״ש עכשיו, יש עוד מטיילים מסביב. לא הרבה אבל ״טיפטוף״ נעים.
בשלב מסויים, כשכבר צברתי די גובה - הבחנתי במעבר Nefelgiu הרחק מאחור. בהינתן הפרשי הגבהים, זה די מרשים להשקיף ממרחק של כמה שעות קדימה על השביל שעברתי מוקדם יותר היום. אפילו מעורר מעט גאווה (מהסוג הטוב, בוודאי לאור הקושי שחוויתי בבוקר, אין טיפה שלי יהירות, רק סיפוק עצום).
בקטע הממש האחרון אל רום הרכס, החלפתי הובלה שוב ושוב עם צמד איטלקים נחמדים (באיזור גיל 30-35, הוא אולי קצת יותר). הבחור סחב את התרמיל הגדול שלו (גם הם לנים באוהל) ואת התרמיל האדום, הקטן יותר שלה - שהיה מחובר לתרמיל שלו מאחור והיא הלכה רק עם מקלות 😲 גבר-גבר!
קצת אחרי 3 חלפתי על פני השלט שמציין את ה- pass ומעט אחר כך הגעתי ל- Bivacco Ettore Conti.
היו לפחות עוד 10 מטיילים סביב בקתת האבן הצבועה בפסים אדום-לבן אלכסוניים. הפעם לא ויתרתי על הצצה פנימה: הבקתה בנויה מ- 2 חדרים קטנים. חדר הכניסה הוא ״מטבח״ ובו שולחן עץ עם ספסלים ודלפק להכנת אוכל. והחדר השני ריק (לשינה עם מזרונים על הריצפה). הבקתה לא יכולה להכיל בנוחות יותר מ- 6 מזרונים בחדר השינה (גג) אבל במכסות שכאלו נהוג לישון גם במטבח כשצריך.
הבקתה משקיפה לנוף נהדר של העמק שמתחתיה עם כמה אגמונים נמוכים שמפוזרים שם באחו. ומרחוק - עוד ועוד רכסים.
לא עצרתי שם יותר מ- 5 או 7 דקות, בשל ההמולה היחסית והעדר פינה בצל - פניתי די מיד למקטע ההליכה הבא: תחילה בירידה תלולה וסלעית מהרכס.
השעה כבר 15:15 בערך. הפעם לא סימנתי לעצמי יעד - בשעה / שעה וחצי הקרובות אאתר לעצמי פינה נוחה לחנייה, ליד מקור מים כמובן, ואעצור שם. בחינת תוואי השביל בהמשך מרמז על אפשרויות רבות מאוד ללינת שטח, כך שלא הייתי מודאגת כלל.
הקטע הראשון של הירידה - תלול ומלא סלעים גדולים והצריך הרבה (!) תשומת לב וסבלנות (כולל שימוש בידיים פה ושם, כפי שקרה גם במקטע העלייה). די דומה לצד השני של המעבר, למען האמת. אבל קצר בהרבה.
אחרי שסיימתי את המקטע התלול התיישבתי לנוח על סלע גדול שהשקיף על המקטע הבא: אחו קטן ועדיין די מסולע אותו חוצים יובלי מים קטנים שפה ושם נאספים לאגמוני מים קטנטנים... ועל הקרקע, בין מקווי המים - מרבדים של פרחים עגולים לבנים דמויי כדורי צמר-גפן. זה מראה שאי אפשר לדמיין אם לא רואים אותו.
ישבתי שם והתבוננתי סביבי בהשתאות לפחות 15 דקות כשאני שותה ומכרסמת GORP. ואז המשכתי בדרך שהיתה משם די קלילה (בירידה מתונה מאוד לרוב).
חלפתי על פני לא מעט נקודות אפשריות להקמת אוהל עד שהגעתי לחלק התחתון המרוחק (מערבי) של Alpe Forno Inferior ( בגובה של כ- 2220 מ׳). מדובר ברמה גבוהה, שהיא כולה חרוצה יובלי מים שפה ושם ניקווים לאגמונים קטנים. השטח אמנם מעט גבעתי, אך אלו גבעות קטנטנות וביניהן יש הרבה משטחים טובים לאוהל. בצד הצפוני של Alpe Forno Inferior זורם נחל קצת יותר משמעותי שבערוץ הרחב והנגיש שלו יש גם הרבה מקומות נוחים מאוד לאוהל.
