הר הסרי פדה (Sri Pada)
השכמתי קום בתרגולת הרגילה של נס קפה ומקלחת מעוררת. השמש חייכה אלי באופן מיוחד ממקומה המרוחק בשמיים. היתה לי הרגשה שהטיול הזה לא יהיה כמו קודמיו, דבר אחד ברור: מקדשים כבר ראיתי מספיק :) הטיול הזה היה מתוכנן להיות רגוע, מאתגר והכי חשוב - מפנק בצורה בלתי רגילה. לא עוד מסעדות מאולתרות בדרכים, מקלחת באגמים או לינה על הרצפה באולם מקדש ישן. יצאנו מהכפר הקטן בכיוון צפון-מזרח, כשפנינו אל עבר פסגתו הנחשקת של ההר האגדי Sri Pada (או בלעז Adam`s Peak). גשם זלעפות שכמותו לא ראיתי מעודי, ליווה אותנו בנאמנות כל היום. באופן עקרוני, סרי לנקה משופעת במים, אז תארו לעצמכם כמויות גשמים עצומות, אדמת סחף בוצית, ודרכים חסומות בשל הנהרות הפתאומיים והזמנים ש"נוצרו" היכן שהיה פעם כביש :)
מכונית המרצדס אמנם קרטעה אך צלחה את כל המים באומץ לב. באזור Avissawella , היו השיטפונות מאיימים במיוחד. מופתעת מכמויות המים והבוץ ש"צנחו" עלינו מאזורי היישוב ההרריים שמעלינו, התחלתי רוקמת במוחי כל מיני תסריטי אימה הקשורים באסונות ומים, בסגנון ההוליוודי המקובל. מספר שעות אחרי שכבר החשיך, כשעברנו את Hatton, נתקלנו בתהלוכה מקומית צבעונית ותוססת.
תהלוכת ה- Perahera היא טקס דתי שמקיימים אותו מספר פעמים בשנה בסמוך לזמנים המקודשים לדת הבודהיסטית. במרכזה האמונה של התושבים המקומיים שהם "שרידים" מעצמותיו של האל בודהה. השרידים מונחים ליד פסלו של האל, ומובלים בכל דרכי הכפר העקלקלות ובחזרה למקדש הכפר. במהלך התהלוכה רוקדים לצלילי מוסיקה מסורתית. התושבים מאמינים שעל ידי מנהג מקודש זה תבוא עליהם, על בתיהם ועל הכפר כולו ברכה גדולה. בסיום התהלוכה מתקיימת תפילה במקדש. מאוחר בלילה הגענו לאחד משני בתי המלון הפשוטים (White House), שממוקמים ממש לרגלי ההר. המטרה הייתה לשהות במקום, שהכי קרוב להר, על מנת שלא נצטרך עוד לנסוע בשעות שלפנות בוקר בטרם נתחיל את הטיפוס הארוך לפסגה.ואגב טיפ אחד קטן, המקום מבודד לחלוטין מציוויליזציה, ולכן המחירים עלולים להישמע קצת "מופקעים". שימו לב לברר עלויות מבלי להשאיר מקום לספק. המחיר שנדרש עבור החדר וארוחת הבוקר "תפח" במהלך הלילה ועוד נגבו ממני מסים שהיה לי ברור שהם חלק מהמחיר, או כך לפחות נאמר לי.
