החיים בפרובאנס
בזיכרונות אלו אני מבקשת לשתף את כל הקוראים, אם רק במחשבה על טיול שכזה ואם הלכה למעשה בתכנון טיול ממשי (וכן ירבו אלו!). אז עבורכם ועבור טיולים רבים נוספים: אני מזמינה אתכם לקחת חלק בחוויית הקריאה... המסע שלי לדרום צרפת מתחיל כמו בכל אותם הסיפורים היפים…ביום בהיר וצח…נחתנו בעיר Nice שב"חוף התכלת - Cote Azur" ואת הלילה הראשון בריביירה הצרפתית בילינו בעיר המלכותיתMonte Carlo שבנסיכות מונקו, על הגבול עם צפון איטליה. למחרת בבוקר התעוררנו עם תיאבון עצום להיחשף לסביבה הקסומה…והתחלנו בנסיעה לאורך חוף התכלת המרהיב ביופיו ובצבעיו...עד לעיר הסרטים המפורסמת Cannes.
לאחר ארוחת צהרים של גבינות ויין ועם כוחות מחודשים טיפסנו במעלה דרכו האגדית של נפולאון - כביש 85N . בדרך הירוקה, תמצאו שפע של פניני היסטוריה, תרבות, אמנות ועוד. בדרך שלנו עברנו גם בעיירת הבשמים הציורית Grasse שבה בתי חרושת לייצור בשמים, סבונים ותמרוקים למיניהם ו… זקני העיר עדיין משחקים `קושונט`. במעלה הדרך ירדנו לשביל קטן יותר (21D), חצינו את נהר ה- Jabron (על כביש 955D) והמשכנו עד לשתי נקודות תצפית מרהיבות ביופיין: האחת על קניון נהר הורדון Point Sublime והשניה על הדלתא הענקית והמדהימה שנקראת Lac de Ste-Croix. אסור להחמיץ!!!
משם המשכנו על כביש 952D בכיוון הרי האלפים של "חוף התכלת" עוברים בדרך כפרים, עיירות והרבה ירוק בעיניים עד שהתחברנו שוב ל אוטוסטרדה 51A בדרכנו לאמת המים המפורסמת "Pont du Gard". את הלילה בילינו בעיר של ון גוך Arles בבית מלון ישן עם אווירה נוסטלגית ולא ויתרנו על סיור לילי בסמטאות העיר וכמובן בילוי בבית הקפה של האמן הדגול "Café Van Gogh”. למחרת בילינו את שעות הבוקר בעיירה הציורית St-Remy de Provence שם בילה ון גוך שעות על גבי שעות בלחקור ולצייר את הנוף הטבעי-פראי. את הדרך חזרה לניס שבריביירה על האוטוסטרדה האינסופית 8A עשינו דרך העיר Aix-en-Provence על רחובותיה המסועפים והמעדניות המאלפות. ולא שכחנו לעצור בכפר הנוסטלגי והעתיק St Paul שבו ביקרנו בגלריות מקסימות ובמסעדות מענגות עוד יותר. זהו. תם ונשלם החלום המתוק…והשאיר טעם של עוד! בהחלט!
ועכשיו לחלק המפורט יותר של המסע…אז קדימה לדרך.
פיטר מייל, הסופר שהתפרסם בעיקר בגלל "שנה בפרובנס" מתאר את חבל הארץ בפתיח לספרו כך: "…החיים בפרובנס מתנהלים במידה רבה כפי שתיארתים – איטיים, חמים ונעימים בקיץ; איטיים, קרים ונעימים בחורף. אנו גרים כאן כבר שלוש שנים בלא להתחרט אפילו יום אחד." ועד שלא תבקרו שם לא תבינו על מה הוא מתמוגג. אז נכון שיש תמונות, סיפורים ותיאורים למיניהם אבל כל אלו מתגמדים לנוכח המציאות, שבה האווירה המשכרת של שקט ושלווה עטפה אותי ורוקנה ממני את כל האנרגיות המיותרות כמו הבית, החדשות, העבודה ה-כ-ל- ואני… מודעת לחלוטין למעשיי…לא התנגדתי כלל!
ניס, עיר הסרטים ועיר הבשמים
אנחנו נוחתים בשדה התעופה של ה עיר Nice בשעות הבוקר המוקדמות. לאחר בירור קצר בדלפק חברת ההשכרה אנחנו מקבלים לרשותנו את הכלי החשוב ביותר להצלחת הטיול – הרכב! שימו לב הדרכים לא תמיד נגישות, קלות לנסיעה וכד` וחלקן הגדול צר ומתפתל בין רכסי ההרים ובדרכים צדדיות. אני ממליצה לקחת את כל הגורמים האלו בחשבון ולהשקיע קצת יותר באוטו מרווח בעל נפח מנוע גדול דיו להפעלת מיזוג ולסחוב אתכם על מטלטליכם בעליות!