כאן הייתי צריכה לקבל החלטה: השעה היתה אמנם רק 16:15 בערך, והיה לי כח לעוד שעה של הליכה, אבל במקטע הבא לא הייתי בטוחה שבכלל אפשר/קל לחנות. בנוסף, בקרוב אני נכנסת לאיזור שהוא פארק שיש בו איסור חנייה באוהל (שאת פרטיו/גבולותיו אינני מכירה). הכפר הבא מרוחק כ- 6 או 7 ק״מ מכאן... ההחלטה מתבקשת: לעצור.
שוב סרקתי את השטח במשך דקות ארוכות (ה- Alpe עצום בגודלו. התרכזתי רק בפינה המערבית אליה הגעתי וממנה ממשיך השביל שלי מחר) עד שמצאתי את הפינה המושלמת שלי.
הפעם מיהרתי להתרחץ בנחל, בפינה יחסית מוסתרת מהשביל הראשי שחוצה את ה- Alpe (גם כאן יש כמה מבני אבן ישנים), כשעוד היה חם ויכולתי להתייבש בכיף בשמש. רק המרמות׳ התורן צפה בי בעניין כשהתארגנתי.
כשהתיישבתי להכין לעצמי את ארוחת הערב, כבר נקייה ועטופה בבגדי המחנה הנקיים שלי, גיליתי שהמצת שלי מסרב לעבוד. הגפרורים שהיו איתי כגיבוי לא נדלקים בגובה הזה. ידעתי שעוד אנשים חונים כאן באוהלים אבל מהפינה שלי לא ראיתי אף אוהל ולא היה לי ממש חשק להתחיל להסתובב ולחפש מצת להשאלה... נהנתי מהלבד שלי ולא הייתי במוד חברתי. אני לא מבשלת כשאני מטיילת עם אוהל וציוד מלא אבל האוכל שלי הוא מסוג freeze dried בעיקר (פלוס תוספות), כך שאני זקוקה למים רותחים.
לארוחת הערב אכלתי 2 סנדוויצ׳ים עם פרוסות נדיבות של גבינה קשה שארזו לי בבקתת מרגרולי 😋 (למזלי) ביחד עם תערובת של אגוזי מלך וחמוציות. זה השביעה אותי והיה טעים ומצויין.
סיכום יומי.
התחלה: Alpe Nefelgiu.
סיום: הפינה המערבית של Alpe Forno Inferior.
לינה: באוהל, wild camping. המון אפשרויות. איזור מעולה לאוהל.
מרחק: כ- 11ק״מ.
עלייה מצטברת: כ- 1000מ׳.
ירידה מצטברת: כ- 800מ׳.
גובה מירבי: 2600מ׳.
גובה מינימלי: 2045מ׳.
עוד יום מטורף מבחינת נופים עם הרבה מאוד מים ופריחה נהדרת.
Alpe Curzalma לא מושך בכלל תשומת לב בשלב התכנון. הוא קטן ומתגמד אל מול השיא של היום - אגם ואנינו הסמוך. אבל זו נקודת קסם שממש הפתיעה אותי בחן העדין, המרגש שלה.
מעברי ההרים מאתגרים יותר מאשר אתמול (סלעיים יותר, במיוחד Scatta Minoia) - אבל זה עדיין מסלול סביר לחלוטין ליום הליכה (אני חוויתי קושי רב בבוקר, מפני שלא הרגשתי טוב; ביום רגיל זה לא מסלול שהיה מאתגר אותי כל כך. בחלק השני של היום לא מאוד התקשתי). הניווט קל. יש שילוט כשצריך.
בע״ח: מרמות׳. עופות דורסים שחגו סביב אגם Vaninno בצד הדרומי (זה היה ממש מגניב כי ראיתי אותם בעצם מלמעלה!).
אני קצת גאה בעצמי על יום ההליכה הזה. אליפות!