"הושכמתי" בשעה 02.00 לפנות בוקר. במשך כמה דקות עוד התייסרתי במחשבה שעליי לקום באמצע הלילה, בקור המקפיא, כדי לטפס על איזה הר. מה חטאתי? מה פשעתי? או! אבל באותו הרגע ממש נזכרתי במטרה לשמה אני כותבת לכם שורות אלו: חוויות! והרי ככל שנרבה בהן הרי זה משובח...התארגנתי מהר ככל שיכולתי. בלובי של המלון חיכו זוג גרמנים והמדריך המקומי שלנו - Nimal -לטיפוס המאתגר. התוודעות קצרה לכל ה"נפשות", לגימות קצרות עוד יותר מהתה הרותח והופ יוצאים לדרך. הנהג של הזוג הגרמני חיכה לנו מחוץ ללובי. הוא ייקח אותנו עד לנקודה ממנה נתחיל לטפס. ואני בכלל לא הבנתי על מה כל המהומה. בעוד כשעתיים אני אבין טוב מאוד, ויבינו גם כל השרירים בגופי. ב-02.30 התחלנו את הטיפוס. מיד לקחתי על עצמי להיות ה"מגבשת" של החבורה הקטנה. פיזזתי פזמוני להיטים בינלאומיים ושאלתי את כל השאלות המקובלות בהיכרות מסוג זה :) אל תדאגו הותשתי הרבה לפני המחצית.
ה- Sri Pada הוא מקום עלייה לרגל המקודש והמוערץ על ידי הבודהיסטים, ההינדואים, המוסלמים והנוצרים כאחד. המון סיפורים ואמונות נקשרו בשמו של המקום. לחלק מהתופעות אין הסבר כזה שמתקבל על הדעת. אחת מהדעות הרווחות היא שההר הוא בית קברות ענק של פרפרים, העושים את דרכם אליו מכל רחבי האי, רק כדי שינפחו בו את נשמתם.
טיפוס מאתגר
הטיפוס היה קשה נורא. למעלה מ-4000 מדרגות בגבהים שונים הצליחו להביא אותי למצב של אפאטיות מוחלטת. בשלב מסוים, כבר לא היה איכפת לי מכלום, חוץ מהאיום ההולך והגובר של העלוקות. מסתבר שבתקופה זו של השנה, בעיקר בגלל הגשם באזור, כמות העלוקות היא אינסופית. להמשיך לטפס לא יכולתי. לפחות לא רוחנית. לעצור? לא בא בחשבון!! לא עם כל העלוקות הלא חביבות שמסביבי... תאמינו לי המחזה שלהן על רגלו של התייר הצרפתי המבוגר חרוט בזיכרוני לנצח, בחלק ששמור לזוועות. והגדולה שלהן היא שלא מרגישים כאב עד שלא מבחינים בדם. מספיק מגעיל לא כן? מה עוד נשאר לי לעשות? ...לרדת?...ומה יהיה על הרוח הספורטיבית שלי? וחוץ מזה, הזוג הגרמני הפגין סולידאריות מפתיעה וסירב להמשיך בטיפוס בלעדיי. בסופו של דבר העפלתי לפסגה... אומנם לא על שתי רגליי...אלא יותר בסגנון "צליבה". זאת אומרת שהמדריך וחבריי למסע אחזו בי משני צדדי, ובאופן מעשי פשוט נשאו אותי למעלה.
מה אגיד לכם זה אתגר של פעם בחיים. המראה הנשקף מהפסגה עוצר נשימה... בתנאי שאין ערפל! אנחנו טיפסנו שלא בתקופת העונה, נו מילא, לכל דבר יתרונות וחסרונות. למעלה פגשנו את כל אלו שטיפסו איתנו באותו הלילה. כולם עייפים אך מרוצים וגאים על כך שעמדו באתגר. לאחר התאוששות קצרה במצב מאוזן :) ביקש ממני המדריך לחלוץ נעליים על מנת שנוכל לסייר ברחבה המקודשת וכמנהג המסורת לצלצל בפעמון שבפינתה. בצער רב אני אתלונן רק עוד קצת ואספר לכם שאם היה לי קר במהלך הטיפוס (שזה באופן פיזי קצת לא הגיוני..אבל נכון) אז למעלה בפסגה הפכתי לקרחון אנושי באופן רשמי. מזל גדול שהמדריך שלנו Nimal מתגורר לרגלי ההר. הוא הכיר את איש הדת שמתגורר על פסגת ההר (ושומר על המקדש) וזה אירח אותנו בחדרו הקטן והמחומם. אני עשיתי מאמצים רבים להפשיר לפחות את כפות רגליי כדי שתחזור לי התחושה ברגליים. לאות תודה "הורשנו" (גם הזוג הגרמני) למארח שלנו שני חצאים של בקבוקי קולה וחבילות קרקרים. הוא מצידו כיבד אותנו בתה בלבד, כיאה לאורח החיים הפשוט ביותר בו הוא חי. כל הדרך למטה חשבתי רק על דבר אחד. מלון. מקלחת. מים רותחים!! ולא היה לי איכפת אם אגמור את כל המים החמים שמיועדים לא לי בלבד (דוד חשמלי הוא לא דבר שבשגרה הסרילנקית).
