נוסעים לחפש מלון לסופ"ש
בתקופה שיש לי כל כך הרבה לעשות, לארגן, לתכנן לברר מחירים, להשוות והכל בשלט רחוק מסרי לנקה, כדי שהחתונה הראשונה בישראל מסדרת החתונות שלנו בעולם תצא לפועל, בעלי היקר ברהם הציע לי הצעה שאכן אפשר לסרב לה לאור ריבוי התכניות שלי. אך משום שהבטחתי למטייל שמגיע לסרי לנקה לשם ירח דבש לבדוק עבורו את אחד המלונות בדרום, הסכמתי. בשעה אחת וחצי בצהריים בעלי בא לאסוף אותי עם מצב רוח מרומם וביקש להשרות עליי את אותה אוירה, אוירה של חופשה, של מרגוע, של צחוק ונועם. הוא יודע, שכל מה שעליו לעשות לאחר שהנחה אותי במה מותר ומה אסור לנו לעשות בטיול, זה רק להשמיע לי מוסיקה הודית תוססת כדי שאצטרף למצב הרוח העליז שלו.
טיפות גשם שנפלו על השמשה של המכונית ניבאו את מזג האוויר בקולומבו, ולשנייה חשבתי שאולי לא כדאי לנסוע - אך מיד שיניתי את דעתי עוד לפני שהעליתי את ההצעה לברהם, שהרי אם בקולומבו יורד גשם זו לא אינדיקציה שגם בדרום האי יירד. היציאה מקולומבו לקחה קצת זמן, שכן בסוף השבוע (שבת-;ראשון) הכבישים עמוסים והתנועה לא תמיד זורמת בקלות. בדרך ניסינו לרדוף עם המכונית אחרי אוטובוס קומותיים כדי לצלם תמונה או שתיים. אחרי הכל זה לא מראה שכיח בסרי לנקה.
בסרי לנקה נראה לעין שאין כללים על הכביש ואפשר לעשות הכל, אך המציאות שונה. אני זוכרת את הפעם הראשונה בה נהגתי בקולומבו. זה היה ביום ההולדת הראשון שלי בסרי לנקה, שישה ימים לאחר ש"גיליתי" את האי. בתקופתו היה לי נהג בשם דומינדה. הוא היה הנהג שלימד אותי איך לנהוג בסרי לנקה וגם איך להתנהג עם נהגים (אבל זה לכתבה אחרת). כשהייתי מתארת לחברים ולמשפחה בארץ את סגנון הנהיגה תמיד היה לי קל להשוות את הנהיגה כאן למשחק וידאו, שאתה הנהג שנוסע בכבישי העיר כשבנסיעה יש לך אוטובוסים שעוקפים וכמעט זורקים אותך לצידי דרך, אנשים שקופצים על הגדר המפרידה בכביש כדי להגיע לצד המקביל, ואם זה לא מספיק מדי פעם יש מהמורות שמקפיצות אותך, רוכבי אופניים ואופנועים ואיך אפשר בלי בעלי החיים... כלבים נובחים שרצים אחריך. זה אמנם לא קורה הרבה, שכן הכלבים כאן ממש אדישים. אם צ`רלס דארווין היה בחיים הוא היה שמח להביא את כלבי סרי לנקה למחקר מעמיק, שכן כמו הבודהסטים שדוגלים בפסיביות כך גם כלבי סרי לנקה אדישים ולא יזוזו מהדרך. מחוץ לקולומבו יש את לטאות המים שחוצות את הכביש בנינוחות והפרות, שמרגישות בבית על הכביש. כשרואים פרה בכביש בסרי לנקה זה כמו לראות תמרור "תן זכות קדימה", ואם את התמרור אתה לא מכבד הרי שאת הפרה אתה תכבד - אחרת ההמון הבודהסטי יקיף אותך ואת מכוניתך.
וחזרה לנסיעה שלנו: בדרך עצרנו לקנות תירס קלוי במחיר 20-30 רופי. לפעמים הם ממש קשיחים, אז לפני שאני קונה יותר מאחד אני מבקשת לבדוק האם הוא אכיל ואז מבקשת עוד אחד. בשביל ברהם עצרנו כדי לקנות אננס מקולף בשקית, שהם מתבלים בצי`לי ומלח - ממש טעים.
ברגע שנכנסנו להיקדואה שמחתי על ההחלטה לצאת לטיול, שכן מזג האוויר היה כל כך שונה מקולומבו: בהיקדואה השמש זרחה וזה היה נראה כמו עונה אחרת לגמרי. אם לקולומבו הסתיו הגיע, הרי בהיקדואה האביב עדיין שולט. מזג האוויר בסרי לנקה לאחר הצונאמי זה לא כבעבר. אם פעם היה ניתן לחזות מתי ירד גשם, שכן יש עונות גשומות ויש עונות חמות (כמובן תלוי בחבל ארץ), היום קשה לחזות.
