היום הוא שיא הטיול – אנחנו טסים ליומיים של צפייה בדובים ב (Silver Salmon Creek Lodge (SSCL .
הלודג' נמצא בשטח הפארק הלאומי Lake Clark שנמצא ממערב לחצי האי Kenai, מהצד השני של Cook Inlet. אין דרכי הגעה יבשתית לאזור והדרך המעשית היחידה היא בטיסה במטוסים קלים כאשר העיר Soldotna שב Kenai היא הקרובה ביותר (ניתן גם לטוס מאנקורג' או מהומר, טיסה ארוכה יותר וגם יקרה יותר).
התחלנו את היום בקפה ומאפה במאפיה מקומית מפורסמת ב Soldotna ושמה The Moose is Loose (לא התרשמנו במיוחד). משם נסענו לשדה התעופה המקומי וחנינו ליד משרדי Natron Air – ה"חברה" שתטיס אותו ל SSCL. ה"חברה" היא בעצם מטוס אחד, דייב הטייס וג'נט אשתו שמטפלת בסידורי המשרד. יום העבודה של דייב מורכב מטיסות הלוך-ושוב רצופות במטוס קל לאתרים המבודדים שמעבר ל Cook Inlet – ממש מונית אווירית.
כיוון שהמשקל שניתן להטיס במטוס הקל מוגבל, ארזנו מחדש את חפצינו כך שניקח איתנו רק מה שנדרש ל 2-3 לילות, את השאר השארנו בתא המטען של הרכב שנשאר לחנות בשדה התעופה.
הבעיה העיקרית בטיסה במטוסים קלים באלסקה היא הרגישות לתנאי מזג האוויר שפעמים רבות גורמים לעיכוב או אף ביטולי טיסות. לשמחתנו, כשהגענו למשרד בישרה לנו ג'נט שלמרות מזג האוויר האפרורי, אין בעיה לטוס. היא שקלה ורשמה אותנו. פטפטנו איתה ועם זוג טיילים נוסף שגם הם היו בדרך ל SSCL. העברנו את הזמן עד לשובו של דייב שהחזיר קבוצת טיילים נרגשת אחרת מהרפתקאת הדובים שלהם.
בלי בזבוז זמן נוסף עלינו למטוס והמראנו. אני סובל מפחד גבהים והרעיון של טיסה במטוס קל די החריד אותי, אבל הטיסה היתה חלקה והצלחתי להרגיע את עצמי. אשתי לעומת זאת ישבה במושב הקדמי ליד הטייס ונהנתה מכל רגע.
לאחר כ 40 דקות טיסה מעל הים, המטוס הנמיך ו... הופ נחת בזריזות ישר על החוף. כבר בנחיתה יכולנו לראות מלמעלה מספר דובים גדולים על החוף וידענו שללא ספק הגענו למקום הנכון!
ההתניידות ב SSCL היא על גבי פלטפורמות שנגררות ע"י טרקטורונים בהם נוהגים המדריכים וחברי הצוות. בנחיתה המתין לנו אחד המדריכים עם הטרקטורון, עלינו לפלטפורמה ונלקחנו ללודג'. בדרך ראינו שני דובים מתקרבים אלינו באחו הקרוב, אבל כשמו לב שהבחנו בהם, עשו "אחורה פנה" ונעלמו בעשב הגבוה. התבדחנו שזו הייתה משלחת קבלת הפנים שלנו. המדריך לקח אותנו לבקתת המגורים שם השארנו את המטען שלנו, ומשם לבניין הלודג' הראשי שם פגשנו את דייב – המדריך הצמוד שילווה אותנו ביומיים הבאים. נעלנו מגפי גומי גבוהים (שהלודג' מספק), טיפסנו בחזרה על עגלת הטרקטורון, וללא בזבוז זמן נוסף – יצאנו לחפש דובים!
קשה לתאר את חווית השהות ב SSCL כיוון שמלים בלבד יעשו עוול למקום המופלא הזה. לקרוא לזה "צפייה בדובים" תהיה לשון המעטה. למעשה, האנשים והדובים חולקים את אותו תא שטח, כך ש"לחיות עם הדובים" יהיה ביטוי יותר הולם.
בההלך שהותנו במקום פגשנו שתי אמהות עם גוריהן (אחת עם 3 גורים והשניה עם 2), צמד "בני נוער" (אח ואחות בשנה השלישית לחייהם, שכבר "נזרקו" ע"י אימם, אבל עדיין מבלים ביחד). ואת אימם בנפרד. 10 דובים שונים בסך הכל. לא ראינו זכרים גדולים – נאמר לנו שהם יורדים לאזור החוף בעונת החיזור וההזדווגות ביוני, ובשאר הקיץ שוהים גבוה יותר בהרים.
במהלך שהותנו ראינו את הדובים על החוף, בנהר, באחו, וגם בשטח הלודג' עצמו, לפעמים במרחק מטרים בודדים מהבקתה שלנו.
ראינו אותם חופרים בחיפוש אחרי צדפות, דגים בנהר (או לפחות מנסים), שוחים, תרים אחרי מזון, רועים באחו, ולפעמים סתם משחקים או עושים שטויות.
סדר היום בלודג' מוכתב ע"י שני גורמים – מיקום הדובים, ותנאי הגיאות והשפל. בכל הזדמנות אפשרית (מלבד זמני הארוחות) המדריך מסיע אותך בטרקטורון בחיפוש אחרי הדובים, שהרי לשם כך התכנסנו. המדריכים מקושרים במכשירי קשר ומעדכנים זה את זה היכן נמצאים כרגע הדובים. אבל לפעמים פשוט נתקלים בדובים באמצע הדרך, מה שמגדיל עוד יותר את אלמנט ההפתעה והריגוש.
