טיול משפחה בצפון איטליה, יולי 2012

בתאריכים 11-21/7/12 בילינו בטיול משפחתי בצפון איטליה. הנוכחים – הורים, בת 18, בת 15, בן 11

הטיול כלל שלשה ימים "מתגלגלים" בעיקר בדולומיטים, ושבוע כוכב באזור גארדה/ורונה, עם סיום קצרצר באגם מאג'ורה.

כתבתי בפוסט נפרד על אתגרי הטיול המשפחתי בגילאים האלה ואשתדל לא לחזור על הדברים ולהתמקד בעיקר בטיול ובחוויות.

מבוא - הלוגיסטיקה של הטיול:

טיסות – הלוך ושוב למילאנו, הוזמנו במרץ מאל-על, ארבעה כרטיסי בונוס (בעלות כ 180$ לכרטיס – דלק, מסים ועמלת שקר כלשהו). כרטיס חמישי במחיר כ 560$.

רכב – הזמנו סטיישן בקטגוריה הגדולה יותר (פאסאט/מונדאו). קיבלנו עסקה מצויינת של 520 יורו ל 10 ימים כולל הכל מ"אופרן" (ההשכרה בפועל מנשיונל/מג'ורה). אני אומר "מצויינת" כי כל הצעה אחרת שקיבלנו הייתה יקרה בלפחות 100 יורו (וחלק גם הרבה יותר). אם היה מלכוד בעסקה, לא גילינו אותו עד עכשיו.

קיבלנו פז'ו 508 סטיישן דיזל, חדשה לגמרי (1000 ק"מ). אכן גדולה ורחבה, למרות שגם תא המטען הענק שלה בקושי הכיל שלש מזוודות גדושות. מלבד זאת, שירתה אותנו בנאמנות..

טלפון – בארץ רכשנו SIM בינלאומי של חברת World8 הנמכר ע"י דואר ישראל. עלות ראשונית של 134 ש"ח הכוללת 75 ₪ של שיחות. כחלק מהעסקה מקבלים גם מספר ישראלי. השתמשנו בו מעט מאוד, רק לשיחות לארץ (כמעט ולא היו) ולשיחות מקומיות ביומיים הראשונים, וכן במקרים שהתפצלנו ורצינו לשמור על קשר.

בהזדמנות הראשונה שהיתה לנו רכשנו SIM איטלקי של חברת TIM, שילמנו 29 יורו שכללו 20 יורו של שיחות ו SMS (ניצלנו רק חלקיק מזה), והעיקר – DATA ללא הגבלה למשך תקופת הטיול (יש איזושהי מגבלה אבל לא הצלחתי להבין אותה). זו היתה רכישה מצויינת כיוון שאפשרה לנו אינטרנט לא מוגבל ובעיקר ניווט!

ניווט – שכרנו מהארץ GPS של חברת GPS4RENT (25 ₪ ליום). קיבלנו מכשיר של איתוראן ומאוד התאכזבנו ממנו – לא נוח לתפעול, ממשק קולי מעצבן, ו"מקומות העניין" בבסיס הנתונים שלו היו דלים ביותר (למשל, בריבה דל גארדה הוא לא ידע למצוא את מפלי וארונה). השתמשנו בו בימים הראשונים וזנחנו אותו לטובת Google Maps על מכשיר ה Galaxy שלי עם חיבור אינטרנט סלולרי. Google Maps עשה עבודה מעולה בכל המובנים ולקח אותנו לכל מקום באלגנטיות ובלי שום בעיה. קחו רק בחשבון שהכל באנגלית, למי שזה מפריע.

אינטרנט – הטענה "יש WI FI בכל מקום" התבררה כאגדה. בשלשת הלינות הראשונות שלנו לא היה WIFI או שהיה ולא עבד. בשטחים הציבוריים (בתי קפה וכו') ה WIFI בתשלום או בסיסמה ללקוחות בלבד. בפועל רק בסוף היום הרביעי עם ההגעה ל"לינת הכוכב" הצלחנו להתחבר.

אוכל – מצוין ולא זול. הילדים שלנו מחרימים סנדביצ'ים או אוכל פיקניקים ולכן מצאנו את עצמנו פעמים רבות אוכלים במסעדות גם בצהריים וגם בערב מה שעלה גם בזמן וגם בכסף. ('פאסט פוד' אין ברוב המקומות). המסעדות מאוד דומות זו לזו עם פיצות (4 עד 6 יורו לפיצה גדולה, שניים יכולים לחלוק אם לא מאוד רעבים) או פסטה (8-10 יורו למנה משביעה לאדם). יש 'קופרטו' שיכול לנוע בין 0 ל 3 יורו לאדם (!). אין מי ברז, תמיד כשמבקשים מים מקבלים מים מינרליים בתשלום. בירה ויין מקומיים זולים מאוד יחסית אבל משקאות מוגזים יקרים. לסיכום ארוחה בסיסית ביותר לחמישה תעלה בין 40 ל 70 יורו. אפשר כמובן להזמין בשר, תוספות, קינוחים וכו' ואז העלות בהתאם. האוכל כמעט בכל מקום היה מצויין אבל בסופו של דבר נמאס לכולם לאכול רק פיצות ופסטות... כשהגענו לחוות הקבע יכולנו להצטייד בסופר ולהכין ארוחות ערב יותר מגוונות ועשירות בעלות סבירה.

