אל ההר
פסח הגיע!! אין יותר טוב מזה! הכי טוב! אכן, חג הפסח הוא אחד החגים הטובים שיש, בעיקר לחובבי הטיולים שבינינו. חופשה ארוכה, ושלא תחשבו שאני אוהב את העבודה שלי חס וחלילה, אבל חופשה מרוכזת בחול המועד זה דבר נפלא. חוץ מזה יש מזג אויר מעולה והאביב בשיאו - פשוט מושלם לטיולים, מה כבר יכול להשתבש?! אז זהו, כשמדובר בבוגר תואר אוניברסיטאי לשיבושים כמוני, אפשר להיות רגועים - אני כבר אמצא איך לדפוק את הטיול. בכל פסח יש לי סיפור אחר - פעם אני חולה אנגינה עם 57 מעלות חום, פעם אני נוקע את הרגל ופעם אחת אפילו סבלתי משלשול בלתי פוסק שהתחלף בעצירות מדהימה שלא הייתה מביישת את 7 השנים הרעות במצרים (זה הכל באשמת המצות האלה!!).
אז השנה החלטתי להיות מקורי - אחרי משחק סקווש סוער, יום לפני ליל הסדר (כולנו צריכים לפרוק עצבים לפני האירוע הטראומתי הזה), מתחתי שריר בעקב. כן, מסתבר שגם בכף הרגל יש שרירים ואני כמו בן למשפחת מרפי המפורסמת (ההוא עם החוקים...) הצלחתי למתוח שריר שרוב האנשים לא יודעים שהוא קיים. היות והשריר ממש מתחת לעקב אז יכולות ההליכה שלי הפכו ליכולות ההליכה של ברווז עם רגל מעץ וכך הלכו לאיבוד כל תכניות הטיול הרציניות לחג פסח זה. אז מה שנשאר לנו, לאחר שכמעט כל החג עבר, זה גיחה קטנה לטבע. בעצם אפשר לקרוא לזה יותר גיחונת קטנטנה אבל בכל זאת, כל יציאה לטבע היא כמו נשימה עמוקה וטובה של אויר צלול ונקי, ואם כבר אויר נקי וצלול אז החלטנו על הרי יואב יהודה, דהיינו, ההרים ממערב לירושלים, בסביבות בית שמש.
כפי שכבר ציינתי בעבר, אני מאוהב קשות באזור - והנה לכם תאור של טיולון פשוט בונבון - קצר וקליל, הליכה של שעה בערך בשביל נוח, מתאים לכל הגילאים, כולל הילדים הקטנים ביותר ועד לסבא והסבתא, באזור ירוק כל ימות השנה ובתקופה זו שופע פריחה צבעונית ומקסימה.
התחלנו את דרכינו ב-10 בבוקר. אחרי השכמה מאוחרת וארוחת בוקר עצלה, ארזנו בזריזות את תרמיל הפיקניק שלנו ששודרג הפעם עקב תוספת של מנגל קטן לצורך ניפנוף חג מסורתי (איזה משפחה לא עושה על האש לפחות פעם אחת במהלך כל החג?!), העמסנו תיק גב קטן נוסף שכלל מצלמה, מפת סימון שבילים של האזור (כדי לתת לי תחושה של גבר!) ומים שיספיקו לטלי ולי וכמובן לשולי הכלבה.
נכנסנו לאוטו וקדימה. כבר כשמגיעים לצומת נחשון (5 דקות ממחלף לטרון על כביש ת"א-ירושלים) ניתן להתרשם מהאזור המקסים. השמש חייכה לכולם בדרכה למרכז הרקיע והראות הייתה צלולה וברורה. מסביב ניתן לראות שדות מקסימים וכרמים מצידי הדרך שממש אוטוטו יתמלאו ענבים. פנינו לכיוון בית שמש והתחלנו להזדחל בכביש העולה אט אט ומתפתל לו בין השדות שהלכו והתחלפו בעצי אורן, כשמסביבנו מסתובבים כמויות אינספור של חובבי טיולי אופנים מיוזעים.
