חלק ג': מערב זלצבורגלנד וטירול

היום העשירי:

מתעוררים והולכים דבר ראשון לעשות צ'ק אין מסודר בקבלה של חדר הבריחה.. כלומר הפנסיון, וזוכים לקבל ללא תשלום את כרטיס ההטבות של צל אם סי וקפרון - כרטיס משתלם ביותר המקנה בין היתר עלייה חינם ברכבל העולה אל פסגת קרחון קיצשטיינהורן (Kitzsteinhorn Gletscher, שעלותו מעל 40 יורו לאדם!), כאשר גם הסיור הפופולארי במערכת הסכרים והאגמים של קפרון כלול בו, ועוד אטרקציות והטבות רבות נוספות. להספיק ביום אחד גם את קרחון קיצשטיינהורן וגם את מערכת הסכרים והאגמים זה לא ממש ריאלי ("אלא אם ממש תזדרזו", כפי שאומרת פקידת הקבלה בפנסיון, ואנחנו ממש לא אוהבים להזדרז בטיולים שלנו), ולאחר התלבטות קצרה אנחנו בוחרים בעלייה אל הקרחון:

LVuQiCDTmdi8JXWEx6V4zNgLjiI-BhgbydNWtlVN

חונים במגרש החנייה ליד תחנת הבסיס (שוב, ללא תשלום), מגחכים לעבר האנשים העומדים בתור בקופה ומתקדמים בביטחה ישירות אל הרכבל, כשכרטיס ההטבות בידינו. אנחנו זוכים לעלות בקרון פרטי, ומגיעים לגובה של 1900 מטר. מתחתינו שמיכת עננים עבה וסמיכה, מעלינו שמיים כחולים לחלוטין. ממשיכים ברכבל שני, הפעם רכבל כיסאות מהסוג האהוב עלינו, איתו עולים עד לגובה של 2500 מטר, ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו קבורים עמוק בתוך ענן. הרכבל השלישי הוא קרונית גדולה מהסוג הצפוף והלא נעים. לא ייאמן שיש במאה ה 21 אנשים שעדיין לא שמעו על דיאודורנט.. העלייה כולה, בשלושת הרכבלים, עורכת כשעה.

עלייה ברכבל אל קרחון קיצשטיינהורן. צילום: אלין קרני סטרוזר

בפסגה, בגובה של למעלה מ 3000 מטר, מקדמים את פנינו מרבדי שלג והטמפ' היא 2 מעלות. למרות העננים הרבים - המראה עדיין מהמם ביופיו. אנחנו יורדים תחילה בפוניקולור הקטן (חינם) אל ה"אייס ארנה", משטח מכוסה שלג emojiemojiemoji (למעשה יותר קרח ג'יפה בסגנון החרמון, אבל למה להיות קטנוניים), שעליו ניתן להחליק במזחלת. יש אפילו מסוע קטן, שמעלה את המחליקים לראש המדרון. משעשע ומהנה, גם לילדים… blush

ה”אייס ארנה”. צילום: אלין קרני סטרוזר

מרפסת התצפית. צילום: אלין קרני סטרוזר

עולים חזרה בפוניקולור ובקומה 1- הולכים דרך מנהרה ארוכה החצובה בסלע אל צידו השני של ההר, שם נמצאת מרפסת תצפית, אך לרוע מזלנו, ענן גדול מתיישב בדיוק עלינו, והביטוי "לא רואים ממטר" מקבל משמעות מעשית. אגב, ממרפסת התצפית הזו ניתן לרדת ברגל אל ה"אייס ארנה", ואח"כ לעלות בפוניקולור. בדיעבד, זה אפילו מומלץ. אנחנו חוזרים דרך המנהרה, ומגלים שהעלייה דרכה לא קלה, במיוחד בגובה שבו אנו נמצאים. עולים לאט, אבל לא מהר, וממשיכים במעלית אל מרפסת התצפית הראשית שבקומה העליונה. העננים ממשיכים בשלהם והראות כמעט אפסית. אנחנו מצטלמים במצלמה האוטומטית למזכרת, בגובה 3029 מטרים, ומתחילים במסע חזרה למטה. תוך כדי הירידה העננים סוף סוף מתפזרים מעט, ואנחנו מצליחים לתפוס בכל זאת כמה תמונות יפות של קפרון, צל אם סי ואגם צילר.