יום ד' 11/7 – הגעה

טיסת ערב למילאנו (מאלפנסה), נחיתה ב 21:15. פחות מחצי שעה אח"כ כבר בחוץ. התקשרנו למלון ותוך 10 דקות השאטל הגיע לאסוף אותנו.

בערב הראשון הלינה היא במלון Villa Giovanna בעיירה Somma Lombardo, 10 דקות משה"ת. המלון הוא למעשה שלוחה של מלון Tre Leoni בעיירה. ב"וילה" יש רק דירות אירוח, כל השירותים (קבלה, ארוחות וכו') הן בבניין המלון המרכזי. השאטל הביא אותנו לבנין המרכזי בו עשינו צ'קאין וגם אכלנו ארוחת ערב (המסעדה במקום מצוינת ופתוחה עד חצות, בדיוק בשביל נוסעים מאחרים שכמונו). משם השאטל הביא אותנו לדירה. כצפוי ממלון שליד שדה תעופה, הדירה היתה סבירה ופונקציונלית ללילה אחד ותו לא. המחיר מצויין – 100 יורו כולל ארוחת בוקר.

דירה ליד מאלפנסה:
www.hoteltreleoni.com/pagine.php

יום ה' 11/7 – בדרך לדולומיטים

יום שרובו נסיעה. שאטל לארוחת בוקר וצ'ק אאוט במלון, ושאטל נוסף לאזור השכרת הרכב בשדה. אוספים את הרכב ויוצאים לדרך לכוון גארדה והדולומיטים. הפקקים סביב מילאנו מחרידים, ואנו מברכים על כך שהחזרה שלנו לאזור תהיה בשבת ולא ביום עבודה. בסופו של דבר משתחררים וממשיכים בדרך. באזור גארדה מחליטים ספונטנית על סטייה לצורך טיול בריבה דל גארדה ומפלי וארונה. עולים ב A22 ויורדים ב SS240 לכוון ריבה. כביש יפה מאוד שחציו מנהרה ארוכה-ארוכה וחציו השני בעמק צר בין הרים וכפרים. מגיעים לריבה לקראת הצהריים ומטיילים קצת, מתלהבים מהאגם היפה וההרים הגבוהים שסוגרים עליו מכל הכוונים. ארוחת צהריים בבית קפה על המים בין ברווזים וציפורים חצופות. משם עולים למפל וארונה. הצלחה גדולה – האתר יפהפה, בתוך גן מטופח. המפל ייחודי - בתוך מערכת מערות, יש מערה במפלס הכניסה ואז עולים למערה העליונה סמוך לראש המפל. זרימה בעוצמה חזקה מאוד שמרטיבה כל מי שמתקרב. סך הכל הביקור פחות משעה, עלות – 5.5 יורו לאדם.

חוזרים לרכב, אגם טנו קרוב-קרוב אבל חם מאוד ומחליטים לוותר ולחזור לדרך בכוון הדולומיטים והלינה בואל גרדנה. הנסיעה צפונה ב A22 יפה מאוד. שימו לב שבמקביל לאוטוסטראדה (A22) יש כביש מקביל בשם SS12, הוא צר ואיטי יותר אבל בשעות עומס באוטוסטראדה יש פקקים איומים ובו לא. כמו כן ה SS12 מתחבר לחלק מהכבישים האזוריים שהאוטוסטראדה לא מתחברת אליהם כלל. כך שאם ה GPS מכוון אותכם לרדת מהאוטוסטראדה תשקלו את זה בחיוב... אנחנו התעלמנו מהמלצותיו וספגנו עיכובים לא קטנים.

בסופו של דבר הגענו לואל גרדנה ולאורטיזיי. באורטיזיי העמק צר מאוד, נחל וכביש וזהו! משני הצדדים מתחילה כבר עליה תלולה אל ההרים. הזמנו לינה ב Country House Dolomiti. הדירה מפתיעה מאוד לטובה, בתוך גן פורח (כולל סוסים בחצר). הדירה מרוהטת ומעוצבת בסגנון ישן ומשפחתי, עם הרבה גילופים מעץ (שהם כידוע המומחיות האזורית). בעלת הבית ידידותית ומדברת אנגלית מצויינת. הדירה ממוקמת קרוב לתחנת הרכבל של Alpe di Siusi. משם אפשר לעבור על גשר הולכי רגל ולהגיע למרכז העיירה שנמצא בצד השני של הכביש. אחרת צריך לרדת ואח"כ לעלות עלייה מאוד תלולה (זה מה שעשינו כי גילינו את הגשר באיחור L) . המחיר ממש מציאה יחסית לאזור – 105 יורו ללא ארוחת בוקר.

