שיעורי קונג פו בסין
אני קם בבוקר עם כאב ראש נורא אחרי שעתיים של שינה. אחרי נסיונות עקרים לשלב את רעש המקדחה של השיפוצניקים בחלומות שלי אני מתייאש ועובר לתנוחת רביצה אופיינית. ככה זה כשמבלים עד 7 בבוקר. שיחה קצרה עם העורכת מבהירה לי שכדאי להגיש את הכתבה בזמן הקרוב, היום למשל, כלומר ממש עכשיו בעוד שעה אחרי שלושה דד - ליינים שכבר מזמן עברו. אנשים כותבים הם עצלנים. שלא יספרו לכם אחרת. וגם מטיילים הם כאלה. בלית ברירה אני גורר את עצמי לשולחן הקרוב, ומתיישב לכתוב. שכן חביב פוצח בתרועת חצוצרה לרגל האירוע, אלא שאחרי שיעור נסיון - מה לעשות- אתה עוד לא החצוצרן המלכותי. הוא באמת נורא משתדל ועצוב לי עליו אבל הזיופים שלו בשילוב עם הקדיחות בקיר יוצרים סימפוניה שמזכירה זוג חתולים מיוחם בחצר ממול שהחליט לפנק אתכם בהאזנה למשחק המקדים שלו. בדרך כלל יש לי ביקורת עצמית לא רעה על מה שיוצא תחת ידי, אך עתה אני כל כך עסוק בלנצל הפוגה קומית בקדיחה ובחצוצרה, שאין מצב שאני עובר על המילים שכבר הקלדתי. וגם הראש שלי מתפוצץ, כבר אמרתי?
אני מתעורר בבהלה. הגונג של המנזר מכה בחוזקה ומודיע על השעה 5. המאסטר הזקן עומד בחוץ, לבוש גלימה כתומה ואדומה. זקנו הלבן יורד לו עד חזהו ועיניו מביטות בי במבט חודר. אני ממהר להעמיס עלי את המקל ששני כדים מלאים אבנים תלויים עליו משני צידיו ויוצא בריצה מהירה משטח המנזר אל היער, אל עבר הנהר ומשם, אחרי שטבלתי במים הקפואים אני ממהר להעמיס את הדליים- שעכשיו גם התמלאו מים -; וממהר במעלה ההר. מיד כשאני מגיע, אני ממהר לאולם התפילה ומתחיל להכות אגרופים בקיר, עד שפרקי אצבעותי שותתים דם. המאסטר מגיע להתבונן בי אחרי שעה וחצי שאני מכה בקיר. הוא חוכך בדעתו , ומיד פולט: `להתאמן!` ונעלם כלא היה.
אז זהו, שלא. כשהחלטתי לנסוע לסין ידעתי שאחפש לי מאסטר בקונג פו כדי שיגשים לי את החלום הזה שלי - לחיות בסרט של קונג פו. מה יש? בסרט של מטפסי הרים כבר חייתי, במערב הפרוע ביותר בעולם כבר דהרתי ובצבא הכי טוב בעולם כבר בזבזתי את מיטב שנותי. מה כבר נשאר חוץ מלחיות קצת בסרט סיני? דינגי, המאסטר שלי, חיכה לי בתחנת האוטובוס. ציפיתי לאיזה זקן תרח עם זקן וחוכמה ודיבור כזה איטי ולא ברור שכל משפט שיוצא לו נראה כמו פתגם שיצא מעוגייה במסעדה סינית. אלא שדינגי, משום מה, התעקש להישאר נמוך, צעיר ועם אופנוע וואסח מטורף שלקח אותנו הביתה. הוא היה לבוש מעיל עור שחור, משקפי שמש אופנתיים ( בטוח חיקוי, כי הסינים לא יודעים אחרת) וג`ינס. אלוהים אדירים, חשבתי לעצמי- ג`ינס?!!! למאסטר?!!! בטח זה רק הבן שלו או משהו. סתם יש להם אותו שם. סינים, לך תבין אותם..
