מויאטנם לסין
אז כדי להסביר איך הגענו לסין אני צריכה לחזור קצת אחורה ולספר את השתלשלות העניינים בטיולנו. כשנחתנו בתאילנד בפברואר, אחרי אוסטרליה וניו זילנד, היינו צריכים להחליט מה יהיה המשך המסלול שלנו במזרח. התוכנית הראשונית שהייתה לנו עוד מהארץ הייתה לטייל בעיקר בהודו, ואולי לקפוץ לעוד כמה מדינות קרובות. אבל, כשבדקנו שוב את מזג האוויר ראינו שאם אנחנו רוצים לטייל במזרח אסיה אז פברואר זה הזמן, והחלטנו לדחות את הודו. הסתכלנו על הגלובוס המתנפח שנוסע איתנו לכל מקום לאן ניסע? אכנחנו לא מחוייבים לשום מדינה! אז שקלנו ובדקנו עד שהתגבש לנו מסלול מצויין, עליו כבר סיפרתי בכתבות הקודמות והוא -; צפון תאילנד, אחר כך קמבודיה, וויאטנם מהדרום לצפון, ואם ישאר זמן אולי גם נקפוץ לסין שגובלת עם וויאטנם. כשהגענו להאנוי, בצפון וויאטנם, וראינו שנשאר לנו מספיק זמן- התלבטנו בין הנסיעה לסין או ללאוס עד שלבסוף הוכרעה ההחלטה- אנחנו נוסעים לסין! הוצאנו וויזה של חודש לסין (הסיפור המלא בכתבה הקודמת), ונסענו ברכבת מהאנוי ללאו קאי. משם נסענו במונית למעבר הגבול ועברנו לעיר אחרת ולמדינה חדשה! איזה מגניב, כל השלטים ברחובות היו רשומים בסימנים סיניים וכל כך התלהבתי! עם חדש, תרבות חדשה להכיר.
אז הגענו (באמצע מאי) לעיר גבול- חור הזו במחוז Yunnan שבדרום- מערב סין (Hekou) וביקשנו הכוונה מכמה סינים, היישר לתחנת האוטובוסים המרכזית שהייתה במרחק 4 דקות הליכה (הם כמובן הציעו לנו לנסוע במונית בעלות 5 יואן לאדם). הצלחנו לקנות כרטיסי אוטובוס לנסיעת- יום הכי ארוכה שהייתה לנו עד כה -; 11 שעות במושב! כבר אחרי 3 שעות נסיעה הרגשתי שהגענו למקום הנכון... סין נראית מדהימה ושונה, הכל בה כל כך סיני, אני אוהבת אותה! אחרי השעה הראשונה של הנסיעה נוף מדהים נגלה לעיננו. היו שם הרים גבוהים וירוקים, מנוקדים בהמון טרסות אורז שגם היו מצידי הכביש, ואלו היו טרסות מהמרשימות שראינו. אולי אפילו עוקפות את הטרסות של סאפה (צפון וויאטנם) ביופיין המיוחד! תאו חורשים עם מחרשת עץ, אנשים בבגדים צבעוניים וכובעי קש, והחידוש העיקרי היה בשיטת הבנייה הסינית שכל כך שונה מהבנייה הוויאטנמית- בעוד ששם בתי הבטון היו בצבעי ירוק, כחול, ורוד, סגול וכתום מחרידים, כאן הם היו עשויים מלבנים אדומים עם רעפים אפורים מגניבים. בנוסף לנוף, הנסיעה הייתה ממש בסדר.
קצת חששנו מנסיעה באוטובוס סיני אחרי שקראנו ושמענו על נסיעות סיוטיות שהיו לכמה אנשים, אבל הסינים שהיו איתנו באוטובוס (והאמת שלא היו הרבה) הפתיעו לטובה! הם אגרו יריקות מגעילות (אבל לא הרבה מדי), הם עישנו סיגריות מסריחות (אבל לא בכמות יותר מדי מוגזמת), הם לא הקיאו, וגם לא ליכלכו הרבה, ואפילו לא הרעישו יותר מדי. באותה הזדמנות אני חייבת לספר לכם על חווית השירותים הציבוריים הראשונים שלנו בסין, לבעלי קיבה רגישה מומלץ לדלג לפסקה הבאה. נסו לתאר לכם את המצב הבא- הנהג הסיני של האוטובוס כורע לצידו של עוד אחד ממיליוני הסינים המלוכלכים. המכנסיים של שניהם מופשלים ומתחתם נמצא חור ברצפת הבטון. שניהם מעשנים סיגריה, ומ-ח-ר-ב-נ-י-ם! לא מפריעה להם העובדה שאין ביניהם קיר או דלת, שכל מי שנכנס לשירותי הבנים רואה אותם, ושזה דוחה. אז כן, שיהיה להם בהצלחה...