ולעיתים הדובים פשוט מסתובבים בשטח הלודג' , כך שאתה יכול למצוא את עצמך הרבה יותר קרוב לדוב מאשר התכוונת אי פעם…
היה מרתק לראות איך המדריכים והצוות מתייחסים לנוכחות הקרובה של הדובים כדבר שבשגרה בלי להפגין התרגשות יתרה. אין בלודג' גדרות, הגבלות על נשיאת מזון, תדרוכי בטיחות מאיימים, שומרים חמושים או כללים דומים שניתן למצוא באתרי צפייה אחרים. חשוב לציין שהדובים ב SSCL הם חיות פרא לכל דבר ואינם מבוייתים או מאולפים בשום צורה. ההסבר שניתן לנו שהם רגילים מגיל צעיר לנוכחות בני האדם ולמדו שלא לראות בהם טרף מצד אחד או סכנה מצד אחר, ולכן פחות או יותר מתעלמים מהם. עם זאת, יש מערכת כללים סמויה שבאמצעותה המדריכים והצוות מנחים את האורחים כך שבטיחותם ההדדית של האורחים והדובים תישמר.
במהלך השהות בלודג' ולאחר צפיות חוזרות בדובים ממרחק קצר, פיתחנו חיבה ודאגה כנה ליצורים הנהדרים האלה. ביומנו השני במקום הזדמן לנו לצפות ב"דרמה משפחתית" נוגעת ללב: שני דובונים שנבהלו מדובים גדולים יותר, נבהלו וברחו ונפרדו מאימם ומאחיהם השלישי . בשעות שלאחר מכן צפינו – אורחים ומדריכים – בדאגה גוברת כיצד שני חצאי המשפחה המופרדת משוטטים בשטח ומחפשים זה את זה, ללא הצלחה, ובלי שנוכל להתערב לעזרתם.
לקראת הערב המארחים והמדריכים התחילו להשמיע הערות פסימיות על סיכויי ההישרדות של צמד הדובונים האובדים, אם לא ימצאו את אימם בקרוב. לשמחתנו, בבוקר שלמחרת זכינו לחזות באם ובשלשת גוריה מאוחדים שוב, שכנראה מצאו אלה את אלה במהלך הלילה, ולשמחתנו ולהקלה שחשנו לא היה קץ.
בזמן הגאות, שטחים רבים באזור מוצפים ואפשרות הצפיה בדובים מוגבלת מאוד. בשעות אלה הצוות מציע פעילויות חליפיות. ביום הראשון, הם ארגנו הפלגה בסירת לאורך החוף, למושבת עופות ים ענקית ובה אלפי פאפינים ועופות אחרים.
ביום השני, הפלגנו בסירה קטנה במעלה הנחל המקומי, יחד עם ארגז של בירה והרבה צחוקים ומצב רוח טוב. פסטורליה בנוסח אלסקה. לאורחים אחרים הוצעו פעילויות של הפלגה בקאנו או קאיאק. הפעילויות החביבות האלה מגוונות את השהות ןמגוונות את שגרת הצפיה בדובים.
מלבד דובים ופאפינים יש עוד עופות רבים שניתן לראות באזור. אנחנו ראינו עיט לבן ראש, עיט זהוב, וברווזי הרלקין.
הלודג' עצמו מנוהל ומתופעל בצורה חלקה ומקצוענית ע"י דייויד וג'ואנה המארחים, משפחתם, והצוות כולו. כולם מודעים לכך שבאורחים משקיעים את מיטב כספם בחוויה של פעם בחיים, ועושים הכל כדי להנעים את זמנם של האורחים ולספק תמורה ראויה. הכל מאורגן טיפ-טופ, החל מתהליך ההרשמה האישי, הסיוע בהכנות לנסיעה (כל אורח מקבל הנחיות אישיות לגבי תיאום ההגעה, מה להביא ולמה לצפות), סידורי ההגעה ללודג', המגורים, האוכל , הלוגיסטיקה, המדריכים, והכנסת האורחים. בקתות המגורים פשוטות אבל נוחות ונעימות. הארוחות מוגשות סביב שולחנות משותפים, מה שמאפשר לאורחים (שרבים מהם טיילים מנוסים) להתחבר ולהחליף חוויות על טיולים מרתקים ויעדים יוצאי דופן. 3 הארוחות ביום נדיבות, טעימות ובאיכות מצויינת. אחד המדריכים מחזיק מלאי של ציוד צילום מקצועי שאותו הוא משכיר במחירים סבירים לאורחים שמעוניינים בכך. באופן כה יכולתי לצלם את תמונות הדובים שמצורפות כאן באמצעות עדשת טלה מקצועית שאחרת לא יכולתי להרשות לעצמי.
בסך הכל בילינו ב SSCL ארבעים ושמונה שעות מדהימות. עבורנו משך הזמן התאים בדיוק - ביום הראשון אתה קצת בהלם ומנסה להבין לאן הגעת. ביום השני מתחילים לשים לב לפרטים ולמצות את החוויה לעומק, וביום השלישי נפרדים לפני שהחוויה חוזרת על עצמה והופכת לשגרה. היה לנו גם מזל גדול עם מזג האוויר, כשהגענו היה מעונן אבל מעט אחר כך העננים התפזרו ונהנינו מיומיים של שמיים כחולים ושמש זורחת, למעשה זה היה מזג האוויר הטוב ביותר שפגשנו בכל הטיול באלסקה. אפילו קצת נשרפנו בשמש, או כמו שאמר אחד האורחים האחרים: "הדבר היחידי שלא חשבתי שאזדקק לו באלסקה הוא קרם הגנה מהשמש!"
