אגם פנגונג
עוד לפני שיצאנו לעמק נוברה החלטנו שיום לאחר שובנו משם נצא לאגם פנגונג עם מגלי ולורנט חברינו השוויצרים והמקסימים (שכנינו בגסטהאוס). בררנו מחירי השכרת ג`יפ לנסיעה, מה שלהפתעתנו היה די זהה בין כמה משרדי נסיעות- 4900 רופי ליומיים. דברנו עם בעל הגסטהאוס שלנו וקבלנו ממנו הבטחה לאותו המחיר וכך בחרנו לשכור את שירותיו. התכנית היתה לצאת ביום חמישי ה-4/8 בשעה 8:00 בבוקר. ביום רביעי שהיה למעשה יום שובנו מעמק נוברה (עקב האיחור עליו כתבנו בכתבה הקודמת), ארגנו את הציוד (לא משנה אם נוסעים ללילה אחד או שבוע זו אותה כמות ציוד) והתארגנו ליציאה.
יש לציין שנסיעה לאגם פנגונג מצריכה הוצאת פרמיט (אישור) ולשמחתנו אותו פרמיט ששימש אותנו לעמק נוברה תפס גם לגבי האגם. בשעה 8:00 בבוקר העמסנו את התיקים על הג`יפ וביחד עם מגלי ולורנט ואליאס הנהג יצאנו לדרך. הנסיעה אורכת כ-5-6 שעות בנופי מדבר ההימליה המקסים. מכיוון שכידוע לכולנו חגורות בטיחות אינן חובה ולרוב אף לא זכות בהודו, ילדינו השתוללו בספסל האחורי בהתלהבות ותוך כדי צחוק אינסופי. לאחר כשעת נסיעה הכביש מתחיל להתפתל בעליה תלולה לפס (מעבר הרים) גבוה למדי 17000 רגל (כ-5200 מטר) והחמצן מדלדל עוד יותר מן הרגיל. כשהגענו לפס החלטנו לוותר על עצירה ולהמשיך בדרכנו (לא היה שלג נגיש).
בירידה מהפס וגם בסיום העליה אליו הדרך משובשת למדי וחוצת נחלים ומי הפשרת שלגים, מה שגרם לכולנו לתנודות חזקות ולדופק מואץ (לילדים בגלל הכיף, ללילך בגלל הצד של המדרון / תהום).
לאחר הירידה מן הפס, הדרך נעשית ירוקה ויפה עם שפע מים זורמים, יאקים, פרות וזואים (הכלאה בין פרה ויאק), סוסים וחמורים ומעין יצורים חמודים שלטענת לורנט ידידנו נקראים מרמיטות. באמצע כל הירוק הזה עומד לו אוהל עם כסאות ושולחנות ושלט: HOTEL (את מהות השלט לא הצלחנו להבין) ומהווה בית תה נייד וסיבה מצוינת לעצור ולשתות צ`אי...
בשלב הזה מעיין החל לנדנד בשאלה מתי כבר נגיע לאגם, שאלה שחזרה על עצמה שוב ושוב במרווח של 10 דקות עד הגעתנו לאגם כמובן. בסיום העמק הירוק חוזר המדבר לשלוט בנוף עם פסגות ההימליה המושלגות סביב. החלטנו לפני ירידתנו לאגם ממש למצוא גסטהאוס בכפר שנקרא: טנגצה. נהגנו הוביל אותנו לגסטהאוס נחמד שלדעת עופרי נראה ממש מלון (מה שחודש בהודו יכול לעשות לשיפוטה של הנערה). שכרנו חדר אחד עבורנו וחדר אחד עבור לורנט ומגלי, עבורי זו היתה הפעם הראשונה שאנחנו שוכרים חדר עם שרותים הודיים (הם היו נקיים) ובסך הכל החדר היה נקי וסימפטי. הנחנו את הדברים, נחנו מעט ויצאנו אל האגם.
הדרך מן הכפר היתה יפהפיה, נסענו בצמוד לביצת ענק ירוקה ויפה עם שפע יאקים עצומים שזוללים בה עשב ולתום עלה דימוי משעשע - ציטוט מדבריו: "תחשבו על זה שכל הפרות והיאקים כאן עומדים כל הזמן על האוכל שלהם, זה כמו שאנחנו נלך בשדה שניצלים". לבסוף לאחר דרך חתחתים ומספר רב של תחנות לבדיקת הפרמיט שלנו ואפילו לבדיקת דרכונים ראינו מאחורי ההרים את אגם פנגונג הנכסף. האגם מהמם ביופיו, באורך של כ-130 ק"מ כאשר כ-30 ק"מ נמצאים בשטחה של הודו והשאר שייכים לסין (טיבט). עקב היות האגם גבול בין שתי המעצמות הללו ניתן לשהות בחופי האגם מקסימום שעתיים (לא ממש ברור מדוע אבל כך זה).