בצהרים היינו כבר בדרך לעיר היפה Nuwara Eliya (או בקיצור N-Eliya). העיר שוכנת לה באזור הררי טבעי לחלוטין. הארכיטקטורה של העיר מזכירה עיר אנגלית עתיקה, עם בתים צבעוניים בסגנון ויקטוריאני. בחודשי האביב זוהי עיר שחיי היום יום שבה מתנהלים בצל המורשת האנגלית: מרוצי סוסים ומכוניות, מופעי מוסיקה וריקודים מקומיים, מגרשי גולף לצד בתי "קיץ" לאירופאים, גידולי חקלאות מגוונים ועוד. בנוף המטעים הירוק בוהק שמסביב אין שום בעיה ללכת לאיבוד בהנאה. וכמו שאומר הפתגם הידוע: "תמונה שווה אלף מילים"...תהנו! את הלילה בילינו בבית מלון מקסים, שופע גינות נוי ומצויד בריהוט עץ מלא ומסיבי, ממש כמו בטירה עתיקה. החדר שלי היה בגודל של דירת נופש לא פחות :) וללילה אחד הרגשתי שייכת למעמד האריסטוקרטי האנגלי העתיק. אגב, הדבר היחיד שהחזיר אותי למציאות הסרי לנקית היה כמובן השירותים. החדרון הקטן היה נטול כל אווירה מפנקת...לרבות החלון הגדול שהשקיף ישירות על הכניסה הראשית... איזה פאדיחה...
למחרת התעוררתי לתוך "קטע מסרט דוקומנטארי". לאחר ארוחת בוקר מפנקת, התחלנו בנסיעה איטית בדרכים מפותלות כשפנינו מועדות לעיר הרוחנית ביותר Kandy. בדרך עברנו מטעי חקלאות מגוונים, דוכני ירקות צבעוניים והרבה הרבה מים!!! ואני מדברת על כמויות כאלו שצריך לראות כדי להאמין. ברגע נוסטלגי אני נזכרת בטיולים השנתיים של בית הספר, כשעוד היו לנו מים בנחלים ובמפלים שבנגב. לו רק יכולנו להעביר לארץ מים דרך איזה מנהרה תת-אוקיינוסית או משהו כזה :) (בטח אין מילה כזאת אבל לא נורא)
האנשים באזור ההררי-ירוק הזה הם ברובם טמילים. בעיניי הם עניים יותר מהסרי-לנקים, קצת מוזנחים ומחוספסים, כאלו שהשכלה היא לא בראש מעיינם, עובדי כפיים.... זה הרושם שלי בכל אופן. יחד עם זאת הם חלק בלתי נפרד מהנוף... טוב לפני שתתנפלו עליי הנה קצת רקע: אם תעצרו לצלם תמונה או סתם להטיל מימיכם בצד הדרך, תמצאו את עצמכם מוקפים בנוודים קבצנים אפילו לפני שתספיקו להגיד "וואו איזה נוף". באזורים הללו אין תאורה באופן עקרוני, כך שתשכחו מטיולים ליליים...אלא אם כן זה במתכונת הרומנטית של "לאור הירח" תרתי משמע :) עכשיו זה לא שיש לי משהו נגדם... העניין הוא שלעיתים זה ממש גובל במטרד! לא יהיה לכם רגע אחד של מנוחה מהרגע שעצרתם, והוקפתם בנשים, זקנים וטף. אני באופן אישי בחרתי לאפסן ברכב דברי מזון ושתייה, שאותם נהגתי לחלק לילדים בעיקר, ומספרם לא מבוטל...עצוב מאוד.
