ציוד
חלק ראשון ובו יסופר איך ארז הקיבוצניק, נו טוב-האיכר, את ביתו, ילדיו ואשתו החוקית ויצא לדרכו- בנכר להביט.
בחלק זה אספר לכם (רמי) על כל ההתלבטויות שלנו בנוגע לציוד- מה רצינו, מה יש לנו, מה קנינו ובסוף מה לקחנו...
מה רצינו או בעצם מה לא רצינו. רצינו הכל, כולל הסדינים והטלויזיה וכשהבנו שזה לא ממש מעשי התחלנו לחתוך וכדי לחתוך צריך לדעת לאן נוסעים אחרת ניקח ציוד לא מתאים. אז החלטנו להתחיל בצפון הודו כי זו העונה המתאימה. רצנו ל"למטייל" והתחלנו לשאול מה מתאים לצפון הודו ויצאנו עם רשימה "מצומצמת" הכוללת שקי שינה 7- מעלות, פליזים עבים, ביגוד טרמי עליון ותחתון, כפפות, מעילים,נעלים להרים, גרביים עם סוללות ועוד...הכל כמובן כפול 5. חישוב מהיר גילה לנו שעלות המוצרים גבוהה מעלות הטיול כולו אז התחלנו לחתוך- שקי שינה- אאוט במקומם שקי שינה מפליז שנתפרו בקיבוץ. ביגוד טרמי שכל כך פיתה אותנו - אאוט. במקום הביגוד הטרמי נסתפק בגטקעס שיש לי עוד מהטירונות וחולצות טריקו עבות וארוכות, חליפת גשם הכוללת מעיל ניילון עם ציפוי פנימי מבד, דק קל ומחמם ומכנסיים תואמים. נוסיף לכך גם מעילי פליז דו-שכבתי ואם יתעורר צורך אמיתי נרכוש במקום ציוד נוסף. גרביים עם סוללות זה בהחלט גימיק נחמד אבל לא תודה, הסתפקנו בגרבי צמר בתקן צבאי. כפפות קנינו כי זה בהחלט שימושי גם בעתיד. וזהו, זה מכסה בערך את כל ציוד החורף שלנו.
את כל הכבודה צריך לאחסן, הוצאנו מהארון את שלל תרמילנו, (מטיולים קודמים) הכוללים: 3 תרמילים של חברת LOW, אחד בנפח 50 ליטר, אחד 70+20 ליטר ואחד 66 ליטר במתכונת תרמיל מזוודה ובנוסף תרמיל של קל-גב בנפח 85 ליטר, שבכורנו קיבל מתנה.
עדיין היו חסרים לנו תרמילים למחשב ותרמיל אישי ליומיום, שוב רצנו ל"למטייל" התייעצנו שאלנו וקנינו שני תרמילים, אחד של NOTH FACE בנפח 35 ליטר והשני של JANSPORT והוא מיועד למחשב עם מקום מיוחד וכל האיבזורים המתאימים שפע תאים, רצועות תפיסה, ריפוד וכו`).
בתור האיש הטכני והנהג / מחליף הפנצ`רים / סבל / מכונאי / חשמלאי מיועד, חשבתי לתומי שאם אנחנו רוכשים בהודו רכב אולי כדאי לקחת כמה כלי עבודה?! הלכתי למוסך ושאלתי, התייעצתי ונבהלתי, המלצות בעל המקצוע שלנו כללו: סט בוקסות פתוח, סט בוקסות סגור, ג`אבקה רגילה, ג`אבקה עם לחיים ארוכות, מברגים שטוחים, מברגי פיליפס, שבדי אחד או שניים (שיהיה) פלייר רגיל, נורת ביקורת, מפתח פלאגים. בקיצור עוד חמישים קילו על הגב, חתכנו. לקחתי שני לדרמנים, טסטר עם נורת ביקורת, דבק מהיר ודבק אפוקסי, איזולירבנד ואת שאר הצרות נפתור כשנגיע אליהן.