אלה היו שעתיים קסומות, מימיו של האגם מעט מלוחים, קפואים ובצבע טורקיז וכחול מהממים. סביבו הרים עם פסגות מושלגות והעננים בשמיים בצורות שמעולם לא ראינו קודם לכן. צלמנו תמונות בלי סוף וזיו אזר אומץ ולקח את תום ליאור ומעיין (עופרי סרבה עקב הקור - הרפטינג הספיק לה) לתוך האגם, להליכה לאורך מעין מדרגה שחצתה חלק קטן מאוד מרוחב האגם. מובן שלאחר זמן קצר הילדים החלו לחפש חיות במים וכך הם מצאו שרימפסים קטנטנים מהם הם עשו לאחר מכן סלט שרימפס (המתכון זהה לסלט מדוזות). הזמן רץ כשנהנים וכך היה, השעתיים חלפו להן כל כך מהר שלא הרגשנו כלל שבילינו שם שעתיים וכך נאלצנו לעזוב את המקום ולצאת חזרה אל הכפר.
חזרה לכפר
הדרך היתה שוב יפהפיה וצבועה בצבעים של אחר צהריים והפעם ראינו הרבה יותר מרמיטות ושפע יאקים. זיו המשיך בפרויקט צילום שלטי הדרכים עם משפטי החוכמה הלדאקיים וכך הגענו לאחר כשעה קרוב מאוד לכפר אך עצרנו מעט לפניו ליד קבוצת סלעי ענק שנראו נפלאים לטיפוס. נהגנו עצר לצד הדרך ויצאנו כולנו לטיפוס סלעים. החוויה היתה גדולה משציפינו, כל הילדים טיפסו ועלו עם זיו ולורנט על הסלעים ואני צלמתי את חווית הטיפוס. היה כל כך כיף שהחלטנו לחזור שוב בבוקר.
הגענו לגסטהאוס לארוחת ערב של מומו חריף יתר על המידה (אבל טעים), אורז, דל וירקות. מומו הוא מאכל טיבטי, מעין כיסוני בצק ממולאים בירקות או בשר (לרוב ירקות) ודל הוא מרק עדשים שמשמש רוטב לאורז. לילדים הכנו נודלס מאריזות שקנינו וכולם יצאו שבעים ומאושרים. לפני השינה המשכתי לקרוא לילדים ולזיו מהספר הארי פוטר השישי ונרדמנו כולנו עיפים ותשושים. זיו ואני התעוררנו מוקדם בבוקר, קשקשנו קצת, מעט גירוד גב, התעסקות עם המחשב כף יד והתארגנות ליציאה.
בהודו כמו בהודו, נהגנו הודיע לנו שבמקום לצאת מהכפר בשעה 12:00 כפי שתכננו ניאלץ לצאת בשעה 10:00 וזאת כיוון שיש עבודות בכביש (בהודו תמיד תמיד יש עבודות בכביש) שעוצרות את התנועה לשעות. נאלצנו להסכים לדרישתו אבל החלטנו לאכול ולצאת לטיול לסלעים שלנו והג`יפ יאסוף אותנו משם. התחלנו ללכת לכיוון ואז זיו הציע שנלך דרך השדות כדי שיהיה מענין ואכן היה מעניין. נתקלנו במספר אתגרים בדרך כמו ביצה שנאלצנו לעקוף, טיפוס על סלעים גבוהים ומעבר דרך גדרות תיל אך הכל היה ברוח טובה ובהנאה מרובה. לבסוף הגענו למחוז חפצנו - הסלעים הגדולים והטיפוס שהחל אמש המשיך במלוא אונו. הפעם גם מעיין וליאור טפסו לסלע הגבוה ביותר בסביבה וירדו בעזרת זיו ולורנט כמו גדולים.
בשעה 10:30 נאלצנו לנטוש את האזור ולהתחיל את דרכנו הארוכה ללה. לשמחתנו ולמזלנו העבודות בדרך לא עכבו אותנו. בשעה 15:00 הגענו לגסטהאוס "קרזו" בלה, שהפך להיות ביתנו בשבועות האחרונים. כולנו הרגשנו שהחוויה היתה מיוחדת ונפלאה והמסע על כל אתגריו היה מוצלח במיוחד. ביום ראשון אנחנו מתכננים לצאת לטרק ליקיר, נכתוב שוב כשנשוב.