יורדים לסייר בעיירה – לא צפוף מדי. בכלל בדולומיטים התחושה היא שזו תחילת העונה ולא השיא. העיירה מאוד יפה, עם אזור הולכי רגל, בניינים מושקעים, חנויות רבות של גילופי העץ המפורסמים. במרכז הקונגרסים (ממש במרכז מאחורי מלון אדלר) יש תערוכה לא גדולה של עבודות גילוף מאוד יפות, התצוגה ללא תשלום ולמעשה משמשת לקידום עסקיהם של האומנים המקוריים שלהם בתי מלאכה ומכירה גדולים באיזור. שווה להציץ. אחרי ארוחת הערב במסעדה מקומית מסיימים את היום בקונצרט של תזמורת מקומית בכיכר הראשית. סיום מוצלח ליום חביב.

דירה באורטיזיי:
www.countryhousedolomiti.blogspot.co.il/

יום ו' 13/7 – גשם בדולומיטים

היום היה אמור להיות משיאי הטיול - התכנון היה לחצות את מעברי ההרים הגבוהים, לעלות למרמולדה, ואולי טיול רגלי אחד או שניים. אבל התעוררנו בבוקר לגשם, ערפל, ברקים ורעמים, והבנו שחוק מרפי לא פספס גם הפעם. שורה של טלפונים ללשכות התיירות באזור הבהירו לנו ש א) אין שום טעם לעלות להרים או לאזורים הגבוהים במזג האוויר הזה, ו ב) אין שום תחזית לשיפור במהלך היום. בצער רב נטשנו את התכנית המקורית ובחרנו לנסוע למרחצאות במראנו (תודה לספר של שלומית). זה אגב היה יום הגשם המשמעותי היחיד בטיול כולו!

הנסיעה למראנו לא ארוכה מדי, הכביש בין בולצאנו למראנו רחב ומהיר למרות שאיננו בתשלום. מראנו יפה וגם מזג האוויר טוב יותר מאשר במזרח הדולומיטים. המרחצאות ממש בלב העיר סמוך לנהר, מחפשים שילוט ל"חניון המרחצאות" שהוא חניון תת קרקעי גדול (לא זול) ממש צמוד למרחצאות עצמם.

מדובר בתענוג יקר. התשלום לפי משך הזמן. אנחנו הסתפקנו בשעתיים ושילמנו כ-50 יורו למשפחה. המרחצאות עצמם יפהפיים ומודרניים, הכל נראה חדש ויפה. אין את ריח הגפרית שיש לפעמים במקומות דומים. מדובר בקומפלקס של ברכות וג'קוזי בטמפרטורות שונות, חלקן מקורות וחלקן חיצוניות. (יש גם קפואות עליהן ויתרנו). אין מגלשות אבל יש "מפלים" וסילוני מים למסז' ויש "מיטות" עליהן אפשר לשכב במים בתוך הבריכה. בילינו בנעימים את השעתיים הקצובות ויצאנו בחזרה אל העיר. מעבר לנהר יש טיילת, יש אזור הולכי רגל נחמד ואפשר גם לרדת לנהר ולטבול רגליים במים הקפואים.

יצאנו ממראנו בחזרה לכוון בולצאנו, דרומה ל A22 ומזרחה על SS48 לכוון Val di Fiemme והעיירה Cavalese. כביש יפה שמתפתל במעלה ההרים ומעל לתהומות. בחרנו את הלינה באזור בגלל הקרבה לראפטינג שהוזמן למחרת בבוקר. האזור פחות מתוייר והנופים פחות דרמטיים לעומת עמקי הדולומיטים האחרים אבל עדיין יפה מאוד. לאחר התברברות קצרה מגיעים ללינה בכפר Lago di Tesero. זה יותר כפרון מאשר כפר, שוכן על SS48 צמוד לנהר האוויזיו. במפה הוא נראה קרוב מאוד לכפר TESERO ול CAVALESE אבל זה מטעה, הם נמצאים הרבה יותר גבוה והדרך אולי קצרה בקילומטרים אבל ארוכה בטיפוס והתפתלויות, כך שויתרנו על הרעיון לנהוג לשם בערב.

הלינה – Affittacamere Famiglia Ceschini, מאוד יפה, צימר חדש לגמרי ומעוצב לתפארת בסגנון מודרני. אמנם זו לא דירה אלא חדר גדול לחמש נפשות, אבל מרווח וללילה אחד הספיק בהחלט. המקלחת המרהיבה לא היתה מביישת אף צימר יוקרתי בגליל. המחיר הוא הכי גבוה ששילמנו בטיול – 154 יורו כולל ארוחת בוקר, אולי כי הזמנו "רק" חודשיים מראש.

מסיימים את היום בארוחת ערב מצוינת במסעדה מקומית שהומלצה ע"י המארחים. יום מאכזב אבל איכשהו הצלחנו להפוך אותו לחוויה חיובית.