אבל מהר מאוד התבדיתי, כשדינגי הוציא את הלוח המחיק והתחיל להסביר לי על יין ויאנג: יין הוא הנשי, הזורם, השקט, מייצג את הירח. היאנג הוא הגברי, הנוקשה, המרעיש, המפצח גרעינים ביד אחת, מגרבץ ביד שניה וצורח: "יאללה בית"ר יאללה!" בזמן שהיין שכנגדו משחקת לו בשיערות עם חיוך אימהי על הפנים. אחר כך נגו, שזה סוג של מדיטציה בתנועה. אני לומד על הצא`קרות העיקריות ומבין שמהדאן טיאן - שלוש אצבעות מתחת לקורקבן, או צ`אקרת המין- אני אמור להזרים אנרגיה לכל הגוף שלי עד לקצות האצבעות. אני מתאמן ומתאמץ, כולי ריכוז וחדות, עד שאני מרגיש את זה... את כל הטמטום שלי מכה בי באחת, כי אני נזכר פתאום שבאתי לכאן כדי ללמוד קונג פו, אז מה זה? מדיטציה זה להודו, אני מאמין!!
וו שו - בתרגום חופשי מאוד לעברית ( וזה מהאנגלית הקלוקלת של דינגי. אל תשאלו..) זה משהו כמו : "לא לאלימות". ככה קוראים במקור לקונג פו בסין. כל העניין של הקונג פו הוא בעצם לא להגיע ללחימה כלל. דודו של דינגי, בחור כארז וגם לוחם קונג פו לעת מצוא, מצא את עצמו בכלא ל- 20 שנה אחרי שחיסל במו ידיו 3 אנשים שנטפלו אליו. אז אולי אם הוא היה עושה יותר מדיטציה, זה לא היה קורה..
סדר יום בביתו של המאסטר
סדר היום בביתו של דינגי נאכף בנוקשות: כמו בכל בית בכל חברה מתוקנת ישנן 3 ארוחות ביום:
- ארוחת הבוקר- שמוגשת בדיוק גרמני שעה אחרי הזמן שנקבע יום קודם לכן.
- ארוחת צהריים- שבלי יוצא מן הכלל מוקדמת בחצי שעה עד שעה מהזמן האמור.
- וארוחת ערב- שאליה אסור לאחר, וגם היא בעצם מוקדמת לרוב בחצי שעה עד שעה, ודינגי רעב בשעה הזו כך שכדאי מאוד מאוד לא לאחר, אחרת הוא ישרוף אתכם בברקים שיוצאים לו מהעיניים. ככה זה כשעושים הרבה מדיטציה.
לארוחות ישנה מנה עיקרית -; אורז. "מי פאן" בשפה המקומית, כאשר בדיקה קצרצרה במילון מגלה ש- `מי` -; זה אוכל , ו- ` פאן ` זה גם אוכל. וביחד מה יוצא?.. נכון מאוד, אורז. בקיצור רק רציתי להבהיר את כמויות האורז שטחנתי לי בשיני הצמחוניות במהלך שלושת החודשים שהתאמנתי במקום. ועוד לא אמרתי כלום..
אימון ראשון. על הגג. קור אימים והשמש עוד לא ממש יצאה, אבל אני כבר עם מכנסי שרוול וחולצה קצרה מתחמם לקראת הפעילות. לומדים מתיחות וכמה עמידות. דינגי אומר לי שצריך לשאוף לעשות 100 פעמים כל מתיחה בכל אימון. מה עושה גולנצ`יק? אמרו מאה, נעשה מאה - נראה לו איזה תותח אני!! מישהו פעם אמר שישנם הבדלים תהומיים בין שני המינים. ישנם דברים שנועדו לגברים וישנם כאלה לנשים. לדוגמא: משחקים של מכבי, תחרות יריקות, התגוששויות, שפם, להיכנס לבית עם נעליים מלאות בוץ - גברים. מתיחות, גמישות ואקרובטיקה -; לנשים בלבד. תכל`ס, ראיתם פעם גבר שנראה גברי במכנסי טייץ`?
