יום 9 - 20/10/2026 - מקיטו לסנטה קרוז, דרך המון תורים
ארבע וחצי בבוקר. קמים. בחמש מגיעה המונית, והיום אנחנו עוזבים את קיטו בדרך לסנטה קרוז שבגלאפגוס. אחרי הרי הגעש והגובה, הגיע תור הים. אבל לפני האיגואנות ואריות הים יש כמה תורים שצריך לעבור. למרות כל המחקר שעשינו מראש, לא היה לנו לגמרי ברור מה עושים, מתי ואיפה. אז הנה מדריך קצר על בסיס הדרך שאנחנו עברנו, למען הדורות והנוסעים הבאים.
טיפ: לטיסה הזאת כדאי להגיע לפחות שלוש שעות מראש. זו אמנם טיסת פנים, אבל מבחינת ההתארגנות היא מרגישה בינלאומית. ואפילו קצת יותר.
1. העסק מתחיל כמה ימים לפני הטיסה, במילוי אונליין של שני טפסים שונים של ממשלת אקוודור - כרטיס TCT, והצהרת ביוסייפטי. את שני הטפסים תצטרכו בשדה ואם לא מילאתם מראש תבזבזו זמן יקר.
2. הטיסה לגלאפגוס, גם מתוך אקוודור, היא כמו טיסה בינלאומית, ואפילו יותר, בגלל כל הדרישות שלהם. תגיעו לשדה לפחות 3 שעות לפני הטיסה.
3. מיד בכניסה לטרמינל של הטיסות המקומיות (Nacional) תראו משמאלכם תור. זה התור לכרטיס TCT ואתם חייבים לעמוד בו גם אם הצלחתם לשלם עבור הכרטיס אונליין. כאן תשלמו 20$ לאדם (אם לא שילמתם עדיין) ותקבלו במייל (חשוב שתהיה לכם גישה למייל שלכם) את הכרטיס הרשמי אותו יבקשו מכם להציג כמה וכמה פעמים.
4. מכאן לתור שמימין לכניסה, התור לבדיקת ביוסייפטי. אם באתם עם ההצהרה חתומה (ראו סעיף 1) זה לוקח כמה דקות. פשוט מראים את ההצהרה (לא צריך להדפיס, אפשר להציג בטלפון) ומעבירים את התיקים שיקוף שאחריו נועלים לכם אותם עם פלומבה שאותה אסור להוריד.
5. מכאן לצ׳ק אין של חברת התעופה שלכם וזהו. אתם מוכנים. כמעט.
6. בנחיתה באיים תתבקשו להציג את המסמכים של סעיף 1. לשלם 200$ (במזומן בלבד!!!) לאדם, דמי כניסה לאיים, ולעבור בדיקת ביוסייפטי של תיקי היד שלכם.
7. אם נחתתם בסן קריסטובל, נותר לכם רק לאסוף את המזוודות ולמצוא תחבורה העירה. אם, כמונו, נחתתם בבלטרה (האי הצמוד לסנטה קרוז) יש לכם עוד כמה שלבים:
א. אחרי איסוף המזוודות לכו לכיוון האוטובוסים (מימין ליציאה), קנו כרטיס נסיעה (5$) ועלו לאוטובוס הזמין שייקח אתכם לתעלת איטבאקה המפרידה בין בלטרה לסנטה קרוז. את המטען ייקחו מכם בעליה לאוטובוס. רק לכו בזהירות לא לדרוך על האיגואנות.
ב. מהאוטובוס אתם עוברים למעבורת (המזוודות יעברו איתכם) שתעביר אתכם את התעלה (1.5$).
ג. מכאן אתם יכולים לקחת מונית (30$), או אוטובוס ציבורי (3$) לפוארטו איורה. אנחנו הלכנו על מונית 😎.
פשוט, לא?
אז אחרי שעקבנו אחרי ההוראות של עצמנו, הגענו ל־Posada Del Mar, מלון חמוד בפוארטו איורה שצופה על המפרץ. קרלוס מקבל את פנינו. הוא פקיד הקבלה, המלצר, הבל בוי, וכנראה גם עוד כמה דברים שטרם גילינו. ״אני כאן מחמש וחצי בבוקר עד שבע בערב, כל יום״, הוא מספר ולוקח אותנו לחדר בקומה השלישית, עם נוף לעיר.