חוצמיזה לקחנו גם רצועת קשירה עד חצי טון, מיתרים שונים, כבלים לתרמילים ומנעולים.
בתחום התאורה שוב לאחר נסיעה ל"למטייל" ולאחר התייעצויות עם מטיילים מנוסים (המוכרים) קנינו רצועת ראש לפנס המיני מאג לייט שלנו ורכשנו פנס ראש עם נורות הלוגן, (וכמובן שקיבלנו עוד שני פנסים כאלו חודשיים לאחר מכן...).
במחלקת המים של המשפחה מככבות שתי מימיות של "שורש", אחת בנפח 3 ליטר ללא רצועות והשניה בנפח 5 ליטר הכוללת רצועות נשיאה על הגב ופיית שתייה.
על מנת שנוכל לתעד את חוויותינו בצורה ויזואלית רכשנו מצלמה של חברת "NIKON" מודל COOLPIX 5700 ופה אני רוצה מעט להרחיב: בדקתי את הנושא של המצלמה זמן רב, קראתי הרבה המלצות והתבייתתי על שתי מצלמות מקבילות באיכותן של שתי חברות שונות, הבחירה נפלה על "NIKON" למרות שהיא היתה יקרה ביותר מ-1000¤ וזה בגלל הביקורות הטובות שקראתי עליה, כאשר המתחרה אינה נופלת ממנה באיכותה אבל הביקורות הציגו אותה כעדינה מעט באופן פיסי וזה מה שהכריע את הכף לטובת ה-NIKON.
את המצלמה רכשנו לפני כחצי שנה על מנת שנוכל להכירה ולהתרגל אליה, מהלך שמוכיח את עצמו ולמרות שכיום ירד מחירה של המצלמה, אינני חושב שטעיתי. אם אין בכוונתכם לרכוש מצלמה כזו משוכללת או לחילופין אתם בקיאים ברזי הצילום יותר ממני, יתכן וכדאי להמתין ממש עד הטיסה ואז לקנות במחיר נוח יותר, או לקנות בחו"ל אם אתם יודעים בוודאות שביעדכם ניתן להשיג אותו דבר ויותר בזול.
את הביטוח עשינו דרך הקיבוץ (הכי זול שמצאנו).
הוראות קבע אין לנו (ברוך השם) ולכן לא צריך לבטל.
לדרדקים קנינו / השאלנו 3 דיסקמנים על מנת להעביר את הזמן בכיף, חוברות תשבצי תפזורת, ספרי קריאה וגולת הכותרת חומר לימודי.
במחלקת התרבות החליטה השרה הממונה, בלי לנקוב בשמות, אבל היא מעל גיל גיוס... על הרבה דיסקים עם שירים (כל אחד לפי טעמו) דיסקים עם סיפורי ילדים וחטאנו גם בכמה סרטי DVD כגון שרק, לילו וסטיץ` ועוד.
בפינת ההתבטאות האישית של כל נציג מתחת לגיל גיוס הסכמנו על פריט אישי אחד וגם זה לאחר מלחמות לא מעטות, הבנות הסתפקו בצעצוע לשינה והגדול עדיין לא החליט אם לממש זכות זו.
זהו, אנחנו מתקרבים בסיפורנו אל הסוף, לאחר מלחמה מתמשכת עם התרמילים הצלחנו לשכנע אותם שהכל יכול וצריך להכנס ושום ויכוח לא יעזור. כמו כן נטלנו מהם את זכות הווטו כך בשסופו של ערב, לאחר מאבק וקיתונות זיעה הכל נכנס, ותרשו לי ציטוט מהגששים האלמותיים "זה יכנס בתוך זה?????", נכנס, באבו אבוה נכנס.
אז ברשותכם, אחזור לשורת הנושא שלנו "מה רצינו לקחת ומה לקחנו בפועל"- רצינו הרבה לקחנו הרבה פחות וזה עדיין הרבה יותר מדי.