טופ אוף זלצבורג. צילום: אלין קרני סטרוזר

שורה תחתונה: nononono. גם ביום עם ראות לא אידיאלית נהננו מאוד, במיוחד ב"אייס ארנה".

נסיעה קצרה מתחנת הבסיס מובילה אותנו אל ערוץ זיגמונד טון הסמוך, המציע מסלול מהסוג שכל כך אהוב עלינו. הכניסה ללא תשלום, באמצעות כרטיס ההטבות:

3k_qAVItWIToVQruP20OgqZ3mLU7Nr9l8DILMYqG

המסלול בערוץ הוא מעגלי, בן כ 45 דקות. ההליכה בכיוון אחד על גבי גשרי עץ, והחזרה דרך היער (אפשר כמובן לחזור גם באותה הדרך שבה מגיעים). פרט לכך, כל המוסיף על הערוץ המקסים הזה - פשוט גורע. עוד טיול פשוט מדהים/מושלם/נפלא.

שורה תחתונה: nonononono. חובה.

ערוץ זיגמונד טון. צילומים: אלין קרני סטרוזר

אחרי ערוץ זיגמונד טון, שוב זמן לקצת נוף עירוני, ואנחנו ממשיכים אל עיירת הנופש צל אם סי, השוכנת על שפת אגם צילר. חונים בחניון על יד לשכת המידע לתיירים, וממהרים אל האגם, על מנת לנצל את ההפלגה הכלולה גם היא בכרטיס ההטבות. משלמים בכל זאת 5 יורו לכל אחד על מנת לשבת בסיפון העליון ולהרגיש VIP, ומכיוון שיש עוד רבע שעה עד היציאה - מנצלים את הזמן לסיבוב קצר בטיילת, ולבדיקת איכות הגלידה המקומית emoji (טובה מאוד).

ההפלגה עצמה נהדרת, מזג האוויר מצויין והכל פשוט מתחבר לחוויה אחת מושלמת. שלא ייגמר לעולם.. יורדים מהמעבורת, מסתובבים עוד קצת ברחובות צל אם סי, ומחליטים לחזור לפנסיון, להתארגן ולצאת לארוחת יום שישי חגיגית.

שורה תחתונה: nononono. עיירת נופש קלאסית. ההפלגה באגם מומלצת מאוד.

הפלגה באגם צילר. צילומים: אלין קרני סטרוזר

בניין העירייה בצל אם סי. צילום: אלין קרני סטרוזר

את ארוחת הערב החגיגית אנחנו אוכלים במסעדת 24, השייכת גם היא לאותה הרשת של הפנסיון שלנו, וכמוהו מצטיינת באותו עיצוב יפהפה ומודרני. הקונספט במסעדה מעניין: התפריט הוא למעשה רשימה של פריטים, והסועדים מרכיבים לעצמם את המנות ע"י בחירה וסימון המרכיבים הרצויים. בוחרים כל אחד בהמבורגר בהתאמה אישית + קוקטייל ומסיימים בטיול רגלי קצר במרכז קפרון. יום מושלם, כבר אמרנו?