אנחנו עייפים, אז את אחר הצהריים אנחנו מבלים בטיילת של פוארטו איורה. מחפשים אריות ים, נזהרים לא לדרוך על איגואנות, מתפעלים מסרטני סאלי האדומים ומתמוגגים. בשביל זה הרי באנו.
אחרי מסע בירורים קצר בשלוש חברות שמשווקות הפלגות, בחרנו בהפלגה לאי סיימור הצפוני עם Get Galapagos. שילמנו 245$ לאדם במקום 400$ שביקשו מאיתנו בכל אתרי שיווק ההפלגות שבדקנו. טיפ: מהניסיון שלנו, אם אתם לא בשיא העונה, שווה להגיע, לעשות השוואת מחירים ולהזמין הפלגות במקום. בואו עם מזומנים, כי במקרה שלנו הייתה הנחה של כ־7% על תשלום במזומן.
ארוחת ערב מוקדמת ב־1835, מסעדה חביבה מול הים: טונה צרובה קלות וסקאלופ פלאמבה. היה מעולה. המחירים כאן כמעט כמו בתל אביב.
בתשע בערב אנחנו נופלים שדודים. עייפים, מרוצים, וכבר מבינים למה באנו.
לילה טוב מגלאפגוס. אריות הים מוזמנים להמשיך בלעדינו🐬
יום 10 - 21/10/2026 - בין הסדקים, הצבים והסנדלים האבודים
היום אנחנו הולכים ל־Las Grietas, אחד הסודות הגלויים של פוארטו איורה. מתחילים בסירת טקסי מהרציפים שמול המלון, בהפלגה של כמה דקות שמביאה אותנו לתחילת המסלול ליד מלון אנגרמייר (1$). ממשיכים עוד קצת עם השביל המשולט היטב דרך חוף הגרמנים, עד שמגיעים לתחנה של הפארק שבה משלמים 10$ לאדם כדי להצטרף לקבוצה מודרכת ל־Grietas, שם שפירושו סדקים באדמה. זה בעצם קניון סלעי יפהפה עם לגונה כחולה־ירוקה בתוכו. כאן אפשר לשחות עם דגי ענק שנראים קצת כמו התוכים בסיני. ברור ששחינו.
בדרך חזרה הסתכלנו קצת על המלחות שנמצאות מסביב ועל עצי המנגרובים שגדלים בהן. צמח מרשים, המנגרוב. הוא פיתח מנגנונים שונים כדי להתמודד עם המלח. גנדי המדריך, כן, גנדי, מספר לנו שהמקומיים מפיקים כאן מלח כשהמלחות מתייבשות בשיא העונה היבשה בדצמבר.
בחוף הגרמנים, ששמו מזכיר את המתיישבים הגרמנים שהגיעו לאזור, עצרנו לשנירקול קצר. למה הסבים שלי בחרו את ישראל? רק הם יודעים. במים עקבנו אחרי קבוצת חתולי ים קטנים, לפני שחזרנו בסירת טקסי למלון למקלחת ומנוחה קלה.
היה בוקר נפלא!!!
אחרי המנוחה יצאנו לחפש לחגית סנדלי הליכה, כי שלה נגמרו סופית. מסתבר שזה לא פשוט. עברנו שלוש חנויות ועדיין לא מצאנו. אם נמצא, נעדכן. בלי סנדלים החלטנו לנסוע לביקור ב־תחנת המחקר ע״ש צ׳ארלס דארווין. התחנה נמצאת בפאתי העיר, נסיעה קצרה במונית (2$). הקאץ׳ הוא שהמונית מביאה אתכם לפאתי העיר, ומשם הולכים כק״מ עד התחנה. טיפ: בואו בשעות הפחות חמות. הכניסה עולה 10$ לאדם ויש הנחת גמלאים של 50%. נצא מכאן עשירים עם כל החיסכון הזה 😎.