לינה בואל די פיימה: www.affittacamereceschini.it/index_eng.asp

שבת 14/7 – אקשן בדולומיטים

יום אחרון בדולומיטים. החורף של אתמול התפוגג ומזג האוויר יפה ונעים. לאחר ארוחת בוקר מצויינת (גאוות המקום ובצדק) נוסעים מרחק 5 דקות נסיעה לאורך הנהר אל . נוסעים לכיוון Masi Di Cavalese ומחפשים שילוט לרכבל של Cermis. חונים בגדה הצפונית ועוברים בגשר עץ לתחנת הרכבל, תחנת הרפטינג צמודה אליה. הזמנו מראש את הרפטינג באימייל – הם מבקשים להזמין כמה ימים מראש, לא נדרשנו לפיקדון או כרטיס אשראי. יש שתי יציאות ביום, ב 9:30 וב 14:30, אבל בגלל מיעוט מים בנהר (...) רק המועד של הבוקר היה בתוקף.

בתחנה מקבלים את כל הציוד הדרוש – חליפת גומי, נעליים, קסדה וחגורת הצלה. עוברים תדרוך קצר ועולים לסירה. בכל סירה יש מדריך. שימו לב שכחלק מהתדרוך כולם חייבים לטבול ולצוף במים הקרים כדי להרגיל את הגוף למקרה של נפילה. המסלול המשפחתי אורך כשעתיים, מאוד מהנה לגדולים, לא מסוכן או מפחיד במיוחד, במהלך ההפלגה יש עצירות ומי שרוצה יכול לטעום חוויה של "קניונינג" שכוללת טיפוס מאחורי מפל וקפיצות מצוק לנהר. בסך הכל חוויה נהדרת והגדולות נהנו בטירוף. המסלול מותר לילדים מגיל 8 אם כי לילדים לא אמיצים החוויה עלולה להיות מלחיצה.

סך הכל "מקצה לקצה" החוויה אורכת כ 3 שעות. כשסיימנו ראינו שיש זמן פנוי אז החלטנו לנסוע למגלשות ההרים של פרדאצו. עולים אליהן ברכבל שנקרא Perdazzo – Gardone. התחנה התחתונה היא על הכביש כקילומטר צפונה לפרדאצו, צמודה לאצטדיון קפיצות סקי, אי אפשר לפספס. כשהגענו ראינו שהקרוניות לא עובדות והסתבר שהאתר בהפסקת צהריים.... זה התאים גם לנו אז אכלנו ארוחת צהריים בבאר הצמוד. אוכל פשוט, בסיסי וזול (כולל טוסטים, שניצל והמבורגר) – הלוואי והיינו מוצאים עוד כאלה בטיול. שימו לב שבתחנת הרכבל יש גם חנות לציוד ספורט וטיולים כולל נעליים, עם דילים לא רעים בכלל.

כשהרכבל חזר לפעול עלינו לאתר המגלשות. העליה לכולנו עלתה 41 יורו כולל גלישה ראשונה לנוער. המגלשה עצמה ארוכה ומאוד כיפית. כל גלישה נוספת עולה 3 יורו ואפשר לקנות גם 5 או עשר גלישות בפחות. יש באתר גם מסלול גלישת אבובים לילדים קטנים יותר, פינת יצירה, גן שעשועים ועוד. לא נשארנו שם זמן רב כי חיכתה לנו נסיעה ארוכה לגארדה. בסך הכל – המקום מומלץ וכדאי להקצות לו יותר זמן.

מפרדאצו חזרנו ל A22 לכוון דרום ושם נתקענו בפקק מפלצתי של כשעתיים, עד לירידה לכוון ריבה דל גארדה (מן הסתם של מטיילים אוסטרים וגרמנים שפושטים על צפון האגם). בשארית כוחותינו הגענו לאזור גארדה ונתנו לגוגל לנווט אותנו ל Valeggio Sul Mincio ולחווה Agriturismo Il Cigno שהזמנו לשארית הטיול. הקטע האחרון של הנסיעה הוא בדרכי עפר בין שדות תירס ותעלות השקייה... אבל היה שווה. החווה יפהפיה, גם מבחוץ וגם מבפנים, ופירטתי לגביה בטיפ נפרד. עלות של 750 יורו לשבוע כולל הכל (בהשוואה ל 1000+ בעיירות שסביב לאגם). לא כולל ארוחת בוקר. בריכת השחייה נהדרת ועשינו בה שימוש כל יום.

היינו רעבים ותשושים והחלטנו לצאת לעיירה ולאכול במסעדה הראשונה שנמצא... לשמחתנו זו היתה מסעדת פיצה-גלידה חביבה מאוד, בעיקר למקומיים. חזרנו שמחים וטובי לב. סוף יום גדוש פעילות.