הכנה
פרק שני ובו יסופר, איך עמלה אשתו של האיכר. אספה כנמלה כל פירור של מידע, ואירגנה את ילדיה ואת בעלה.
קושניר כבר הגדיר בזמנו את האשה כ"מלקטת" ואת הגבר כ"צייד". וכך מצאתי את עצמי אוספת מידע באינטרנט, ספרים ועוד, מכינה את חומרי הלימוד לנסיעה, מכינה את הילדים למסע, מארגנת רשימות של תרופות הומיאופתיות שאקח לדרך, וקוראת מידע על החיסונים השונים והמשונים המוצעים למטייל במזרח, בעוד ה"צייד" שלי לוכד אריות וברדלסים בין ערוצי הנשיונל ג`אוגרפיק...
איסוף מידע- שוטטתי בקביעות בין דפי הטיפים באתר "למטייל" והכנתי רשימה של טיפים ממוינת לפי מקומות, כשהדגש מבחינתי היה על מקומות לינה, אטרקציות וכמובן כל מה שקשור לויזות, כסף וכו`. את הרשימה המסודרת ארגנו ר�תם ואני על דפי A5 (הגדרת עמוד- לרוחב, הוספת שתי תיבות טקסט המחלקות את הדף לשניים, וכמובן הדפסה) וכך יצרנו ספרון טיפים קומפקטי ונוח.
היו ברשותנו שני כרכי המדריך של הודו (שנת הוצאה 2000) של סדרת "העולם" של שטיינהרט קציר, אולם ברגע שראיתי את המדריך החדש, הקומפקטי והמעודכן יותר, של שנת 2004 החלטתי לרכוש אותו, ואכן מתוך השוואה שערכתי, השינוי גדול ומשמעותי.
חומרי לימוד- החלטנו (הצייד ואני) לקחת את המינימום הנדרש מהסיבה המאוד פשוטה, אנחנו לא מאמינים בלימודים קבועים ומאולצים, אלא בלימודים מזדמנים, עפ"י שיטת מונטסורי. בהם לומדים מסיטואציות שפוגשים בדרך ולא רק מהספרים. לכן לקחנו חומר מינימלי במתמטיקה, ולעומת זאת לקחנו ספרי קריאה, מחברות בהם יוכלו הילדים לנהל יומן מסע, להדביק דברים שהם מוצאים בשטח (כל אחד לפי תחום התענינותו), שלל טושים ואמצעי ציור וכמובן משחקי קלפים שונים והבטחנו לעצמנו בחגיגיות שנקיים את הדיבר ה-11 "לא תעיק". פשוט כי אנחנו מאמינים שטיול כזה יכול ללמד את ילדינו הרבה יותר מכל מה שניתן ללמוד בכתה וכי לימודים צריכים לבוא מבחירה והנאה.
הכנת הילדים- איך מכינים ילדים לטיול באופן תיאורטי? איך מעבירים את שלל הצבעים, הקולות, הריחות, האנשים, המראות והחוויות? בעזרת האלבומים כמובן... דפדפנו שוב ושוב באלבומי שנת 1989, מתפעלים ממראותיה הנפלאים של הודו, משלל הצבעים ומכמה שהיינו צעירים ורזים...
כמו כן ראינו סרטים על הודו, סיפרנו סיפורים לדוגמא- ספר ישן בשם גופאל, סיפורי המיתולוגיה ההודית ועוד. יעלה כתבה שתי עבודות לביה"ס על הודו- האחת על המסע הקודם שלנו להודו והשניה על הודו עצמה. ר�תם חובב הקלפים והמיתולוגיה נענה לאתגר שהעמדתי בפניו ועיצב סדרת קלפים נפלאה של אלי הודו.