הביקור שלנו הוא בעצם לא בתחנת המחקר עצמה, אלא במרכז הרבייה של צבי גלאפגוס, ״פאוסטו יֶרֶנָה״, שמנוהל בידי הפארק הלאומי. תחנת דארווין משמשת בסיס למחקר ולשימור של הטבע הייחודי באיים, ומספקת ידע מדעי המסייע לניהול הפארק. במרכז הרבייה מגדלים צבים ממינים מאוימים, מהבקיעה ועד לשלב שבו אפשר להשיב את הצעירים לבית הגידול הטבעי שלהם. מאחורי המכלאות יש סיפור גדול של ניסיון לשקם אוכלוסיות שנפגעו ולהחזיר צבי ענק לנופי האיים.
הסתובבנו כמעט שעה עם מדריך די משועמם. טיפ: כגנטיקאי, הייתי חייב להיות כאן, אתם לא חייבים. יש הזדמנויות הרבה יותר טובות לפגוש צבי ענק בגלאפגוס. אבל אולי זה רק המדריך שלנו שדפק את הביקור.
חזרה למלון לעוד מקלחת, חם ולח בגלאפגוס 😅
אחר הצהריים המשכנו, בסיוע קרלוס, ההוא מהמלון, לחפש סנדלי הליכה, ולצערי אני חייב לדווח על כישלון מחפיר 😩 נסתדר בלי.
המשכנו לאורך הטיילת בין האיגואנות ואריות הים. על מזח המוניות ראינו אמא אריית ים מניקה אריון ים ממש קטן, נראה בן כמה ימים, ולפתע עוזבת אותו על המזח ומזנקת למים. הבחור קצת קיטר, אבל לאחר כמה קיטורים הוא פשוט נרדם. נקווה שאמא שלו תחזור.
סיימנו את היום עם קרפ צרפתי משובח, מלא פירות טרופיים, וקפה ממש טוב בבית קפה קטן ליד המלון. מחר נוריד את זה בצעדה לחוף טורטוגה.
לילה טוב מגלאפגוס. הסנדלים עדיין חסרים, אבל חוויות דווקא יש בשפע 🐬
יום 11 - 22/10/2026 - טורטוגה ביי, או למה לא ביקשת אורקה?
טיפות הגשם על גג המלון מעירות אותנו די מוקדם. אופס. דווקא היום, כשאנחנו מתכננים ללכת למפרץ טורטוגה.
למזלנו, עד שסיימנו את ארוחת הבוקר הגשם נגמר והשמש יצאה. אפשר לצאת לדרך. כמעט. קודם יש כמה דברים פחות זוהרים לטפל בהם.
מתחילים את הבוקר בסידורים - קודם כול כביסה, כי אני לפחות צורך כאן שלוש חולצות ביום. מצאנו מכבסה קטנה ליד המלון שמופעלת ע״י סבתא מקומית שמדברת, איך לא, ספרדית בלבד. לא נורא, בעזרת הספרדית העילגת שלי אנחנו מוסרים כביסה. המחיר 1$ לק״ג (טיפ: עד כה בכל מקום שבדקנו זה היה המחיר פחות או יותר, אז אל תתפתו לכביסה במלונות), וזה יהיה מוכן עוד היום. עכשיו לבית מרקחת (סוג של) לקנות קרם הגנה. טיפ: תביאו מהבית. קרם הגנה יקר כאן פחד.
זהו, אנחנו מוכנים. יוצאים לצעידה לכיוון מפרץ טורטוגה - Tortuga Bay - אחד החופים הלבנים שמסביב לפוארטו איורה. זאת צעידה של כק״מ אחד ממרכז העיר עד תחילת השביל, עוד 2.5 ק״מ עד חוף בראבה - Playa Brava - חוף לבן יפהפה, שהים בו סוער במיוחד ולכן הרחצה בו אסורה, ועוד ק״מ אחד לאורך החוף עד חוף מנסה - Playa Mansa - מפרץ שקט עם מים בגווני טורקיז שהוא מטרתנו להיום.
המסלול מוגדר בגוגל מאפס ״מישורי ברובו״. אנחנו מגדירים אותו ״נפאלי ישר״ - עולים ויורדים לאורך כל הדרך. חלק מהעליות קצת יותר מאתגרות, אבל בגובה פני הים זה צ׳יפס.
כמובן שיש משרד רישום בתחילת השביל, סדר צריך להיות, אבל לא חייבים דרכון, מספיק מספר דרכון. טיפ: מהניסיון שלנו, בהמון מקומות באקוודור יבקשו מכם דרכון, אבל צילום גם יספק אותם. לביקורים כאלה כדאי להחזיק צילום דרכון בטלפון, ואת הדרכון עצמו להשאיר בכספת במלון.