אז שבוע אחרי האימון הראשון אני הולך כמו ברווז ממקום למקום. זה לא שהרגליים שלי לא בנויות לזה. בטח שכן. אבל לא כשהן מחוברות לשאר הגוף. ופה קבור הכלב. דינגי, עם חוש ההומור המפותח שלו, לא הפסיק לצחוק על הטמטום שלי כל היום. "זה לא צבא פה" הוא מזכיר לי, למקרה ששכחתי - "בצבא מטומטמים. עכשיו יש דינגי. דינגי בונה לך גוף של ברוס לי, לאט לאט". צבא או לא צבא, לארוחות אני מגיע בזמן. אם חשבתם שדינגי קשוח חכו שתראו את אמא שלו...
הכפר של דינגי -; דזה חי - הוא נידח בצורה שקשה לתאר במילים. והיפה בכל הסיפור הוא שזה הכפר הכי ידוע מבין כל חמשת הכפרים בסביבה, שלהם לא טרחו בכלל לתת שם. בסיור קטן שאני עורך בסמטאות הצרות אני מגלה לפתע שוק שנפתח באמצע הרחוב. השוק סואן למדי, ואנשים עם סלים ותיקים על כתפיהם מתמקחים בשפה שטרם הבינותי על מחירים מגוחכים למדי. ישנו אגף הטבק - מעין צינורות טבק אימתניים באורכם שנראה שיש להם ביקוש באיזור הזה של העולם, דוכני בגדים צבעוניים, לרוב אותה התכולה מאותם הצבעים ואותו הסוג בכל אחד מהם, וישנם ירקות ופירות וספלי תה מפלסטיק וממתכת, סרטי קונג פו זולים, עיתוני אופנה, בדים, עופות, עוגיות ומאכלים שונים, סוליות לנעליים, נעלי טאי צ`י לזקנים והשיא - דוכן לממכר שיניים תותבות. היופי בשולחן הקטן הזה הוא השיניים שפזורות עליו ביחידים, לא מסודרות בסדר כלשהו או בצבע אחיד, ונראות כאילו מספר אנשים הלכו מכות ומישהו אסף את השאריות. אני מנסה לברר עם דינגי מתי השוק נפתח והוא עונה לי שרק פעם -; פעמיים בחודש. ובחגים. וביום ההולדת של מאו דזטונג. ושל סטלין ומרכס. ובימי שמש. ולפעמים גם בימים גשומים. אבל רק אז. שאר הזמן צריך להסתפק במכולת השכונתית.
חוויות במנזר
מעל הכפר מתנוססים הרים ירוקים ויפיפיים. על ההרים האלה נתאמן בעתיד, כשנדע משהו על קונג פו ועל טיפוס הרים. בינתיים, כדי להוסיף מימד של טבע ויופי באימונים, דינגי לוקח אותי ליער שמאחורי הבית ומלמד אותי עוד מספר עמידות. הסתיו החל לפני מספר ימים והעלים נושרים עלי בזמן שאני מתרכז במתיחות ובעמידות המסובכות. איכרים זורעים את השדות שמסביב, הרוח שורקת באוזניים והשמיים כחולים מתמיד. אימון אחר הצהריים הוא האהוב עלי, בעיקר בשל השמש שיוצאת באיחור - מה מאחורי העננים הסינים האלה ומחייכת אלי בחום. אחרי שלוש שעות אימון אני מותש וחוזר אל הבית בדיוק בזמן לארוחת הערב.