קונמינג -; חזרה למערב המתקדם
הגענו לעיר הבירה של מחוז יונאן -; Kunming (סתם איזה עיר "שולית" עם ארבעה מיליון תושבים...), ב-11 בלילה. קבלת הפנים בתחנת האוטובוס המרכזית הייתה על ידי סיני רמאי שידע קצת אנגלית והשתלט על כל נהגי המוניות כדי להוציא מאתנו כמה שיותר כסף. לא כיף במיוחד, אבל סלחנו לסין כי בכל מקום יש אנשים טובים ולא טובים. נסענו ב-2 מוניות למלון Camellia עליו הרבה בק פקרים ממליצים. אז האמת שאנחנו קצת התאכזבנו... החדר היה נחמד והמקלחת טובה, אבל השירות קר ובופה הבוקר המפורסם איכזב אותנו -; בתור כאלו שלא אוכלים לארוחת בוקר נודלס וירקות מטוגנים/ ציפס. את קונמינג מאוד אהבנו, למרות שיש הרבה אנשים שלהם היא תראה כמו סתם עיר גדולה. אנחנו הגענו אליה היישר מוויאטנם, מדינת עולם שלישי ממש לא מפותחת. קונמינג הייתה לנו חידוש כייפי ונעים- עם רחובות רחבים, נקיים ולא עמוסים, כבישים חדשים בהם נוסעות מכוניות (ולא אופנועים), הרבה בניינים גבוהים ומתוחכמים וגם קניונים גדולים ומיליון חנויות (של בגדים בעיקר). נהננו להסתובב ברחובות, להסתכל על חנויות, להרגיש במערב! וכמובן להגיע לסניף המקדונלדס הנהדר בעיר (בוויאטנם אין!) אליו באנו בקביעות בזמן שהיינו בעיר.
מה עוד עשינו בקונמינג חוץ מלאכול במקדולנדס? אז האמת, לא הספקנו לעשות הרבה, בגלל שבכל שלושת הימים שבהם היינו בה ירד לנו גשם מעצבן (אבל גם כייפי) שמנע ממנו את האפשרות לצאת, במיוחד לא ל"יער האבן"- אטרקציה מרכזית בקונמינג. בכל מקרה, עשינו כל מיני דברים קטנים ונחמדים. למשל קניות כי במפתיע זול בקונמינג - קנינו נעליים, מעילים, ציוד חורף טוב ועוד... אחר כך שלחנו את כל אלו עם עוד ציוד מיותר שהיה לנו מוויאטנם- חבילת 19 ק"ג בדרך לישראל...
נסענו (35 יואן במונית, חצי שעה נסיעה ממלון קמיליה) גם למקדש הבמבוק (Bamboo Temple) שהיו מורכב ממכלול של הרבה מבנים ופגודות. כל מיני פסלי בודהה, פסלי אנשים ופסלי חיות, הרבה קטורות דולקות וגם נרות אדומים. מזג האוויר היה ממש נעים ולכן היה נחמד להסתובב בין כל המבנים והגנים. הכי אהבתי כמה לוחות שיש שחורים שעמדו שם ועליהם היו חרוטות מלא אותיות סיניות קטנות. משם נסענו ל"שוק הפרחים הציפורים" שהיה שוק ממש כייפי ונעים, שליו, שקט ולא צפוף, עם מלא דברים יפים! פסלונים, בובות, מסוק קטן מעופף עם שלט (עליו הבנים פינטזו כבר מאז הונג קונג וסוף סוף קנינו אותו...), בדים, תכשיטים, ואפילו ראינו כמה דוכנים עם חיות מחמד כמו דגים, ארנבים וצבים. בדוכני אוכל מוסלמיים על יד השוק מצאנו מעין פיתה חמה עם ביצה קשה... משובח במיוחד! על הבשר כדאי לוותר. חפשו אותם! היה לנו גם מקרה אחד לא נעים ברחובות קונמינג- בזמן שהלכנו מהמלון לכיוון המרכז, הרגשתי שמישהו נגע במצלמה שהייתה תלוייה לי על הכתף. הסתובבתי וראיתי שהריץ` רץ` פתוח- מסתבר שניסו לגנוב אותה. צעקנו על שני הסינים והם ברחו. זה היה מזל של ממש, ובאמת צריך להזהר כי קראנו במלון הרבה אזהרות כנגד גניבות.