רפטינג אוויזיו: www.avisiorafting.it/index.asp
מגלשות בפרדאצו: www.latemar.it/default.asp החווה שלנו: www.agriturismoilcigno.it/ing/index.html

ראשון 15/7 – ורונה ופארק המפלים השכמה מאוחרת, התארגנות ונסיעה לורונה. ה GPS הישראלי מוליך אותנו במעגלים סביב מרכז העיר עד שהתעצבנו וקרקענו אותו סופית. מהמרים על ניווט לפי שלטים ל"חניון הארנה" ומגיעים (רק בדיעבד מתברר שביום ראשון אין בעייה למצוא חנייה בחינם ברחובות). נכנסים לכיכר ברה, הכיכר מאוד יפה וגדושת מטיילים ומופעי רחוב. "חיילים רומאיים" בלבוש מלא שמחים להצטלם עם הילד בתמורה ליורו או שניים. לאחר התלבטות מחליטים להכנס לאמפיתיאטרון – היה שווה! מבנה מאוד מרשים והילדים נהנים להתרוצץ מעלה ומטה במדרגות. ברקע פועלים ועגורנים בונים תפאורה מצרית לטובת "אאידה" שתוצג בערב.

משם דרך המדרחוב לכיוון כיכר ERBE. זו עונת הסיילים והבנות שמחות לקצת שופינג לא מתוכנן במחירי מציאה. מגיעים לכיכר היפה. חלקנו מציצים מבחוץ לבית יוליה (הבנות מחרימות אותו בגלל הפיקטיביות). עקב מתקפת רעב מתיישבים לצהרים באחת מהמסעדות ממש על הכיכר. פוטנציאל למלכודת תיירים קלאסית... אבל האוכל מסתבר כסביר ולא יקר בהרבה מהמון מסעדות אחרות בטיול.

חוזרים לרכב ויוצאים לכוון שמורת המפלים במולינה (ותודה ל GPS). בהדרגה מתדלדלים הבתים וסימני היישוב ואנו מוצאים עצמנו בכביש הרים צר ומתפתל שנראה כאילו מוליך לשום מקום. אולי טעינו? אבל לא, יש תמורה, פתאום מגיעים לכפר הומה אדם וסדרן מנומס שמכוון אותנו לחניה הפנויה הקרובה (חניית בית הקברות...). האתר עצמו הומה אדם כולל הישראלים הראשונים שפגשנו עד עכשיו. זהירות – הירידה ממרכז הכפר לכניסה לשמורה ארוכה ותלולה, ובהמשך בתוך השמורה ממשיכים לרדת עד לנחל שבקרקעית המדרון, ורק אז מתחילים לעלות את ה-כ-ל חזרה. המסלול עצמו יפה מאוד, כולו מוצל בתוך חורשה ירוקה. יש שלש דרגות קושי – ירוק אדום ושחור, הסתפקנו באדום בגלל שהיה כבר די מאוחר. עוברים ליד סדרה של מפלים, האטרקציות העיקריות הן אומגה ונדנדה שמגיעה כמעט עד המפל (אבל לא נרטבים, לצערם של הילדים). בסך הכל, האתר קיבל מחמאות רבות גם מצד הבררניות שבמתבגרות.

בסיום המסלול מחכה האתגר העיקרי – עלייה חזרה לכפר ולרכב... מגיעים ונוסעים חזרה לחווה. ארוחת ערב בעוד מסעדה חביבה וכמעט ריקה במרכז ואלג'יו. תם עוד יום.

שמורת המפלים: www.parcodellecascate.it/indexeng.php

שני 16/7 – קאנבהוורלד בעוד בני הבית ישנים אני מנווט לסופר ומצטייד במצרכים לארוחות בוקר וערב להמשך השבוע. לאחר שכולם קמים ומתארגנים יוצאים לכוון קאנבהוורלד – פארק המים ופארק הסרטים. בדיוק כמו שנכתב כאן באחד הטיפים – בכניסה שתי קופות, ליד הימנית תור ארוך, והשמאלית נטושה! למרות שבשתיהן מוכרים את אותם כרטיסים... קונים כרטיס משפחתי לחמישה ב 120 יורו (שני הפארקים ליום אחד) ונכנסים לפארק המים. התכנית בעקבות הטיפים כאן היתה להתחיל בפארק המים ולעבור לפארק הסרטים לקראת ההופעה של ראמבו שבאותו יום היתה ב 4. בפועל זה לא הצליח. הילדים מאוד נהנו בפארק המים אבל העניינים שם השתהו בגלל תורים איומים בכל המתקנים עם האבובים (שזה כל המתקנים השווים בערך). עד שהגענו למיצוי סביר של הפארק היה כבר ארבע וחצי וראמבו חלף-עבר. עברנו לפארק הסרטים ואז גם הסתבר שהוא נסגר בשש ולא בשבע כמו שהבנו בטעות - ונותרה לנו בערך שעה לכל הפארק! לא היו בכלל תורים אז הספקנו לא מעט אבל לא כל מה שרצינו. בכל מקרה, אין ספק שפארק המים שווה יותר וכדאי להקדיש לו את רוב הזמן בקיץ. בפארק הסרטים האטרקציה היחידה שהותירה רושם של ממש היא "בית האימה" (כניסה מגיל 14) – שגם למבוגרים ציניים ומנוסים כמונו היתה מאוד, מאוד, מאוד מלחיצה – לא מומלצת לבעלי קלאוסטרופוביה או כאלה עם סף בהלה נמוך.