היום האחד עשר:

בצער באמת גדול עזבנו את הפנסיון הנהדר בקפרון (אגב, כבר הזכרתי שאני מצאתי אותו??). הכיוון שלנו מערבה, אל חבל טירול. אך לפני הפרידה הסופית מזלצבורגלנד - סטייה קצרה מהדרך אל ערוץ סייסנברג, שבתמונות שלו נתקלנו די במקרה בעת ההכנות לטיול, כשחיפשנו מידע על מקום אחר לחלוטין, ומיד אמרנו שעליו אין סיכוי שנוותר:

Y8WcWZsFbjuaS6wagUf6ZJhKSwke3qscJPNxqGI4

נוסעים צפונה, חולפים על פני צל אם סי ונכנסים אל עמק סאאלך (Saalachtal) המקסים והשליו. הערוץ נמצא בכפר הקטן וויסבאך, או בשמו המלא - וויסבאך ביי לופר (Weißbach bei Lofer. שוב, הסיומת נדרשת לאור ריבוי ה"וויסבאכים" באוסטריה). ממשיכים על פי השילוט לערוץ, ולא שמים לב שאנחנו כבר מזמן בדרך המיועדת להולכי רגל בלבד, ועוד רגע נופלים עם הרכב לתוך המים.. מסתובבים בקושי בדרך הצרה (בהזדמנות זאת - התנצלותנו הכנה לאלה שהשארנו להם סימני צמיגים גסים על הדשא emoji), חונים במגרש החנייה ומוכנים להתחיל בטיול. כרטיס ההטבות של צל אם סי וקפרון - זוכרים? גם כאן הכניסה עם הכרטיס ללא תשלום.

אחרי ערוץ זיגמונד טון המדהים, נדמה שלערוץ סייסנברג יהיה קשה להרשים אותנו, אך הוא לא מאכזב. המסלול כאן מעט ארוך יותר (כחצי שעה לכל כיוון, הלוך חזור), ובהשוואה לזיגמונד, ש"מתחיל הכי הכי יפה ולאט לאט מגביר", בערוץ סייסנברג היופי נבנה בהדרגה. בכל פעם שנדמה שהגענו לקצה המסלול ואין יותר מה לראות - אנחנו מופתעים עם עוד פיתול ועוד מפל, כשהשיא מגיע בסוף. כל ה"מסביב" הרבה יותר פראי והרבה פחות ממוסחר לעומת ערוץ זיגמונד טון, ואחרי דיון לא קצר החלטנו שפשוט אי אפשר לקבוע מי יותר יפה. שניהם מסלולים נהדרים ומומלצים בחום. מן הראוי גם להזכיר מסלול דומה נוסף הנמצא בקרבת מקום, ערוץ וורדרקאסר (Vorderkaserklamm). לא היינו בו, אך גם הוא אמור להיות לא פחות יפה.

שורה תחתונה: nonononono. גם המסלול הזה לא פחות ממושלם, פחות מחצי שעה נסיעה מצל אם סי.

ערוץ סייסנברג. צילומים: אלין קרני סטרוזר

עכשיו הגיע הזמן לקצת אקשן. לאחר נסיעה ארוכה של כשעתיים (בעיקר בשל הכבישים הצרים והמפותלים שבהם אוסטריה כל כך מצטיינת) אנחנו מגיעים לחניון של רכבל רופן (Rofan Seilbahn AG) הנמצא מעל אגם אכן (Achensee), האגם הגדול ביותר בטירול:

T202NQoLx_6KA30DfH_AvhFGRbeONjW7P_e7bwjT

עולים ברכבל אל ראש ההר, והנוף כמובן מדהים: אגם אכן וחלקו הצפוני של עמק צילר כולו פרושים תחתינו. אבל אנחנו ממש לא מסתפקים בכך: עכשיו הולכים לעוף! enlightenedenlightened לובשים סרבל מיוחד הנקשר אל מתקן האומגה, נשכבים באוויר ועולים מעלה מעלה.. מגיעים אל שיא הגובה ומתחילים לגלוש למטה במהירות מסחררת. בין צרחה לצרחה (של אלין כמובן, לא שלי!) אנחנו מצליחים גם ליהנות, אם כי החוויה קצרה מאוד: חצי דקה ואנחנו כבר חזרה למטה. יושבים ושותים בירה בפונדק על רקע הנוף הנפלא, ושוב פשוט נהנים מכל רגע.

שורה תחתונה: nononono. הגלישה באייר-רופאן מגניבה, אבל קצרה מאוד. התצפית, כמובן, יפהפייה ומומלצת מאוד.