לפחות כאן לא צריך לשלם ואפשר ללכת לבד, ללא מדריך.
הדרך סלולה ונוחה, והיא ישרה כמו סרגל, מלבד העליות והירידות. בתחילת הדרך צועדים בחורש של עצים, קקטוסים ומנגרובים, ובהמשך צמחיית חולות נמוכה.
החורש מלא ציפורים שונות ומשונות. זיהינו את הפרושים, את הפליי קצ׳ר ואת המוקינג בירד, אבל זהו פחות או יותר.
אחרי 45 דקות משער הכניסה אנחנו בחוף בראבה. הוא באמת יפהפה. חוף לבן ארוך לאורך מפרץ רחב עם ים באמת גלי.
במבט מהחוף הגלים לא נראים לנו חריגים במיוחד, אבל הרחצה כאן אסורה ואנחנו ממשיכים הלאה. קצת לפני שמגיעים לחוף מנסה, אנחנו פוגשים פרלמנט של איגואנות ימיות. הן רובצות בערימה, מתייבשות ומתעטשות מלח אחרי שיצאו מהמים.
האיגואנה הימית היא המצאה מקומית של גלאפגוס - לטאה שיוצאת לים כדי לרעות אצות על הסלעים. הזנב השטוח שלה עוזר לה לשחות, ואחרי הארוחה במים הקרים היא חוזרת להתחמם בשמש. ומה עם ההתעטשויות? בלוטות מיוחדות מסלקות את עודפי המלח שספגה בזמן האכילה, והיא מתיזה אותם החוצה דרך הנחיריים. בקיצור, לא מצוננות. רק מתפילות.
חוף מנסה הוא באמת מדהים. מפרץ רחב מוקף צמחייה ירוקה, מים בגווני טורקיז ואיגואנות ששוחות מסביב. כיף עצום להיכנס למים אחרי 4.5 ק״מ מיוזעים. מאוד.
אחרי הרחצה המרעננת אנחנו יושבים להתייבש קצת על החוף וחגית אומרת: ״איגואנות זה יופי, אבל מה שבאמת היה מסדר לי את היום זה איזה אריה ים שיגיע בשחייה ויעלה לחוף״. לא גמרה לדבר ואריה ים צעיר מופיע מהים ועולה לחוף ממש מולנו. חגית מאושרת, סידר לה את היום. אני פחות. ״למה לא ביקשת אורקה?״ אני שואל 😂
את הדרך חזרה אנחנו עושים יחסית במהירות, אבל מקצה השביל לוקחים מונית למלון. טיפ: מוניות בפוארטו איורה הן טנדרים דאבל קבינה לבנים. כולן. מחיר הנסיעה בתוך העיר הוא 2$.
מקלחת ומנוחה קצרה סוגרים בוקר מעולה נוסף. אנחנו אוהבים את גלאפגוס 🦩🦀🐬
לארוחת צהריים קלה הבאנו כריך מהמעדנייה שליד המלון - Galapagos Deli - שאותו אכלנו בסלון של המלון שנמצא בקומה השלישית וצופה אל הנמל. כיף גדול לשבת מול הים, לאכול כריך טעים ולעקוב אחרי עשרות הפריגטות שמבצעות פעלולי תעופה מולנו.
אחרי הצהריים יצאנו לסיבוב סידורים נוסף, אבל מהר מאוד נמלטנו למלון מהגשם שהתחיל לרדת ברצינות. נקווה שהוא יסתיים לקראת מחר בבוקר: אנחנו מפליגים לסיימור צפון, אחד האיים העשירים בבעלי חיים.
לילה טוב מסנטה קרוז. מחזיקים אצבעות למזג האוויר 🤞
יום 12 - 23/10/2026 - סיימור צפון, או איך עפים עם בלון אדום?
גם הבוקר אנחנו מתעוררים לקול הגשם. והפעם אלה לא טיפות. זה מבול. בשמונה יש לנו הפלגה 😱
נקווה לטוב.