בצומת שמשון פנינו שמאלה ומייד אח"כ ימינה בצומת אשתאול- לכיוון רמת רזיאל. לאחר 5 דקות של נסיעה בכביש הצר שעולה בתלילות לכיוון כסלון ורמת רזיאל מגיעים לקטע כביש אשר לדעתי הוא אחד הכבישים היפים בארץ. הכביש חצוב בסלע ההר, נתיב אחד צר אשר מצד אחד סלע תלול ומצד שני תהום והכל מוקף עצים וצמחיה ירוקה - פשוט הרגשה של אירופה, אפילו שולי התיישבה והביטה בפליאה מהחלון. לאילו מכם שיתמזל מזלם לנסוע בכביש בשעת השקיעה צפוי מחזה יפהפה של קרני השמש הנשברות בין ענפי הברושים בצידי הדרך- אחרי שתראו, אין לי ספק שתסכימו איתי על יופיו של הכביש. השביל ממשיך ועולה וכאשר רואים מצד ימין את בתי היישוב כסלון, ישנה ירידה לדרך עפר בצד שמאל המסומנת בכחול (נחל כסלון) וישנו שלט של קק"ל שמכוון את הבאים.
עצרנו את הרכב ממש איך שירדנו מהכביש. אמנם אפשר להמשיך עם הרכב, אבל המסלול באמת קצר, והרבה יותר נעים ללכת ברגל. לפני הכל, אני צריך להשתין, הודעתי. נגשתי לשיח ריחני ונאה מאושר- הרי בחיק הטבע כיף פי שבע- ובעודי עומד, בו נקרא לזה "חשוף" לצורך העניין, התרוממה לה להקת דבורים שלמה מהשיח הריחני שלי. אני חושב שאפשר להכניס אותי לספר השיאים של גינס על כמות הפעמים שאמרתי "מלח מים" בחצי דקה שבה הייתי "חשוף".
לתחילת הכתבה
מעיין וגן הפסלים
סיימתי את ענייניי במהירות ושבתי אל טלי, מוודא שאין סימני פאניקה על הפנים שלי (מה, אני מפחד מדבורים?). העמסנו את התיק הקטן על הגב והתחלנו לרדת במורד דרך העפר לכיוון עין בוקר - היעד המרכזי. האזור כולו ירוק בצורה מדהימה והפריחה באזור הייתה בשיאה. מכל הכיוונים הציצו פרחים בצבעים שונים ואפילו שולי הרגישה לא נעים להשתין עליהם (לא שזה מנע ממנה לעשות זאת, בעצם זה גם לא מנע ממני...).
השביל הלך וירד עד שבנקודה מסוימת ברווח שבין העצים הבחנו במעיין על צלע ההר ממול. המשכנו ללכת במורד השביל מבסוטים כמו שני ילדים קטנים מכל מקל ואבן כששולי רצה לפנינו. לפתע שולי נעצרה, השיער על גבה סמר והיא החלה מתגנבת באיטיות ובשקט, כיאה לנמרה מנוסה שכמותה, למשהו שנסתר מענינו בשיחים בצד השביל. התקדמנו דרוכים ומוכנים לכל מפלצת אימתנית שלא תצא אלינו, אחרי הכל הכלבה נראתה ממש בפאניקה. ואז ראינו את זה, הוא עמד שם בין השיחים, מוסווה היטב, גדול ומאיים. תפסתי את היד של טלי בחוזקה - שם, בשיחים לחשתי לטלי... מולנו ניצב בגאון שיבר מים של חברת מקורות - כחול לבן. אכן, מזל גדול יש לנו ששולי הולכת איתנו ומזהירה אותנו מכל צרה שלא תבוא, הרי השיבר יכול לקפוץ עלינו בכל רגע, מזל שהוא מאחורי גדר...