גלישה באומגה אייר-רופאן. צילום: אלין קרני סטרוזר

תצפית על אגם אכן. צילום: אלין קרני סטרוזר

יורדים חזרה למטה וממשיכים בכביש המקביל לגדה המזרחית של אגם אכן. מוצאים ירידה אל האגם, חונים ויורדים אל המים, ואלין אומרת: “נוווו.. אולי תשחה סוף סוף?!?” אני שולח יד אל המים. קררר... לידינו ארבע בלונדות מקומיות קופצות למים בלי למצמץ. יש מבחן גבריות גדול מזה?!? חוזר לאוטו, מחליף לבגד ים ונכנס. המים קרים, אבל לא בטירוף, ואחרי שההלם הראשוני חולף אני מצליח אפילו ליהנות מהשחייה המרעננת, והמחשבה שכל דקה במים היא דקה פחות בחנות של סוורובסקי מחממת אותי.. 

שחייה באגם אכן – ההוכחה. צילום: אלין קרני סטרוזר

טיילת מעל האגם. צילום: אלין קרני סטרוזר

אחרי שאלין מסיימת להנציח אותי במים, שתהיינה הוכחות שאכן שחיתי באכן, אני יוצא החוצה, מתנגב ומתלבש ומוכן לקראת אימת המין הגברי הידועה בשם מוזיאון סוורובסקי. המוזיאון, בשמו המלא: עולמות הקריסטל של סוורובסקי, נמצא בעיירה ווטן, סמוך מאוד לאינסברוק:

XNe_MGVMgmQGqJoeHqIDkXf9NXv9kR-HvkOTiv1j

אנחנו מגיעים בסביבות השעה 18:30, ועל אף שבאתר מצויין שהוא פתוח עד השעה 19:30, הקופאית מעדכנת אותנו שהמוזיאון כבר סגור (laugh), אך החנות הענקית, שהיא סוג של מוזיאון בפני עצמה, פתוחה (frown), ואנחנו נכנסים. כצפוי וכמתחייב, אני מאבד עניין די מהר ומתנחל על אחד הפופים, שמן הסתם פזורים שם עבור בני המין החזק, שכללי המשחק הזוגיים מחייבים אותם להיראות כמה שיותר אומללים במקומות כאלה, בעוד אלין לא מפספסת אף חלון תצוגה ומזעיקה אותי מדי פעם ש"אראה איזה יופי.." השעה 19:30 מגיעה לבסוף, ואנחנו עוזבים. 

"ברור לך שזו רק החנות, לא המוזיאון.. כן?" 

"אה.. כן. ברור". 

ועל אף שברור - בכל זאת לא חזרנו אל המוזיאון.. 

שורה תחתונה: אין דירוג, משום שלא היינו במוזיאון עצמו. סביר להניח שהנשים תאהבנה, הגברים “קצת” פחות.

עולמות הקריסטל של סוורובסקי. צילומים: אלין קרני סטרוזר

מכאן לאינסברוק. הערב ערב ראש השנה וגם - יום הנישואין שלנו emojiemoji. זמן לחגוג. אנחנו חונים במרכז העיר ועושים סיבוב קצר ברחובות, נתקלים בסניף המקומי של הארד רוק קפה, נכנסים ונהנים מארוחה טובה וקוקטיילים שווים, כמיטב המסורת של הרשת. מטיילים עוד קצת ונוסעים למקום הלינה האחרון בטיול, בעמק שטובאיי (nonononono). שמחים לגלות שגם הפנסיון הזה נהדר (הפעם אלין בחרה, וקלעה בול broken heart), עם חדר ענק, שרק קומקום חשמלי ומקרר קטן חסרים בו על מנת שיהיה באמת מושלם.