והנה גם קטע מצחיק במיוחד שקרא לנו ברחובות קונמינג. עמדנו מחוץ למאפייה, מתלבטים איזו לחמנייה כדאי לקנות, כשפתאום קלטנו בכביש אוטובוס שמחכה ברמזור אדום, וכולו מלא בתיירים סינים. עד כאן הכל רגיל- רק שכל- ממש כל הראשים של הסינים היו מסובבים לעברינו וכולם בהו באנו בהתפעלות, הרי אנחנו משפחה לבנה, ועוד עם ארבעה ילדים! נופפנו להם לשלום והם חייכו ונופפו לנו בחזרה. שוב הזכירו לנו שאנחנו תופעה נדירה במיוחד...
דאלי - עיירה עתיקה ויפהפייה
העיר דאלי נמצאת צפונית מערבית לקונמינג, במרחק 4 שעות נסיעה באוטובוס ו-7 שעות ברכבת. כמובן שכרטיס לרכבת זול יותר, ובה נסענו ב-19 למאי. תחנת הרכבות בקונמינג ממש הזכירה לנו טרמינל גדול וחדש, אפילו עשו שם שיקוף לתיקים שלנו. ברכבת, אליה קנינו כרטיסים מראש (דרך המלון) היו רק Hard Seat (מושבים קשים) וציפינו לגרוע מכל- מושבי עץ. הופתענו לגלות מושבים קצת מרופדים, וישבנו שלושה מול שלושה- בלי שום סינים ביננו. היינו בשוק כשקלטנו סינית מחזיקה את התינוק שלה מעל פח הזבל של הרכבת -; כדי שיעשה שם קקי! ברכבת מוכרים ארוחת צהריים מבושלת- קנינו אחת אבל אי אפשר לומר שהיא טובה, בכל מקרה מוכרים שם גם נודלס במנה חמה ויש מים חמים כך שאנחנו אכלנו הרבה נודלס... ב-3 בצהריים סוף סוף הגענו- אבל עדיין לא לעיר העתיקה אלא לעיר החדשה שעל ידה. נסענו באוטובוס (קו 8) עוד כחצי שעה עד לעיר העתיקה ושם התחלנו לחפש גסט האוס שימצא חן בעיננו. לקח קצת זמן עד שהחלטנו להשאר ב- Tibetian Lodge שהיה מאוד נחמד ומאוד אהבנו את המיקום שלו, האווירה בו והעיצוב מהעץ, וגם את החדרים העליונים שאמנם קטנים אבל כייפים.
העיירה דאלי ממש הזכירה לנו את פאי בתאילנד וסאפה בויאטנם. היא הייתה קטנה, מלאה בתיירים סינים ולבנים, מלאה בחנויות ומסעדות, מלאה בגסט האוסים. היחוד העיקרי והבולט שלה היה שגם הבתים בעיירה היו מקסימים ביופיים. הם היו בנויים מאבנים מלבניות, עם גגות מתעקלים בקצוות בצורה הכי סינית שיש. ממש כמו בסרטים, יפהפיים! בזמן שאכלנו ארוחת בוקר בחוץ ניגש אלינו זקן סיני קטן ומכווצ`ץ`, בבגדים מרופטים וכובע ציירים והראה לנו אלבום תמונות של דיג עם קורמורנים באגם. הוא לא ממש ידע אנגלית אבל הוא הציע לנו טיול לדיג קורמורנים, ולמזלנו ישבה לידנו צרפתייה דוברת סינית שתירגמה לנו את כל השיחה ועזרה לנו לארגן את הטיול למחר בבוקר. נסענו אל האגם, בדרך בין שדות אורז ירוקים ויפהפיים, מנוקדים בהמון סינים חרוצים. הדיג היה ממש אותנטי, שטנו ב-2 סירות ברזל של המשפחה אל האגם, בטעות יצא שהייתי בסירה שעל רצפתה שכבו כל הדגים, אז מיהרתי להחליף עם עומרי ויובל ולעבור לסירה של אמא- העדפנו לצפות מרחוק... עניין הדיג היה אדיר במיוחד! האיש שלנו קשר מבעוד מועד חוט דק מסביב לצוואר של כל אחד מציפורי הקורמורן- כך שהקורמורן לא יכל לבלוע דגים גדולים כי הם לא עוברים לו בגרון. האיש שחרר את הקורמורנים, שלא יודעים לעוף אבל הם שחיינים מצויינים.