חוץ מזה האזור כולו משופע במטעי תה כיאה למסורת האנגלית. ולא מדובר באיזה מטע ניסיוני, אלא במטעי איכות בעלי מוניטין בינלאומי. את ה"תה של אחר הצהריים" שתינו בבית התה הקלאסי של מטעי St. Clair. אל מול הנוף הירוק המטופח. במפעל מתקיימים סיורים שבהם יסבירו לכם את תהליך הפקת התה ב-6 שפות לפחות :) באזור ישנם מספר מטעים והמראה של קוטפי העלים (של התה כמובן) הוא דבר שבשגרה. הפועלים/הפועלות עטויים במעין כובע שקשור אליו שק מרשת, לתוכו הם מכניסים את עלי התה, בטרם יועברו למפעל. הם עובדים בשמש או בגשם בחום או בוקר, העיקר שתהליך הפקת התה יתנהל כהלכה. וזה המקום לאחת קטנה... בסגנון של "הידעתם?". במטעים אלו תהליך הפקת התה, מהרגע שנקטפים עליו ועד לרגע בו הוא נארז בקופסאות אורך 24 שעות בלבד.
קנדי והסביבה
את הביקור הנוכחי שלי בעיר Kandy ניצלתי כדי לבקר בשוק המקורה של העיר ובגנים הבוטניים המרהיבים שליד אוניברסיטת Peradeniya - חוויה לא נורמלית. הגנים, או בשמם הרשמי Royal Botanic Gardens משתרעים על פני כ- 590 דונם של אדמה פורייה, ובהם למעלה מ-4000 זנים של צמחייה. אפשר לטייל בהם יום שלם בקלי קלות, אני הסתפקתי בארוחת בוקר של פיקניק באחת מפינות הנוי של הגן...השוק המקורה היה נחמד ותו לא. הסחורה כוללת בעיקר פיצ`קעס ודברי מזון. הבניין המרובע בן שתי הקומות עמוס לעייפה בסוחרים ממולחים, בסגנון של כל בזאר מצוי. החלק המהנה של הקנייה הוא כמובן "שלב ההתמקחות". קניתי לי כמה קלטות של מוסיקת ראפ סרי-לנקית, וענבים כאלו עסיסיים שחבל על הזמן. מכאן ואילך היתה לי רק מטרה אחת: להתמזג עם הטבע. באקטי- הנהג שלנו, כאילו קרא את מחשבותיי. כבר אמרתי לכם בהתחלה שמקדשים ראיתי מספיק. עכשיו הגיע הזמן לאטרקציות בנוסח אחר.
יצאנו מהעיר Kandy בדרכנו צפונה. היום הוא יום של שלווה ורוגע. השמש מחייכת אלינו...אבל לא יותר מדיי, שלא נתלהב חלילה. המקום הראשון שבו ביקרנו היה חוות עשבי מרפא וטעם בשם Ranweli Spice Garden. החווה ממוקמת על הדרך A9, ליד Nalanda (מצפון לעיר Matale). ממרומי "מרפסת הטיפולים", שמשקיפה על מטעי הגידול, זכיתי לעיסוי מפנק של שמנים צמחיים נגד מכאובים ומחושים למיניהם, בזמן שקראתי מכתבי תודה מרחבי העולם. בחווה הזו לא מתעסקים רק בגידולים, אלא מציעים למבקרים מגוון תפריטים לשימוש בתבלינים, משחות מעשבי מרפא להקלה בכאבים, הארכת שיער, הגברת האון הגברי ועוד. הסיור בחווה כולל הסברים מפרטים על כל צמח וצמח שגדל בגן. המגוון עשיר: קינמון, קקאו, וניל, פלפל, קארי, זעפרן, היביסקוס ולא תאמינו אבל גם מריחואנה! המדריך הציע לקטוף לי כמה עלים לגידול ביתי...אבל הסברתי לו שהתגובה של משטרת ישראל עלולה להיות לא כל כך מפרגנת :) משם המשכנו צפונה לאזור Habarana. שם קוראיי היקרים זכיתי לחוויה מהסוג הכי לא שגרתי. שימו לב גמלים, טרקטורונים, 4X4 זה OUT ו"ספארי פילים" זה הדבר ה- IN.