היום השניים עשר:

היום הזה מוקדש לבירת טירול, הלא היא אינסברוק. העיר ממוקמת במרכז עמק אין (Inn), ובמרכזה זורם הנהר הנושא את אותו השם. התחנה הראשונה שלנו היא הרכבל של העיר, הנורדקטה (Nordkette):

KhRmpxJi8qL243AgEKXKT0Kb7OqWdR0r4v5cAIR5

עולים בכביש המתפתל אל החנייה של תחנת הבסיס של הרכבל (נהיגה לא הכי נוחה, בלשון המעטה), ומגלים שאפשר לחנות רק ליום שלם בעלות של שישה יורו. נראה לכם באמת?!? חוזרים 100 מטר אחורה, שם יש מגרש חנייה ללא תשלום, וחונים שם. חוזרים אל התחנה ועולים בשני רכבלי קרונית עד לפסגה, בגובה 2,250 מטרים. למקרה שזה לא מובן מאליו, הנוף כמובן נהדר. 

אבל לאלין 2,250 מטרים לא מספיקים. היא מצביעה על הצוק הסמוך, האפלקארשפיץ (Hafelekarspitze) שמו, ופוסקת: "עולים לשם!". מה ולמי עשיתי רע?!? אנחנו כובשים גם את האפלקארשפיץ. מדרום - עמק אין ואינסברוק. מצפון - הפסגות הגבוהות והמחודדות של האלפים. הראות מושלמת הפעם ושום ענן סורר לא מסתיר לנו את כל היופי הזה. יורדים אל תחנת האמצע ועושים טיול קצר גם בה. במרפסת המסעדה שבמקום פזורים כסאות נוח, והמקומיים מנצלים את היום השמשי על מנת לתפוס קצת צבע..

שורה תחתונה: nononono. אין לי כבר שום דבר מקורי לכתוב על התצפית הזו.. יפה כמו כל הקודמות.

הנוף מהתחנות השונות של רכבל נורדקטה. צילומים: אלין קרני סטרוזר

כשהגענו אל תחנת הבסיס החלטנו להשאיר את האוטו בחנייה, ולרדת אל מרכז העיר בפוניקולור, שהוא למעשה חלק ממערכת הנורדקטה. התחנה התחתונה של הפוניקולור היא במרכז העיר, ליד הפארק המקסים הופגארטן (Innsbrucker Hofgarten), בתחנת הביניים שלו נמצא גן חיות אולפיני (Alpine Zoo Innsbruck) והתחנה העליונה שלו היא התחנה התחתונה של הרכבל. ניתן כמובן להשאיר את הרכב במרכז העיר, לעלות עם הפוניקולור ואז להמשיך עם הרכבל אל הפסגה.

מטיילים בהנאה במרכז אינסברוק, עולים אל מגדל העיר (Stadtturm) לעוד תצפית יפה ואז מחליטים שהגיע הזמן להחזיר את כל הקלוריות ששרפנו היום בטיפוסים למיניהם. מגיעים לבית הקפה המפורסם מונדינג (Munding), שמתגאה בהיותו בית הקפה העתיק ביותר בטירול, והצצה קצרה בחלון הראווה מבהירה לנו שהגענו למקום הנכון. מתפנקים בקפה קר ובעוגות, וממשיכים לחרוש את העיר. 

המרכז העתיק של אינסברוק. צילומים: אלין קרני סטרוזר

תצפית ממגדל העיר. צילום: אלין קרני סטרוזר

חטאים מתוקים בקפה “מונדינג”. צילום: אלין קרני סטרוזר

בשלב זה אלין מגלה את שלל חנויות הקוסמטיקה הפזורות במקום, ומתעקשת לבדוק באופן אישי כל בושם וכל סבון אפשרי ("בחיים אני לא אבין למה צריך לשלם 25 יורו על סבון". "ברור שלא תבין. אתה גבר"), ואני לומד שוב, בפעם המי יודע כמה, שכשהאישה אומרת שהיא נכנסת לסניף של dm "רק כדי לקנות שתיה" - אסור להאמין לה.