לילה. חשוך. בחצר של דינגי דווקא יש אור, אבל מה לעשות שאין פה בסביבה מערכת ביוב, בסין. אני פותח את הדלתות הענקיות של החצר. סמי, הכלב המקומי, יוצא מהמלונה ומיילל לי שאצא איתו לטיול. לא עכשיו סמי. לעזאזל! ידעתי שלא הייתי צריך להגזים עם התה הסיני הזה! תה עלק. מים עם צמחים בפנים, זה מה שזה! ועכשיו כל הלילה אני אבלה בריצה מהחדר לשירותים וחזור!! רגע... אפאחד לא רואה.. האמת שגם אני לא רואה כלום. מה יקרה אם אני אעצור כאן, ליד השיחים שקרובים לדלת, ואשתין? מי ידע? אם דינגי ידע מזה הוא יהרוג אותי. כבוד המשפחה וכאלה... לא נעים... אבל פתאום ממש, ממש בא לי להשתין דווקא כאן, במקום ללכת עוד מאתיים מטר ולחפש איזה חור מסריח באדמה. כן, ככה יותר טוב, איזה ירח גדול יש היום... והכוכבים!! אחח... חבל על הזמן... מה זה? מי מגיע? שיט, שיט, שיט, שיט... לגמור מהר... לנער...
- "הלו! איז איט יו, אור?" ( הלו! זה אתה אור?).
- "או, דינגי. יס, יס.. ג`סט לוק את דה סקאיי.. סו ביוטיפול.." (או, דינגי. רק מסתכל בשמיים. כל כך יפים..).
- "אוקי. איי גו טו דה טויילט. הב א גוד נייט". (אוקי. אני הולך לשירותים. לילה טוב).
- "יו טו, דינגי" ( גם לך, דינגי).
- "יו נו, סם טיים סטודנטס דו פיפי אין דה גרדן. ורי נו ביהייבור!" (אתה יודע, לפעמים תלמידים עושים פיפי בחצר. מאוד לא מנומס!)
- "יה.. נו ביהייבור.. באד פיפול!" ( נכון, ממש לא מנומס.. אנשים חרא!).
- "יס. אוקי, איי גו נאו" (כן. אני הולך עכשיו).
- "נייט" ( לילה טוב).
- "נייט" ( לילה טוב).
בוקר. השמש מתעכבת. מה מתעכבת- בשביתה!! קור אימים. ירד גשם בלילה. החלק התחתון של המיטה די מוצף, המקלחת קרה, בנוהל. אבל יש שמחה חדשה - הגיע תלמיד חדש, מצרפת. וכמה שאנחנו שונאים את צרפת בארץ, ככה אנחנו אוהבים את כל הצרפתים שמטיילים במזרח. אולי זה בגלל שיש לנו מכנה משותף - שנינו לא סובלים את צרפת. אחרת, למה הם מטיילים בחו"ל כשיש להם את מגדל אייפל ומוזיאון הלובר מתחת לאף?!! קוראים לו יאן. הוא תואר שני בפילוסופיה וסוציולוגיה, חובב קולנוע והסטוריה ומצלם סרט דוקומנטרי על דינגי ועל התלמידים שלו - כלומר אני לצורך העניין. בין רגע אני הופך לכוכב על שמתועד בכל רגע בחייו - החל מהקימה בבוקר ( החולירע הקטן מצמיד לי את העדשה לפרצוף כשעדיין לא הספקתי לנגב את הריר מהכרית) המשך באימוני היום ( יאן, יא מניאק, למה אתה מצלם אותי בתנוחות הנשיות האלה?!!) וכלה בהכנות לשינה ( אדי דו מביד, מה זה חשוב לצלב אותי בצחצח שידיים?!!). בהמשך אנחנו נהיים חברים טובים כל כך, שאנחנו הולכים ביחד להתאמן ביער והולכים מכות עד זוב דם - שלי, בעיקר, כי האירופאי האנטישמי הזה למד וויד ואדאו -; אומנות לחימה ויאטנמית שמלמדת שכל עוד יש לך הזדמנות לברוח מאלימות - תשתמש בכמה שיותר כוח ואכזריות כדי להשמיד את האוייב!!