הם שחו במהירות ותוך כמה דקות ראינו שהפה של אחד מהם נפוח- הוא תפס דג ולא מצליח לבלוע! עכשיו הסיני לקח דג קטן שהיה לו בסירה ופיתה את הקורמורן לבוא לסירה בעזרתו. הוא הוציא את הדג מהפה של הקורמורן ושיחרר אותו לעוד סיבוב... מגניב (יחד עם זה קצת אכזרי) בחזרה בעיירה, אחר הצהריים הבנים שכרו אופניים והסתובבו בין הרחובות, בזמן שאמא ואני הסתובבנו בין החנויות המקסימות. הן היו מעוצבות ממש יפה, מערביות לחלוטין, עם סחורה מצויינת ויפה, במחירים זולים יחסית! איזה כיף היה... רכשנו, מדדנו, היה נהדר! למחרת יצאנו מהעיר העתיקה לרחובות המגורים שמסביבה -;במטרה למצוא שם כרכרת סוסים שתסיע אותנו עד לרכבל שנמצא במרחק מה מהעיר ומטפס על ההר לתצפית יפה. במקום זה, מצאנו את עצמנו מטפסים על ארבעה סוסים מתוקים עם פעמונים שלקחו אותנו עד לכניסה לפארק. שילמנו בשער הראשון 30 יואן על הכניסה לפארק, ואחר כך בשער השני, סיני מכר לנו כרטיסי עלייה לרכבל ב-60 יואן לכרטיס.
הנסיעה ברכבל הייתה מוצלחת ביותר. מתחת לספסלים שבהם נסענו היה יער יפהפה ומיסתורי, עם עצי ברוש ירוקים שביניהם מפוזרים קברים סינים. כשהסתכלנו אחורה ראינו תצפית מדהימה על האזור. והנוף מהקרוב לרחוק נראה ככה: ההר המיוער עליו עלינו, מישור ענקי ומאורך שמרוצף בקוביות ירוקות -; שהן שדות אורז, האגם התכול של דאלי, הרים קרחים וחמודים ולבסוף שמיים מעוננים ויפהפיים. להפתעתנו התצפית בכלל לא הייתה מוצפת בסינים, ומצאנו גם מסלול הליכה קצר מרוצף לאורך צלע ההר. אחר כך חזרנו למטה ונסענו עם טוק טוק בחזרה לעיר העתיקה. בערב יצאנו לבית הקפה המשובח The Sweet Tooth שם אכלנו עוגות גבינה טעימות לכבוד ערב חג שבועות... שיש חג!
ליג`יאנג - עוד עיירה עתיקה ויפהפייה
אחרי עוד יום סטלני, נסענו ב-24.5 לליג`יאנג באוטובוס קטן (יש אפשרות לנסוע במיניבוס- הזול ביותר, אוטובוס קטן- מחיר אמצעי, ואוטובוס רגיל- היקר ביותר). כשרק נכנסנו לעיר ליג`יאנג היא נראתה די מגעילה (עיר גדולה ומלוכלכת), אבל אחרי שהאוטובוס הוריד אותנו ונסענו עם ה- Pick- Up של הגסט האוס לעיר העתיקה בה ממוקם הגסט האוס שינינו את דעתנו. כבר לפי הרחובות הקטנים והצרים (אין כבישים/ מכוניות/ אופנועים בתוך העיר העתיקה (חוץ מאוטו זבל שעובר ברחובות 3 פעמים ביום עם מוזיקה של אוטו גלידה כדי שהאנשים ייצאו מהבתים וירוקנו את הפחים לתוכו), שמרוצפים באבנים ענקיות עתיקות וחלקות, ידענו שנאהב אותה. ליג`יאנג די הזכירה לנו את דאלי- רק שהיא מגיעה במידות גדולות הרבה יותר. יש בה הרבה מאוד רחובות שמוקדשים אך ורק לחנויות (בגדים מכל הסוגים והמינים, תכשיטים, בובות סיניות ועוד ועוד), ובעיקר מלאים בקבוצות של תיירים סינים. רק אז הבנו שאם יש 1.3 מיליארד סינים, ורק לחמישה אחוזים מהם יש מספיק כסף כדי לטייל - זה עדיין אומר שיש 65 מיליון תיירים סינים, וזה אומר המון! אבל האמת, זה לא כל כך נורא והם לא כל כך מפריעים. בסה"כ- הם סינים, ולראות אותם זה חלק מהחוויה של לראות את סין.