אנחנו עוד מספיקים לעשות סיבוב קצר (מדי) בפארק הופגארטן, ועולים בפוניקולור האחרון חזרה למעלה, היכן שהשארנו את האוטו בבוקר. לפני ארוחת הערב נוסעים לעוד תצפית מקסימה על העיר, הפעם מצידה השני, ליד הקיסרג'אגר מוזיאון (Kaiserjägermuseum) ומקפצת הסקי האולימפית, ומסיימים את היום במסעדת ופיאנו (Vapiano), רשת המסעדות האיטלקית האהובה עלינו מאוד.

שורה תחתונה (אינסברוק): nononono

פארק הופגארטן. צילומים: אלין קרני סטרוזר

הפרגולה על יד מוזיאון קיסרג'אגר. צילום: אלין קרני סטרוזר

היום השלושה עשר:

מתעוררים ליום הלפני אחרון של הטיול. עוד יום עם מזג אוויר נהדר emoji, ומי זוכר את החורף emoji שנדבק אלינו בשבוע הראשון. את היום הזה אנחנו מקדישים לעמק שטובאיי (Stubaital) שבו נמצא הפנסיון שלנו. ובתור סיפתח ליום - קצת אקשן ואדרנלין. נוסעים לעיירה הסמוכה מיידרס (Mieders) הנמצאת בכניסה לעמק, ובה נמצאת מגלשת הרים:

z7MgSGCqGTJf-yKoS8hK-GFgdKE8WXOQIpG3skrD

למרות המחאות הנמרצות של אלין (״אתה חולה נפש״) אנחנו קונים כרטיסים לשתי גלישות לכל אחד, ועולים ברכבל אל פסגת ההר. העלייה נמשכת ונמשכת, וככל שעולים גבוה יותר, כך גם הולכות וגוברות המחאות של אלין, בעוד אני אומר לה ״מתערב שאיך שנגיע למטה תרצי עוד סיבוב..״

מגיעים לפיסגה ומגלים שהמגלשות נפתחות רק בשעה 11, כלומר יש חצי שעה לשרוף. אלין עושה בוק שלם לעגלים שרועים באחו ושמחים לדגמן לה חינם אין כסף, ואח״כ אנחנו משתעשעים עם מערכת סכרים מיניאטורית שמזרימה מים לאגמים הקטנים, וגם צולחים את אחד האגמים על גבי דוברה.. נחמד לחזור קצת לילדות.

על הפסגה. צילומים: אלין קרני סטרוזר

סוף סוף מגיעה השעה 11, ואפשר לגשת לעסק. מסלול הגלישה ארוך (כ- 3 ק״מ) ומדליק, עם פיתולים רבים וכמובן גם לא מעט ירידות חדות.. כיף גדול. כשמגיעים למטה אני קצת מתקשה לזהות את הפנים של אלין על רקע הקיר הלבן, אבל כצפוי היא מאוד מרוצה, ורוצה לעלות לסיבוב שני, ״אחרי שארגע קצת..״ kisskisskiss. עולים לעוד סיבוב, מטיילים קצת ביער המקסים למעלה ״כדי להירגע״ - וניגשים שוב אל המגלשות. ״אבל הפעם אני ראשון, אני רוצה לגלוש מהר ולא לעצור כל הזמן..״. אני גולש ראשון - ומהר מאוד נתקע מאחורי נודניק כלשהו, שהחליט כנראה לשבור את שיא האיטיות של המסלול.. frowncheeky אלין, שעוד הספיקה לצלם סרטון שלי יוצא לדרך, משיגה אותי חיש קל וצועקת עלי מאחור: ״תגלוש יותר מהר, יא צב!! אתה מעכב אותי!!״ איך שגלגל מסתובב לו… 

שורה תחתונה: nonononono. אחלה מגלשות enlightenedenlightenedenlightened, וגם בפיסגה עצמה יש לא מעט אטרקציות.