העיר ניס היא בירת הריביירה הצרפתית , עיר קייט ונופש, נעימה ומושכת. בעיר הרבה אמנים בכל פינה וכחצי תריסר מוזיאונים ביניהם מוזיאון מאטיס והמוזיאון התנ"כי של שאגאל. טיילת העיר שנקראת `פרומונד דאז-אנגלה` (הטיילת של האנגלים) צולמה באין ספור סרטים ותוארה באין ספור רומנים, ועוברת על שפת הים לאורך 7 ק"מ. אני,שזו לי הפעם הראשונה לפגוש בעושר שכזה דיי בהלם. עד אז מעולם לא ראיתי ריביירה אמיתית. אורכה של הריביירה הצרפתית הוא קצת פחות מ- 100 ק"מ. היא מתחילה בעיר הסרטים Cannes ומסתיימת ב- Menton. ולמרות שחופיה אינם נוחים כחופי רחצה שמם הולך לפניהם בכל רחבי אירופה!
מהעיר ניס אנו יוצאים בדרכנו לעיר היוקרתית מונטה קרלו שבנסיכות מונקו . מה אגיד לכם? עושר בכל המובנים!! במונטה קרלו אני מנסה בכל הכוונה לעכל את העושר סביבי: המלון, הקזינו המפואר, חנויות היוקרה… מונקו היא נסיכות קטנה שזכתה לפרסומה הרב בעיקר כאשר נשא הנסיך רנייה השלישי את שחקנית הקולנוע האמריקאית גרייס קלי לאישה. הקזינו של מונקו הוא הידוע ביותר בעולם. הנסיכות שוקקת חיים ופעילות ממרוצי מכוניות כ"פורמולה 1" ועד הנפקת בולים מיוחדים המבוקשים בקרב אספנים מכל העולם. את הלילה אנחנו מבלים בעיר. למחרת אני מתעוררת לבוקר חמים ושמשי, אוכלת את ארוחת הבוקר שלי על שפת הים המרהיב והתכול ושואלת את עצמי "מה? יש אנשים שנולדים פה? על באמת?"
היום פנינו מועדות בחזרה לאורך הריביירה בכיוון כביש 85N . בדרך אנחנו עוצרים לארוחת צהרים מוקדמת בעיר הסרטים Cannes. הרי לא נעבור בה מבלי לעצור? ולו בשל סיכויינו הקלושים להתחכך באיזה סלבריטי שנותר בה לאחר הפסטיבל האחרון… שנערך כל שנה בחודש מאי. קאן היא עיר נופש גם כן שממוקמת סביב מפרץ נחמד וידועה בעיקר בפסטיבלים השונים הנערכים בה. יש בה מלונות פאר, בוטיקים יוקרתיים, נמל עתיק וטיילת נהדרת ויפהפיה! לאחר ארוחת צהרים של גבינות ויין ועם כוחות מחודשים התחלנו בטיפוס במעלה דרכו האגדית של המצביא נפולאון - כביש 85N. דרך נפולאון יפה וצרה ועוברת דרך אחד הקניונים היפים C.de Verdon. על הדרך הזו הצהיר נפולאון כך: "כמו הנשר הדואה מגבעה לגבעה, כך אנחת גם אני על גבעת נוטרה דאם" (הכנסייה המפורסמת בפריס).
