לה, פריז והחיים הטובים
הבחירה לטייל בפריז לפני הלימודים נפלה בזכות לה, ידידי היקר, אשר לומד בפאריז והזמין אותי להתארח (ואני פתחתי התנחלות אצלו בדירה). שבעה ימים מלאים בפריז. יצויין שכבר הייתי בפאריז בעבר, ועשיתי "וי" על כל אתרי התיירות שהם בגדר Must: טיפסתי על האייפל, ביקרתי ביורודיסני, התרשמתי ממוזיאון הלובר (האמת לא כל כך התרשמתי) וגם ממוזיאון דאלי, פיקאסו, פומפידו, ד`אורסיי ורודן (האחרון מומלץ ביותר). הגעתי לפריז עם ההחלטה לא לחזור על שום דבר פעמיים ואכן, העברתי שבוע נפלא ומרתק מבלי לחזור על שום אטרקציה. הכל מחדש.
הגעתי לפריז בשעת לילה מאוחרת, כאשר בכיסי שני כרטיסי מטרו ששמרתי עוד מביקורי הקודם בעיר (2001- קניתי אותם בפרנקים!). להפתעתי הם עבדו. לפעמים משתלם להיות פולניה. למחרת בבוקר טיילתי במונמרט, צילמתי ציירים מציירים אנשים, ישבתי על מדרגות כנסיית ה"סקרה קר" (הלב הקדוש) ובהיתי בפריז הפרוסה מתחתי. בערב, לה ידידי לימד אותי איך חיים טוב בצרפת. אכלנו גבינות בעלות אחוזי שומן דו ספרתיים, וכל מה שמקשר בין מולקולות העובש שבהן הן מולקולות השומן שבהן. סתמנו את העורקים בחדווה בשביל לפתוח אותם דקה לאחר מכן עם הרבה יין אדום. אין מה להגיד, בעת שהותי בצרפת נהייתי רכה באיזור הירכיים, והמחשבה שידידי מפטם אותי בשביל להכניס אותי לתנור עם תפוח נעוץ בפי חלפה בראשי לא אחת.
איך אפשר בלי כמה מוזיאונים?
כמובן שהלכתי למוזיאונים אבל לקטנים שבינהם, כמה חדרים עם יצירות יפות יפות. הלכתי לראות את מוזיאון Marmottan אשר מוקדש רובו ככולו ליצירותיו של הצייר הגאון קלוד מונה. אני באופן אישי אוהבת מאוד את מונה, כל הסגולים והכחולים שלו, תענוג. המוזיאון מורכב מחדר אחד מאורך, אשר מכיל בעיקר המון תמונות של חבצלות מים בסגול, כחול וירוק וגם כמה אירוסים בצהוב. אני הסתובבתי בחדר כמו פורפרה שיכורה: כל פעם שרציתי לצאת חזרתי לראות רק את התמונה הזאת, או אחרת, נהדר... (כניסה- 4 יורו). ביקרתי גם במוזיאון הקריסטל של Baccarat- "בקרה", אשר ממוקם ב- Place Des Etats Unis. זהו בעצם מוזיאון שהוא גם חנות לדברי קריסטל (וגיליתי מה אני רוצה לקנות ברגע שיהיו לי 14,000 יורו פנויים, רמז- תכשיטים מקריסטל) ומסעדה. המוצגים מרוכזים בשני חדרים קטנים אך יפהפיים, הכל עדין ודק עד כדי שקיפות. חוץ מהמוצגים העיצוב של המקום מקסים, נברשות ענקיות בכל פינה (לא לפספס את הנברשת בשירותי הנכים).
מוזיאון "גדול" שביקרתי בו היה מוזיאון המדע והטבע, פארק התעשיה Villette. המוזיאון דומה מבחינת הרעיון למוזיאון המדע בחיפה, רק הרבה הרבה יותר גדול ובצרפתית. מותר לגעת בכל המוצגים ויש הרבה הפעלות. המוזיאון מחולק לאגפים לפי נושאים- אקלים, השמש, חלל, מתמטיקה (חלק מהנה במיוחד- לראות איך באמת עובד משפט פיתגורס באמצעות כלים מלאי מים), לאגף גדול של אשליות אופטיות, אגף צלילים ושפות כולל הדגמה של המילה "מחברת" בשפה העברית במבטא תימני כבד במיוחד. אני באופן אישי נהניתי מהחלק של הגנום האנושי, מין פטיש עוד מתקופת התיכון לחבר זוגות של כרומוזומים. יש להקדיש יום שלם למוזיאון.