בלילות, אני ויאן מדברים פילוסופיה והסטוריה. הוא מלמד אותי כל מה שהוא יודע על המהפיכה הצרפתית, הדת היהודית וקאנט ( שהמשפט האחרון שלו היה: "זה טוב". ידעתם שהוא יצא רק פעם אחת מהעיר שלו??) ואני מלמד אותו כל מה שאני יודע. שימו לב, הנה אני מלמד גם אתכם כל מה שאני יודע עד סוף הפסקה הנוכחית.
דינגי מלמד אותנו איך להתחיל עם בחורות. גם הוא עשה את זה לפני שהיה נשוי. כן, היו ימים.. בהתחלה אני שוקל לנסות את השיטות של דינגי מתישהו, ואז אני קולט שלצרוח על בחורות בארץ לסתום את הפה ולהפגין בכך את הגבריות המתפרצת שלי לא ממש יעלה את אחוז הרייטינג שלי אצל בנות המין היפה, הגמיש והלא פראייר בכלל. במקום זה אני מקדיש את זמני הפנוי ללימוד סינית בסיסית כדי שאוכל לתקשר קצת עם המשפחה ועם הסינית החמודה שראיתי אתמול בשוק. דינגי תורם את חלקו ומסכים ללמד אותי את המילים "יפה" ( פיאו לינאג, מיילי, חן חאו קאן) ואישה (נורן). זה בערך כל מה שצריך, הוא טוען. ואז אתה חייב להתחתן איתן או שהמשפחה תהרוג אותך.
פילוסופיית החיים של דינגי היא פשוטה ביותר: כסף הוא כמו נייר טואלט - משתמשים וזורקים. פשוט כך. הוא מפרנס חמש נפשות ואת התלמידים שלומדים אצלו ולוקח סכום זעום למדי של כסף. בעתיד הוא מתכנן להקים בי"ס קונג פו לילדים יתומים ועניים. עד אז, הוא יגבה את הסכום הזה כדי לקיים את משפחתו המורחבת.
בבקרים אנו יוצאים - בתורנות -; עם סמי לטיול. סמי הוא כלב חביב מגזע לא ברור בעליל ששומר עלינו בלילות ובימים כל הזמן מתחנף ורוצה אהבה. דינגי קורא לו: לאווי גו - כלב של הזרים. כשלוקחים אותו בשרשרת הוא ממש דוחף קדימה וחונק את עצמו רק כדי לעשות עוד צעד, לכבוש עוד יעד, להשתין על עוד פיסת קרקע ולהפוך לשליט הכפר. יאן כבר קורא לו: "סיזאר" ( קיסר ) ומצדיע לו עם כל משפטי הגלדיאטורים שהוא מכיר מלימודי הלטינית שלו. סמי מהנהן בראשו בכובד ראש ואז מזנק אל יאן ברגלים קדימה כדי שייתן לו עוד קצת אהבה. כלב נשמה, שכל אין.
האימונים הופכים מפרכים עם הזמן. אני כבר מספיק ללמוד פורמה ראשונה ביומיים. דינגי מדבר כל הזמן על שים - פה, החיבור בין השכל ללב. הוא טוען שכל דבר ניתן לבצע בשלמות גדולה יותר כשיש את החיבור הזה, ונותן טיפים מעשיים יותר ופחות איך להשיג את הראייה הזו. מזג האוויר הופך להיות חמים יותר, אבל זהו זמן חסד ואנו יודעים שהוא יתקרר בקרוב ואני ויאן, שני מטיילים ממוצעים לחלוטין - ממש רוצים קצת חופש, קצת שלווה ומנוחה לגוף ולנשמה אחרי אימונים מפרכים וקורעי גפיים ומפשעות שעברנו בשבועות האחרונים. אנו מחליטים לצאת לטיול טרמפים בדרום יונאן, למורת רוחו של המאסטר היקר. מבטיחים לחזור בעוד שבועיים גג. דינגי מעקם פרצוף אבל מאשר בלית ברירה - מדינה חופשית זה לא, אבל לך תתווכח עם שני אלה, הוא חושב. אני עוד אגיד להם: אמרתי לכם. וזה יהיה שווה את הכל. שילכו. אני הזהרתי אותם שמסוכן. וכמה שהוא צדק, אין לו מושג בכלל!!...