במעלה הדרך אנחנו עוצרים שוב, הפעם ב עיר הבשמים Grasse , שבעבר ייצרו בה את הפורמולות לתעשיית הבשמים העולמית ממאות תמציות של פרחים. בימינו, עיקר התמציות מגיעות מהמזרח הרחוק. העיר הציורית אינה תוססת במיוחד, אך יש בה אווירה של שלווה יוצאת דופן. במקום כזה עדיין תוכלו לראות את זקני העיר משחקים במשחק הצרפתי העתיק "קושונט" או בלשון לעז “boules". ושוב בעזרתו האדיבה של פיטר מייל, הרשו לי לתאר לכם קטע נוסף מספרו: "ה- boules הוא במהותו משחק פשוט, שהטירון יכול ליהנות ממנו כבר בזריקה הראשונה. זורקים כדור עץ קטן, cochonnett, אל קצה המגרש. לכל שחקן יש שלושה כדורי boules, המזוהים בעזרת דגמים שונים החרוטים בתוך הפלדה, ובסיום הסיבוב, מי שהתקרב ביותר אל ה- cochonnett הוא הזוכה!…"
כך בילינו את שעות אחר הצהריים. מעודדים את נבחרת זקני העיר ומקשיבים לפרשנות שמעביר לנו באדיקות ידידנו הצרפתי החדש פיטר, מלווה בכלבו טרומבלו. ואגב, פיטר מספר לי שקרא לכלבו האהוב על שם רובה מפורסם מתקופת הפיראטים ומלחמת 100 השנים, בשל הדמיון בין השניים. הצעד הבא שלנו היה לעבר…ניחשתם נכון. מקור מזון!! חלק חשוב מהטיול. אז שוטטנו לאורך רחובה הראשי של העיר בחיפוש אחר מעדנייה איכותית. הרבה לא חיפשנו. אחר כך המשכנו בדרכנו לאחד מבתי החרושת לייצור בשמים בשם Fragonard שממוקם על הרחוב הראשי ליד כיכר הבזאר הגדולה. הריחות! משהו! אבל אני הרגשתי קצת לא טוב… מכל הגבינות, הסבונים והבשמים…טוב אפשר להבין, לא? ובכל זאת לא ויתרתי על סיור במפעל, וכמובן קנייה של כמה מוצרי חובה! תמיד אישה?!
רומנטי בעיירות וכפרים
את הלילה בילינו במלון. הרבה אטרקציות ליליות אין בעיר. שיא הערב עבורנו היה כאשר התנדבתי לשיר קריוקי במסעדת קרוקודיל, בהנהלת מרסל (יהודי ששורשיו בארץ) לקול מחיאות הכפיים של עובדי המסעדה ועוד זוג אמיץ מאנגליה – שהחליט לבדוק את חיי הלילה `הסוערים` ברחוב הראשי של העיר. למחרת בבוקר…העפלנו חזרה אל הכביש התלול והמפותל, מתמוגגים מהנוף שכמותו ראיתי רק בסרטים! ירוק, ירוק ועוד ירוק! גבעות, שדות, ומדי פעם בית או אחוזה. מעט מאוד כלי תחבורה ונקי כמו בציור. עכשיו תעצמו את העיניים ותדמיינו את כל העושר הטבעי הזה?! אגב, לעזרתכם ונוחיותכם ממוקמת תחנת מידע קצת אחרי העיר ליד St-Vallier de-Thiey.
קצת אחרי Villaute ירדנו לכביש קטן יותר 21D שצרותו לא הסגירה לרגע את היופי המרהיב שחיכה בסבלנות לקבל את פנינו בהמשך. בנקודה מסוימת כשחצינו את נהר ה- Jabron עצרנו שוב לתדלוק אנושי; אוכל חברים. מרכיב חשוב בטיול כבר אמרתי? כיכר לחם טרייה, גבינות, נקניקים, קצת ירקות, ויין – רק למי שאינו נוהג! אל תטעו! דרך עקלקלה עוד לפניכם ולא כדאי לקחת סיכונים מיותרים. ואגב, בדרך אין קיוסקים! מקסימום דוכנים כפריים באמצע שומקום שמוכרים תוצרת עצמית מקומית. אנחנו דאגנו להצטייד מבעוד מועד שבעים ומרוצים המשכנו עד לנקודת תצפית מפורסמת שנקראת Point Sublime שווה כל רגע. ומשם לדובדבן שבקצפת…נקודת תצפית מיוחדת במינה במקום בו נמצאת הדלתא המפורסמת Lac de ste-Croix . כביש הגישה הצר לדלתא הוא פתלתל ועקלקל, מצדו האחד קיר ומצדו האחר תהום ענקית. אז סעו בזהירות.
משם המשכנו עד ל אמת המים Pont du Gard (הגשר על נהר הגרדון) שנחשבת למקום רומנטי ביותר. זוהי אמת המים הגדולה והיפה בעולם, שמבקרים בה כל שנה כשני מיליון תיירים מכל העולם. אמת המים נבנתה במאה הראשונה לספירה ונועדה להוביל מים אל ה עיר Nimes . זהו מפעל מים הנדסי אדיר ממדים: גובהה הכללי 49 מטר, המחולק לשלושה חלקים: בחלק התחתון שש קשתות שאורכן 142 מ` רוחבן 6 מ` וגובהן 22 מ`. בחלק המרכזי אחת עשרה קשתות שאורכן 242 מ` רוחבן 4 מ` וגובהן 20 מ`. בחלק העליון, שהוא גם המרשים ביותר; שלושים וחמש קשתות שאורכן 275 מ` רוחבן 3 מ` וגובהן 7 מ`. ואגב…בימים חמים במיוחד אפשר אפילו לשחות במים! מה שלנו לא יצא כי הגענו מאוחר והיה כבר קריר. וכדאי גם לחפש מסעדה מקומית על שפת הנהר…לסיום מושלם של יום גדוש. אנחנו לא זכינו לו כי מיהרנו ל עיר Arles לחפש מקום לינה ללילה.