חוץ מזה הסתובבתי הרבה ברחובות, הידסתי לי במעלה השאנז אליזה ובעיקר נברתי בחנויות הספרים המשומשים בסינט מישל והלכתי לצלם שוב את מגדל אייפל (בפעם הקודמת הייתי בפאריז עם הלשעבר של הלשעבר, שהשאיר את האלבום אצלו כשנפרדנו). ליד מגדל אייפל ישנם הרבה מאוד עובדים זרים בהרבה מאוד צבעי עור כהים, שמוכרים מגדלי אייפל קטנים על מחזיקי מפתחות. חייהם של עובדים זרים, כמו בכל מדינה, אינם קלים במיוחד, ובעודי מצלמת את האייפל פתאום הבחנתי בעשרות מהם שועטים לעברי בפראות, עד שכמעט נדרסתי. דקה אחרי זה הגיעה המשטרה.
רומנטיקה בפאריז
אגב הסתובבות ברחובות, גיליתי למה לעיר יצא מוניטין של העיר הרומנטית ביותר בעולם. הגברים הפריזאים יודעים איך לפנק בחורה, איך להתחיל איתה בקלאסה- צרפתים. הוקסמתי, נפלתי שדודה. בשבוע שהייתי בפאריז התחילו איתי בכמויות גברים מכל הסוגים, המינים, הלאומים. שמעתי את המשפטים "יו אר צ`ארמינג" ו- "יו אר ביוטיפול" יותר פעמים ממה ששמעתי את המילה "באגט"- מניותי הרקיעו שחקים. והכל בקלאסה. לדוגמא, יום אחד בעודי יושבת על ספסל בסיינט מישל, קוראת להנאתי ספר, ניגש אלי גברבר פריזאי צעיר ומקסים ומושיט לי זוג חותלות ורודות לידים. הוא אמר שהוא ראה אותי קוראת, ונראה לו שהיה לי קר אז הוא קנה אותן בשבילי. אחח, איזה כיף... הסתובבנו ביחד כל אותו אחר הצהריים בסבבה. כאן אני רואה את כמה מגברברי ישראל מפטירים חצי חיוך מתחת לשפמפמם ואומרים "טוב, השקיע בה 9 יורו על חותלות ורודות (בדקתי, איך יכולתי שלא?) ולא יצא לו מזה כלום בסוף". ובכן, ידידי גברברי ישראל, טעות בידיכם. הגברים הצרפתיים הבינו שני דברים חשובים- א) אפשר לקנות נשים במילים חלקות ובמחוות קטנות, ב) להצלחה מירבית יש לפעול בשיטה המוסקיטרית העתיקה- "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד". אסביר בדוגמא:
היה היתה פעם בחורה, סימה מאשדוד. סימה פגשה בבחור ישראלי נחמד, ניר, וחשבה לעצמה "למה לא?" בקלילות. ניר מבחינתו, הביט בסימה, שאותו הקסימה וראה כי טוב. לכאורה, הכל צריך לעבוד חלק, אבל ניר, גבר ישראלי ממוצע, בטוח שמטרתה של סימה היא אחת- לגנוב את זרעו היקר ולהכניס אותו מתחת לחופה כדת משה וישראל. לכן, ניר רוצה- אבל מפחד. ניר לוקח מסימה את מספר הטלפון, לא מתקשר שבועיים (שלא תתלהב). הם יוצאים, הוא מקפיד שלא להחמיא לה (חס וחלילה היא עוד תחשוב שהוא מאוהב), לא להפגין שום רגש (אחרת היא תרצה להתחתן) וסימה, מצידה, מקפידה להפגין קרירות (אחרת הוא יברח מהר יותר ממוריס גרין ב-100 מטר). בסוף הערב סימה כבר כל כך מותשת ומדופרסת, שניר מקבל לילה בסגנון "אה-לה-קרקוב".
מנגד, סימה המטיילת להנאתה ברחובות פריז פוגשת בארמיס, אטוס ופורטוס אשר מפנקים אותה, מחמיאים לה ומכניסים אותה ל"מוד הרומנטי המתאים". סימה, שהיא כונפה לא קטנה, בשלב הזה כבר מרגישה נשית, יפה ומושכת, בערב היא יוצאת לאיזה דרינק ופוגשת בבר את דארטאניין הקטן, אשר לוקח אותה אליו ומעביר איתה לילה בסגנון "חושניות ולוהטות 2". ויש לזכור ש"כולם בשביל אחד, אבל אחד בשביל כולם": דארטניין, מוקדם יותר באותו היום, החמיא לחמש נשים אחרות, פינק אותן וגרם להן להרגיש יפות ומושכות. לפחות אחת מהנשים הללו מבלה את הלילה בזרועותיו המסוקסות של ארמיס, עושה לו "גוד טיים" צרפתי ובטוחתני שגם אטוס ופורטוס לא טומנים ידם! הכל טמון בעבודת צוות ובהבנה, שלא כל אישה שמחמיאים לה ישר חושבת על חופה. אז גברברי ישראל- אם "הדודה מקרקוב" נמאסה עליכם, נא לשנות גישה, ומהר!