כנראה שהתפילות עזרו, כי ארבעים דקות באוטובוס לתעלת איטבאקה, שם עולים על ״אספניולה 1״, הסירה שלנו להיום, ומזג האוויר מתהפך לחלוטין. שמש חמימה ושמיים כחולים 👏🏻
אנחנו יורדים בסירת זודיאק אל סיימור צפון - North Seymour, והחגיגה מתחילה. מאות פריגטות מעופפות, דוגרות ומקננות כאן. לזכרים יש שק גרון עצום בצבע אדום בוהק, שאותו הם מנפחים בגאווה מול הנקבות. זה מדהים. גם לא לגמרי ברור איך הם מסוגלים לעוף, לא כל שכן לדוג, עם הבלון העצום הזה.
בגלאפגוס יש שני מיני פריגטות: Great Frigatebird (Fregata major) ו־Magnificent Frigatebird (Fregata magnificens). בשניהם הזכרים מצוידים בשק החיזור האדום. להבדיל ביניהם זה כבר שיעור לצפרים: אצל נקבת ה־Great הגרון בהיר, ואצל נקבת ה־Magnificent הראש והגרון כהים, מעל החזה הלבן. ומה לגבי הדיג? הפריגטות אינן צוללות בעקבות הדגים. הן חוטפות אותם מפני המים תוך כדי מעוף, ולפעמים רודפות אחרי עופות אחרים עד שאלה מוותרים על הארוחה. בקיצור, גם תצוגת חיזור וגם שוד אווירי.
ואז, מאחורי סיבוב בשביל, מחכה לנו ה־Blue-footed Booby הראשון שלנו. השם העברי, סולה כחולת־רגליים, מצלצל פחות טוב. הם יפהפיים, עם הרגליים הכחולות המגוחכות שלהם.
הרבייה כאן בעיצומה. למרות שמספר הבובים נראה קטן - עשרות בודדות - אנחנו זוכים לראות גוזל שזה עתה בקע, עדיין בקן ליד הביצה שבה אחיו או אחותו שטרם בקעו, ואמא בובי שומרת עליהם. מסביב יש הרבה קינים של סולות, ובאחד מהם אנחנו רואים גוזל בוגר יותר, עם פלומתו הלבנה.
חוץ מהם, וזה חוץ גדול מאוד, אנחנו עוצרים ליד איגואנות יבשתיות צהובות־כתומות, שמרוב שהן מכוערות, הן ממש יפות. אריות הים, למרות שיש המונים מהם, עדיין מצליחים להעלות בנו חיוך. הם מגוחכים שזה יפהפה. הזכר שוחה במים ומשמיע צעקות רמות, והנקבות עם הגורים מתחרדנות על הסלעים. חמודים!!!!!
לביקור שלנו באי הוקצבה שעה וחצי, יש כאן הקפדה על מספר התיירים שיכולים לעלות לכל אי בכל יום, אז בצער רב אנחנו חוזרים לאספניולה.
אז מה ראינו על סיימור הצפוני? פריגטות, סולות, איגואנות ימיות ויבשתיות, אריות ים, שחפים ומגוון רחב של ציפורים שאת השמות של רובן לא ממש קלטנו.
מטורף, כבר אמרנו?
בחזרה לסירה המתינה לנו ארוחת צהריים שהכין השף של האספניולה: שניצל מדג טונה טרי, עם פסטה וסלט. לקינוח פירות טריים. פינוק אמיתי.
עד שסיימנו לאכול, הסירה כבר עגנה בחוף Las Bachas, שבצידו הצפוני של סנטה קרוז. חוף חולי יפהפה, מים בצבעי טורקיז, והכול שלנו לשעה. קצת רחצה, קצת שנירקול. שעה עוברת מהר כשנהנים.
חזרה לפוארטו איורה למקלחת חמה ולמנוחת אחר הצהריים. אפשר להתרגל לחיים כאלה.
לסיום הקטע הראשון של מסע גלאפגוס - מחר עוברים לאי איזבלה - אכלנו ארוחת ערב משובחת ב־FraFre. אל תשאלו אותי מה השם אומר. כשבדקנו בטריפאדוויזר היא הופיעה במקום הראשון בפוארטו איורה. הפעם הצליח להם.
לילה טוב מסנטה קרוז. מחר איזבלה, והמעבורת יוצאת בשבע בבוקר 🛶