חוזרים מוקדם יחסית לחווה לארוחת ערב ביתית ראשונה על הברבקיו הגדול שבחצר, וכולם שמחים על שבירת שגרת הפיצה-פסטה. לסיום היום יצאנו לכפר הסמוך Salionze שם נערך פסטיבל שנתי שמציין אירוע דתי היסטורי – פגישתם של אטילה ההוני והאפיפיור ליאו, בו שכנע האפיפיור את אטילה לוותר על כיבוש וביזה של רומא. לכבוד האירוע עורכים המקומיים מופע רב רושם עם תלבושות תואמות, מפגני רכיבה על סוסים, עגלות ושאר אפקטים המשחזרים את הפגישה, כשברקע פרופסור מקומי מספר (באיטלקית צחה) את סיפור המעשה ההיסטורי. חוץ מזה יש גם יריד כפרי קטן וחביב, עם דוכני מכירה, הגרלות, ולמי שרוצה גם ארוחת ערב במחירים לא גבוהים. היה נחמד מאוד, בעיקר בגלל האופי המקומי וה(כמעט) לא ממוסחר.

שלישי 17/7 – ונציה

יום ארוך, לא קל, ולא זול. השכמה מוקדמת ונסיעה באוטוסטראדה לוונציה. מגיעים ללא עיכובים אחרי עשר וחונים בחניון בפיאצלה רומא. המחיר גבוה (26 יורו) אבל לדעתנו שווה כי בסוף היום כשכל מה שאתה רוצה זה להגיע לאוטו ולנסוע, זה מאוד נוח. מכוונים אותנו לקומה 8 והשומר בכניסה מבקש שנשאיר מפתחות לאוטו... סירבנו בתוקף ואז הוא הסכים לספר שבקומה 10 (על הגג הפתוח) אפשר לא להשאיר מפתחות, וכך עשינו.

רוכשים כרטיס 12 שעות לואפורטו (18 יורו לנפש) ומפליגים בקו 1 לכיכר סן מרקו. ההפלגה די נוחה ונותנת זמן ואפשרות להסתגל לעיר המסחררת הזו. כל מה שכתבו עליה נכון – צפופה, חמה, מיוזעת, תיירותית, מתפוררת אבל גם ייחודית, מרהיבה וקסומה. חולפים על פני האתרים והארמונות השונים אבל האטרקציה העיקרית היא אינסוף הסירות שבתעלה הגדולה, כל אחת בדרך לעמל יומה: סירת שיפוצניק, סירת אספקה למכולת, סירת כבאים... סירה לכל צורך ועניין. וכמובן הגונדולות היפות בכל מקום.

מגיעים לסן מרקו. הדוחק והצפיפות עוצרי נשימה כמעט. מרוב אנשים אין כמעט יונים (זה אמיתי, לא הגזמה). הכיכר עצמה מאכזבת, שיפוצים ופיגומים בכל מקום. מראה אבסורדי של אלפי אנשים עומדים ומאות כסאות בתי קפה ריקים (כי מי יכול להרשות לעצמו). נכנסים לבסיליקה בלי תור תודות לכרטיסים שהוזמנו מראש באינטרנט (יורו לאדם – ותודה לעופרה). הסיור בפנים קצר ומאכזב. למרות שהבסיליקה יפה, אין את תחושת ההוד והקדושה שמצאנו בקתדרלות אחרות. כמו כן אני מבין שהאזורים היפים באמת סגורים ומחייבים תשלום נוסף.

לאחר ארוחת צהריים של פאניני, מחליטים להפליג למוראנו. אני יודע שבוראנו מומלץ יותר אבל הבנות ואימן רוצות לראות ניפוח זכוכית. עולים על קו 7 – "אקספרס מוראנו" ויורדים בתחנה הראשונה באי. כבר ברציף לוכד אותנו אחד המקומיים ומוליך אותנו להדגמה של ניפוח זכוכית. ההדגמה חינם, קצרה אבל מאוד יפה ומרשימה. משם דרך חנות הזכוכית שלהם שם הם מקווים לעשות את הרווח. ואכן התצוגה ענקית ומרהיבה עם כל מה שחשבתם ולא חשבתם שאפשר לעשות מזכוכית. סיכמנו בינינו שכשנבנה את הפאלאצו שלנו, נבוא לכאן לרכוש כמה יצירות רציניות. אבל בינתיים מסתפקים בעגילים לבנות ובכמה מזכרות קטנות בתקווה שישרדו את הדרך חזרה לארץ.

מטיילים עוד קצת, לא מתאפקים ונכנסים לעוד הדגמה בבית מלאכה אחר, שכפול כמעט זהה של ההדגמה הראשונה... הבנו את הפרינציפ, וחוזרים לתחנת הואפורטו ולסירה בחזרה לסאן מארקו. שם מחליטים להכנס לארמון הדוג'ים. המחיר מופקע – 48 יורו למשפחה (לכאורה הכרטיס כולל עוד כמה מוזיאונים באזור הכיכר אבל הם לא ממש מעניינים).