מגלשת ההרים. צילום: אלין קרני סטרוזר

.. וככה נרגעים לפני הגלישה. צילום: אלין קרני סטרוזר

יוצאים מהמגלשות סופר מרוצים והופכים כיוון, לעבר מפל גראווה (Grawa Wasserfall Stubaital) הנמצא כמעט בקצה העמק, קרוב לקרחון שטובאיי (Stubaier Gletscher):

QZV0Yybui-tHyWK-NSDMDXMQSpHCHiXRaMAtY6QT

הנסיעה בכביש החוצה את העמק רגועה ושלווה. אנחנו חוצים את הכפרים הפסטורליים, כשכל ״כפר״ כזה הוא למעשה לא יותר מכמה בתים ופנסיונים. את המפל עצמו רואים היטב כבר מהכביש, אך אנחנו כמובן לא מסתפקים בכך, והולכים עד אליו, במסלול קצרצר ויפה, לאורך נחל כמובן. מגיעים עד המפל ומתרשמים מאוד מהעוצמה.. כמה יופי, כמה..

שורה תחתונה: nononono.

מפל גראווה. צילום: אלין קרני סטרוזר

אחרי שמסיימים לבהות במפל וכמובן להנציח אותו אנחנו נמרחים על ספסלי השכיבה שמתחת למפל, ולאט ולאט מתחילה לחלחל ההרגשה שהטיול המדהים הזה הולך ומתקרב לסופו, ומחר בלילה חוזרים הביתה frown. בטיולים קודמים, בד״כ בשלב הזה כבר הייתה תחושה של רוויה ומיצוי, אך בטיול הזה לא. שנינו מרגישים שאנחנו מוכנים להישאר עוד ועוד בגן העדן הזה, וזו כנראה ההוכחה הטובה ביותר עד כמה הטיול הזה היה מוצלח..

מסיימים לבהות ולהרהר הירהורים, שעיקרם “למה לעזאזל משה רבנו לא יכול היה להגיע לכאן, אם כבר נדד 40 שנה??”, ומתחילים בנסיעה חזרה. במרכז העמק עוצרים בעיירה הגדולה ביותר שבו, נאושטיפט (Neustift im Stubaital). מנסים להסתובב קצת במרכז, אבל החום הולך וגובר, ומתחיל להזכיר לנו את מזג האוויר בארץ ממנו ברחנו. נכנסים לאחת המסעדות לאכול ארוחת צהריים, ואח"כ פונים ללשכת המידע לתיירים, לברר האם יש באזור אגם שאפשר לשחות בו. החברים בלשכת המידע ממליצים לנו על אגם קמפלר (Kamplersee) הסמוך, ואנחנו מקבלים את ההמלצה:

XKG6OuFoj-I9qcowduiLdziqIzxJXKvQs8aREB1X

חונים על יד האגם הקטן, טובלים את קצה הציפורן ועושים ויברח.. מה זה הקור הזה?!? גם השמש נעלמת לאיטה מאחורי ההרים והטמפ' יורדת בהתאם. לפיכך אנחנו מסתפקים בשיכשוך רגליים קל וחוזרים אל הפנסיון שלנו.

אגם קמפלר. צילום: אלין קרני סטרוזר

תפוחים בעמק שטובאיי. צילום: אלין קרני סטרוזר

השעה עדיין מוקדמת יחסית, ואחרי מנוחה קלה אנחנו מחליטים לעשות סיבוב קצר בעיירה "שלנו". מהר מאוד מתברר שגם היא, כמו כל עיירות התיירות מחוץ לעונה, נמצאת במצב של מוות קליני אחרי השעה 20:00. איכשהו מוצאים בסופו של דבר מסעדה צדיקה פתוחה, ואוכלים ארוחת ערב אחרונה.. לפחות לטיול הזה.