למחרת שכרנו אופניים ונסענו איתם עד לבריכת הדרקון השחור המפורסמת של ליג`יאנג (Black Dragon Pool). האמת היא שאין צורך באופניים כדי להגיע למקום, שנמצא ממש במרחק 7 דקות הליכה מהכיכר הגדולה של העיר העתיקה. התמונה המפורסמת ביותר של הפארק היא של האגם הכחול, פגודה קטנה שנמצאת בתוכו, וההר המושלג Jade Dragon Snow Mountain שנמצא ברקע. אנחנו עשינו טעות חמורה ואני מקווה שתוכלו ללמוד ממנה ולא לחזור עליה!! לא בדקנו אם ההר גלוי באותו הבוקר, ורק כשנכנסנו לתוך הפארק גילינו שההר כולו מוסתר בעננים ואי אפשר לראות קמצוץ של סלע או שלג. וכך לצערי פספסתי את האפשרות לצלם את התמונה המפורסמת. נו מילא, הפארק היה מקסים גם ככה. הגנים, הדשא, העצים והפרחים מסביב לאגם- הכל היה ממש מטופח. הפגודות והגשרים נתנו את ה- "Touch" הסיני והשמיים היו יפים במיוחד. היו שם כמה שולחנות שמסביבם ישבו זקנים סינים בתלבושות משונות ושיחקו דמקה סינית, יצאו מסרט. הבנים הצטרפו לשולחן במהירות וניסו ללמוד את חוקי המשחק...
בצהריים, ישבנו במסעדה נחמדה, ואז היה לנו קטע הזוי לגמרי. ישבנו בשולחן שהיה צמוד לחלון שצפה לרחוב, ותוך כדי שדפדפנו בתפריט קלטנו שמחוץ לחלון מצטופפים המון סינים, עם המצלמות שלהם שלופות, וצופים... בנו! אחרי עוד כמה שניות חלקם אזרו אומץ ונכנסו למסעדה כדי להצטלם איתנו. שמחנו להיענות, רק שתוך כמה דקות הבנו שלא נצליח לאכול בשלווה אם זה ימשיך ככה! אז ברחנו לקומה העליונה של המסעדה וכך ניצלנו ממעריצינו הסינים... אחר הצהרים עומרי ואני יצאנו לסיבוב אופניים בעיר העתיקה. נאבדנו בקלות, כל רחוב וסמטה מובילים לעוד רחוב או סמטה, שצפופים בנחילי סינים וגם בכל כך הרבה חנויות. את רוב הסחורה אני כבר מכירה בעל פה, אבל עדיין יש כמה וכמה חנויות מיוחדות שמצליחות להפתיע מחדש.
לכבוד הטיולדת העשירי שלנו (כך מסתבר... בתחילת היום אפילו לא ידענו ורק לפנות ערב נזכרנו בתאריך המיוחד. ככה זה בטיול- אף פעם לא יודעים מה התאריך והימים חולפים בטיל!) ראינו סרט ב-DVD שבמסעדה החמודה והמעוצבת שלנו ולארוחת הערב אכלנו משהו משובח במיוחד.... פירה! אז אמנם זה נשמע הכי פשוט שיש ובכלל לא מיוחד, אבל בשבילנו זה היה כל כך טעים. הרעיון עלה לאמא במהלך ההסתובבות שלנו בעיר, כשגילינו את השוק המקומי של הירקות והפירות. קנינו שם הרבה תפוחי אדמה, וביקשנו שיבשלו לנו את תפוחי האדמה בגסט האוס הבייתי שבו ישנו. כך יצאה לנו ארוחה כייפית, וממש יוצאת דופן! ב-28 למאי עזבנו את ליג`יאנג, לשלושה ימים של טבע בטרק Tiger Leaping Gorge, אבל על זה ועל עוד כמה מקומות מגניבים (ומדהימים) בסין יסופר בכתבה הבאה.... יומטוב!
