בואו נודה על האמת – כשאנחנו יוצאים לטיול, אנחנו כבר לא מחפשים רק את המקומות הבנאליים, אלו שכולם מגיעים אליהם, אלא את אלו שיפגישו אותנו עם חוויות מעשירות ומעצימות. באופן אישי יש לי משיכה טבעית למדינות עולם שלישי – כל מה שנמצא מתחת לקו המשווה: מדינות דרום אמריקה, דרום מזרח אסיה ואפריקה. רוב נסיעות הצילום שאני עושה הן למקומות האלה.
בדיוק מהסיבות האלו הקמתי לפני כמעט שנתיים יחד עם איתמר פלג, הבעלים של חברת המסעות יומן מסע - Travelog, את הפרוייקט “מסביב לעולם”. מדובר על מסעות לחובבי צילום, שמחפשים להכיר ולתעד את היעד אליו הם מגיעים מעיניים של חוקרים, ולא של תיירים. כלומר – שרוצים להבין באמת את התרבות ואורח החיים בכל מקום, ולא באתרים שחוקים.
הנה עשר תמונות שתיעדתי בחלק ממסעות הצילום והסיפורים מאחוריהם:
רק במקומות האלו ניתן לראות את האמת. צריך גם לזכור שהעולם מתקדם וגם ל”אנשי העולם השלישי” יש צורך להתפתח – כולם רוצים סמארטפונים, האמריקניזציה משתלטת ולאט לאט כולם מנסים להפוך למערביים. לא רחוק היום שבו גם העולם הזה ישתנה.
כדי לתפוס מקום טוב לצילום, הגענו ב-9:00 בבוקר על אף שהאירוע התחיל בשעה 15:00, כי ידענו שברגע שהאירוע מתחיל לא תהיה שום אפשרות להיכנס לתוך המקדש. בכלל, אם רוצים להתמקם לצילום בלוקיישן מורכב, צריך להבין את ההשלכות של זה. כדי שלא נישאר שעות במקום, הושבנו במיקום חבורה של הודים ששמרו לנו על המקום.
וכשהחגיגה מתחילה וכשמשפריצים צבע בזרנוקי צבע ענקיים – על אף שצריך להגן על המצלמות, נרטבים לגמרי ומתמלאים בצבע, מדובר בחוויה מטורפת.
עד שלא מגיעים למקום שבו מתרחש ההולי, קשה לדעת מתי זה קורה – צריך פיזית להיות שם ולשאול אנשים, ובמיוחד גם שמדובר ב”זמן הודו”, שנזיל גם כך. אי אפשר להיות תייר רגיל בשביל זה. כשהגענו למקום הזה הבנו שכל הפרסומים דיברו על כך שהאירוע מתקיים יומיים אחרי, ומי שהקשיב להם הגיע אחרי שהאירוע כבר הסתיים.
טיפסנו על מרפסת כדי שתהיה לנו נקודת תצפית טובה על הפסטיבל ובשאר הזמן הסתובבו וחיפשנו בין ההתרחשות.
כמערביים אנחנו מזדעזעים מהאלימות, אך זו חלק מהתרבות המקומית בלאוס ונורא קשה לבקר אותם על האופן שבו זה מתנהל – זה משהו שקורה שם באמת, ולא איזו נישה.
זהו נושא מאוד שנוי במחלוקת, שהרי בסוף אנשים רוצים לקבל חוויה נעימה ולא להתמודד עם קושי, ופעמים רבות אף מאשימים אותי בזה שאני צילמתי… זהו אבסורד מסויים. אני לא מביע דעה או נותן הוראות להמשך וכל מה שאני אומר זה שיש לשים לב, כי זוהי המציאות – התמונה לשיפוטכם.
רובנו מכירים את ארוכות הצוואר מטיולים בצפון תאילנד, אך מעטים יודעים שמקור שבט הפדונג הוא בכלל ב׳קאיה סטייט׳ שבבורמה, ואין לו קשר לתאילנד. בנות רבות חוצות את הגבול הלא רחוק לתאילנד על מנת להתפרנס מתיירות, אך בכפרים רבים באזור מדינת קאיה בבורמה, בנות השבט עדיין מתהלכות בלבוש המסורתי ומתנהלות כרגיל - הולכות לשוק, מבשלות וכדומה.
מדובר למעשה בסוג של פסטיבל חטיפות. יש אפילו עמדה של צלם שמצלם את הזוג הטרי!
החלוקה במסע מאוד ברורה: איתמר אחראי על בניית המסלולים, מציאת הלוקיישנים והובלת המסע מהצד הלוגיסטי ואני מביא איתי 25 שנה של ניסיון בעולם הפוטו ג'ורנליזם ומנחה את המסע מן ההיבט הצילומי-מקצועי. השילוב הזה יוצר חווית מסע יוצאת דופן ביחד עם סדנת הצילום הכי מקצועית שיש.
כל אחד מהפרויקטים מתוכנן בקפידה, עוד משלב מסע ההכנה, כך שבראש ובראשונה יכלול את הלוקיישנים שמספרים את הסיפור המעניין ביותר על המקום. הלוקיישנים שמורים ליודעי דבר בלבד – וזה מה שמבטיח לנו את “מסע הצילום" האמיתי והחוויתי, מבחינת החוויה הצילומית והטיולית כאחד.
המסעות אורכים כשבועיים, גודל הקבוצות הוא עד 16 משתתפים, כדי ליצור אווירת מסע מיוחדת, שיכולה להתקיים רק בקבוצה קטנה ואינטימית. ההשקעה בלימוד ובביקורת עבודות במהלך המסעות הללו היא ענקית ואת גרף השיפור אצל המשתתפים, אני מזהה כבר תוך כדי תנועה. למידע נוסף והצטרפות לאחד ממסעות הצילום הקרובים שאני אלווה »
הכותבים הם איתמר פלג, הבעלים של חברת יומן מסע, וזיו קורן, צלם עיתונות. תוכלו לצפות בתמונות נוספות של זיו באתר האינטרנט שלו ובעמוד האינסטגרם.