בכתבה הבאה: מליונר אנאלפאבית, בתי בושת, בננות, ויאטנמים זועמים וחיילים חמושים וטרמפים וטרמפים ועוד טרמפים ואף לא אדם לבן אחד לרפואה!!!
מידע חיוני
טוב, יקירי. כיוון שהכתבה הנוכחית ממוקדת למדי, כך גם יהיו הטיפים כמובן. אז ככה:
הטלפון של דינגי הוא :0086-137-6983-5549
כתובת מייל: [email protected]
הכתובת -; קצת קשה. תתקשרו אליו ואל התלמידה שלו בקונמינג: 08712993401
העיר הקרובה ביותר לכפר נקראת שי טסווי והכפר ממוקם בצפ`- צפ`- מע` יונאן, כ-4 שעות נסיעה מקונמינג, בעיקר לכיוון צפון.
תעריף המחירים שלו:
לחודש ומעלה- 500 יואן לשבוע.
לפחות מחודש- 750 יואן לשבוע.
ציוד:
ביגוד חם - קר שם אימים!! הכפר ממוקם בגובה 2800 מטר מעל פני הים.
נעלי ספורט - עזבו את נעלי הקונג פו העלובות. אין כמו ניו בלאנס לקונג פו.
שק"ש - מומלץ. בעיקר בגלל הקור. מקבלים שמיכות נהדרות. אבל אין כמו בידוד של שק"ש.
סרט לשיער -; לבעלי שיער ארוך. באמת שאי אפשר להתאמן בלי הדבר הזה, מנסיון!
תיונים - ויסוצקי, פומפודור - הכל כדי להימנע מהתה המזעזע שלהם. אגב, ממליץ בחום על קפה שחור.
קופסאות טונה - לדתיים. חשוב מאוד. מנת חלבונים לדם!! אם תמצאו קופסת טונה, כמובן. אני לא הצלחתי...
חם צוואר/צעיף + כובע גרב- שוב, קור
עוד:
מכנסי קונג פו - ניתן לתפור בכפר. עדיף לקנות בדאלי העתיקה.
כסף - דינגי מקבל רק יואנים. לא דולרים, לא אשראי, ולא טרבל צ`קס. לתשומת לבכם. הרגע חסכתי לכם 8 שעות נסיעה הלוך וחזור לקונמינג לבנק. וגם כמה יואנים על הנסיעה. אני דורש אחוזים.
מתיחות - שווה להתאמן על מתיחות לפני שמגיעים לדינגי. כך גם ניתן לחסוך הרבה זמן של אימונים על גמישות ולעבור לחלק היותר מעשי של הקונג פו.
גישה - לבוא כדי ללמוד, באמת להקשיב. לא כדי להיות ברוס לי בחודשיים. כי זה, לדאבוני, כנראה לא יקרה.
כבוד - לכבד את מנהגי המקום ולכבד את הסובבים אתכם בכלל. אם יש משהו שהסינים לא מוכנים לסבול מאף אחד זה חוסר כבוד. ודינגי בראשם.
דתיים: כמה נקודות חשובות
לגבי שבת - אין בעיה, דינגי לוקח יום מנוחה אחד ושבת יכול להיות היום הזה.
כשרות - יש בעיה גדולה עם המטבח של דינגי. אני לא רואה אופציה שתבשלו לעצמכם שם, אבל זה בטח אפשרי אם ממש ממש מתאמצים. הכלים, מיותר לציין, לא כשרים. ישנו בשר על השולחן. הוא מוגש בכלים נפרדים מהכלים שמכילים מזון צמחוני. קשה לי לקבוע שהאכילה שם בכלל מותרת מבחינת כשרות. גם אם תביאו כלים שלכם, לא יוכלו לבשל לכם בהם יותר ממנה אחת. דבר אחד בטוח: האורז- כשר.