טוב…תכנון מפורט לא היה הצד החזק שלנו בטיול הזה… נהנינו יותר לזרום…אבל כדאי לזכור שבצרפת , ובאזור זה בפרט, נהוג למשל להגיש ארוחות במסעדות בשעות קבועות , ולא יגישו לכם בשעה אחרת...גם בענין הלינה, שווה להזמין מראש או לפחות להגיע מוקדם אל יעד הלינה. כל כך מיהרנו בדרכנו אלArles כך שהרבה זמן להתבונן לא היה לנו. חוץ מזה כבר היה נורא חשוך. הגענו לאחת הכיכרות המרכזיות בעיר תשושים..ומייחלים למיטה מאוזנת ומקלחת חמה. ואיך זה שתמיד אחרי התרעננות כזו מצבריי מלאים שוב ופתאום קשה לי להירדם ואני רוצה עוד הרפתקאות?! אני מזמן הפסקתי ל"הילחם" בזה…ולכן התלבשתי שוב ויצאתי לסיור לילי ב"עיר של ון גוך". וינסנט ון גוך ההולנדי, חי ב- Arles במשך כשנה עד שפרץ ריב בינו לבין חברו הצייר פול גוגן. את מרבית השנה שלאחריה בילה ון גוך בסנטוריום ליד St Remy שם צייר אחדות מעבודותיו הטובות ביותר, כמו "ליל הכוכבים" עד שלבסוף התאבד ב- 1890.
ון גוך יצר כל כך הרבה עד שנוטים לשכוח כי צייר רק 10 שנים ועיקר עבודתו, שנודעה בשמה בעולם כולו, היתה במהלך אותן שנתיים שבהן בילה בפרובנס. בארל הגיע לפסגת אמנותו, כאשר האהבה שלו לטבע קמה לחיים בפרובנס מלאת השמש. הוא מצייר את הנופים, העושר העצום של הפריחה באביב, את שדות התירס תחת השמש היוקדת בתקופת האסיף, את עושר צבעי הסתיו, הגנים המרהיבים והפארקים. והוא מתאר: "הטבע כל כך זוהר שאני בקושי מודע לעצמי והתמונה באה אליי כמו בחלום." למרות שאמנים רבים יצרו באזור, אמן זה שאינו יליד המקום ואף אינו צרפתי, עלה על כולם בקשר להשפעה שלו ושל עבודותיו על פרובנס בכלל וארל בפרט.
בית קפה, מעדניה וסט רמי
מחוץ למלון שלנו מצאתי שתי נחמות: האחת Café Van Gogh האמנותי משהו על שמו של "ידידי" האמן הדגול וינסנט ון גוך. ביליתי שם כשעתיים מתמוגגת מהנוף האנושי והתרבותי העשיר. ישבתי לי מוקפת בעשרות מציוריו ורישומיו של האמן הדגול. אורות הלילה הזהובים של בית הקפה מזכירים בעיניי אחדים מציוריו… בראשי עולה זיכרון מציורו המפורסם "מרפסת בית הקפה בלילה" ושוב אני מבקשת לשתף אתכם באווירה המיוחדת של המקום ולשם כך בחרתי להביא לפניכם ציטוט מתיאוריו של ון גוך על הציור הספציפי הזה: "מבט מבחוץ על בית קפה לעת ערב. במרפסת ישובות דמויות קטנות ושותות. מנורה צהובה אדירת-מימדים, מאירה את המרפסת, את חזיתות הבתים ואת המדרכה, שופכת אורה על חלוקי האבן של הכביש ומשווה להם גוון ורוד-סגול. חזיתות הבתים שברחוב, תחת כחול השמיים זרועי הכוכבים, צבועות כחול כהה או סגול, ובקדמת התמונה ניצב עץ ירוק. הרי לך ציור של לילה בלא שום שימוש בצבע השחור, רק בכחול יפהפה, בסגול ובירוק."