ואילאיל נהנתה לצבוע ציורים של אלים הודים וללמוד תוך כדי את שמותיהם ופועלם. ואת השאר, ילמדו תוך כדי טיול, בעצמם.
תרופות הומיאופתיות- מכיוון שאני הומיאופתית, כפי שכתבתי בפספורט, ערכתי מחקר מעמיק בנוגע לתרופות שיש לקחת למזרח. מכיוון שאיננו מתכוונים לתת לילדים כדורים מערביים נגד מלאריה, הצטיידתי בחלופות הומיאופתיות אותן ניקח לאורך הטיול. כמו כן הכנתי ערכה ובה תרופות רבות לעזרה ראשונה- חבלות, דימומים, הרעלות מזון ומים ועוד ולקחתי עמי גם תרופות נגד מחלת גובה, מחלות נסיעה ועוד. ולא, לא שכחתי לקחת אקמול, אנחנו לא עד כדי כך קיצוניים בגישתנו.
*חיסונים- דאגנו להתחסן נגד צהבת A,B וטטנוס וזהו.
התרגשות
פרק שלישי ובו יסופר מה קורה בביתם של איכרה ואיכר, שנוסעים עוד מעט, הם וטפם וסופרים כל דקה עד שיגיע הזמן...
אם נדמה לכם, שבגלל שהיינו עסוקים כמו נמלים, ה"צייד" בציוד וה"מלקטת" בדאגות הפולניות, ושכחנו להתרגש, אז זהו, שלא. אנחנו מתרגשים לאורך כל הדרך מכיוון שכל העסק הופך מתיאורטי למעשי ביותר. רתם הכין טבלת יאוש של החודשים מאי ויוני. לשמחתנו היו לנו שפע דברים לעסוק בהם, בחודשיים הללו כך שהעסקנו את עצמנו בדברים טובים וחיוביים ופחות בחששות. אז מה היה לנו- בר-המצווה של ר�תם, שנחגג ברוב עם על הדשא בקבוץ. אצלנו חוגגים עדיין יחד, לפי קבוצות גיל, קבוצת הגיל של רתם מונה שישה ילדים ואנחנו ההורים התגייסנו כל אחד לפי יכולותיו לארגון הצדדים השונים של הערב המרגש. לא חלפו שבועיים מבר המצווה- ואחי הצעיר, שי התחתן עם הילה- עוד סיבה למסיבה, ואנחנו כבר בחודש יוני.
וכאן כבר התחיל הלחץ, אבל היה לנו פטנט- בכל פעם שהרגשנו ש"נגמר לנו האוויר" ספרנו עוד כמה ימים נשארו עד החופש הגדול ועד העליה למטוס- וזה חישוב קל, אנחנו נוסעים יומיים לאחר סיום שנת הלימודים. בשלב מסוים הרגשנו שהילדים כבר ממש "על קוצים" ולא ממש מרוכזים בלימודים, או כפי שדיווחה לי אחת המורות: "הבת שלך כבר בהודו..." אז התחלנו ל"תזז" ברחבי הארץ ולטייל במרץ בכל שבת, כדי להוציא הרבה אנרגיה ולחץ. וזה בהחלט עזר.
ובאמת, הזמן אינו עוצר, ובעוד שלושה ימים אנחנו על המטוס בדרך לדלהי. כרגע אנחנו בשלב הפרידות והסיומים מהמשפחה והחברים. ומחר נגמרת שנת הלימודים וניפרד מהכתות שלנו (אילאיל- מסיימת ג`, יעלה מסיימת ה` וענת- מסיימת ללמד את א`).
שלב הפרידות קשה לנו, אבל זהו שלב הכרחי בדרך להודו, אבל אנחנו נתגבר. אז כרגע אנחנו נרגשים, עייפים ומותשים מאריזות, נקיונות ואירגונים, אבל משוכנעים שנעשה חיים משוגעים!
להתראות לעת עתה,
והכתבה הבאה תהיה ודאי מדלהי הבנויה.