נסיך הגאות והשפל
לסיום ולסיכום הפרק הפריזאי- רגע השפל ורגע השיא האישיים שלי בפריז:
- רגע השפל בפריז היה במטרו. מסתבר, שביציאה מתחנות המטרו אין פחים והצרפתים משליכים את הכרטיסים על הרצפה. אבל אני, שגרירה פולניה טובה מישראל, נמנעתי מלעשות כן והשלכתי את הכרטיס בפח הזבל ביציאה מהרכבת. יום אחד נתקלתי בכרטיסנים המקומיים שעמדו ביציאה מהרכבת ובדקו כרטיסים. היו שם כ-15 כרטיסנים, שכמובן אף אחד מהם לא דיבר ולו מילה אחת באנגלית. ניסיתי להסביר להם שהכרטיס בפח למטה, ולא ידעתי שצריך לשמור אותו. הם לא נתנו לי לצאת ונאלצתי אחר כבוד לחזור למטה ולחטט בכל פחי הזבל של המטרו בחיפוש אחר הכרטיס. במקביל, הנחתתי עליהם מטח קללות סימולטנית ב-7 שפות שונות, שכמובן הם לא הבינו כי הן לא היו בצרפתית. את הכרטיס כמובן לא מצאתי, אז נקנסתי ביורו וחצי. ואני אומרת- נו באמת, לשלוח תיירת שלא מבינה את השפה לחטט בזבל בשביל קנס של יורו וחצי? אז נכון, פריז מדהימה, האומנות, המבנים, החדרים נאים, המסדרון מרווח, אבל מה העניינים עם השכנים? והשכנים, לדעתי, הם שהופכים טיול ממוצלח- למושלם.
- רגע השיא היה ללא ספק בבניין האופרה הישן של פריז, אתר תיירות מרשים בפני עצמו- מלא זהבים, נברשות וציורים של מלאכים. גולת הכותרת שלו, האחת והיחידה, היא התקרה של שאגאל. מארק שאגאל הוא האמן האהוב עלי ביותר והציורים שלו מציפים אותי כל פעם מחדש. מעבר לשילוב הכחול-אדום המנצח ברוב התמונות, יש בו משהו נוסף: יש אומץ בתמונות שלו, הפתעות, הוא מצייר דברים במקומות הכי לא צפויים, פרצופים ופרחים, עיזים שעפות וציפורים במין כאוס מסודר ובלתי הגיוני. בביקורי הקודם בפריז בית האופרה היה פתוח אך האולם עם התקרה היה סגור, אז הלכתי שוב, בשביל שאגאל. חלפתי ביעף על פני החדרים עם הזהבים והנברשות, נכנסתי לאולם החשוך, חיכיתי שהתיירים היפנים עם המצלמות הגדולות יעזבו וישאירו אותי עם השקט המהדהד. התיישבתי על הקטיפה האדומה, כרסמתי קרואסון שקדים ובהיתי, ובהיתי, ונתתי לאייפל ולשער הניצחון, לפרחים, לפרצופים ולציפורים לעטוף ולמלא אותי בהרבה אדום וכחול. אח... איזה אושר, איזה גאון. מושלם.
בערב האחרון בפריז שילמתי את מיטב כספי (6.10 יורו) על מנת לטפס המון המון מדרגות בכדי לראות שקיעה פריזאית מעל גבי נוטרדאם. אודה ולא אבוש- יש לי חולשה לגרגולים (הפסלים בראש הכנסיה), בייחוד לשמן עם הקרניים שדובב על ידי ג`ייסון אלכסנדר ב"גיבן מנוטרדם" של דיסני. מדרגות הן לא צד חזק שלי, בלשון המעטה. עד שהגעתי למעלה הריאות שלי היו בערך שתי קומות מתחתי, אבל היה שווה ויש גם גרגול של פיל, שקיעה מדהימה, פעמון גדול והמון תיירים שמצלמים אותך מלמטה. לה, ידידי היקר- לצערי לא יצא לי עוד להודות לך כראוי על האירוח הנפלא, למרות שאני מתכננת לעשות זאת בערך בכל יום שאני יושבת ליד האינטרנט. אז זו הזדמנות נאותה- תודה מקרב לב על האירוח, היה כיף, ממש.
מדריך למטייל בגלקסיה
- לא להפסיד- התקרה של שאגאל בבית האופרה הישן.
- שמעתי ששווה אבל לא הייתי- פארק השעשועים "אסטריקס" מחוץ לפריז.
- לזכור- לשמור את כרטיסי המטרו עד היציאה למעלה.
- כדאי- את כרטיסי המטרו לקנות בקבוצות של עשר.
- לאכול (עד 5 יורו)- באגט עם גבינת שמנת, ולהכניס לתוך הבאגט את כל החבילה של הגבינה.
- בנות- כשמטיילים עם מיני, עלויות המחיה יורדות בשליש.