ארמון הדוג'ים מרשים ומעניין ומשקף בצורה טובה את ההיסטוריה העשירה של העיר. נקודות השיא הם אולמות המועצה העצומים, המעבר על גשר האנחות "מבפנים", ובעיקר – תצוגת נשק עתיק מרשימה מאוד (במיוחד לחסידי "משחקי הכס" כמונו). הביקור קצת ארוך מדי (קרוב לשעתיים). בשורה התחתונה, ובהתחשב במחיר, לא בטוח שחובה.

ביציאה כולם גמורים וברור שהכוון הוא חזרה לאוטו. חוזרים ברגל דרך הסמטאות לכוון גשר ריאלטו (יש שילוט). הרחובות הומי אדם. הכל מאוד ממוסחר, לא רק בחנויות מזכרות ובבתי קפה אלא גם בחנויות גדולות של מותגים מפורסמים (כולל חנות פרארי עם מכונית מרוץ בגודל טבעי). בגשר עולים על ואפורטו בחזרה לפיאצלה רומא ולחניון ומשם לאוטוסטראדה והביתה, עם עצירה לארוחת ערב באחד ה"אוטו גרילים".

רביעי 18/7 – פארק החבלים ואגם גארדה

אחד הימים המוצלחים. השכמה מאוחרת ונסיעה נינוחה לכפר סן זנו. גם כאן המפה מטעה, הכפר גבוה על ההר והדרכים אליו צרות ומתפתלות. מגיעים לפארק החבלים. השהות על ההר ביער המוצל נעימה מאוד, עם טמפרטורות נמוכות בכמה מעלות מאלה שבאגם הרותח למטה. יש מסלולים בארבע רמות קושי – ירוק, כחול, אדום ושחור. שתי הצופות האמיצות רוצות להתחיל באדום... האחראית על המקום כמעט מתעלפת ומסבירה שכולם מתחילים בירוק ויכולים להמשיך אחר כך למסלולים נוספים. ואכן שלשת הילדים עושים את המסלול הירוק (כולל הצעיר שמפגין אומץ ומיומנות לא צפויים). המסלול הכחול מותר מגיל 11 ושתי הגדולות עושות אותו, הוא כבר ארוך ומאתגר הרבה יותר. וכאן עצרנו בגלל קוצר הזמן. לסיכום כל הילדים נהנו ביותר (האמצעית הודיעה שהיא רוצה לחזור ולעבוד שם...) והחוויה הוכתרה כאחד משיאי הטיול.

יורדים חזרה למרכז סן זנו, כבר כמעט שלש וכולם מורעבים. במרכז שורה של מלונות/מסעדות עם מרפסות ואנו נכנסים לראשון שמסכים להגיש ארוחת צהריים בשעה כזו. יושבים במרפסת חיצונית כשנוף מרהיב כש של כל אגם גארדה פרוס מתחתינו, ונושמים את הבריזה המשכרת. בשעה כזו יש רק מבחר קטן של מנות פסטה אבל כולן מעולות. בשקלול המיקום, האווירה והאוכל , זו הארוחה הכי טובה שאכלנו באיטליה.

יורדים מסן זנו בכבישים הצרים והמתפתלים הישר לגדות האגם, באזור שבין טורי דל בנאקו לבראנזונה. באזור הזה הכביש צמוד ממש לחוף האגם ואנחנו לא עומדים בפיתוי, חונים בצד הדרך ליד חוף רחצה מאולתר, עוברים לבגדי ים, וקופצים למים הצוננים. מבלים על החוף יותר משעה נהדרת וחוזרים לרכב ולכוון החווה.

לאחר ארוחת ערב ביתית בחווה, מחליטים חלקנו לנסוע לסירמיונה (המתבגרות קיבלו פטור). מגיעים כשכבר חשוך, והמקום מאכזב. מסעדות תיירים, חנויות מזכרות, ניחוחות זבל, וזהו בערך. יתכן שהיינו צריכים להגיע בשעות האור, אבל לאור ההתנגדות הגורפת ל"עיירות", זו היתה ההזדמנות היחידה פחות לבקר שם בטיול. תם יום נוסף.

חמישי 19/7 – גארדהלנד!

עוד יום מוצלח. למרות חששות מסויימים מצאנו את הפארק מאוד מזמין ומלא שמחת חיים, פחות סכאריני וסינתטי ממקביליו הדיסניים. יש המוני מתקנים שווים אופציות לבילוי בכל רמות הקושי והעניין. כבר בכניסה התפצלנו כששתי המתבגרות מקבלות תקציב כדי לבחור מתקנים ולקנות כרטיסי אקספרס לפי ראות עיניהן. הן בחרו כרטיס ב 15 יורו שמקנה להן שני סיבובים בשישה מתקנים, כולל המתקנים המבוקשים ביותר בפארק. ואכן, הן מאוד נהנו, ניצלו את הכרטיס עד תום ובאופן כללי עשו חיים משוגעים. במקביל, אנחנו נצמדנו לבן הזקונים במתקנים קצת פחות מאיימים ונהנינו מאוד גם אנחנו. אחד השיאים היה במופע הדולפינים המוצלח (בתשלום נוסף). אולי לא ברמה של Sea World אבל עדיין חוויה מאוד משמחת. משכנו בפארק עד שכולם נפלו מהרגלים, ומשם לחווה ולארוחת ערב.