היום הארבעה עשר:

לכל דבר טוב יש סוף.. והיום האחרון בהחלט של הטיול הגיע. חוב אחד שנותר לשלם הוא כמובן חוב השופינג: המשפט, שהפך למנטרה שלי במהלך הטיול, ״את השופינג נדחה למחר..״ לא קביל יותר. נוסעים שוב לאינסברוק, אל קניון דז (DEZ Einkaufszentrum Innsbruck). ארוחת בוקר קלילה באחד מבתי הקפה בקניון ואנחנו מסתובבים להנאתה של אלין בין החנויות הרבות. לאחר שמיצתה - לא מפספסים את ההזדמנות להיכנס פעם נוספת לופיאנו, ולאכול ארוחת צהריים.

מכאן מתחילים את המסע הארוך חזרה אל מינכן, עם עוד עצירה אחת בדרך: אגם פרנשטיינסי (Fernsteinsee) נחשב לאחד האגמים היפים ביותר באוסטריה, והוא בהחלט המקום המתאים לסיים בו את הטיול:

7_bactu341-1OMOjXfAed6zIWYmj1Bp2EsO1zHJM

חונים מעל האגם, מציצים מלמעלה, ושוב כמעט מתעלפים מרוב יופי. אגם נוסף עם מים צלולים לחלוטין, בצבע ירוק איזמרגד, והבונוס: חצי אי מדושא, ועליו כסאות שיזוף. יורדים אל האגם עצמו, המחשבות על שחייה שוב מתעופפות מהר מאוד לנוכח טמפ׳ המים ואנחנו מסתפקים בפיקניק על הדשא. שוקלים לקחת סירה, אבל מתברר שלשם כך צריך לעלות חזרה למסעדה שנמצאת למעלה, ליד החנייה, ולאף אחד מאיתנו אין כוח…

שורה תחתונה: nonononono. האגם היפה ביותר שראינו בטיול הזה, ביחד עם אגם הינטרסי בברכטסגאטן.

אגם פרנשטיין. צילומים: אלין קרני סטרוזר

טירת פרנשטיין. צילום: אלין קרני סטרוזר

כאשר הזמן באמת מתחיל לדחוק אנחנו עוזבים בצער רב. הדרך למינכן נמשכת קצת יותר מהצפוי בעקבות עבודות בכביש, שיוצרות פקק לא קטן, אך בסופו של דבר אנחנו מגיעים לעמדת החזרת הרכבים הידועה לשימצה שבשדה התעופה (חברות ההשכרה במקום המציאו פטנט: שכרו חברה חיצונית אחת שמבצעת את קבלת הרכבים עבור כולם, ואנשיה ידועים כקפדניים ביותר, על קלה כחמורה), מאשרים עם הנציג המקומי שהכל תקין ו.. זהו.

.Home sweet home

אפילוג:

הטיול הזה היה ללא ספק אחד הטיולים המוצלחים ביותר שלנו. ידענו לשלב כמו שצריך טיולי טבע עם ערים, אטרקציות, רכבלים ועיירות ציוריות, וכמובן גם מקומות הלינה, שהם חלק בלתי נפרד מהחוויה, היו מוצלחים. אבל חשוב מכל: טיילנו בקצב שמתאים לנו. לא ניסינו להספיק כמה שיותר ולא רצנו ממקום למקום, אלא לקחנו את הזמן, וזה ללא ספק מה שעשה לנו את הטיול. התכנון לא כלל ״רשימת מכולת״ מדוקדקת לכל יום, שאותה יש להספיק בכל מחיר, אלא בנק מטרות לכל אזור, ממנו שלפנו כל פעם את היעד הבא, על פי ההספק ועל פי החשק. 

ויתרנו על לא מעט יעדים שנחשבים ל״מאסט״, דוגמת מפלי קרימל (Krimmler Wasserfälle) ושטוייבן (Stuibenfall), או דרך הנוף גרוסגלוקנר (Grossglockner) - והיקום לא קרס אל תוך עצמו. בדיעבד, אין כמעט שום יעד בטיול שאנחנו מתחרטים על כך שביקרנו בו - וזה בעצם מה שחשוב: איפה כן היינו, ומה כן הספקנו, ולא מה פיספסנו. 

אחרי הכל, חייבים להשאיר משהו גם לטיול הבא…

חלק ב': זלצקמרגוט