אחרי עוד 15 דקות של ירידה קלילה בשביל הבנו כי עברנו את הירידה למעיינות הודות לכישורי הניווט המוצלחים שלי, מזל שיש את טלי שחוש הניווט שלה מפותח בערך כמו שלי, אבל האינטליגנציה שלה אמרה שאם הקולות ששמענו מהמעיין נחלשים - סימן שאנחנו לא בכיוון!! (איך אני לא עליתי על זה?). עוד שתי דקות וראינו שביל עפר קטן שיוצא מהדרך עליה צעדנו ויורד במורד ההר. ירדנו בשביל שירד בין עצים ופרחים ורק קרב אותנו אל כל הנוף המקסים מסביב. השביל הלך וירד במדרון ההר - מכאן כבר אין סימון שבילים ופשוט צריך ללכת לפי הכיוון הכללי, היות ולנו אין ממש כיוון כללי אז הולכים לפי העקבות האחרונים שנראים ולמזלנו מאוד קל להבחין בדרך הרצויה בין השיחים והעצים.
עוד 5 דקות והגענו למדרגת אבן גדולה שהשקיפה על הערוץ מתחתינו ועל המעיין ממש לרגלינו. לצערי הרב, אנחנו לא היחידים שחשבו על המקום. בבריכה הקטנה של מי המעיין (ויש מים שמגיעים עד גובה המותניים!!!) התנחלה לה חבורה די מסיבית של בני עמינו. אין לי שום דבר נגד מטיילים נוספים - להפך, תמיד נחמד לפגוש עוד מטיילים בשבילי ארצנו - אבל כאשר יש חמולה שלמה בתוך בריכת אבן של 2 מ` על 2 מ` עם המנגל והכיסאות והכל ממש על המים, זה קצת יותר מידי עבורי.
אז למעיין עצמו לא ירדנו עד הסוף - מה נכנס להם לתוך החבורה, הם עלולים להעמיס את שולי על המנגל.. לחשה אלי טלי, בעודנו משקיפים על הבריכה מלמעלה. החלטנו להמשיך בדרכינו. התחלנו במסענו הקצר חזרה כשאני מודה שריח המנגל עשה את שלו והריריות שלי החלו לעבוד בקצב מוגבר. בחזרה הקצרה לאוטו עברו על פני ידידינו השיבר כששולי מקפידה ללכת כמה שיותר רחוק מהאויב המסוכן שלה. הטיולון הקצר שלנו הסתיים כאן עקב הרעב והלחץ על העקב המתוח שלי, אבל רק נציין כי באזור ישנם שבילים רבים, מסומנים היטב, ופשוט כיף להסתובב באזור הנפלא.
את הטיולון סיימנו בגן הפסלים - בדרך חזרה, לאחר שפנינו בחזרה בצומת שמשון, 5 דקות נוספות ויש פנייה ליער הנשיא וגן הפסלים. הפארק ענק ויפה. היער מסביב מרשים ביותר, באזור פזורים שולחנות רבים וישנם לא מעט שבילים ומסלולים בפארק - אחלה פינה לשבת בצל ולהירגע, להקשיב לשקט מסביב (וגם לאיזשהוא שיר שמשהו שם ברדיו של האוטו שלו כדי שנדע שיש לו מערכת סטריאו באוטו!!) ולנשום עמוק.
לבעלי הילדים שבנינו, ישנם אפילו מתקנים לילדים בחלקים מסוימים וגם מגרש למשחקי כדור והפארק מספיק גדול כדי שלא תרגישו שאתם יושבים עם עוד חצי מדינה. אז פסלים לא ראינו, אבל ראינו המון עצים ופרחים וגם כמה קבבים. בשבילי זה מספיק כדי לעשות לי מצב רוח טוב. בדרך הביתה, כששולי ישנה לה על המושב האחורי (היה קרב קשה מול השיבר..), ישבנו שנינו מחייכים ומבסוטים - נסו ותראו שגם אתם תסיימו את היום עם חיוך בלתי מוסבר על הפנים!
לתחילת הכתבה