שישי 20/7 – אגם גארדה

יום "פשרה" שבסופו של דבר לא עלה כמתוכנן אם כי היה לא בלתי נעים. התכנית היא לנסוע לאורך החוף המזרחי, למצוא חוף רחצה ליד מלצ'סינה לעוד קצת "בטן גב", ואחר הצהריים לעלות ברכבל למונטה באלדו. בדרך מזהים את השוק בעיירה גארדה ומחליטים לעצור ספונטנית. השוק חביב אבל צפוף עד כדי מחנק ממש ואנחנו מקצרים וממשיכים. הדרך לחופו המזרחי של האגם צפופה ואיטית ביותר והנסיעה אורכת הרבה יותר מהמתוכנן. עד שהגענו למלצ'סינה, מצאנו חוף, התארגנו ואכלנו ארוחת צהריים, השעה היתה כבר שתיים והבנו שאנחנו צריכים לבחור בין החוף לבין הרכבל (שנסגר באזור חמש וחצי). בחרנו להשאר על החוף ונהנינו מכמה שעות של רביצה בשמש וטבילה במים הקרירים. בסופו של דבר זו לדעתנו הדרך הטובה ביותר להנות מאגם גארדה – לטבול בתוכו.

אחרי הצהריים קמים מהחוף וממשיכים למרכז מלצ'סינה לגלידה וסיור קצר, וחוזרים כלעומת שבאנו לכוון החווה. זהו הערב האחרון של הטיול ואנחנו רוצים ללכת למקום קצת יותר מושקע. מתלבשים יפה (יחסית...) בחרנו את "אנטיקה לוקנדה" המפורסמת בכפר בורגטו הסמוך. כתבתי על כך טיפ נפרד ולא אחזור כאן, בקצרה – מיקום ואוירה נהדרים, אוכל סביר במחירים גבוהים למדי. הארוחה היקרה שלנו בטיול ולא אחת מהטובות דווקא. חוזרים לחווה, אורזים ומתכוננים נפשית לסיום החופשה.

שבת 20/7 – אגם מאג'ורה והביתה

בוקר אחרון. אורזים, מנקים ונפרדים מהחווה שבה בילינו שבוע בנעימים, ומאגם גארדה בכלל. היום קריר וגשום אבל אין לנו בעייה כי רובו ממילא מתוכנן בנסיעות. התכנית היא להגיע לאגם מאג'ורה ולהפליג לאיזולה בלה. נוסעים מערבה למילאנו (היום שבת אין פקקים בכלל), ומשם צפונה לכוון אגם מאג'ורה. באיזשהו שלב הנוף נפתח ורואים את האגם היפה. הנוף שונה לחלוטין מזה של גארדה – פחות דרמטי אבל נעים. מגיעים לפאתי סטרזה ונכנסים למה שנראה כמו מעגן סירות. מיד בכניסה מזנק אלינו מקומי ו"מסייע" לנו למצוא חנייה ואף מתנדב למכור לנו כרטיסים לשיט לאי, בשמונה יורו לאדם. במהרה מסתבר שזה איננו המעגן הראשי אלא מעגן "חאפרים" של סירות הסעה פרטיות (המעגן הראשי נמצא במרכז העיירה ממש). בסופו של דבר הגענו וחזרנו בשלום וגם המחיר לא גבוה היסטרית מזה של המעבורות הגדולות, ובכל זאת יש תחושה לא נעימה שעבדו עלינו.

יורדים באי לא לפני שמבינים את שעות החזרה האפשריות. מיד עם ההגעה נופלים על אוסף של מסעדות וחנויות מזכרות (הפתעה!). יושבים לאכול ולאחר מכן מגיעים לכניסה לוילה עצמה. כרטיסים לא זולים (50 יורו למשפחה). הסיור בוילה חביב אם כי חייבים לומר שההיסטוריה של משפחת בורומיאו לא עניינה אותנו במיוחד. הגנים מרהיבים ולא ענקיים כך שניתן לטייל בהם בנחת. בגנים מסתובבים טווסים לבנים שהם כנראה בעלי הבית האמיתיים... מסביב נוף נהדר של האגם והישובים שלסביבו. בסך הכל בכשעה וחצי מיצינו את הביקור וירדנו בחזרה למעגן להמתין לסירה. האם החוויה שווה 90 יורו (שיט + כרטיסי כניסה) ? לדעתי אם זה הגן/טירה היחידים שאתם מתכננים לראות בטיול, לכו על זה. אם ראיתם כבר במקומות אחרים, לא בטוח ששווה.

כשמגיעים לחוף ומתארגנים השעה כבר ארבע וחצי. יש עוד זמן (הטיסה ב 22:30) אבל כולם עייפים ואין כוח להרפתקאות חדשות. חוזרים לשדה התעופה מלפנסה (כשעה נסיעה בלי עיכובים מיוחדים), מחזירים את הרכב וממתינים בסבלנות לטיסה חזרה. סוף הטיול!