Patisserie du Forum בית תה-ומעדנייה קטנטן ומדליק מאין כמותו…שהיה סגור! ולכן רשמתי לעצמי לא לפספס את ארוחת בוקר לפני שנעזוב את העיר.
Patisserie du Forum
- כתובת: 4, rue de la Liberte
- טלפון: 0490960372
המעדנייה הנפלאה ובית התה המעוצב שצמוד לה הם חוויה אמיתית למי שמבקש לטעום ממגוון תענוגות צרפתיים השכם בבוקר. עוגות תוצרת בית, מרמלדות, שוקולדים ועוד הפתעות מתוקות ואפילו ארוחת בוקר קלילה בבית התה בעל הריהוט העתיק והמסוגנן להפליא! מומלץ!!! למחרת בבוקר – היום האחרון לטיול – כמה עצוב! יצאנו השכם… ולאחר ארוחת בוקר במעדנייה מאתמול בלילה…אל עבר Saint-Remy de Provence לראות את כל אותם האתרים בהם צייר ון גוך. הדרך לשם רצופה במה שמכונה "מנהרות ירוקות" – אלו הן שדירות עבותות של עצים ירוקים המסוככים על הכביש.
העיירה סט. רמי לא גדולה במיוחד ונופה העיקרי פראי. במרכזה ישנו מרכז מידע גדול לתיירים שסיפק עבורנו את המפות וההסברים הדרושים על איך ואיפה כדאי להתחיל את הסיור בעקבות ציוריו של ון גוך. החלק המענג של הסיור היה להתבונן בציוריו כאשר הטבע המצוייר ניצב כביכול מאחורי הציור…כאילו שיש לי הכלים לערוך השוואה בין הציור למציאות! …
עזבנו את סט. רמי בחופזה ממהרים על האוטוסטרדה 8A כדי להספיק עוד כמה מקומות בדרך חזרה לניס. הרי לא נוכל לחזור בדרך העוברת בעיר Aix-en-Provence מבלי לבקר בה?! נופי פרובנס משתקפים בציוריו של האמן פול סזאן שנולד וחי בעיר אקס או פרובנס. בספרו "שנה בפרובנס" מתאר פיטר מייל גם את האזור בדרך המובילה לעיר: "נופים תלולים וריקים של סלע אפור ואלונים ננסיים אשר צלילות האור מעניקה להם חדות נדירה. הכביש יורד בגבעות אל הצד הדרומי של הרי הלוברון…ונכנס לתוך העיר אקס או פרובנס בסופו של הרחוב היפה ביותר בצרפת! הקור-מיראבו מרהיב במשך כל עונות השנה, אבל הוא בשיאו בין האביב והסתיו, כשעצי הדולב יוצרים מנהרה ירוקה בהירה באורך חמש מאות מטרים. אור השמש המסונן, ארבע המזרקות…שילוב החלל והעצים האדריכלות כה מענג…"
בעיר עצמה כיכר אחת מרכזית-כיכר הרפובליקה, שם גם ממוקמת תחנת מידע ענקית(!) לתיירים. צהרים אכלנו במסעדה יוקרתית-יקרה-ומומלצת שנקראת Clos de la Violette. בהמשך הרחוב Avenue Violette ישנה וילה יפהפיה ועתיקה שהוסבה לבית מלון ונקראת Villa Gallici – גן עדן עלי אדמות! לצערי הרב לא היה לי העונג לבלות שם את הלילה, אבל אני חייבת להתוודות שבזמן הקצר שבו זכיתי להשתמש בשירותי המלון המהמם הזה, עבד מוחי בקדחתנות בחיפוש אחר תירוצים וטיעונים שאותם אוכל להציג בפני נציגי חברת התעופה על מנת להסביר את העובדה שפיספסתי את הטיסה… ביום!
עזבנו את אקס בחזרה לאוטוסטרדה 8A בצער רב…כשעל ראשנו מאיימת שעת ההתייצבות לטיסה. מרוץ נגד הזמן…ואם נדמה לכם שהזמן ניצח…התבדיתם. רגע לפני שהגענו לניס, חתכנו שוב לכביש צדדי 36D משוועים להספיק לראות לפחות את הכפר המפורסם מימי הביניים St Paul שבו מצאנו אינספור גלריות משגעות, בתי קפה ומסעדות. זהו חברים וחברות הזמן דוחק בנו ואנחנו מאחרים לטיסה… אז עד לטיול הבא! שיהיה לכם כייף של חווית קריאה וכל טוב!! …*ולסיום, תודה מיוחדת למלי ויינשטוק- על ההשראה הרבה והעזרה הגדולה בתכנון הטיול.