אני שמפחדת מסוסים! (כן יש עוד צעירים כאלו בעולם) לא האמנתי על עצמי. טיפסתי על גבה של Komalee הפילה הצעירה באומץ רב. התענוג אומנם יקר אבל מרתק. מובלת על ידי האדון שלה ועוד שני ילדים מתלמדים הובילה אותנו Komalee בנבכי הג`ונגל המקומי...דרך המים...הישר אל בקתת צריף רעועה (ה"הילטון" של הספארי) ובחזרה. בדרך חיפשתי קיוסק נואשות. לקנות איזה קולה או שוקולד...הדבר היחידי שמצאתי היה "קיוסק אנושי ממולח" בדמות איש מקומי שניסה למכור לי 5 בננות קטנות במחיר מופקע של 1$!!! צחוק-צחוק, אבל במחיר הזה אני יכולה לקנות 20 בננות בשוק מקומי.
סיום מוצלח ליום ארוך שכזה היה חייב להיות מפנק בצורה בלתי רגילה, הלא כן? אז תדמיינו לכם מקום מרגוע, שבו הדבר היחיד שמצפים מכם זה להתענג על הריחות והמגע ופשוט...להירגע. הרשו לי לתאר בפניכם את "מסאז` התענוגות של חיי". הרוסה וכואבת משיטוטיי על גבה של קומאלי הפילה, הסיע אותי באקטי בנאמנות אל אתר הספא Suwamadhu - Sigiri Dasuna. התחלתי עם מסאז` ראש וקרקפת עם מיטב השמנים. משם גלשו להם השמנים בחופשיות על יתר איברי גופי. לאחר מכן הוכנסתי למתקן לחות כזה שרק ראשי בצבץ לו החוצה. אחר כך היישר לסאונה היבשה, שברצפתה טבועה כוורת של תבלינים ריחניים. 3 שעות!! ולמקרה שלא ירדתם לסוף דעתי אני חוזרת ואומרת: 3 שעות של תענוג היסטרי!
וכמו בכל סיפור מוצלח, שחייב להגיע לסיומו, אז לפחות שיהיה סיום בסטייל... ואני בחרתי בעיירת הנופש Nilaveli שמצפון לעיר Trincomalee. וזה המקום להפריך את הדעה הכללית הרווחת ש"בצפון מסוכן". במקדש המיוחד והמקודש Koneshwaram Hindu הנוף של נמל העיר עוצר נשימה, והמעיינות החמים והטבעיים של Kanniyai הם חוויה בפני עצמה. התפנקנו לנו במלון סטייליסטי שמתהדר בשם Nilaveli Beach Hotel. מקבלים 2 ארוחות ביום, חוף ים משגע, בריכה מחוממת, טניס שולחן, טורניר אליפות בשש-בש וכל שאר הפינוקים בחמדת שכוחת אל שכזו. והחלק הכי מגניב היה אי בודד, שמכונה Pigeon Island (למרות שכבר אין בו יונים). האי ממוקם במרחק של כ-15 דקות שייט בסירת דייג. המקום מבודד לחלוטין מכל ציוויליזציה, משמע שיש שם רק חול, עצים, סלעים וים. אה! וגם קצת אנשים כמובן! כמונו... שבאו להתמזג עם השמיים.