פנינו היו מועדות לריזורט במיריסה שנקרא מנדרה ריזורט. זהו מלון בוטיק חדש שנפתח בסביבות מאי 08` עם 20 חדרים. יש להם חדרים יפהפיים עם פינת ישיבה לבנה, די וי די וטלויזיה בחדר, כמו כן אפשר לבחור בחדר עם בריכה צמודה (הבריכה קטנה ואינטימית) או לבחור בחדר עם ג`קוזי. מלבד אלו יש להם מבחר נוסף. לפניי שהגעתי נכנסתי בהמלצת דודי, מטייל שמגיע לירח דבש עם אשתו, לאתר אינטרנט של המלון בוטיק הזה והיה נראה שיש להם דיל של 50% עד סוף אוקטובר, ומחיר של 170 דולר ללילה ירד ל-85 דולר. ההוזלה לא הייתה אך ורק למקומיים או אנשים עם ויזת תושב אלא פתוחה לכולם (בסרי לנקה ישנם 2 מחירים - מחיר לתושב או לבעל ויזת תושב ומחיר לתייר. מחיר לתייר יהיה לפעמים פי 5, 10 או 20 ממחיר תושב).
ברהם רצה לאכול כיד המלך. ברוב המלונות אפשר למצוא בופה עשיר של אוכל מהמטבח הסרי לנקי (דאל, קארי, פול סמבול, צ`טני אורז וכמובן פפדם) אז כשהוא שמע שהמלון בוטיק לא מספק בופה החלטנו ללכת לבדוק במלון אחר.
לתחילת הכתבה
מצאנו: מפרץ וליגמה וחוף מריסיה
השעה כבר הייתה 18:00 בערך. הפעם ברהם נהג ואני הסתכלתי מסביב והדרכתי אותו וחשבתי לעצמי, איך אפשר בקלות לפספס את המקום הנפלא הזה בין העיר גול לעיר מטרה. מריסיה נחשבית לאחד החופים השלווים ביותר בדרום האי. לעומת זאת, מפרץ וליגמה השכן הוא בדיוק ההפך. משמעות השם וליגמה (Weligama) הוא "הכפר החולי". לעיתים מזהים את וליגמה גם כ"מפרץ האדום" משום הצוקים האדומים. כמו כן וליגמה הוא גם כפר דייגים. טיול בנחת לאורך החוף יכול להיות מהנה מאוד.
בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערביים אפשר לראות את הדייגים מביאים את מרכולתם לחוף ומניחים אותה על קרשים או בסטות דמויות שולחן, למכירה להמון הקונים (אם זה קונים פרטיים או עסקיים, שקונים לחנות או למסעדה שלהם). וליגמה קבלה את הדרה בעקבות פסל האבן הגדול (בגובה של 3 מטרים), שמזהים אותו עם הסיפור של קוסטה רג`ה, שנקרא גם "המלך המצורע". הוא היה מלך במאה השמינית או התשיעית, שראה את וליגמה כחזיון. הוא טייל 100 שעות כדי לשתות את חלב הקוקוס לתקופה של שלושה ירחים, כדי לרפא את הצרעת שאחזה בו. אגדה אחרת טוענת שהדמות היא למעשה נסיך הודי, אשר הציג לעם המקומי את הקוקוס בשימושיו השונים.
למרות שאין הרבה מה לעשות בכפר אפשר למצוא במפרץ מפעיל צלילה מנוסה בשם Bavarian divers, טלפון: 0412250201.
שישה ק"מ מוליגמה נמצא החוף המבודד היפה והרגוע -; מריסיה. בשנים האחרונות, לאחר שהוא התגלה למטיילים, הייתה בו התפתחות אך לא מסיבית. מריסה היא התגלמות החוף האולטמטיבי, עם חול זהוב ועצי דקל ירוקי קומה. כאן ניתן לגלוש בכיף, את הציוד אין צורך לסחוב עמכם שכן אפשר לשכור מהחנויות המקומיות. יש לשאול את המקומיים איפה האזור הבטוח כדי להמנע מהזרם חזק. Girigala rock הוא מקום נהדר לצפות בשקיעה. מלבד התענוג של שקיעה בחוף חלומי זה, יש במיריסה נהר קטן מאחורי הכפר וגם ג`ונגל, שאפשר לחקור בטיול אופניים.
בעודי מביטה על הנוף נגלה לעיניי מלון שנקרא Fortress, מלון יקר ומכובד. כשנכנסנו לשאול מחירים ראינו שהמקום מלא בתיירים בבריכה, ואף בחדר הנדנדות שלהם, שנראה לי מאוד אטרקטיבי. מחיר החדר גם למקומי היו יקרים ממה שציפינו, אך ההחלטה נפלה כאשר הם אמרו שהם לא מגישים בופה. ברהם כבר היה באמת רעב, כל היום הוא חיכה לארוחת הבופה שלו במלון... המלון הבא שראינו כבר היה בגול, ונקרא Light House, ואתם יודעים מה? כל הטרטור היה שווה את המאמץ.
כמובן שהיה בופה, וכאילו כסימן לפיצוי משמיים היה גם חומוס. ארוחת הערב הייתה עשירה, וגם המלון הזה היה מלא בקבוצת מטיילים מאנגליה. ארוחת הערב כללה מלבד התפריט הרגיל גם 4 סוגי ברביקיו. בחרנו לשבת בחוץ, כשהגלים מכים בסלעים ליד המלון והרוח עושה נעים בשיער. בתוך המסעדה ארבעה נגנים ניגנו מוסיקה הודית קלאסית ליצירת אווירה. גם בבוקר ישבנו בחוץ ואחרי ארוחת הצהריים החלטנו לטבול בבריכה, לפני ששמנו את פעמינו הביתה.
לתחילת הכתבה
